..בתוך בני ישראל
פתאום קלטתי שככה זה אמור להיות.
כלומר, ראיתי כאלו של אלפים ושל עשרות אלפים, אבל לא משהו קטן יותר אז ממילא לא היה לי מושג.
ושלחו את התמונות. וזה היה כ"כ מדהים לראות, וככ כואב.
מדהים, כי באמת שזה אחד המדהימים. מניסיון. ולראות ב כלפי חוץ זה מדהים ממש. וכואב. כי פתאום קלטתי עד כמה אני רחוקה מזה. מהמצב הזה שזה יהיה מקובל ונורמלי ולא בסתר, בלי שידעו. וזה הבסיס שהם ידעו!
מתישהו אני אסתדר כבר. נכון? נסתדר לבד. מהתחלה.
..בתוך בני ישראל
הסתדרתי לבד ונסתדר. אבל זאת שרידה. אני רוצה לחיות.
..בתוך בני ישראל
עץ חיים, עץ חיים, ושעות ארוכות של פחד.
מה זה לא מפורסם אבל במקרה ידוע לי בתור בנאדם שבכלל לא מכיר אותך וכל הקשר בינינו הוא שדיברנו פעם אחת בעבר על משהו אחר בכלל?
(פפ. אולי לא הבהרתי את זה מספיק. פשיטא שזה סוד! לא יעזור לאף אחד שזה יהיה מפורסם.)
אולי אני סתם בהלם כי שני אנשים שונים באותו יום. אבל לא אמור להיות אפילו אחד! והניסוח הזה. - אני גם. - מי? ****? - כן.
בנפשי הדבר כי ביקשתיו למנוח לי, ולא לכבוד ותפארת.
רק ניגון.בתוך בני ישראל
כי מהשאר לא אכפת לי.
(וככלל, לא אכפת לי מהעניין עצמו. רק אכפת לי שהגעתי למצב הזה)
איש לא נבחר לזה, גם לא אני. ובכלל, להבחר זה טוב. לך לא קשה. רק למי שמסביבך.
אני הייתי מסביב?
פתאום קלטתי שחשפתי הרבה יותר מדי. אין לי כח לחשוב, אין לי כח להתגונן. אין לי כל להכחיש את. האמת. אל תעש. אל תעש. אני רוצה לשבת בשער ולצעוק, אבל - - -
היא לא מבינה למה בכלל הייתי עצובה אז. אולי כי קלטתי עד כמה מצבי שפל? וכי הוא לא היה שם. ועוד לא הלכתי לבקש סליחה. הלכתי. לא ביקשתי.
אני חוטאת.
..בתוך בני ישראל

