גיליתי פעמיים שבעלי משקר לי, לא דברים כאלה נוראיים, דברים שמשום שלום בית מותר לשקר בהם.
הייתה לו תקופה של ירידה רוחנית אז הוא היה משקר כדי שאני לא אתאכזב ממנו.
הבעיה שהוא יכול לדבר בצורה הכי רצינית כשהוא משקר ואני יודעת את מאחורי הקלעים כי לצערי התחלתי לעקוב אחרי (בסרטונים וכו..)
הבעיה החמורה היא שהאמון שלי בו נשבר, כל משפט שיוצא לו מהפה אני שמה אחריו מבחינתי סימן שאלה,
אוף!! איך לפתוח את זה בלי שהוא ידע שעקבתי אחריו ואני יודעת את האמת ושהוא שיקר? אם הוא ידע הוא יכול ממש להיפגע.
בס"ד
אם הוא לא מרגיש בנוח לספר לך אולי יש דברים בגו.
התאכזבת ממנו בעבר? בפעמים קודמות הגבת בכעס או תגובה קיצונית כלשהי אחרת?
זה הגיוני מאד שהוא לא רוצה לספר לך כי הוא יודע, או חושב שהוא יודע, מה תגיבי.
אני הייתי מנסה לשדר לו שלא משנה מה אני איתו ואנחנו מנסים לעבוד על דברים יחד.
ב"הצלחה בכל מקרה.
מצד אחד, ראיתי את בעלי מתדרדר ורציתי לראות שזה לא עובר את הגבול יותר מידי, אני לא המשגיחה שלו, אבל יש ל אחריות של אב ילדיי וראש משפחה, זה קשה לראות שהוא רואה תכנים שלא היית רוצה להעביר לילדיך.
מצד שני, אני לא יודעת אם לפתוח את זה יהיה חכם כי אז יכנס לו לראש שאני עוקבת אחריו כל הזמן..
מי שחוקרת מאחורי הגב,
מלכתחילה היתה חסרת אמון כלפי בעלה
ובעצם החקירה גם פגעה
בשלימות הקשר ביניהם
וכן באמון.
גם עקיפה של הפרטיות שלו ואי הכרה בו
כאדם בוגר לפחות כמוה וריבון על מעשיו
בתור דרך לפתור בעיות -
זה מדרון חלקלק בנישואים.
הפתרון - לפתוח הכול,
להודות על מה שעשתה,
לפרוש בפניה את הציפיות שלה ממנו
ואת האכזבה
ולבקש לפתוח דרך חדשה ביחד
מתוך הבנה
הזדהות
אמונה
הקשבה
ונכונות להשתקם מהמקום הזה
שבו *שניהם* נמצאים,
גם אם לא בשניה אחת.
וזה דבר טבעי,
היא רוצה להדוק ולהיות רגועה, מה הבעיה?
בדקתי, ראיתי שהכל טוב? אני שמחה והכל בא על מקומו בשלום.
בדקתי ולא הכל טוב? נו, חייב היה לבדוק.
זה לא פוגע בכלל.
תסתכל עינייני.
זה טבעי.
נראה שאתה איש שצריך פרטיות בכל מאודך,
זה זועק בנשמתך וקשה לך אחרת.
אבל אצל הרבה אנשים זה לא דבר רע כ"כ לעקוב אחרי השני.
לא כל אחת מוכנה להבין שזו בעיה שלו, ולא כל אחת מסכימה להתמודד עם דברים כאלו,
יש דברים שאני אגיד שזה בעיה שלו,
אבל אם הבעיה שלו גורמת לבעיות אחרות, של חוסר ביטחון, חוסר אמון, חוסר באהבה, תחושת בגידה, תחושת כישלון, וכו'
אז הבעיה היא של שניהם, לא רק שלו.
ומותר להתערב, וגם רצוי.
להציב קוים אדומים!
ולא לפחד מכלום. רק מה' יתברך.
אשה יכולה להציב אולטימטום, בכעס. אפילו כעס קיצוני. ואחרי הכעס אהבה,
אחר=כך צעדים והחלטות מעשיות לשימור. יחד.
