פצלשית וזה.
יש נושא שכבר כמה חודשים - אם לא שנים אחדות - מפריע להתנהלות היומיומית שלי: הרצון. אני מרגישה שהוא מעופף. מתפזר לכל עבר. אני לא מצליחה למקד אותו.
למה הכוונה?
בפשטות, כשיש לי כמה משימות, מרוב משימות אני לא מצליחה להתמקד באחת. וכשיש לי רק אחת, גם בה אני לא מצליחה להתמקד.
זו לא הפרעת קשב או משו.
ואני לא יודעת אם זה נפשי או פיזי (חוסר שינה? ישנה בדרכ 7-8 שעות, אז לא יודעת) - רק שאני מרגישה כאילו הנפש טרודה בעניינים אחרים (ולא ממש משתפת אותי בהם). הראש לא ממש פה.
אולי יש בזה גם מההתמכרות לפלאפון, ללראות אם ומה התחדש.
זה ממש מציק לי. ומתסכל.
אני לא מצליחה לממש ולהגשים תכניות.
וגם כשאני כבר מנסה, הן איכשהו נופלות (כאילו מן גזירת גורל כזה. מניעות.)
ימים שלמים עוברים ואני לא מצליחה למלא אותם; הרבה זמן של חוסר מעש מתמשך, בהייה באוויר, עיסוק בדברים לא חשובים, שיטוט מתמשך באינטרנט בחיפוש אחר הלא כלום...
ואז נגמר היום ושוב מתחיל אחד חדש וחוזר חלילה.
וגם - אני לא מצליחה לשקוע לגמרי באיזושהי פעילות כמו פעם (קריאה, ציור וכדו). אני תמיד מתפתה לעשות עוד משהו תוך כדי. לא מצליחה להתמסר לרגע, לדבר עצמו.
מה קרה לי??
איך יוצאים מפה? איך נהיים אנשים ממוקדים?
כל עצה, ספר, סרטון, חד קרן שיעלה על רוחכם (ורלוונטי) יתקבלו ברגשי תודה עמוקים.
תודה שקראתם! אתם נהדרים.
האביר בשיריון החלוד