התחתנו תו"כ צבא (שיריון) ואחרי המסלול ירדתי למפקדה.
כל הגיוס שלי לשיריון היה בשביל מילואים. בשבילי זה ערך חשוב מאוד.
אשתי כל הזמן לוחצת שארד לג'וב במילואים ושואלת אותי: אתה מעדיף את הצבא?
היא כל הזמן בחרדות שיקחו אותי ויקרה לי משהו.
אני לא יודע כבר איך להסביר לה.
עזרה בבקשה.
היא הכי חשובה וראשונה מכל דבר אחר
ולא יוצאים כמו שנה ראשונה או פחד וכ
תבקש מהמנהלה להוסיף לאחת הקטגוריות לאום ומגזר ועדה. איזה אנטישמי אתה. סליחה. זה מזעזע
בלבד.
מלחמת מצוה הכל יוצאים.
כלומר, שאכן מה שנאמר על מי שאירש אשה וכן על הירא ורך הלבב, זה נאמר על מלחמת רשות. לא על מלחמת מצוה. לכן, אין לכך שייכת לנושא הנידון.
לגבי הנושא של "טוב ויפה לביהמ"ד".. לגמרי לא רק ככה. זו הלכה למעשה.
לומר ש"רוב בציבור ממשיך בשגרת חייו", זה לא נכון. הנושא של המילואים, מתחלק בין הציבור, כל אחד בזמן אחר. הצבא אינו מגייס למילואים את כולם ביחד. ובוודאי שיציאה למילואים, לפי הסדר שהצבא קובע - זה חלק ממלחמת מצוה.
זה שיש המשתמטים מכך - יש גם משתמטים משמירת השבת ומעוד מצוות, לצערנו. אם כולם ינהגו כך - לא תהיה הגנה לעם ישראל, שכידוע הקב"ה ציוה על כך, ולא לסמוך על הנס. כך שזה נושא מאד מעשי.
לא הבנתי מה הקשר לסולידריות שהיתה במלחמות ישראל - ומכל מקום, גם כיום, כאשר יש מצב חירום, יש סולידריות אמיתית לגמרי; כאשר יש רגיעה, אז עולם כמנהגו נוהג. כך בדיוק היה בעבר, סביב כל מלחמות ישראל...
ולא נכון ש"בעבר" היתה סיבה ל"נשים של" ו"אימהות של" (למה רק אימהות.. אבות נוגעים בדבר לא פחות..) להיות מוכנות להקריב יותר. המילואים היו בדיוק כמו היום, וחילוקי דעות בציבור היו בדיוק אותו דבר.
ואם יש כאלה שבעבר היתה להם יותר נכונות - זה ענין של בחירה.
אגב, להתרשמותי, אדרבה, היום יש נשים צעירות שמוכנות "להקריב" לצורך השירות למען עם ישראל, לא פחות מבעבר, אולי יותר. אפשר לראות אפילו בשרשור הזה..
הקב"ה- כל מילה מיותרת
החוק-כי הוא יכול לסכן/ת את המשפחה- נגיד לצאת לעקיפות מסוכנות בכביש וכו או בעניני חוק יכול לשבת בכלא המשפחה גם נפגעת
ויש כאילו פחדנים. היא או הוא לא משנה. יש פחד אז לא הולכים
מה זה "ראינו מה עוזר הצבא"? איפה את חיה? איזו כפיות טובה היא זו?
מה זה "אפילו על חמאס לא יכולים"? את עובדת בשירות האויב?
מי לדעתך שיגר טילים של כיפת ברזל שירטו טלים אפקטיביים של האויב?
מי תקף בעזה? לא הצבא?.. מה זה "הדרום המותקף"?... לכל דבר יש איזה "פיתרון קסם"? אולי יש למי שמנהל את המדינה עוד כמה חשבונות, איראן למשל?
