..בתוך בני ישראל
פתאום קלטתי שככה זה אמור להיות.
כלומר, ראיתי כאלו של אלפים ושל עשרות אלפים, אבל לא משהו קטן יותר אז ממילא לא היה לי מושג.
ושלחו את התמונות. וזה היה כ"כ מדהים לראות, וככ כואב.
מדהים, כי באמת שזה אחד המדהימים. מניסיון. ולראות ב כלפי חוץ זה מדהים ממש. וכואב. כי פתאום קלטתי עד כמה אני רחוקה מזה. מהמצב הזה שזה יהיה מקובל ונורמלי ולא בסתר, בלי שידעו. וזה הבסיס שהם ידעו!
מתישהו אני אסתדר כבר. נכון? נסתדר לבד. מהתחלה.
..בתוך בני ישראל
הסתדרתי לבד ונסתדר. אבל זאת שרידה. אני רוצה לחיות.
..בתוך בני ישראל
עץ חיים, עץ חיים, ושעות ארוכות של פחד.
מה זה לא מפורסם אבל במקרה ידוע לי בתור בנאדם שבכלל לא מכיר אותך וכל הקשר בינינו הוא שדיברנו פעם אחת בעבר על משהו אחר בכלל?
(פפ. אולי לא הבהרתי את זה מספיק. פשיטא שזה סוד! לא יעזור לאף אחד שזה יהיה מפורסם.)
אולי אני סתם בהלם כי שני אנשים שונים באותו יום. אבל לא אמור להיות אפילו אחד! והניסוח הזה. - אני גם. - מי? ****? - כן.
בנפשי הדבר כי ביקשתיו למנוח לי, ולא לכבוד ותפארת.
רק ניגון.בתוך בני ישראל
כי מהשאר לא אכפת לי.
(וככלל, לא אכפת לי מהעניין עצמו. רק אכפת לי שהגעתי למצב הזה)
איש לא נבחר לזה, גם לא אני. ובכלל, להבחר זה טוב. לך לא קשה. רק למי שמסביבך.
אני הייתי מסביב?
פתאום קלטתי שחשפתי הרבה יותר מדי. אין לי כח לחשוב, אין לי כח להתגונן. אין לי כל להכחיש את. האמת. אל תעש. אל תעש. אני רוצה לשבת בשער ולצעוק, אבל - - -
היא לא מבינה למה בכלל הייתי עצובה אז. אולי כי קלטתי עד כמה מצבי שפל? וכי הוא לא היה שם. ועוד לא הלכתי לבקש סליחה. הלכתי. לא ביקשתי.
אני חוטאת.
..בתוך בני ישראל

היא טוענת שאני לא מעכלת בכלל. לא מבינה איך לא הייתי בשיא ההתרגשות אז.
אני תוהה האם בכלל אפשרי להבהיר את הקונפליקט הגדול - גדול-גדול עלי הזה. כשאתה כ"כ שמח בשבילה (למרות שממש מפחיד להודות בזה שזאת הסיבה היחידה ששמחת) וככ מתגעגע ולא מבין למה זה היה חייב להסתיים ככה (להסתיים זה היה חייב. אבל ככה? ובכלל, תכננתי ללכת בלמחרת לבית הקברות ולהתנצל. אבל היא הייתה חייבת להכריח אותי להגיע לשעה אחת של לימודים.) וככ מפחד מזה שהם ידעו.
למען ה', למה אני ככ מפחדת מזה שהם ידעו?! הם אמורים לשמוח! הם אמורים להיות גאים בי! הם אמורים להבין שזה משהו טוב! טוב! טוב!
למה אני צריכה להסתתר מאחורי תירוצים וחצאי אמיתות, העיקר לא להגיד: כן, עשיתי את זה?
הקדשתי לזה במצטבר אלפי שעות. (וואו. רק עכשיו קלטתי כמה זה. אימילה. איך.) אלפי סיבות שהם יוכלו לכעוס עלי. פפף.
הטוב והמיטיב, דיין האמת, ומצא את ההבדלים.
..בתוך בני ישראל
וניסיתי להבין בכלל מה אני עושה שם. ואז קלטתי שאני לבד. ושזה לא אמור להיות ככה בכלל. ושהבטחתי וקיימתי ואוי לו לאותו קיום. וסתם שילוב מוזר כזה של אבל ושמחה וגעגוע ועצב ובכללי סתם בלגן. לא יודעת. לא הייתי ממש פנויה להבחין מה קורה.
אני לא יודעת אם אפשרי בכלל להסביר במילים. אבל זאת חוויה מדהימה. לברך על המוגמר. דבר שלם. ודבר שלם שמגיע ממקום כ"כ לא טוב.. זה בעייתי.
וכן, זה מעמד של שיא הטוהר והנקיות. אי אפשר להסביר את זה. אבל הכל שקוף. אתה בעצמך כ"כ שקוף. אתה מסתכל על עצמך ומבין הכל, מעבר למחסומים של הלב והשכל וטרדות היום יום. וכן, זה חלק ממה שהרגשתי אז. ואני לא יכולה להכחיש את זה.
אני רוצה להכחיש את זה? או פעם אחת להביט למציאות בעיניים, להודות שטעיתי ולהמשיך הלאה?
..בתוך בני ישראל
זמן חורף. בשבילי - שיעור ב'.
(פשיטא שמה שכתבתי שם היה בציניות. זה שהוא התבסס על כל הכאב שהיה בי.. להודות שזה חלום שלי.... גדול.)
רגע. מה?
כסלו. וואו.
(ברצינות, כן, זה חסר לי. ואני לא חושבת שזה משהו שיש בו בעיה של יוהרא. זה פשוט לא המקרה. אבל מה זה משנה מה דעתי?)
עוד שניה חנוכה.
(אז זה מה שמסמל אצלם. מה שמסמל אצלי זה יותר אנשים שבאמת רוצים ופועלים לזה)
וואי. אני צריכה להחליט עד סוף השבוע.
(וברור לי מה אני אחליט. פשוט להודות בזה בפניהם... זה יהיה כואב. כואב מדי. והם לא מרוצים גם ככה. ובכלל, מבחינה טכנית אין לי מה לעשות)
פפ. יהיה טוב.
(בסוף. עד אז - לסבול בשקט. ולהאמין בקבה.)
..בתוך בני ישראל
עבר עריכה על ידי שמש וסערה בתאריך ה' בכסלו תשע"ט 17:43
לפעמים הכאב מתגבר. תחושות ניתוק קצרות-מועד כאלו, כמו לחכות שעה לשווא או לרוץ אחרי אוטובוס שכבר עזב את התחנה, כי אולי יש סיכוי.
זה כמו לשבת על יד שולחן ולא להבין למה חוסמים לך את חופש הפעולה. אתה כבר לא יכול לרוץ קדימה, חסום בתוך גבולות הנימוס והדיבור הנאות והפוליטיקות הפנימיות האלו, המטופשות כ"כ. כמה כוח יש לנו בידיים, ואנחנו מבזבזים אותו על להמתין למישהו שיבוא, למרות שהמפתח בידיים שלך. כמו לדרוך על קצה של מקל מתכת, ולחשוב על כמה שימושים נאים שהיית עושה איתו במקום שהוא יבוא וילכלך את רגליך היחפות בדם. כמו לחטוף מכה, רק כדי לקלוט שאתה בכיוון הלגמרי לא נכון. מתנות קטנות כאלו מה' יתברך.
(אבל למה המתנות שלי צריכות לבוא על חשבון חיים של בן אדם? זה לא הוגן.)
..בתוך בני ישראל
ובלבבות של מתחילים
יש מצב של התחל מחדש
ובלבבי, יש כפתור אדום
מכוסה במעטה של כפור.

ואזעקת פתע, ודם שצונח עלי,
ורוחץ אני בניקיון כפי, לכפרה
ולסדר מעגל גדול ונצאה במחול
של שדים ורוחות מתריסים כלפי שמיא.

ותרד האש משמיים, ותלטף עלי לבבי:
וישמן ישורון ויבעט באדום - אדום הלזה,
ותצא סערה מתוכי, ועוד ישובו זקנים ברחובותי.


ההתדרדרתי עד כדי כך, או סתם עצמתי עיני מראות?
..בתוך בני ישראל
(כואב לי. אבא. ההתמודדות הזאת חייבת להיות קשה כל כך? אין איך להקל על הכאב?)
..בתוך בני ישראל
עצוב לי להודות בזה, אבל אני לא מעיזה להכיר במי שאני ובמה שעשיתי.
(אולי כי לא עשיתי? לא. די. די לשקר הזה. אבל זה לא שקר!)
(אני לא מתמודדת עם המציאות כמו שצריך. להדחיק זה לא פיתרון, ולהיות בן אדם רע גם לא.)
(אני רוצה לפעול. למה למנוע ממני?)
(צריך לדבר איתה. לראות שיש לה מאיפה ללמוד את ההלכות. והיא רוצה בכלל שאני אלמד איתה. אבל זה לא רלוונטי. לא עומד לקרות.)
(להקדיש דברים לעילוי נשמת זה כ"כ מספק ועוד יותר כואב. לחשוב מה הוא היה מגיב אם היה רואה את זה. או בכללי. ולמה חסר לי בכלל?)
(אני צריכה דמות דתית דומיננטית בחיים שלי. המצב הזה לא אפשרי. מצד שני, פעם קודמת שניסיתי זה לא נגמר הכי טוב בעולם. אז אולי כבר לא?)
(נלך היום לכנס, נחייך לכולם ונעמיד פנים שהכל טוב. טוב?)
..בתוך בני ישראל
(הבעייתיות בלהקדיש דברים לעילוי נשמת היא שאתה נתקל בזה כל בוקר. וכואב לך, כ"כ כואב. ואתה לא יודע מה לעשות.
עכשיו הבנתי. לא טוב לי שהבנתי. מה עכשיו?)
..בתוך בני ישראל
האור המופלא שנעלם.


(והוא אור והוא נעלם והוא נשגב והוא מלאך והוא התנדב להיות האיל, כי הוא תמיד היה כזה, ולא היה איל אחר בסבך הקוצים.)
..בתוך בני ישראל
(חסדי ה. יש לה מאיפה ללמוד.
אני תוהה האם מתישהו אמא שלי תעלה על זה שידעתי הרבה יותר ממה שהיא אמרה לי. ומה היא תעשה בשלב הזה. או שלא יהיה אכפת לה)


(יצא לי לציין שאני לא מחבבת במיוחד את המסלול של הקו הזה? הוא עובר ליד ארהח וכל פעם מחדש מזכירה לי שאני חייבת לחזור לשם. בהזדמנות?)
..בתוך בני ישראל
דופק את הראש בקיר,
בקיר השני, השלישי, רביעי
זועק בכאב מאולחש, עד מת---

עד עת מבוא הגשמים,
שישטפו ממך את הכאב, והצער,
והתקווה
התקווה השברירית כ"כ הזו, הבנויה
כעיר שחוברה לה יחדיו.

ויבואו ימים טובים מאלו, אני מבטיח
ותוסיף להביט בי בתום.
טובים לך, טובים ליקיריך,
עת יסתם הגולל עד חתום.
וירדו גשמים על הכביש החלק,
וירדו חלקלקים ממקומם ויכבשו,
ותתקומם, ובשקט אלחש,
שעוד יבואו ימים טובים מאלה.

