זו דעתי לגביה.

הסבר:

השאלה מניחה שתי הנחות, שתיהן שגויות:

א. ישנו 'האדם המוסרי', כלומר - יש תפיסה ו/או התנהגות מסוימת (או סט ערכים, לצורך העניין) שהיא המוסרית מבחינה אובייקטיבית.

ב. התפיסה הזו נמצאת בימין או בשמאל (ימין / שמאל באיזה תחום? ).

בשתי הנקודות:

א. נושא השאלה - 'האדם המוסרי' - משמע שישנו אדם מוסרי (אחרת אין בכלל שאלה).

עכשיו בהתבסס על ההנחה הזו השאלה שלך הייתה מי הוא לדעתנו - ימני או שמאלני - בזה יכולות להיות דעות שונות, שכמובן לכל הפחות אחת מהן שגויה (או לפחות, כל אחת שוללת את האחרת), גם אם מדובר בנושא שכשלעצמו הוא אובייקטיבי. כמו לגבי השאלה מה הסכום של 1+1 - יכול להיות שאחד יענה 3 והאחר 5. כלומר יכולות להיות דעות שונות על אף שהנושא הוא אובייקטיבי, אבל אחד מהם לפחות טועה (אם כי את השאלה שלך הייתי ממשיל לשאלה מה התוצאה של מספר כלשהו חלקי 0, שכן השאלה שגויה מיסודה).

ב.

1. איך אתה יכול לכרוך כל כך הרבה נושאים יחד? איזה מכנה משותף יש ביניהם חוץ מזרמים מסוימים שרובם אוחזים בצד אחד?

2. למה אתה מניח ש'המוסרי' (בהנחה שהוא קיים) נמצא באחד מהם (בכל נושא בפני עצמו) ולא למשל בגישה שלישית או איפשהו באמצע?

אתה לוקח אישית אבל אין לי שום דבר נגדך.

לדעתי יש לך כשל לוגי - זה ששאלה היא אובייקטיבית לא שולל שיהיו לגביה דעות שונות, לעומת שאלה סובייקטיבית שבה לא שייכת הבעת דעה ספציפית (כלומר ששוללת את האחרת) בכלל. כשאחד חושב ששמאל מוסרי מבחינתו ימין הוא לא מוסרי ולהפך, לכן השאלה הזו היא שאלה אובייקטיבית גם אם יש לגביה תשובות שונות. 

ובכן - לדעתי ההנחה הזו (קרי: שישנה דרך מוסרית, רק השאלה איזו היא) שגויה מיסודה וממילא כל השאלה.

אני מאמין שהבנת את ההבחנה הזו, גם אם אינך מסכים איתה ולכן אין טעם לחזור עליה. אם פוגע בך שלדעתי אתה טועה אז נעצור כאן.

שאלה יכולה להיות אובייקטיבית (כלומר בינארית - אמת או שקר, שלא תלויה בנקודת מבט) לא רק אם היא סובלת דעות שנות (כלומר שאפשר לומר לגביה דעות שונות, למרות שרק אחת תהיה נכונה), היא גם יכולה להיות שאלה שלא ניתן להוכיח אותה בכלים מדידים או להוכיח אותה בכלל.

ניקח לדוגמה את השאלה אם קיים אלוהים - זו שאלה (לפחות לדעתי) שאין שום דרך מדידה להוכיח אותה ולא יכולה להיות, עם זאת זו שאלה אובייקטיבית - או שקיים או שלא, והיא גם לא תלויה בתפיסת עולם - לא ייתכן שלי יהיה אלוהים ולך לא.

נחזור למוסר:

אמירה שדבר מסויים הוא מוסרי היא אמירה אובייקטיבית, גם אם היא נאמרת על דעת האינדיבידואל - לדעתו הדבר הוא מוסרי וההפך לא, וזה נכון לגבי כולם - אין דבר שלך הוא מוסרי ולאחר לו (בהינתן אותם תנאים באותן נסיבות או בשאלות עקרוניות ולא תלויות נסיבות). מוסר שאינו אובייקטיבי הוא לא מוסר - זו אמירה חסרת משמעות.

אז אולי אנחנו חלוקים בהגדרה של סובייקטיביות ומה שאתה קורא לו סובייקטיבי (המוסר כפי שהאדם תופס אותו) אני קורא אובייקטיבי - בכל אופן לדעתי עדיין השאלה שגויה כי המוסר הוא לא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי באופן שאתה מגדיר אלא פשוט לא קיים.

