פעם השאילו ממני שטיח דשא- רצו להצטלם עליו

ופעם השאילו ממני את הצ'ופצ'יק של המשאבה של אוונט

כולנו עושות את זה, לא?

אולי הייתי מבקשת ממישהי שפחות קרובה אלי בגלל צניעות, אבל אם נתקעתי ואין ברירה, הייתי מבקשת.

אחותי פעם ביקשה ממני (אנחנו שכנות, היא הייתה אחרי לידה ונתקעה בלי ולא רצתה לצאת עם הקטן, היה חורף וגשום בחוץ) וזה הרגיש לי ממש טבעי.

 כמו שאם נתקעתי בלי פדים הייתי מבקשת (והלוו ממני הרבה, שכנות שאני מכירה יותר או פחות)

ביקשו ממני לא אחת ואני מפרסמת שתמיד יש לי למי שתרצה

אם אתם רוצים רק כוס אז אין לי כי אני אופה כל פעם קילו.

או כשאתם מחזירים לא אכפת לי איזה חברה אבל שיהיה חבילה סגורה כי לא יוצא לי בקרוב להשתמש

כזה באלגנטיות

וזו בעיה גדולה להלוות

ריביות זה בין הדברים החמורים בתורה

שמעתי מרב שאם את מלווה למשל ברב קו,ורוצה להחזזיר זו ממש בעיה רצינית

אני לא יודעת מה ההלכות,אני תמיד רוצה לברר ושוכחת,

לחמותי יש שכנה שבאה פעם עם מתכון לעוגה וביקשה: 3 כוסות קמח, 2 ביצים, שמנת מתוקה וכו'....

בין אחד לשני ולא קורה כלום...

ילד בן 4 של שכנים דפק וביקש מקדחה וכל מיני....

התקשרנו לאימו והיא ספרה שהוא החליט שהוא תולה איזה תמונה שמצא בבית (כמה שבועות אחרי שעברו דירה).

אז בא לבקש מקדחה וכל מיני...

צחקנו ונתנו לו פטיש קטן ומסמר....

אלא אם כן, זה ממש בקטנה - כמו כפית אבקת אפיה,

כן, זה ממש גזל להלוות ולא להחזיר,

ולדעתי הכי מציק - זה מה שכתבת למעלה, שאז נצטרך ללכת לקניות יותר מוקם (וזה לא קל, כשיש רק פיצקלאך,)

או שניתקע בלי דברים לשבת - למרות שקנינו הכל מראש.

בירקות (וכל מוצר לא סגור, כגון חצי כוס קקאו) יש חשש איסור ריבית בגלל שהכמות שלוקחים עשויה להיות קצת קטנה ממה שמחזירים ואז ההפרש יש אומרים שזה ריבית, לכן מקובל לא להחזיר

אמא שלי כשהיתה מלוה היתה מדגישה "תגידו לאמא שלכם שלא צריך להחזיר"

אני מודה שלתת חבילה סגורה ולקבל חזרה פתוחה זה קצת לא נח כיון שאולי בדיוק פתחת חבילה זהה ואין לך שום צורך ב2 פתוחות - אבל ההגיון שונה בין אנשים, יתכן שבמקומות מרוחקים מעדיפים שיהיה בבית חבילה פתוחה מאשר שלא יהיה בכלל, אז הלווה מחזירה למלווה שיהיה לה

1. זה באמת מוסיף לקשר-

כשרק עברנו לכאן דירה ולא היה לי קשר עם שכנות לא הייתי קונה ביצים עד שלויתי משכנה זה היה תירוץ ליצירת קשר.

2. אימא שלי גם תמיד כמו מק"ר לא לקחה כלום משכנים אבל הדגישה לנו שזה חיסרון שלה בגלל שיש לה קשרים ביצירת קשר.

3. לגבי כל העניין של גלגול וגזל וכו' מה שעשינו אצלינו בבניין- פעם אחת הייתה אסיפת שכנות באיזור ראש השנה ומחלנו בפה על הכול והוחלט שמשתדלים להחזיר ומה ששכחו מחול. מומלץ מאוד לפתוח את הדברים בצורה ברורה כל אחד לפי שיטתו זה גם מונע גזל, גלגולים ח"ו והרבה חוסר נעימות

עם ילדים ושני בני זוג שנמצאים במרוץ החיים הבלתי נגמר.  

אבל למזלנו, הדתיים, יש את השבתות לדברים האלה, למלא את המצברים הזוגיים ולהינות מאינטימיות מספקת.

(כתבתי "למזלינו הדתיים", כי מקולגות חילוניים אני שומעת על היציאות בשבת עם הילדים, ופשוט אין להם טיפת מנוחה, גם לא בסופי שבוע).