האומנם, עוד יבואו ימים?
אני תוהה לעצמי. עד כמה תמימה הנני

(עכשיו טוב.אבל טוב רק בידיעה, כי ברור שטוב וכי פשוט שטוב. לא טוב כי רואים את החסד בעיניים.)
..בתוך בני ישראל
איני צריך להזניח את נפשי אני. נשמתי רחבה גדולה ואבירה, תפארתה משתעגת בי ורוחה פורץ ממני, אדירה היא, ומנסה לפרוץ מעבר לגבולותי. ומתוכי, מתוך מעייני, הנני צריך תמיד לקחת את אוצרותי הגנוזים, ואינני אומר לנשמתי 'שאו שערים ראשכם' ואינה כי חשה היא עצמה אבודה ומבולבלת, ככנסת ישראל בגלות, ואינה יודעת מקורה ומקום נביעתה, ודומני, כי אין עוד בידי וביד איש חי לרוממני ממקום השפל אליו הגעתי, ועוד, מקווה אני לשפלות פנימית אמיתית, שתוכל להורידני ולהוציאני מכוחי ועוצם ידי'.שכן, הומה הוא הלב לומר הכל, ואין בעד נשמתי לעוצרו מבעד לפתחי הלבבות ושרויי הברכה מתפרצים ונדחקים פנימה ועולה הוא על גדותיו, ואין בידי עוד שאת. על כן אבקש ממך קל עולם, שתעזרני, ותסמכני, ותתמוך בי למען אוכל לבקש שמך באהבה ובנה מהרה בציון עירך בניין שלם.
(מפחיד עד כמה זה מדויק גם לעכשיו)
..בתוך בני ישראל
(זה פסגת הכאב כאן)
(ילדים משחקים ברחובות ומלכלכים את הלב שלי בבוץ
זקנים יושבים על ספסל ודוקרים אותו עם המקל
עירי חרבה)
(כ"כ הרבה אנשים והבנה שככ לא רציתי שתקרה, ה יעזור,אבל מה עושים עכשיו? פשוט קמים וממשיכים הלאה?)
(צריכה לתרץ לאחרים - ולעצמי)
(המים נשפכים כאן חופשי. כמעט כמו ברכה מהקדוש ברוך הוא, פשוט קללה ומידי אדם)
..בתוך בני ישראל

פוער לועי, לרווחה
בולע את האש, משתנק;
צורב, אך לא כגחלת חכמים
אותם אני כ"כ אוהב - לפעמים.

ויורד המסך וכבים האורות
ואושר נמסך בדרכים אחרות
מפנה גבי לבועלי מפירות
חוזר אני ללובשי שחורות

--ולבנות
וליושבי בית המדרש
ולרגעי קסם, וסיפוק, ואהבה
וגעגוע אין קץ, וערגה
מלהטט בין רש"י לתוספות לגרא
פעלול חיי, מקומי לגאווה
ואין עוד נפש לדאבה

רק... מתי אעז לחזור?
..בתוך בני ישראל
מדהים איך חודש אחרי ואני עדיין בשיא האורות. בכללי. יש עדיין נקודות שפל והן חזקות מאי פעם. בארבע נגיד. אחרי ששעה שלמה ניסיתי להבין סוגיה אחת ותוך כדי לתקשר עם אנשים שונים בפלאפון ובלאגן. והייתי כ"כ בשפל שאפילו לא חייכתי ולא הקדמתי שלום ולא כלום.
(ואז ברנדומליות באמצע המפגש הם התחילו לדבר על ****. וזה היה כ"כ לא צפוי וככ כואב וככ מתסכל. אבל הגרסה שהן שמעו נחמדה ממש. אולי נישאר איתה ודי?
אוף. אוף. למה הבנתי את זה. למה קישרתי בין זה לזה.)
ממש מוזר לי כל העניין הזה של להיות באורות כל הזמן כל הזמן. חוויה מדהימה ממש. מלחיצה משהו. אבל מדהימה.

