"והוא יושב פתח האהל", דורשים חכמים - "פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים" (מד"ר בראשית מח ח).
הגמרא במסכת בבא בתרא מלמדת, שאליהו הנביא אינו מתגלה למי שיש לו מנעול בפתח ביתו. כי מי שאינו פותח ביתו ולבבו לאחרים, לא ראוי שיפתחו לו שערי שמים, ושערי ההשגה העליונה.
זה ממש מה שכתוב כאן – "וירא אליו ה' באלוני ממרא", ומדוע זכה להתגלות זו – כי "הוא יושב פתח האהל". לבבו וביתו פתוחים לכל ברואיו של הקב"ה.
יש כאן יסוד גדול מאוד – *כולנו מחפשים את המפתח לפתוח שערי שמים*, כולנו מבקשים את מפתחות התפילה, הפרנסה, ההצלחה, ההשגה הרוחנית ועוד ועוד. *הנטיה הטבעית שלנו, היא לחפש את המפתח במרומים, לתלות עינינו לשמים, ולבקש – "פתח לנו שער"*.
ולפעמים באים כל מיני 'מנעולנים', ומציעים לנו טכניקות פריצה, דרך כל מיני סגולות, נכונות או שלא.
אולם לא כך אנו למדים מהפרשה, ולא כך היא ההוראה העיקרית בחז"ל – *המפתח לשמים נמצא דווקא למטה, בפתיחת שערי הלב אל הסובבים אותנו*.
כך אנו למדים גם מדוד המלך – "ואני בצדק אחזה פניך". מתוך הצדקה שנתתי קודם התפילה, זוכה אני להסיר את קיר הברזל שנפסק בין שמים וארץ, ורואה אני את פניך המאירים.
לכן הורו חכמינו, לתת צדקה לפני התפילה. כי זה שער השמים. וכמאמר חכמים "כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים".
נלמד מדרכו של אברהם אבינו, ונשכיל ונדע ששמים וארץ הם דבר אחד, וכשאנו פותחים את לבבנו ואת ביתנו לבריותיו של הקב"ה, אנו פותחים שערי שמים עלינו.
נפתח נא בנדיבות לב את פתחי ביתנו לברואיו של מקום, נפתח סגור לבבו ונכניס אליו באהבה את סביבתנו, ובכך נזכה שיתקבלו תפילותנו, וברכת ה' נמשך עלינו ברחבות גדולה. "פתחו לי פתח… ואני אפתח לכם" אמן!
חחח