היא הכי חשובה וראשונה מכל דבר אחר

ולא יוצאים כמו שנה ראשונה או פחד וכ

תבקש מהמנהלה להוסיף לאחת הקטגוריות לאום ומגזר ועדה. איזה אנטישמי אתה. סליחה. זה מזעזע

בלבד.

מלחמת מצוה הכל יוצאים.

כלומר, שאכן מה שנאמר על מי שאירש אשה וכן על הירא ורך הלבב, זה נאמר על מלחמת רשות. לא על מלחמת מצוה. לכן, אין לכך שייכת לנושא הנידון.

לגבי הנושא של "טוב ויפה לביהמ"ד".. לגמרי לא רק ככה. זו הלכה למעשה. 

לומר ש"רוב בציבור ממשיך בשגרת חייו", זה לא נכון. הנושא של המילואים, מתחלק בין הציבור, כל אחד בזמן אחר. הצבא אינו מגייס למילואים את כולם ביחד. ובוודאי שיציאה למילואים, לפי הסדר שהצבא קובע - זה חלק ממלחמת מצוה.

זה שיש המשתמטים מכך - יש גם משתמטים משמירת השבת ומעוד מצוות, לצערנו. אם כולם ינהגו כך - לא תהיה הגנה לעם ישראל, שכידוע הקב"ה ציוה על כך, ולא לסמוך על הנס. כך שזה נושא מאד מעשי.

לא הבנתי מה הקשר לסולידריות שהיתה במלחמות ישראל - ומכל מקום, גם כיום, כאשר יש מצב חירום, יש סולידריות אמיתית לגמרי; כאשר יש רגיעה, אז עולם כמנהגו נוהג. כך בדיוק היה בעבר, סביב כל מלחמות ישראל...

ולא נכון ש"בעבר" היתה סיבה ל"נשים של" ו"אימהות של" (למה רק אימהות.. אבות נוגעים בדבר לא פחות..) להיות מוכנות להקריב יותר. המילואים היו בדיוק כמו היום, וחילוקי דעות בציבור היו בדיוק אותו דבר.

ואם יש כאלה שבעבר היתה להם יותר נכונות - זה ענין של בחירה.

אגב, להתרשמותי, אדרבה, היום יש נשים צעירות שמוכנות "להקריב" לצורך השירות למען עם ישראל, לא פחות מבעבר, אולי יותר. אפשר לראות אפילו בשרשור הזה..

הקב"ה- כל מילה מיותרת

החוק-כי הוא יכול לסכן/ת את המשפחה- נגיד לצאת לעקיפות מסוכנות בכביש וכו או בעניני חוק יכול לשבת בכלא המשפחה גם נפגעת

ויש כאילו פחדנים. היא או הוא לא משנה. יש פחד אז לא הולכים

מה זה "ראינו מה עוזר הצבא"? איפה את חיה? איזו כפיות טובה היא זו?

מה זה "אפילו על חמאס לא יכולים"? את עובדת בשירות האויב?

מי לדעתך שיגר טילים של כיפת ברזל שירטו טלים אפקטיביים של האויב? 

מי תקף בעזה? לא הצבא?..  מה זה "הדרום המותקף"?... לכל דבר יש איזה "פיתרון קסם"? אולי יש למי שמנהל את המדינה עוד כמה חשבונות, איראן למשל?

לאחים שלך יש "עצבים על הצבא"? שילכו לנוירולוג...  יכולה להיות ביקורת על כל מיני דברים - זה אפס אפסים מול מה שהצבא עושה, כל הזמן. כפיות טובה ממדרגה ראשונה. חוצפה.

"הרבה חיילים שמתו בגלל התנהלות לא נכונה"? מאיפה הידיעות ה"מבצעיות" האלה?  ואם ח"ו קרו דברים כאלה - שבוודאי לא באו מתוך כוונה שיקרו, ובוודאי גם ניצלו חיי אדם מתוך אותם פעולות מבצעיות - אז זה כבר אומר על "הצבא" בכללותו?

כמה סתם יהודים מתו, ל"ע, אחרי שקיבלו "הדרכות", כולל מרבנים, שלא לעלות לארץ לפני השואה, או לפחות לא קיבלו לכך עידוד? אז בגלל זה כבר נפסול את כל הרבנים ועצותיהם?

איזו זילות היא זו. 

זה שנורמלי שיש נשים שמפחדות - זה לא בגלל הדברים הללו, כמובן, אלא כי מלחמה זה עסק מסוכן. תמיד. גם כשהכל מתנהל פיקס.

