אני ממש לא מסכימה עם מה שכתבת. לדעתי את כותבת כאישה ממקום רגשי ופחות שכלי ובדיון כאן זה מזיק במקום לעזור. אישה במצב הנתון הזה אכן פגועה, כי מאד קשה לנו כנשים לעשות את ההפרדה הזו שלגברים עם התמודדות בתחום הזה יש קושי אובייקטיבי ואני מאמינה שאם הפותחת תשב עם בעלה בצורה אמיתית ותקשיב לו, היא תגלה שהוא עצמו סולד מעצמו ומההתנהגות שלו גם אם כלפי חוץ הוא משדר שזה בסדר. תאמיני לי שהוא יודע טוב טוב שהנפש שלו נהרסת והוא יודע באותה מידה כמה זה פוגע בה. העצה של פשוט תתנהגי כמוהו, היא עצה גרועה. בעלה במצוקה- גם אם הוא משדר שהוא בסדר וצודק. כשבן אדם קרוב אלייך נמצא במצוקה, הבסיס הוא לא להפיל אותו יותר. אם זו הדרך שאת מציעה, מהי אהבה?
כל קושי בזוגיות יכול להיות מקפצה או מדרון חלקלק.
ולך הפותחת, קודם כל חיבוקים! את נמצאת במקום לא קל בכלל. ואני אומרת את זה בתור אחת שחוותה את זה גם.
חשוב לי לומר לך שאת נשמעת אישה חזקה. שהקושי שלך הוא הכי מובן בעולם ומאמינה שהתגובה של בעלך לגבי הנושא לא מקטינה מהקושי. סביר מאד להניח שאין שום קשר בין הזוגיות שלכם והנתינה שלך בזוגיות, לבין ההתנהגות של בעלך. תפנימי את זה טוב טוב כי את לא צריכה במצב הנתון שום רגשי אשם נוספים. ומה הלאה? קודם כל מציעה לקרוא על הנושא, להיכנס לשמור עיניך, להבין את הקושי ולראות שאת לא לבד ועם זאת שיש פתרונות. ככל שתקדימי להבין שהמעשה מגעיל ואין לו מקום, אבל הוא נפרד מבעלך, שאני מאמינה שאת רואה בו גם דברים טובים רבים, יהיה לך יותר קל לגשת לנושא. לדעתי רק אחרי שתביני את המקום שלו בעניין ושזו התמודדות שה' בחר לתת לו ולכם יחד, תוכלי להיכנס לזה שוב ולנסות להתמודד.יחד. לשבת יחד לשיחה אוהבת. שהוא ירגיש שלא משנה מה, את תהי שם בשבילו ולנסות להבין בעדינות איך כל זה התחיל, מה נותנת לו הצפייה הזו ואם הוא באמת מעוניין להמשיך אם זה או במעמקי ליבו היה רוצה לחיות אחרת. את רק יכולה לעזור לו להגיע למסקנות משלו ולהעביר לו את הצער שלך מהעניין אבל לא בגלל שאת כועסת עליו אלא כי זה מקשה עלייך וכי את מאמינה שזה מזיק לו ולכל המשפחה.
ביחד אפשר לחשוב על פתרונות כמו סינון ותכניות גמילה במידה ובאמת הוא לא יודע איך להפסיק עם זה.
ומעבר לכל זה, תפילות ועוד תפילות!
בהצלחה!
)