עושה להם טבלה של חמישה ימים.. בכל יום שעובר לסמן X  ביום השישי שמה ציור של מוצץ+X עליו..

מודיעה שבעוד חמישה ימים נפרדים מהמוצץ..

קונה שקית הפתעות מהשקל לפני כן וביחד עם הטבלה מראה להם את השקית ומספרת שבכל בוקר הם יוכלו לבחור הפתעה..

במקביל, בכל חמשת הימים מעצימה אותם, אומרת להם שהם גדולים, שכבר לא צריך את המוצץ.. כל חיזוק שמדבר אליהם..

הכי חשוב, להיות שלמה עם זה.. כי ייתכן שיהיו כמה ימים קשים.. (בד"כ לא, הפחדים הם שלנו לגמרי.. מניסיוני האישי..)..

הקושי העיקרי הוא להירדם בלילה ואז אפשר להשקיע בזה במהלך היום ולעייף אותם (להוציא לגינה, להשכיב קצת יותר מאוחר וכדומה).. ובערב, להיות סובלניים, לשבת ליד, לספר סיפור, לשים מוסיקה מרגיעה.. לדעת שזה חלק מהעניין..

על קצה המזלג..

אם תרצי תשאלי שוב.. 

יותר מאוחר, מנסיון עם כמה ילדים, לא כדאי לגמול בכוח, לא להעלים את המוצץ ולא במכבש שיכנועים.

אפשר לנסות להגיע להסכמה שמוצצים רק בלילה. ואז לאט לאט יפחת הצורך.

הכי "זריז" בגיל 4 והאחרונה זרקה בגיל 6.

בחיים לא צחקו עליהם ואפילו לא שכנענו אותם.

זה כאילו לא היה קשור אלינו, אלא עניין פרטי שלהם.

כתבת שאת בעצבים ובשנאה גדולה למוצץ - לדעתי עדיף מאד שקודם כל תטפלי בעצמך ותשחררי את הרגשות האלה. זה לא הוגן כלפי הילדים שלך לגמול אותם ממקום כזה.

אני באופן אישי אף פעם לא גמלתי בכח, הגיע גיל שהצעתי, דברנו על זה מדי פעם אבל לא התעקשתי. כל ילד הגיע לזה בעצמו בשלב כלשהוא, לרוב אחרי גיל 4. מה שכן - בשעות היום כן הגבלתי.

אני לא מסכימה איתך שזה לא נצרך, לפעמים ילד עדיין צריך את זה.

(ופדיחה זה הכי לא שיקול. אם לי יש פדיחה מזה זה בעיה שלי, לא של הילד.)

אחד הילדים שלי בגיל 5 הצליח לישון בלי מוצץ כמה לילות ואח"כ נשבר וחזר לזה, הרפיתי, אחרי כמה חודשים הוא החליט בעצמו שהוא כבר גדול וזה לא מתאים לו.

כשהילד מגיע להחלטה כזאת אנחנו משתדלים לתמוך ולעודד כי הימים הראשונים באמת לא קלים לו, אז בבוקר שקם בלי מוצץ עושים מיני חגיגה והילד במרכז. אפילו מחלקים משהו טעים לכולם לכבוד ש X הצליח לישון בלי מוצץ וכולם שמחים איתו ביחד.

בקיצור - להרפות ולשחרר.

זה יגיע

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות