יום אחד
אולי אצליח.
אולי אוכל לתת אמון במישהו אחד,
מיוחד. אולי לא אצטרך
לפרוס את עצמי לפרוסות כאן.
אולי בצילומי הרנטגן האלה
אככב רק אני
ולא אלחץ על השלח לידם.
ואין.
ותכל'ס אפילו לפסק,
לא הייתי מפסקת רק בשבילי.
אז שוב אני כאן
שולחת פיסות ממני
התחרטתי מספיק,
הלוואי וזה יבוא על חשבון
הרגע הבא.
הפתקים נדבקים במסך שלי מלאים בהגיגים,
אחד מהם בטוח יופיע כאן.
ברירה.
מחדל
