הקידושין של סרבן הגט עודד גז נפסלו כי אחד העדים לא 'שמר נגיעה'- סרוגים

צ"ע כתב שההגדרה היא מחלל שבת בפרהסיה

בהתאם.

בלי להיכנס לפרטי ההלכה למעשה.

למשל - מומר לתיאבון, מומר להכעיס, כופר מחלל שבת בפרהסיא ועוד.

ההגדרה דתי היא הגדרה חברתית.

להגדרה החברתית יכולה להיות משמעות הלכתית, כיוון שההגדרות ההלכתיות מתחשבות לא רק בחומרת העבירה אלא גם ברמת המודעות לעבירה, ומהבחינה הזו, עבירות שלא מקובל שדתיים עוברים עליהם חמורות יותר. 

הרב לא בדק את העדים וכשירותם לפני הקידושין?

מה זה אומר על הזוג הזה לו היו נשארים נשואים?

ברגע שהחברה מגדירה אדם שפרוץ בעריות בתור דתי, גם יכול להיות מצב שיקחו אותו בתור עד בחתונה, למרות שהוא פסול.

(בלי להכנס להאם אי שמירת נגיעה פוסל לעדות)

ויש לזה גם השלכות חברתיות,

לדוג' תנועת נוער דתית שלא מעוניינת שיהיו בה סניפים חילוניים (במחנות וכו'),

צריכה להגדיר לעצמה מי נחשב דתי.

דתי הוא אדם ששומר את מצוות הדת. 

מי שרשמית אינו שומר נגיעה, הוא אינו דתי, לא משנה איך הוא או הסביבה מגדירה אותו.

בראשון הוא עדיין צדיק, במקרה השני הוא מומר

ברור, זה תמיד היה... למרות שפעם הייתה פחות מודעות בציבור שלנו האמת.

אולי היום כשכבר כולם יודעים על זה זה הרבה יותר ברור.

מדובר על מי שמוותר על זה לגמרי, נכון? לא מי שמתקשה?

יחסית לחרדים?

זה לא מפתיע, כיוון שהרבה יותר קל לכאורה להגדיר את עצמך כדתי מאשר כחרדי.

בעיני הציבור החרדי זה נתפס ככה:

יש חילוני, ואז דתי, ואז חרדי

זו לא הסתכלות נכונה, אבל זו המציאות

אז לפי הסתכלות זו, אם אני דתי לכאורה אז מותר לי יותר

אולי כדאי להסתכל אחרת- 

אם מתוך הציבור הדתי אתה מוציא את הציבור המתירני\מחפף

ומתוך החרדים אתה מוציא את השבבניקים וכו

יכול להיות שתגלה שאין הבדל גדול מבחינת אחוזים

אבל זו סתם השערה חסרת בסיס....

גם בתוך מי שמגדיר עצמו כחרדי יש כאלה שלא שומרים נגיעה, גם חוזרים בתשובה יש כאלה שעוד לא שומרים נגיעה וגם מהדתיים... 

תיקון טעות:

בעיני הציבור- באופן כללי זה נתפס כך:

חילוני, דתי, חרדי

בטעות כתבתי שכך זה בעיני הציבור החרדי (זו הכללה שלא בהכרח נכונה)

אחרת למה להתרגש מבגידות למשל?

אכן, יש נשים שמוכנות שהבעלים שלהם "יבלו" עם נשים אחרות, אבל הן די יוצאות מן הכלל.

יכול להיות שזה בגלל השעה, לוקח למוח שלי זמן להתעורר.

בכל מקרה, בעיני קשר זוגי שאין לו חלק גופני הוא יותר ידידות מזוגיות. אפשר גם לקרוא לו שותפות מוצלחת.

מה לעשות, אנחנו מורכבים מחומר ומרוח, וזוגיות היא יצירת שלם משניים בשני הרבדים האלה בעיני.

ומה אתה בעצם טוען?

כשאין מה לענות...

מה לעשות שאצל החילונים יש יותר בגידות ויותר גירושין.   אי אפשר להכחיש את זה

הידידה שלך אמרה את הדברים מסברא, אבל במציאות זה לא מחזיק מים

אם את שואלת לענין שידוך, אז בוודאי שז דבר משמעותי.

אבל כל האמירה "הגדרת האדם הדתי", היא בעייתית, מצד עצמה. כל אדם מישראל מחוייב בכל המצוות. יש מדרגות כמה זה מתיישם אצל אנשים שונים. לא נכון להגדיר "עד כאן דתי, מכאן לא דתי"... זו המצאה. בכללי, אם כבר, אדם "דתי" זה מי שרואה עצמו מחוייב לתורה ומצוותיה. אם כשל במשהו, שישוב.