זה לא המקום להאריך ולפרט - אך מתוך האפשרויות של לילות שבת, בוקר מוקדם שבת, מנוחת צהריים בשבת, מוצאי שבת (בפרט בשעון חורף), אפשר למצוא זמן זוגי בנעימים, גם עם ילדים קטנים בבית.  

לקבוע יום בשבוע (שבת זה נוח אבל לא חייב) שבו לא משנה מה נמצאים ביחד, גם אם עייפים גם אם אין כוח מתאמצים בשביל זה

אינטימיות נועדה כדי להינות. לא כדי לעשות ☑️

אי אפשר להינות כשזה מאולץ, כשזה בזמן לא נוח ובתנאים לא נוחים.  

(מזכיר את מה שקורה כאשר מנסים להכנס להריון.  שזה נעשה טכני ומשימתי סביב חלון הפוריות ולא למען הכייף והעונג) 

ולהינות

הרבה פעמים קשה להיכנס לזה כי עייפים

ואם עושים מאמץ בכל זאת בסוף כן זורם ונהנים

ואם נחכה שיהיה ספונטני זה יקרה פעם במיליון

אבל כמו שבליל טבילה מתאמצים לפנות זמן, כוח, ולעשות אווירה

אז אפשר להתאמץ גם בסתם יום

שחשוב למצוא זמן.

לכן כיוונתי לשבתות. שיש תנאים נלווים של אוירה רגועה, ושעות רבות מאוד ביחד, ובלי לחצים של התארגנות הבוקר / עבודה/ בישולים/קניות/מטלות/מחשבות מטרידות מה עוד מחכה לי לעשות … 

מה לא הסכמת עם מתיכון ועד מעון

מה ההבדל אם שבת או יום אחר שקובעים מראש?

לבין שבת

לפחות איך שזה אצלנו, וכנראה בהרבה בתים אחרים.  בסתם ערב באמצע השבוע - יכולים לקבוע ולסגור ערב זוגי, אבל לא פשוט להתמיד בזה באופן מתמשך. כי החיים מלאים באילוצים ובלת"מים והמון פעמים זה עשוי להיות בסופו של דבר לא נוח מכל מיני סיבות - ואז נכנסים למיטה עם פחות התלהבות.  

ליל טבילה הוא פעם בחודש. לא פעם בשבוע.  

ובשבת - ממש יש נשמה יתרה.  משהו באווירה האופפת, בנינוחות, ברוגע, בתנאים, בניתוק…   

אבל בפועל גיליתי שאפילו כששבת מוקדם

אני תמיד תמיד גמורה מעייפות אחרי יום שישי של בישולים

הצטברות של עייפות של כל השבוע

תמיד נרדמת על הספה כבר

ודווקא יש ימים בשבוע שפחות עמוסים לנו באופן קבוע

אז זה כן משתנה בין זוגות...

אצלי הבישולים העיקריים בחמישי בערב. שישי להשלמות של המנה הראשונה (דג), מרק ועוגה.

וניקיונות - בעלי שיחי'!

וסלטים מבושלים מגוונים קונים במעדנייה לשבתות. לא משקיעה בזה בעצמי 🙃 

גם אנחנו דווקא פחות אוהבים את שבת לקטע הזה...

אנחנו אחרי ארוחה כבדה, לא מיד אחרי מקלחת...

עייפים תמיד תמיד

בלילות שבת של חורף בעלי נשאר ללמוד ואני קורסת למיטה..

הרבה פעמים מתארחים...

בקיצור, גם לנו יותר כיף ומוצלח במהלך השבוע

אבל אין ספק שעם ילדים וחיים עמוסים צריך לפנות זמן

לי מאוד מפריע שבדכ כשאנחנו יחד אני מאוד עייפה, אז אנחנו מקפידים שפעם בשבוע אני הולכת לישון עם הילדים, וקמה בערב רעננה
ככה אני גם מרוויחה ערב של איפוס עייפות, וצוברת 10-12 שעות שינה ביום הזה...

ללכת לישון עם הילדים

אולי נאמץ

ובעיני היא נכונה מאוד.

הכותבת מציינת שהם לא נמצאים ביחד ושזה חסר במרוצת החיים.

גם שקובעים זמן זה בכלל לא בשביל לסמן וי אלא כדי לדאוג שהאינטימיות לא תתפספס ולא תדחק בתחתית רשימת המטלות.

וגם ההגדרה מאולץ היא נקודת מבט, זה לא אילוץ זה מציאת זמן בשטף החיים לדבר החשוב מהכל, אחרת הוא מתמסמס.

