אם להיות ישירה, רואים שעם הזמן עבדת קשה בקטע של העתקה מדוייקת .

להעתיק צילומים ברזולוציה גבוהה לא מלמד אותי כלום על הטבע או על הרמוניה או על עיצוב.

זו עבודה טכנית גרידא שלא מביאה להתפתחות.

 

להעתיק את רישומי המופת של צ'ארלס בארג זה כמו לנגן סימפוניה של באך.

מעבר לזה שזה מהנה במיוחד, זה תוכן לימודי לכל דבר.

רוב הציורים שלך הם העתקה מהמציאות. רישומים. את לא מציירת מהראש. את גם מעתיקה מצילומים הרבה.
השלב הבא של זה זה hyper realism. להמשיך כל החיים עם רישומים זה לא ממש להתקדם.
וכמו בכל ציור, את זאת שבוחרת את מושא הציור ואת הקומפוזיציה, כך שכל ציור מלמד על מה שתרצי.

כל הציורים שלי מאז 2015 הם מהתבוננות במציאות.

(מלבד עבודות בהזמנה)

עבודה מהתבוננות מפתחת את הראייה ויכולות האבחנה, היא מאפשרת בחירה מושכלת בכל פעם מחדש בהתאם לחזון,

מה שלא מתאפשר כלל כשמעתיקים צילום, בטח לא כשזה צילום של מישהו אחר.

לצורך הדוגמא, אני יכולה להעתיק את כל א-ב הסיני במדוייק. אבל זה לא  ילמד אותי לכתוב כלל בסינית.

 

למען האמת, רוב אם לא כל העבודות שלי הן ברובן מהדימיון

מפני שאני יצרתי דימוי משלי, שלא היה קיים מעולם וגם כשהסתכלתי על מה שהמציאות נתנה לי לעבוד איתו - 

עדיין עשיתי את העיבודים והפרשנות שלי.

לחלק יש חלקים שלמים שצויירו ללא עזרים כלל, וזה מתאפשר רק אחרי תקופת לימוד מהמציאות.

 

"להמשיך כל החיים זה לא ממש להתקדם" מה? מאיפה הבאת את זה? תמיד יש איך להשתפר ולהשתכלל.

והיכולות הטכניות הן מה שמאפשר לך ליצור המון מהדימיון ולפתח את הרעיונות של עצמך לכדי יצירה אמיתית.

כלומר, יצירה שיש בה תוכן וטעם. ולא רק הפגנת יכולות.

 

לגבי היפריראילזם

אולי כדאי לציין שרוב מי שעוסקים בתחום כלל לא יודעים לצייר.

אלא הם משתמשים בעזרים כמו גריד, טרייסינג (דף על דף או שולחן אור) ואף מקרן שקופיות שמציג להם צילום על גבי מצע ציור

ומה שנותר להם לעשות זה להעתיק באופן הטכני ביותר שאפשר.

חלק מהציירים אפילו שוכרים פועלים שיציירו בעבורם חלקים רבים מן הציור.

 

הפקת שיכפולים כזאת של צילומים יכולה להיות מעניינת, אם היוצר עשה את המאמץ וביים תמונה ראויה לציור בעצמו, וההעברה שלה למדיום הציור הביאה ערך מוסף שאינו קיים בצילום.

אפשר לראות את זה אצל צייר בשם דייויד ג'ון קסאן, שמצייר כרגע ניצולי שואה בפרוייקט מרתק.

אבל אני לא מכירה עוד ציירים שמשתייכים לז'אנר שאשכרה מביאים תכנים ששווים את ההשקעה וההפיכה שלהם לציור.

 

בכל מקרה, כאן יש תרגיל טכני שהייתי שמחה אם יהיה מוכר יותר בישראל.

ואין בינו קשר ישיר ליצירה מהדימיון, אבל הוא בהחלט מקנה יכולות טכניות שיאפשרו את זה ללמי שיבחרו להשקיע את הזמן.

 

אני לקחתי את הקונספט של היפר ריאליזם כסוג ציור שהוא מעל רישום, לקחת משהו ולצייר אותו ברמת דיוק כזו שהוא נראה אמיתי.
אני לא מדברת על אנשים ששמים עטיפה של סניקרס ומציירים עם גריד (הרבה מהאמנים שראיתי שעושים את זה מציירים מהתבוננות בהיפר ריאליזם. כמובן שיש דרכי קיצור אבל אני מניחה שאת לא אוהבת אותן)
את יכולה לצייר את הגמבות והמלח והחלות המציאותיות שאת מציירת מציאותיות יותר, ברמה כל כך גבוהה של דיוק בפרטים שייראה אמיתי.
לצייר כל כך ריאליסטי דורש יותר התבוננות, יותר פרטים, יותר מסוג צבע/רישום אחד. לכן לדעתי זו רמה אחת מעל.
לא מדברת על העתקה מצילומים.
אמרתי רק שרוב הציורים שלך הם רישומים, ושלדעתי את תהיי טובה לצייר משהו בהיפר ריאליזם, מהתבוננות.
מקסימום קחי את זה כאתגר.
אבל שוב, אולי אני לא רואה את זה נכון.

