אני שמעתי שהרצי"ה אמר שרוב גדולי ישראל היו נבוכים.

בס"ד

רוב הגדולים לא ידעו כיצד להתייחס, ובין בעלי הדעה- הרוב תמכו.

בס"ד

אחרי הרוב הולכים רק כשיש ספק...

א. שאלה טובה ממש, היא הציקה לי גם בתקופה מסוימת. התשובה שעניתי לעצמי היא שהרב קוק היה גדול בסדר גודל עולמי בתקופתו והוא חלק על גדולי העולם שבדורו : זו מחלוקת בין הגדולים. הרבנים בדורנו (באופן כללי, יש יוצאי דופן) מסבירים את שיטתו, אבל הם לא המציאו את הדרך. אז אנחנו הולכים בדרך שגדול עולם בנה בתקופה שבה התחילה הציונות. שם התחילה המחלוקת שנמשכת עד ימינו בשאלות כמו פינוי גוש קטיף- לפני הגירוש היתה בזה מחלוקת בין הרב עובדיה לכ"כ הרבה רבנים ציוניים. 

ב. לא הכי מבין את השאלה.. זו הסיבה שהחרדים מתנגדים לצבא, כי "על ידי זה אפשר להיכשל באיסורים עם בנות?" אם זו הבעיה אפשר למצוא פתרונות לא רעים, כבר יש מסגרות נפרדות בצבא..

וגדולים ועצומים היו בקשר איתו וגם שמעו ממנו בכל מה שקשור לתורה.

אני חושב ששמת אותו ברשימה לא רלוונטית.

גדולי דור הם לא גדולי ציבור.

דור זה לא ציבור.

תלמידי חכמים עצומים שאינם מפורסמים או מקובלים על כל הציבור קיימים היום והיו קיימים בעבר.

אבל יש למושג הזה השלכות אחרות.

אם אתה חושב שזה מוריד מערך של תלמיד חכם כלשהו, עניינך. אלה דבריך, לא דברי.

1. יש גדול דור, אין גדול ציבור (אלא אם אתה רוצה להשליך משבעה טובי העיר אבל זה לא ממש מכבד אף אחד).

2. ודאי, תמיד היו ותמיד יהיו. ואע"פ שלפעמים הנסתרים גדולים מהמפורסמים התורה שלנו הכריעה שהכל יקבע לפי המפורסמים. וזה לא לחינם (ע' לית לה מגמרא כלום ומאדיך שכל ההנהגה על-ידה).

הסיכום שלך (שנראה שהיה צריך להיות נקודה בפני עצמה) הוא מוטעה תורנית.

התורה הכריעה שהגדולים שהדור קיבל על עצמו הם אלה שמכריעים הכל. לו היינו בימי הסנהדרין היו הרבה זקנים ממרים היום. נזכיר שזקן ממרא הוא בהכרח צדיק גדול ותלמיד חכם עצום. והגמרא אף מראה שלפעמים גדול בחכמה מגדול הדור (למשל אלמא חוני אתה, המעשים שבין רבן גמליאל לרבי יהושע ועוד רבים).

ואפילו בציבור החרדי, למרות שבאמת אין הלכה כזאת, כבר קראו לגדויילים שנחשבו גדולי דור "זקן ממרא".

זה דיון בפני עצמו, ואני חושב שהוא דיון מאוד מעניין. אבל לא רלוונטי לחילוק בין דת"ל/חרד"ל לחרדים.

אתה רמזת שאני לא מכבד מישהו, אמרתי שלא.

ועכשיו אין לי שמץ של מושג על מה אתה מדבר.

לא כתבתי לרגע שאתה לא מכבד מישהו.

לא כתבתי "שוב ושוב" שום דבר.

אתה זה שחזרת על משהו שכנראה קראת בטעות בתגובה אחרת והתבלבלת לגביו.

הדבר היחיד שמחיתי עליו הוא שכתבת "העיקר פשוט לזכור שרבותיך לא קוטלי קנים

ואז תלמד בנחת מכולם".

אמירה קנטרנית בעיניי.

למשל הרב עובדיה יוסף, שגם אם החילונים היו נגדו, הם התייחסו אליו כסמכות.

הרב אלישיב.

הרב אליהו, בעיקר לקראת סוף ימיו.

בתקופות יותר מאוחרות אלה היו:

הרב שטיינמן.

הרב קנייבסקי היום.

אני חושב שבעבר זה תפס על כל רב שהיה רב ראשי או חבר הרבנות הראשית בזמנם. ככה הציבור, גם הלא דתי, ראה אותם, וככה זה הופיע בעיתונות בזמנם.

בזמנם, הרב קוק היה מקובל על כולם כה-רב בה"א הידיעה.

זה לא משנה אם נשמעו לדבריהם, העניין הוא שהתייחסו אליהם כסמכות התורנית שאת דבריה יש לשמוע או שעליה יש לחלוק.

אני חושב שזה חלק המעניין בתורה הרב זצ"ל כשהוא מדבר על הצורך של החילונים בעולם. הם עוזרים לנו מאוד להגדיר את עצמנו. בעיקר במה אנחנו צריכים להתחזק

לא הבנתי את דבריך.

תלמידיו של מי? של גדול דור מסויים? גם אם הם חולקים עליו?

קודם כל לא, כי הם לא גדולי דור. ואם הם חולקים עליו צ"ע אם היו באמת תלמידיו.

הרעיון הוא שאתה מנסה להשליך מזה שהרב קוק היה גדול דור לתלמידי תלמידיו?

הערה לא שייכת: לדעתי מתלמידי תלמידיו של הרב קוק זצ"ל האחרון שהיה מקובל על עם ישראל כגדול דור הוא הרב שפירא זצ"ל.

יש סוגיה יפה במסכת ברכות, דף ס"ג ע"א:

"כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ. שיגרו אחריו שני תלמידי חכמים: רבי יוסי בן כיפר, ובן בנו של זכריה בן קבוטל.
כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם?
אמרו לו: ללמוד תורה באנו.
הכריז [עליהם]: אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שימשו בבית המקדש.
התחיל הוא [חנינא] מטמא, והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים.
הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תוהו הם.
אמרו לו: כבר בנית [הכרזת עלינו כמכובדים] - ואי אתה יכול לסתור; כבר גדרת, ואי אתה יכול לפרוץ.
אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים?
אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ.
אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף [ר' עקיבא] היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ?
אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל [לא היו בדורו אנשים מתאימים, בשיעור קומה, בארץ ישראל].
אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל.
אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרניים, והם שיגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנידוי. ואמרו לאַחֵינו שבגולה: אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלוהי ישראל.
מיד געו כל העם בבכייה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלוהי ישראל. וכל כך למה? משום שנאמר (ישעיהו ב,ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

אחד המעשים המאוד מעניינים בגמרא. הרב אומר שהוא גדול הדור ולכן יכול לפסוק נגד כל חכמי ישראל, אפילו שיש לו תלמידים שחולקים עליו. תלמידי גדול דור הופכים לגדולי דור ומאיימים עליו בהגדרתו כ"זקן ממרא" שלאחר ימי הסנהדרין (כלומר נידוי)

מכאן משמע שגדולי הדור הם גדולי הדור בעצמם ע"פ הגדרתם כך, שמשתנה עם הזמן. וגם תלמידים שיכולים לחלוק עליהם תלויים בזמן והגדרתם כגדולי הדור.

ברור, אם כן, שתלמידי גדולי הדור לא יכולים לחלוק על גדולי הדור אחרים רק מתוקף היותם תלמידי גדולי דור אחרים (למרות שכאן הם ניסו לחלוק על רבם).
 

שתלמידי הרב קוק, שחולקים עליו, לא יכולים לחלוק על מי שמוגדרים גדולי הדור היום (היום זה השעה הזאת, לא העידן הזה. ממש לא מזמן היו ענקי עולם מתלמידי הרב קוק) שכולם חרדים?

אתה רומז שהם חושבים שהם גדולי הדור? אני לא חושב.

כל תלמיד ראוי לחלוק מבחינה תורנית על מי שהוא רוצה.

אפילו להלכה, אם הוא מסתמך על גדולים אחרים.

קל וחומר תלמידי חכמים ענקיים כאלה.

אבל, וזה אבל חשוב, לא מכריעים כמותו.

ותן לזה זמן, עוד יהיו רבנים דתיים לאומיים אשכנזים שיחשבו גדולי ישראל. ליבי אומר לי שהרב דב ליאור מאוד קרוב לזה.

כללי פסיקה הם כללי פסיקה, ורוב חכמה ומניין הם כללים מחז"ל

אפילו אני הקטן, כשאני מנסה להכריע בסוגיה הלכתית, מצפה שעם ההוכחות והראיות הנכוחות שיש לי (עם כל הכבוד לדמיון המפותח שיש לי) מצפה שכולם יסכימו איתי.

אם הנקודה הזאת, שכל אחד יכול וצריך להגיד את דעתו התורנית, לא הייתה קיימת - התורה הייתה נשארת לדיון רק אצל גדולי ישראל.

אוי לנו מעניותה של תורה במצב כזה. המון גדולי ישראל, לדעתי כולם, שמעו דברים מתלמידי חכמים ואפילו מתלמידים צעירים וקיבלו את דעתם (ורבו הסיפורים האלה מהגמרא ועד ימינו).

