הרבה זמן אני מקפיד ללכת לסיבוב שערים. למרות שרבותי סוברים אחרת מכמה גישות היסוד של מארגני הסיבוב (בנושאי העליה להר הבית וכדו') עכ"פ פשוט לי שדבר חשוב הוא עד למאד לעורר את תשוקתנו למקדש בדרך מעשית, מלבד זאת שכל נוכחות יהודית בכל העיר העתיקה חשובה תמיד.
בחדשים האחרונים עלו בי כמה הרהורים שהציקו לי הרבה זמן ובעקבותם פסקתי מללכת.
א. אני לא מכליל, ושוב- אני לא מכליל!!! אבל.. לפעמים חסרה לי תחושה של "מורא מקדש". במיוחד במשך הזמן הארוך שמתעכבים ליד שער האריות ליד אחד משערי הר הבית. אפשר לראות שם הרבה 'דחקות' של החבר'ה, ואווירה כללית של חוסר כובד ראש. מתי זה עלה בי במודע בצורה החריפה ביותר? לפני כמה חדשים פנה אלי תייר אירופאי- נוצרי אדוק- וביקש ממני להסביר לו מה הולך כאן. עמדנו מעט בנפרד משאר הציבור (איני נכנס לרחבה משום שמנהג ירושלים היה- ומובא בשו"ת ציץ אליעזר- להחמיר שלא להכנס לחצרות מדרום לרח' ויא-דלורוזה. אך הנכנסים יש להם על מי שיסמוכו) וניסיתי להסביר לו מהי תשוקה לבית המקדש, לאלוקים, לקדושה, אבל ממש לידינו פשוט השתוללו כמה צעירים- רדפו אחד אחרי השני וכו' והרגשתי בפניו פשוט בושה- איך כל זה מתחבר למה שאני מנסה לומר לו. כמובן זו לא האווירה הכללית אבל נראה לי שאם הגישה הבסיסית של סיבוב השערים היתה רעדה ממש- לא מהמקדש אתה ירא אלא ממי שציוה על מורא מקדש והשוכן במקום שעליו נאמר "מה נורא המקום הזה"- והיתה הדגשה של הנושא הזה- לא היה מקום להתנהגות לא הולמת גם של שולי המחנה. התחושה שלי היא שהאהבה למקדש בוערת במצעד, אך לא מורגשת היראה שנצטוונו עליה במיוחד- מורא מקדש!!
ב. עולה בי תחושה של חילול ה' במסות של כוחות המשטרה, הן בשמירה עלינו מהערבים אך יותר מכך בשמירה שלהם על הערבים מאיתנו. והשועלים הערבים רואים ונהנים... שימו לב: מרגע שנכנסנו לסיבוב אין אפשרות מצד המשטרה לצאת ממנו! ניסיתי! אתה פשוט מובל בתוך הכלוב האנושי של לובשי שחורים שפניהם מופנות אליך ולא אל הערבים הסובבים, לשמור עליהם ממך! בדרך כלל אני רוצה כשמגיעים לשער האריות לחזור לכותל בדרך בה הגענו או מאידך להמשיך לבדי בסיבוב- ואין אפשרות לכך. אני אסתובב בעיר העתיקה חפשי ולא כבול!! (מה שאני עושה בדרך כלל).
ג. נקודה למחשבה (שכלל איני בטוח בה): מה עם צניעות הבנות? אמת שהצניעות נשמרת למהדרין בין משתתפי הסיבוב אך מה עם כוחות המשטרה שצועדים יחד עם הבנות השרות?
ד. התחושה הכללית שלי היא שסיבוב השערים מצטמצם לציבור מסוים מאד ושאין נכונות לבוא ולצרף את כל עם ישראל לענין. נכון שמצד מארגני הסיבוב זה לא נכון בכלל- אדרבה ואדרבה, שיגיעו כמה שיותר ומכל קצוות העם אבל מה שקורה בפועל הוא שהארוע הוא מפגש של צעירים מסגנון מסוים מאד- וטוב להם עם זה. יש פה מפגש חדשי של כל החבר'ה ולא משהו כלל ישראלי. הנקודה הזו מפריעה לי מאד מכמה בחינות. האחת, שבית המקדש לא יבנה בצורה כזו. פשוט לי! בחינה נוספת היא, שמחמת הסגנון המאד מסוים של משתתפי הסיבוב, והמטענים שהם נושאים מעימותים עם כוחות הביטחון, קיימת חשדנות מורגשת כלפי כל מי שלא מהחבר'ה. שמעתי שיודעים על סוכני שב"כ שמשתתפים בסיבוב, ומסתבר שאכן ישנם כאלה. אך אני מרגיש שכשאני צועד בסיבוב ההסתכלות עלי מהצד היא חשדנית. אולי אני מדמיין אך אנשים אחרים שדיברתי איתם מרגישים כמוני.
חבר'ה, תתווכחו איתי, תוכיחו לי שאני טועה, ואחזור לסיבוב בשמחה.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל