היא הכי חשובה וראשונה מכל דבר אחר

ולא יוצאים כמו שנה ראשונה או פחד וכ

תבקש מהמנהלה להוסיף לאחת הקטגוריות לאום ומגזר ועדה. איזה אנטישמי אתה. סליחה. זה מזעזע

בלבד.

מלחמת מצוה הכל יוצאים.

כלומר, שאכן מה שנאמר על מי שאירש אשה וכן על הירא ורך הלבב, זה נאמר על מלחמת רשות. לא על מלחמת מצוה. לכן, אין לכך שייכת לנושא הנידון.

לגבי הנושא של "טוב ויפה לביהמ"ד".. לגמרי לא רק ככה. זו הלכה למעשה. 

לומר ש"רוב בציבור ממשיך בשגרת חייו", זה לא נכון. הנושא של המילואים, מתחלק בין הציבור, כל אחד בזמן אחר. הצבא אינו מגייס למילואים את כולם ביחד. ובוודאי שיציאה למילואים, לפי הסדר שהצבא קובע - זה חלק ממלחמת מצוה.

זה שיש המשתמטים מכך - יש גם משתמטים משמירת השבת ומעוד מצוות, לצערנו. אם כולם ינהגו כך - לא תהיה הגנה לעם ישראל, שכידוע הקב"ה ציוה על כך, ולא לסמוך על הנס. כך שזה נושא מאד מעשי.

לא הבנתי מה הקשר לסולידריות שהיתה במלחמות ישראל - ומכל מקום, גם כיום, כאשר יש מצב חירום, יש סולידריות אמיתית לגמרי; כאשר יש רגיעה, אז עולם כמנהגו נוהג. כך בדיוק היה בעבר, סביב כל מלחמות ישראל...

ולא נכון ש"בעבר" היתה סיבה ל"נשים של" ו"אימהות של" (למה רק אימהות.. אבות נוגעים בדבר לא פחות..) להיות מוכנות להקריב יותר. המילואים היו בדיוק כמו היום, וחילוקי דעות בציבור היו בדיוק אותו דבר.

ואם יש כאלה שבעבר היתה להם יותר נכונות - זה ענין של בחירה.

אגב, להתרשמותי, אדרבה, היום יש נשים צעירות שמוכנות "להקריב" לצורך השירות למען עם ישראל, לא פחות מבעבר, אולי יותר. אפשר לראות אפילו בשרשור הזה..

הקב"ה- כל מילה מיותרת

החוק-כי הוא יכול לסכן/ת את המשפחה- נגיד לצאת לעקיפות מסוכנות בכביש וכו או בעניני חוק יכול לשבת בכלא המשפחה גם נפגעת

ויש כאילו פחדנים. היא או הוא לא משנה. יש פחד אז לא הולכים

מה זה "ראינו מה עוזר הצבא"? איפה את חיה? איזו כפיות טובה היא זו?

מה זה "אפילו על חמאס לא יכולים"? את עובדת בשירות האויב?

מי לדעתך שיגר טילים של כיפת ברזל שירטו טלים אפקטיביים של האויב? 

מי תקף בעזה? לא הצבא?..  מה זה "הדרום המותקף"?... לכל דבר יש איזה "פיתרון קסם"? אולי יש למי שמנהל את המדינה עוד כמה חשבונות, איראן למשל?

לאחים שלך יש "עצבים על הצבא"? שילכו לנוירולוג...  יכולה להיות ביקורת על כל מיני דברים - זה אפס אפסים מול מה שהצבא עושה, כל הזמן. כפיות טובה ממדרגה ראשונה. חוצפה.

"הרבה חיילים שמתו בגלל התנהלות לא נכונה"? מאיפה הידיעות ה"מבצעיות" האלה?  ואם ח"ו קרו דברים כאלה - שבוודאי לא באו מתוך כוונה שיקרו, ובוודאי גם ניצלו חיי אדם מתוך אותם פעולות מבצעיות - אז זה כבר אומר על "הצבא" בכללותו?

כמה סתם יהודים מתו, ל"ע, אחרי שקיבלו "הדרכות", כולל מרבנים, שלא לעלות לארץ לפני השואה, או לפחות לא קיבלו לכך עידוד? אז בגלל זה כבר נפסול את כל הרבנים ועצותיהם?

איזו זילות היא זו. 

זה שנורמלי שיש נשים שמפחדות - זה לא בגלל הדברים הללו, כמובן, אלא כי מלחמה זה עסק מסוכן. תמיד. גם כשהכל מתנהל פיקס.

להגיד "מי שלא מפחד ולא בעל משפחה שיצא אם הוא רוצה" - זה ממש שיא הפרזיטיות והשפלות המוסרית. אין לי הגדרה אחרת.

"אם הוא רוצה"... ואם הוא לא רוצה? אז את תהיי מוכנה שישחטו חלילה את כל משפחתך? כמובן שלא. 

מה זה "מי שלא בעל משפחה שילך" הילדים שלנו שעדיין רווקים?!  גם את ילדייך את מוכנה לשלוח?!

איזו שפלות. מציע לך לעשות תשובה. כפיות טובה, הפקרות חיי אדם של אחרים, זילות. וגם מפורש נגד דיני תורה חמורים ביותר: עזרת ישראל מיד צר. מלחמת מצוה. ר"ל.

לכתוב: "אפילו על חמאס הם לא יכולים".. (שקר), "ראינו מה הצבא עוזר".. כשחיים בזכות הגנת הצבא, בחסדי ה' - זו כפיות טובה, נבזות. אין מילים. 

כבר אמרתי, אם מישהו היה כותב כך על "רבנים" - ומיתמם: כולם חייבים לחשוב אותו דבר?... מה היינו אומרים? 

אז זה לא פחות גרוע - וכאן גם יש כפיות טובה.

לגבי מה ש"שמעת סיפורים", כל אחד יכול לספר סיפורים. לפעמים הם נכונים - ולפעמים לא. יש שיקולים גם מעבר למה שרואה החייל בשטח. מה זה "מסכנים אותם סתם"?.. יש דברים שאי אפשר לעשות שלא ע"י חיל רגלים.

ולפעמים אכן אומרים קודם לפנות בתים - ואח"כ מפוצצים. יש גם אזרחים. מי קבע שצריך לפוצץ בנין על כל יושביו? כל מקרה לגופו. ובדרך כלל, מי שיורה על ערבי שתוקף אותו - לא עושים לו כלום... לפחות לא בכיוון השלילי.

ומכל מקום, זה לא משנה. אלו סיפורים פרטיים. הצבא בכללותו, עוסק כל הזמן בהגנה על עם ישראל. כולל עלייך ועל משפחתך.

מה זה "יש עוד הרבה סיפורים"? מאיפה לוקחים את החוצפה הזאת? יש פה גוף ענקי, שמגן על עם ישראל יומם ולילה - ומחפשת "לדוג" סיפורים כדי להוכיח אג'נדה שלא מתחילה בכלל מאיזשהם "סיפורים".

כבר אמרתי, נשים מפחדות על בעליהן - בצדק - גם אם הכל מתנהל מעולה (ואין דבר כזה - באף גוף גדול. תמיד יכלות לקרות תקלות). צבא זה דבר שיש בו סיכון. סיכון לטובת קיום עם ישראל.

מה זה "למה לשלוח גברים נשואים שיש להם אשה וילדים"? אמנם באמת, בעיקר שולחים את הסדיר, כשיש מלחמה ממש. אבל מלבד מה שכחות מילואים נדרשים גם למשימות הביטחון השוטף - וזה מה שמגן על הנוסעים בכבישים ועוד - מה זה "למה לשלוח"? דין תורה מפורש - שאדרבה, מי שהולך זה מי שנשוי. הגיל שמצוין בתורה לגבי מלחמת מצוה, זה גיל שגברים היו נשואים בו. ואפילו במלחמת רשות, קודם נושא - אם הוא מאורש עדיין - ואח"כ הולך. תורה חדשה ממציאים?

וכבר שאלתי מקודם: את ילדייך הרווקים את מוכנה לשלוח? או שרק אחרים מנדבים כאן?

ומספיק עם ההפחדות הללו, "להשאיר את אשתו.." וכו'. ב"ה, רוב ההולכים לצבא חוזרים בריאים ושלמים.

מה זה "מי שרוצה שילך"?.. מה זה, תחביב?... נלחמים בשביל כל עם ישראל - "מי שרוצה"?! והאחרים ישבו בבית כי "אינם רוצים"?

"מי שאשתו מפחדת"... "בריאות הנפש שלה יותר חשובה".. מי אמר?! מה זה יותר חשובה? יותר חשובה מהחיים של האחרים?