אפשר לשבור את הטלפון. כן. כן. ממודעות.
לפעמים צריך לזעזע כדי שבנאדם חפפן יבין שזה רציני.
אפשר לשים חסימה, הרמטית.
אפשר לבדוק אחריו, יחד, בהסכמתו,
היכן הוא הולך, מתי הוא חוזר. הכל בנוקשות ואהבה גם יחד.
עובד במבחן המציאות. לגמרי.
ויש הרבה שנפלו וקמו ועזרו לעצמם לתמיד.
אל תעשו את זה שכל הגברים נופלים, כי זה לא נכון!
וגם מי שנפל, יכול לקום, לעשות לו גדרים ולהצליח!
זה יצר טוב מיסודו.
כך ברא אותנו בורא עולם.
צריך לכוון אותו למקום הנכון ולא לרסק אותו, ובינתיים יש נפילות. ככה זה
צריך לתת הכל בבית.
אהבה, חום, נתינה, קבלה, אמון.
צריך גם לתת בפועל,
התחדשות, בגדים יפים, לא להשאר על אותה נקודה, תמיד להחליף, לגוון.
וכשיש הכל בבית, גבר לא אמור לחפש בחוץ.
אני לא יודעת למה אתם מקבלים את זה כאילו ככה העולם ואין מה לעשות.
לבעלי יש פלאפון עם חסימה, למה צריך פתוח?
לתת לבנאדם ניסיון מול העיניים ולצפות ממנו להתגבר זה קשה מאד.
אבל היום יש פתרונות, לא בעיה לשים חסימה על פלאפון,
אז בנאדם שחוסם את עצמו ואשתו נותנת לו את היופי שלה בבית, סביר להניח שלא יפול.
באמת להיות עם פלאפון פתוח ואז להתנצל ולהגיד זה יצר תקין, זה יצר גברי וכו'
אז חבל להתלונן, כל אחד יאכל את הדיסה שבישל!
לכך שהיא לא תוכל לעזור לו. צריך למצוא דרך עקיפה על מנת לעזור. ואגב זה לא אומר שחיפש את הסרטים . לפעמים נחשפים בטעות ואז נלכדים ברשת. ואפשר לקום ולצאת גם אם לא קל.
צריך לחשוב איך עוזרים באופן עקיף
בס"ד
זה פורום פתוח ולכולנו מותר להביע את דעתנו. אם לא נאה לך הדלת פתוחה ואף אחד לא כובל אותך לפה.
לא כל דבר צריך לחוות כדי להגיב עליו. חוץ מזה, גם אם חווים לפעמים זה יוצר קיצוניות שהיא לא בסדר ככה שלא בהכרח לחוות נותן את הדרך להגיב בצורה נכונה.
אדם ששרוי בטראומה ממשהו הוא לא אדם שארצה ללמוד ממנו כרגע כי הטראומה גרמה לו לנקוט אמצעים קיצוניים שלא מתאימים לאנשים רגילים.
בס"ד
כן גם אני מכירה את האמירה ועדיין חולקת על דברייך.
לא ביקשת שאקבל את דברייך, ביקשת שאשתוק ועל זה הגבתי.
ערב טוב.
אם הוא מסתיר ממך, כנראה צופה לתגובה לא נעימה שלך.
הרי הנקודה שלו אינה לשקר לך בדברים ששייכים אלייך, אלא בדברים שהוא עושה, שמא "תתאכזבי". כך הוא "מגן" על עצמו.
אז כדאי ההיפך, תוסיפי אהבה, טוב, אוירה טובה ביניכם. תעודדי אותו. אל תשאלי על דברים מביכים, כל זמן שלא מדובר במשהו שיכול להזיק לך.
תשתדלי לעזור בחיזוק האוירה הרוחנית, בדברים טובים.
ואפשר בהמשך לפתוח שיחה בנושא של המצב הרוחני, אבל מתוך השתתפות, מתוך רצון לעזור.
סביר שבמצב כזה, ירצה לשתף אותך בהתמודדות.
כך נראה לי.
היא לא צריכה להתגלגל בתהליך כזה. זו לא סיבה "לשבור אמון".
וזה לא "ינער אותו" מן הסתם.
