טרם ראיתי אדם שמגדיר את מקום המגורים של עצמו כבלתי חוקי.

דלת בית הכנסת נדחפה, נסגרה ושוב נדחפה. קרני השמש של יום חדש שיחקו בתלתלי הזהב. הזאטוט שבקושי רב הגיע אל ידית הדלת, נדחק להיכנס והכניס עמו את הזריחה. הוא חבש כיפת צמר גדולה וצבעונית שהגיע לו עד הגבות בערך ומתחתיה בצבצו תלתלים, עיני תכלת, לחיים תפוחות ופאות זהבהבות. רגע שוטטו עיניו בין המתפללים, ואז רץ אל אביו שעמד בתפילה, טליתו מכסה את ראשו, וחיבק את ברכיו. אחר כך חזר ונאבק בדלת ויצא אל אמו לארוחת הבוקר.

על בית הכנסת הזה, זורחת השמש ראשונה. הוא ממוקם על אחת הפסגות הגבוהות בסביבה. קרני שומרון הוא שמן של שתי פסגות נישאות וצמודות, החולשות על כל מערב השומרון. שדה מוקשים ירדני ישן ושרידי תעלות קשר בראש הפסגה מעידים יותר מכל על חשיבותו האסטרטגית של המקום. פעם, ביום של ראות טובה, צפיתי משם במשקפת פשוטה, בתהליך פריקת הפחם מן האוניה אל תחנת הכח של חדרה. ממורדות הכרמל ועד אשקלון – כל הארץ מונחת שם על כף ידך. היישוב קרני שומרון שבו אני מתגורר קיבל את שמו בהשראת ה"קרניים" הללו הניבטות אליו ממזרח.

בימי שישי אני אוהב להתפלל שחרית בבית הכנסת שב'רמת גלעד' - יישוב יהודי צעיר הממוקם ב"קרן" הדרומית. את התפילין וזוג מכנסיים ארוכות אני דוחס לתיק גב, עולה על אופניי עוד בטרם זריחה ורוכב כשעה קלה במעלה ההר. הנוף המתגלה מראש ההר עם אור ראשון, תמיד מרחיב את הלב והנשמה. הרכיבה והתפילה הזו הם הכיף השבועי שלי, שילוב של הארץ הכי טובה, האנשים הכי טובים והתפילה הכי טובה.

עד שאני מסדיר את נשימתי, אני שומע מתוך בית הכנסת את קולו של הרב הלוי – תושב המקום, המושך בזקנו הסב ומעביר למשכימים שיעור "בדף יומי" קודם שמתחילה התפילה. משה זר מקביל את פני כשאני נכנס. זר, מוותיקי יחידת ה-101 שהקים מפקדו האגדי אריאל שרון, נושא בגופו את צלקות מלחמות ישראל. קולו סדוק מניתוח שדה שפתח את קנה הנשימה שלו והציל את חייו, ראייתו מוגבלת מאז הקריב את אחת מעיניו – ובכל זאת מלא האיש הזה תעצומות חיים העולות על אלה של כל בני הנעורים שהכרתי.

אריק נוהג היה להביא סנטורים ואח"מים שונים לביתו של משה הנישא בראש הפסגה שממול. מן המרפסת של משה ויעל היה מסביר את חשיבותו של חבל ארץ זה לביטחון המדינה. משה זר מכונה "סוחר קרקעות". הוא סוחר קרקעות כמו שיהושע חנקין היה סוחר קרקעות. אלא שאז קראו לזה גאולת קרקע ואילו כיום מדובר בסך הכל בנדל"ן, כלשונו של רבין.

שתי ה"קרניים" הן רכושו הפרטי של משה זר. את משבצות הקרקע האלו הוא רכש כבר לפני שנים רבות והן רשומות על שמו כדת וכדין. בנם של משה ויעל זר, גלעד זר הי"ד – שימש כקצין הביטחון של המועצה האיזורית. למרות כמה ניסיונות ממוקדים להתנקש בחייו, דבק במשימתו עד שלפני שמונה שנים בדיוק השיגוהו רודפיו ורצחוהו נפש. היישוב רמת גלעד נושא את שמו.

בין המשכימים ללימוד המקדים לתפילה, אני פוגש גם את שמעון ריין. בנו של שמעון, בניה ריין הי"ד, נהרג במלחמת לבנון השנייה. כששילח אולמרט את חיילי צה"ל למלחמה חסרת פשר שכל תכליתה היה "לתת תנופה להתכנסות" כלשונו – כלומר לאפשר את החרבת ביתו של בניה - מצאו עצמם חיילים רבים לכודים בתוך מטווחי ברווזים של החיזבאללה. קצין השריון בניה מצא עצמו חסר תפקיד מוגדר, אך לא יכול היה לשבת מן הצד. הוא ארגן לעצמו צוות טנק ונכנס שוב ושוב אל התופת תוך שהוא מציל ממוות בטוח חיילים רבים. עד שחטף טיל נ"ט ונהרג עם צוותו.

ויש שם בתפילת יום שישי אנשים צעירים, בעלי משפחות ורווקים, המתגוררים במקום ומעבדים בעבודה עברית בלבד את חלקות האדמה שבשיפולי ההר. והחשוב מכל – ילדים. הרבה ילדים שאינם מכירים מקום אחר מלבד חלקת אלוהים הקטנה והמקסימה הזו.

היום, יום הירצחו של גלעד, תתקיים בבית העלמין של קרני שומרון אזכרה לזכרו. היום גם ייכנסו לתקפם צווי הגירוש והחורבן שהודבקו אל דלתות התושבים ביישוב הנושא את שמו. פעם קראו לזה

"התנתקות". מטבע הלשון האורווליאנית שמשמשת היום למטרת גירוש וחורבן בתי היהודים היא "מאחז בלתי חוקי".

בלב התודעה הישראלית הוקם מאחז אנטישמי ושמו "מאחזים בלתי חוקיים". אין אדם רציני שמנסה לטעון כי ההתעמרות בהתיישבות היהודית הצעירה והנפלאה הזו, מקורה בצורך דחוף לשמור על החוק. המבנים היהודיים המיועדים להריסה מוקפים באינספור מבנים ערביים חוקיים הרבה פחות, שאיש אינו מתעסק איתם. כלומר מדובר כאן בהחרבת בתי יהודים רק משום שהם יהודיים. במילים אחרות – המושג "מאחזים בלתי חוקיים" הוא עלה תאנה המכסה על אנטישמיות פשוטה.

נתניהו, ליברמן וכל חברי הקואליציה המנסים לכסות את קריסתם מול לחצי השמאל, הערבים, אובמה ושאר העולם, תוך שימוש בטרמינולוגיה הזו, צריכים לדעת שהם נלכדו ברשתה של טרמינולוגיה אנטישמית. אין הבדל בין שלילת זכותו של הילד היהודי המתולתל לחיות על קרקע פרטית של סבא משה ברמת גלעד, לשלילת זכותם של היהודים ללכת על המדרכה בפולין. להגיד "מאחזים בלתי חוקיים" זה לעשות כבוד לגבלס. נקודה.

כזכור במו"מ הקואליציוני, סמוטריץ' רצה ביטחון, בליכוד התעקשו. בסוף סוכם שהוא יקבל שר במשרד הביטחון עם אחריות על החלקים האזרחיים.

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.