להגיד "מי שלא מפחד ולא בעל משפחה שיצא אם הוא רוצה" - זה ממש שיא הפרזיטיות והשפלות המוסרית. אין לי הגדרה אחרת.

"אם הוא רוצה"... ואם הוא לא רוצה? אז את תהיי מוכנה שישחטו חלילה את כל משפחתך? כמובן שלא. 

מה זה "מי שלא בעל משפחה שילך" הילדים שלנו שעדיין רווקים?!  גם את ילדייך את מוכנה לשלוח?!

איזו שפלות. מציע לך לעשות תשובה. כפיות טובה, הפקרות חיי אדם של אחרים, זילות. וגם מפורש נגד דיני תורה חמורים ביותר: עזרת ישראל מיד צר. מלחמת מצוה. ר"ל.

לכתוב: "אפילו על חמאס הם לא יכולים".. (שקר), "ראינו מה הצבא עוזר".. כשחיים בזכות הגנת הצבא, בחסדי ה' - זו כפיות טובה, נבזות. אין מילים. 

כבר אמרתי, אם מישהו היה כותב כך על "רבנים" - ומיתמם: כולם חייבים לחשוב אותו דבר?... מה היינו אומרים? 

אז זה לא פחות גרוע - וכאן גם יש כפיות טובה.

לגבי מה ש"שמעת סיפורים", כל אחד יכול לספר סיפורים. לפעמים הם נכונים - ולפעמים לא. יש שיקולים גם מעבר למה שרואה החייל בשטח. מה זה "מסכנים אותם סתם"?.. יש דברים שאי אפשר לעשות שלא ע"י חיל רגלים.

ולפעמים אכן אומרים קודם לפנות בתים - ואח"כ מפוצצים. יש גם אזרחים. מי קבע שצריך לפוצץ בנין על כל יושביו? כל מקרה לגופו. ובדרך כלל, מי שיורה על ערבי שתוקף אותו - לא עושים לו כלום... לפחות לא בכיוון השלילי.

ומכל מקום, זה לא משנה. אלו סיפורים פרטיים. הצבא בכללותו, עוסק כל הזמן בהגנה על עם ישראל. כולל עלייך ועל משפחתך.

מה זה "יש עוד הרבה סיפורים"? מאיפה לוקחים את החוצפה הזאת? יש פה גוף ענקי, שמגן על עם ישראל יומם ולילה - ומחפשת "לדוג" סיפורים כדי להוכיח אג'נדה שלא מתחילה בכלל מאיזשהם "סיפורים".

כבר אמרתי, נשים מפחדות על בעליהן - בצדק - גם אם הכל מתנהל מעולה (ואין דבר כזה - באף גוף גדול. תמיד יכלות לקרות תקלות). צבא זה דבר שיש בו סיכון. סיכון לטובת קיום עם ישראל.

מה זה "למה לשלוח גברים נשואים שיש להם אשה וילדים"? אמנם באמת, בעיקר שולחים את הסדיר, כשיש מלחמה ממש. אבל מלבד מה שכחות מילואים נדרשים גם למשימות הביטחון השוטף - וזה מה שמגן על הנוסעים בכבישים ועוד - מה זה "למה לשלוח"? דין תורה מפורש - שאדרבה, מי שהולך זה מי שנשוי. הגיל שמצוין בתורה לגבי מלחמת מצוה, זה גיל שגברים היו נשואים בו. ואפילו במלחמת רשות, קודם נושא - אם הוא מאורש עדיין - ואח"כ הולך. תורה חדשה ממציאים?

וכבר שאלתי מקודם: את ילדייך הרווקים את מוכנה לשלוח? או שרק אחרים מנדבים כאן?

ומספיק עם ההפחדות הללו, "להשאיר את אשתו.." וכו'. ב"ה, רוב ההולכים לצבא חוזרים בריאים ושלמים.

מה זה "מי שרוצה שילך"?.. מה זה, תחביב?... נלחמים בשביל כל עם ישראל - "מי שרוצה"?! והאחרים ישבו בבית כי "אינם רוצים"?

"מי שאשתו מפחדת"... "בריאות הנפש שלה יותר חשובה".. מי אמר?! מה זה יותר חשובה? יותר חשובה מהחיים של האחרים?

מספיק עם החרדות הללו, "אם תקבל התקפי חרדה ותלך לפסיכיאטר"... רוב הנשים לא תקבלנה התקפי חרדה. וכאלה, הולכות בד"כ לפסיכיאטר גם על דברים יותר קטנים... וזה לא פיקוח נפש....

כבר אמרתי, תמיד יש מקום לבדוק במקרים יוצאים מן הכלל. דוקא בגלל שאצל הרוב זה לא משהו כזה קיצוני. אבל ככלל?

אז את חיה בזכותו. כמובן, הכל חסד ה', ובזכות שהוא זימן אותו להצילך.

"כפירה" מתחילה מכפיות טובה.

שום קשר ל"אם ה' יחליט משהו אחר".. ה' ציוה על ונשמרתם לנפשותיכם, ועל עזרת ישראל מיד צר - וכמו שאומר המסילת ישרים, אם אדם לא נזהר, אז הוא נענש כפול: גם כי לא עשה מה שצריך באופן טבעי כפי שסידר הקב"ה את עולמו, וגם כי עבר על מצות ונשמרתם. כפירה, אם כבר, זה לא להאמין במה שה' ציוה, ולהמציא תורה חדשה.

אנחנו לא דיברנו כעת על "ללמוד" מול ללכת לצבא. זה לא היה הנושא. אלא על מה שאת כתבת - שילך "מי שרוצה".. "שילך מי שלא נשוי".. 

את זלזלת בצבא, בחוצפה ובזילות. כתבת "ראינו מה הצבא עוזר"... על אנשים שמוסרים את הנפש גם עבורך. תחזרי בתשובה.

וכעת חוצפה חדשה: "אתם מזלזלים בלומדי התורה".. לא יאומן... כמה מסכתות כבר סיימת?  מי זה "אתם"? בדקת כמה מאלו שכתבו כאן לומדים תורה לא פחות ממי שאת מכירה?  "ואין טעם להתווכח על זה"?.....

לפעמים כשכותבים דברים חמורים - מוטב לחזור מהם, מאשר להתחפר עוד ועוד ולהעלות דברים ללא קשר לנושא המדובר.

מכירה.

כינוי כזה לצבא - זה מעטים מאד (לא מתייחס כעת לסתם אספסוף שמקללים, אלא תלמידי חכמים).

יש כאלה שחוששים שבחורים חרדיים שיתגייסו, אפילו אם אינם לומדים, יתקלקלו שם. אי אפשר להגיד שאין בכך טעם. 

ב"ה, אצל בחורים תורניים שמתגייסים לשם שמיים, אנחנו רואים לא פעם דווקא התחזקות מתוך המצוה שעוסקים בה.

ומכל מקום, לכנות כך את הצבא - אותו צבא שמגן על כולם מפני שחיטה - זה נראה ממש דיבור נבלה.

הרב עובדיה מעולם לא כינה כך - ולא היה מכנה כך.

אם תיקלעו פעם בדרך בטעות למארב אבנים באיזה ישוב ערבי - כמו שקרה לא מזמן לאיזו משפחה חרדית - אז אני מציע שכאשר אתם מתקשרים שיציילו אתכם, תשאלו בנייד: הלו, זה צבא השמד? אתם מוכנים להציל אותנו?

אין מילים. תמשיכו לדבר ככה. אל תתפלאו על השנאה שאתם מייצרים. מרוויחים ביושר.

מי שלומד בפעל בישיבה.  לא על זה הדיון.

בחורים מהציבור בתורני לאומי שמתגייסים מתוך אידיאל - לא "שורדים" אלא עולים. יש המתגייסים מתוך הלימוד בישיבה, וחוזרים לישיבה. חוזרים טוב מאד. אני לא צריך "לשמוע מהם", ראיתי הרבה כאלה.  אז חבל להגיד "שמעתי מהם". שמעת מקצת מן הסתם.

ובעיקר, תלוי לאן מתגייסים. תלוי גם באיזה שלב בחיים. כמה הם כבר מבוססים בתורתם. עד כמה הם הולכים לשם שמיים.

ו"קשיים" יש בהרבה דברים.. גם אנשים שנוסעים בכל העולם לפרנסתם נתקלים בקשיים. באופן יסודי, צריך להבין שצבא זה לא "מותרות". בלי זה, אף אחד לא היה מתקיים כאן. ושלא יסמוך על זה שה' היה "מקיים אותו" - כי ה' ציוה להגן על עצמנו.

בלי קשר. טוטאלית.

כשכותבים בזלזול שיש בו כפיות טובה, "ראינו מה הצבא עוזר".. על מי שמגן יומם ולילה - מקבלים תגובה.

הלימוד זכות על תגובתך, שאת נערה צעירה.

אם תצטרכי אי פעם כאמא לדאוג לילדים שנמצאים בצבא, ותראי איך "מסבירים" שמי שרוצה להסתכן שילך, ועדיף לא נשואים.. אז לא תחשבי במושגים תיאורטיים של "סנוביות"... אולי זו הגדרה מתאימה דווקא לכתיבה כזו, של "ידיעה" בלי להכיר את המציאות.

על זה שהצבא מציל את החיים של כל מיני אנשים מישראל, כולל הכותבים כאן, ושל המדינה בכלל - את גם מכירה?

איזה דבר הוא זה, איזו כפיות טובה היא זו, איזה מוסר הוא זה - לקחת מערכת ענקית, שמגינה יומם ולילה תוך סיכון עצמי, על המדינה ויושביה - ולשלוף "סיפורים"...  אם את במטכ"ל או בגוף אחר שממונה על הצבא, אז כמובן זה חשוב מאד - להפקת לקחים. אבל סתם כך, הוצאת שם-רע על הצבא?  או לצורך "מסקנה" שבגלל זה, מי שלא מתחשק לו יישאר בבית - ויסמוך על אחרים שיסכנו את חייהם עבורו ויגנו עליו? והוא יתרץ לעצמו על כוס קפה, שיש גם "סיפורים"?!

האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?

ממש יצא השד מהבקבוק...

אם הוא מפחד- אז אין מה לעשות. הוא לא יהיה חייל טוב אז כדאי שילך.

אם היא מפחדת- שתתגבר. אין לנו מספיק חיילים טובים בקרבי, אז עד שיש מישהו כזה אי אפשר לוותר עליו רק כי אשתו מפחדת. 
שתהיה גיבורה ותתגבר.

מה נראה לך ששאר הנשים לא מפחדות? בטח שכן. מי שבעלה בתפקיד מסוכן לא ישנה בלילה.

וגם אמא שלו 

ואבא שלו

ואחים שלו 

וכל מי שמכיר אותו.

במלחמה אני מתה מפחד לא רק על בעלי, על כל מי שני מכירה ונמצא בחזית..

אבל אין ברירה.
מתפללים וממשיכים.
אחרת לא יהיה פה כלום. 

אם הוא - אז מה אפשר לעשות... לא יכול להילחם.

אבל אם היא - אין אשה שלא מפחדת על בעלה שבצבא.

אלא מה? שאכן, לגבי זמנים "רגילים", באמת אפשר להרגיע. להסביר מה קורה שם. שתראה שאין בשירות רגיל במילואים חשש סביר יותר מאשר כשנוסעים בכבישים.

ויתכן שאם באמת היא עם פחד חריג, שלא מצליחים לשחרר אותו, גם לגבי זמנים רגילים של מילואים, אז יש מקום לבדוק. כי זה לא אצל כל אחת.

אבל לגבי זמני מלחמה ח"ו - ה' ירחם.. 

הורים חוששים לא פחות לגבי ילדיהם - עומד אצלם "על קצה הלשון" לומר לילדיהם ש- די.. תשרתו במשהו פחות. או לפחות אל תתעקשו שיעבירו אתכם ליותר קרבי... וסותמים את הפה.. 

שלא לדבר כשלא תמיד אנחנו יכולים להיות וודאיים בנחיצותה של פעולה צבאית מלחמתית.  צריך להתפלל לקב"ה, שלא יצאו למלחמה שאינה נצרכת, ושאם יוצאים - ילחמו היטב ויחזרו לשלום..

יש הרבה דברים שחשובים לאדם - הן לאיש והן לאשה - ועשייתם אינה אומרת שהם מעדיפים אותם על השני..

יש גם לאשה דברים שמאד מהותיים לה, ויתור עליהם הוא כויתור על מהותה, וזה כלל לא אומר שהיא "מעדיפה אותם על בעלה". זה צורך/ערך בסיסי לגביה - ואין ענין להעמיד כאילו זה מול זה.

למעשה, כדאי להסביר איך זה מתנהל. מה עושים בשריון. מה אמצעי ההגנה שיש היום (מעיל רוח וכד'), שתהיה רגועה יותר.

הרי גם היא מבינה שאם כולם יעבור לג'וב, לא יהיה מי שיעשה את העבודה. כך גם אם כל  הורה ילחץ על בנו שלא יהיה בקרבי... גם ידעה מראש שאתה בשריון.

ואחרי כל זה - לערוך אומדן; כמה חרדתה היא דבר יוצא מגדר הרגיל - וכמה הדבר חשוב עבורך.

וזה שהיא דואגת לך - סימן שאוהבת אותך... הכל בנחת וברוח טובה.

אבל כנראה גם צריך להתגבר...

חשובה.

זה חלק מהמכלול של ההגנה על עם ישראל.

בלי אוכל, בלי לוגיסטיקה, בלי מכונאי מטוסים, בלי מודיעין (גם לא איסוף קרבי) - גם הקרבי לא היה יכול להילחם "על ריק"... 

כולם חשובים. כל אחד צריך לראות היכן יכול לתרום את המיטב.

חובת הלבבות.

השאלה היא מה נכון לכם כזוג

תפתחו את זה יותר 

את הפחדים שלה את הרצונות שלה

מול השאיפות שלך והרצונות שלך

ותחליטו יחד מה יעשה לכם טוב

בעיניין הזה שווה ממש להקשיב לשיעור של הרב שמואל אליהו שעשה בחנוכת בית שנקרא- הכוח המיוחד של דוד המלך
הושענא רבה הרב שמואל אליהו תשרי תשע"ח ישוב קידה

בגלל שאני דתי שרתי בצבא(מלחמת מצווה)
ובגלל שאני ציוני,לאומי אני לומד תורה(דואג למצב הרוחני של העם).

ובגלל שאני אוניברסאלי אני מקים משפחה.
איש אישה וילדים.

הדבר האוניברסאלי שאמור להתפשט לכל זה הרמוניה-אהבה אחדות בין כולם.
האהבה אמורה להתפרס לכל[נראה לי מהרב קוק] וכדי שיוכל להתפרס נכון אז צריך נקודה אחת שורשית שממנה יתחיל.
עיקר המצווה של ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאשתו,(-מהרב שמואל אליהו).

לפי האמת המוחלטת האלוקית-לאוניברסאליות האמיתית, כמו גם ללאומיות האמיתית, כמו גם לדת האמיתית יש שורש אחד.
בדת זה: ה' אחד ושמו אחד.תורה אמת אחת.
בלאומיות יש לב 1 'עמ"י לב שבאומות'.
וגם לאוניברסאליות יש לב 1 שזה אהבה שבין איש לאישתו.
מהרב שמואל אליהו שמעתי שהלב, העיקר של מצוות ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאישתו ובין אישה לבעלה. מצווה תמידית. ומשיעור של הרב נמדר הבנתי שכדי שהאהבה תתפשט לכל, היא דורשת נקודת ראשית נקודת לב, יחודית שממנה הכל מתחיל.
כמו שעמי נקראו ראשית-בני בכורי ישראל, כך גם לאהבה יש ראשית. בין בני זוג בזוגיות עפ"י דבר ד'.

אם הדבר האוניברסאלי הוא אהבה(שהיא הדבר שמתפשט לכל), והלב, השורש של אהבה זה בזוגיותקדושה-במשפחה(ומשם ורק משם אהבה אמיתית יכולה לבקוע לצמוח וכזה.), אז הלב השורש האמיתי של האוניברסאליות הוא בית נאמן בישראל זוגיות עפ"י אמות מידה אלוקיות איש ואישה.

מהשיעור של הרב שמואל אליהו שליט"א רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית.שנמצא בקישור

"חנוכת בית זה דבר משמעותי כלכך הוא משמעותי עד כדי כך שההלכה אומרת שמי שיוצא למלחמה ובנה בית ולא חנכו, ילך וישוב לביתו.
לצאת למלחמה זה מצוות עשה מן התורה!
-עד כדי כך שמוציאים את ארון הברית למלחמה, כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך לתת את אויבך בידיך.

אז אדם הולך עם ה יתברך בשדה הקרב אומרים לו: "חביבי תעצור. לך הביתה, תחנוך את הבית."
"רגע אני רוצה להיות עם הקב"ה, ה' מתהלך בקרב מחנך".
אומרים לו: "ה' מתהלך בבית שלך עכשיו יותר!יותר!יותר ה' רוצה שתחנוך את הבית שלך, מאשר שתצא למלחמה.
יותר רוצה שתביא לידי ביטוי את הכרם שלך מאשר שתצא למלחמה.
יותר רוצה שתשמח את אישתך, מאשר שתצא למלחמה! כי זה התכלית!"

המלחמה היא ההכשר מצווה.
עושים. אבל אנחנו מתפללים ליום ש'לא ישא גוי אל גוי חרב',
אבל בינתיים אנחנו חיים בין חיות טרפ (בלוני טרור..) אז אנחנו צריכים להלחם.

אתה נלחם בשביל מה? בשביל לטוע כרם ולחלל אותו! בשביל לבנות בית ולחנוך אותו ולהשתמש בו! בשביל לשאת אישה ולחיות איתה, ולהקים משפחה וילדים!

בזה ה נמצא יותר! זה ושכנתי בתוכם ממש. כל כך בתוכם, מבהיל כמה בתוכם..האור מתפשט בתוך הבתים שלנו, בחינת ושכנתי בתוכם.."

שכינה בכל 3 הרבדים.
1.דתי אז צבא יש שכינה בקרב מחנה ישראל.
‏2.לאומי ציוני אז תורה- יש שכינה בעם ישראל. יותר תורה יותר שכינה מלכות בית דוד(דוד זה הארץ אזכור-מהשיעור).
‏3.אוניברסאלי אז משפחה- יש שכינה בין איש לאישתו. זכו.
עכשיו הרב שמואל אליהו שליט"א עשה סדר מה ה-לב, מ-בין שלושתם איפה זה יותר שכינה.

הזדמנות פז!!

זה הזמן למצוא מקום לשיח ביניכם

לשכלל את ארגז הכלים בתקשורת הזוגית בתקשורת המקרבת ביניכם.

להשתדרג בחיבור ביניכם, להוליד מתוככם ברכה חדשה. 

להעלות בנחת ובאהבה את הדברים לשולחן לברר כל אחד עם עצמו מול נקודת הכנות למצוא שיח אמיתי, וביחד ללבן את הדברים 

לחפש מה השורש

כי בסוף כשהנקודה השורשית מתגלה היא ממיסה..בתכלס למה היא לא רוצה שתלך כי היא אוהבת אותך והיא רוצה שתמיד יהיה לך טוב, למה אתה רוצה כן לצאת כי אתה אוהב אותה אתה רוצה שעמ"י יהיה בביטחון והיא בכללותם. עכשיו בסדר לא צריך להשאר רק ברובד הזה, אבל כשמבינים ומסכימים שהנקודה היא אהבה הקשר החיבור בינכם מכאן נותר רק לברר עוד את הדברים, לשכלל את האהבה שתיהיה יותר בריאה, ללמוד את המרחב של הכבוד בינכם אתה אותה והיא אותך. כל אחד אחראי על הצד המיטיב שלו.

אפשר להתייעץ עם גדולים מכם שיעזרו לכם להגיע להחלטה הנכונה שלכם יחד.

ללמוד לשאול את השאלות הנכונות.!!!תאפשר לה להביא אותה ..זה ממיס ומאפשר שיח אוהב על הדברים. גם אם בסוף מגיעים למסקנה חדשה.

אם תתנו לזה יישוב הדעת ותאפשרו מרחב אוהב ומכבד של שיח תקשורת מקרבת.

תנסה לגלות את הנקודה הפנימית.. באשר לבקשתה

לתת מקום ומרחב לכל צד שלך ושלה עם כל הערך שלו והעומק והמחשבה שעומדת מאחוריו. זמן מקום מרחב אמון שהבקשה, הרצון -מגיע ממקום טוב ואוהב ומכבד בנקודת השורש שלו. אח"כ

לנסות למצוא את הנקודה שהיא היא הדבר שרוצים-מעבר לטכני של כן לצאת או לא לצאת. מה הדבר שעומד מאחורי הרצון לצאת או מאחורי הבקשה שלה שתישאר. אח"כ

לנסות להוליד דרך יצירתית וחשיבה מחוץ לקופסה מה אפשר לעשות כדי שהרצון שמאחורי הבקשה ימומש. אילו דברים ניתן לעשות על מנת שהרצון הפנימי יותר יבוא לידי ביטוי.

בהצלחה רבה ה' יברך אתכם!!

מחר היא לא תרשה לך ללכת לעבודה כי צריך לעבור כביש. ממש מסוכן. רוב אלה שהולכים למילואים חוזרים. ואין מקום שלא מסוכן בו. יש מושג שנקרא מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם. זאת אומרת שמי שמגיע יומו נתפס. ואם ממלאים את הראש בדאגות לא יוצאים מהן.

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)