ואני חושב שגבר ממוצע שכבר הגיע לכך, לא "יתנער" מאמירה כזו. אולי ינסה להסתיר יותר..
אלא באיזו דרך משפיעים.
ב. היא כתבה ש"כל משפט שיוצא לו מהפה היא שמה סימן שאלה", זה ה"שבירת אמון" שעליה דיברה.
ולכך, לדעתי, אין סיבה.
זה שבנושא אחד, שלא נעים לו ממנה, מסתיר את האמת, אינה סיבה לחשוב שבכל דבר אינו אומר אמת..
לא תטיחי שאת יודעת ש.. וש..
אלא שאת מרגישה/יש לך תחושה
אני באמת מאמינה שבלי לדעת
יש מה שאת מרגישה
הרי לא סתם עקבת אחריו.
תבואי בכאב עליו באהבה ובאכפתיות..
המון הצלחה!
אבל אמון זה הבסיס..
אצלינו, אין פרטיות בין בעל לאשתו,
אני אחטט לו בפלאפון, לידו, וגם הוא לי,
סתם, כי ככה בא לנו,
ומעולם לא עלה על דעתינו שצריכה להיות פרטיות בין בעל לאשה.
אין מצב,
מעולם, לא עבר עלי משהו חשוב ולא סיפרתי לבעלי שיתמוך בי או ההפך.
פעם התאהבתי במנתח שלי, ממש.
שיתפתי את בעלי ועברנו את זה יחד.
אם הייתי מסתירה ממנו את זה, זו היתה בגידה באמון!
אם אנחנו טועים, יש לנו מחילה, אפשר לתקן.
אבל מי שמראש מסתיר מבן זוגו, שלא יצפה להבנה ולמחילה.
עצם זה שלא שיתפת אותי-לא בטחת בי.
מצטערת, אולי זה קשור למנטליות, אבל לנו, אם יש התמודדות, אנחנו עוברים אותה ביחד, לא לבד!
למה צריך להתחתן, אם כל אחד בפרטיות שלו?
כאנשים רוצים לספר לי משהו, ומתנים לי שלא אספר,
אני מודיעה מראש שבעלי לא נכנס לסיפור, ואני מספרת לו.
ברוב המקרים, ולמרות זאת, סמכו עלי וסיפרו.
פרח שלג האבודהנראה לי שבחיים לא נצליח להבין אחד את השני
כלה נאהלא נעלבת,
תמשיך,
נחמד לשמוע.
תוכל לאבחן מה עוד אני?
לא לוקחת ללב, כל ניק. בר דעת או בלי דעת.
לדעתי לומר שעקבת אחריו - יעשה נזק חמור יותר, כי הוא יסתיר ממך עוד יותר והאמון יחלש יותר ויותר.
טוב לזוגיות- זה בטוח לא יעשה!
אבל מצד שני את חייבת לפתוח את זה. כי הדברים לא יכולים להשאר במצב הזה.
אני הייתי באה אליו, ואומרת לו שאני מרגישה שהוא מסתיר ממני דברים, וחשוב לי שתהיה בינינו פתיחות וכנות.
אומרת לו שאני איתו תמיד, שאנחנו משפחה ושאני רוצה שיהיה לו הכי טוב.
תמצאי דוגמא למקרה ששמת לב שהוא שיקר אבל בלי מעקבים וכו'.. שהבנת לבד.
ותספרי אותה, אבל רק אם הוא ישאל למה את מתכוונת או יבקש דוגמא.
תהיי איתו ולא נגדו. ותחזרי על זה שחשוב לך הפתיחות.
אולי הוא באמת ייפתח, ואולי הוא לא יספר - אבל יתחיל 'דף חדש' וזה מספיק טוב.
בכל מקרה ממליצה בחום להפסיק לעקוב אחריו. זה יכול להיות גרוע לזוגיות בדיוק כמו מה שהוא עושה.
את יכולה לשים לב לדברים שהוא עושה גם בלי "לרגל" אחריו.
מאחלת לך בהצלחה
(דעתי בלבד)
יש הבדל בין שקר למטרת רווח (משהו מניפולטיבי) ובין שקר ל"הגנה" עצמית.