אני שונאת פוליטיקות פנימיות ומשחקי כבוד ותפקידים. היא אמרה שזה מאוד פשוט. כל מי שיש לה תפקיד מוגדר לריכוז משהו יכולה להיות בהנהלה (וה ישמור. איך התדרדרתי עד כדי כך שהמחשבה האוטומטית שלי היתה לתהות האם זאת הסיבה שכל משהו שרציתי לרכז היא אמרה שיש כבר מי שתדאג לזה, גם כשלא היה עדיין? אני תוהה האם אני מודעת בכלל למצב השפל שאני בו.)
אבל בכללי, שיא שיא שיא האורות. ואני מאושרת. וטוב לי. אני תוהה כמה זמן זה יחזיק.
..בתוך בני ישראל
(זה הכאב שלא רוצה לסגת, או אני שנמשכת לכאב השורף הזה?)
לא חושבת שלשתול לעצמי תזכורת יום יומית על החטא שלי היה הצעד הנכון. מצד שני, אם אני יכולה לכפר ולו במשהו - ברור ופשוט שזה צריך לקרות.
(מי זה שמחליט אילו שאלות אני אשאל ולמה זה כ"כ ישיר?)
אני כ"כ מבולבלת בעבודת ה. וזה גם לא כאילו שאפשר לשאול רב. גם מעבר לזה שאני לא אעז כי אני לא יודעת להתנסח וכיוצב. זה פשוט עניין של בירור עצמי
(ובשביל זה צריך זמן. אחרים לא מבינים איך מפנים עשרות שעות לזה ולא מוצאים שעתיים לזה. זה פשוט, לא? פונקציה של' רצון ופרטיות)
עוד נראה את הטוב בעיינים.כרגע - לשרוד גם את זה.
..בתוך בני ישראל

מה לך נרדם, עצל
שוכב לך ונח, בצל
קום ולך עצמך הצל
וכולך מליבך פצל

 

כי לחכימא די ברמיזא, ולך?
שוכב על הקצה, דורש רק את שלך
כלל לא חושב על ההמשך, מה יקרה לאחרים
מעצמך האור חושך, הכל תסבוכת של שקרים.

 

שקרים.
ושוב משקיף על הים מגובה של הרים
אם יאמרו להם כים עוד תלך לאחרים
לא נותן לאור השמש ליפול על הפנים
מצהיר היום מחר ואמש מבחוץ ומלפנים

 

דורות דורות כאן מדלגים, השמיים בוכים
כל המדברים עילגים, בשקט סוכים
נותנים ללב ליפול, על רצפה קרירה
גם ביחד לא ניפול, משקרים בישרה.

 

ולי?

ככ קשה להודות בי.

..בתוך בני ישראל

מתישהו התאפסתי וקלטתי שעוד שניה חנוכה.

ולא הבנתי איך זה אפשרי,

הרי איך יכול להיות שמגיע חנוכה

ועוד לא היה משבר חנוכה

(ואז נזכרתי)

 

 

 

 

התמימות הזאת מרתקת אותי

הלוואי שהיתה לי ולו עשירית מהתמימות שיש לה 

מהחיוך השקט הזה, של אדם שבטוח שהכל טוב

הכל יציב

הכל ברור 

הדרך חלקה

היא יודעת לאן היא הולכת 

(אני? זאת אשמתי.)

 

 

 

(זה הכאב, אבל הכאב הזה גם הוא אני)

(בטח את)

 

 

 

אני רוצה ללכת למקום רחוק

רחוק מכאן

רחוק ממני

 

לעלות לאיזה הר

להבין איך הכל מציאותי

(הכל מציאותי? אני מסרבת להכיר בזה)

 

הם אמורים לחזור הביתה . ואני אמורה לחייך , ולשמוח.

 

 

 

(די. חנוכה. אסור לבכות)

(אני רוצה שיהיה כבר חמישי ומפחדת מזה)

(המשנב אומר שמותר אם זה מעצמו בזמן התפילה)

(הוא גם אומר שרק אם זה מגיע מתוך דבקות וכיסופים. איפה את ואיםה זה)

רק ניגון.בתוך בני ישראל
והלב הזה נשרף בגעגוע
מבוטל, מבוטל, מה הוא וחייו
והלב הזה, בוכה בשקט
בעוד הליל מרכין ראשו.

הברושים נעים ברוח הערב
ושקיעה זורחת אט אט מעל העצים
והלב הזה מדמם בשקט, לגיגית פח
שבורה, מונחת בין שני שיחים.

וחצות ושמש יוקדת מלמעלה
וחוצה אני את יומי, לבטלה
לחיים, למוות, ולמה שביניהם
ביטול הזריחה וביטול העצמי
ואני?