מספיק עם החרדות הללו, "אם תקבל התקפי חרדה ותלך לפסיכיאטר"... רוב הנשים לא תקבלנה התקפי חרדה. וכאלה, הולכות בד"כ לפסיכיאטר גם על דברים יותר קטנים... וזה לא פיקוח נפש....

כבר אמרתי, תמיד יש מקום לבדוק במקרים יוצאים מן הכלל. דוקא בגלל שאצל הרוב זה לא משהו כזה קיצוני. אבל ככלל?

אז את חיה בזכותו. כמובן, הכל חסד ה', ובזכות שהוא זימן אותו להצילך.

"כפירה" מתחילה מכפיות טובה.

שום קשר ל"אם ה' יחליט משהו אחר".. ה' ציוה על ונשמרתם לנפשותיכם, ועל עזרת ישראל מיד צר - וכמו שאומר המסילת ישרים, אם אדם לא נזהר, אז הוא נענש כפול: גם כי לא עשה מה שצריך באופן טבעי כפי שסידר הקב"ה את עולמו, וגם כי עבר על מצות ונשמרתם. כפירה, אם כבר, זה לא להאמין במה שה' ציוה, ולהמציא תורה חדשה.

אנחנו לא דיברנו כעת על "ללמוד" מול ללכת לצבא. זה לא היה הנושא. אלא על מה שאת כתבת - שילך "מי שרוצה".. "שילך מי שלא נשוי".. 

את זלזלת בצבא, בחוצפה ובזילות. כתבת "ראינו מה הצבא עוזר"... על אנשים שמוסרים את הנפש גם עבורך. תחזרי בתשובה.

וכעת חוצפה חדשה: "אתם מזלזלים בלומדי התורה".. לא יאומן... כמה מסכתות כבר סיימת?  מי זה "אתם"? בדקת כמה מאלו שכתבו כאן לומדים תורה לא פחות ממי שאת מכירה?  "ואין טעם להתווכח על זה"?.....

לפעמים כשכותבים דברים חמורים - מוטב לחזור מהם, מאשר להתחפר עוד ועוד ולהעלות דברים ללא קשר לנושא המדובר.

מכירה.

כינוי כזה לצבא - זה מעטים מאד (לא מתייחס כעת לסתם אספסוף שמקללים, אלא תלמידי חכמים).

יש כאלה שחוששים שבחורים חרדיים שיתגייסו, אפילו אם אינם לומדים, יתקלקלו שם. אי אפשר להגיד שאין בכך טעם. 

ב"ה, אצל בחורים תורניים שמתגייסים לשם שמיים, אנחנו רואים לא פעם דווקא התחזקות מתוך המצוה שעוסקים בה.

ומכל מקום, לכנות כך את הצבא - אותו צבא שמגן על כולם מפני שחיטה - זה נראה ממש דיבור נבלה.

הרב עובדיה מעולם לא כינה כך - ולא היה מכנה כך.

אם תיקלעו פעם בדרך בטעות למארב אבנים באיזה ישוב ערבי - כמו שקרה לא מזמן לאיזו משפחה חרדית - אז אני מציע שכאשר אתם מתקשרים שיציילו אתכם, תשאלו בנייד: הלו, זה צבא השמד? אתם מוכנים להציל אותנו?

אין מילים. תמשיכו לדבר ככה. אל תתפלאו על השנאה שאתם מייצרים. מרוויחים ביושר.

מי שלומד בפעל בישיבה.  לא על זה הדיון.

בחורים מהציבור בתורני לאומי שמתגייסים מתוך אידיאל - לא "שורדים" אלא עולים. יש המתגייסים מתוך הלימוד בישיבה, וחוזרים לישיבה. חוזרים טוב מאד. אני לא צריך "לשמוע מהם", ראיתי הרבה כאלה.  אז חבל להגיד "שמעתי מהם". שמעת מקצת מן הסתם.

ובעיקר, תלוי לאן מתגייסים. תלוי גם באיזה שלב בחיים. כמה הם כבר מבוססים בתורתם. עד כמה הם הולכים לשם שמיים.

ו"קשיים" יש בהרבה דברים.. גם אנשים שנוסעים בכל העולם לפרנסתם נתקלים בקשיים. באופן יסודי, צריך להבין שצבא זה לא "מותרות". בלי זה, אף אחד לא היה מתקיים כאן. ושלא יסמוך על זה שה' היה "מקיים אותו" - כי ה' ציוה להגן על עצמנו.

בלי קשר. טוטאלית.

כשכותבים בזלזול שיש בו כפיות טובה, "ראינו מה הצבא עוזר".. על מי שמגן יומם ולילה - מקבלים תגובה.

הלימוד זכות על תגובתך, שאת נערה צעירה.

אם תצטרכי אי פעם כאמא לדאוג לילדים שנמצאים בצבא, ותראי איך "מסבירים" שמי שרוצה להסתכן שילך, ועדיף לא נשואים.. אז לא תחשבי במושגים תיאורטיים של "סנוביות"... אולי זו הגדרה מתאימה דווקא לכתיבה כזו, של "ידיעה" בלי להכיר את המציאות.

על זה שהצבא מציל את החיים של כל מיני אנשים מישראל, כולל הכותבים כאן, ושל המדינה בכלל - את גם מכירה?

איזה דבר הוא זה, איזו כפיות טובה היא זו, איזה מוסר הוא זה - לקחת מערכת ענקית, שמגינה יומם ולילה תוך סיכון עצמי, על המדינה ויושביה - ולשלוף "סיפורים"...  אם את במטכ"ל או בגוף אחר שממונה על הצבא, אז כמובן זה חשוב מאד - להפקת לקחים. אבל סתם כך, הוצאת שם-רע על הצבא?  או לצורך "מסקנה" שבגלל זה, מי שלא מתחשק לו יישאר בבית - ויסמוך על אחרים שיסכנו את חייהם עבורו ויגנו עליו? והוא יתרץ לעצמו על כוס קפה, שיש גם "סיפורים"?!

האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?

ממש יצא השד מהבקבוק...

אם הוא מפחד- אז אין מה לעשות. הוא לא יהיה חייל טוב אז כדאי שילך.

אם היא מפחדת- שתתגבר. אין לנו מספיק חיילים טובים בקרבי, אז עד שיש מישהו כזה אי אפשר לוותר עליו רק כי אשתו מפחדת. 
שתהיה גיבורה ותתגבר.

מה נראה לך ששאר הנשים לא מפחדות? בטח שכן. מי שבעלה בתפקיד מסוכן לא ישנה בלילה.

וגם אמא שלו 

ואבא שלו

ואחים שלו 

וכל מי שמכיר אותו.

במלחמה אני מתה מפחד לא רק על בעלי, על כל מי שני מכירה ונמצא בחזית..

אבל אין ברירה.
מתפללים וממשיכים.
אחרת לא יהיה פה כלום. 

אם הוא - אז מה אפשר לעשות... לא יכול להילחם.

אבל אם היא - אין אשה שלא מפחדת על בעלה שבצבא.

אלא מה? שאכן, לגבי זמנים "רגילים", באמת אפשר להרגיע. להסביר מה קורה שם. שתראה שאין בשירות רגיל במילואים חשש סביר יותר מאשר כשנוסעים בכבישים.

ויתכן שאם באמת היא עם פחד חריג, שלא מצליחים לשחרר אותו, גם לגבי זמנים רגילים של מילואים, אז יש מקום לבדוק. כי זה לא אצל כל אחת.

אבל לגבי זמני מלחמה ח"ו - ה' ירחם.. 

הורים חוששים לא פחות לגבי ילדיהם - עומד אצלם "על קצה הלשון" לומר לילדיהם ש- די.. תשרתו במשהו פחות. או לפחות אל תתעקשו שיעבירו אתכם ליותר קרבי... וסותמים את הפה.. 

שלא לדבר כשלא תמיד אנחנו יכולים להיות וודאיים בנחיצותה של פעולה צבאית מלחמתית.  צריך להתפלל לקב"ה, שלא יצאו למלחמה שאינה נצרכת, ושאם יוצאים - ילחמו היטב ויחזרו לשלום..

יש הרבה דברים שחשובים לאדם - הן לאיש והן לאשה - ועשייתם אינה אומרת שהם מעדיפים אותם על השני..

יש גם לאשה דברים שמאד מהותיים לה, ויתור עליהם הוא כויתור על מהותה, וזה כלל לא אומר שהיא "מעדיפה אותם על בעלה". זה צורך/ערך בסיסי לגביה - ואין ענין להעמיד כאילו זה מול זה.

למעשה, כדאי להסביר איך זה מתנהל. מה עושים בשריון. מה אמצעי ההגנה שיש היום (מעיל רוח וכד'), שתהיה רגועה יותר.

הרי גם היא מבינה שאם כולם יעבור לג'וב, לא יהיה מי שיעשה את העבודה. כך גם אם כל  הורה ילחץ על בנו שלא יהיה בקרבי... גם ידעה מראש שאתה בשריון.

ואחרי כל זה - לערוך אומדן; כמה חרדתה היא דבר יוצא מגדר הרגיל - וכמה הדבר חשוב עבורך.

וזה שהיא דואגת לך - סימן שאוהבת אותך... הכל בנחת וברוח טובה.

אבל כנראה גם צריך להתגבר...

חשובה.

זה חלק מהמכלול של ההגנה על עם ישראל.

בלי אוכל, בלי לוגיסטיקה, בלי מכונאי מטוסים, בלי מודיעין (גם לא איסוף קרבי) - גם הקרבי לא היה יכול להילחם "על ריק"... 

כולם חשובים. כל אחד צריך לראות היכן יכול לתרום את המיטב.

חובת הלבבות.

השאלה היא מה נכון לכם כזוג

תפתחו את זה יותר 

את הפחדים שלה את הרצונות שלה

מול השאיפות שלך והרצונות שלך

ותחליטו יחד מה יעשה לכם טוב

בעיניין הזה שווה ממש להקשיב לשיעור של הרב שמואל אליהו שעשה בחנוכת בית שנקרא- הכוח המיוחד של דוד המלך
הושענא רבה הרב שמואל אליהו תשרי תשע"ח ישוב קידה

בגלל שאני דתי שרתי בצבא(מלחמת מצווה)
ובגלל שאני ציוני,לאומי אני לומד תורה(דואג למצב הרוחני של העם).

ובגלל שאני אוניברסאלי אני מקים משפחה.
איש אישה וילדים.

הדבר האוניברסאלי שאמור להתפשט לכל זה הרמוניה-אהבה אחדות בין כולם.
האהבה אמורה להתפרס לכל[נראה לי מהרב קוק] וכדי שיוכל להתפרס נכון אז צריך נקודה אחת שורשית שממנה יתחיל.
עיקר המצווה של ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאשתו,(-מהרב שמואל אליהו).

לפי האמת המוחלטת האלוקית-לאוניברסאליות האמיתית, כמו גם ללאומיות האמיתית, כמו גם לדת האמיתית יש שורש אחד.
בדת זה: ה' אחד ושמו אחד.תורה אמת אחת.
בלאומיות יש לב 1 'עמ"י לב שבאומות'.
וגם לאוניברסאליות יש לב 1 שזה אהבה שבין איש לאישתו.
מהרב שמואל אליהו שמעתי שהלב, העיקר של מצוות ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאישתו ובין אישה לבעלה. מצווה תמידית. ומשיעור של הרב נמדר הבנתי שכדי שהאהבה תתפשט לכל, היא דורשת נקודת ראשית נקודת לב, יחודית שממנה הכל מתחיל.
כמו שעמי נקראו ראשית-בני בכורי ישראל, כך גם לאהבה יש ראשית. בין בני זוג בזוגיות עפ"י דבר ד'.

אם הדבר האוניברסאלי הוא אהבה(שהיא הדבר שמתפשט לכל), והלב, השורש של אהבה זה בזוגיותקדושה-במשפחה(ומשם ורק משם אהבה אמיתית יכולה לבקוע לצמוח וכזה.), אז הלב השורש האמיתי של האוניברסאליות הוא בית נאמן בישראל זוגיות עפ"י אמות מידה אלוקיות איש ואישה.

מהשיעור של הרב שמואל אליהו שליט"א רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית.שנמצא בקישור

"חנוכת בית זה דבר משמעותי כלכך הוא משמעותי עד כדי כך שההלכה אומרת שמי שיוצא למלחמה ובנה בית ולא חנכו, ילך וישוב לביתו.
לצאת למלחמה זה מצוות עשה מן התורה!
-עד כדי כך שמוציאים את ארון הברית למלחמה, כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך לתת את אויבך בידיך.

אז אדם הולך עם ה יתברך בשדה הקרב אומרים לו: "חביבי תעצור. לך הביתה, תחנוך את הבית."
"רגע אני רוצה להיות עם הקב"ה, ה' מתהלך בקרב מחנך".
אומרים לו: "ה' מתהלך בבית שלך עכשיו יותר!יותר!יותר ה' רוצה שתחנוך את הבית שלך, מאשר שתצא למלחמה.
יותר רוצה שתביא לידי ביטוי את הכרם שלך מאשר שתצא למלחמה.
יותר רוצה שתשמח את אישתך, מאשר שתצא למלחמה! כי זה התכלית!"

המלחמה היא ההכשר מצווה.
עושים. אבל אנחנו מתפללים ליום ש'לא ישא גוי אל גוי חרב',
אבל בינתיים אנחנו חיים בין חיות טרפ (בלוני טרור..) אז אנחנו צריכים להלחם.

אתה נלחם בשביל מה? בשביל לטוע כרם ולחלל אותו! בשביל לבנות בית ולחנוך אותו ולהשתמש בו! בשביל לשאת אישה ולחיות איתה, ולהקים משפחה וילדים!

בזה ה נמצא יותר! זה ושכנתי בתוכם ממש. כל כך בתוכם, מבהיל כמה בתוכם..האור מתפשט בתוך הבתים שלנו, בחינת ושכנתי בתוכם.."

שכינה בכל 3 הרבדים.
1.דתי אז צבא יש שכינה בקרב מחנה ישראל.
‏2.לאומי ציוני אז תורה- יש שכינה בעם ישראל. יותר תורה יותר שכינה מלכות בית דוד(דוד זה הארץ אזכור-מהשיעור).
‏3.אוניברסאלי אז משפחה- יש שכינה בין איש לאישתו. זכו.
עכשיו הרב שמואל אליהו שליט"א עשה סדר מה ה-לב, מ-בין שלושתם איפה זה יותר שכינה.

הזדמנות פז!!

זה הזמן למצוא מקום לשיח ביניכם

לשכלל את ארגז הכלים בתקשורת הזוגית בתקשורת המקרבת ביניכם.

להשתדרג בחיבור ביניכם, להוליד מתוככם ברכה חדשה. 

להעלות בנחת ובאהבה את הדברים לשולחן לברר כל אחד עם עצמו מול נקודת הכנות למצוא שיח אמיתי, וביחד ללבן את הדברים 

לחפש מה השורש

כי בסוף כשהנקודה השורשית מתגלה היא ממיסה..בתכלס למה היא לא רוצה שתלך כי היא אוהבת אותך והיא רוצה שתמיד יהיה לך טוב, למה אתה רוצה כן לצאת כי אתה אוהב אותה אתה רוצה שעמ"י יהיה בביטחון והיא בכללותם. עכשיו בסדר לא צריך להשאר רק ברובד הזה, אבל כשמבינים ומסכימים שהנקודה היא אהבה הקשר החיבור בינכם מכאן נותר רק לברר עוד את הדברים, לשכלל את האהבה שתיהיה יותר בריאה, ללמוד את המרחב של הכבוד בינכם אתה אותה והיא אותך. כל אחד אחראי על הצד המיטיב שלו.

אפשר להתייעץ עם גדולים מכם שיעזרו לכם להגיע להחלטה הנכונה שלכם יחד.

ללמוד לשאול את השאלות הנכונות.!!!תאפשר לה להביא אותה ..זה ממיס ומאפשר שיח אוהב על הדברים. גם אם בסוף מגיעים למסקנה חדשה.

אם תתנו לזה יישוב הדעת ותאפשרו מרחב אוהב ומכבד של שיח תקשורת מקרבת.

תנסה לגלות את הנקודה הפנימית.. באשר לבקשתה

לתת מקום ומרחב לכל צד שלך ושלה עם כל הערך שלו והעומק והמחשבה שעומדת מאחוריו. זמן מקום מרחב אמון שהבקשה, הרצון -מגיע ממקום טוב ואוהב ומכבד בנקודת השורש שלו. אח"כ

לנסות למצוא את הנקודה שהיא היא הדבר שרוצים-מעבר לטכני של כן לצאת או לא לצאת. מה הדבר שעומד מאחורי הרצון לצאת או מאחורי הבקשה שלה שתישאר. אח"כ

לנסות להוליד דרך יצירתית וחשיבה מחוץ לקופסה מה אפשר לעשות כדי שהרצון שמאחורי הבקשה ימומש. אילו דברים ניתן לעשות על מנת שהרצון הפנימי יותר יבוא לידי ביטוי.

בהצלחה רבה ה' יברך אתכם!!

מחר היא לא תרשה לך ללכת לעבודה כי צריך לעבור כביש. ממש מסוכן. רוב אלה שהולכים למילואים חוזרים. ואין מקום שלא מסוכן בו. יש מושג שנקרא מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם. זאת אומרת שמי שמגיע יומו נתפס. ואם ממלאים את הראש בדאגות לא יוצאים מהן.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.