ם שם. אחים שלך והורים שלך היו מוכנים שתמסרי גם את הגיל האמיתי שלהם באותה הזדמנות? לאנשים שאינך מכירה באופן אישי ואת צריכה לסמוך על מילה שלהם? אני באופן אישי.. (ומסתבר שאני לא לבד בחשיבה הזו) לא.

או לא. ולמען האמת, בגלל שזה בווצאפ וכו'... כל אחד שלוקח את הפרטים, יכול טכנית לשמור לעצמו ולא למחוק, והלעביר הלאה. הרי אי אפשר לבדוק את זה!

ואני הייתי מצפה מהם שהם ישלחו לי צילום תעודת זהות שלהם, שאדע אני בעצמי עם מי יש לי עסק ואברר קודם.

כ"כ הרבה ארגונים, והקלות בה אפשר להיות אלמוני, לי אישית גורמת לחשוב פעמיים. הלוא גם ככה, הפרטים של חלקנו מופצים כבר בכל מקום.

מחרתיים תעביר לחברה שלה והיא תעביר. מבחינתי-אני רוצה התחייבות של כל השדכנים שעוסקים בכך-מסמך וורד, עם חתימות של כולן.

עבירות סייבר של ימינו מתעסקות הרבה עם גניבת זהות. ועדין "אמינות" זה לא מבטיח. להיפך, רק נותן יותר מקום למעוניינים בכך לומר לך מה יותר טוב לך לדעתם, להחליט לך מה הפרש הגילאים. וכל פרטי המשפחה שלך-גלויים לפניך.

אולי ההורים שלך והאחים שלך מרגישים בנוח להקריב את הפרטיות עבורך, אבל רבים אחרים לא. ואנשים לא מודעים לזה, אבל זה כתוב בתעודת זהות. קוראים לזה חדר"ג.

אתה יודע כמה פעמים גברים התחזו לנשים וכן להיפך? בארגונים גדולים לא שולטים על האנשים, לא מכירים אותם.

כל אחד ואחת שמציגים עצמם כשדכנים מתקבלים אוטומטית.

היא "רק" תשמור אצלה, תעביר לחברה שלה וכן הלאה והלאה. הרי תמונות אישיות היום בכלל לא נשמרות לבד, וזה לא משנה כמה הבטיחו ויבטיחו, זה עובר הלאה ומופץ וכולם יודעים מי אתה. אז תעודת זהות?? מבחינתי שהיא תציג לי את התעודת זהות של עצמה, אבדוק מי זו ואחליט אם לסמוך עליה. אבל יותר קל לדרוש מפו"פים מאשר מעצמך.

בכל מקרה, חשתי צורך לשתף כדי שאנשים יקבלו החלטה מושכלת אם מתאים להם לסמוך על מילה של אנשים שאינם מכירים או לא, ושלא ימצאו את עצמם בלחץ ויעבירו מבלי לחשוב. גם אם המנהל הוא "אחראי", הוא לא באמת מכיר אישית 50 שדכנים ומעלה שרשומים אצלו..

@חדשונת. היא ממש צודקת וגם אם הם ארגון רציני... כשיש הרבה אנשים אי אפשר לשלוט ואי אפשר למסור סתם ככה מידע רגיש.

אלא של רב אחר בכלל, והוא העומד בראשו ולא הרב שמואל אליהו כלל. (וזה ציטוט משרשור) כל המשנה, ידו על התחתונה. לכתוב "נשים צדקניות" זה מאוד קל, אבל מאחר וזה בהתנדבות, איש לא בודק מי ומי המתנדבים אלא מברכים אותן וזהו. ולכן, עדיין, -בארגון גדול אין אחריות על כלום.

שלישית, הרצתי חיפושים באינטרנט ואין תוצאות בכלל למה שכתבת.. לפסיקות כן. למיזם? לא. מה שמכריח אותך לתת הוכחה.

אתה יכול לא להסכים אבל אי אפשר לבטל את זה שזה חדירה לפרטיות, ואין לי מושג מי לוקח ממני ומה רמת האמינות שלו. כמו שאמרתי... רוצים ת.ז.? פרסמו את שלכם שנדע מי אתם ונחליט.

כי כולנו מכירים אנשים שסה"כ באו לעזור, אבל פלשו לפרטיות ושיחקו איתה.

מדברת בשמי ובשם חברים וחברות שלי שהבטיחו להם פרטיות, שמוחקים וכו', מארגונים לא פחות חשובים ויקרים ופתאום מצאו את עצמם "סלבריטי" משום שהמתנדבים הרשו לעצמם להעביר תמונות ופרטים אישיים בלי לשאול את פינו, ועל דעת עצמם. אינך יודע מי עשה זאת, ולעולם לא תדע.

לכן, גם כשאומרים לי "צדקניות", "יושרה", זה עדיין בערבון מוגבל כי זו המציאות. ולכן, צילום ת.ז. לדעתי זה קצת מוגזם והרבה יותר מחשיד, ומאחר ולא ידוע למי זה נופל (שהרי השדכניות הנ"ל לא יסכימו לומר לי מה הפרטים שלהן במדויק ובצדק), ולכן גם לא בטוח שאפשר לסמוך על המילה שלו שזה נמחק. (למי שפניתי דרך אגב מהנשים, ושאלתי מה יקרה עם זה.. אפילו לא טרחה להגיב! וזו שאלה לגיטימית מה שרק חיזק אותי) מי שמאמין, אשריו וטוב לו, אבל חובה לדעת.

וזהו. לא היה אליך אישית.. מה לעשות, יש מציאות שאי אפשר לשלוט עליה כשיש לך עשרות מתנדבים ואתה בקושי מכיר שניים..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.