אם אתה שואל מה לדעתי עדיף - ימין או שמאל - זו כבר שאלה אחרת משאלת המוסר.

שאלה אובייקטיבית: שאלה שהתשובה אליה היא אמת או שקר, אינה תלויה בהסתכלות או תפיסת עולם.

שאלה סובייקטיבית: שאלה שהתשובה אליה היא שרירותית, תלויה בזווית ראייה ויכולה להשתנות מאחד לאחד.

זה ששאלה לא הוכרעה לא הופך אותה לסובייקטיבית, זה שאין דרך להכריע אותה לא הופך אותה לסובייקטיבית.

(החתול של שרדינגר הוא פרדוקס שנועד להדגים את הנקודה הזו, שהתשובה לשאלה אובייקטיבת היא אחת מהשניים - אמת או שקר, גם אם נכון לעכשיו אינה ידועה. אם כי דווקא לגבי מכניקת הקוונטים הכלל הזה מתגמש)

המוסר הנאצי שולל את המוסר היהודי, היהודי סותר את הנאצי, שניהם סותרים את של בעלות הברית ולהפך. אף אחד לא יאמר שגם זה וגם זה נכון או לא זה ולא זה - כל אחד טוען שהמוסר שלו הוא הנכון, כי המוסר מטבעו הוא אמירה מוחלטת - אובייקטיבית (גם עם כל אחד מגיע אליו מהזווית שלו ומדעתו). לאמירה של מוסר סובייקטיבי - שאינו מוחלט ואחיד אלא שרירותי ומשתנה - אין כל משמעות.

לא טענתי שכל שאלה שאי אפשר למדוד אותה היא אובייקטיבית (דווקא ההגדרה ההפוכה היא נכונה - כל שאלה שיש כלים למדוד אותה היא בהכרח אובייקטיבית), מה שטענתי זה שהיא יכולה להיות כזו (כלומר שזה שאין כלים למדוד אותה לא הופך אותה לסובייקטיבית).

רק שעדיין לא הבנתי איך לדעתך (במיוחד לאור ההסכמה שלך עם פסקאות 1-2) אפשר לומר על משהו שהוא מוסרי או לא אם המוסר הוא שרירותי, לא אחיד ומשתנה מאחד לאחד. או יותר מדיוק - איזו משמעות יש לאמירה כזו?

(אם ניקח את הדוגמה שלך - לפי דבריך זה בסדר גמור שהנאצים הרגו יהודים ואין בזה שום פגם מוסרי שהרי זה המוסר הסובייקטיבי שלהם, לא כן?)

לגבי פתיחת עסק מתחרה זה סוגיה עם הרבה דעות מתי מותר ומתי אסור, לא כל עסק דומה וסמוך נכנס בהגדרה הזו...

מה הכוונה מוסרי?

אבלע את העלבון (אני רגיל).

ובכל זאת, מה זה אומר להיות מוסרי?

אז חוזרת שאלתי, מה זה מוסר?

אם אינך מסוגל לענות תשובה עניינית, כנראה שאינך יודע מהו מוסר, ואתה הוא זה שלא דובר עברית.

האם כאשר למשהו יש הגדרה גמישה, זה אומר שדרושה רק הבנת השפה ע"מ להבין אותו?!

אם אתה מבין מהו מוסר - תסביר לי.

אז השאלה שלך כפולה: מהו המוסר שלך? האם מוסרי הוא שמאלני או ימני?

והתשובות בעצם לא מספקות לך כלום, כי אם אנשים שונים מגדירים מוסר אחרת, הדעות השונות בשאלה השניה (והעיקרית) מאבדות משמעות.

באופן תיאורטי אפשר (אולי) לדון מה חשוב יותר; שלום (עם פזורת הערבים בא"י המכנה את עצמה "עם" ומשתמשת באמצעי מחאה לגיטימיים להפליא כדי לבטא את חוסר שביעות רצונה), או אדמה (/מולדת /קדושת הארץ)

אבל בהתחשב במצב הלא תיאורטי הנתון, האופציה של שלום כוללת מבצע התאבדות המוני או וויתור נאיבי ולא יעיל על פיסה אחר פיסה. ושניהם לא נובעים משום מערכת מוסר שיש בה הגיון. 

כשהמוסר של אדם מופנה כלפי האויבים שלו בהגזמה (כי בכל זאת יש את חוקי המלחמה...) ועל חשבון אחיו אז זה נובע מתכונות רעות. המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים (ניתן לראות את זה בקלות ביחס של בג"ץ לפינוי יישובים.) 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים