גיליתי פעמיים שבעלי משקר לי, לא דברים כאלה נוראיים, דברים שמשום שלום בית מותר לשקר בהם.
הייתה לו תקופה של ירידה רוחנית אז הוא היה משקר כדי שאני לא אתאכזב ממנו.
הבעיה שהוא יכול לדבר בצורה הכי רצינית כשהוא משקר ואני יודעת את מאחורי הקלעים כי לצערי התחלתי לעקוב אחרי (בסרטונים וכו..)
הבעיה החמורה היא שהאמון שלי בו נשבר, כל משפט שיוצא לו מהפה אני שמה אחריו מבחינתי סימן שאלה,
אוף!! איך לפתוח את זה בלי שהוא ידע שעקבתי אחריו ואני יודעת את האמת ושהוא שיקר? אם הוא ידע הוא יכול ממש להיפגע.
בס"ד
אם הוא לא מרגיש בנוח לספר לך אולי יש דברים בגו.
התאכזבת ממנו בעבר? בפעמים קודמות הגבת בכעס או תגובה קיצונית כלשהי אחרת?
זה הגיוני מאד שהוא לא רוצה לספר לך כי הוא יודע, או חושב שהוא יודע, מה תגיבי.
אני הייתי מנסה לשדר לו שלא משנה מה אני איתו ואנחנו מנסים לעבוד על דברים יחד.
ב"הצלחה בכל מקרה.
מצד אחד, ראיתי את בעלי מתדרדר ורציתי לראות שזה לא עובר את הגבול יותר מידי, אני לא המשגיחה שלו, אבל יש ל אחריות של אב ילדיי וראש משפחה, זה קשה לראות שהוא רואה תכנים שלא היית רוצה להעביר לילדיך.
מצד שני, אני לא יודעת אם לפתוח את זה יהיה חכם כי אז יכנס לו לראש שאני עוקבת אחריו כל הזמן..
מי שחוקרת מאחורי הגב,
מלכתחילה היתה חסרת אמון כלפי בעלה
ובעצם החקירה גם פגעה
בשלימות הקשר ביניהם
וכן באמון.
גם עקיפה של הפרטיות שלו ואי הכרה בו
כאדם בוגר לפחות כמוה וריבון על מעשיו
בתור דרך לפתור בעיות -
זה מדרון חלקלק בנישואים.
הפתרון - לפתוח הכול,
להודות על מה שעשתה,
לפרוש בפניה את הציפיות שלה ממנו
ואת האכזבה
ולבקש לפתוח דרך חדשה ביחד
מתוך הבנה
הזדהות
אמונה
הקשבה
ונכונות להשתקם מהמקום הזה
שבו *שניהם* נמצאים,
גם אם לא בשניה אחת.
וזה דבר טבעי,
היא רוצה להדוק ולהיות רגועה, מה הבעיה?
בדקתי, ראיתי שהכל טוב? אני שמחה והכל בא על מקומו בשלום.
בדקתי ולא הכל טוב? נו, חייב היה לבדוק.
זה לא פוגע בכלל.
תסתכל עינייני.
זה טבעי.
נראה שאתה איש שצריך פרטיות בכל מאודך,
זה זועק בנשמתך וקשה לך אחרת.
אבל אצל הרבה אנשים זה לא דבר רע כ"כ לעקוב אחרי השני.
לא כל אחת מוכנה להבין שזו בעיה שלו, ולא כל אחת מסכימה להתמודד עם דברים כאלו,
יש דברים שאני אגיד שזה בעיה שלו,
אבל אם הבעיה שלו גורמת לבעיות אחרות, של חוסר ביטחון, חוסר אמון, חוסר באהבה, תחושת בגידה, תחושת כישלון, וכו'
אז הבעיה היא של שניהם, לא רק שלו.
ומותר להתערב, וגם רצוי.
להציב קוים אדומים!
ולא לפחד מכלום. רק מה' יתברך.
אשה יכולה להציב אולטימטום, בכעס. אפילו כעס קיצוני. ואחרי הכעס אהבה,
אחר=כך צעדים והחלטות מעשיות לשימור. יחד.