לא צריך לבחור כמובן את היום הכי לחוץ שחוזרים מאוחר ומגיעים על הלשון בחוץ, כדאי לבחור יום נינוח יותר, יום חופשי אם יש או שבת אבל חשוב לקבוע להכניס ללו"ז

אני לא יודעת כמה שנים את נשואה אבל יש שלב בחיים שאם לא קובעים זמן זה פחות קורה וזה חבל מאוד מאוד

לקבוע זמן זוגי

שזה לומר "הזוגיות הזו חשובה לנו"

לבין לקיים יחסים כדי להרות.

ובדייט זוגי לא חייבים תמיד לקיים יחסים

יש גם שבועיים שאסורים ממילא.

זה פשוט זמן הטענה זוגי.

זה עניין של תיעדוף.

החיים תמיד יכולים להיות עמוסים יותר ועמוסים פחות.

תראי איזה יופי שיש גורם חיצוני שכאילו מכריח אתכם להתייחס ללילה אחד כמשהו שאי אפשר להתנהל בו כמו כל יום.

אם היה ליל טבילה כל שבוע, כנראה שהייתם מוצאים פתרון.

זה לא אומר שאתם לא בסדר, זה אומר שכשאין משהו חיצוני, החיים בורחים אחרי השגרה.

צריך להפנים שהכל מתחיל ונגמר בתיעדוף בחיים.

אם אני לא טועה את יחסית אחרי לידה? ואתם גם אחרי/ תוך כדי סבבי מילואים,

עומס מבורך, אבל עומס.

אפשר להחליט שכרגע לא מתאים לעשות שינוי. אבל זה צריך להיות ברור שזה מתוך החלטה ולא מחוסר ברירה.

ולתכנן מתי כן אפשר לווסת את העומס כדי להגיע לכל מה שחשוב לנו בחיים ושלא נתעורר יום אחד לגלות שלא השקענו מספיק בדברים שחשובים לנו בחיים .

האם טוב לנו (ל2 הצדדים)

כי זה פשוט לא רלוונטי מה קורה אצל אחרים.

השאלה היא האם לנו נעים טוב ומספק.

ונשמע מדבריך שאותך זה לא מספק

אז אתם צריכים לחשוב מה עושים כדי לשנות את זה.

באמת כולם עמוסים. וגם עייפים.

העייפות בעיני יותר חמורה מעומס כי היא מקשה על ההנאה..

אגב חיזור לא חייב לבוא לידי ביטוי דוקא ביחסי אישות.

אני הסברתי לבעלי שאני צריכה את התיווך שלו שמה שהוא עושה הוא חיזור

למשל, כשהוא מנקה ומסדר יפה את החדר שינה.

מחליף מצעים.

שאם הוא רק יגיד 'הכנתי לנו מיטה מפנקת' עם נשיקה- זה אחלה מחווה.

ובלי זה- זה סתם מטלה טכנית שהוא עשה בבית.

מה עושים בשביל לשנות את זה?

תקשורת.

אם כשהוא מנסה את עייפה, או אם הוא ניסה הרבה והיית עייפה- דחיה זה דבר מאד מרחיק.

אני אחרי שקיבלתי דחיה לקח לי כמה זמן, כמה חודשים- ליזום שוב בעצמי.

להביע את הרצון שלך, לדבר על עצמך

(לא איך לא חסר לך אלא יעשה לי הרגשה ממש טובה אם..)

אני באמונה מאד חזקה שמיניות טובה היא אחד מיסודות הבית שלנו.

לכן בשבילי, זה צורך.

אם ילד שלך יצטרך קלינאית תקשורת- תמצאו לזה זמן?

אז גם לזה מוצאים זמן.

למשל, אחת לחודש אנחנו עושים בוקר (חצי יום) זוגי, כי למדנו על עצמינו שבבוקר, אחרי לילה,

היחסים הרבה יותר טובים בפער.

זה לא אומר שאין תשוקה טבעית, זה לא אומר שלפעמים החשק כבוי בדיוק כשפינינו את הזמן,

זה לא אומר שאין חיזור וספונטניות אבל זה כן אומר שזה חשוב.

לקח לי זמן לעשות את הסוויצ' הזה במח ולהבין

שלקבוע זמן, לתכנן אותו, להתכונן אליו-

זה רומנטי לא פחות אם כי בצורה שונה...

שלושה ימים בלבד כל פעם, אבל זה הרגיש כמו נצח...

באחת הפעמים זה היה גם בשבת (התאשפזנו בשבת), והכי קשה היה שלא התארגנו על זה מראש... אתם לפחות יודעים עכשיו מראש שהוא יהיה שם בשבת, אז תנסו לחשוב מי הכי מתאים שיהיה איתו, ותדאגו לכל הדרכים להקל על השהות בשבת... (בגדים להחלפה, חומר קריאה, אוכל ונשנושים...)

