היא הכי חשובה וראשונה מכל דבר אחר

ולא יוצאים כמו שנה ראשונה או פחד וכ

תבקש מהמנהלה להוסיף לאחת הקטגוריות לאום ומגזר ועדה. איזה אנטישמי אתה. סליחה. זה מזעזע

בלבד.

מלחמת מצוה הכל יוצאים.

כלומר, שאכן מה שנאמר על מי שאירש אשה וכן על הירא ורך הלבב, זה נאמר על מלחמת רשות. לא על מלחמת מצוה. לכן, אין לכך שייכת לנושא הנידון.

לגבי הנושא של "טוב ויפה לביהמ"ד".. לגמרי לא רק ככה. זו הלכה למעשה. 

לומר ש"רוב בציבור ממשיך בשגרת חייו", זה לא נכון. הנושא של המילואים, מתחלק בין הציבור, כל אחד בזמן אחר. הצבא אינו מגייס למילואים את כולם ביחד. ובוודאי שיציאה למילואים, לפי הסדר שהצבא קובע - זה חלק ממלחמת מצוה.

זה שיש המשתמטים מכך - יש גם משתמטים משמירת השבת ומעוד מצוות, לצערנו. אם כולם ינהגו כך - לא תהיה הגנה לעם ישראל, שכידוע הקב"ה ציוה על כך, ולא לסמוך על הנס. כך שזה נושא מאד מעשי.

לא הבנתי מה הקשר לסולידריות שהיתה במלחמות ישראל - ומכל מקום, גם כיום, כאשר יש מצב חירום, יש סולידריות אמיתית לגמרי; כאשר יש רגיעה, אז עולם כמנהגו נוהג. כך בדיוק היה בעבר, סביב כל מלחמות ישראל...

ולא נכון ש"בעבר" היתה סיבה ל"נשים של" ו"אימהות של" (למה רק אימהות.. אבות נוגעים בדבר לא פחות..) להיות מוכנות להקריב יותר. המילואים היו בדיוק כמו היום, וחילוקי דעות בציבור היו בדיוק אותו דבר.

ואם יש כאלה שבעבר היתה להם יותר נכונות - זה ענין של בחירה.

אגב, להתרשמותי, אדרבה, היום יש נשים צעירות שמוכנות "להקריב" לצורך השירות למען עם ישראל, לא פחות מבעבר, אולי יותר. אפשר לראות אפילו בשרשור הזה..

הקב"ה- כל מילה מיותרת

החוק-כי הוא יכול לסכן/ת את המשפחה- נגיד לצאת לעקיפות מסוכנות בכביש וכו או בעניני חוק יכול לשבת בכלא המשפחה גם נפגעת

ויש כאילו פחדנים. היא או הוא לא משנה. יש פחד אז לא הולכים

מה זה "ראינו מה עוזר הצבא"? איפה את חיה? איזו כפיות טובה היא זו?

מה זה "אפילו על חמאס לא יכולים"? את עובדת בשירות האויב?

מי לדעתך שיגר טילים של כיפת ברזל שירטו טלים אפקטיביים של האויב? 

מי תקף בעזה? לא הצבא?..  מה זה "הדרום המותקף"?... לכל דבר יש איזה "פיתרון קסם"? אולי יש למי שמנהל את המדינה עוד כמה חשבונות, איראן למשל?

לאחים שלך יש "עצבים על הצבא"? שילכו לנוירולוג...  יכולה להיות ביקורת על כל מיני דברים - זה אפס אפסים מול מה שהצבא עושה, כל הזמן. כפיות טובה ממדרגה ראשונה. חוצפה.

"הרבה חיילים שמתו בגלל התנהלות לא נכונה"? מאיפה הידיעות ה"מבצעיות" האלה?  ואם ח"ו קרו דברים כאלה - שבוודאי לא באו מתוך כוונה שיקרו, ובוודאי גם ניצלו חיי אדם מתוך אותם פעולות מבצעיות - אז זה כבר אומר על "הצבא" בכללותו?

כמה סתם יהודים מתו, ל"ע, אחרי שקיבלו "הדרכות", כולל מרבנים, שלא לעלות לארץ לפני השואה, או לפחות לא קיבלו לכך עידוד? אז בגלל זה כבר נפסול את כל הרבנים ועצותיהם?

איזו זילות היא זו. 

זה שנורמלי שיש נשים שמפחדות - זה לא בגלל הדברים הללו, כמובן, אלא כי מלחמה זה עסק מסוכן. תמיד. גם כשהכל מתנהל פיקס.

להגיד "מי שלא מפחד ולא בעל משפחה שיצא אם הוא רוצה" - זה ממש שיא הפרזיטיות והשפלות המוסרית. אין לי הגדרה אחרת.

"אם הוא רוצה"... ואם הוא לא רוצה? אז את תהיי מוכנה שישחטו חלילה את כל משפחתך? כמובן שלא. 

מה זה "מי שלא בעל משפחה שילך" הילדים שלנו שעדיין רווקים?!  גם את ילדייך את מוכנה לשלוח?!

איזו שפלות. מציע לך לעשות תשובה. כפיות טובה, הפקרות חיי אדם של אחרים, זילות. וגם מפורש נגד דיני תורה חמורים ביותר: עזרת ישראל מיד צר. מלחמת מצוה. ר"ל.

לכתוב: "אפילו על חמאס הם לא יכולים".. (שקר), "ראינו מה הצבא עוזר".. כשחיים בזכות הגנת הצבא, בחסדי ה' - זו כפיות טובה, נבזות. אין מילים. 

כבר אמרתי, אם מישהו היה כותב כך על "רבנים" - ומיתמם: כולם חייבים לחשוב אותו דבר?... מה היינו אומרים? 

אז זה לא פחות גרוע - וכאן גם יש כפיות טובה.

לגבי מה ש"שמעת סיפורים", כל אחד יכול לספר סיפורים. לפעמים הם נכונים - ולפעמים לא. יש שיקולים גם מעבר למה שרואה החייל בשטח. מה זה "מסכנים אותם סתם"?.. יש דברים שאי אפשר לעשות שלא ע"י חיל רגלים.

ולפעמים אכן אומרים קודם לפנות בתים - ואח"כ מפוצצים. יש גם אזרחים. מי קבע שצריך לפוצץ בנין על כל יושביו? כל מקרה לגופו. ובדרך כלל, מי שיורה על ערבי שתוקף אותו - לא עושים לו כלום... לפחות לא בכיוון השלילי.

ומכל מקום, זה לא משנה. אלו סיפורים פרטיים. הצבא בכללותו, עוסק כל הזמן בהגנה על עם ישראל. כולל עלייך ועל משפחתך.

מה זה "יש עוד הרבה סיפורים"? מאיפה לוקחים את החוצפה הזאת? יש פה גוף ענקי, שמגן על עם ישראל יומם ולילה - ומחפשת "לדוג" סיפורים כדי להוכיח אג'נדה שלא מתחילה בכלל מאיזשהם "סיפורים".

כבר אמרתי, נשים מפחדות על בעליהן - בצדק - גם אם הכל מתנהל מעולה (ואין דבר כזה - באף גוף גדול. תמיד יכלות לקרות תקלות). צבא זה דבר שיש בו סיכון. סיכון לטובת קיום עם ישראל.

מה זה "למה לשלוח גברים נשואים שיש להם אשה וילדים"? אמנם באמת, בעיקר שולחים את הסדיר, כשיש מלחמה ממש. אבל מלבד מה שכחות מילואים נדרשים גם למשימות הביטחון השוטף - וזה מה שמגן על הנוסעים בכבישים ועוד - מה זה "למה לשלוח"? דין תורה מפורש - שאדרבה, מי שהולך זה מי שנשוי. הגיל שמצוין בתורה לגבי מלחמת מצוה, זה גיל שגברים היו נשואים בו. ואפילו במלחמת רשות, קודם נושא - אם הוא מאורש עדיין - ואח"כ הולך. תורה חדשה ממציאים?

וכבר שאלתי מקודם: את ילדייך הרווקים את מוכנה לשלוח? או שרק אחרים מנדבים כאן?

ומספיק עם ההפחדות הללו, "להשאיר את אשתו.." וכו'. ב"ה, רוב ההולכים לצבא חוזרים בריאים ושלמים.

מה זה "מי שרוצה שילך"?.. מה זה, תחביב?... נלחמים בשביל כל עם ישראל - "מי שרוצה"?! והאחרים ישבו בבית כי "אינם רוצים"?

"מי שאשתו מפחדת"... "בריאות הנפש שלה יותר חשובה".. מי אמר?! מה זה יותר חשובה? יותר חשובה מהחיים של האחרים?

מספיק עם החרדות הללו, "אם תקבל התקפי חרדה ותלך לפסיכיאטר"... רוב הנשים לא תקבלנה התקפי חרדה. וכאלה, הולכות בד"כ לפסיכיאטר גם על דברים יותר קטנים... וזה לא פיקוח נפש....

כבר אמרתי, תמיד יש מקום לבדוק במקרים יוצאים מן הכלל. דוקא בגלל שאצל הרוב זה לא משהו כזה קיצוני. אבל ככלל?

אז את חיה בזכותו. כמובן, הכל חסד ה', ובזכות שהוא זימן אותו להצילך.

"כפירה" מתחילה מכפיות טובה.

שום קשר ל"אם ה' יחליט משהו אחר".. ה' ציוה על ונשמרתם לנפשותיכם, ועל עזרת ישראל מיד צר - וכמו שאומר המסילת ישרים, אם אדם לא נזהר, אז הוא נענש כפול: גם כי לא עשה מה שצריך באופן טבעי כפי שסידר הקב"ה את עולמו, וגם כי עבר על מצות ונשמרתם. כפירה, אם כבר, זה לא להאמין במה שה' ציוה, ולהמציא תורה חדשה.

אנחנו לא דיברנו כעת על "ללמוד" מול ללכת לצבא. זה לא היה הנושא. אלא על מה שאת כתבת - שילך "מי שרוצה".. "שילך מי שלא נשוי".. 

את זלזלת בצבא, בחוצפה ובזילות. כתבת "ראינו מה הצבא עוזר"... על אנשים שמוסרים את הנפש גם עבורך. תחזרי בתשובה.

וכעת חוצפה חדשה: "אתם מזלזלים בלומדי התורה".. לא יאומן... כמה מסכתות כבר סיימת?  מי זה "אתם"? בדקת כמה מאלו שכתבו כאן לומדים תורה לא פחות ממי שאת מכירה?  "ואין טעם להתווכח על זה"?.....

לפעמים כשכותבים דברים חמורים - מוטב לחזור מהם, מאשר להתחפר עוד ועוד ולהעלות דברים ללא קשר לנושא המדובר.

מכירה.

כינוי כזה לצבא - זה מעטים מאד (לא מתייחס כעת לסתם אספסוף שמקללים, אלא תלמידי חכמים).

יש כאלה שחוששים שבחורים חרדיים שיתגייסו, אפילו אם אינם לומדים, יתקלקלו שם. אי אפשר להגיד שאין בכך טעם. 

ב"ה, אצל בחורים תורניים שמתגייסים לשם שמיים, אנחנו רואים לא פעם דווקא התחזקות מתוך המצוה שעוסקים בה.

ומכל מקום, לכנות כך את הצבא - אותו צבא שמגן על כולם מפני שחיטה - זה נראה ממש דיבור נבלה.

הרב עובדיה מעולם לא כינה כך - ולא היה מכנה כך.

אם תיקלעו פעם בדרך בטעות למארב אבנים באיזה ישוב ערבי - כמו שקרה לא מזמן לאיזו משפחה חרדית - אז אני מציע שכאשר אתם מתקשרים שיציילו אתכם, תשאלו בנייד: הלו, זה צבא השמד? אתם מוכנים להציל אותנו?

אין מילים. תמשיכו לדבר ככה. אל תתפלאו על השנאה שאתם מייצרים. מרוויחים ביושר.

