היתר עסקאסביון
מישהו מכיר קונטרס / מקום כלשהו שמפורטים בו דיני היתר עסקא, על הדעות השונות והמקורות וכו', כולל התייחסות למצב הנהוג כיום בבנקים?
אני מחפש מקורות בעיקר על היתר עסקא לעניין הלוואה לבנק - ריבית על הפלוס, חסכונות עם ריבית קבועה וכדו'. אני יודע שזה קל יותר מהמקרה ההפוך כי הבנק עושה עם זה עסקים אמיתיים, אבל בגלל שהריבית קבועה זה לא נשמע לי חלק.
מישהו?
זו באמת בעיה שאתה נותן את כספךסתם 1...
כהלוואה בריבית. אמנם בחשבון בנק זה פשוט יותר אבל בהשקעות כמו קניית אג"ח זה בעייתי ובאמת יש הרבה מה ללמוד ולדמות.
ספר ספציפי לא עולה לי לראש אבל מאחר ורבים עסקו בזה תמצא שיעורים בקלות. כמו כן יש את הפרסומים של מכון כת"ר.

היו פוסקים שלא סברו שקיימת ריבית בהלוואה לחברות או אג"ח ממשלתי וכד' והריבית כיום שונה מהותית מהריבית האסורה ושמוזכרת בתורה.

זה מהנושאים שצריכים להיות בקיאים בהם גם בהלכה וגם במציאות הכלכלית, בהצלחה.
תודהסביון
למה פלוס בבנק פשוט יותר מאג"ח?
יש בזה כמה צדדיםסתם 1...
לעיון.
הצדדים בעסקא האם הם שקולים והם יש נ"מ ביחסי הכוחות ביניהם, בנק מול לקוח רגיל.

הר"מ פיינשטיין כתב שעל כל הצדדים להבין את לשון היתר העסקא ולא להשתמש בו כ"לחש" לדבריו.
הר"מ פיינשטיין גם כתב, ולא רק הוא כמדומני, שחברות בע"מ הן לא בכלל ריבית כנראה כמו כן מדינות וכד'.

בירושלמי בבא מציעא פרק ה מובא על ריבית בשוק הכללי דברים חמורים מאוד. שזה לא על דעת משה רבינו ושהתורה איננה פלסתר ולכן יש בזה סכנת כפירה בעיקר.

לא לכל האג"ח יש היתר עסקה...אדם כל שהוא

[ולפעמים יש היתר עסקה שנעשה בצורה לא מועילה].

אני לא מוצא סיבה שאג"ח חברות עם היתר עסקה יהיה יותר בעייתי מחסכונות בבנק.

[בשניהם יש היתר עסקה, בשניהם יש תשלום קבוע שמוגדר בהיתר העסקה כדמי התפשרות, ושניהם זו חברה בע"מ].

יש למכון כתר רשימה של אג"ח שיש להם היתר עסקה.

 

לגבי אג"ח מדינה, כמדומני שהדיעה הרווחת היא שהוא עדיף על אג"ח חברות, בגלל שמלבד היתר העסקה יש עוד סברות שאין בו איסור ריבית, אך יש שסוברים גם להיפך [כיוון שלדעתם השימוש שהמדינה עושה בו איננו 'עסקה' נושאת רווחים.

סברה אחרתימ''ל

אמנם היתר עסקה נראה לעתים כהערמה בלשון המעטה, שכן בהרבה מקרים אין באמת שום עסקה שבשבילה נלקחת ההלוואה. מעבר לזה שההגדרה של הלוואה כשותפות לא פשוטה בכלל.

 

אבל סברה אחרת להיתר היא שבנקים הם לא אדם פרטי, וככזה כלל לא ברור שיש לגביו איסור של "לא תשיך לאחיך".

יש הרבה מה להרחיב בזה (כגון: איך מוגדרים בעלי מניות, מה הגדר של קרן השקעות וכו') אבל לא על זה שאלת. קח כנקודה למחשבה.

דווקא הבעיה שאין שום עסקא שבשבילה נלקחת ההלוואה נפתרת כאןסביון
כי הבנקים תמיד עושים עסקאות ויוצרים רווחים מהכסף שמפקידים אצלם, ובגלל זה הם נותנים עליו ריבית, וזה היה יכול להיות מושלם אם רק הריבית היתה תלויה ברווחים ולא קבועה.
ואכן לא שאלתי על מניות (יש בזה בעיה הלכתית בכלל?) וקרנות השקעה אלא על עניינים כספיים פשוטים יותר לבור בבנקים כמוני

תודה
מה עם קצת אמון בתלמידי חכמים?אריק מהדרום
יש כאלה ש"לא נעים" להם להסתמך על ביטול בשישיםסתם 1...
בתערובות, מאותו חוסר אמון. המקור לכל הדברים הללו מחז"ל ולא מדורות אחרונים כלשהם (שגם בהם אין מה לזלזל במיוחד במקום צורך שזו דרך הפוסקים מאז ומעולם)
והמחמיר תבוא עליו הברכהאריק מהדרום

וצדיק באמונתו יחיה.