אם בכללי הבחור משקר - יש כאן בעיה רצינית של אמון וצריך לפתוח את זה (אבל רק אחרי ייעוץ!!!!).
אבל אם הוא משקר על נושא זה - זו הבושה שלו. אישית מצער אותי לשמוע על זה, הוא אמור לשתף את אשתו ולבקש ממנה להשתתף איתו בקושי, לעזור, להתייעץ יחד אבל בושה זה דבר מובן. לא מצדיק שקר, אבל לגמרי מובן...
התגובה שלך שייכת יותר בשקרים מניפולטיביים. אבל אם השקרים הם אמצעי הגנה והסתרה - השקר הוא ממש ממש לא הבעיה, אלא מה שהוא מנסה להסתיר. ולזה - צריך דרך אחרת להתמודד, ורק ע"פ ייעוץ! כל מקרה לגופו.
אבל רובכן לא מבינות באמת בגברים.
גם חילוניות (כפי שהתברר לי אישית) - לא מבינות לגמרי.
הספקות במקרה הנ"ל הם גדולים מאד.
צריך לדעת מה אופיו של הבחור, מה יועיל ומה יזיק כדי לענות תשובה נכונה.
אולי הצבת מראה (בדרך חכמה ו"מקרית") תקדם אותו. ואולי תרסק אותו והוא יהיה יותר חכם בהסתרה בפעם הבאה.
אולי משיכת הידיים והקרנת אמון אמיתי, אהבה וקרבה - הם שיקרבו אותו. ואולי יגרמו לו להתרסק יותר...
סופו של דבר - צריך בעל/ת מקצוע עם ניסיון שיכולים בהחלט לעזור.
רב הנסתר על הגלוי, מה גם שנשים לא לגמרי מבינות גברים (וגם גברים לא הכי "מזהירים" בהבנת נשים... כן?...).
בכללי, יש גם קורסים בכל הקשור ליצר זה שברור לי שגם הם יכולים לעזור לאדם לשמור על מסגרת בריאה וטובה.
נ.ב. לדעתי, צריך לבנות אמון בו. זה מה שיבנה אמון בחזרה, והזוגיות בע"ה תהיה המקום הנכון לכל העניין הזה ושם ימצא את כל מה שהוא צריך (ולא, זה לא רק פיזי).
הפתרון האמיתי הוא פתרון עומק משותף, זוגיות, ולא "לתקן" את הבחור.
אבל לדעתי - הדרך לפתרון איננה ע"י דיבור ישיר.
שימי לב שרוב הנשים בעד לפתוח את הנושא, לדבר. כי הן מזדהות עם הכאב שלה, עם הקושי שלה והדרך לפתור - לפתוח, לדבר.
ולעומתן - רוב הגברים (וחלק מהנשים) המגיבים פה אומרים לא לפתוח את הנושא ולא לדבר איתו. לא יהיה כאן פתרון בדיבור פשוט כמו שאר הנושאים בזוגיות.
ולמה? כי כשהוא בתוך זה - זה לא הזמן לדבר ישירות.
אני לא יכול לפתוח פה את הנושא, פשוט לא שייך
ואת יודעת מה? אגיד את זה באופן ברור: מי שחושב/ת שיש סיכוי גבוה שע"י שיחה ישירה איתו הנושא ייפתר - חי/ה בסרט. הסיכויים הם קלושים. הוא יגיד לה מה שהיא צריכה לשמוע, ואולי גם יתכוון לזה, ואח"כ יחזור לזה, רק יהיה יותר חכם. למה? כי הפתרון לא שם. הפתרון עמוק ומצריך אמון גדול, הכרה בתהליך ועבודה משותפת על הזוגיות, גם בפן הזה.
התאווה ממש גדולה, אבל כן אכפת לו מאשתו! מאד!
אני שמעתי סיפורים ולפעמים פנו אלי ישירות.
הייתי בשוק! ואע"פ שאני מבין ומכיר את הבעיה.
אחרי דיבור עם ת"ח שאשתו יועצת נישואין על דברים שלא האמנתי, אמר לי "בוקר טוב חמודי"...
