תגידו לי איפה אני טועה אם יש 800 קולות חיילים שלא נספרו. לא ברור שהרוב הגדול מהחיילים הצביעו לה? 

מה הסיכויים לבחירות חוזרות בגלל רמאויות שהם טוענים שהיו?

בס"ד

מכיוון שגם מחנה אבוטבול טוען לזיופים, אז אין לי מושג אם יקחו שם משהו ברצינות (אלא אם יש הוכחות מוחשיות לאחד הצדדים)

קודם היו צריכים לפתוח את המעטפות החיצוניות ולבדוק שאין הצבעה כפולה.

מיד יחלו בספירה.

תוצאות בעוד כשעה.

הם אריה דרעי ונפתלי בנט.

אריה דרעי הפסיד ראש עיר מכהן מטעם ש"ס.

נפתלי בנט קיבל הוכחה שמוטב היה אילו לא היה מתערב בבחירות הקודמות.

לטובת מי שאינו זוכר,

זמן קצר לפני עריכת סקר בין תושבי העיר עליו הוחלט בסניף המקומי

במטרה לבחון למי ישנו סיכוי טוב יותר לנצח את ראש העיר המכהן,

לעליזה בלוך או לאלי כהן,

הכריז בנט על הסרת תמיכתו מעליזה בלוך

כמועמדת הבית היהודי לראשות העיר,

והצבת אלי כהן במקומה.

בעקבות ההכרזה בוטל הסקר ועליזה הסירה את מועמדותה.

בלוך: מאוכזבת מהקומבינה, ביצעו מהלך מאחורי הגב שלי - סרוגים

כידוע, אלי כהן הפסיד באותן בחירות.

הפעם, ניתנה ההזדמנות לעליזה והיא ניצחה.

כבר כתבתי היום, שגם בירושלים הוכח שמוטב לנפתלי בנט שלא להתערב,

כאשר בבחירות הקודמות הצנחת שניים ממקורביו לרשימת הבית היהודי,

גרמה לירידת כוחה של הרשימה מ-3 מנדטים ל-1.

התמונה האמיתית: נפתלי בנט ספג תבוסה בירושלים ונכשל בערים הגדולות - סרוגים

בס"ד

1. קצת מאחורי הקלעים על הניצחון של פיירברג-איכר בנתניה:

פיירברג לקחה בתור יועץ אסטרטגי ויחצ"ן לציבור החרדי בעיר את מי שהיה היועץ של המתמודד המוביל נגדה, יוני שטבון, בבחירות האחרונות כשרץ במפלגת 'יחד'. מעבר לכך שהבחור קשור לכל העסקנות החרדית (מהכרות ומעבודה אישית איתו), בעזרתו ידעה פיירברג מה הם החולשות של שטבון, מה יכולים להיות המהלכים שלו, מה קו המחשבה שלו וכו'.

(כמובן שככל הנראה פיירברג הייתה מנצחת גם בלעדיו, אבל זה רק מראה כמה שטבון היה מועמד רציני מולה שהיא כך התכוננה להתמודדות מולו)

2. אחת הטעויות הגדולות של הצוות האסטרטגי של זמיר זה שהם עוררו את העיר למערכת סוערת הרבה יותר ממה שהיא הייתה בפועל. ואילו על מנת לנצח ראש עיר מכהן, כדאי בד"כ דווקא לדאוג למערכת בחירות מנומנמת ושקטה יחסית. מכיוון שמי שיוצאים בד"כ להצביע הם אלו שרוצים לשנות, לכן קל יותר להוציא אותם לקלפיות ואילו מי שמרוצה מראש העיר יעשה את המאמץ להצביע רק במידה ויראה שיש איום על ראש העיר.

לכן, יכול להיות שדווקא העובדה שזמיר השקיעה רבות בפרסום והפנים שלו התנוססו בכל פינה בעיר, דווקא יותר הזיקה לו מאשר הועילה. 

