דף הבית ספריה הלכה . יש פירות שרק לעיתים נדירות מגיעים אליהם חרקים, כמו למשל תפוחים ומלפפונים, שאין צורך לבדוק אותם לפני האכילה, מפני שהסיכוי שימצאו בהם חרקים קטן מאוד, ואין לחשוש לו.
ולעומת זאת ישנם ירקות שברובם מצויים חרקים, כגון חסה, כרוב, שמיר ושאר ירקות-העלים בימים החמים, שאותם חייבים לבדוק או לנקות ניקוי כזה שודאי לנו שאחריו לא ישארו חרקים על העלים. ואם טעה אדם ולא בדק או ניקה את אותם הירקות, ועירבם בתוך סלט או תבשיל, על פי הדין, אסור לאכול את התבשיל או הסלט, מפני שרוב הסיכויים שיש בו חרקים.
ויש דרגת ביניים, פירות שברובם אין מצויים חרקים, אולם "במיעוט-המצוי" שלהם יש חרקים. כמו למשל משמשים ותמרים, שאף שברובם אין חרקים, מכל מקום מאחר שבמיעוט המצוי שלהם מצויים חרקים, ישנה חובה לבודקם לפני האכילה. ומהו מיעוט המצוי, כתב בעל ה'משכנות-יעקב' (סי' יז), שהוא אחד חלקי עשר. שאם מתוך עשר מנות שאדם אוכל ימצא לכל הפחות באחת מהן חרק או תולעת, ישנו חיוב לבדוק את כל המין ההוא לפני אכילתו. אבל אם טעו ושכחו לבדוק, ואין אפשרות לבדוק יותר, בדיעבד מותר לאוכלו. למשל, אם לשו קמח כדי לאפות עוגה, ובטעות שכחו לפני כן לנפותו, הואיל וברוב הפעמים אין בקמח תולעים, אפשר בדיעבד לסמוך על הרוב, ולהניח שאף עוגה זו נאפתה מקמח שלא היו בו תולעים (שו"ע יו"ד פד, ט).
ואם עוד נשאר קמח בשקים, יש לבודקו על ידי ניפוי בנפה, ואם ימצאו בו תולעים, משמע ששקית זו נגועה, ואין לאכול את העוגה (ע' פר"ח פד, לג, ונו"ב יו"ד כז).
ז - חרקים זעירים
כלל יסודי בדיני תולעים הוא, שכל חרק או בעל חיים שעין האדם אינה מסוגלת לראותו מחמת קטנותו, אין איסור לאוכלו. כי התורה לא אסרה מיני חרקים שרק במיקרוסקופ אפשר לראותם, אלא התורה אסרה רק מה שעין האדם יכולה לראות (ערוה"ש יו"ד פד, לו, אג"מ יו"ד ב, קמו). אולם אם אפשר לראות את החרק, אלא שהוא נמצא במקום שקשה להבחין בו, כגון חרק ירוק על עלה של כרוב ירוק, הואיל ולאור השמש ניתן להבחין בו, וכן אם החרק יעבור לפרי אחר שיתן לו רקע שונה, מיד יראו אותו, ודאי שחרק כזה אסור באכילה, ויש למצוא את הדרכים להוציאו מהירקות. ועל כן צריך ללמוד כיצד לאתר את החרקים.
אנשים רבים מתאוננים על כך שלא מצאו אף פעם חרקים בכרוב או בחסה. אבל באמת היו חרקים אלא שהם אינם יודעים כיצד החרקים נראים, ולכן עינם אינה יודעת לחפש אחריהם. וכן ישנם חרקים שמחמת צבעם הדומה לעלי הירקות, רק לאור השמש ניתן להבחין בהם, ואילו אדם שיסתכל בהם באור מנורה יתקשה לראותם. וישנה עוד סיבה, חרקים שנמצאים בתנועה קל יותר לראות, ואילו חרקים שעומדים על מקומם, פעמים רבות נראים לעיני המסתכל שאינו בקיא כמיני לכלוך. וכיום רגילים לאחסן את ירקות העלים במקרר, וכשקר החרקים נרדמים, וגם לאחר שמוציאים את הירק מהמקרר לוקח זמן עד שהחרקים יתחילו לזחול. ולכן מי שרוצה לראות את החרקים על העלים, עדיף שיחמם מעט את העלים בשמש או מול התנור או האש, ואז יראה איך החרקים מתחילים לזחול על גבי העלים.
ועוד דרך ישנה לראות חרקים המצויים בשמיר ובפטרוזיליה, לקחת נייר לבן, ולנער מעליו היטב את העלים, ולאחר מכן להתבונן במה שנפל על הנייר. פעמים רבות ימצאו שם תולעים וחרקים.
ח - ניקוי שמיר ופטרוזיליה
בכל ירקות-העלים כדוגמת שמיר, פטרוזיליה, חסה וכרוב מצויים חרקים קטנים, וכל מי שאוכל ירקות אלו ללא ניקוי מתאים, ללא ספק נכשל פעמים רבות באיסור אכילת חרקים. 1 אמנם יתכן שימצאו עלים שבאופן טבעי נקיים מחרקים, אבל במקרים רבים מצויים על העלים חרקים.