ברור שכשהם פוסקים הם מצפים שיסכימו לדעתם. המציאות הזמנית היא שבפועל זה לא קורה.

מי ילד יום? מי יודע. כבר היו הרבה פסיקות שהשתנו עקב תזוזת גדולי הדור.

וכמובן שמשמים הדבר מכוון ע"פ הדור וצרכיו, לא לחינם ההכרעה בפועל בחידושים כאלה ואחרים משתמשת בכלל החשוב של "פוק חזי" ושלא גוזרים על הציבור גזירה שהם לא יכולים לעמוד בה ו"מוטב יהיו שוגגים" וכו' הגדרות שתלויות בציבור.

כמה פעמים כשבאתי לפוסק כלשהו עם בניין הלכתי גדול ויפה רמזו לי בעדינות שהמראתי גבוה מדי ורחוק מדי מהסוגיה

אין שום קשר לדברים שאמרתי.)

אגב מדבריך משתמע שחילונים, מסורתיים ו"שועי עולם" לא באים אל גדולי הדור החרדים. ברור לך שזה לא נכון, כן?

במו עיניי ראיתי אנשים "חשובים" מהציבור החילוני עולים לרגל אצל גדולים כמו הרב קנייבסקי והרב שטיינמן.

למרות שלא חשבתי שזה מסובך בכלל.

אני פשוט חושב שההתנשאות שלך על אנשים שמתנהגים בדיוק כמוך מגוחכת ואם תרצה לשמוע למה אתה מוזמן לפנות בפרטי...

ראשית אין ספק שלציבור הדתי לאומי היו וישנם רבנים גדולים ועצומים (הרב צבי יהודה, הרב צבי נריה, הרב חרל"פ, הרב מרדכי אליהו, חכם ישועה בן שושן,הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב זלמן מלמד, הרב אברהם שפירא, ועוד רבים וטובים הם) צריך גם להבין שהציבור הדתי הוא ציבור די צעיר שנמצא כל הזמן בבנייה והתרחבות עם הזמן נפתחים עוד ישיבות וכוללים של הציבור. לעומת זאת הציבור החרדי היה הרבה לפנינו כך שיש לו בסיס חזק ודרך מאוד ברורה וחדה ודווקא אצלם חלה "הידרדרות" משמעותית בציבור ורבים מהם נפתחים לדברים שפעם לא חלמו עליהם בציבור החרדי. הציבור שלנו קיבל על עצמו מסימה שאף אחד אחר לא העז לקחת, וזה להיות ציבור שמצד אחד מגדל תלמידי חכמים ומאידך דואג לא פחות ליישוב הארץ ולאיחוד העם וחתירתו לגאולה שלמה. יכול להיות שאנחנו לא הציבור שמוביל תורנית אבל זה מהסיבה הפשוטה שאנחנו צעירים מידי. אני מאמין שזה רק עניין של זמן והציבור שלנו הוא יהיה הציבור המוביל תורנית, בינתיים גדלים לנו בישיבות תלמידי חכמים עצומים רק צריך לפקוח את העיניים ולראות. אני הכי גאה להיות מהציבור הזה שעשה את הלא יאומן ולא מציבור אחר. רק שלא נרגיש פחותים במה שאנחנו עושים ולא לתת לאף אחד להוריד אותנו. 

אחרי זה אנחנו מתפלאים למה חילונים התחילו לשנוא דתיים לאומיים...

אני מת על הגאווה שלך. מפליא אותי איך אתה מחזיק מעצמך כל-כך הרבה יותר מאחרים

הכי מצחיקה אותי העובדה שאתה מצטט את הרבנים שלך בדיוק כמו שחרדי יצטט אותם ואז אתה חושב שאתה איזה original thinker.

בהצלחה עם ההתנשאות והזלזול באחרים בהמשך הדרך.

שהרב מוצפי והרב שלום כהן אמרו דברי הערכה על העולם הדת"ל

כן יצא לי להיתקל, פעם בעיקר (וגם כיום) על גדולי דור חרדים שיצאו נגד הזרם התד"ל...

בקיצור אם יש לך מקורות (נגיד, נקרא לזה כך) שבהם הרב מוצפי (בעיקר מעניין אותי) ועוד גדולי דור נוספים

שמדברים בשבח הדת"ל אשמח לראות. תודה!

היה ביקור של תלמידי ישיבה סרוגה אצל הרב שלום כהן והוא ממש שיבח את בני התורה הדת"לים.

זה שהוא אמר עמלקים וכאלה הוא דיבר על הפוליטיקאים לא על הציבור.

לא מכיר התבטאויות של הרב מוצפי נגד הציבור.

הוא מעדיף חינוך חרדי, כן. אבל הוא לא נגד חינוך דתי לאומי תורני בכלל.

הרב שלום כהן יותר חריף בד"כ.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!