בס"ד

מטי טוכפלד מסביר את זה (השבת בישראל השבוע) יותר טוב ממה שאני היית מסביר את זה:

הסיפור הגדול של הבחירות המקומיות 2018 הוא הדרמה המכוננת של מה שהתרחש בתוך עולם הפוליטיקה החרדית. במשך כמה עשורים היתה אגודת ישראל, המפלגה המייצגת את הפלג החסידי, נותנת הטון והמכתיבה את המהלכים בעולם החרדי - שלו השלכות ישירות על הפוליטיקה הארצית. יו"ר המפלגה היה נציג החסידות הגדולה, סגן השר יעקב ליצמן. יחסי הכוחות בתוכה הם 60:40 לטובת החסידים.

במשך שנים טוענים הליטאים שמדובר בחלוקה לא שוויונית, שייצגה אולי את פלגי האוכלוסייה בעבר, אך היום כבר לא רלוונטית. בבחירות המקומיות 2018 היתה לליטאים הזדמנות להוכיח שצדקו. "הפריימריז של הציבור החרדי", כינו את הבחירות כלי התקשורת החרדיים. בערים רבות התפצלו הרשימות, ולעיתים אף התמיכה במועמדים לראשות העיר היתה מנוגדת.

הליטאים צדקו. תוצאות הבחירות היכו בתדהמה את העולם החרדי. כ"א בחשוון תשע"ח הוכרז כיום העצמאות הליטאי. מפלגת ש"ס, שותפה מלאה לחגיגות אף היא. אחרי שהספידו את המפלגה הספרדית, ש"ס של דרעי הראתה שהיא חיה ובועטת. הישגי הליטאים וש"ס לעומת המפלה של החסידים בראשות חסידות גור, יביאו בתקופה הקרובה למפץ פוליטי־חרדי בקנה מידה שעוד לא ראינו. ההשלכות על המערכת הפוליטית כולה יהיו מיידיות. 

דגל התורה וש"ס היו הראשונות לתמוך בחוק הגיוס החדש. ראשי דגל, משה גפני ואורי מקלב, עשו כל שביכולתם להביא לאימוץ מסקנות ועדת הגיוס של משרד הביטחון וצה"ל. יחד עם דרעי וראשי ש"ס לחצו ושכנעו את ליצמן וחבריו, וכן את הרבנים חברי מועצת גדולי התורה, האדמו"רים ובאי ביתם ללכת עם הממשלה על החוק. עם או בלי לפיד, עם תמיכה רשמית או בקריצת עין, העיקר להיפטר מהחטוטרת המבאסת הזאת. החסידים התנגדו. ליצמן סירב. המהלך טורפד. 

רק בסוף השבוע שלפני תחילת מושב החורף של הכנסת, כשכולם היו בטוחים שבחירות מוקדמות בלתי נמנעות, שיגרה מועצת הגדולים מסר של פיוס. אולם למרות האור הירוק העקרוני שניתן להתקדם עם החוק, שום דבר בפועל לא זז. עד יום רביעי.

יממה אחרי הניצחון, ועוד בטרם החלו המו"מים הקואליציוניים בערים השונות, שיגרו ראשי דגל התורה וש"ס מסר לראש הממשלה: מוכנים להעביר את חוק הגיוס כאן ועכשיו. מה עם האדמו"רים, עם גור, עם ליצמן, שאלו בסביבת נתניהו. הם כבר לא רלוונטיים, נענו. 

זו רק ההתחלה. בתקופה הקרובה נהיה עדים להקמתו של סדר חרדי חדש. לא רק במקומות הישיבה בכנסת וחלוקת התפקידים הפנימית, אלא גם בסדרי העדיפויות. אם עד היום היו הליטאים יכולים רק לבקש לשכנע שהסיעה המשותפת תקדם עניינים מסוימים או תדרוש דרישות בתוך הקואליציה, מהיום הם המחליטים. גפני ומקלב הם בעלי הבית של המפלגה המשותפת. ביחסי הכוחות שהתפתחו חיבור של דגל וש"ס נראה מפתה ואפשרי הרבה יותר מהחיבור הנוכחי רב השנים של דגל ואגודה.

למי שזה הותיר טעם של עוד אז זה הטור המלא.

"במשך כמה עשורים היתה אגודת ישראל, המפלגה המייצגת את הפלג החסידי,

נותנת הטון והמכתיבה את המהלכים בעולם החרדי - שלו השלכות ישירות על הפוליטיקה הארצית".

הדברים האלה פשוט לא נכונים.

מיום הקמת "דגל" ההכרעות החשובות התקבלו על ידי רבניה בעוד האדמו"רים מתייצבים מאחוריהם:
כך היה עם הרב שך, הרב אלישיב והרב שטיינמן.

רק בשנה האחרונה החלו האדמו"רים לגבש עמדות עצמאיות משלהם.
אילו היה הרב שטיינמן בחיים - ספק רב אם היו מעזים לנקוט עמדה נגד דגל התורה בעניין חוק הגיוס.

המצב הפוליטי החדש הבהיר להם שלשם המשך קיומם הפוליטי

מוטב להם להמשיך לקבל את עמדת רבני "דגל" כפי שהיה עד לא מזמן.

הרב שך פרש מאגודת ישראל והקים מפלגה עצמאית כי חש שהרוב החסידי מקשיב לו, אבל נוקט בעמדות מנוגדות. כשהלך לעולמו החליף אותו או אלישיב באשר הוא ירושלמי, וככזה היתה הערכה שיקרב בין המחנות מה שהצליח באופן שולי. אחריו בא הרב שטיינמן הבני ברקי, שהלך עוד צעד לקראת קירוב לבבות, אבל הפעם קמה לו התנגדות בתוך המחנה שלו, ודווקא מירושלים, כאשר הפלג פרש מדגל התורה והקים רשימה עצמאית.

סיעת גור שהיא הסיעה החסידית הגדולה ביותר השתלטה על אגודת ישראל, ובפועל השתלטה גם על דגל התורה. בבחירות לרשויות המקומיות הובסה אגודת ישראל, והתערער מעמדה של סיעת גור כמובילת מהלכים ונותנת את הטון.  

הרב טאו מקורבו של נתניהו לוחץ לשלב את הנציג שלו, וסמוטריץ' מתנגד מטעמים מובנים, ומפעיל לטובתו את לשכת ראש הממשלה.

ההשוואה בין מעוז לבן גביר אינה הוגנת בהנתן שבן גביר שלט בשני משרדים מרכזיים, ועוד משרד... בערך. מעוז, ח"כ בודד לא שלט בכלום.

כי משרדים מייצרים קבלות ובייס.

כך ואחרת, אם הרב טאו יורה לאנשיו להצביע מחל תמורת הישג כלשהו לסביבת הר המור, הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל זה לא יקרה.

בס"ד

בכנסת הקודמת (24) בן גביר היה ח"כ בודד וכבר התחיל לצבור כוח רק מעצם כניסתו לכנסת והעובדה שהוא חרש את הארץ לכל אורכה.

וממתי נתניהו הוא מקורובו של הרב טאו?!

ברדיו קול חי הוא הוגדר מקורבו של נתניהו.

כעבור 3 שנים הוא גמל לרב טאו ונשכב על הגדר כדי שמעוז יכנס לרשימה לכנסת.

לא הבנתי את הטבלאות שצירפת.

בהערת אגב, יש הבדל מהותי בין בן גביר שפונה אל קהל ימני רחב, ולכאורה הבייס של הליכוד, ובין מעוז שפונה אל קהל נישתי שבין קטן לקטן מאוד.

זה מציף את השאלה, האם עדיין יש תועלת ממשית במפלגות נישה מכל סוג שהוא, אבל דומה שלא כאן המקום.