נותן
ללב
לבעור
בשקט,
לטבוע
במקווה
הכאב
העמוק-עמוק
הזה,
עד
שיבוא
היום
(היום היום. אבל אולי מחר)
..בתוך בני ישראל
רק הכאב הזה.
..בתוך בני ישראל
להלן עשרים ושמונה
אף כאן עשרים ושמונה
מה להלן סלקא דעתך
אף כאן סלקא דעתך, שיהיו שזורין
כחוט שש נשזר על בגד כהן,
גדול יום המוות מיום המשיח.
..בתוך בני ישראל
כואב. כואב. כואב ככ
מילים של אנשים שלא חושבים, או שלהפך, חושבים שאני חושבת

(מפתיע אותי המקום שהשרשור הזה הגיע אליו. לא זה היה יעודו)

ישר, ישר, ישר והפוך. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, הוא מדבר על לצאת למלחמה נגד ישראל, מה אנו, מה חיינו, ומאיפה לנו הזכות בכלל

מאמר בסייעתא דשמיא

ובכלל,

אומרים, שנרות מאירים באפילה
אך תמהני, אם יאירו אף לה
צלם אלוקים - וגוף
ההויה,
מסתתרת ונחבאת מאחורי בוראה.

להתקדם. לדבר. לפגוש.
מאבק אין סופי בין מוגבל למחבוש
ללכת קדימה והשקט לכבוש
(והנשמה זועקת, מחפשת מענה
ואין מי שיודע האם זה משנה)

איי.
..בתוך בני ישראל
מבולגן לי מדי.
..בתוך בני ישראל
השנה השנה השנה השנה
אה
זה בכלל לא אמור לקרות ככה. אם חושבים על זה, התחלתי בי' אב
י אב, למען ה', י אב
זאת לא תהיה אפילו שנה
(נכון שהיה חופש ומלא מלא זמן של מלא זמן בזמן. אבלאבל)
זה לא אמור להיות ככה, אני מפחדת


(פסחים שרופים בדמעות)
..בתוך בני ישראל
עבר עריכה על ידי שמש וסערה בתאריך י' בשבט תשע"ט 10:38
נערך
..בתוך בני ישראל
עוד ארבעה שבועות.
אור לט"ו אדר א'. פורים קטן.


לברוח עכשיו?
..בתוך בני ישראל
יהיה טוב. נכון?


עכשיו טוב.
קדימה.
לראות השגחה בחוש.
רק ניגון.בתוך בני ישראל
אימלה, זה כ"כ עכשיו. רק ניגון. אין לי מעבר. וגם הניגון מתנגן בראש מתוך הרגל, גמרא אין שם. רק דמעות.
..בתוך בני ישראלאחרונה
כשהשרשור הזה יתקפל לו נוכל להעמיד פנים שהוא לא קיים
פחד לא מתגמלxmasterx

