אז יש את הזמן הזה בערב שאני מכינה ארוחה והם משחקים ואחכ אוכלים ואחכ מקלחות ולישון והם עייפים ואני כל הזמן עייפה במילא בגלל ההריון אז אני מאבדת סבלנות והם נהנים להתעלל בי והכל הופך להיות בלאגן מתיש וארוך ואני יודעת שאני צריכה להיות יותר יעילה, להכין את הארוחות ולסיים את כל המשימות כשהם בגן, לעשות את המקלחות מיד כשחוזרים הביתה וכדומה אבל על כל רגע שיש לי לבד אני מתרפקת ומנצלת למנוחת הנפש והגוף.
זהו בערך. הכל טוב. הם ילדים מצויינים. אני יכולה להיות אמא יותר טובה. הלוואי ואבא היה יכול לעזור יותר.
אשמח לתובנות, גערות, הצעות, עידודים וכן הלאה וכן לאמור..