זה סוג מסויים של ציור, גם אם יש בו פן פילוסופי, יש לו הגדרה מאוד ברורה.

והוא לא מתעניין כלל בלהציג את המציאות כפי שאנחנו רואים אותה.

אלא הוא מעניין בלהציג דברים שרק עדשת מצלמה מאוד משוכללת יכולה להציג. ופעולת המצלמה אינה כלל כפעולת העין.

כל הזרם התחיל כי אנשים החליטו שהם מתחרים במצלמה, ולכן היפריאליזם *תמיד* יהיה תלוי בצילום.

ולא יוכל להתקיים מול המציאות - מהתבוננות.

אין דבר כזה היפריאליזם מהתבוננות. זה תמיד יהיו רק העתקות.

ואני מבינה שהשם של זה מתעתע, כי זה נשמע כמו ריאליזם ממש טוב.

אבל זה לא ריאליזם. אלא זו הגזמה וסוג של אקסטרים שכשלא מתכננים אותו ממש בקפידה, הוא עוד סוג של קיטש

שבאמת לא מצריך שום יכולות התבוננות או הבנה של המציאות (או נפש האדם)

 

כמובן שיכולות הציור שלי יכולות לעלות בציור מהתבוננות,
לכן אני ממשיכה לתרגל רישום וגם ציור כל יום ויום.

ולכן גם אמרתי שזה תמיד יתקדם.

 

אגב, כמות פרטים אינה בהכרח מעידה על כישורים גבוהים, היא בדרך כלל מעידה על חוסר יכולת לבחור

להבחין בין עיקר לטפל

וריבוי פרטים בדרך כלל יוצר בלגאן ויזואלי וחוסר בהררכיה בציור

מה שגורם לצופים לאבד פוקוס ולא להצליח להבין מה רצו מהם, מהעבר להפגנת היכולות. 

אם תסתכלי על ציורים של אמנים מהעבר, "אולד מאסטרז" אלה שתלויים במוזיאון ונמצאים בספרי האמנות

את תראי שיש רק איזורים קטנים שמפורטים מאוד

והשאר מגיע כדי לתמוך בעיקר.

הרבה פעמים התמונות מחולקות למישורים (חזית, אמצע, רקע) ואז רק מה שבאמצע הוא החשוב, והשאר אינם יפורטו באיתה המידה כלל.

 

 

אם ככה אז כן, באמת לא הבנתי את זה נכון. לא חשבתי שזה קשור לצילום בכלל.
ונכון שביצירות אומנות יש את העיקר בתמונה וכל השאר אמור לשמש כתפאורת רקע, אבל להשתפר ברישום תמיד טוב. זה לא תחום הציור שלי בכלל, האמת 😅
רישום אני עושה בעיקר בשביל לשפר את הפרופורציות אצלי.

פרופורציות זה חלק מאוד מאוד מהותי ברישום מדוייק

 

 

את עושה רק רישום?

ציורי השמן שלך הם לא רישומים?
חשבתי שכל ציור שמציירים משהו מהמציאות נקרא ככה
ההבנה שלי באומנות לא גדולה כל כך. בגלל זה אמרתי שאת עושה רק רישומים
וכשאמרתי שתציירי דברים עם יותר פרטים, התכוונתי לציורי השמן שלך 😅

יצירה דו ממדית שנעשית בחומר יבש (גרפית, עפרונות, פחם, אבקת פחם, אבקת גרפיט...) לרוב על סןגי נייר, או קרטון.

 

ציור זה בעברית כל יצירה דו ממדית, או שם כללי לכאלה דברים.

אבל כשאומרים painting מתכוונים ליצירה דו ממדית שנעשת בעזרת חומר רטוב - צבע paint

 

זה קצת טריקי לתרגם לעברית, יש לנו הרבה מילים ליחסים בין אנשים ולחקלאות,

אבל לא מספיק מילים בשביל עולם האמנות הויזואלית

ולגבי השפה, אולי ירגיז אותך לשמוע את זה בתור אחת שכל עולמה סובב סביב אומנות, אבל אם זה היה חשוב מספיק היו מוצאים מילים לכל דבר.
כנראה שזה לא
לאנשים שמבינים בזה ממילא מכירים את המושגים באנגלית או לטינית, כך שזה לא מפריע להם.

כל שפה מתפתחת סביב הנושאים שחשובים לה.

ביהדות נמנעו מאמנות חזותית פיגורטיבית במשך אלפי שנים
בגלל איסורים של הדת ובגלל רצון להבדל מעמים אחרים שיצרו בלי סוף דברים מרהיבים שעדיין מכתיבים לנו לא מעט לגבי יופי, אסתטיקה וערכים.

 

זה שזה לא חשוב לאנשים היום מעיד יותר על האנשים, ופחות על המלאכה.

 

בשפות אחרות, כאלה שלא סובבות סביב רבייה, ירושה ואדמה, העולם המילולי הוא עשיר מאוד

ובעיני יש לנו לא מעט ללמוד מהן

לגבי יופי, אסתטיקה ומדעים, וודאי שיש מה ללמוד מהגויים. כתוב שהם חכמים.
אבל.

ערכים??? לא.
לגבי הלימוד מהאנשים, אני לא מסכימה איתך שכל מה שמעניין אותם זה "רבייה, ירושה ואדמה."
בואי לא נשכח שעם ישראל, גם פעם, גם במשך הגלות וגם עכשיו במדינת ישראל, עסוק יותר בהישרדות, ולכן אין לו פנאי לזה. אימפריות כמו רומי ויוון שהיו שולטות בעולם ומלאות בשפע יכלו להתפנות לדברים כאלו, שבעיני האדם שצריך להילחם על קיומו נחשבים לזוטות.

אני לא חושבת שנמנעו לחלוטין מכל ביטוי אומנות ביהדות, אבל בהחלט שהרבה מהאספקטים לא התאימו (פיסול, כדוגמא מובהקת).
לעומת זאת, אספקטים אחרים בלטו מאד, כמו ארכיטקטורה (בית המקדש, כדוגמא).

שוב, אני מבינה את ההערכה שלך לתרבויות אחרות דווקא, כי יש בהן הרבה יותר אמנות מהסוג שמעסיק אותך, אבל אין בהן הרבה ערכים, וגם אם יש- זה יחסית מעט למה שיש בתרבות היהודית. (לא הישראלית. היהודית)

בטח לא לגבי ארכיטקטורה (היית פעם בכנסייה? בארמון?) או כל סוג יצירה אחר (אני מכלילה גם מוסיקה, ריקוד, כתיבה...).

 

בדיוק מהסיבות שאמרת - הצורך המתמיד בהשרדות, וגם היום אגב,

אנחנו פחות פנויים רגשית ושכלית לעיסוק ביצירה.

וזה באופן ישיר ומובהק משפיע על עולם הערכים שלנו.
יש לנו ערכים של להעדיף מישהו על פני מישהו אחר, לראות עצמנו כנבדלים, או חוסר סובלנות למי שאינו מתיישר בקו אחד עם האמונה הספיציפית שלנו. אנחנו עסוקים בטריטוריה, בהוכחה שאנחנו עדיפים...
 ושאר דברים שבעולם המודרני של היום כבר ראוי שהיו נחלת העבר.

 

עיסוק ביצירה מחייב פנאי , זמן וכסף. וכמו היצירה, כך גם ראייה נרחבת של האנושות כאחת. 

כיצירה שהיא כולה מדהימה ומופלאה וראויה לכבוד.

אנשים שתמיד עסוקים בלהבדיל עצמם מאחרים באמת ישארו לעולם במחלמה מול כולם ועם עצמם.

 

טוב לנו לפנות יותר זמן ליצירה.

היא מאפשרת יותר אורך רוח, יותר סבלנות וסובלנות. וגם התעמקות בערכים הטובים שכן יש ליהדות להציע.

היצירה מאפשרת לנו לבחון את עצמנו יום יום, שעה שעה על מנת להתפתח ולהשתפר,

במובן הטכני של המלאכה, וכמובן שגם במובנים הרגשיים.

 

אגב,

יש לנו אחלה אחלה של אמנים ואמניות בכל תחומי היצירה, ורק בשבילם/ן ראוי לה לעברית לפתח את עצמה לכיון האמנויות השונות.

אבל זה בהחלט סדר גודל אחר יחסית לתרבויות אחרות.

 

אבל הדף שלך פחות יפה...

ומה העניין של ה30 30 30 בצד שמאל למעלה?

וסימנתי כל פעם כדי לדעת כמה זמן זה לקח

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!