שלום,
אני נואשת לעזרה.
סליחה מראש על האורך.
אני אמא ל3 ילדים מדהימים. ילדים שמחים, חכמים, חלומו של כל הורה.
אבל יש לי קושי עם עצמי שמשפיע המון על היחס לילדים.
קשה לי עם רעש! וואוו, קשה קשה..
אני לא יודעת אם זו בעיה בויסות חושי שלי, לא יודעת אם זה קשור לזה שאנחנו גרים בבניין ועסוקה כל הזמן בלהשתיק את הילדים כדי לא להרעיש לשכנים.. אולי זה קשור לזה שאנחנו גרים בבית פצפון וצפוף שגורם לתחושת תסכול, צפיפות ועצבים..
לא יודעת על מה זה עומד, אבל כל רעש של הילדים גורם לי למתח ועצבים מטורפים!! אפילו רעש שנוצר ממשחק לגיטימי של הילדים.
ואחר הצהריים הם קשים!
בעלי עובד המון בשעות אחר הצהריים, וההיעדרות שלו משמעותית.
תחושת הלחץ והדריכות שאני חווה היא בלתי נסבלת.
ןזה יוצא על הילדים.
אני חסרת סבלנות כלפיהם, מוצאת את עצמי מרימה את הקול יותר מידי, לאחרונה אפילו סוגרת את הבן שלי בחדר לכמה דקות כדי להירגע ולא להרים יד חלילה. פשוט מרגישה שאני מתעללת בהם.
וכואב לי הלב, כי הם באמת ילדים טובים, וברור שהבעיה אצלי.
ואני בהיריון, ב"ה. הריון רצוי ומבורך, אבל כל יום מעלה שאלה איך אצליח להסתדר אח"כ, אם כבר עכשיו זה כ"כ לא קל?
אני חסרת אונים.
מנסה לעבוד על המידות, כבר תקופה, וזה פשוט לא הולך..
חשבתי פעם להביא מישהי אחר הצהריים, אפילו סגרתי עם מידהי, וברגע האחרון היא לא הגיעה. ותכלס, שמחתי. כי להכניס עוד מישהו לבית בשעות אחר הצהריים רק יכביד עלי יותר. הצפיפות, והלחץ לסדר את הבית לפני שהיא באה, והמתח שהילדים יתנהגו יפה ולא יהיה פאדיחה..
אני חסרת אונים, בקיצור.
מושיטה יד לעזרה, לא יודעת לאיפה..
אני נואשת לעזרה.
סליחה מראש על האורך.
אני אמא ל3 ילדים מדהימים. ילדים שמחים, חכמים, חלומו של כל הורה.
אבל יש לי קושי עם עצמי שמשפיע המון על היחס לילדים.
קשה לי עם רעש! וואוו, קשה קשה..
אני לא יודעת אם זו בעיה בויסות חושי שלי, לא יודעת אם זה קשור לזה שאנחנו גרים בבניין ועסוקה כל הזמן בלהשתיק את הילדים כדי לא להרעיש לשכנים.. אולי זה קשור לזה שאנחנו גרים בבית פצפון וצפוף שגורם לתחושת תסכול, צפיפות ועצבים..
לא יודעת על מה זה עומד, אבל כל רעש של הילדים גורם לי למתח ועצבים מטורפים!! אפילו רעש שנוצר ממשחק לגיטימי של הילדים.
ואחר הצהריים הם קשים!
בעלי עובד המון בשעות אחר הצהריים, וההיעדרות שלו משמעותית.
תחושת הלחץ והדריכות שאני חווה היא בלתי נסבלת.
ןזה יוצא על הילדים.
אני חסרת סבלנות כלפיהם, מוצאת את עצמי מרימה את הקול יותר מידי, לאחרונה אפילו סוגרת את הבן שלי בחדר לכמה דקות כדי להירגע ולא להרים יד חלילה. פשוט מרגישה שאני מתעללת בהם.
וכואב לי הלב, כי הם באמת ילדים טובים, וברור שהבעיה אצלי.
ואני בהיריון, ב"ה. הריון רצוי ומבורך, אבל כל יום מעלה שאלה איך אצליח להסתדר אח"כ, אם כבר עכשיו זה כ"כ לא קל?
אני חסרת אונים.
מנסה לעבוד על המידות, כבר תקופה, וזה פשוט לא הולך..
חשבתי פעם להביא מישהי אחר הצהריים, אפילו סגרתי עם מידהי, וברגע האחרון היא לא הגיעה. ותכלס, שמחתי. כי להכניס עוד מישהו לבית בשעות אחר הצהריים רק יכביד עלי יותר. הצפיפות, והלחץ לסדר את הבית לפני שהיא באה, והמתח שהילדים יתנהגו יפה ולא יהיה פאדיחה..
אני חסרת אונים, בקיצור.
מושיטה יד לעזרה, לא יודעת לאיפה..
