ואמונה הוא בחינת תפלה, כמו שכתוב (שמות יז יב): "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו'.
וזה בחינת נסים למעלה מהטבע, כי התפלה למעלה מהטבע, כי הטבע מחיב כן, והתפלה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו.
ועקר אמונה, בחינת תפלה, בחינת נסים, אינו אלא בארץ-ישראל, כמו שכתוב (תהלים לז ג): "שכן ארץ ורעה אמונה". ושם עקר עליות התפלות, כמו שכתוב (בראשית כח יז): "וזה שער השמים". ובשביל זה, כשפגם אברהם "במה אדע" (שם ח), ובזה פגם בירשת ארץ, שהיא בחינת אמונה, בחינת תפלה, היה גלות מצרים. ודוקא יעקב ובניו ירדו מצרים, כי הם בחינת שנים-עשר נסחאות התפלה, והוריד אותם בגלות. ומצרים הוא הפוך הנסים, כמו שכתוב (שמות יד כז): "ומצרים נסים לקראתו", שאין שם מקום הנסים, ואין שם מקום התפלה, כמו שכתוב (שם ט): " כצאתי את העיר אפרש את כפי". וכל הגליות מכנים בשם מצרים, על שם שהם מצרים לישראל. וכשפוגמין באמונה, בתפלה, בארץ-ישראל, הוא יורד לגלות.
(ליקוטי מוהר"ן ת. ז)
.