אפשר לעקל רכוש, רכב, חשבון בנק וכו'

אם אין לו כלום בחיים והוא עובד (/יעבוד) בשחור - קשה מאוד להפעיל נגדו סנקציות. אין מאיפה לקחת.

לעיתים כשיש חוסרים בגוף, יש תחושות כלו של דיכאון וחבריו....

מכירה מישהו שאחרי החתונה לא היה מסוגל לקום מהמיטה.

ערכו בדיקות דם, והB12 היה ברצפה... 

בהצלחה

אולי האולטימטום צריך להיות "תקח את עצמך בידיים או גירושין" כי הבעיה היא לא חוסר עבודה הבעיה היא חוסר העשיה

וגירושין ואחכ האשה השניה רינה שינתה אותו כי נתנה בו הרבה אמון. לא יודעת אם מתאים במקרה שלך אבל כדאי לקרוא. זה באחד הספרים של אנשים מספרים על עצמם

זה שאדם לא עובד לא אומר שהוא x אחד גדול

ממליצה על הספר לדעת להכנע

עוזר להרבה זוגות

כנראה שבתת מודע הוא יודע שאת לוקחת אחריות על הכסף ומאד נוח לו לא לעשות כלום.

בהצלחה יקרה

אל תתייאשי כ"כ מהר

כי זה לא שחסרים חילונים בטלנים. הוא אוהב לשנוא את החרדים.

במה שונה ישיבה ממדעי המגדר? או לימודי יוון העתיקה? או כל מיני הבלים אחרים?

רבנן. אפיקורוס.

קטונתי מלתת עצות, וגם חסרים הרבה פרטים (וכמובן את הזווית שלו).

אבל כן אני יכול להגיד לך - בהנחה שיש לו בעיה כלשהי של מוטיבציה/אחריות/פחד ממחויבות וכדו' - שאכזבה שלך ממנו, וניסיונות שלך לשנות אותו (במיוחד כאלו אגרסיביים כמו שראיתי שהציעו לך פה) לא יעזרו לפתור את הבעיה. אפילו סביר שרק יחמירו אותה.

אני מבין את הקושי שלך, באמת. אבל אני חושב שכדי למצוא פתרון צריך לנתק קודם כל את הרגשות והקושי (המוצדקים) ולחשוב על זה כבעיה משותפת שצריך לפתור יחד, לבודד את הבעיה משאלת האחריות והאשמה (כלומר: גם אם נכון שהוא האחראי לבעיה והאשמה בו - תתעלמי מזה ותתייחסי למצב הנתון ואיך אפשר להתקדם מפה).

כאמור - לגופו של עניין קשה לי להתייחס כי חסרים לי פרטים (למשל: איך הוא מגיב למצב שאין כסף לאוכל, זה בסדר מבחינתו? מאיפה נובע הפחד שלו מעבודה, האם זה מכל סוג של עבודה? האם מה שמפריע לך זו העצלות שלו או רק התוצאות שלה?) אבל אני מאמין שלכל דבר יש פתרון אם באים אליו בגישה הנכונה וברצון לפתור ביחד.

בהצלחה!

תאמיני לי שאת לא רוצה לחיות בזוגיות שבה הוא עושה מה שאת רוצה כי הוא מפחד ממך (שלא לדבר על זה שגם לך לא מגיע לחיות באווירה של לחץ ואגרסיות כדי להשיג את השליטה עליו, זה לא בריא לשני הצדדים). עדיף להתגרש.

את כותבת ש"אין רצון מצידו", עכשיו השאלה היא רצון למה - אם מבחינתו המצב שאין פרנסה אידיאלי ואין רצון לשנות אותו, או לפחות הבנה שצריך ללכת לקראתך כי לך קשה אז זו באמת בעיה כי יש פה פער בשאיפה, ואז את צריכה לחשוב אם את מכילה את הפער הזה כמו שהוא בא לידי ביטוי עכשיו ומשלימה איתו או מעדיפה להיפרד.

אבל אם "אין רצון" הכוונה שאין רצון לצאת לעבוד אז צריך להבין מה מפריע לו ואיך אפשר לפתור את זה, ואת זה צריך לפתור ביחד וע''י שליטה עליו מתוך איומים והפחדות. נכון שזו בעיה שלו, ואת לא צריכה לקחת כפרוייקט בעיות של מישהו אחר, אבל אתם נשואים וכל עוד אתם ביחד והשאיפות שלכם קרובות (או לפחות יש נכונות ללכת אחד לקראת השנייה) אז הבעיות של כל אחד משפיעות על השני וזו הופכת להיות בעיה משותפת וככה צריך להתייחס אליה - זו בעיה שלכם ולא בעיה שלו, והדרך לפתור אותה היא ביחד. תהיי שם בשבילו, ולא נגדו (וזה לא אומר שאת צריכה לוותר על מה שמגיע לך, להפך - זו הדרך להשיג את זה).

[בהתחלה חשבתי לא להגיב - אבל לאור מה שאת כותבת בהמשך, אולי בכל זאת]

את מציגה כמה סיבות שבגללם את היית מעוניינת להמשיך (שזו כמובן "ברירת המחדל" של נישואין. כך ראוי להיות. ממשיכים אלא אם כן יש סיבה חזקה שלא):

שאת אוהבת אותו והוא איש טוב.

שאת לא רוצה לאכזב את ההורים.

שאת לא רוצה להיות "חלק מהסטטיסטיקה".

הכל מובן ולגיטימי.

הענין העיקרי - הוא הראשון.

כלומר, נישואין זה באמת קודם כל הקשר בין שני האנשים. גם ילדים במשפחה לפעמים עושים דברים שלא מוצאים חן בעינינו, ואנחנו לא "מתגרשים" מהם... הם משפחה שלנו.

אז אם אשה מרגישה שהיא ממש עם בעלה, אלא שיש בעיה. ביה שמפריעה, אבל היא אוהבת ורוצה את האדם, כמו שהוא. זה ענין אחד.

אם בעצם בגלל התנהלותו וה"תיאוריה" שלו על עצמו, היא מרגישה שאינה יכולה ואינה רוצה בו - זה משהו אחר.

אכן יכול להיות אדם שמרגיש "נפש חופשית".. קשה לו להסתדר במסגרות וכד'.

זה גם יכול להיות סתם תירוץ לעצלות

לא מדובר כאן באדם, לפי דברייך, שמנצל את זמנו ללימוד וכד', אלא "רואה סדרות"... זה באמת ממש נורא. גם מצד עצמו. בזבוז זמן חסר משמעות.

אז אם אכן את אוהבת את האדם, רוצה לבנות איתו אם רק יהיה אפשרי [נניח, תציירי לעצמך לרגע, שנמצא איזה פטנט, והוא עובד כל יום, או לומד קורס אינטנסיבי יותר במגמה לעבוד במקצוע שירכוש - האם מבחינתך הבעיה נפתרה, ואת חיה איתו בשמחה?] - 

מה שנראה הכי נכון, זה לשבת לשיחה, בנחת.

לומר לו: תראה, אני אוהבת אותך, אני רוצה שנמשיך להיות משפחה. 

אבל ממש לא שייך מבחינתי בצורה כזו, שאתה במשך היום, רואה "סדרות" וזהו..לא עובד, לא לומד, הפרנסה אפס. אי אפשר כך.

אז תחליט אתה:  אנחנו מנסים כיוון אחר - או שלא נוכל חלילה להמשיך ביחד?..  אני מכונה ממש לעזור לך אם אתה מחליט שאתה מבין שזו לא צורה של חיים "סדרות ואוכל"...  אבל קודם כל שתחליט מבפנים שזה לא זה - ואתה רוצה באיזה אופן להיחלץ מזה. למצוא משהו מתאים לך.

אם יגיד שמעונין - אז קודם כל תשאלי אותו מה הוא היה מציע לעצמו. איך לצאת מזה. אולי יהיו לו רעיונות טובים..

כמו כן, אתם יכולים לעשות בדיקה של התאמת מקצוע, באחד המכונים שעוסקים בכך. שילמד טיפה יותר אינטנסיבי.

להחליט על עבודה שהוא לוקח לבינתיים באופן חלקי אפילו (רושם מוני גז בשביל חברת הגז.. מרוויחים מזה טוב זמנים גמישים, ולא הרבה מידי.. וכן כד').

וגם - ללכת ליעוץ פסיכולוגי קצר-טווח, איך עולים בהדרגה מעצלות כזו, להרגל של עבודה יצרנית, לימוד מקצוע.

כמו כן, קביעת עיתים לתורה, אפשר עם חברותא שיגיע לחצי שעה.