היא טוענת שאני לא מעכלת בכלל. לא מבינה איך לא הייתי בשיא ההתרגשות אז.
אני תוהה האם בכלל אפשרי להבהיר את הקונפליקט הגדול - גדול-גדול עלי הזה. כשאתה כ"כ שמח בשבילה (למרות שממש מפחיד להודות בזה שזאת הסיבה היחידה ששמחת) וככ מתגעגע ולא מבין למה זה היה חייב להסתיים ככה (להסתיים זה היה חייב. אבל ככה? ובכלל, תכננתי ללכת בלמחרת לבית הקברות ולהתנצל. אבל היא הייתה חייבת להכריח אותי להגיע לשעה אחת של לימודים.) וככ מפחד מזה שהם ידעו.
למען ה', למה אני ככ מפחדת מזה שהם ידעו?! הם אמורים לשמוח! הם אמורים להיות גאים בי! הם אמורים להבין שזה משהו טוב! טוב! טוב!
למה אני צריכה להסתתר מאחורי תירוצים וחצאי אמיתות, העיקר לא להגיד: כן, עשיתי את זה?
הקדשתי לזה במצטבר אלפי שעות. (וואו. רק עכשיו קלטתי כמה זה. אימילה. איך.) אלפי סיבות שהם יוכלו לכעוס עלי. פפף.
הטוב והמיטיב, דיין האמת, ומצא את ההבדלים.
..בתוך בני ישראל
וניסיתי להבין בכלל מה אני עושה שם. ואז קלטתי שאני לבד. ושזה לא אמור להיות ככה בכלל. ושהבטחתי וקיימתי ואוי לו לאותו קיום. וסתם שילוב מוזר כזה של אבל ושמחה וגעגוע ועצב ובכללי סתם בלגן. לא יודעת. לא הייתי ממש פנויה להבחין מה קורה.
אני לא יודעת אם אפשרי בכלל להסביר במילים. אבל זאת חוויה מדהימה. לברך על המוגמר. דבר שלם. ודבר שלם שמגיע ממקום כ"כ לא טוב.. זה בעייתי.
וכן, זה מעמד של שיא הטוהר והנקיות. אי אפשר להסביר את זה. אבל הכל שקוף. אתה בעצמך כ"כ שקוף. אתה מסתכל על עצמך ומבין הכל, מעבר למחסומים של הלב והשכל וטרדות היום יום. וכן, זה חלק ממה שהרגשתי אז. ואני לא יכולה להכחיש את זה.
אני רוצה להכחיש את זה? או פעם אחת להביט למציאות בעיניים, להודות שטעיתי ולהמשיך הלאה?
..בתוך בני ישראל
זמן חורף. בשבילי - שיעור ב'.
(פשיטא שמה שכתבתי שם היה בציניות. זה שהוא התבסס על כל הכאב שהיה בי.. להודות שזה חלום שלי.... גדול.)
רגע. מה?
כסלו. וואו.
(ברצינות, כן, זה חסר לי. ואני לא חושבת שזה משהו שיש בו בעיה של יוהרא. זה פשוט לא המקרה. אבל מה זה משנה מה דעתי?)
עוד שניה חנוכה.
(אז זה מה שמסמל אצלם. מה שמסמל אצלי זה יותר אנשים שבאמת רוצים ופועלים לזה)
וואי. אני צריכה להחליט עד סוף השבוע.
(וברור לי מה אני אחליט. פשוט להודות בזה בפניהם... זה יהיה כואב. כואב מדי. והם לא מרוצים גם ככה. ובכלל, מבחינה טכנית אין לי מה לעשות)
פפ. יהיה טוב.
(בסוף. עד אז - לסבול בשקט. ולהאמין בקבה.)
..בתוך בני ישראל
עבר עריכה על ידי שמש וסערה בתאריך ה' בכסלו תשע"ט 17:43
לפעמים הכאב מתגבר. תחושות ניתוק קצרות-מועד כאלו, כמו לחכות שעה לשווא או לרוץ אחרי אוטובוס שכבר עזב את התחנה, כי אולי יש סיכוי.
זה כמו לשבת על יד שולחן ולא להבין למה חוסמים לך את חופש הפעולה. אתה כבר לא יכול לרוץ קדימה, חסום בתוך גבולות הנימוס והדיבור הנאות והפוליטיקות הפנימיות האלו, המטופשות כ"כ. כמה כוח יש לנו בידיים, ואנחנו מבזבזים אותו על להמתין למישהו שיבוא, למרות שהמפתח בידיים שלך. כמו לדרוך על קצה של מקל מתכת, ולחשוב על כמה שימושים נאים שהיית עושה איתו במקום שהוא יבוא וילכלך את רגליך היחפות בדם. כמו לחטוף מכה, רק כדי לקלוט שאתה בכיוון הלגמרי לא נכון. מתנות קטנות כאלו מה' יתברך.
(אבל למה המתנות שלי צריכות לבוא על חשבון חיים של בן אדם? זה לא הוגן.)
..בתוך בני ישראל
ובלבבות של מתחילים
יש מצב של התחל מחדש
ובלבבי, יש כפתור אדום
מכוסה במעטה של כפור.

ואזעקת פתע, ודם שצונח עלי,
ורוחץ אני בניקיון כפי, לכפרה
ולסדר מעגל גדול ונצאה במחול
של שדים ורוחות מתריסים כלפי שמיא.

ותרד האש משמיים, ותלטף עלי לבבי:
וישמן ישורון ויבעט באדום - אדום הלזה,
ותצא סערה מתוכי, ועוד ישובו זקנים ברחובותי.


ההתדרדרתי עד כדי כך, או סתם עצמתי עיני מראות?
..בתוך בני ישראל
(כואב לי. אבא. ההתמודדות הזאת חייבת להיות קשה כל כך? אין איך להקל על הכאב?)
..בתוך בני ישראל
עצוב לי להודות בזה, אבל אני לא מעיזה להכיר במי שאני ובמה שעשיתי.
(אולי כי לא עשיתי? לא. די. די לשקר הזה. אבל זה לא שקר!)
(אני לא מתמודדת עם המציאות כמו שצריך. להדחיק זה לא פיתרון, ולהיות בן אדם רע גם לא.)
(אני רוצה לפעול. למה למנוע ממני?)
(צריך לדבר איתה. לראות שיש לה מאיפה ללמוד את ההלכות. והיא רוצה בכלל שאני אלמד איתה. אבל זה לא רלוונטי. לא עומד לקרות.)
(להקדיש דברים לעילוי נשמת זה כ"כ מספק ועוד יותר כואב. לחשוב מה הוא היה מגיב אם היה רואה את זה. או בכללי. ולמה חסר לי בכלל?)
(אני צריכה דמות דתית דומיננטית בחיים שלי. המצב הזה לא אפשרי. מצד שני, פעם קודמת שניסיתי זה לא נגמר הכי טוב בעולם. אז אולי כבר לא?)
(נלך היום לכנס, נחייך לכולם ונעמיד פנים שהכל טוב. טוב?)
..בתוך בני ישראל
(הבעייתיות בלהקדיש דברים לעילוי נשמת היא שאתה נתקל בזה כל בוקר. וכואב לך, כ"כ כואב. ואתה לא יודע מה לעשות.
עכשיו הבנתי. לא טוב לי שהבנתי. מה עכשיו?)
..בתוך בני ישראל
האור המופלא שנעלם.


(והוא אור והוא נעלם והוא נשגב והוא מלאך והוא התנדב להיות האיל, כי הוא תמיד היה כזה, ולא היה איל אחר בסבך הקוצים.)
..בתוך בני ישראל
(חסדי ה. יש לה מאיפה ללמוד.
אני תוהה האם מתישהו אמא שלי תעלה על זה שידעתי הרבה יותר ממה שהיא אמרה לי. ומה היא תעשה בשלב הזה. או שלא יהיה אכפת לה)


(יצא לי לציין שאני לא מחבבת במיוחד את המסלול של הקו הזה? הוא עובר ליד ארהח וכל פעם מחדש מזכירה לי שאני חייבת לחזור לשם. בהזדמנות?)
..בתוך בני ישראל
דופק את הראש בקיר,
בקיר השני, השלישי, רביעי
זועק בכאב מאולחש, עד מת---

עד עת מבוא הגשמים,
שישטפו ממך את הכאב, והצער,
והתקווה
התקווה השברירית כ"כ הזו, הבנויה
כעיר שחוברה לה יחדיו.

ויבואו ימים טובים מאלו, אני מבטיח
ותוסיף להביט בי בתום.
טובים לך, טובים ליקיריך,
עת יסתם הגולל עד חתום.
וירדו גשמים על הכביש החלק,
וירדו חלקלקים ממקומם ויכבשו,
ותתקומם, ובשקט אלחש,
שעוד יבואו ימים טובים מאלה.

האומנם, עוד יבואו ימים?
אני תוהה לעצמי. עד כמה תמימה הנני

(עכשיו טוב.אבל טוב רק בידיעה, כי ברור שטוב וכי פשוט שטוב. לא טוב כי רואים את החסד בעיניים.)
..בתוך בני ישראל
איני צריך להזניח את נפשי אני. נשמתי רחבה גדולה ואבירה, תפארתה משתעגת בי ורוחה פורץ ממני, אדירה היא, ומנסה לפרוץ מעבר לגבולותי. ומתוכי, מתוך מעייני, הנני צריך תמיד לקחת את אוצרותי הגנוזים, ואינני אומר לנשמתי 'שאו שערים ראשכם' ואינה כי חשה היא עצמה אבודה ומבולבלת, ככנסת ישראל בגלות, ואינה יודעת מקורה ומקום נביעתה, ודומני, כי אין עוד בידי וביד איש חי לרוממני ממקום השפל אליו הגעתי, ועוד, מקווה אני לשפלות פנימית אמיתית, שתוכל להורידני ולהוציאני מכוחי ועוצם ידי'.שכן, הומה הוא הלב לומר הכל, ואין בעד נשמתי לעוצרו מבעד לפתחי הלבבות ושרויי הברכה מתפרצים ונדחקים פנימה ועולה הוא על גדותיו, ואין בידי עוד שאת. על כן אבקש ממך קל עולם, שתעזרני, ותסמכני, ותתמוך בי למען אוכל לבקש שמך באהבה ובנה מהרה בציון עירך בניין שלם.
(מפחיד עד כמה זה מדויק גם לעכשיו)
..בתוך בני ישראל
(זה פסגת הכאב כאן)
(ילדים משחקים ברחובות ומלכלכים את הלב שלי בבוץ
זקנים יושבים על ספסל ודוקרים אותו עם המקל
עירי חרבה)
(כ"כ הרבה אנשים והבנה שככ לא רציתי שתקרה, ה יעזור,אבל מה עושים עכשיו? פשוט קמים וממשיכים הלאה?)
(צריכה לתרץ לאחרים - ולעצמי)
(המים נשפכים כאן חופשי. כמעט כמו ברכה מהקדוש ברוך הוא, פשוט קללה ומידי אדם)
..בתוך בני ישראל

פוער לועי, לרווחה
בולע את האש, משתנק;
צורב, אך לא כגחלת חכמים
אותם אני כ"כ אוהב - לפעמים.

ויורד המסך וכבים האורות
ואושר נמסך בדרכים אחרות
מפנה גבי לבועלי מפירות
חוזר אני ללובשי שחורות

--ולבנות
וליושבי בית המדרש
ולרגעי קסם, וסיפוק, ואהבה
וגעגוע אין קץ, וערגה
מלהטט בין רש"י לתוספות לגרא
פעלול חיי, מקומי לגאווה
ואין עוד נפש לדאבה

רק... מתי אעז לחזור?
..בתוך בני ישראל
מדהים איך חודש אחרי ואני עדיין בשיא האורות. בכללי. יש עדיין נקודות שפל והן חזקות מאי פעם. בארבע נגיד. אחרי ששעה שלמה ניסיתי להבין סוגיה אחת ותוך כדי לתקשר עם אנשים שונים בפלאפון ובלאגן. והייתי כ"כ בשפל שאפילו לא חייכתי ולא הקדמתי שלום ולא כלום.
(ואז ברנדומליות באמצע המפגש הם התחילו לדבר על ****. וזה היה כ"כ לא צפוי וככ כואב וככ מתסכל. אבל הגרסה שהן שמעו נחמדה ממש. אולי נישאר איתה ודי?
אוף. אוף. למה הבנתי את זה. למה קישרתי בין זה לזה.)
ממש מוזר לי כל העניין הזה של להיות באורות כל הזמן כל הזמן. חוויה מדהימה ממש. מלחיצה משהו. אבל מדהימה.

אני שונאת פוליטיקות פנימיות ומשחקי כבוד ותפקידים. היא אמרה שזה מאוד פשוט. כל מי שיש לה תפקיד מוגדר לריכוז משהו יכולה להיות בהנהלה (וה ישמור. איך התדרדרתי עד כדי כך שהמחשבה האוטומטית שלי היתה לתהות האם זאת הסיבה שכל משהו שרציתי לרכז היא אמרה שיש כבר מי שתדאג לזה, גם כשלא היה עדיין? אני תוהה האם אני מודעת בכלל למצב השפל שאני בו.)
אבל בכללי, שיא שיא שיא האורות. ואני מאושרת. וטוב לי. אני תוהה כמה זמן זה יחזיק.
..בתוך בני ישראל
(זה הכאב שלא רוצה לסגת, או אני שנמשכת לכאב השורף הזה?)
לא חושבת שלשתול לעצמי תזכורת יום יומית על החטא שלי היה הצעד הנכון. מצד שני, אם אני יכולה לכפר ולו במשהו - ברור ופשוט שזה צריך לקרות.
(מי זה שמחליט אילו שאלות אני אשאל ולמה זה כ"כ ישיר?)
אני כ"כ מבולבלת בעבודת ה. וזה גם לא כאילו שאפשר לשאול רב. גם מעבר לזה שאני לא אעז כי אני לא יודעת להתנסח וכיוצב. זה פשוט עניין של בירור עצמי
(ובשביל זה צריך זמן. אחרים לא מבינים איך מפנים עשרות שעות לזה ולא מוצאים שעתיים לזה. זה פשוט, לא? פונקציה של' רצון ופרטיות)
עוד נראה את הטוב בעיינים.כרגע - לשרוד גם את זה.
..בתוך בני ישראל

מה לך נרדם, עצל
שוכב לך ונח, בצל
קום ולך עצמך הצל
וכולך מליבך פצל

 

כי לחכימא די ברמיזא, ולך?
שוכב על הקצה, דורש רק את שלך
כלל לא חושב על ההמשך, מה יקרה לאחרים
מעצמך האור חושך, הכל תסבוכת של שקרים.

 

שקרים.
ושוב משקיף על הים מגובה של הרים
אם יאמרו להם כים עוד תלך לאחרים
לא נותן לאור השמש ליפול על הפנים
מצהיר היום מחר ואמש מבחוץ ומלפנים

 

דורות דורות כאן מדלגים, השמיים בוכים
כל המדברים עילגים, בשקט סוכים
נותנים ללב ליפול, על רצפה קרירה
גם ביחד לא ניפול, משקרים בישרה.

 

ולי?

ככ קשה להודות בי.

..בתוך בני ישראל

מתישהו התאפסתי וקלטתי שעוד שניה חנוכה.

ולא הבנתי איך זה אפשרי,

הרי איך יכול להיות שמגיע חנוכה

ועוד לא היה משבר חנוכה

(ואז נזכרתי)

 

 

 

 

התמימות הזאת מרתקת אותי

הלוואי שהיתה לי ולו עשירית מהתמימות שיש לה 

מהחיוך השקט הזה, של אדם שבטוח שהכל טוב

הכל יציב

הכל ברור 

הדרך חלקה

היא יודעת לאן היא הולכת 

(אני? זאת אשמתי.)

 

 

 

(זה הכאב, אבל הכאב הזה גם הוא אני)

(בטח את)

 

 

 

אני רוצה ללכת למקום רחוק

רחוק מכאן

רחוק ממני

 

לעלות לאיזה הר

להבין איך הכל מציאותי

(הכל מציאותי? אני מסרבת להכיר בזה)

 

הם אמורים לחזור הביתה . ואני אמורה לחייך , ולשמוח.

 

 

 

(די. חנוכה. אסור לבכות)

(אני רוצה שיהיה כבר חמישי ומפחדת מזה)

(המשנב אומר שמותר אם זה מעצמו בזמן התפילה)

(הוא גם אומר שרק אם זה מגיע מתוך דבקות וכיסופים. איפה את ואיםה זה)

רק ניגון.בתוך בני ישראל
והלב הזה נשרף בגעגוע
מבוטל, מבוטל, מה הוא וחייו
והלב הזה, בוכה בשקט
בעוד הליל מרכין ראשו.

הברושים נעים ברוח הערב
ושקיעה זורחת אט אט מעל העצים
והלב הזה מדמם בשקט, לגיגית פח
שבורה, מונחת בין שני שיחים.

וחצות ושמש יוקדת מלמעלה
וחוצה אני את יומי, לבטלה
לחיים, למוות, ולמה שביניהם
ביטול הזריחה וביטול העצמי
ואני?

נותן
ללב
לבעור
בשקט,
לטבוע
במקווה
הכאב
העמוק-עמוק
הזה,
עד
שיבוא
היום
(היום היום. אבל אולי מחר)
..בתוך בני ישראל
רק הכאב הזה.
..בתוך בני ישראל
להלן עשרים ושמונה
אף כאן עשרים ושמונה
מה להלן סלקא דעתך
אף כאן סלקא דעתך, שיהיו שזורין
כחוט שש נשזר על בגד כהן,
גדול יום המוות מיום המשיח.
..בתוך בני ישראל
כואב. כואב. כואב ככ
מילים של אנשים שלא חושבים, או שלהפך, חושבים שאני חושבת

(מפתיע אותי המקום שהשרשור הזה הגיע אליו. לא זה היה יעודו)

ישר, ישר, ישר והפוך. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, הוא מדבר על לצאת למלחמה נגד ישראל, מה אנו, מה חיינו, ומאיפה לנו הזכות בכלל

מאמר בסייעתא דשמיא

ובכלל,

אומרים, שנרות מאירים באפילה
אך תמהני, אם יאירו אף לה
צלם אלוקים - וגוף
ההויה,
מסתתרת ונחבאת מאחורי בוראה.

להתקדם. לדבר. לפגוש.
מאבק אין סופי בין מוגבל למחבוש
ללכת קדימה והשקט לכבוש
(והנשמה זועקת, מחפשת מענה
ואין מי שיודע האם זה משנה)

איי.
..בתוך בני ישראל
מבולגן לי מדי.
..בתוך בני ישראל
השנה השנה השנה השנה
אה
זה בכלל לא אמור לקרות ככה. אם חושבים על זה, התחלתי בי' אב
י אב, למען ה', י אב
זאת לא תהיה אפילו שנה
(נכון שהיה חופש ומלא מלא זמן של מלא זמן בזמן. אבלאבל)
זה לא אמור להיות ככה, אני מפחדת


(פסחים שרופים בדמעות)
..בתוך בני ישראל
עבר עריכה על ידי שמש וסערה בתאריך י' בשבט תשע"ט 10:38
נערך
..בתוך בני ישראל
עוד ארבעה שבועות.
אור לט"ו אדר א'. פורים קטן.


לברוח עכשיו?
..בתוך בני ישראל
יהיה טוב. נכון?


עכשיו טוב.
קדימה.
לראות השגחה בחוש.
רק ניגון.בתוך בני ישראל
אימלה, זה כ"כ עכשיו. רק ניגון. אין לי מעבר. וגם הניגון מתנגן בראש מתוך הרגל, גמרא אין שם. רק דמעות.
..בתוך בני ישראלאחרונה
כשהשרשור הזה יתקפל לו נוכל להעמיד פנים שהוא לא קיים
איזה קטע זה חמישיxmasterx

מי מאחל שבת שלום בחמישי בבוקר

בצהרים

מה יהיה

עד כדי כך כל הבטחון העודף הזה מקיף אתכם?

לאן יש לרוץ

למה לאxmasterx

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

איזה שעון זהxmasterx

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

במכרות האלה אפשר להישאב פנימהxmasterxאחרונה

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

..דף תלוש

87%

In two days

And I'll probably finish it today


.This is fucked up


What the fuck is wrong with me 

..דף תלוש

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not


 

Why am I so hard on myself about it


 

I hate how much I enjoy it 

..דף תלושאחרונה

I feel like shit



I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

למה זה כבר לא עובדמשיח נאו בפומ!
אחרי כל התרמודינמיקה והמטריקסxmasterx

חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה

חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.

החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים


בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר

אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי

כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות

אזxmasterx

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

כל אופנת החיפוש העצמי הזהxmasterx

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

איזה אנרגיות של יוםxmasterx

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

שר הטבעות > הארי פוטרxmasterxאחרונה

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

זה לא מגיע ליכְּקֶדֶם
..דף תלוש
I'm freaking out and I don't know why
..ביחד ננצח

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה


אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

--מחכה לרחמים~

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

--מחכה לרחמים~

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

....צאצאאחרונה

אמן

אולי יעניין אותך