מתפללת בשבילכם שבקרוב מאוד יגלו מה יש לו והוא ישוחרר בבריאות שלמה!

ובינתיים תנסו להקל על עצמכם כמה שאפשר - להתחלף ביניכם במשמרות על הילד, אולי גם לגייס בני משפחה נוספים, ולפנק את עצמכם (ואת הילד וגם את אחיו) במה שאפשר...❤️

כמה ימים בגלל הקאות וחשדו בזעזוע מוח כי הוא קיבל מכה בראש.

זה היה סיוט סיוט סיוט.

הקושי שלך הכי מובן.

תנסי להקל על עצמך איפה שניתן.

רפואה שלמה!!!

(ותקשיבי לתחושות בטן שלך)

במצב חסר אונים שכזה,

רוצה לעזור ואין כ''כ איך...

ממש קשוח. חיבוק גדול!

רפואה שלמה ❤️

מה שעוזר לי במצבים כאלה לעשות לעצמי בראש זום אאוט של זמן ולדמיין אותך

במעמד של עוד 10 שנים מספרת על הסיטואציה הזאת, היא תהפוך לסיפור שהיה מזמן. 

גם לנו יש גם ניסיון עם כמה שבתות כאלו.

אצלנו אני נשארתי בביה"ח (המאושפז הוא תינוק יונק, לא באמת היתה אופציה אחרת), ובעלי נסע עם הילדים להורים שלו.

ממליצה לדאוג מראש למיץ ענבים וכוסות לקידוש (בשע"צ הגיע מישהו שעשה קידוש, אבל לא תמיד היה לי נוח לצאת ידי חובה איתו. עזר לי שלא הייתי תלויה בזה), וגם כמה לחמניות/פיתות שיהיה לחם משנה מסודר לכל הסעודות. וכדאי שיהיה גם סידור עם תפילות שבת, אפשר ספר תהילים, ספרי קריאה.

וחיבוק על הדיקור מותני שלא הלך. איזה מתסכל זה... וגם על האנטיביוטיקה שרוצים לתת ולא ברור אם באמת צריך. גם אצלנו היתה פעם כזאת (אני כן נתתי, אבל מזדהה עם השאלה).❤️

ממליצה לשתף את הסביבה הקרובה. אנשים רוצים ושמחים לעזור, וזה נותן הרגשה טובה להרגיש את העזרה והשותפות של אחרים (ככה לפחות היה אצלי).

אולי מי שנשאר שיסע לשבת עם הילדים למקום שיהיה בו נעים יותר?

ולהבא בעז"ה שלא תצטרכו אבל אני לא הסכמתי לניקור מותני בלי הרדמה.

התעקשו איתי, אבל אני התעקשתי יותר

ואני לא יודעת איפה אתם אבל בהרבה בתי חולים מחלקים אוכל למלווים לשבת, וממליצה לדאוג שיהיו גם פינוקים אם אפשר להנעים את השבת.

באחד האישפוזים שלנו, שהגעתי בשישי בצהריים דאגתי להביא בגדי שבת, להחליף וזה השפיע מאוד על ההרגשה.

שיהיה בבריאות במהירות 

עברתי הרבה כאלה עם הילדים ומבינה אותך מאוד, במיוחד האי ודאות

ממליצה לברר בבית החולים האם יש סעודות שבת ואם לא אז להתארגן

מראש גם עם פינוקים לשבת ומשהו לקריאה כי זה הכי קשה -שבת בבית חולים

אבל נס שזה שבתות קצרות עכשיו

ותזכירי שברוך ה' הוא מטופל ובהשגחה וזה הכי הכי חשוב כרגע

רפואה שלמה🫂

שיחווה איך זה בלי כלום, שיענה לשאלות בגן למה לא התחפש, ושירגיש מה זה בשבילו.

אם יהיה לו טוב, מעולה, אם לא יהיה לו טוב שנה הבאה הוא יתחפש.

האמת שלפי התיאורים שלך בשרשורים אחרים זה נשמע כמו להכנס לפינה של "רוצה אבל רוצה שתשכנעו אותי" אל תכנסי לשם בכלל... את רוצה שהם יהיו בוגרים ועצמאיים, נכון? בשביל זה צריך לאפשר להם עצמאות איפה שאפשר, לחוות את ההשלכות של הבחירות שלנו,,ללמוד מה נכון לנו. נשמע לי שזאת הזדמנות מעולה עבורך כאמא לשחרר ועבורו כילד לחוות בחירה עצמאית

וביום של התחפושות תציעי לו ללבוש. ירצה- ירצה

לא ירצה- שימי בתיק למקרה שיתחרט כשיראה את כל הילדים בגן. 

שזה ישכב בבית, שיוכל למדוד לנסות

לפעמים המילה ''תחפושת'' גדולה ומלחיצה, הם לא באמת מצליחים להבין במה מדובר

אולי אם זה יישב בבית הוא יוכל להתרגל לעניין.

זהו, חוץ מזה לעזוב לגמרי את הנושא... 

יש מצב שגם ביום של התחפושות לא ירצה, ואז שייקח רק רובה, או תחפושת בתיק, או שלא יתחפש בכלל.

אם הוא לא רוצה ולא חסר לו אני לא חושבת שיש סיבה לעשות לו תחפושת

ובעיקר בנים, יש לי אחים שכמעט אף פעם לא התחפשו, וגם כשכן זה היה דברים פשוטים עם בגדים נוחים שחקן כדורסל למשל.

מצטרפת להמלצות להציע פעם-פעמיים ואם עדיין לא רוצה לשקף לו מה יכול להיות ההשלכות של זה (אולי תהיה שונה מכל הילדים) ולשחרר, זה באסה לך בתור אמא אבל זה שלו אז לשחרר באמת. מצטרפת גם להמלצה שכן יהיה לך תחפושת בשבילו שאם ירצה ברגע האחרון ובאמת לשלוח לגן שאם ירצה שם כשיראה את כל הילדים אבל ממליצה שזאת תהיה תחפושת פשוטה, עם חולצה ומכנסיים שנוח ללבוש אולי גם כובע אבל לא אוברול או עם כל מיני בדים במרקמים שונים, כמה שיותר דומה לבגדים של היומיום.

הוא נרתע מאד דברים שקשורים למגע? הוא נמנע מסוגי בדים מסויימים? כי אולי זה וויסות חושי..

מה אכפת לך אם הוא מתחפש או לא? תסבירי לו למה את חושבת שכדאי לו וזהו. כן, כן. לא, לא.

יכולה לפרט?

נראלי נעדיף שישנו כדי שהיומולדת יהיה שלו ולא שלהם... 🤦‍♀️

אני לא טובה במשחקים לזוג מבוגרים.

מזל טוב! ותהנו!!

שעשיתי ליום נישואים שלנו, אני חושבת שיתאים גם ליום הולדת

מעתיקה לך:

היה לנו יום נישואים ושנינו עמוסים ...

יצאנו למסעדה בערב ומאוד רציתי שקצת נציין את היום.

בנות שיתפו כאן כל מיני משחקים זוגיים אז הכנתי משהו מהרעיונות שקראתי, שתי דקות עבודה והיה נחמד!

הכנתי שתי ערמות של כרטיסים.

אחת - כל מיני משפטים השאלות כמו:

משהו שהיה לי מאתגר

משהו שאני מתגעגע אליו

משהו ששימח אותי

אני רוצה להודות לך על

וכו'

ובערימה השנייה כתבתי כל מיני תחנות שהיו לנו בחיים.

למשל -

בדייטים

בזמן הלימודים

כשגרנו ב...

הלידה של

כל אחד בתורו לקח כרטיס מכל ערימה, והיה צריך לענות.

למשל -

משהו שאני רוצה להודות לך עליו - בלידה של...

משהו שהיה לי מאתגר - בדייטים

היה נחמד ומעורר מחשבה!!

שומרת לי ליום הולדת של הבעלול😉

* להכין ארוחה חגיגית, אפשר להכין לו הזמנה רשמית במחשב ולשלוח באותו בוקר

 תערכי שולחן עם מפיות והכל.

תכיני תפריט, ותכתבי הערות שמתאימות לו

למשל -

פסטה ברוטב כמו שאכלו בישיבה

סלט שהיה בחתונה שלנו

פיצה שקנינו לפני הלידה ....

אם יש לך זמן תוסיפי לתפריט תמונות ואיחולים ותשמרו למזכרת.

* לקנות מתנות סמליות לפי אותיות השם שלו

* משחק חידות (כמו חפש את המטמון) בבית, המטמון זה המתנה.

* לבקש מחברים / משפחה שישלחו לך איחולים קצרים בשבילו, להדפיס ולפזר בבית

* לצייר ציור או להכין יצירה ביחד.

* לרקוד (:

ולא שאת מכינה לו.

כלומר יש כאלה שטוב להם שמכינים אחד לשני (ואז המכין לא באמת משתתף כי הוא יודע את התשובות)

לדעתי הכי כיף שמופתעים וזורמים יחד.

(ואז אם פחות מוצלח צוחקים על זה יחד במקסימום)

אפשר לקנות משהו מוכן ואז את לא יודעת מה הפרטים בשאלות.

אפשר לעשות עבודת אומנות או בישול משותף.

ומבאס על הבוקר.

ממה שאני מכירה הוא אמור לתת לך הפנייה ואז את יכולה ללכת למרכז בריאות האישה בקופת חולים לטכנאית.

או שתבקשי ממנו הפניות בצורה מסודרת, או שתעברי לרופא אחר.

איך הגעת אליו? בצורה רשמית דרך הקופה שאו שהוא איזה מכר ממסגרת לא רפואית כלשהי?

אין אצלנו כזה הרבה זמינות של רופאי נשים.

נגיד אצלו התור הקרוב הפנוי זה עוד חודשיים.

ושאר הרופאים על הפנים! ניסיתי והייתי ממש לא מרוצה.

הוא לפחות בפן האישי ממש נחמד.

היא אלופה ומקצועית ותורים זמינים

את ממש לא צריכה לעשות בבית חןלים

ואת ממש לא צריכה דווקא שרופא יעשה לך

במה אפשר להקל.

גם אני הייתי צריכה לנסוע כל פעם שעה+ למרכז הרפואי, ועוד שעה+ בחזור.

לצאת באישון בוקר ולהשאיר את הילדים להתארגן לבד. 

וכמובן על חשבון שעות עבודה, שעקמו לי את הפרצוף בכל יום מחדש.

אבל

לא הגיוני ההתנהלות של הרופא שלך.

את לא צריכה רופא נשים במקום בשביל המעקב

הרופא שהלכת אליו צריך להוציא לך הפניות לאולטרה סאונד ובדיקת דם. הוא מוציא עשרות הפניות בבת אחת.

את עושה במרכז הרפואי שהכי קרוב אלייך, והתשובות- או שאת שולחת אליו, אם הוא רופא של הקופה התשובות אמורות להגיע אליו ישירות.

אני לאורך כל תקופת הטיפולים בכלל לא הייתי בקשר עם הרופא

הכל דרך האחיות פוריות במרכז הרפואי.

הן התקשרו אלי כל פעם אחרי שהגיעו הבדיקות והורו לי מה השלב הבא שעלי לעשות- כמובן שהרופא נתן להן את ההוראות.

זה חייב להיות תיק מסודר ושמישהו ינהל את הכל ולא שיגיד לכם תבואו היום תלכו מחר, חייב פה סדר ודיוק בזמנים

בהצלחה רבה

שתפקדו מהר בזש"ק

עכשיו לא יודעת מה לעשות...

להמשיך איתו בראש שלו?

לנסות לעבור לרופאים אחרים? (לא בא לי.... היו ממש לא נעימים)

להמשיך לחכות?

גם ככה חשבתי שאולי רצנו מהר מידי לבירור רפואי.

לא ברור למה הוא נתן לך הפנייה עד עכשיו.

בטח היום כבר לא אוכל ללכת.

זה קריטי הזמנים?

רופא נשים לא מטפל בבעיות פוריות, חבל על הזמן שלכם- לכו לרופא פריון.

ואם פניתם לרופא נשים הוא היה צריך לשלוח אתכם דבר ראשון לסדרה של בדיקות

לא ישר מעקב זקיקים.

פרופיל הורמונלי למשל שזה רק בדיקת דם ועוד- לא זוכרת כרגע, אבל יש פרוטוקול ראשוני של בדיקות, 

מעקב זקיקים עושים לקראת טיפול, אבל קודם צריך לדעת אם יש בעיה, מה הבעיה ואצל מי.

שורה תחתונה- לכו לרופא פוריות.

אם אתם במכבי באזור המרכז יש לי המלצה חמה.

תדעי לך שהייתי פעמיים אצל רופאי נשים ושניהם אמרו לי פרופיל הורמונלי לא רלוונטי

לא יודעת למה, לא מבינה בזה.

לי היה נשמע הגיוני מעקב זקיקים, כי המחזורים קצרים וחלק מהחודשים אני לא מזהה  בכלל ביוץ.

בדקתי עכשיו באפליקציה על רופאי פיריון באזור שלי (אני לא גרה במרכז), התורים הקרובים הם באפריל, זה סביר?

וחוץ מזה שצריכה לקבל הפניה מהרופא כדי לקבוע אליהם תור.

נשמע קלאסי להתחיל מפרופיל הורמונלי

לגבי השאלה שלך קודם בעיקרון אפשר להתחיל מעקב זקיקים גם אחרי אבל זה תלוי מה רוצים לבדוק. פרופיל הורמונלי עושים עד יום 5 לווסת. 

לפני שעושים את כל הבדיקות. אז את יכולה לקבוע תור לאפריל (זה לא כזה רחוק)

ולבקש מהרופא נשים הפניה לכל הבדיקות שצריך, כדי שתבואי כבר מוכנה לרופא פוריות.

הבדיקות עצמן לוקחות הרבה זמן כי חלקן מבוצעות בכל מיני זמנים של המחזור

ויש בדיקות שהתורים אליהם רחוקים

חלק מרופאי הנשים שאפשר לקבוע אליהם תור, הם גם רופאי פריון

את יכולה לראות מה התור הפנוי, ולבדוק בגוגל על הרופא.

וההתנהלות של הרופא ממש מתמיה.

אולי כדאי לבקש הפניות וללכת באופן עצמאי? 

אם את יכולה לעשות מעקב אצל טכנאית

ולשלוח לו את התוצאות בווצאפ.

הרבה רופאים מאפשרים את זה..

אני לא במכבי. אבל תבקשי הפניה וטופס 17 ולכי לטכנאית. תשלחי לו את התוצאות.

לבי''ח הולכים רק אם זה דרישה שלהם במעקבים לivf. ויש גם בתי חולים שזה סבבה מבחינתם לעשות בקופה גם במקרה הזה. 

אולי יש דברים שאפשר לעשות אותם שוב כמו שהיית רוצה?

אולי, וכנראה זה מה שנכון

אבל זה לא ירפא לי את הבאסה והפספוס מהברית שהיתה

וזה קשה לי

ואולי תצחקי אבל אפילו עם החתונה שהייתה לפני המווון שנים

אני נזכרת בדברים שיכולתי לעשות אחרת ועולה בי תחושה חמוצה..

החלטתי לא להדחיק.. להיות עם התחושה באותו רגע, להרגיש אותה ואז לומר לעצמי שכך זה היה צריך להיות ומי זוכר בכלל, אותי זה מרגיע ואז עוברת הלאה

אני באמת יכולה להבין אותך... אולי תרצי לשתף מה הפריע לך?

אשתף אותך שגם בברית שלנו - במעמד הברית בעלי החליט שהוא מוסיף שם נוסף 🤦‍♀️

ובתמונות גיליתי שהמאפרת הדביקה לי ריסים בצורה לא מדויקת, בצד אחד היה חסר ריסים. תתארי לך איך זה היה נראה. אז אין מה לדבר על התמונות..

אחרי הברית ישר נכנסתי להניק וכשיצאתי אנשים כבר התחילו ללכת..

אבל גילוי נאות האמת היא שאצלי שלא משנה לי כלום מזה- זה התינוק שאני כלכך אוהבת אמאלה כמה הוא מתוק.. אני פשוט מכורה אליו!

מפריע לי שהבגד של התינוק היה קצת גדול ולא ישב בול

ושלא הייתי עם תכשיטים שרציתי, מרגישה פחות נשית...

וגם אני מאוהבת ברמות בילד אבל זה לא מוריד לי מהבאסה

אבל עם הזמן זה יעבור לך, עד שתפתחי שוב תמונות.
עם התכשיטים- הייתי מטפחת ומפנקת את עצמי לשבת ועונדת את כל התכשיטים שלא שמתי בברית.
 

עוד לא ערכתי אלבום

כי קשה לי עם מה שהיה חסר ולא מושלם

לא כדאי להכניס את עצמך לזה כל יום מחדש... זה סתם לפתוח את הפצע כשאפשר לתת לו להתקרר...

וזה נשמע ממש קשוח ומתיש הצורך שהכל יהיה מושלם🫂 מציעה לך לשקול את הכיוון של טיפול, אפילו כמה מפגשים כדי לאוורר את זה עם עצמך... מניסיוני האישי, זה יכול לשנות חיים🙂

לא מסוגלת להביט בתמונות, עושה לי רע ממש. גם בגלל משהו בי שהתפקשש בתסרוקת ):

כמעט 20 שנה, וזה עדיין מצער אותי כשנזכרת.
אז ממש מבינה לליבך.
אבל מנחמת את עצמי שזה כנראה היה כפרת עוונות, וב"ה יש לי ילדים ובעל, והחתונה הייתה מבאסת, אבל עכשיו טוב לנו.

ובאמת קשה לי כשדברים לא הולכים כמו שחולמת

אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה ברמות כאלה קשות

התחתנתי בחתונת קורונה, 20 איש בגינה של ההורים.

עד היום, יש לי כווצ' על זה שלא הייתה לי חתונה כמו שחלמתי.

וחתונה אני מקווה ומתפללת שלא תהיה עוד אחת, בניגוד לברית נניח.

ו-וואלה לפעמים הולכת לחתונות ומרגישה את הצביטה הזו בפנים.