זה לא קשור. תחשבי על זה כצורך אדיר לאכול ממש עכשיו מתוק.
לא אכפת לך מהבריאות שלך?! הקרדיולוג?! המשקל?! הבגדים?! הסבל?! הכבדות?! הלחץ דם?!
לא אכפת לך מעצמך?!
אכפת. ודאי שאכפת. אבל יש כאן עוצמה פיזית-ביולוגית מובנית, שאפשר לצאת כנגדה ולרסן אותה, אבל זה מצריך לימוד, חשיבה, בגרות, ובעיקר - אמון.
להבדיל - כך גם אשתו (שאם הוא אוהבה כגופו - הרי שהדוגמא של האוכל היא קלאסית...).
ולא אמרתי בכלל להשאיר את המצב כך, אמרתי לא לדבר איתו ישירות, קודם להתייעץ.
נ.ב. אל תשכחי שעם התאווה הזו הוא חי ומתמודד לפחות 10 שנים. מסתבר שאם יש לו בעיה אע"פ שהתחתן, הבעיה הייתה יותר גדולה לפני שהתחתן... ואשתו רק עכשיו נכנסה לתמונה...
הצורה שבה נשים קוראות את הנושא הזה כל כך רחוקה מלהיות נכונה. אין מודעות בנושא הזה כלל.
עברתי על כל מה שכתבתי, ואני ממש ממש תמה מהיכן הגעת למסקנה שלך, אותה "זילות".
המצחיק הוא, שדווקא ההוקרה האדירה שיש לי לרגשותיה של אשתי, הצורך העצום שלי באמינות כלפיה וריחוק קיצוני משמץ של בגידה בה - הם הם שמצילים אותי מבעיות שכאלו. על הההההכל אני מדבר איתה. כל קושי, כל התמודדות (אחרי כל נסיעה לקניון וכד'), דברים שברוך ה' מאחורי.
זו זכותה המלאה לדעת איפה הראש שלי ולמה, ולהמשיך להדגיש לה שרק היא החשובה.
כל התרבות המערבית (ומקורה בנצרות, דבר שאשתי סיפרה לי אחרי שיעור) בזה לנשים ומחפיצה אותן. לרגע לא חשבתי אחרת.
ההבנה שדרכה של אשה לדבר על נושאים (ודרכו של הגבר להסתגר ולפתור בעצמו, "גברים ממאדים נשים מנוגה" מפורש..) והצורך לדבר גם כאן בנושא זה - אין בה בכדי לחטוא למציאות, גם לא בכדי לזלזל באף אשה.
על כל נושא אחר - צריך לדבר, ואם הגבר לא בנוי לדיבורים - שיעבוד על הצד הזה של פתיחות רגשית, השתתפות ואמפתיה (אם הייתי מספר לך מה עברנו אשתי ואני - היית מבינה כמה את רחוקה בהבנתך אותי..). בנושא זה - לא! לא קופצים למים עם דיבורים - כי זה עוד יותר ירחיק אותו ויגרום לו להתבצר. כמובן, אחרי שיגיד לה מה שהיא צריכה לשמוע...
ואגיד את זה בצורה ברורה: הוא מרגיש סופר-זבל עם עצמו. אם היא תפתח כעת את רגשותיה (המוצדקות! הנכונות! החשובות!) - לא יהיה בזה פתרון אלא להיפך.
אם אינך מסוגלת להבין זאת, הרי שמה שאתה מאשימה אותי בו - את היא החוטאת האמיתית בו...
יש פה יועץ זוגי שכתב תגובה: "אין מנוס מטיפול זוגי" תאמיני לי שהוא מבין יותר משנינו בנושא והוא אומר בדיוק מה שאמרתי.
יש לי עוד מה להגיב ולכתוב, בעיקר על סוף תגובתך, אבל אעצור כאן.
א. דברייך קצת נראים לי "פמיניסטיים", ולא במובן הטוב של פמיניזם (ויש כזה, כחלק מתיקון העולם לענ"ד).
התעשייה הזו בנויה סביב מה שאנשים מחפשים. לא סביב אגו גברי.
