שנים רבות ראינו בינינו לבין הערבים את המלחמה של הדור הזה. אך מסתבר שמלחמה אחרת – היא המלחמה האמיתית של דורנו, והיא מלחמת הקיום האמיתית. בדיוק כמו שלפני אלפיים וחמש מאות שנה, המלחמה בין היהודים ליוונים היתה רק רקע למלחמה בין היהודים למתיוונים, שהיתה המלחמה המהותית והעיקרית; כך בימינו המלחמה האמיתית היא בין היהודים למתיוונים. אם נבין את העובדה הזו, סללנו את הדרך לניצחון; אם לא נבין את הדבר הזה, קבענו כעובדה את תבוסתנו לא רק במלחמה עם המתיוונים, אלא כפועל יוצא מזה גם תבוסה כואבת במלחמה עם הערבים, שמי יודע מה תהיה משמעותה בשטח. המודעות למלחמה זו, כמו בהרבה מקרים, היא עצמה רוב הדרך לניצחון.

אך על מנת להבין זאת, עלינו קודם כל לקבל על עצמנו סוף סוף את עולה המוחלט של היהדות ורעיונותיה. ואלו שצריכים לקבל את עול היהדות המליאה הם קודם כל אלו הרואים עצמם שומרי מצוות. צבור זה הוא שחייב לאמץ את העול הכבד והקשה הזה של רעיונות היהדות, שרבים מהם קשים מאד לאימוץ, בגלל התנגשותם המוחלטת עם המושגים המערביים המקבילים. צבור זה הוא שחייב להבין שבתוך היהדות שלו נכנסו סיגים עקרוניים מאוד, שנובעים מתוך הרצון למצוא חן בעיני השמאל; מתוך המחשבה שיש כמה רעיונות יהודיים שאם נאמץ אותם – ניראה בעיני השמאל כאנשים מפגרים וחשוכים. צבור זה חייב להבין שמכיון שדרך המחשבה של היהדות היא באמת כה רחוקה מזו של ה'שמאל', עליו לחדד ללא מורא וללא בושה, את ההבנה לגבי התהום שבין שתי התרבויות הסותרות האלו. שנתחיל לעמוד על האמונה והתרבות שלנו, ושנדע שסילוף היהדות השלימה אינו מחיר שמותר לנו לשלם בשביל שלום בית מדומה עם השמאל.

כזכור במו"מ הקואליציוני, סמוטריץ' רצה ביטחון, בליכוד התעקשו. בסוף סוכם שהוא יקבל שר במשרד הביטחון עם אחריות על החלקים האזרחיים.

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.