אבל בסופו של דבר, יש את החיים והמציאות. וברור לי שאני שמחה בחיי הנישואין שלי ושזה מה שחשוב ולא באיך היה האירוע שפתח אותם.

אז מקווה בשבילך שתצליחי גם להתמקד במה שחשוב- שהוא הילד 

וברגעים השפויים זה מה שאני אומרת לעצמי-

העיקר הבריאות והמתיקות שלו!

והוא באמת תינוק מתוק ממש וחיכינו לו כמה שנים..

ומתפתח מדהים!

אבל... ברגעים שאני מוצפת - זה פשוט לא נשלט!!!

ואז ציפית לאירוע וואו

אבל אולי יעזור לחשוב שאת החלאקה בעז"ה תחגגו לו יפה איך שאת אוהבת?

לא ממש עוזר לי כי זה הרי לא יהיה תחליף לברית

ואני לא מפסיקה להשוות לבריתות אחרות

מתסכל ממש

ה'אפ אנד דאון' הזה הוא רק כשאת חושבת על הברית, או שזה מתבטא בעוד דברים?

חשבת לבדוק את הכיוון של דיכאון אחרי לידה?

❤️

ואני יודעת בשכל שהכל שטויות ובקטנה והעיקר הבריאות והשמחה הגדולה שהיתה בברית

אבל ברגש... אוףף

לא כ''כ נשמע הגיוני שזה מה שהכניס אותך לדיכאון, התכשיטים והלבוש זה לא סיבה מספיק טובה כדי להכנס לדיכאון...

גם לי יש באסה גדולה מברית של ילד כבר בן 6 , בברית עצמה הבת שלי שיגעההה אותי, בכתה וכל מי שרצה לעזור לי לקחת אותה רק צרחה יותר ונידבקנ אליי, תוך כדי אמא שלי, ממש במעמד של הברית עצמה בטלפון מדברת בקול עם אחותי המעצבנת שלא הבינה איך מגיעים לברית ורבה איתה ההסברים ואני שומעת את כל העצבים שלהן, הילדה מושכת אותי ואני מרגישה שפשוט הוציאו אותי מהברית של הילד שאני ילדתי!

חירפן אותי! וזה כאב לי עוד המון זמן אח''כ אבל מכאן ועד להיות בגלל זה בדיכאון יש מרחק...

יכול להיות שזה בעצם יושב על משהו אחר? והבאסה היא רק טריגר? 

אני חושבת שזה יכול להיות יושב על הקושי לקבל מציאות שהיא לא בשליטה שלך.

לכאורה זה אירוע שלך, ואת הכי רוצה להיות בו בטוב ושיתנהל כמו שאת רוצה

והכי קשה כשזה לא קורה.

העבודה היא במקביל גם לשחרר ציפיות ולקבל את המציאות שלא הכל קטרה כפי שרוצים, וגם לעשות דברים שיחזירו את השליטה והאמון בעצמך.

אם את לא מצליחה להתחבר ולקבל תשובה שמניחה את דעתך, כדאי לבדוק את זה עם מישהי, גם אם לא דיכאון כדאי להבין מה עובר על הנפש ולמה את מרגישה את זה לאורך זמן. לפעמים להבין את עצמך זה חצי מהפתרון

חיבוק! 🤗

ברגישות ובחכמה!

ואת צודקת, זה סוחט אותי ברמות ומשפיע על החיים שלי מדי

ופשוט חבל

אנחנו צריכים לעבור תהליך של הסתגלות - מעבר בין מה שהיינו רוצים למה שיש במציאות.

זה תהליך של ממש, יש לו שלבים בדומה לאבל

ובסופו אמורה להגיע השלמה, ואחריה אפשר לצמוח חזרה לחיים.

נשמע שאת נתקעת ולא מצליחה להשלים את התהליך.

כדאי להתבונן מה חוסם אותך.

הסתגלות אמיתית מתחילה כשמגיעים לנקודת חוסר התוחלת - למקום שבו אני מבינה שלא משנה כמה אנסה, המציאות לא תשתנה.

זה מקום מאד עדין ופגיע, ומציף רגשות שלא פשוט להרגיש -

חוסר אונים, עצב, יאוש...

לפעמים התהליך נתקע כי אנחנו לא נותנים לעצמנו לעבור דרך הרגשות הללו.

מזמינה אותך להיות רכה עם עצמך ולתת מקום למה שעולה, אפשר בכתיבה, אפשר בשיחה, בהתבודדות...

בלי שיפוטיות

בלי פרופורציות

לאפשר לרגשות להציף

אולי יבוא איתך גם בכי טוב

תזמיני אותו

תני לו לשטוף אותך

אל תפחדי,

אחר כך תגיע הקלה והשלמה.