אבל אם שואלים לענין שידוך, כנ"ל, אז אם חשוב מישהו שומר תורה ומצוות, בוודאי שנושא כזה אינו "צדדי", בפרט לנישואין.

חוץ מזה , יש הרבה מאוד רמות של "אי שמירת נגיעה"

כשם שהיום אף רווקה לא מכסה את ראשה למרות שבימי הרמב"ם כנראה שרווקות כיסו את ראשן כמנהג הערבים

יש משמעות למינהג המקום ואישה שעושה משהו שונה ומוגזם באופן יחסי נחשבת ללא צנועה

בעניין איסור נגיעה - אין לזה שום שינוי מהעבר להיום

יש גבר שקורא לעצמו אישה, אישה שקוראת לעצמה גבר ויצורים מוזרים שקוראים לעצמם בלשון רבים

דתיים שהם בעצם חילונים, חילונים שהם בעצם דתיים. רפורמים שממציאים שהם אורתודוקסים.

עוד הרבה חיות.

על זה חז"ל אמרו שהאמת תהיה נעדרת.

זה גם ע"פ הפשט וגם הדרש שם שתהיה עדרים עדרים.

האמת הלכה לאיבוד בין כל הקבוצות של השקר

היא לא מתכוונת שהיא העבירה לו עודף ליד ונתנה לו לחיצת יד על הדרך.

וגם מצוות דרבנן הן חלק מהתורה, אתה גורם לזה להשמע כאילו "לא נורא, כולה דרבנן".

ודי לחכימא ברמיזא

עצם השאלה היא קצת קשה לי כי נראה שלפעמים אנו עסוקים בללכת צמוד לגדר הגבול בזמן שיש לנו שטח גדול ובטוח. אם אנחנו רוצים לעבוד את ה' אז משתדלים לעשות את זה בכל הכוח באמת ובתמים ולא ח"ו בוויתור עצמי. מה גם שחז"ל קבעו "שאין אפוטרופוס לעריות". אם יבוא מישהו שיגיד שהוא לא שומר נגיעה וזה לא עושה לו כלום והוא יכול לעבוד את ה' בדבקות ובטהרה אין לי ספק שהוא מבולבל. אין עניין לחפש מה מגדיר דתי צריך פשוט לעבוד את ה' מתוך אמת. צריך לזכור אנחנו לא רובוטים שפועלים ע"פ הגדרות מסויימות וזהו (אנחנו דתיים), אלא אנחנו שואפים תמיד למעלה. שנזכה שבאמת להתעלות בעבודתו יתברך אמן!!!

סוף סוף הדת"ל מבינים שבעצם החרדים צודקים, זה או הכל או כלום. אין באמצע. אמנם ברור שגם בהכל יש דרגות. אבל אין יהודי פושר. 

ישיבת מרכז הרב בתקופת הראי"ה לא הייתה כ"כ גדולה, וחלק ניכר מהתלמידים בזמנו כנראה קשה להגדיר כדת"ל.

באותו זמן, תנועת המזרחי כבר הייתה קיימת.

בכנסת הראשונה היו למזרחי ארבעה נציגים, בעוד בישיבת מרכז הרב היה באותה תקופה מספר זעום של תלמידים, שכנראה הקשר שלהם לדרכו של הרא"ה היה רופף.

לא נראה לי שהמזרחי של אז אלה ה"לייט" של היום, אבל גם לא "מרכז הרב" של היום, ובוודאי לא "מרכז הרב" של אז. 

דבר ראשון אני לא התכוונתי שדברי יובילו למסקנה כזו מכיוון שלפי מה שכתבתה נראה כאילו החרדים המציאו את קו המחשבה הזה. קו חשיבה הנ"ל הוא לענ"ד צריך להיות חקוק אצל כל מי שרוצה לעבוד את ה' בתמימות מתוך אמת. וכאלה אנשים לא חסרו לציבור הדתי לאומי לאורך שנותיו (אולי לא באותו סדר גודל). שנית, היום לא הייתי ממהר לפרסם את התגובה שלך כי היום רואים בחוש כיצד הציבור הדתי מתפתח תורנית בקצב מסחרר ומחזק את יציבותו הרוחנית, בזמן שהציבור החרדי נפתח לעוד ועוד דברים חדשים שמעולם לא היו מעלים על דעתם שכך יהיה. היום ישנה לא מעט פשרנות ואפשר לראות אותה גם בציבור החרדי. לדעתי זהו רק עניין של זמן עד שהציבור הדתי לאומי יחזיק בדגל התורה ויוביל את העם תורנית (רשמית, כי במעשית זה כבר התחיל לקרות).

בציפייה לישועה הקרבה ובאה!  

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.