בס"ד
אפשר להיות פסיכולוגית חינוכית ולא לעשות אבחונים [זכותך הדמוקרטית], אפשר להיות יועצת חינוכית, אפשר להיות קלינאית תקשורת, אפשר ריפוי בעיסוק, אפשר תרפיה במוזיקה\אומנות\ספרות\חיות\אחר, אפשר מלא מלא דברים שכוללים פשוט טיפול ועבודה עם ילד אחד, לא צריך לאבחן בהכרח, יש מאבחנים אחרים. אפשר פשוט להיות טובים מאד בלעבוד עם ילדים על כל מיני דברים.
אגב, עבודה סוציאלית למשל יכולה אולי להיות כיוון. אפשר להמשיך לעוסית קלינית ואז גם לטפל.
אני ממש ממליצה לך לא להיצמד לחינוך רק כי זה מה שאת מכירה, שווה להיפתח לעוד תחומים וכיוונים [אישית אני חושבת שזה גם בזבוז וקצת עוול שהברירת מחדל היא חינוך. חינוך זה אחלה וזה חשוב אבל אם את לא מחפשת להיות מורה אז למה לא לנצל את הכשרונות שלך לכיוונים שנשמעים יותר מתאימים?].
בס"ד
שבי עם אינטרנט, תתחילי לחפש מקצועות שקשורים [עלו בשרשור כמה שיכולים להיות רלוונטיים].
אישית אני הייתי מתחילה לעבור פשוט על כל המקצועות באתר של אוניברסיטה כלשהי. במקרה שלך את יותר יודעת לאן לכוון אז אפשר להתרכז בבית הספר לחינוך ובמדעי החברה לצורך העניין. בכל אוניברסיטה יש את שני הדברים הללו, פשוט כנסי לאתרים שלהם ותראי את האופציות, בד"כ יש גם הסברים בכל מחלקה על מה היישומים שלה ומה לומדים בה.
ראיתי גם שכתבת באחת התגובות פה שאולי תשתעממי מחלק מהדברים- צר לי לאכזב אבל גם בחינוך כנראה תשתעממי מחלק מהדברים וגם בפסיכולוגיה וגם בעבודה סוציאלית וגם בכל דבר שתבחרי ללמוד. בכל מקצוע לומדים המון כיוונים וזוויות ולא בהכרח מתחברים להכל. לי שנה שעברה היה קורס משמים ברמות אחרות [יותר כי המרצה הייתה משמימה, החומר דווקא היה מעניין] ובאמת לא הגעתי לאף הרצאה חוץ מאחת בתחילת שנה [הוצאתי 98 בסוף ככה שיצא לי בסדר]. זה קורה, אלו החיים. השאלה היא לא איזה תואר או תעודה יהיו הכי מעניינים בשבילך ללמידה באופן אבסולוטי, השאלה היא איזה תואר או תעודה יעניינו אותך לפחות ברובם ועדיף שגם העבודה או אפשרויות ההתפתחות מהתואר\תעודה יהיו רלוונטיים לך. אני למשל לומדת פסיכולוגיה וקרימינולוגיה ועוד לא יודעת אם אמשיך בכלל בתחום הטיפולי, יש לי מחשבות דווקא לעבוד במשטרה [קרימינולוגיה יעיל לי לזה אבל פסיכולוגיה היה התואר שבגללו נרשמתי] או להמשיך כמרצה. בכל מקרה, התחלתי את התואר כי הוא עניין אותי וכי באופן כללי מאד הנחתי שהכיוון שלי יהיה יותר בתחום הנפש.
בנוסף, אחרי שאת עושה את המחקר ומבררת על התארים והתעודות הרלוונטיים, הייתי ממליצה לך לבדוק האם יש עבודות במשק. פשוט כנסי לאתר חיפוש עבודות [allgobs, דרושים] וחפשי שם את המקצוע המדובר. תוכלי לראות כמה בערך הצעות עבודה יש בתחום.
חוץ מזה, כדאי לבדוק רמת שכר. יש לדעתי באולג'ובס אפשרות לבדוק על פי מקצוע מה רמת השכר המקובלת. תראי אם זה מתאים לך או לפחות תקבלי איזשהו כיוון בנושא.
שווה גם לבדוק בכל תואר כמה שנים צריך ללמוד ומה באמת אורך המסלול. פסיכולוגיה למשל זה 5 שנים תואר ראשון ושני אבל עוד ארבע עד שמסיימים התמחות ואשכרה מתחילים לעבוד כפסיכולוגים ממש [עם שכר קצת יותר שפוי].
תבחני את כל אלו, תשקללי מה מתאים לך ותמקדי את עצמך יותר.