ואהבה לא מתגמלת פחד

מי שרוצה הכל צריך להביא הכל

או כלום

אם לא היית מרוצה לגמרי

פשוט נתחיל הכל מהתחלה

מיתוסים דמיונייםxmasterxאחרונה

לא קרו מעולם

אף אחד לא עף

ולא חי מתחת למים

לא החיה מתים

ולא חי לעולם

ועם כל זה שמיתוסים לא קרו אף פעם

הם לא מפסיקים לקרות

זה מסובך

לתפוס את זה לחשוב על זה

זה כל כך מסובך שהיא רוצה להקיא את הסיבוך ממנה

פיזית

ואין כלום

לא יוצא כלום

ואולי באמת אנחנו כלום

סתם שמים לעצמנו רגל

..דף תלוש

Maybe you weren't the one to cut my skin

But the blood that came out of me is your fault

And I'm the one who have to live with the scars for the rest of my life

..דף תלושאחרונה

She was only sixteen

?Did anybody see

She was getting kinda skinny

Tearing her fingernails 'til they bleed

She was just a girl when

She learned what to expect

Procrastinationxmasterx

דחיה

לא דחיה כזאת דחיה כזאת

להזיז הצידה

אני דוחה דברים

אבל יש גבול

יש דברים שאדחה הכל בשבילם

כשהיא באה ואומרת לי שהחגורה רופפת וצריך להוסיף עוד חור

ישר ארגז כלים

ריכוז

מוודא שהכל ישב בול

שהכל יצא מתאים עד המילימטר

אז אני עובדxmasterx

כלי עבודה

וחושב על זה שלפעמים צריך הרבה כח

משהו אגרסיבי

מפתח צינורות מאסיבי כזה כבד

להפעיל כח בשביל להגיע לשחרור

שהכל יזרום

אין תחליף לתזמון שיודע מתי להדק ומתי לשחרר

כאן ועכשיוxmasterxאחרונה

או בסבלנות

בדרך כלל הקסם האמיתי קורה בדרך

בהמתנה

רגעים קטנים בשקט שקורה בהם משהו שאתה מזהה רק אחרי שהתקדמת הלאה.

אתה אומר לעצמך וואלה היה שם משהו

מתחבר לאט

ריח ממלא את החדר

בסוף זה הפרטים הקטנים

אני צריך לצאת לטיול

לא כזה שיקרע אותי

משהו שישהה במקום

שיפתח את ההסתכלות פנימה קצת

כמו יציאה לכביש פתוח בלילה

בלי מטרה או יעד

בלי מוזיקה

רק הידיעה שאני שולט במכונה

יכול לכוון

כמו בעקידה

הוא לא רצה שיצחק ימות

הוא רצה לדעת האם תהיה מוכן לעשות את זה

בסוף העולם לא השתנה

כלום לא קרה

אבל הכל קרה

יש קצב מסוים לנסיעה כזאת

הרמוניה

זה לא רק ענין של כח זה ענין של רגש

להחזיק חומר ביד ולעצב אותו

להרגיש איפה יש התנגדות

איפה הוא נכנע

לפעמים נגיעה קלה פותחת הכל

רק להתרכז

..דף תלוש

Not all men but too many

FUCK

I'm crying

I wanna scream

No it couldn't have been him cause he's a man of faith

Why

Why is this the world we're living in

Why am I a woman

Why did I have to understand very very well every word on that song

Why. Just why

And I'll never have the answers

Cause life isn't fair

Life is a cruel thing

That you have to choose it every single day

And not give up

Even if you really really want to

I am getting better. I am

It's just the anger that's never goes away

It's the ache that constantly comes back

The tears that's never stop sliding down my face

The truth. The ugly fucking truth of this fucked up world

The experience of every fucking woman on this planet

The past that lives in my head every minute of every day

The monsters

The demons

The motherfucker that ruined my life

Let me break for tonight

Maybe tomorrow will be a better day

Maybe

Giniאחרונה

אני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹

מישהי שתסרוג לי כיפהxmasterx

משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה

מחממת

מה צריך יותר מזה

שתשלח לי פסוקים אקראייםxmasterx

באמצע היום

בלי הסבר

משהו מתהילים או לא משנה

לא אחשוב על זה משהו רע

שתהיה לי הסכיןxmasterx

בסוף המדבר יש ים

מישהו לרוץ איתוxmasterxאחרונה

שתהיה לי מישהי לרוץ איתה

נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר

לא בטוח מה זה מסמן לי

בר בלפר נפטרה

שיחקה שם יפה

הספר פשוט

נחמד

לא מתיימר

לא וואו ולא רע

סיפור פשוט

כמו החיים

פשוט להמשיך לרוץ

איתה או בלעדיה

..דף תלוש

It feels a little off but I need to try everything

I hate that I have to compromise

But life isn't fair, is it

Maybe it would be ok

Maybe it would fit

And maybe not

I can't get my hopes up

It's all a hot mess

And she is not helping much

Basically I need to do everything on my own

And It's hard

And I'm tired

But I actually do it

And it's good

It's so fucking good

I can't forget that

So maybe it'll work out in the end

?It has to, right

🫶Giniאחרונה