אנחנו רוצים לעשות את המנהג שלא נפגשים בשבוע שלפני החתונה, ומרגישים שאם ניפגש לפני החופה זה יהיה חבל.
השאלה אם כדאי להתפשר בשביל לשמור על יחסים טובים עם חמותי לעתיד.. או לעמוד על זה שזה עקרוני בשבילי.
ובאיזה שלב בחתונה אתם הכנסתם את הצילומי משפחות?
גם אם אפשר להבין את הרצון שלה לתמונות נאות.
יענו עם שניכם כזוג. זה יפה ונחמד וראוי להערכה! משמח שהיא כ"כ רוצה בך!), והיית רוצה לבוא לקראתה ושתחשבו יחד על פתרון מתאים.אין חיוב הלכתי כך שאין מה להקל, בטח שלא לספרדים שלא נהגו את זה בכלל
אני לא מבינה מאיפה כל הזמן מנהגים מסויימים הופכים להיות נפוצים ואנשים לא יודעים להבדיל בין הלכות ומנהגים. נכון שלמנהגים יש תוקף מסויים אבל בטח שלא בגלל זה נחיל אותם על מי שבכלל לא נוהג כך.
כמו עם להוריד תכשיטים בחופה שזה אפילו לא מנהג אשכנזי או ספרדי אלא של כמה משפחות שנהגו בו ופתאום הוא התפשט כל כך. אז מה אם יש לזה טעמים שונים זה לא הופך את זה לחיוב אלא רק למי שיש לו את המנהג הזה.
גם חדר ייחוד, לאשכנזים זה חובה אבל לספרדים היו סיבות שלא לנהוג כך בכלל ואיכשהו גם זה הפך לנורמה המקובלת. אז כן זה נחמד להיות כמה דקות לבד בשקט אבל צריך לדעת מה הפרופורציות הנכונות של כל דבר
"איש אימו ואביו תיראו - ואת שבתותי תשמורו". וכדרשת חז"ל.
כאשר כיבוד הורים, אינו בא גם מתוך תורה - אז מגיע מצב כמו שציינת...
ישמרו על המנהג - ויכבדו את ההורים. לא סותר.
העיקר הפך לטפל והטפל לעיקר
אפשר הפניה הלכתית לכך שאי ראיה 7 ימים טרם החופה דוחה עשה של כיבוד אב ואם?
אם יש הלכה, אז אין "כיבוד אב" באותו מקרה. כי "אם יאמר לך אביך" וכו'. זה לא "כבודו" לשמוע לו נגד הלכה.
זה במקרה של הלכה.
בפשטות נראה שהעיקרון הזה נכון גם לכאן. בכוונה לא נכנסתי להגדרה "הלכתית". השאלה לא היתה הלכתית אלא על הדרך הנכונה לנהוג.
יש כאן מנהג עם שרשים הלכתיים ברורים. יש חתן וכלה שזה שייך ממש לענין שלהם באותו יום, שהוא יום "שלהם" ורוצים כך. לא מדובר במשהו שפוגע בהורים. והצילום לכלשעצמו, בוודא אינו במדרגת המנהג הזה. צילום בא לתזכורת לאירוע, לא לייצר אירוע. אלא הענין הוא, אכן, מצד ההרגשה הטובה של החמות, שגם כן אמורה לדעת מה עיקר ומה טפל כשזוג מתחתן, ואיזו הרגשה מרכזית יותר.
לכן, הדרך הנכונה לדעתי, אינה "לדלג" בקלילות על המנהג ורצון החתן והכלה, אלא למצוא פיתרון שהחמות תהיה מרוצה מהצילומים, והם ישמרו על המנהג. זה ממש לא קשה.
זה קצת יותר מובן עכשיואביגיל.שיש צילומים משפחתיים, מכבדים את זה, ולא "נדבקים" אליהם..
זה לוקח סה"כ כמה דקות. אפשר בין המנות וכד'.
לא צריך להגזים..
עושים חדר ייחוד רק 15-20 דקות, ומייד לאחר מכן את התמונות המשפחתיות.
כך כולם עדיין רעננים ולא פרועים ומיוזעים מהריקודים.