מי שלומד בפעל בישיבה.  לא על זה הדיון.

בחורים מהציבור בתורני לאומי שמתגייסים מתוך אידיאל - לא "שורדים" אלא עולים. יש המתגייסים מתוך הלימוד בישיבה, וחוזרים לישיבה. חוזרים טוב מאד. אני לא צריך "לשמוע מהם", ראיתי הרבה כאלה.  אז חבל להגיד "שמעתי מהם". שמעת מקצת מן הסתם.

ובעיקר, תלוי לאן מתגייסים. תלוי גם באיזה שלב בחיים. כמה הם כבר מבוססים בתורתם. עד כמה הם הולכים לשם שמיים.

ו"קשיים" יש בהרבה דברים.. גם אנשים שנוסעים בכל העולם לפרנסתם נתקלים בקשיים. באופן יסודי, צריך להבין שצבא זה לא "מותרות". בלי זה, אף אחד לא היה מתקיים כאן. ושלא יסמוך על זה שה' היה "מקיים אותו" - כי ה' ציוה להגן על עצמנו.

בלי קשר. טוטאלית.

כשכותבים בזלזול שיש בו כפיות טובה, "ראינו מה הצבא עוזר".. על מי שמגן יומם ולילה - מקבלים תגובה.

הלימוד זכות על תגובתך, שאת נערה צעירה.

אם תצטרכי אי פעם כאמא לדאוג לילדים שנמצאים בצבא, ותראי איך "מסבירים" שמי שרוצה להסתכן שילך, ועדיף לא נשואים.. אז לא תחשבי במושגים תיאורטיים של "סנוביות"... אולי זו הגדרה מתאימה דווקא לכתיבה כזו, של "ידיעה" בלי להכיר את המציאות.

על זה שהצבא מציל את החיים של כל מיני אנשים מישראל, כולל הכותבים כאן, ושל המדינה בכלל - את גם מכירה?

איזה דבר הוא זה, איזו כפיות טובה היא זו, איזה מוסר הוא זה - לקחת מערכת ענקית, שמגינה יומם ולילה תוך סיכון עצמי, על המדינה ויושביה - ולשלוף "סיפורים"...  אם את במטכ"ל או בגוף אחר שממונה על הצבא, אז כמובן זה חשוב מאד - להפקת לקחים. אבל סתם כך, הוצאת שם-רע על הצבא?  או לצורך "מסקנה" שבגלל זה, מי שלא מתחשק לו יישאר בבית - ויסמוך על אחרים שיסכנו את חייהם עבורו ויגנו עליו? והוא יתרץ לעצמו על כוס קפה, שיש גם "סיפורים"?!

האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?

ממש יצא השד מהבקבוק...

אם הוא מפחד- אז אין מה לעשות. הוא לא יהיה חייל טוב אז כדאי שילך.

אם היא מפחדת- שתתגבר. אין לנו מספיק חיילים טובים בקרבי, אז עד שיש מישהו כזה אי אפשר לוותר עליו רק כי אשתו מפחדת. 
שתהיה גיבורה ותתגבר.

מה נראה לך ששאר הנשים לא מפחדות? בטח שכן. מי שבעלה בתפקיד מסוכן לא ישנה בלילה.

וגם אמא שלו 

ואבא שלו

ואחים שלו 

וכל מי שמכיר אותו.

במלחמה אני מתה מפחד לא רק על בעלי, על כל מי שני מכירה ונמצא בחזית..

אבל אין ברירה.
מתפללים וממשיכים.
אחרת לא יהיה פה כלום. 

אם הוא - אז מה אפשר לעשות... לא יכול להילחם.

אבל אם היא - אין אשה שלא מפחדת על בעלה שבצבא.

אלא מה? שאכן, לגבי זמנים "רגילים", באמת אפשר להרגיע. להסביר מה קורה שם. שתראה שאין בשירות רגיל במילואים חשש סביר יותר מאשר כשנוסעים בכבישים.

ויתכן שאם באמת היא עם פחד חריג, שלא מצליחים לשחרר אותו, גם לגבי זמנים רגילים של מילואים, אז יש מקום לבדוק. כי זה לא אצל כל אחת.

אבל לגבי זמני מלחמה ח"ו - ה' ירחם.. 

הורים חוששים לא פחות לגבי ילדיהם - עומד אצלם "על קצה הלשון" לומר לילדיהם ש- די.. תשרתו במשהו פחות. או לפחות אל תתעקשו שיעבירו אתכם ליותר קרבי... וסותמים את הפה.. 

שלא לדבר כשלא תמיד אנחנו יכולים להיות וודאיים בנחיצותה של פעולה צבאית מלחמתית.  צריך להתפלל לקב"ה, שלא יצאו למלחמה שאינה נצרכת, ושאם יוצאים - ילחמו היטב ויחזרו לשלום..

יש הרבה דברים שחשובים לאדם - הן לאיש והן לאשה - ועשייתם אינה אומרת שהם מעדיפים אותם על השני..

יש גם לאשה דברים שמאד מהותיים לה, ויתור עליהם הוא כויתור על מהותה, וזה כלל לא אומר שהיא "מעדיפה אותם על בעלה". זה צורך/ערך בסיסי לגביה - ואין ענין להעמיד כאילו זה מול זה.

למעשה, כדאי להסביר איך זה מתנהל. מה עושים בשריון. מה אמצעי ההגנה שיש היום (מעיל רוח וכד'), שתהיה רגועה יותר.

הרי גם היא מבינה שאם כולם יעבור לג'וב, לא יהיה מי שיעשה את העבודה. כך גם אם כל  הורה ילחץ על בנו שלא יהיה בקרבי... גם ידעה מראש שאתה בשריון.

ואחרי כל זה - לערוך אומדן; כמה חרדתה היא דבר יוצא מגדר הרגיל - וכמה הדבר חשוב עבורך.

וזה שהיא דואגת לך - סימן שאוהבת אותך... הכל בנחת וברוח טובה.

אבל כנראה גם צריך להתגבר...

חשובה.

זה חלק מהמכלול של ההגנה על עם ישראל.

בלי אוכל, בלי לוגיסטיקה, בלי מכונאי מטוסים, בלי מודיעין (גם לא איסוף קרבי) - גם הקרבי לא היה יכול להילחם "על ריק"... 

כולם חשובים. כל אחד צריך לראות היכן יכול לתרום את המיטב.

חובת הלבבות.

השאלה היא מה נכון לכם כזוג

תפתחו את זה יותר 

את הפחדים שלה את הרצונות שלה

מול השאיפות שלך והרצונות שלך

ותחליטו יחד מה יעשה לכם טוב

בעיניין הזה שווה ממש להקשיב לשיעור של הרב שמואל אליהו שעשה בחנוכת בית שנקרא- הכוח המיוחד של דוד המלך
הושענא רבה הרב שמואל אליהו תשרי תשע"ח ישוב קידה

בגלל שאני דתי שרתי בצבא(מלחמת מצווה)
ובגלל שאני ציוני,לאומי אני לומד תורה(דואג למצב הרוחני של העם).

ובגלל שאני אוניברסאלי אני מקים משפחה.
איש אישה וילדים.

הדבר האוניברסאלי שאמור להתפשט לכל זה הרמוניה-אהבה אחדות בין כולם.
האהבה אמורה להתפרס לכל[נראה לי מהרב קוק] וכדי שיוכל להתפרס נכון אז צריך נקודה אחת שורשית שממנה יתחיל.
עיקר המצווה של ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאשתו,(-מהרב שמואל אליהו).

לפי האמת המוחלטת האלוקית-לאוניברסאליות האמיתית, כמו גם ללאומיות האמיתית, כמו גם לדת האמיתית יש שורש אחד.
בדת זה: ה' אחד ושמו אחד.תורה אמת אחת.
בלאומיות יש לב 1 'עמ"י לב שבאומות'.
וגם לאוניברסאליות יש לב 1 שזה אהבה שבין איש לאישתו.
מהרב שמואל אליהו שמעתי שהלב, העיקר של מצוות ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאישתו ובין אישה לבעלה. מצווה תמידית. ומשיעור של הרב נמדר הבנתי שכדי שהאהבה תתפשט לכל, היא דורשת נקודת ראשית נקודת לב, יחודית שממנה הכל מתחיל.
כמו שעמי נקראו ראשית-בני בכורי ישראל, כך גם לאהבה יש ראשית. בין בני זוג בזוגיות עפ"י דבר ד'.

אם הדבר האוניברסאלי הוא אהבה(שהיא הדבר שמתפשט לכל), והלב, השורש של אהבה זה בזוגיותקדושה-במשפחה(ומשם ורק משם אהבה אמיתית יכולה לבקוע לצמוח וכזה.), אז הלב השורש האמיתי של האוניברסאליות הוא בית נאמן בישראל זוגיות עפ"י אמות מידה אלוקיות איש ואישה.

בעיה רצינית שככה זה כאב

הזדמנות פז!!

זה הזמן למצוא מקום לשיח ביניכם

לשכלל את ארגז הכלים בתקשורת הזוגית בתקשורת המקרבת ביניכם.

להשתדרג בחיבור ביניכם, להוליד מתוככם ברכה חדשה. 

להעלות בנחת ובאהבה את הדברים לשולחן לברר כל אחד עם עצמו מול נקודת הכנות למצוא שיח אמיתי, וביחד ללבן את הדברים 

לחפש מה השורש

כי בסוף כשהנקודה השורשית מתגלה היא ממיסה..בתכלס למה היא לא רוצה שתלך כי היא אוהבת אותך והיא רוצה שתמיד יהיה לך טוב, למה אתה רוצה כן לצאת כי אתה אוהב אותה אתה רוצה שעמ"י יהיה בביטחון והיא בכללותם. עכשיו בסדר לא צריך להשאר רק ברובד הזה, אבל כשמבינים ומסכימים שהנקודה היא אהבה הקשר החיבור בינכם מכאן נותר רק לברר עוד את הדברים, לשכלל את האהבה שתיהיה יותר בריאה, ללמוד את המרחב של הכבוד בינכם אתה אותה והיא אותך. כל אחד אחראי על הצד המיטיב שלו.

אפשר להתייעץ עם גדולים מכם שיעזרו לכם להגיע להחלטה הנכונה שלכם יחד.

ללמוד לשאול את השאלות הנכונות.!!!תאפשר לה להביא אותה ..זה ממיס ומאפשר שיח אוהב על הדברים. גם אם בסוף מגיעים למסקנה חדשה.

אם תתנו לזה יישוב הדעת ותאפשרו מרחב אוהב ומכבד של שיח תקשורת מקרבת.

תנסה לגלות את הנקודה הפנימית.. באשר לבקשתה

לתת מקום ומרחב לכל צד שלך ושלה עם כל הערך שלו והעומק והמחשבה שעומדת מאחוריו. זמן מקום מרחב אמון שהבקשה, הרצון -מגיע ממקום טוב ואוהב ומכבד בנקודת השורש שלו. אח"כ

לנסות למצוא את הנקודה שהיא היא הדבר שרוצים-מעבר לטכני של כן לצאת או לא לצאת. מה הדבר שעומד מאחורי הרצון לצאת או מאחורי הבקשה שלה שתישאר. אח"כ

לנסות להוליד דרך יצירתית וחשיבה מחוץ לקופסה מה אפשר לעשות כדי שהרצון שמאחורי הבקשה ימומש. אילו דברים ניתן לעשות על מנת שהרצון הפנימי יותר יבוא לידי ביטוי.

בהצלחה רבה ה' יברך אתכם!!

מחר היא לא תרשה לך ללכת לעבודה כי צריך לעבור כביש. ממש מסוכן. רוב אלה שהולכים למילואים חוזרים. ואין מקום שלא מסוכן בו. יש מושג שנקרא מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם. זאת אומרת שמי שמגיע יומו נתפס. ואם ממלאים את הראש בדאגות לא יוצאים מהן.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!