אני שמעתי שהרצי"ה אמר שרוב גדולי ישראל היו נבוכים.

בס"ד

רוב הגדולים לא ידעו כיצד להתייחס, ובין בעלי הדעה- הרוב תמכו.

בס"ד

אחרי הרוב הולכים רק כשיש ספק...

א. שאלה טובה ממש, היא הציקה לי גם בתקופה מסוימת. התשובה שעניתי לעצמי היא שהרב קוק היה גדול בסדר גודל עולמי בתקופתו והוא חלק על גדולי העולם שבדורו : זו מחלוקת בין הגדולים. הרבנים בדורנו (באופן כללי, יש יוצאי דופן) מסבירים את שיטתו, אבל הם לא המציאו את הדרך. אז אנחנו הולכים בדרך שגדול עולם בנה בתקופה שבה התחילה הציונות. שם התחילה המחלוקת שנמשכת עד ימינו בשאלות כמו פינוי גוש קטיף- לפני הגירוש היתה בזה מחלוקת בין הרב עובדיה לכ"כ הרבה רבנים ציוניים. 

ב. לא הכי מבין את השאלה.. זו הסיבה שהחרדים מתנגדים לצבא, כי "על ידי זה אפשר להיכשל באיסורים עם בנות?" אם זו הבעיה אפשר למצוא פתרונות לא רעים, כבר יש מסגרות נפרדות בצבא..

וגדולים ועצומים היו בקשר איתו וגם שמעו ממנו בכל מה שקשור לתורה.

אני חושב ששמת אותו ברשימה לא רלוונטית.

גדולי דור הם לא גדולי ציבור.

דור זה לא ציבור.

תלמידי חכמים עצומים שאינם מפורסמים או מקובלים על כל הציבור קיימים היום והיו קיימים בעבר.

אבל יש למושג הזה השלכות אחרות.

אם אתה חושב שזה מוריד מערך של תלמיד חכם כלשהו, עניינך. אלה דבריך, לא דברי.

1. יש גדול דור, אין גדול ציבור (אלא אם אתה רוצה להשליך משבעה טובי העיר אבל זה לא ממש מכבד אף אחד).

2. ודאי, תמיד היו ותמיד יהיו. ואע"פ שלפעמים הנסתרים גדולים מהמפורסמים התורה שלנו הכריעה שהכל יקבע לפי המפורסמים. וזה לא לחינם (ע' לית לה מגמרא כלום ומאדיך שכל ההנהגה על-ידה).

הסיכום שלך (שנראה שהיה צריך להיות נקודה בפני עצמה) הוא מוטעה תורנית.

התורה הכריעה שהגדולים שהדור קיבל על עצמו הם אלה שמכריעים הכל. לו היינו בימי הסנהדרין היו הרבה זקנים ממרים היום. נזכיר שזקן ממרא הוא בהכרח צדיק גדול ותלמיד חכם עצום. והגמרא אף מראה שלפעמים גדול בחכמה מגדול הדור (למשל אלמא חוני אתה, המעשים שבין רבן גמליאל לרבי יהושע ועוד רבים).

ואפילו בציבור החרדי, למרות שבאמת אין הלכה כזאת, כבר קראו לגדויילים שנחשבו גדולי דור "זקן ממרא".

זה דיון בפני עצמו, ואני חושב שהוא דיון מאוד מעניין. אבל לא רלוונטי לחילוק בין דת"ל/חרד"ל לחרדים.

אתה רמזת שאני לא מכבד מישהו, אמרתי שלא.

ועכשיו אין לי שמץ של מושג על מה אתה מדבר.

לא כתבתי לרגע שאתה לא מכבד מישהו.

לא כתבתי "שוב ושוב" שום דבר.

אתה זה שחזרת על משהו שכנראה קראת בטעות בתגובה אחרת והתבלבלת לגביו.

הדבר היחיד שמחיתי עליו הוא שכתבת "העיקר פשוט לזכור שרבותיך לא קוטלי קנים

ואז תלמד בנחת מכולם".

אמירה קנטרנית בעיניי.

למשל הרב עובדיה יוסף, שגם אם החילונים היו נגדו, הם התייחסו אליו כסמכות.

הרב אלישיב.

הרב אליהו, בעיקר לקראת סוף ימיו.

בתקופות יותר מאוחרות אלה היו:

הרב שטיינמן.

הרב קנייבסקי היום.

אני חושב שבעבר זה תפס על כל רב שהיה רב ראשי או חבר הרבנות הראשית בזמנם. ככה הציבור, גם הלא דתי, ראה אותם, וככה זה הופיע בעיתונות בזמנם.

בזמנם, הרב קוק היה מקובל על כולם כה-רב בה"א הידיעה.

זה לא משנה אם נשמעו לדבריהם, העניין הוא שהתייחסו אליהם כסמכות התורנית שאת דבריה יש לשמוע או שעליה יש לחלוק.

אני חושב שזה חלק המעניין בתורה הרב זצ"ל כשהוא מדבר על הצורך של החילונים בעולם. הם עוזרים לנו מאוד להגדיר את עצמנו. בעיקר במה אנחנו צריכים להתחזק

לא הבנתי את דבריך.

תלמידיו של מי? של גדול דור מסויים? גם אם הם חולקים עליו?

קודם כל לא, כי הם לא גדולי דור. ואם הם חולקים עליו צ"ע אם היו באמת תלמידיו.

הרעיון הוא שאתה מנסה להשליך מזה שהרב קוק היה גדול דור לתלמידי תלמידיו?

הערה לא שייכת: לדעתי מתלמידי תלמידיו של הרב קוק זצ"ל האחרון שהיה מקובל על עם ישראל כגדול דור הוא הרב שפירא זצ"ל.

יש סוגיה יפה במסכת ברכות, דף ס"ג ע"א:

"כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ. שיגרו אחריו שני תלמידי חכמים: רבי יוסי בן כיפר, ובן בנו של זכריה בן קבוטל.
כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם?
אמרו לו: ללמוד תורה באנו.
הכריז [עליהם]: אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שימשו בבית המקדש.
התחיל הוא [חנינא] מטמא, והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים.
הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תוהו הם.
אמרו לו: כבר בנית [הכרזת עלינו כמכובדים] - ואי אתה יכול לסתור; כבר גדרת, ואי אתה יכול לפרוץ.
אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים?
אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ.
אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף [ר' עקיבא] היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ?
אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל [לא היו בדורו אנשים מתאימים, בשיעור קומה, בארץ ישראל].
אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל.
אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרניים, והם שיגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנידוי. ואמרו לאַחֵינו שבגולה: אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלוהי ישראל.
מיד געו כל העם בבכייה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלוהי ישראל. וכל כך למה? משום שנאמר (ישעיהו ב,ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

אחד המעשים המאוד מעניינים בגמרא. הרב אומר שהוא גדול הדור ולכן יכול לפסוק נגד כל חכמי ישראל, אפילו שיש לו תלמידים שחולקים עליו. תלמידי גדול דור הופכים לגדולי דור ומאיימים עליו בהגדרתו כ"זקן ממרא" שלאחר ימי הסנהדרין (כלומר נידוי)

מכאן משמע שגדולי הדור הם גדולי הדור בעצמם ע"פ הגדרתם כך, שמשתנה עם הזמן. וגם תלמידים שיכולים לחלוק עליהם תלויים בזמן והגדרתם כגדולי הדור.

ברור, אם כן, שתלמידי גדולי הדור לא יכולים לחלוק על גדולי הדור אחרים רק מתוקף היותם תלמידי גדולי דור אחרים (למרות שכאן הם ניסו לחלוק על רבם).
 

שתלמידי הרב קוק, שחולקים עליו, לא יכולים לחלוק על מי שמוגדרים גדולי הדור היום (היום זה השעה הזאת, לא העידן הזה. ממש לא מזמן היו ענקי עולם מתלמידי הרב קוק) שכולם חרדים?

אתה רומז שהם חושבים שהם גדולי הדור? אני לא חושב.

כל תלמיד ראוי לחלוק מבחינה תורנית על מי שהוא רוצה.

אפילו להלכה, אם הוא מסתמך על גדולים אחרים.

קל וחומר תלמידי חכמים ענקיים כאלה.

אבל, וזה אבל חשוב, לא מכריעים כמותו.

ותן לזה זמן, עוד יהיו רבנים דתיים לאומיים אשכנזים שיחשבו גדולי ישראל. ליבי אומר לי שהרב דב ליאור מאוד קרוב לזה.

כללי פסיקה הם כללי פסיקה, ורוב חכמה ומניין הם כללים מחז"ל

אפילו אני הקטן, כשאני מנסה להכריע בסוגיה הלכתית, מצפה שעם ההוכחות והראיות הנכוחות שיש לי (עם כל הכבוד לדמיון המפותח שיש לי) מצפה שכולם יסכימו איתי.

אם הנקודה הזאת, שכל אחד יכול וצריך להגיד את דעתו התורנית, לא הייתה קיימת - התורה הייתה נשארת לדיון רק אצל גדולי ישראל.

אוי לנו מעניותה של תורה במצב כזה. המון גדולי ישראל, לדעתי כולם, שמעו דברים מתלמידי חכמים ואפילו מתלמידים צעירים וקיבלו את דעתם (ורבו הסיפורים האלה מהגמרא ועד ימינו).