אפשר לשבור את הטלפון. כן. כן. ממודעות.
לפעמים צריך לזעזע כדי שבנאדם חפפן יבין שזה רציני.
אפשר לשים חסימה, הרמטית.
אפשר לבדוק אחריו, יחד, בהסכמתו,
היכן הוא הולך, מתי הוא חוזר. הכל בנוקשות ואהבה גם יחד.
עובד במבחן המציאות. לגמרי.
ויש הרבה שנפלו וקמו ועזרו לעצמם לתמיד.
אל תעשו את זה שכל הגברים נופלים, כי זה לא נכון!
וגם מי שנפל, יכול לקום, לעשות לו גדרים ולהצליח!
זה יצר טוב מיסודו.
כך ברא אותנו בורא עולם.
צריך לכוון אותו למקום הנכון ולא לרסק אותו, ובינתיים יש נפילות. ככה זה
צריך לתת הכל בבית.
אהבה, חום, נתינה, קבלה, אמון.
צריך גם לתת בפועל,
התחדשות, בגדים יפים, לא להשאר על אותה נקודה, תמיד להחליף, לגוון.
וכשיש הכל בבית, גבר לא אמור לחפש בחוץ.
אני לא יודעת למה אתם מקבלים את זה כאילו ככה העולם ואין מה לעשות.
לבעלי יש פלאפון עם חסימה, למה צריך פתוח?
לתת לבנאדם ניסיון מול העיניים ולצפות ממנו להתגבר זה קשה מאד.
אבל היום יש פתרונות, לא בעיה לשים חסימה על פלאפון,
אז בנאדם שחוסם את עצמו ואשתו נותנת לו את היופי שלה בבית, סביר להניח שלא יפול.
באמת להיות עם פלאפון פתוח ואז להתנצל ולהגיד זה יצר תקין, זה יצר גברי וכו'
אז חבל להתלונן, כל אחד יאכל את הדיסה שבישל!
לכך שהיא לא תוכל לעזור לו. צריך למצוא דרך עקיפה על מנת לעזור. ואגב זה לא אומר שחיפש את הסרטים . לפעמים נחשפים בטעות ואז נלכדים ברשת. ואפשר לקום ולצאת גם אם לא קל.
צריך לחשוב איך עוזרים באופן עקיף
בס"ד
זה פורום פתוח ולכולנו מותר להביע את דעתנו. אם לא נאה לך הדלת פתוחה ואף אחד לא כובל אותך לפה.
לא כל דבר צריך לחוות כדי להגיב עליו. חוץ מזה, גם אם חווים לפעמים זה יוצר קיצוניות שהיא לא בסדר ככה שלא בהכרח לחוות נותן את הדרך להגיב בצורה נכונה.
אדם ששרוי בטראומה ממשהו הוא לא אדם שארצה ללמוד ממנו כרגע כי הטראומה גרמה לו לנקוט אמצעים קיצוניים שלא מתאימים לאנשים רגילים.
בס"ד
כן גם אני מכירה את האמירה ועדיין חולקת על דברייך.
לא ביקשת שאקבל את דברייך, ביקשת שאשתוק ועל זה הגבתי.
ערב טוב.
אם הוא מסתיר ממך, כנראה צופה לתגובה לא נעימה שלך.
הרי הנקודה שלו אינה לשקר לך בדברים ששייכים אלייך, אלא בדברים שהוא עושה, שמא "תתאכזבי". כך הוא "מגן" על עצמו.
אז כדאי ההיפך, תוסיפי אהבה, טוב, אוירה טובה ביניכם. תעודדי אותו. אל תשאלי על דברים מביכים, כל זמן שלא מדובר במשהו שיכול להזיק לך.
תשתדלי לעזור בחיזוק האוירה הרוחנית, בדברים טובים.
ואפשר בהמשך לפתוח שיחה בנושא של המצב הרוחני, אבל מתוך השתתפות, מתוך רצון לעזור.
סביר שבמצב כזה, ירצה לשתף אותך בהתמודדות.
כך נראה לי.
היא לא צריכה להתגלגל בתהליך כזה. זו לא סיבה "לשבור אמון".
וזה לא "ינער אותו" מן הסתם.
ואני חושב שגבר ממוצע שכבר הגיע לכך, לא "יתנער" מאמירה כזו. אולי ינסה להסתיר יותר..
אלא באיזו דרך משפיעים.
ב. היא כתבה ש"כל משפט שיוצא לו מהפה היא שמה סימן שאלה", זה ה"שבירת אמון" שעליה דיברה.
ולכך, לדעתי, אין סיבה.
זה שבנושא אחד, שלא נעים לו ממנה, מסתיר את האמת, אינה סיבה לחשוב שבכל דבר אינו אומר אמת..
לא תטיחי שאת יודעת ש.. וש..
אלא שאת מרגישה/יש לך תחושה
אני באמת מאמינה שבלי לדעת
יש מה שאת מרגישה
הרי לא סתם עקבת אחריו.
תבואי בכאב עליו באהבה ובאכפתיות..
המון הצלחה!
אבל אמון זה הבסיס..
אצלינו, אין פרטיות בין בעל לאשתו,
אני אחטט לו בפלאפון, לידו, וגם הוא לי,
סתם, כי ככה בא לנו,
ומעולם לא עלה על דעתינו שצריכה להיות פרטיות בין בעל לאשה.
אין מצב,
מעולם, לא עבר עלי משהו חשוב ולא סיפרתי לבעלי שיתמוך בי או ההפך.
פעם התאהבתי במנתח שלי, ממש.
שיתפתי את בעלי ועברנו את זה יחד.
אם הייתי מסתירה ממנו את זה, זו היתה בגידה באמון!
אם אנחנו טועים, יש לנו מחילה, אפשר לתקן.
אבל מי שמראש מסתיר מבן זוגו, שלא יצפה להבנה ולמחילה.
עצם זה שלא שיתפת אותי-לא בטחת בי.
מצטערת, אולי זה קשור למנטליות, אבל לנו, אם יש התמודדות, אנחנו עוברים אותה ביחד, לא לבד!
למה צריך להתחתן, אם כל אחד בפרטיות שלו?
כאנשים רוצים לספר לי משהו, ומתנים לי שלא אספר,
אני מודיעה מראש שבעלי לא נכנס לסיפור, ואני מספרת לו.
ברוב המקרים, ולמרות זאת, סמכו עלי וסיפרו.
פרח שלג האבודהנראה לי שבחיים לא נצליח להבין אחד את השני
כלה נאהלא נעלבת,
תמשיך,
נחמד לשמוע.
תוכל לאבחן מה עוד אני?
לא לוקחת ללב, כל ניק. בר דעת או בלי דעת.
לדעתי לומר שעקבת אחריו - יעשה נזק חמור יותר, כי הוא יסתיר ממך עוד יותר והאמון יחלש יותר ויותר.
טוב לזוגיות- זה בטוח לא יעשה!
אבל מצד שני את חייבת לפתוח את זה. כי הדברים לא יכולים להשאר במצב הזה.
אני הייתי באה אליו, ואומרת לו שאני מרגישה שהוא מסתיר ממני דברים, וחשוב לי שתהיה בינינו פתיחות וכנות.
אומרת לו שאני איתו תמיד, שאנחנו משפחה ושאני רוצה שיהיה לו הכי טוב.
תמצאי דוגמא למקרה ששמת לב שהוא שיקר אבל בלי מעקבים וכו'.. שהבנת לבד.
ותספרי אותה, אבל רק אם הוא ישאל למה את מתכוונת או יבקש דוגמא.
תהיי איתו ולא נגדו. ותחזרי על זה שחשוב לך הפתיחות.
אולי הוא באמת ייפתח, ואולי הוא לא יספר - אבל יתחיל 'דף חדש' וזה מספיק טוב.
בכל מקרה ממליצה בחום להפסיק לעקוב אחריו. זה יכול להיות גרוע לזוגיות בדיוק כמו מה שהוא עושה.
את יכולה לשים לב לדברים שהוא עושה גם בלי "לרגל" אחריו.
מאחלת לך בהצלחה
(דעתי בלבד)
יש הבדל בין שקר למטרת רווח (משהו מניפולטיבי) ובין שקר ל"הגנה" עצמית.
אם בכללי הבחור משקר - יש כאן בעיה רצינית של אמון וצריך לפתוח את זה (אבל רק אחרי ייעוץ!!!!).
אבל אם הוא משקר על נושא זה - זו הבושה שלו. אישית מצער אותי לשמוע על זה, הוא אמור לשתף את אשתו ולבקש ממנה להשתתף איתו בקושי, לעזור, להתייעץ יחד אבל בושה זה דבר מובן. לא מצדיק שקר, אבל לגמרי מובן...
התגובה שלך שייכת יותר בשקרים מניפולטיביים. אבל אם השקרים הם אמצעי הגנה והסתרה - השקר הוא ממש ממש לא הבעיה, אלא מה שהוא מנסה להסתיר. ולזה - צריך דרך אחרת להתמודד, ורק ע"פ ייעוץ! כל מקרה לגופו.
אבל רובכן לא מבינות באמת בגברים.
גם חילוניות (כפי שהתברר לי אישית) - לא מבינות לגמרי.
הספקות במקרה הנ"ל הם גדולים מאד.
צריך לדעת מה אופיו של הבחור, מה יועיל ומה יזיק כדי לענות תשובה נכונה.
אולי הצבת מראה (בדרך חכמה ו"מקרית") תקדם אותו. ואולי תרסק אותו והוא יהיה יותר חכם בהסתרה בפעם הבאה.
אולי משיכת הידיים והקרנת אמון אמיתי, אהבה וקרבה - הם שיקרבו אותו. ואולי יגרמו לו להתרסק יותר...
סופו של דבר - צריך בעל/ת מקצוע עם ניסיון שיכולים בהחלט לעזור.
רב הנסתר על הגלוי, מה גם שנשים לא לגמרי מבינות גברים (וגם גברים לא הכי "מזהירים" בהבנת נשים... כן?...).
בכללי, יש גם קורסים בכל הקשור ליצר זה שברור לי שגם הם יכולים לעזור לאדם לשמור על מסגרת בריאה וטובה.
נ.ב. לדעתי, צריך לבנות אמון בו. זה מה שיבנה אמון בחזרה, והזוגיות בע"ה תהיה המקום הנכון לכל העניין הזה ושם ימצא את כל מה שהוא צריך (ולא, זה לא רק פיזי).
הפתרון האמיתי הוא פתרון עומק משותף, זוגיות, ולא "לתקן" את הבחור.
אבל לדעתי - הדרך לפתרון איננה ע"י דיבור ישיר.
שימי לב שרוב הנשים בעד לפתוח את הנושא, לדבר. כי הן מזדהות עם הכאב שלה, עם הקושי שלה והדרך לפתור - לפתוח, לדבר.
ולעומתן - רוב הגברים (וחלק מהנשים) המגיבים פה אומרים לא לפתוח את הנושא ולא לדבר איתו. לא יהיה כאן פתרון בדיבור פשוט כמו שאר הנושאים בזוגיות.
ולמה? כי כשהוא בתוך זה - זה לא הזמן לדבר ישירות.
אני לא יכול לפתוח פה את הנושא, פשוט לא שייך
ואת יודעת מה? אגיד את זה באופן ברור: מי שחושב/ת שיש סיכוי גבוה שע"י שיחה ישירה איתו הנושא ייפתר - חי/ה בסרט. הסיכויים הם קלושים. הוא יגיד לה מה שהיא צריכה לשמוע, ואולי גם יתכוון לזה, ואח"כ יחזור לזה, רק יהיה יותר חכם. למה? כי הפתרון לא שם. הפתרון עמוק ומצריך אמון גדול, הכרה בתהליך ועבודה משותפת על הזוגיות, גם בפן הזה.
התאווה ממש גדולה, אבל כן אכפת לו מאשתו! מאד!
אני שמעתי סיפורים ולפעמים פנו אלי ישירות.
הייתי בשוק! ואע"פ שאני מבין ומכיר את הבעיה.
אחרי דיבור עם ת"ח שאשתו יועצת נישואין על דברים שלא האמנתי, אמר לי "בוקר טוב חמודי"...
זה לא קשור. תחשבי על זה כצורך אדיר לאכול ממש עכשיו מתוק.
לא אכפת לך מהבריאות שלך?! הקרדיולוג?! המשקל?! הבגדים?! הסבל?! הכבדות?! הלחץ דם?!
לא אכפת לך מעצמך?!
אכפת. ודאי שאכפת. אבל יש כאן עוצמה פיזית-ביולוגית מובנית, שאפשר לצאת כנגדה ולרסן אותה, אבל זה מצריך לימוד, חשיבה, בגרות, ובעיקר - אמון.
להבדיל - כך גם אשתו (שאם הוא אוהבה כגופו - הרי שהדוגמא של האוכל היא קלאסית...).
ולא אמרתי בכלל להשאיר את המצב כך, אמרתי לא לדבר איתו ישירות, קודם להתייעץ.
נ.ב. אל תשכחי שעם התאווה הזו הוא חי ומתמודד לפחות 10 שנים. מסתבר שאם יש לו בעיה אע"פ שהתחתן, הבעיה הייתה יותר גדולה לפני שהתחתן... ואשתו רק עכשיו נכנסה לתמונה...
הצורה שבה נשים קוראות את הנושא הזה כל כך רחוקה מלהיות נכונה. אין מודעות בנושא הזה כלל.
עברתי על כל מה שכתבתי, ואני ממש ממש תמה מהיכן הגעת למסקנה שלך, אותה "זילות".
המצחיק הוא, שדווקא ההוקרה האדירה שיש לי לרגשותיה של אשתי, הצורך העצום שלי באמינות כלפיה וריחוק קיצוני משמץ של בגידה בה - הם הם שמצילים אותי מבעיות שכאלו. על הההההכל אני מדבר איתה. כל קושי, כל התמודדות (אחרי כל נסיעה לקניון וכד'), דברים שברוך ה' מאחורי.
זו זכותה המלאה לדעת איפה הראש שלי ולמה, ולהמשיך להדגיש לה שרק היא החשובה.
כל התרבות המערבית (ומקורה בנצרות, דבר שאשתי סיפרה לי אחרי שיעור) בזה לנשים ומחפיצה אותן. לרגע לא חשבתי אחרת.
ההבנה שדרכה של אשה לדבר על נושאים (ודרכו של הגבר להסתגר ולפתור בעצמו, "גברים ממאדים נשים מנוגה" מפורש..) והצורך לדבר גם כאן בנושא זה - אין בה בכדי לחטוא למציאות, גם לא בכדי לזלזל באף אשה.
על כל נושא אחר - צריך לדבר, ואם הגבר לא בנוי לדיבורים - שיעבוד על הצד הזה של פתיחות רגשית, השתתפות ואמפתיה (אם הייתי מספר לך מה עברנו אשתי ואני - היית מבינה כמה את רחוקה בהבנתך אותי..). בנושא זה - לא! לא קופצים למים עם דיבורים - כי זה עוד יותר ירחיק אותו ויגרום לו להתבצר. כמובן, אחרי שיגיד לה מה שהיא צריכה לשמוע...
ואגיד את זה בצורה ברורה: הוא מרגיש סופר-זבל עם עצמו. אם היא תפתח כעת את רגשותיה (המוצדקות! הנכונות! החשובות!) - לא יהיה בזה פתרון אלא להיפך.
אם אינך מסוגלת להבין זאת, הרי שמה שאתה מאשימה אותי בו - את היא החוטאת האמיתית בו...
יש פה יועץ זוגי שכתב תגובה: "אין מנוס מטיפול זוגי" תאמיני לי שהוא מבין יותר משנינו בנושא והוא אומר בדיוק מה שאמרתי.
יש לי עוד מה להגיב ולכתוב, בעיקר על סוף תגובתך, אבל אעצור כאן.
א. דברייך קצת נראים לי "פמיניסטיים", ולא במובן הטוב של פמיניזם (ויש כזה, כחלק מתיקון העולם לענ"ד).
התעשייה הזו בנויה סביב מה שאנשים מחפשים. לא סביב אגו גברי.