האם הסרטים נועדו לספק השפלת נשים? זו התאווה שאותם אלו שצופים בזה מחפשים למלא?!
לדעתי - יש תאווה אחרת, ידועה ומשותפת לכלל הגברים (ולא מעט נשים), הרבה לפני אגו גברי ואלימות.
הסיבה שאת מדברת על אגו גברי זה ההשפלה בידיעה מה הולך בסרטים אלו ולאיזה תהומות מגיעים שם.
אני מקבל את העובדה שזה פוגע בכל אשה באשר היא אשה (עצם קיומם של סרטים כאלו), אני מבין את הרתיחה על השפלת המין הנשי שיש בזה.
אבל זה שיש גברים (וכן, גם נשים, ואני מעדיף לא להרחיב בזה) חולים, מגעילים, תאבי בצע, שמוכנים להיות פחות מחיות השדה בשביל זה - זו לא נחלת המין הגברי בכלל. ההתבטאות שלך לא נכונה (אא"כ לא הבנתי נכון את דברייך).
אגב, השפלת הנשים היא עניין נוצרי. כיוון ש"בגלל" האשה אכל אדם מפרי עץ הדעת - ע"פ הנצרות עליה להיות מושפלת עד עפר (בין אם בבוז כללי ואפליה ובין אם ברמה הגסה שבכך). אפשרות אחרת היא להיות גבר... (פמיניזם אמרנו?..).
וזה ע"פ שיעור של הרבנית עידית איצקוביץ' (אשתי שמעה אותו לפני 13 שנה בערך וסיפה לי, והמסר היה כל כך קולע!).
ב. קריאה על הנושא לא יהפוך אותך למבינה באמת. סליחה שאני כזה חד משמעי, אבל תגובתך ממש מוכיחה את זה.
גם נשים חילוניות שממש מעודכנות הופתעו לשמוע דברים ממני ביחס לחשיבות שמירת העיניים של הגבר (להן אין בעיה "מה הסיפור? הוא רק רואה...") והופתעו מאד מאד כשהגבר הודה שאכן כן, אני צודק בזה שזה לא טוב....
אז לא. מי שלא חווה את עוצמת העניין אצל גברים - לא באמת מבינה זאת.
ההוכחה השנייה היא דברייך ביחס לצפייה של נשים בדברים שכאלו ותגובת הגבר בנושא.
גבירתי, את פשוט לא מבינה...
לא, את ממש ממש ממש לא טיפשה, לא חשבתי כך לרגע. את נשמעת אינטיליגנטית ורחוקה מלהתלהם (גם אם יש קצת בוז ועצבים על הגברים החולים הנ"ל - זה מוצדק).
פשוט - זו תמימות של חוסר ידע מה קורה עם גברים.
וכפי שאמרת - לא צריך לדעת הכל.
ואוסיף - צריך גם לזכור שלא יודעים הכל....
נ.ב. זה לא אומר שנשים הן שקופות או צפויות מראש.
זה רק אומר שיש להן הרבה פחות במה להתבייש...
ואחרי הקריאה של התגובה הזו אפשר בהחלט לומר שאכן, אנחנו בהחלט רואים עין בעין
זה מה שעצוב כאן.
אבל כעס ובוז בד"כ לא פותרים את הבעיה.
לפחות לא את זו.
לכולנו יש ירידות אבל כל עוד "לא שוברים את הכלים" זה בסדר לדוגמא איזה סרטונים? לא צנועים בעליל או סטנדאפיסטים למניהם? אי אפשר להשוות. ירידות הם גם באופן יחסי ומה העוצמה שלהם.
אבל הדרך לטפל בזה היא לא ע"י שבירת עוד כלים...
תודה רבה לכל העונים, לא האמנתי שהשאלה שלי תגרום לכ"כ הד אבל כנראה שזה ניסיון הדור..
תודה שהשקעתם לכתוב לי תשובות ארוכות ומחכימות כדי לעזור,
עזרתם לי לחשוב על כל מיני כיווני חשיבה והעיקר שה' יהיה בעזרנו..
מאחלת לכולם זוגיות בריאה שמחה!!שתהיה שבת מבורכת!!
איזור דרום
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
