בתפר הזה בין הושענא רבא לשמחת תורה.
בתפר השברירי הזה שבין פתקט טבא לשמחת מצווה,
בין תהא שנה עם "וישבת בדד" לתהא שנה עם "זוגיות", עם "זיווג", עם "זכר צדיק"
אני מתפללת. וחוזרת ומתפללת.
עבור כל אותם אנשים,
אשר אותם ניסיון הרווקות,
פגש בכל מיני מקומות בחיים:
עבור כל אלה שגדולים ממני ומי אני הקטנה,
עבור הצעירים ממני שהתעייפו מעוד פגישה (מיני אלף) באותה גינה
עבור הבכורים שכל אחיהם (מלבדם), עם בני זוגם, בשולחן שבת שרים
עבור ילדי הזקונים שבבית האבות סועדים את אימם הבאה בימים (למותר לציין שכנראה חלילה לא תזכה לראות את הנכדים)
עבור אותה גברת שמתקופת ארגז החול על שמלת כלה חולמת,
אבל כעת היא מול המקרר, בעוד קילוגרם היא נלחמת.
עבור אותו בחור שבא מהמשפחה הלא נכונה
עבור אותו בחור שלמד בישיבה הלא נכונה
עבור אותה בחורה לה הורים גרושים, וזה לה התיקון להקים בית בריא ומרשים.
עבור אותה בחורה שלא מבינה איך אפשר להמשיך ללבוש שלושת רבעי ואת גופה להסתיר, גם כשאלוקים את עצמו הוא מסתיר.
עבור אותו גבר שלא זכה לאהבת אישה, משאימו בגיל ינקותו אותו נטשה
עבור אותו גבר שאת תורת ה' בקפדנות שומר, ועד היום כשהוא בן 37, לשמור נגיעה הוא בוחר (סביר להניח שכבחור בריא הוא היה רוצה אחרת)
עבור אותו בחור שמרוב ענוותנותו וביישנותו לא העיז לגשת לאף אחת, והוא כבר בן שלושים ואחת.
עבור אותו בחור שבנערותו לא היה מקובל בחברה, והוא עד היום לא מבין למה מגיע לו אישה, חברה (האמת שהבגדים האלה שהוא לובש, קצת מזכירים את אלה של אבא שלו, אבל הוא כל כך עדין ותמים שלא היה מי שילמד אותו).
עבור אלו שחווים עשרות חוויות דחיה, ומפחדים ללכת על ההצעה הבאה.
עבור אלו שקיבלו הצעה. נשמע נחמד.בטלפון היה על מה לדבר. נפגשו, היה נחמד אבל מה עוד? בדקו התייעצו, התעלו על עצמם, 50 אנשי מקצוע, ועד שהסכימו היא כבר לא רצתה, אחרי 7 חודשים!
עבור אלו שאחרי 7 חודשים יצאו להפסקה, שהתארכה לאחר ששום הצעה לא היתה נראית מתאימה. ומתי יהיה קץ להפסקה הזו?
ואז הצעה נחמדה. דייט. זה לא זה. טוב נמשיך הלאה, למחרת עוד הצעה נחמדה. דייט, אין לי ניצוצות, טוב נמשיך. למחרת עוד הצעה, דייט, לא מספיק דתי, טוב נמשיך הלאה. למחרת עוד הצעה, היא כבר פחות נחמדה, כך גם היה הדייט, עד שהוא לא התקשר. למחרת עוד הצעה נחמדה: והסיפור הזה חוזר על עצמו ב-700 הימים הבאים.
עבור מי שהתאזר בסבלנות ואופטימיות והתגבר כארי לצאת לדייט הבא, ונכשל.
וקם שוב, ונכשל.
וקם, הפעם לתקופה יותר ארוכה, ונכשל.
וקם ונכשל.
וקם ונכשל.
וקם ונכשל.
(וכל זה כשהוא עובד ב3 משרות מלאות ומחר יום קשה בעבודה).
וקם ונכשל.
ונכשל.
וקם.
(יש לזה עוד וריאציות? המחזוריות הזו מטמטמת)
ו ק ם ו נ כ ש ל.
עבור כל אלה שמרוב החשיפה לזוגיות המושלמת של הוריהם, מפחדים שלא יעמדו בציפיותיהם
עבור כל אלה שניסיון הרווקות איננו הניסיון היחיד שלהם.
עבור אלו שבמשך שנים את השגחת ה' עדיין מנסים להבין.
עבור אלה הכמהים לזוגיות, שעם הקב"ה כבר שנים, משא ומתן מנהלים (איך נקדש את שם ה'? צדיק וטוב לו?)
עבור כל אלה שמאמינים שה' רחום וחנון והוא חייב להיות כזה גם אליהם, במסעם הפרטי.
כי זה לא קרה רק לאבות או שמור רק לצדיקים. זה אמור להיות גם בזמננו, אמיתי..
עבור אלו שחשים על בשרם, פיזית ונפשית, יום יום, שעה שעה, את כאב הבדידות.
שיודעים שזר לא יוכל להבין ולו במילימטר את כאב הפירוד (ולא, מי שהתחתן בגיל 26 זה לא ממש נחשב מאוחר)
עבור כל אלו שחוו מערכות יחסים קשות
ובתום לב השליכו זאת גם על מערכות היחסים הבאות
עבור כל אלו שהולכים לישון לבד.
וקמים לבד.
וחוזרים מיום עבודה ל-4 קירות.
עבור כל אלו שלא זכו להיחשף לאורה של התשובה,
לשפע הכלים שקיבלנו מהקב"ה להתמודדות עם הניסיון באהבה
(אנשי מקצוע וידע תיאורטי).
הרי בדיעבד מסתבר, שהניסיון הזה (שיסור כבר),
בכל זאת מוביל אותנו לעבודה פנימית
שלא ניתן היה לוותר עליה משום זווית.
עבור כל האמהות הלחוצות
עבור ציבור בית הכנסת שצמא לבשורות
עבור נשמות הילדים של אותם רווקים, שרוצות לבוא לעולם
עבור הביצות שמשוועות להתייבש
עבור כל אחד ואחת מחברי הרווקים (המתוקים) שלשנות סטטוס באמת ובתמים רוצים,
עבור בעלי לעתיד המדהים.
מאחלת אני לכולנו,
שבתפר הזה שבין הכתיבה לחיתום,
בין תכלה שנה וקללותיה לתחל שנה וברכותיה
בין קילומטראז' מכובד בדייטים לאהבה אחת גדולה שמבקשת כבר להפציע לאוויר העולם.
בתפר הזה שבין תשע"ח לתשע"ט
ובעצם זה כבר ערב תשע"ט...
אני מתפללת
וחוזרת ומתפללת.
שהתפר הזה
יהפוך בשנת תשע"ט
לתפר
בשמלת -
כלה.
וייאמר בפינו הפסוק:
"בשבח והודיה לה' יתברך..
אני מתחתנת!!!"