ברור שכשהם פוסקים הם מצפים שיסכימו לדעתם. המציאות הזמנית היא שבפועל זה לא קורה.

מי ילד יום? מי יודע. כבר היו הרבה פסיקות שהשתנו עקב תזוזת גדולי הדור.

וכמובן שמשמים הדבר מכוון ע"פ הדור וצרכיו, לא לחינם ההכרעה בפועל בחידושים כאלה ואחרים משתמשת בכלל החשוב של "פוק חזי" ושלא גוזרים על הציבור גזירה שהם לא יכולים לעמוד בה ו"מוטב יהיו שוגגים" וכו' הגדרות שתלויות בציבור.

כמה פעמים כשבאתי לפוסק כלשהו עם בניין הלכתי גדול ויפה רמזו לי בעדינות שהמראתי גבוה מדי ורחוק מדי מהסוגיה

אין שום קשר לדברים שאמרתי.)

אגב מדבריך משתמע שחילונים, מסורתיים ו"שועי עולם" לא באים אל גדולי הדור החרדים. ברור לך שזה לא נכון, כן?

במו עיניי ראיתי אנשים "חשובים" מהציבור החילוני עולים לרגל אצל גדולים כמו הרב קנייבסקי והרב שטיינמן.

למרות שלא חשבתי שזה מסובך בכלל.

אני פשוט חושב שההתנשאות שלך על אנשים שמתנהגים בדיוק כמוך מגוחכת ואם תרצה לשמוע למה אתה מוזמן לפנות בפרטי...

ראשית אין ספק שלציבור הדתי לאומי היו וישנם רבנים גדולים ועצומים (הרב צבי יהודה, הרב צבי נריה, הרב חרל"פ, הרב מרדכי אליהו, חכם ישועה בן שושן,הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב זלמן מלמד, הרב אברהם שפירא, ועוד רבים וטובים הם) צריך גם להבין שהציבור הדתי הוא ציבור די צעיר שנמצא כל הזמן בבנייה והתרחבות עם הזמן נפתחים עוד ישיבות וכוללים של הציבור. לעומת זאת הציבור החרדי היה הרבה לפנינו כך שיש לו בסיס חזק ודרך מאוד ברורה וחדה ודווקא אצלם חלה "הידרדרות" משמעותית בציבור ורבים מהם נפתחים לדברים שפעם לא חלמו עליהם בציבור החרדי. הציבור שלנו קיבל על עצמו מסימה שאף אחד אחר לא העז לקחת, וזה להיות ציבור שמצד אחד מגדל תלמידי חכמים ומאידך דואג לא פחות ליישוב הארץ ולאיחוד העם וחתירתו לגאולה שלמה. יכול להיות שאנחנו לא הציבור שמוביל תורנית אבל זה מהסיבה הפשוטה שאנחנו צעירים מידי. אני מאמין שזה רק עניין של זמן והציבור שלנו הוא יהיה הציבור המוביל תורנית, בינתיים גדלים לנו בישיבות תלמידי חכמים עצומים רק צריך לפקוח את העיניים ולראות. אני הכי גאה להיות מהציבור הזה שעשה את הלא יאומן ולא מציבור אחר. רק שלא נרגיש פחותים במה שאנחנו עושים ולא לתת לאף אחד להוריד אותנו. 

אחרי זה אנחנו מתפלאים למה חילונים התחילו לשנוא דתיים לאומיים...

אני מת על הגאווה שלך. מפליא אותי איך אתה מחזיק מעצמך כל-כך הרבה יותר מאחרים

הכי מצחיקה אותי העובדה שאתה מצטט את הרבנים שלך בדיוק כמו שחרדי יצטט אותם ואז אתה חושב שאתה איזה original thinker.

בהצלחה עם ההתנשאות והזלזול באחרים בהמשך הדרך.

שהרב מוצפי והרב שלום כהן אמרו דברי הערכה על העולם הדת"ל

כן יצא לי להיתקל, פעם בעיקר (וגם כיום) על גדולי דור חרדים שיצאו נגד הזרם התד"ל...

בקיצור אם יש לך מקורות (נגיד, נקרא לזה כך) שבהם הרב מוצפי (בעיקר מעניין אותי) ועוד גדולי דור נוספים

שמדברים בשבח הדת"ל אשמח לראות. תודה!

היה ביקור של תלמידי ישיבה סרוגה אצל הרב שלום כהן והוא ממש שיבח את בני התורה הדת"לים.

זה שהוא אמר עמלקים וכאלה הוא דיבר על הפוליטיקאים לא על הציבור.

לא מכיר התבטאויות של הרב מוצפי נגד הציבור.

הוא מעדיף חינוך חרדי, כן. אבל הוא לא נגד חינוך דתי לאומי תורני בכלל.

הרב שלום כהן יותר חריף בד"כ.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".