החופה (ואגב, זה לא מתחיל מאיזה "רגש".. שיתרגשו כשנפגשים אחרי שבוע, אלא מסיבות הלכתיות. אם כי אגב כך, כבר יש גם צד כזה..)
ורגיל לגמרי שמצטלמים בסוף. שמחים - לא נראים "סחוטים"...
שמא מחמת ההתרגשות מהמפגש "תפרוס נידה" ותיאסר על בעלה.
מה שפחות צפוי שיקרה אם זה כבר ממש במהלך הנישואין, לקראת החופה ובחופה.
אני לא היה אכפת לי אבל בגלל שאישתי רצתה אז לא נפגשנו. גם הרב שלי (שלא חשוד באשכנזיות יתר אמר לי שכדאי) במבט לאחור אני רואה בזה ברכה. הכל כבר מוכן לחתונה והיה את הזמן השקט לבד אחרי התקופה המאוד לחוצה.
מה "פראייר" בזה?
הלכנו ע"פ המנהג / הלכה (אני לא יודעת מה זה) של בעלי, ובהתחלה היה לי מאוד קשה עם הרעיון הזה אבל בתכלס זה היה כ"כ נכון לעשות את זה. הגעתי לחתונה עם כזה רגש חזק של רצון והשתוקקות להיות איתו. הרגשתי כאילו עשינו הפסקה בין הרווקות לנישואין כשהחתונה היתה התחלה מדהימה לחיים יפים ומאושרים יחד.
יכול להיות שלא יצאתי מובנת כ"כ אבל אני ממליצה על זה בחום גם לספרדים.
ולפותחת- אולי תנסי לעשות כמונו?- עשינו תמונות של כל משפחה לבד והחופה היתה מוקדם ככה שנשאר אור אחרי החדר ייחוד וקיצרנו קצת את החדר ייחוד והצטלמנו יחד..
לדעתי, אם כבר "עלולה להצטער", זה על שלא חיכו ממש עד שבא לכסות אותה, כדי להתראות. מלבד הענין ההלכתי - יש בכך דבר גדול ומפעים.
ו"צילומי משפחה", אפשר בקלות לעשות אח"כ. בזמן שכולם סועדים. בסוף החתונה וכד'. ראיתי כמה וכמה כאלה, יוצא בסדר גמור.
וכמובן, אין כל סיבה לקצר בכח זמן של חדר יחוד. בזה אתה צודק (הלוי), ואין זה סותר כלל. צריך להתחיל בזמן. בכלל, חורף מתחילים חתונות יותר מוקדם, דומני...
ובאמת ממקום טוב רק שבשביל אמא שלי זה אומר שלא יהיה תמונות כל כך וזה מפריע לה כי זה מזכרת לכל החיים..(וגם כי היא פחות מבינה את התתרגשות סביב זה כי אצלה בחתונה זה היה אחרת לגמרי)מי שתופס שהמנהג חשוב, הרגשת החתן והכלה חשובה, וגם שהאמא תהיה מרוצה מהצילומים (שלכשלעצמם, זה בוודאי טפל - אבל הנקודה היא שלאמא זה חשוב) - ימצא פיתרון ברוח טובה לכולם.
זה בדיוק ההבדל בין רצון לקחת דברים לקצה - שהוא אבי-אבות המריבות - לבין נסיון להתחשב בכל הגורמים.
וברור שהשואלת מחפשת משהו כזה. לא "למכור את האמא שלה"..
ההורים אינם רשאים לגעת במנהג המבוסס על ההלכה. זה לא בתחום שלהם.
לכן, השאלה אינה "יבשה" - כיבוד הורים מול המנהג הזה - שזו שאלה הלכתית לרב.
השאלה היא איך מתנהלים כשאם מבקשת דבר באופן שברור שאינה מבינה את משמעות הענין אובייקטיבית ("רק מנהג"..) וסובייקטיבית לחתן ולכלה.
[גם הלכתית, כיבוד אב ואם הוא במה שנוגע אליהם. וגם לא תמיד נכון כשזה ע"ח הבן. כאן זה "נוגע" סובייקטיבית, כי האמא רוצה. אבל לאידך הוא על חשבון החתן והכלה, בדבר שבעיקר שייך אליהם. לא מדובר על סתם ש"יעשו מאמץ" לטובת ההורים. על כן, גם הגדר ההלכתי אינו ברור.
אבל מכל מקום, כנ"ל, מי שבאמת איכפת לו מההורים, לא מביא דברים למקומות כאלה - אחרת בסוף יווצר פיצוץ; אם לא כעת, אז בפעם אחרת. בעיות כאלה פותרים בנחת, באופן טוב לכולם. לא ב"רתחנות"
ואגב, אם אתה דווקא מתעקש להכניס את זה כשאלה הלכתית מדוקדקת - שזו לדעתי לא גישה נכונה - הרי שלשואלת אין שמץ מצות כיבוד אם לחותנתה העתידית טרם החופה והיא רשאית לעמוד על שלה. זה בשביל מי שמחפש "דווקא"..]
קודם כל - מזל טוב!!
סביר להניח שבעתיד עוד יהיו לכם בע"ה עוד קונפליקטים בין הרצון שלכם לרצון אחרים.
המתכון הוא כזה:
אתם מחליטים ביניכם מה טוב לכם (לא ליד אחרים. רק כשאתם לבד!).
לאחר שהגעתם להחלטה משותפת, הוא הולך (שלא בנוכחותך) לאימו ומציג בפניה בצורה יפה ומכובדת אך ללא היסוס מה אתם החלטתם (בלי להזכיר את המילים "אני" או "היא").
את אף פעם לא אמורה להתייצב לבדך מול חמותך.
תמיד זה כך: קודם הזוג עושה החלטה, ולאחר מכן בן הזוג שבמשפחתו נמצא הקונפליקט מציג את עמדת שניכם.
ספציפית במקרה זה: ניתן להציע חלופות אחרות לצילומים (ביום ששי של השבת שבע ברכות וכד').
עוד משו קטן: פעמים רבות עבור ההורים הזוג הצעיר איננו אוטונומי לחלוטין. ההורים רגילים שהילדים נמצא תחת סינרם וקשה להם לראות עם הזמן מה נשתנה.
הורים כאלו יצטרכו להתרגל עם הזמן שיש את הרצונות שלכם ואתם לחלוטין אוטונומיים בהם, וכי יש לכבד את רצונכם.
באופן טבעי, לא בטוח שזה יילך חלק. קשה לסגל שינויים כאלה.
אך מניסיון, לאחר עוד פעם ועוד פעם שיש סיטואציות כאלו, זה מחלחל לתודעתם, והם יהיו שלמים עם זה, ובהמשך אפילו שמחים עם זה!
אט אט, בעדינות וברגישות.
בהצלחה והרבה הרבה שמחה בביתכם!
אינני שולל את הרגש (אם כי ייתכן ואת שוללת את הרגש, בסגנון תגובתך הפוגעני).
אך עם זאת ראוי לדעת כמה דברים שהם בהחלט רציונאליים שנכונים לכל זוג באשר הוא, כאמור - מבלי לשלול כמובן עבודה רגשית חשובה שגם ככה מלווה את בני הזוג ביתר שאת לכל אורך תקופת האירוסין.
לגבי המשפט שלי שהצחיק אותך: צודקת, אי אפשר להשוות. ברגעים שלפני החופה בני הזוג לחוצים ומרוטי עצבים, ובשבע ברכות הם בד"כ הרבה יותר נינוחים. אם כבר מדברים על רגשות...
בשמחות אצל כולם!
אבל לפעמים לא הולכים על מה שהכי נעים וטעים אלא על "תחליף" פחות "שווה" אבל יותר מוסרי ונעלה.
כך עמ"י קיבל על עצמו לפני 3000 שנה במעמד הר סיני.
נראה לי שזה גם כולל צמצום פגיעה בבני זוג ביום חתונתם...
יש כאלה שמצלמים אחרי החדר יחוד, לפני הכניסה לאולם
ויש בסוף כשמזיעים וכיף לכם.
הצטלמתי מספיק לפני החופה, לא הרגשתי צורך ביותר מזה
איזור דרום
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.