ובכללי - כדאי לקחת בערבון מוגבל עצות מ"מקרים דומים". "אין מדמין בטריפות מזה לזה". לכל מקרה יש מאפיינים יחודיים משלו.

כמה עצות מעשיות בשבילך:

א. אם את אוהבת את בעלך ומאמינה בו ככה שרק הבעיה הזו מפרידה ביניכם, אז תאמיני שבע"ה והשתדלות המצב הזה זמני. לא בטוח שהוא לא יהפוך לאחד שמכור לעבודה ותאב כסף. אבל כן לכזה שמחויב לפרנסה.

ב. את חושבת שהוא עצלן וכועסת על זה ובצדק. תנסי לא לשדר לו שהעצלנות הזו שלו ממש שקופה שכולם רואים אותה. ברמות שאת בעצמך לא יודעת מי כבר ייקח אותו לעבודה. תשאירי את זה ביניכם.

ג. שתפי את ההורים שלך כי זה חשוב. אבל תעשי את זה בחכמה. בלי לגייס אותם לחזית נגדו. כשהורים מחזיקים מהחתן שלהם איזה סוציופט שחטף להם את הילדה, זה מוסיף המון מתח ומשקעים וכולם מצטערים על זה אח"כ.

ד. כשהוא סוף סוף מוצא עבודה ועובד, אז הוא עובד. תני לו יחס עם הרגשה של בעל שעובד ומפרנס. אפילו אם הוא מצא איזה משהו חלקי זמני עם שכר מינימום. אפילו אם את לא מאמינה שהוא יחזיק שם מעמד. אל תתני לו להרגיש שזה מעט מדי ומאוחר מידי כאילו שהוא לוקח עבודה רק כדי להשקיט אותך. בזמן הזה פשוט תנסי להתעלם מהפער.

ה. כשהוא יראה שאת יותר אוהבת וחמה כלפיו כשהוא במסגרת של עבודה, הוא יבין לבד בלי לחץ ואגרסיות שזה לא התפקיד שלך להיות מפרנסת יחידה והוא חייב להיות שותף. אבל גם אם ינסה ולא יצליח להיות המפרנס העיקרי, אז אל תתרגשי. יש הרבה זוגות שבהם האישה מפרנסת עיקרית פשוט כי היא מוכשרת ויכולה להרוויח יותר מבעלה. וזה בסדר גמור.  

ידוע שאלה עצות לא קלות בכלל. אבל זאת הדרך. דרך ארוכה שהיא קצרה ועדיפה מדרך קצרה שהיא ארוכה. 

בהצלחה לכם.

יש אלפי בני אדם אחרים להתייעץ איתם. הורים נמצאים במקום שיכול להיות הכי הרסני מכולם. אז למה?

2 אפשרויות:

1.נאבקים על הנישואים-את צריכה לבדוק מי יכול להשפיע עליו,מסתבר מדברייך שזה היה לפני הנישואין.

כלומר,הנישואין עצמן לא הועילו לשפר את המחוייבות שלו אלייך.

אם הוא "רציני" וחשוב לו להיות איתך,הוא חייב להתחיל בדך חדשה.

2.ייעוץ-בתנאי שיש שיתוף פעולה.

את בצומת לא פשוטה בכלל.

מאחל לך שהקב"ה ייטע שלום והצלחה בינכם

זה מצב מאד נפוץ שגברים אחרי החתונה עייפים ותשושים, אין להם כוח לעשות כלום ובקושי קמים בבוקר, אבל אם זה לא האופי של הבנ"א, זה פשוט עובררררררררררררררררררר. מנסיון.

ולדעתי בקשי עזרה כלכלית הן מההורים שלך והן משלו, זה לא בושה, ולפעמים זה יכול לעזור ולהרים אותכם.

שפחות תהיה לחוצה כלכלית, את תראי את הדברים באור אחר.

מקווה בשבילך לטוב.

תמיד כאן לעזור למי שצריך בייעוץ כפי שידי מגעת או לסיוע משפטי. הטוען הרבני.   בשורות טובות.

לא קראתי את כל התגובות, אבל אם עדיין השאלה מטרידה אותך , אשמח מאוד לנסות לסייע .

מוזמנת לפנות למייל שלי . יש מה לעשות עם המצב חוץ מפרידה!!!

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.