האם הסרטים נועדו לספק השפלת נשים? זו התאווה שאותם אלו שצופים בזה מחפשים למלא?!
לדעתי - יש תאווה אחרת, ידועה ומשותפת לכלל הגברים (ולא מעט נשים), הרבה לפני אגו גברי ואלימות.
הסיבה שאת מדברת על אגו גברי זה ההשפלה בידיעה מה הולך בסרטים אלו ולאיזה תהומות מגיעים שם.
אני מקבל את העובדה שזה פוגע בכל אשה באשר היא אשה (עצם קיומם של סרטים כאלו), אני מבין את הרתיחה על השפלת המין הנשי שיש בזה.
אבל זה שיש גברים (וכן, גם נשים, ואני מעדיף לא להרחיב בזה) חולים, מגעילים, תאבי בצע, שמוכנים להיות פחות מחיות השדה בשביל זה - זו לא נחלת המין הגברי בכלל. ההתבטאות שלך לא נכונה (אא"כ לא הבנתי נכון את דברייך).
אגב, השפלת הנשים היא עניין נוצרי. כיוון ש"בגלל" האשה אכל אדם מפרי עץ הדעת - ע"פ הנצרות עליה להיות מושפלת עד עפר (בין אם בבוז כללי ואפליה ובין אם ברמה הגסה שבכך). אפשרות אחרת היא להיות גבר... (פמיניזם אמרנו?..).
וזה ע"פ שיעור של הרבנית עידית איצקוביץ' (אשתי שמעה אותו לפני 13 שנה בערך וסיפה לי, והמסר היה כל כך קולע!).
ב. קריאה על הנושא לא יהפוך אותך למבינה באמת. סליחה שאני כזה חד משמעי, אבל תגובתך ממש מוכיחה את זה.
גם נשים חילוניות שממש מעודכנות הופתעו לשמוע דברים ממני ביחס לחשיבות שמירת העיניים של הגבר (להן אין בעיה "מה הסיפור? הוא רק רואה...") והופתעו מאד מאד כשהגבר הודה שאכן כן, אני צודק בזה שזה לא טוב....
אז לא. מי שלא חווה את עוצמת העניין אצל גברים - לא באמת מבינה זאת.
ההוכחה השנייה היא דברייך ביחס לצפייה של נשים בדברים שכאלו ותגובת הגבר בנושא.
גבירתי, את פשוט לא מבינה...
לא, את ממש ממש ממש לא טיפשה, לא חשבתי כך לרגע. את נשמעת אינטיליגנטית ורחוקה מלהתלהם (גם אם יש קצת בוז ועצבים על הגברים החולים הנ"ל - זה מוצדק).
פשוט - זו תמימות של חוסר ידע מה קורה עם גברים.
וכפי שאמרת - לא צריך לדעת הכל.
ואוסיף - צריך גם לזכור שלא יודעים הכל....
נ.ב. זה לא אומר שנשים הן שקופות או צפויות מראש.
זה רק אומר שיש להן הרבה פחות במה להתבייש...
ואחרי הקריאה של התגובה הזו אפשר בהחלט לומר שאכן, אנחנו בהחלט רואים עין בעין
זה מה שעצוב כאן.
אבל כעס ובוז בד"כ לא פותרים את הבעיה.
לפחות לא את זו.
לכולנו יש ירידות אבל כל עוד "לא שוברים את הכלים" זה בסדר לדוגמא איזה סרטונים? לא צנועים בעליל או סטנדאפיסטים למניהם? אי אפשר להשוות. ירידות הם גם באופן יחסי ומה העוצמה שלהם.
אבל הדרך לטפל בזה היא לא ע"י שבירת עוד כלים...
תודה רבה לכל העונים, לא האמנתי שהשאלה שלי תגרום לכ"כ הד אבל כנראה שזה ניסיון הדור..
תודה שהשקעתם לכתוב לי תשובות ארוכות ומחכימות כדי לעזור,
עזרתם לי לחשוב על כל מיני כיווני חשיבה והעיקר שה' יהיה בעזרנו..
מאחלת לכולם זוגיות בריאה שמחה!!שתהיה שבת מבורכת!!
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