אם יש שני דברים שאת רוצה, תבדקי אם אפשר לשלב. ייעוץ חינוכי למשל אפשר לשלב עם פסיכולוגיה ועוד מלא דברים. עבודה סוציאלית אני יודעת שבבר אילן אין אופציית שילוב אבל את מוזמנת לבדוק באוניברסיטאות אחרות. תרפיה למיטב ידיעתי זה רק תואר שני אבל חשוב שתדעי שאפשר גם לעשות תואר ראשון במדעי ההתנהגות ואז לעבור לתרפיה [מדעי ההתנהגות תואר שנחשב יותר קל מפסיכולוגיה לצורך העניין].
בקיצור, יש לך המון לברר, זה ממש על קצה המזלג. אם תרצי עזרה יותר מפורטת ואישית את יותר ממוזמנת לפרטי.
שיהיה ב"הצלחה רבה!
בס"ד
יש לי הרבה מה להגיד על העבודה של גננת ועל ניהול גן בפרט..
אם את אוהבת ילדים זה הכי כייף בעולם לעבוד איתם- ללמד אותם, לתת אהבה ולקבל הרבה אהבה חזרה מהם...
אבל העניין שלא שם זה נגמר... עבודה של גננת היא מאוד קשה ותובענית! זו עבודה שאת לוקחת הביתה, ואת לוקחת איתך בגוף ובלב.. [כמה פעמים התרוצצתי לקניות לגן, נסחבתי עם ציוד, גיליתי מקרים קשים ששמעתי על ילדים בגן שלי שהייתי צריכה לדווח על כך.... ועוד ועוד..] @רחפת.. יכולה להעיד.....
וזו גם עבודה עם הרבה אחריות.. זה לא נגמר רק בללמד בכייף ולעשות יצירות.. אנחנו מחוייבות לפעול ע"פ מטרות ויעדים.. צריכות לתכנן תוכניות שנתיות וחודשיות..
וגם ניהול זה ניהול- לדאוג לתקציבים, כספים, לצוות הגן, להיות בקשר עם המועצה/עיריה, כל תקלה שיש לך עליך האחריות ליצור קשר כדי שיבואו לתקן אותה... וכו'..
קיצר- מקווה שאני לא מורידה לך את החשק, אבל חשוב לי להגיד את הדברים האלו שידעו אותן... כי גם אם עובדים עם גננת בגן לא באמת רואים את כל העבודה שלה..
לדעתי חישבי עם עצמך מה את אוהבת לעשות, מהו הדבר שיהיה לך כייף לקום כל בוקר ולעבוד בו... ואז תפתחי אתרים ותשאלי אנשים על התחומים האלו.. מה כוללת העבודה בהם, מה הדרישות, שכר וכו' ותראי אם מתאים לך..
יש גם מקומות להכוונה מקצועית..
ממש חשוב לעשות את הברור הזה ולא להרשם ללימודים מלחץ של המשפחה או החברה מסביב... כי אח"כ זה מוביל לקושי בלימודים ולעזיבה באמצע התואר או מוביל לעבודה בדבר שלא כייף לי לעשות אותו..
הרבה הרבה ב"הצלחה!!
בס"ד
אבל אם רוצים אנונימי אז סטודנטים זה בהחלט הכתובת.
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.
לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.
ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.
דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.
יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.
ועוד הרשימה ארוכה...
החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתיש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
תבדוק בסניפים שקרובים אליך
בת"א, ברח' בן יהודה:
משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא
יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם
בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'
אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.
להגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)
האם אתם חושבים שיש לזה גיל? סטטוס?
לדוג'-
ללמוד משהו מסויים רק כאשר מגיעים לגיל ספציפי.
לשדך רק אם כבר נשואים..
וכו'.
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:
י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:
>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!
לכל דבר יש את הזמן שלו
אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.
ג
(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל… לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)
אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו
יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.
יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...
ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.
ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי
ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!
ככל שהגיל גבוה יותר -
קל יותר להגשים חלומות.
כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות
והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל
אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים
באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.
אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..
הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..
ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה
מסכים איתך לגמרי,
וחבל שככה הורידו לך.
(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)
ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר
אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!
כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.
אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק
ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...
אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף
בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן
שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -
אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום
לראות לוויתנים במקומם הטבעי,
ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר
או משהו...
איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.
ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,
אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -
מה הבעיה?.....
חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על
הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת
בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב
הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)
אל תגזימו.
בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.
לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה
אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיאחרונהוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
איך בכלל אתם מודדים את זה?
מה נחשב הצלחה?
נשמע שחייך כרגע על מי מנוחות סך הכל
אפשר בתשלום.
אשמח להמלצות מנסיון.
אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה
יש גם ליבי