בס"ד

היא מראה שבן גביר הביא בסקרים של הבחירות הקודמות (בתקופה בין פיזור הכנסת לסגירת הרשימות) בין 5-9 מנדטים וזה אחרי שנה וחצי כח"כ בודד. מעוז לעומת זאת לא עשה דבר או חצי דבר כדי לנסות להגדיל את הבייס שלו.

אז כן, אני חושב שמפלגת נישה שקיבלה את הצאנס שלה ולא הוכיחה לא עשייה ולא מעבר של אחוז החסימה - אין מה לפעול למענה.

עכשיו יהיה (שוב?) המבחן של זהות. ניצלו סיטואציה ודחפו אותם לאיחוד. עכשיו יש עבודה אמיתית.

בס"ד

בניסיון הקודם הוא פישל. עכשיו הוא יהיה צריך להוכיח את עצמו שהוא למד להתנהל נכון.

נתניהו מעריך שיותר קולות יאבדו מאשר יכנסו מהרשימה של סמוטריץ ופייגלין בעקבות האיחוד, בעיקר מצד מצביעי פייגלין, אבל יאבדו בתוך הגוש כנראה.

והקולות של מעוז יקלטו מתהום הנשיה של החסימה.

פעילי נעם, מפעלים בימים האחרונים לחצים כבדים ולא בוחלים בשום מניפולציה לקידום העניין. בעשיה פוליטית ממשית הם חלשים, מאוד, אבל ברעש וצלצולים הם חזקים. אני בכלל לא משוכנע שהשמועות על 'לחץ מצד נתניהו', זה לא ספין שהם המציאו.

מסתבר שגם נתניהו יודע, ששריון של מעוז, שכאמור לא עשה בכנסת האחרונה שום דבר מועיל שלא יכל לעשות מבחוץ ורק גרם לרה"מ להזיע, ירחיק יותר מצביעים שעלולים לזלוג שמאלה משיביא מצביעים.

גם בשביל האיחוד בבחירות הקודמות ביבי שילם להם במנדט של הליכוד. יש סיבה למה אנשים לא אוהבים את המהלכים של אבי מעוז.

בראשון נאמר שנועם מבריחה יותר קולות משהיא מביאה, ובשני נאמר שהוא פועל למען שילוב נועם בציונות הדתית.

לפחות אחד מהם הוא שקר, ואולי כדבריך, זה ספין שהם המציאו, או שפשוט הוא חזר בו.

אני לא יודע למה הוא צריך לבחוש בכביסה המלוכלכת במגזר, ולמה המגזר עצמו לא מתאמץ בכל דרך שהיא להגדיל את מספר הפתקים מטעמו שיוכנסו לקלפי.

הלייטים שהתפזרו בין כל מפלגות השמאל הם יעד לחיזור ולהשפעה, ולהשבה הביתה. מדובר בכששה מנדטים, אלא שנתניהו אפילו לא יודע איך להגיע אליהם.

לא צריך להאמין לכל שטות שמתפרסמת בתקשורת. בטח לא בזמן בחירות ובפרט בהגשת הרשימות.

כי הוא עדיין על סף אחוז החסימה.

כי גם אם פייגלין מוסיף מנדט, הוא בהחלט גם מרחיק כמות כזו, בטח כשיש חלופות דומות יחסית כמו עוצמה ווינטר.

לכן כדאי מאד שיחבור גם למעוז שיש לו הרבה מצביעים וגם פעילים מאד איכותיים שיכולים לעשות עבודת שטח חזקה שתביא אליו את המתלבטים האלה. נכון שגם נעם מרחיקה מצביעים אבל הוכח שמצביעים להם בסופו של דבר ופעילים איכותיים יכול להיות משמעותי מאד פה.

-לדעתי מעוז לא אשם בזה. הוא רק ח"כ בודד ולא נתנו לו כלום מהקצת שהוא ביקש. וכשאתה פועל נגד הזרם, בשונה מהדברים הנפלאים שבן גביר קידם שיש להם תמיכה רחבה בכנסת, אז קשה מאד לפעול כח"כ יחיד, ואדרבא חלק מהתנאים להצטרפות הפעם צריך להיות שייתנו לו גיבוי גם שאר השותפים. כי בלי זה הוא באמת מיותר בכנסת

היה שסמוטריץ ווינטר היו מתחברים פשוט. ואבי מעוז אם גם יצטרף זה היה נחמד וממקסם יותר קולות אבל פחות קריטי.

כל ה'אכלו לי, שתו לי' - לא לגיטימי בפוליטיקה. חלק ממה שצריך לדעת בפוליטיקה, זה להתנהל בשיתוף פעולה, ההשגים מגיעים בתמורה לשיתופי פעולה. אם היתה סיעה של שמונה מנדטים ולא של שבעה, אולי אבי מעוז היה יכול להטריל קצת פחות - אבל כל הדברים המהותיים שחשובים לו, היו מקודמים יותר. ההתעקשות שלו לעבוד כסיעת יחיד, שממילא אין לו גם אמצעי לחץ על הקואליציה - היא שגרמה שהוא מסיים עם הרבה נאומים ו0 עגול של הישגים.

מעבר לזה - הוא הצליח להיות סדין אדום בעיני רבים. הקולות שהוא ירחיק מהמפלגה, רבים מאוד מהקולות שהוא יביא. לטעון שהקרבה לאחוז החסימה היא סיבה להכניס אותו - זה חוסר הכרות מוחלט עם הציבור.

הוא מואשם בהטרלה כי כל הפעילות שלו בכנסת היוצאת, לטוב ולרע, היתה בענייני דת ומדינה.

יריבו הגדול סמוטריץ' התעסק בכלכלה, ובבטחון, ובקטטות עם בן גביר, ובאנטנות, ושום כלום בענייני דת ומדינה. החריג היה הפיאסקו עם הרב מיכה הלוי.

וממילא הוא לא הטריל.

פעילות אמיתית לא היתה, לא בדת ומדינה ולא בתחומים אחרים, רק סיפורים והטרלות.

בזמן שהוא הטריל עם החלטות הצהרתיות על 'ריבונות', כשהוא יודע טוב מאוד שראש הממשלה לא יכול לאפשר לזה לעבור, סמוטריץ' דאג לריבונות בפועל.

בזמן שהוא הקריא במליאה סיפורים על פרוגרס, רוטמן דאג להחליש את הדיפ-סטייט שמוביל את הפרוגרס.

בזמן שהוא צעק 'חינוך יהודי, חינוך יהודי, חינוך יהודי, רק אני דואג לחינוך יהודי' - סמוטריץ' דאג שמוסדות החינוך יתפתחו, שההורים יוכלו לעמוד בתשלומים ואורית סטרוק דאגה לבנות השירות שיתנו חינוך יהודי.

ההתבכיינות של חסידיו ש'לא נתנו לו', מראה בדיוק שהם פשוט לא מבינים איך עובדים בפוליטיקה -בשיתופי פעולה- ואין שום טעם לתת עוד הזדמנות לאלו שפשוט לא מסוגלים.

ומנדט שלם לאחר חלוקת עודפים.

אפשר היה להגיע איתו להסכם פרישה מהמירוץ תמורת תופינים כאלה ואחרים בכנסת הבאה.

אבל אוי השנאה.

אבל לתת לו מקום ברשימה, היה מרחיק יותר ממועיל.

אגב, לא חושב שישרוף אפילו חצי מנדט. כן, כמו שכבר ראינו בעבר 1,400 קולות יכולים להיות ההבדל בין ממשלה יציבה, לאין ממשלה.

זה הקו של הר המור (תרתי משמע), בטרם ירד לעולם המעשה.

בסופו של דבר הם אנשים שטבוע בהם ניתוק מהותי מסויים מהפרקטיקה, לטוב ולרע.

רואים את זה גם אצל וינטר, שלכאורה אמור להיות אדם מאוד לוגי וריאלי אחרי כל מה שעבר.אבל עכשיו הוא לוקח סיכון עצום, שהרווח בו, גם אם יהיה, הוא קטן לעומת הללכת על בטוח ולהתאחד (וגם לצאת בסדר מול ה' ושהוא עשה את שלו).

הרי ברור שאם הוא היה ניצב בפני אותו סיכון כשהוא צריך להחליט על פעולה צבאית, הוא היה הולך על בטוח ולא לוקח סיכון גדול מאוד בשביל רווח קטן. אז למה פה, כשזה משהו שנוגע לכל העם, הוא מסתכן?

כי הוא מנותק מהפרקטיקה הפוליטית, שבניגוד לפרקטיקה הצבאית, אין אצלה מסלול מסודר של התחלה בקטן ועלייה לאט לאט.

ליברמן יעזור לו לעבור את אחוז החסימה.

בקרוב נדע עם מי הוא חתם על הסכם עודפים. ליברמן או בן גביר.

והפיקוד הבא שלו יהיה להיות מדסניק במכינת עלי

היא אכן בסכנת סגירה.

העיקר שנם ימשיכו לצעוק, שהם ורק הם התורה בטהרתה.

מנוכחותו בכנסת כשהוא לא מסוגל לפעול בה בשיתופי פעולה.

מנגד אני לא מבין איך אנחנו חיים עם הדרייפוס של מדינת ישראל כבר כל כך הרבה שנים.

שבעז"ה אוירה גם יחכים אותך, לראות את הטוב במיישבי הארץ ומוסרי הנפש עליה.

…עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים.

אין צפיה שהוא ייצג אותנו. יש ערך במקום הסמלי, שקצינים בכירים, גיבורי ישראל, מכירים בזה שערכי הציונות הדתית הם הערכים שראויים וצריכים להוביל את עם ישראל כיום.

מדבריו של יוסי בכר נשמע שהוא בתהליך התפכחות וגם אם אולי מידי מורכב לו כיום בגילו המתקדם לקבל עול תורה ומצוות כמו בנו שחזר בתשובה שלמה ונשוי לנכדת הרב ליאור

(הועברת לדף אחר

להכרזה שלו יש ערך משמעותי.

לדעתי זה מעניין מאוד ומשמעותי שהוא ואיתם שהיו מפקדים במלחמה במילואים כעת מביעים תמיכה במפלגה של סמוטריץ',

אצל נתניהו יש את אלישע מדן וטליק גווילי ששילמו מחיר גדול במלחמה ותומכים בו,

אצל אייזנקוט יש בכירים לשעבר,

אצל גולן יש אנשי מחאה,

אצל וינטר יש אזרחים שהיו מעורבים במלחמה.

זה מעניין ומעורר מחשבה מה כל מפלגה מציגה

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

הם הודיעו עכשיו שלא ירוצו עם וינטר כי לפי הסקרים לא בטוח שיעברו, אבל הם כן יהיו בכנסת הבאה, איך בדיוק??

אבל את פייגלין הוא לא רוצה, ולכן ירוץ בנפרד, וישרוף ביחד עם כולם.

גם לייטנר לא נראה לי יפרוש כי הוא רוצה להוכיח למפלגות החרדיות את כוחו.

יגמור מחוץ לכנסת.

תרשמו.

אבל אם יוכל להזיק אז יוכל להשתמש בזה בשביל "איחוד" בסבב הבא. כמו בן גביר וכמו פייגלין.

זה שאנו שומעים עליו - כי יש לו מימון,

לא יודע מאיפה

יהיה לחץ "להתאחד" איתו בפעם הבאה ולתת לו מקום ריאלי. איתמר בן גביר וחבריו עשו את זה במשך עשרים שנה עד שזה עבד להם.

למעשה הוא לא יקבל חצי אחוז.

לדעתי.

עכשיו הוא נכנע ל'אישה חרדית עכשיו' ולקמפייו הזה וצירף לרשימה שלו אישה חרדית שמאלנית.

גם הוא תומך בנתניהו.