עד שמגיעה למחשבות שאולי זה לא יקרה, שה' בכלל שומע תפילה, שזה כלול בתיקון שלי, לכמה עומקים של כאב ובדידות אני צריכה להגיע..
וזה מזכיר לי אלמנה שכבר בוכה שנה, וסיפרה לי שלפעמים הבדידות והכאב כל כך גדולים שהיא תוהה לעצמה האם כל החיים השלמים שעברה עם בעלה, הילדים והנכדים זה לא רק דמיון שלה.
אני עוברת מאדם לשני ולא יודעת איך ה' רוצה שנצליח לסחוב את העגלה.
אני כבר לא רואה טוב מרוב הדמעות שיורדות מעיני ללא הפוגה בשנה האחרונה. ועוד שנה ועוד צרה.
די השם עד מתי? עוד כמה צרות ועיכובים תנחית עלינו? אנחנו כבר לא יכולים