לאחים שלך יש "עצבים על הצבא"? שילכו לנוירולוג... יכולה להיות ביקורת על כל מיני דברים - זה אפס אפסים מול מה שהצבא עושה, כל הזמן. כפיות טובה ממדרגה ראשונה. חוצפה.
"הרבה חיילים שמתו בגלל התנהלות לא נכונה"? מאיפה הידיעות ה"מבצעיות" האלה? ואם ח"ו קרו דברים כאלה - שבוודאי לא באו מתוך כוונה שיקרו, ובוודאי גם ניצלו חיי אדם מתוך אותם פעולות מבצעיות - אז זה כבר אומר על "הצבא" בכללותו?
כמה סתם יהודים מתו, ל"ע, אחרי שקיבלו "הדרכות", כולל מרבנים, שלא לעלות לארץ לפני השואה, או לפחות לא קיבלו לכך עידוד? אז בגלל זה כבר נפסול את כל הרבנים ועצותיהם?
איזו זילות היא זו.
זה שנורמלי שיש נשים שמפחדות - זה לא בגלל הדברים הללו, כמובן, אלא כי מלחמה זה עסק מסוכן. תמיד. גם כשהכל מתנהל פיקס.
להגיד "מי שלא מפחד ולא בעל משפחה שיצא אם הוא רוצה" - זה ממש שיא הפרזיטיות והשפלות המוסרית. אין לי הגדרה אחרת.
"אם הוא רוצה"... ואם הוא לא רוצה? אז את תהיי מוכנה שישחטו חלילה את כל משפחתך? כמובן שלא.
מה זה "מי שלא בעל משפחה שילך" הילדים שלנו שעדיין רווקים?! גם את ילדייך את מוכנה לשלוח?!
איזו שפלות. מציע לך לעשות תשובה. כפיות טובה, הפקרות חיי אדם של אחרים, זילות. וגם מפורש נגד דיני תורה חמורים ביותר: עזרת ישראל מיד צר. מלחמת מצוה. ר"ל.
לכתוב: "אפילו על חמאס הם לא יכולים".. (שקר), "ראינו מה הצבא עוזר".. כשחיים בזכות הגנת הצבא, בחסדי ה' - זו כפיות טובה, נבזות. אין מילים.
כבר אמרתי, אם מישהו היה כותב כך על "רבנים" - ומיתמם: כולם חייבים לחשוב אותו דבר?... מה היינו אומרים?
אז זה לא פחות גרוע - וכאן גם יש כפיות טובה.
לגבי מה ש"שמעת סיפורים", כל אחד יכול לספר סיפורים. לפעמים הם נכונים - ולפעמים לא. יש שיקולים גם מעבר למה שרואה החייל בשטח. מה זה "מסכנים אותם סתם"?.. יש דברים שאי אפשר לעשות שלא ע"י חיל רגלים.
ולפעמים אכן אומרים קודם לפנות בתים - ואח"כ מפוצצים. יש גם אזרחים. מי קבע שצריך לפוצץ בנין על כל יושביו? כל מקרה לגופו. ובדרך כלל, מי שיורה על ערבי שתוקף אותו - לא עושים לו כלום... לפחות לא בכיוון השלילי.
ומכל מקום, זה לא משנה. אלו סיפורים פרטיים. הצבא בכללותו, עוסק כל הזמן בהגנה על עם ישראל. כולל עלייך ועל משפחתך.
מה זה "יש עוד הרבה סיפורים"? מאיפה לוקחים את החוצפה הזאת? יש פה גוף ענקי, שמגן על עם ישראל יומם ולילה - ומחפשת "לדוג" סיפורים כדי להוכיח אג'נדה שלא מתחילה בכלל מאיזשהם "סיפורים".
כבר אמרתי, נשים מפחדות על בעליהן - בצדק - גם אם הכל מתנהל מעולה (ואין דבר כזה - באף גוף גדול. תמיד יכלות לקרות תקלות). צבא זה דבר שיש בו סיכון. סיכון לטובת קיום עם ישראל.