לעקוב אחר השתלשלות מושג ה"עסקא" ומה נקרא כךסתם 1...
לאורך השנים החל מחז"ל, מאוד מעניין.
חשיבות הסיכון, אפילו סיכון קטן גם הוא נחשב כשיקול מרכזי ועוד.
הפסד מהקרן נחשב הפסד או גם רווח נמוך מהצפוי וכו'.
מה שאמרת כלל לא פשוט, בטח לא כהערמה. כל זאת בנוסף לזה שהלוואות משמעותיות לא ניתנות סתם אלא באמת לעסקאות שונות. קנית רכב, דירה, חתונה, אירוע וכו'.


הלוואות משמעותיות לא ניתנות סתם?אריק מהדרום
בטח שהן לא ניתנות סתם, הן ניתנות כדי שתפוצץ את הכיסים של מחזיקי מניות הבנקים אלא מה?
סתם 1...
אני דן במושג העסקא שעל הלווה (הלוקח) לקיים כתנאי להיתר.
נותנים גם הלוואות לשטויות האמן לי.אריק מהדרום
קצת קשה לי להבין מה "עסקא" בכל מה שהזכרתסביון
עסקא זה שאני משקיע את הכסף במשהו, יכול להרוויח ויכול להפסיד. איפה יש מושג של רווח/הפסד ברכב, דירה, חתונה, אירוע וכו'? (מחיר של רכב או דירה יכול לרדת או לעלות, אבל לא מדובר פה על מי שקונה כדי למכור כך שזה לא רלוונטי. בחתונה ואירועים אפילו זה לא)
אנסה להסביר איך יש מושג של הפסד ורווחהדוכס מירוסלב

אנשים משקיעים ברכבים מסוגים מסויימים, שזה רווח. רוב הרכבים מאבדים ערך, שזה הפסד.

בתים זאת דוגמא קלאסית להשקעה סולידית שמניבה רווחים. במקרים יוצאי דופן, אצלנו, גם בהם יש הפסד.

 

בחתונה ואירוע זה לא היתר עסקא, יש שם עניין של חשש ריבית קצוצה. בד"כ מתייחסים למתנה כאל הלוואה (פועל יוצא של העובדה שאנחנו רושמים כמה כל אחד נתן לנו ונותנים לו בד"כ את אותו הסכום).

הסיכון הוא אכן אחד מהמרכיבים העיקריים בהגדרתסתם 1...
העסקא.
ברכישת דירה יש את עליית הקרן והמכירה במחיר גבוה יותר, לא יודע אם פי 2 ומה הזמן שיזדקק להכפלה כזו אבל מנה שמכפיל את עצמו הוא לא בדווקא.
לגבי רכישת רכב או מימון אירועים מסוימים זו התנהלות עסקית לחלוטין ומוטיב הסיכון קיים בהם במיוחד שכל ניהול משק הבית כיום מנוהל כעסק ואנשים עושים עסקים שונים בכספיהם.

כמו כן יש להגדיר את הקרן, הרווח, ההחזר והאם ישנה טרחה שדורשת תשלום מעבר. על מה חתומים העדים ועל מה השבועה, ישנם שלבים שונים בתוך העסקא שכל שלב בה בעל מאפיינים שונים לבחינה הלכתית. באיזה שלב הכסף נחשב של הלווה (הלוקח) ומתי הוא עדיין בשימוש הלוקח אך עדיין שייך לנותן.
אבל שוב, אני לא מדבר על קניית דירה/רכב להשקעהסביון
אני רוצה לקנות דירה לעצמי. רוב האנשים שקונים לעצמם דירה לא מתכוונים לגור בה כמה שנים ואז למכור, אחרת היו שוכרים. הם רוצים לגור בה כל החיים כך שזה לא רלוונטי שהמחיר עולה.
וגם רכב, אפילו אם אמכור אותו מתישהו - ברור שזה יהיה במחיר נמוך ממה שקניתי וזה לא משנה לי כי לא קניתי אותו כדי לעשות בו עסקים אלא כדי להשתמש בו.
ולכן אני לא רואה שום הבדל בין כל השימושים שהזכרת.
מה זה "התנהלות עסקית לחלוטין", איזה מוטיב סיכון קיים ומה העסקים השונים שאנשים עושים בכספם? נראה לי שלא הבנתי כלום מהמשפט הזה

@פלוני מפונפן מכוון גם אליך
לפי מה אתה מגדיר עסקה?הדוכס מירוסלב

הבעיה בריבית היא שיש למלווה רווח כלשהו בזמן הפרעון. אם אתה מכוון ברווח או הפסד הזה לעסק, אז יצאת מידי ריבית כי זאת לא הלוואה.

