בס"ד
לאחר שקרה מקרה פעמיים מפנה אליכם את השאלה- מה ניתן לעשות?
אז, כאמור וכידוע, בסיעתא דשמיא אני מדריכה את שבט ניצנים, סניף עולים.
אפתח ואודיע שהמנטליות והגישה בסניף עולים היא שונה לגמרי מסניף רגיל.
היות ש..:
א. ההורים לא היו בבני-עקיבא, לא מכירים את זה.
כתוצאה מכך^ -
ב. אין קשר מהבית לתנועה, אין חשיבות אין 'דחיפה' ללכת, עידוד וכד'..
מקרים יוצאי דופן-
ג. בעדה האתיופית יש חשיבות מאוד גדולה למי שמבוגר ממך, [כך שאם ההורים לא בבית מבקשים רשות מהאחים הגדולים וכד'..]
לכן, אם האח הגדול היה בתנועה, נהנה בה[וב"ה לפעמים חזר בתשובה בזכותה..]- הוא מאוד ידחוף את האחים הקטנים גם ללכת.
וכשאין את האח הגדול הזה מי שצריך לדחוף הם לא אחרת מאשר- המדריכים..
עקב כך- 'בני עקיבא' בשכונה שאני מדריכה בה זה לא אותו 'בני עקיבא' בבית.
לאחר ההקדמה, המקרה הוא:
יותר מפעם אחת נקבעה פעולה מראש, הודענו לחניכות, שאלנו מתי נוח להן, באיזו שעה, איפה וכו'..
א-ב-ל, כשמתקשרים להזכיר שעה-שעה וחצי לפני הפעולה הן נזכרות פתאום שיש אסיפת הורים/מסיבה בבית ספר/מועדונית[ =דברים שידועים מראש. וקשה לשכוח אותם].
הבעיה היא שארבע מהחניכות- נמצאות באותו בית-ספר- ככה שאין סיכוי שבעולם לקיים פעולה למרות שיש משהו..
מה שנוצר זה שכל ההשקעה של להכין פעולה יורדת לטמיון, החשק יורד, ונמאס בפעם ה2, 3, 4, 5, 6, וכו'..
אז שאלתי ובקשתי היא-
מה לדעתכם ניתן לעשות שזה לא יקרה?
[הווה אומר שלא- נתאם מראש, נברר, נכין פעולה, ושעה לפני זה נגלה- שיש להן משהו שתוכנן מראש..]
תודה!
] מתפוגגים, הן מתפדחות, לא באות ו-כלום.