מה זה "למה לשלוח גברים נשואים שיש להם אשה וילדים"? אמנם באמת, בעיקר שולחים את הסדיר, כשיש מלחמה ממש. אבל מלבד מה שכחות מילואים נדרשים גם למשימות הביטחון השוטף - וזה מה שמגן על הנוסעים בכבישים ועוד - מה זה "למה לשלוח"? דין תורה מפורש - שאדרבה, מי שהולך זה מי שנשוי. הגיל שמצוין בתורה לגבי מלחמת מצוה, זה גיל שגברים היו נשואים בו. ואפילו במלחמת רשות, קודם נושא - אם הוא מאורש עדיין - ואח"כ הולך. תורה חדשה ממציאים?
וכבר שאלתי מקודם: את ילדייך הרווקים את מוכנה לשלוח? או שרק אחרים מנדבים כאן?
ומספיק עם ההפחדות הללו, "להשאיר את אשתו.." וכו'. ב"ה, רוב ההולכים לצבא חוזרים בריאים ושלמים.
מה זה "מי שרוצה שילך"?.. מה זה, תחביב?... נלחמים בשביל כל עם ישראל - "מי שרוצה"?! והאחרים ישבו בבית כי "אינם רוצים"?
"מי שאשתו מפחדת"... "בריאות הנפש שלה יותר חשובה".. מי אמר?! מה זה יותר חשובה? יותר חשובה מהחיים של האחרים?
מספיק עם החרדות הללו, "אם תקבל התקפי חרדה ותלך לפסיכיאטר"... רוב הנשים לא תקבלנה התקפי חרדה. וכאלה, הולכות בד"כ לפסיכיאטר גם על דברים יותר קטנים... וזה לא פיקוח נפש....
כבר אמרתי, תמיד יש מקום לבדוק במקרים יוצאים מן הכלל. דוקא בגלל שאצל הרוב זה לא משהו כזה קיצוני. אבל ככלל?
אז את חיה בזכותו. כמובן, הכל חסד ה', ובזכות שהוא זימן אותו להצילך.
"כפירה" מתחילה מכפיות טובה.
שום קשר ל"אם ה' יחליט משהו אחר".. ה' ציוה על ונשמרתם לנפשותיכם, ועל עזרת ישראל מיד צר - וכמו שאומר המסילת ישרים, אם אדם לא נזהר, אז הוא נענש כפול: גם כי לא עשה מה שצריך באופן טבעי כפי שסידר הקב"ה את עולמו, וגם כי עבר על מצות ונשמרתם. כפירה, אם כבר, זה לא להאמין במה שה' ציוה, ולהמציא תורה חדשה.
אנחנו לא דיברנו כעת על "ללמוד" מול ללכת לצבא. זה לא היה הנושא. אלא על מה שאת כתבת - שילך "מי שרוצה".. "שילך מי שלא נשוי"..
את זלזלת בצבא, בחוצפה ובזילות. כתבת "ראינו מה הצבא עוזר"... על אנשים שמוסרים את הנפש גם עבורך. תחזרי בתשובה.
וכעת חוצפה חדשה: "אתם מזלזלים בלומדי התורה".. לא יאומן... כמה מסכתות כבר סיימת? מי זה "אתם"? בדקת כמה מאלו שכתבו כאן לומדים תורה לא פחות ממי שאת מכירה? "ואין טעם להתווכח על זה"?.....
לפעמים כשכותבים דברים חמורים - מוטב לחזור מהם, מאשר להתחפר עוד ועוד ולהעלות דברים ללא קשר לנושא המדובר.
מכירה.
כינוי כזה לצבא - זה מעטים מאד (לא מתייחס כעת לסתם אספסוף שמקללים, אלא תלמידי חכמים).
יש כאלה שחוששים שבחורים חרדיים שיתגייסו, אפילו אם אינם לומדים, יתקלקלו שם. אי אפשר להגיד שאין בכך טעם.
ב"ה, אצל בחורים תורניים שמתגייסים לשם שמיים, אנחנו רואים לא פעם דווקא התחזקות מתוך המצוה שעוסקים בה.
ומכל מקום, לכנות כך את הצבא - אותו צבא שמגן על כולם מפני שחיטה - זה נראה ממש דיבור נבלה.
הרב עובדיה מעולם לא כינה כך - ולא היה מכנה כך.
אם תיקלעו פעם בדרך בטעות למארב אבנים באיזה ישוב ערבי - כמו שקרה לא מזמן לאיזו משפחה חרדית - אז אני מציע שכאשר אתם מתקשרים שיציילו אתכם, תשאלו בנייד: הלו, זה צבא השמד? אתם מוכנים להציל אותנו?
אין מילים. תמשיכו לדבר ככה. אל תתפלאו על השנאה שאתם מייצרים. מרוויחים ביושר.
מי שלומד בפעל בישיבה. לא על זה הדיון.
בחורים מהציבור בתורני לאומי שמתגייסים מתוך אידיאל - לא "שורדים" אלא עולים. יש המתגייסים מתוך הלימוד בישיבה, וחוזרים לישיבה. חוזרים טוב מאד. אני לא צריך "לשמוע מהם", ראיתי הרבה כאלה. אז חבל להגיד "שמעתי מהם". שמעת מקצת מן הסתם.
ובעיקר, תלוי לאן מתגייסים. תלוי גם באיזה שלב בחיים. כמה הם כבר מבוססים בתורתם. עד כמה הם הולכים לשם שמיים.
ו"קשיים" יש בהרבה דברים.. גם אנשים שנוסעים בכל העולם לפרנסתם נתקלים בקשיים. באופן יסודי, צריך להבין שצבא זה לא "מותרות". בלי זה, אף אחד לא היה מתקיים כאן. ושלא יסמוך על זה שה' היה "מקיים אותו" - כי ה' ציוה להגן על עצמנו.
בלי קשר. טוטאלית.
כשכותבים בזלזול שיש בו כפיות טובה, "ראינו מה הצבא עוזר".. על מי שמגן יומם ולילה - מקבלים תגובה.
הלימוד זכות על תגובתך, שאת נערה צעירה.
אם תצטרכי אי פעם כאמא לדאוג לילדים שנמצאים בצבא, ותראי איך "מסבירים" שמי שרוצה להסתכן שילך, ועדיף לא נשואים.. אז לא תחשבי במושגים תיאורטיים של "סנוביות"... אולי זו הגדרה מתאימה דווקא לכתיבה כזו, של "ידיעה" בלי להכיר את המציאות.
על זה שהצבא מציל את החיים של כל מיני אנשים מישראל, כולל הכותבים כאן, ושל המדינה בכלל - את גם מכירה?
איזה דבר הוא זה, איזו כפיות טובה היא זו, איזה מוסר הוא זה - לקחת מערכת ענקית, שמגינה יומם ולילה תוך סיכון עצמי, על המדינה ויושביה - ולשלוף "סיפורים"... אם את במטכ"ל או בגוף אחר שממונה על הצבא, אז כמובן זה חשוב מאד - להפקת לקחים. אבל סתם כך, הוצאת שם-רע על הצבא? או לצורך "מסקנה" שבגלל זה, מי שלא מתחשק לו יישאר בבית - ויסמוך על אחרים שיסכנו את חייהם עבורו ויגנו עליו? והוא יתרץ לעצמו על כוס קפה, שיש גם "סיפורים"?!
האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?
ממש יצא השד מהבקבוק...
אם הוא מפחד- אז אין מה לעשות. הוא לא יהיה חייל טוב אז כדאי שילך.
אם היא מפחדת- שתתגבר. אין לנו מספיק חיילים טובים בקרבי, אז עד שיש מישהו כזה אי אפשר לוותר עליו רק כי אשתו מפחדת.
שתהיה גיבורה ותתגבר.
מה נראה לך ששאר הנשים לא מפחדות? בטח שכן. מי שבעלה בתפקיד מסוכן לא ישנה בלילה.
וגם אמא שלו
ואבא שלו
ואחים שלו
וכל מי שמכיר אותו.
במלחמה אני מתה מפחד לא רק על בעלי, על כל מי שני מכירה ונמצא בחזית..
אבל אין ברירה.
מתפללים וממשיכים.
אחרת לא יהיה פה כלום.
אם הוא - אז מה אפשר לעשות... לא יכול להילחם.
אבל אם היא - אין אשה שלא מפחדת על בעלה שבצבא.
אלא מה? שאכן, לגבי זמנים "רגילים", באמת אפשר להרגיע. להסביר מה קורה שם. שתראה שאין בשירות רגיל במילואים חשש סביר יותר מאשר כשנוסעים בכבישים.
ויתכן שאם באמת היא עם פחד חריג, שלא מצליחים לשחרר אותו, גם לגבי זמנים רגילים של מילואים, אז יש מקום לבדוק. כי זה לא אצל כל אחת.
אבל לגבי זמני מלחמה ח"ו - ה' ירחם..
הורים חוששים לא פחות לגבי ילדיהם - עומד אצלם "על קצה הלשון" לומר לילדיהם ש- די.. תשרתו במשהו פחות. או לפחות אל תתעקשו שיעבירו אתכם ליותר קרבי... וסותמים את הפה..
שלא לדבר כשלא תמיד אנחנו יכולים להיות וודאיים בנחיצותה של פעולה צבאית מלחמתית. צריך להתפלל לקב"ה, שלא יצאו למלחמה שאינה נצרכת, ושאם יוצאים - ילחמו היטב ויחזרו לשלום..
יש הרבה דברים שחשובים לאדם - הן לאיש והן לאשה - ועשייתם אינה אומרת שהם מעדיפים אותם על השני..
יש גם לאשה דברים שמאד מהותיים לה, ויתור עליהם הוא כויתור על מהותה, וזה כלל לא אומר שהיא "מעדיפה אותם על בעלה". זה צורך/ערך בסיסי לגביה - ואין ענין להעמיד כאילו זה מול זה.
למעשה, כדאי להסביר איך זה מתנהל. מה עושים בשריון. מה אמצעי ההגנה שיש היום (מעיל רוח וכד'), שתהיה רגועה יותר.
הרי גם היא מבינה שאם כולם יעבור לג'וב, לא יהיה מי שיעשה את העבודה. כך גם אם כל הורה ילחץ על בנו שלא יהיה בקרבי... גם ידעה מראש שאתה בשריון.
ואחרי כל זה - לערוך אומדן; כמה חרדתה היא דבר יוצא מגדר הרגיל - וכמה הדבר חשוב עבורך.
וזה שהיא דואגת לך - סימן שאוהבת אותך... הכל בנחת וברוח טובה.
אבל כנראה גם צריך להתגבר...
חשובה.
זה חלק מהמכלול של ההגנה על עם ישראל.
בלי אוכל, בלי לוגיסטיקה, בלי מכונאי מטוסים, בלי מודיעין (גם לא איסוף קרבי) - גם הקרבי לא היה יכול להילחם "על ריק"...
כולם חשובים. כל אחד צריך לראות היכן יכול לתרום את המיטב.
חובת הלבבות.
השאלה היא מה נכון לכם כזוג
תפתחו את זה יותר
את הפחדים שלה את הרצונות שלה
מול השאיפות שלך והרצונות שלך
ותחליטו יחד מה יעשה לכם טוב
בעיניין הזה שווה ממש להקשיב לשיעור של הרב שמואל אליהו שעשה בחנוכת בית שנקרא- הכוח המיוחד של דוד המלך
הושענא רבה הרב שמואל אליהו תשרי תשע"ח ישוב קידה
בגלל שאני דתי שרתי בצבא(מלחמת מצווה)
ובגלל שאני ציוני,לאומי אני לומד תורה(דואג למצב הרוחני של העם).
ובגלל שאני אוניברסאלי אני מקים משפחה.
איש אישה וילדים.
הדבר האוניברסאלי שאמור להתפשט לכל זה הרמוניה-אהבה אחדות בין כולם.
האהבה אמורה להתפרס לכל[נראה לי מהרב קוק] וכדי שיוכל להתפרס נכון אז צריך נקודה אחת שורשית שממנה יתחיל.
עיקר המצווה של ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאשתו,(-מהרב שמואל אליהו).
לפי האמת המוחלטת האלוקית-לאוניברסאליות האמיתית, כמו גם ללאומיות האמיתית, כמו גם לדת האמיתית יש שורש אחד.
בדת זה: ה' אחד ושמו אחד.תורה אמת אחת.
בלאומיות יש לב 1 'עמ"י לב שבאומות'.
וגם לאוניברסאליות יש לב 1 שזה אהבה שבין איש לאישתו.
מהרב שמואל אליהו שמעתי שהלב, העיקר של מצוות ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאישתו ובין אישה לבעלה. מצווה תמידית. ומשיעור של הרב נמדר הבנתי שכדי שהאהבה תתפשט לכל, היא דורשת נקודת ראשית נקודת לב, יחודית שממנה הכל מתחיל.
כמו שעמי נקראו ראשית-בני בכורי ישראל, כך גם לאהבה יש ראשית. בין בני זוג בזוגיות עפ"י דבר ד'.
אם הדבר האוניברסאלי הוא אהבה(שהיא הדבר שמתפשט לכל), והלב, השורש של אהבה זה בזוגיותקדושה-במשפחה(ומשם ורק משם אהבה אמיתית יכולה לבקוע לצמוח וכזה.), אז הלב השורש האמיתי של האוניברסאליות הוא בית נאמן בישראל זוגיות עפ"י אמות מידה אלוקיות איש ואישה.
מהשיעור של הרב שמואל אליהו שליט"א רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית.שנמצא בקישור
:
"חנוכת בית זה דבר משמעותי כלכך הוא משמעותי עד כדי כך שההלכה אומרת שמי שיוצא למלחמה ובנה בית ולא חנכו, ילך וישוב לביתו.
לצאת למלחמה זה מצוות עשה מן התורה!
-עד כדי כך שמוציאים את ארון הברית למלחמה, כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך לתת את אויבך בידיך.
אז אדם הולך עם ה יתברך בשדה הקרב אומרים לו: "חביבי תעצור.
לך הביתה, תחנוך את הבית."
"רגע אני רוצה להיות עם הקב"ה, ה' מתהלך בקרב מחנך".
אומרים לו: "ה' מתהלך בבית שלך עכשיו יותר!יותר!יותר ה' רוצה שתחנוך את הבית שלך, מאשר שתצא למלחמה.
יותר רוצה שתביא לידי ביטוי את הכרם שלך מאשר שתצא למלחמה.
יותר רוצה שתשמח את אישתך, מאשר שתצא למלחמה! כי זה התכלית!"
המלחמה היא ההכשר מצווה.
עושים. אבל אנחנו מתפללים ליום ש'לא ישא גוי אל גוי חרב',
אבל בינתיים אנחנו חיים בין חיות טרפ (
בלוני טרור..) אז אנחנו צריכים להלחם.
אתה נלחם בשביל מה? בשביל לטוע כרם ולחלל אותו! בשביל לבנות בית ולחנוך אותו ולהשתמש בו! בשביל לשאת אישה ולחיות איתה, ולהקים משפחה
וילדים
!
בזה ה נמצא יותר! זה ושכנתי בתוכם ממש. כל כך בתוכם, מבהיל כמה בתוכם..האור מתפשט בתוך הבתים שלנו, בחינת ושכנתי בתוכם.."
שכינה בכל 3 הרבדים.
1.דתי אז צבא יש שכינה בקרב מחנה ישראל.
2.לאומי ציוני אז תורה- יש שכינה בעם ישראל. יותר תורה יותר שכינה מלכות בית דוד(דוד זה הארץ אזכור-מהשיעור).
3.אוניברסאלי אז משפחה- יש שכינה בין איש לאישתו. זכו.
עכשיו הרב שמואל אליהו שליט"א עשה סדר מה ה-לב, מ-בין שלושתם איפה זה יותר שכינה.
הזדמנות פז!!
זה הזמן למצוא מקום לשיח ביניכם
לשכלל את ארגז הכלים בתקשורת הזוגית בתקשורת המקרבת ביניכם.
להשתדרג בחיבור ביניכם, להוליד מתוככם ברכה חדשה.
להעלות בנחת ובאהבה את הדברים לשולחן לברר כל אחד עם עצמו מול נקודת הכנות למצוא שיח אמיתי, וביחד ללבן את הדברים
לחפש מה השורש
כי בסוף כשהנקודה השורשית מתגלה היא ממיסה..בתכלס למה היא לא רוצה שתלך כי היא אוהבת אותך והיא רוצה שתמיד יהיה לך טוב, למה אתה רוצה כן לצאת כי אתה אוהב אותה אתה רוצה שעמ"י יהיה בביטחון והיא בכללותם. עכשיו בסדר לא צריך להשאר רק ברובד הזה, אבל כשמבינים ומסכימים שהנקודה היא אהבה הקשר החיבור בינכם מכאן נותר רק לברר עוד את הדברים, לשכלל את האהבה שתיהיה יותר בריאה, ללמוד את המרחב של הכבוד בינכם אתה אותה והיא אותך. כל אחד אחראי על הצד המיטיב שלו.
אפשר להתייעץ עם גדולים מכם שיעזרו לכם להגיע להחלטה הנכונה שלכם יחד.
ללמוד לשאול את השאלות הנכונות.!!!תאפשר לה להביא אותה ..זה ממיס ומאפשר שיח אוהב על הדברים. גם אם בסוף מגיעים למסקנה חדשה.
אם תתנו לזה יישוב הדעת ותאפשרו מרחב אוהב ומכבד של שיח תקשורת מקרבת.
תנסה לגלות את הנקודה הפנימית.. באשר לבקשתה
לתת מקום ומרחב לכל צד שלך ושלה עם כל הערך שלו והעומק והמחשבה שעומדת מאחוריו. זמן מקום מרחב אמון שהבקשה, הרצון -מגיע ממקום טוב ואוהב ומכבד בנקודת השורש שלו. אח"כ
לנסות למצוא את הנקודה שהיא היא הדבר שרוצים-מעבר לטכני של כן לצאת או לא לצאת. מה הדבר שעומד מאחורי הרצון לצאת או מאחורי הבקשה שלה שתישאר. אח"כ
לנסות להוליד דרך יצירתית וחשיבה מחוץ לקופסה מה אפשר לעשות כדי שהרצון שמאחורי הבקשה ימומש. אילו דברים ניתן לעשות על מנת שהרצון הפנימי יותר יבוא לידי ביטוי.
בהצלחה רבה ה' יברך אתכם!!
מחר היא לא תרשה לך ללכת לעבודה כי צריך לעבור כביש. ממש מסוכן. רוב אלה שהולכים למילואים חוזרים. ואין מקום שלא מסוכן בו. יש מושג שנקרא מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם. זאת אומרת שמי שמגיע יומו נתפס. ואם ממלאים את הראש בדאגות לא יוצאים מהן.
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה 
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
