ביום חמישי צפיתי בתוכנית ששודרה בערוץ 1 ובה ביקשו לעסוק בנושא הריסת המאחז מעוז אסתר. כאשר שמעתי כי מטעם הימין הגיע לתוכנית מר פנחס וולרשטיין תקפה אותי תחושה קשה. מן הראוי להבהיר : פנחס ווולרשטיין הוא יהודי עתיר זכויות שידע גם ידע , לבנות, לדאוג לחינוך הילדים ואף לדאוג לבעיות תברואה במשך שנים בהם כיהן כראש מועצה אלא שיש תחומים שבהם לא מבינים מר וולרשטיין ועסקנים נוספים במועצת יש"ע – אחד מאותם תחומים הוא תקשורת.

וכך אשר יגורתי בא לי, וכל כולו של הראיון עם וולרשטיין עסק בהצטדקות של המרואיין נוכח השאלות שנשאל סביב המאחזים. מר ו
מר וולרשטיין לא דיבר בראיון על העובדה כי בעוד שר הביטחון "שומר החוק המדופלם" מבקש לקיים את שלטון החוק ולהרוס כל סוכת עץ שקמה בשם שלטון החוק, נבנים להם בגליל ובנגב עשרות אלפים של מבנים בלתי חוקיים!!!
ולרשטיין לא דיבר בראיון על העובדה כי בעוד שר הביטחון "שומר החוק המדופלם" מבקש לקיים את שלטון החוק ולהרוס כל סוכת עץ שקמה בשם שלטון החוק, נבנים להם בגליל ובנגב עשרות אלפים של מבנים בלתי חוקיים!!! מר ולרשטיין לא ציין כי ממשלת נתניהו לא נבחרה כדי להרוס בתים של יהודים, והציבור לא הצביע ליברמן כדי לקבל את המשך הדרך של טליה ששון. למעשה כל כולו של הראיון היה פרץ של הצטדקות והתגוננות תוך התעלמות מוחלטת מהכלל הידוע שההגנה הכי טובה היא ההתקפה. נהפוך הוא, וולרשטיין התגונן ושוב התגונן וניכר היה שהוא מתאמץ להעביר מסר לצופה שבבית: אני לא עם המאחזים. אני רק נציג ההתנחלויות...

יתרה מזאת, בשלב מסויים של הראיון כאשר נשאל מר וולרשטיין באשר למעוז אסתר הוא אמר כי הוא דווקא מסכים לפינוי המקום: "היות ותקפו שם פקח של המנהל האזרחי"... לו מר וולרשטיין באמת היה טורח לבדוק את העובדות ולשוחח עם יושבי המקום (בהן משפחות עם ילדים), היה מגלה כי לא רק שלא הייתה תקיפה אלא ששליחת הפקח מטעם המנהל והצבא למעוז אסתר יומיים לפני הגירוש במקום ולאחר מכן ההדלפה מטעם לתקשורת כאילו הפקח הותקף היא שיטה ידועה מבית מדרשם של האדונים גדי שמני ונעם תיבון, שחלק גדול מפעולתם כמפקדי צה"ל הוא לעשות יחסי ציבור נגד המתיישבים ולשרת את אדונם ברק: השיטה ידועה: שולחים פקח, עושים פרובוקציה, ואח"כ רצים לתקשורת לבכות שתקפו את נציג שלטון החוק (כאשר הפעם כאמור לא הותקף שום פקח!), אחר כך ברק יכול לספר כי תושבי המאחזים הם פורעי חוק ויש לנקוט נגדם ביד קשה...

במאמר מסוגר אציין כי גם אם הייתה תקיפה כלשהיא הרי קשה להבין מדוע וולרשטיין מודיע שנוכח זאת הוא מסכים לפינוי המקום. האם בכל פעם שתוקפים שוטר באום אל פחם ממשלת ישראל מוציאה צווים להריסת בתים בלתי חוקיים במקום? האם בכל פעם שמאיימים על שוטר ברהט, השר לביטחון פנים אוכף את חוקי הבנייה בעיר?

אלא שוולרשטיין, כמו וולרשטיין, ממשיך באותן טעויות שלפני גירוש גוש קטיף: הוא מתחנף לתקשורת, אומר להם את מה שהם רוצים
אלא שוולרשטיין, כמו וולרשטיין, ממשיך באותן טעויות שלפני גירוש גוש קטיף: הוא מתחנף לתקשורת, אומר להם את מה שהם רוצים לשמוע וחושב שבכך הוא יציל את עפרה אך הניסיון מלמד שבהתנהלות שכזאת לא רק שהמאחזים לא יעמדו על תילם אלא גם עפרה לא
לשמוע (שגם במועצת יש"ע מסכימים לגירוש יהודים מהבית) וחושב שבכך הוא יציל את עפרה, אך הניסיון מלמד שבהתנהלות שכזאת לא רק שהמאחזים לא יעמדו על תילם אלא גם עפרה לא.

נוכח ראיון זה, מעניין להביט (וללמוד!) איך מהעבר השני של הגדר מנהלים מדיניות תקשורתית. בזמן שהדחפורים עלו על מעוז אסתר והביאו חורבן למספר משפחות עם ילדים שנותרו ללא קורת גג, צפצף הביפר של כתבי ההתיישבות. מוסר ההודעה היה לא אחר מאשר יריב אופנהיימר איש שלום עכשיו. מי שחושב שאופנהיימר ציפצף כדי לברך, שגגה נפלה במחשבתו. אופנהיימר לא מברך, הוא לא מתגונן, הוא אף פעם לא מרוצה. הוא תמיד תוקף ומבקר וככה הוא מזיז את כל המערכת שמאלה. ואכן, התגובות ששודרו מפי השמאל בערוצי התקשורת השונים היו תגובות חד משמעיות: "מדובר בספין... תרגיל ביחסי ציבור של ברק.....  מעוז אסתר זה מאחזון פצפון, בוא נראה אותם עוברים למאחזים גדולים יותר". ההודעה החצופה הזאת של יריב אופנהיימר מלמדת יותר מכל על ההבדל בהתנהלות התקשורתית של השמאל לעומת הימין, בין שלום עכשיו למועצת יש"ע. בעוד וולרשטיין משחרר תגובות מגמגמות משהוא, מבקש לוותר על הרבה כדי לקבל קצת, ונותן לצופה שבבית להבין ששום דבר מיוחד לא באמת קרה גם אם גירשו יהודים מהבית,  מסמן לו דובר שלום עכשיו את המטרה, ויורה שוב ושוב ושוב. הוא אף פעם לא מרוצה, הוא תמיד רוצה יותר, והוא גורר אחריו את כל המערכת.

בעוד וולרשטיין מגנה ומתפתל, מבקש להקריב את נוער הגבעות כתרגנול כפרות על מנת לרקוד ריקודי מה יפית בפני התקשורת, הרי שמאת אופנהיימר לא שמענו מעולם על הסתייגות מגוש שלום, או מהאנרכיסטים למען הגדר – אפילו לא מילת גינוי אחת!

כי כך היא דרכם של השמאל: הם אשפים ביחסי ציבור. הם לעולם לא יתגוננו ויצטדקו, הם אף פעם לא מרוצים. כאשר מפנים קרוואנים ריקים הם טוענים שצריך לפנות מאחזים מיושבים, כאשר מגרשים יהודים מהבית הם טוענים שהמספר לא גדול מספיק, וכאשר הרסו את גוש קטיף הם הוציאו תגובות שזה מאוחר מידי ומעט מידי: "עכשיו הגיע הזמן ללכת על חברון". פנחס וולרשטיין יכול רק ללמוד ולהפנים!