זאת המשמעות של היתר עסקה.

 

כלומר, זה לא שכל רווח או כל הפסד אסור, אלא רק בתורת הלוואה.

 

יכולת למשל לומר לאדם "קח X כסף בתורת מתנה" והוא יכול אח"כ לומר לך "קח X*500 כסף בתורת מתנה" ולא תהיה פה ריבית.

על אותו משקל בעסקה, כל עוד זה לא ניתן בהלוואה, זה בסדר. זאת שותפות, לא הלוואה.

 

כל זה בלי להכנס לפרטי הפרטים של היתר העיסקא (למיטב זכרוני יש אומרים שחובה לדעת את הפרטים של ההיתר כדי שהוא יתפוס בפועל).

וזה לא משנה אם זה רכב, דירה, או אפילו על-פניו מטבע שמייצג ערך מסויים (לא זוכר בע"פ למה אין במטבע ריבית). כל מה שמשנה את הערך שלו לטובת המלווה בשעת פרעון הוא בבעיה של ריבית.

אוקיי, אז עכשיו כשאני מחזיר את המשכנתא על הדירהסביון
איזה עסק עשיתי שהרווחתי בו?
לקנות דירה זה לא עסק?סתם 1...
לקנות רכב זה לא עסק?
עברנו למציאות חיים כלכלית, כבר לא מבשלים ומזמינים לחתונה אלא שוכרים בכסף את כל האירוע. ככה כל דבר כיום נעשה ממוני- עסקי.

בפועל אם תמכור את הדירה הרווחת, השימוש שלך בו למגורים לא מעלה או מוריד. הדירה היא שווי כסף ולא משנה אם תימכר או לא על ידך או על ידי יורשיך.
ההגדרה שלך לעסקים היא מאוד נרחבתסביון
מבחינתי (ונראה לי שזה הפשט בעולם) עסק זה משהו שאתה מקים כדי להרוויח כסף, ויש לך אפשרות להרוויח או להפסיד סכום מסוים.
אם קניתי חמש דירות ומכרתי אותן, אני יכול להגיד לך כמה הרווחתי או הפסדתי, ובסוף יש לי סכום כסף ביד.
אם קניתי דירה ואני גר בה, כמה הרווחתי?
זה עוד מילא כי השווי עלה ואפשר להגיד שזה מה שהרווחתי, אבל אם קניתי רכב ואני משתמש בו - כמה הרווחתי? ואם ברור שהפסדתי כי שווי של רכב יורד כל הזמן - אז למה הבנק מוכן להשתתף איתי בעסק כל כך גרוע שתמיד מפסיד? מי בכלל נכנס לעסק שהוא יודע במאה אחוז שיפסיד בו כסף?

וספציפית לגבי "כבר לא מבשלים ומזמינים לחתונה": לפי זה יוצא שגם קניית לחם במכולת זה עסק, כי אני משלם עליו כסף במקום להכין בבית בעצמי.
בעיקרון, לגבי דברים שאין בהם עליית ערך-אדם כל שהואאחרונה

לכאורה אה"נ.

אבל דירה, הרווח יכול להיות העליית ערך של הדירה, שעקרונית אפשר להעריך אותה ע"י שמאי.

אבל יש עוד משהו שעושים בהיתרי עסקה היום, שהעסקה איננה דווקא על השימוש שלצרכו לקחת את הכסף בצורה ישירה, אלא על כל עסק שיש לך. 

ואם אין לך שום השקעה בעלת רווחים - ראיתי שבאמת כותבים במפורש שאי אפשר לעשות היתר עסקא [לא יודע האם כולם מסכימים לזה, אבל זה נראה לפחות דיעה רווחת] - ראה כאן - http://www.dirshu.co.il/%D7%9E%D7%94%D7%95-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92-%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%90-%D7%95%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9C-%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%9E/

זה לא נוגע למשכנתאהדוכס מירוסלב

אלה שני דברים נפרדים. הדירה עצמה כנראה עשתה לך רווח, אבל היא לא ההלוואה פה אלא המשכנתא.

 

תחשוב על אדם שקנה דירה בלי משכנתא ונתן אותה למישהו כהלוואה תמורת החזרה חודשית, ההחזרה החודשית הזאת צריך שתהיה שווה את ערך הדירה הראשוני, לא כולל התייקרות הדירה.

 

המשכנתא מכניסה אותך למציאות הבעייתי - שזאת הלוואה ויש בעיה.

אז אתה עושה שותפות ברווחים מקניית הדירה (זאת השקעה נדל"נית לכל דבר) עם הבנק כדי לצאת מחשש הריבית כשתחזיר לבנק *הרבה* יותר ממה שהיה מחיר הדירה המקורי.

 

נראה לי שהמושגים של הלווה ומלווה מסתבכים לך פה.

כשאתה קונה דירה המלווה הוא הבנק, הלווה הוא אתה. ההלוואה היא המשכנתא, לא הדירה.

אתה משלם על המשכנתא ריבית, מה שאסור בהלוואה, לכן אתה חייב לצאת מגדר הלוואה כדי שזה יהיה מותר.

מה שקורה הוא שאתה שותף בבית שלך יחד עם הבנק עד שתסיים את כל הסדרת התשלומים, וכל רווח שיש לבנק על ה*משכנתא* הוא בעצם רווחים מהעסק שלך איתו (דהיינו הבית), ולא ריבית על הלוואה.

 

אז מה *אתה* מרוויח? זה כבר לא נוגע לדיני ריבית ולשאלה, אבל ברור לך שדירה ביד עדיפה על שכירות. וגם שזאת השקעה בפני עצמה.

אני אצטרך לקרוא עוד פעם-פעמיים כדי להביןסביון
תאלץ למחול לי שלא כתבתי ברור מספיקהדוכס מירוסלב

קוצר הדעת מכה חזק חח

האם ישנה אפשרות לרווח או לא?סתם 1...
השימוש שלך הוא משני. תוכל לקנות רכב ולעשות איתו תאונה ולאבד את ערכו ח"ו תוכל למכור אותו מיד במחיר גבוה יתר משקנית וכד'.
האם ישנה האפשרות לרווח היא הקובעת.

הבעיה בהיתר הזה, לדעתי, היא בדמיון החלקי בלבד בין העסקא מחז"ל לעסקא בימינו. העסקא אצל חז"ל היא שותפות בטוב וברע, ברווח כמו בהפסד. בימינו הבנק לא ישתתף בהפסדים, בדרך כלל.
לכן המינוס, ההפסד הוא בעייתי ומכאן שכל ההיתר. היו שתירצו ויש מה לעיין.
ברית פנחס של הרב פנחס וינדק"ש
תלמיד חכם, ראש כולל בבעלז, שמלמד גם שאר נושאים אבל התמחה במיוחד בעניני ריבית. יש לו גם ספר הלכה וגם נוסח היתר עיסקה שמגיע עם הסברים.

057-3110820 (המספר שמופיע בספר, גם לשאלות בעניני ריבית וגם להשגת הספר)
נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקדאחרונה
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדדאחרונה
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

מה ההבדל בין פנקסי הראיה שיצאו ב8,9 כרכים עד כהצע

לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?

כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?

אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..


בשורות טובות.

אני מתכוון למשהו מעבר לזהנוגע, לא נוגע

אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.

אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן). 

למה מתפללים עמידה בלחש?תמימלה..?
אני יודעת שיש את הקטע עם חנה שרק שפתיה נעות וכזה אבל מעניין אותי אם יש לכם עוד תשובות....
..אני:)))))

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

וזה מזכיר לי את רבי נחמן על קול דממה דקהאני:)))))

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

תפילת חנה היא המקורפ.א.

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.


מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  


הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).


להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"


הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).


>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.


יישר כחשלג דאשתקדאחרונה
בנוסף יש עניין קבלי שלא יישמע הקול בכלל. לא זוכר את כל המקורות, אבל יש על זה תשובה ב"דברי יצחק" (תשובות הרב כדורי).

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

כי תפילה היא האינטימי שבאינטימיטיפות של אור
אני חושב שיש הרבה מקבילות ביו ספר שמואל למצב כיום:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז באדר תשפ"ו 19:47

 

 

 

 

ורדיפת שאול את דוד.

 

 

 

דוד זה הציונות הדתית.

 

שאול (שכמובן היה צדיק גמור)  זה הציונות הישנה.

 

כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.

 

יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.

 

כהני נוב זה החרדים.

 

יואב זה נערי הגבעות הקנאים.

 

אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.

 

דואג זה הפרוגרס.

 

הזיפים זה בנט.

 

(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).

 

מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.

 

איש בושת זה לפיד.

 

 

 

צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים. 

 


"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו

 

 

 

 

 

 

תודה. עדיין לא קראתי, בכל מקרה, איןקעלעברימבאר

מה להשוות.

 

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

 

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

 

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

 

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

 

 

 

 

 

 

אתה טועה מאוד.אריאל יוסףאחרונה

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".

אולי יעניין אותך