הייתי מתה.
הייתי מהלכת לריק
מנסה פשוט להתקיים
בלי לדעת מהיכן
לשאוב עוד כוחות.
לולא האמונה שהוא עושה עבורי,
לא הייתי מבינה בשביל מה
ואיך אפשר להתקדם.
איך אפשר לראות
מעבר לאותו רגע שכואב.
לולא הידיעה שהוא עושה
לטובת כל ילד מילדיו,
לא היה נשאר בי אמון
שהעולם הזה, כולו שואף לטוב
לולא הידיעה שהוא אוהב אותי,
לא הייתי מצליחה להרגיש,
עטופה ויקרה בעינייו
בחסדיו ובשמירה
לולא ההבנה
שאני אכן לא מבינה,
לא יודעת מה שהוא יודע,
ולא רואה מה שהוא רואה -
הייתי מטילה ספק בכל.
לולא אלוקים,
לולא הנשמה שהוא נטע בי,
אני אינני.
אני כלום.
אבל אני אני
והוא בחר בי
להיוולד יהודייה
לברוא בי נשמה
שמחפשת, שצמאה
ורוצה לחיות חיים גדולים
ורוצה לחיות חיים קדושים
ולהתמסר לאתגרי החיים
לגדול עוד. ועוד. ועוד.
גם כשכבר חשבתי
שהגיע רגע מנוחה.. מהמסע.

