מרגישה שזקוקה ממש לתמיכה של אבא ואמא ואין לי אותה.
כלומר, יש דיבור עם אבא ואמא אבל לא במובן העמוק, הפנימי.
ואני נמצאת בגיל שאני זקוקה לזה מאוד, לחום, לאהבה, לשיתוף, לפריקה, לבכי לחיבוק.
ולא. זה לא קיים.
אמא תהיה בשבילי ברור, אבל בצדדים הטכניים.. אני לא ארגיש טוב, היא תביא לי תרופה וכו (שזה גם לא מובן מאליו!)
אבל אם אשתף אותה זה לא יוביל לשיחה עמוקה שלנו, לחשיבה משותפת..
כנ"ל עם אבא, הוא יקשיב לי וזהו, לא ידבר.. לא יגיב. זה ככ קשה לי. רוצה את התמיכה, ההבנה ההכלה.
ואין את הדיבור הזה. וקשה לי שהדמויות הכי קרובות אלי, לא יכולה לשתף אותן לדבר..
וכמובן שיש לזה השלכה לקשרים שלי עם אנשים.. גם אני שותקת. לא יודעת אחרת. ומתייסרת.


