אני מה זה הזדעזעתי, כי זה היה בן אדם באמת מסכן, ובמילא זורקים את האוכל
מה דעתכם?
לולא אמרת לו שיקח זה לא היה קורה
ראתה שחור ולא אדם...גם אתה הזכרת פעמיים את צבע עורו השחום והשחום מאוד..כאלה הם בנ"א לפעמים..אספר לך מקרה שראיתי לפני כמה שבועות:
הייתי על אוטובוס בירושלים ואחרי עלה איש אתיופי בשנות ה40 לחיו..היו שם הרבה ילדים חרדים קטנים ואחד מהם התקרב לאיש וקרא לו "כושי במבה"..האיש היה ממש רגוע ושליו, התקרב אליו ואמר לו בשקט "ילד שלי, למה אתה קורא לי כושי? לא רציתי לספר לך אבל אני האבא האמיתי שלך..אמא שלך ואני רצינו להסתיר אבל לא השארת לי ברירה..אסור לקרוא לאבא כושי(משהו כזה..)".. הילד הסתכל עליו מבועת וצרח בקולי קולות..
וואי,נשפכתי מצחוק..קיבל ממני לייק גדול!
אלף מחשבותאחרונהדיסלייק גדול.
לא רואה היתר לסייט ילד קטן.
אפילו מטינאייג'ר הייתי מצפה להבין את זה, קל וחומר מבן אדם בשנות הארבעים לחייו.
אבל אולי זה לא פעם ראשונה וזה הגיע עוד דברים שמלכתחילה מונעים אותו?
אולי המנהלת הזו קיבלה אזהרה לא לתת ואולי גם קנסו אותה בגלל מקרים בעבר?
אולי פעם שללו להם רישיון של משרד הבריאות בגלל מקרים דומים?
אולי יש מניעים אחרים שאנחנו לא יודעים?
אולי המנהלת התנהגה לא נכון כי היא בעצמה עברה איזה משהו אישי וזה נפל עליו?
יכול להיות כ"כ הרבה סיבות שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם שכדאי פשוט לנסות לדון לכף זכות.
במוצהר, אין בישראל היעדר בטחון תזונתי בין לילדים בין למבוגרים.
בפועל, אין שום מנגנון שמיישם את הבטחון התזונתי והקיומי, וזהו הכשלון החמור ביותר של הימין הישראלי ובפרט של תנועת החירות, המתיימרת בכבוד של יורשת חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי.
אבל אף עסק לא יכול להרשות לעצמו לחלק אוכל חינם לכל מסכן בלי בקרה.
גם נשמע שמה שהפריע לה זה שהוא לקח בלי רשות (למרות שמבחינתו זה אולי היה עם רשות כי הוא שאל אותך), כלומר אם היה מבקש ממנה אולי היא הייתה מאשרת לו.
נ"ב
אני בכלל לא מבין באיזו זכות אמרת לו שייקח, זה גזל גמור (אפילו אם זה היה מציאות של 'זה נהנה וזה אינו חסר').
שעבדתי בסופר עם מאפייה.
ובסוף יום הרבה פעמים נשארו בורקסים ומאפים. וששאלתי מה עושים איתם, אז אמרו שזורקים אותם.
אז שאלתי למה לא לתרום אותם? אז הם אמרו שהם באמת היו עושים את זה, עד שכנראה פעם אחת מישהו חטף מזה קלקול קיבה או משהו כזה ותבעו אותם.. לכן היום הם לא רוצים לקחת סיכונים..
הולכים להעביר חוק שלא יהיה אפשר לתבוע אותם
והחוק עבר כבר..
שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.
ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.
איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??
אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!
שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין
ספרים כאלה.
פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:
איך בונים אמונה.
נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר
משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)
ואת הרמח"ל (דעת תבונות).
חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.
שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.
לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא
תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)
הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח
את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.
בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין
אותך בנושא.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?