ברור שזה שווה הרבה יותר מפי 2 של תינוק ועוד תינוק. זה משהו אחר. זה האינטראקציה בינהם. הביטחון שאחד נותן לשני (אפילו כשיש תאומים בפגיה רואים הבדלים כשאחד מהם משתחרר!) זה קשר שאין שני לו.

הברכה בבית מורגשת ממש.

ולגבי הקושי הפיזי-טכני, חשוב לחשוב על דרכים לקבלת עזרה, הורים/אחים (שלכם) מטפלת בתשלום... שיהיו אופציות אפילו בתשלום שתוכלו לשלוף מהשרוול בעת מצוקה... וממליצה ממש להתחיל לקרוא מעכשיו את הלוחשת לתינוקות. היא מדהימה ויש לה שם גם פרק על תאומים...

גם כשהם קטנטנים, ולכאורה לא מודעים לזה (הכי כיף לשים אותם באותה עריסה/מיטה, ולראות את האינטרקציה שנוצרת אט-אט ביניהם), ובטח כשהם גדולים, ויודעים להביא את הנאמנות שלהם זה לזה... ("אני נותן מהממתק שקיבלתי רק לאיקס, כי הוא התאום שלי!", "אנחנו רוצים ללכת ביחד, כי אנחנו תאומים!")

באמת, בשיא הכנות, זה מה שאני חושבת עליו כל הזמן ואשמח למענה. 

איך אפשר לשים הכל בצד?

הרי ילדים צריכים בגדים נקיים? צריכים, 

להעביר ארונות לחורף צריך? צריך

ילדים אוכלים? אפילו פסטה לוקחת קצת זמן ואת לא יכולה כל יום להכין פסטה. 

מסיבות משפחתיות מדרגה ראשונה, לא תלכי? ברור שצריך ללכת ובד"כ יש מסביב שבת וכו'. 

בר מצווה לילד הגדול לא תעשי? ברור שצריך, אז עוד משהו מתווסף לך לחודשים הראשונים. 

חגים- בפורים, גם אם תתני שני משלוחי מנות, עדיין צריכה לדאוג לתחפושות. על פסח אני אפילו לא מדברת. 

מה שאני מנסה לשאול זה איך שמים הכל בצד כשהחיים ממשיכים?

סליחה, אני לא רוצה להיחשף ולכן כותבת כאנונימית, יש לי כינוי ותיק בפורום הריון ולידה.

הצטרפתי לא מזמן -  למרבה ההלם וההפתעה - למועדון שלכן, כשגיליתי שיש לי שניים בבטן.

ובינתיים אחרי שקצת עיכלתי, הבנתי שתאומים זה ברגע הראשון ממש מגניב, אחר כך מאד מלחיץ, ואחר כך קשה בטירוף...

אז גם אני שואלת את עצמי בימים האחרונים בדיוק אותה שאלה - -

האם באמת אחר כך יש גם נחת? ומתי לצפות לו? ואיך להרגיש אותו עם כל הקושי?

ומכיוון שאני לא צעירה (37) ויש לי כבר כמה וכמה ילדים בבית, אני מצד אחד שמחה שאני אמא מנוסה (לקבל דבר כזה כצעירה, כשאת לא יודעת עדיין מה זה ללדת ואיך מטפלים בתינוק - נראה לי קשה יותר)

ומצד שני, אני מספיק גדולה ומנוסה כדי לקלוט כבר עכשיו איזה עומס מטורף הולך להיות לי השנה.

אז אני מזדהה מאד עם תותיה22 ומצטרפת לבקשתה היפה, שתאירו אותנו באור שבקצה המנהרה

ומתרגשת לקרוא את דבריכן. תודה לכן.

(אני קוראת כאן בפורום הכל, אבל ידע רפואי ועצות מעשיות פחות חסר לי... יותר חיזוק נפשי ומוטיבציה)

נפלא בעולם.

בדיוק משהי שהיא אמא לתאומים וגילתה שגם לי יש בדרך... אמרה לי אל תקשיבי לכל מי שאומר לך שזה יהיה קשה... תאומים זה הכיף הכי גדול שיש!!!! אני מתארת לעצמי שיהיו קשיים אבל כמו בכל דבר הכל תלוי בהסתכלות על הדברים ולדעת איך להתמודד ואיך לקחת דברים ברוח  טובה ולדעת שהכל מאת ה'. ואם הוא נתן לנו את המתנה הזאת כנראה שאנחנו ראויים לה.

וההורים צריכים רק לתמוך רגשית...

בכל אופן, בפורום הזה אין אימהות לתאומים בגיל הזה.

גם אצלינו עם התאומים היו קצת יותר בעיות עם השיניים. לא זוכר משהו היסטרי, רק זוכר שאמרו שבגלל הלידה המוקדמת משהו באזור השיניים לא הספיק להתפתח.

לגבי שאר הדברים אני לא יודע, הם כבר לא ככ קטנים אבל אנחנו עדיין מתבלבלים לפעמים 🤣🤣

אבל בהתחלה היה פער בהתפתחות, ולאט לאט הוא הצטמצם.

מגיל שנה וחצי כבר לא היה פער.

בלי עין הרע המצב של השיניים שלהם טוב (אחד לא עבר שום טיפול, השני רק מעט טיפולים).

וב"ה היה להם עיכוב מוטורי תואם לגיל הפגות בהתחלה ואז עיכוב שפתי שטופל בגן שפה. מגיל ארבע-חמש כבר לא רואים שום זכר לפגות. (אחד מהם היה בגן שפה כל שנות הגן, השני רק שנה אחת)

נולד בשבוע 34. כיום בן שנתיים.

בינתיים יש לו עיכוב בצמיחה של השיניים. הניבים עדיין לא צמחו.

כיום, חוץ מהגודל והמשקל שעדיין קטנים מאוד, לא רואים השפעות של הפגות.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...