עתה נסביר כיצד יש לנקות את השמיר והפטרוזיליה מחרקים. ראשית יש להקדים, שבשטיפה רגילה החרקים אינם ניתקים מהעלה. כי ברגליהם ישנו חומר דביק שמחברם היטב לעלה, כך שזרם המים לא מצליח בדרך כלל לשוטפם ולהרחיקם מהעלה. ולכן צריך תחילה להשרות את חבילת השמיר או הפטרוזיליה בתוך מים עם מעט סבון או אמה, כדי למוסס את הדבק המצוי ברגלי החרקים ולנתק מעט את החיבור שבין החרקים לעלים. במקום להשרות באמה או סבון אפשר להשרות את העלים במים שערבבו בהם חומץ או מלח, אבל לדעת המומחים הטוב ביותר הוא להשתמש באמה או סבון, מפני שפעולתם כנגד הדבק שברגלי החרקים טובה ביותר. כמובן שיש לדאוג שבמשך השריה יחדרו המים עם האמה לכל צדדי העלים, ולכן יש להקפיד להתיר את הקשר המאגד את חבילת העלים.
לאחר שריה של כחמש דקות צריך לשטוף את העלים בזרם די חזק, באופן שהזרימה תגיע לכל צדדי העלים, כך שכל חרק שנמצא על גבי העלים יישטף מהעלים. לאחר מכן עלי הפטרוזיליה או השמיר או הכוסברה כשרים לאכילה.
ט - ניקוי כרוב
את החרקים שעל גבי הכרוב קשה לראות, ראשית מפני שהם קטנים מאוד, ושנית צבעם דומה לצבע העלה. למשל, בכרוב ירוק ישנם חרקים קטנים ירוקים-לבנים שרק לאור השמש ניתן לראותם. וכפי שכבר הזכרנו, מי שאינו יודע לנקות את הכרוב מחרקים, פעמים רבות כשהוא אוכל כרוב, הוא אוכל גם תולעים ושרצים.
עתה נסביר כיצד לנקות את הכרוב מחרקים, ושתי דעות עיקריות בזה. לפי הדעה המחמירה, יש להפריד את כל העלים זה מזה, לאחר מכן להשרותם במשך כחמש דקות בתוך מים עם סבון נוזלי או חומץ, כדי שרגלי החרקים ינתקו מעט מהעלה. לאחר מכן לשטוף כל עלה היטב משני צדדיו, באופן שזרם המים יגיע אפילו אל תוך קפלי העלה וישטוף משם את החרקים הקטנטנים. לאחר שטיפה כזו אין סיכוי שיישארו חרקים על עלי הכרוב, ואף על פי כן המחמירים מביטים היטב על העלים לראות שמא נשארו בהם חרקים.
והדעה המקילה סוברת שרק בחצי החיצון של הכרוב ישנה חזקה שנמצאים חרקים, אבל בחלק הפנימי יותר, ברוב רובם של הכרובים אין חרקים, ולכן העלים הפנימיים אינם נחשבים כירק שחייב בדיקה. ולכן לשיטה המקילה יש הבדל ברמת הניקוי והבדיקה שבין העלים החיצוניים יותר לבין הפנימיים. וכך עושים בכרוב אדום. תחילה מורידים וזורקים את העלים החיצונים המלוכלכים כדרך שכולם נוהגים לעשות. לאחר מכן מחלקים את הכרוב לארבעה חלקים, ובודקים כל רבע לחוד. תחילה מורידים מכל רבע את שלושת העלים החיצוניים, ובודקים אותם היטב משני צדדיהם, וכמובן כל חרק שמוציאים זורקים. במידה ולא נמצאו חרקים בשלושה עלים, ממשיכים לבדוק עוד כשלושה עלים באופן שטחי יותר. במידה ולא נמצאו חרקים באותם עלים מסתפקים בבדיקה זו ואין בודקים יותר באופן מפורט את העלים הפנימיים. אלא משרים את עלי הכרוב ואת הגוש שנשאר בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח, ולאחר שריה של כחמש דקות שוטפים היטב את כל העלים וכן את הגוש הפנימי שנשאר.
בכרוב ירוק יש סכנה שהחרקים נכנסים יותר לעומק, ולכן אין להסתפק בבדיקה מדוקדקת של שלושה עלים, אלא צריך לבדוק היטב לפחות ארבעה עלים. ובצורה שטחית יש לבדוק לפחות חמשה עלים. לאחר שבמשך כתשעה עלים אלו לא נמצאו חרקים, משרים את העלים ואת הגוש הפנימי בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח למשך חמש דקות, ושוטפים את העלים היטב מכל צדדיהם בזרם של מים, וכן שוטפים את הגוש הפנימי.
בנוסף לכך יש לשים לב שלעיתים תולעת גדולה חודרת לתוך גזע העלים, וכדי לראות אם היא קיימת, יש להתבונן בגזעי העלים באור טוב ולראות אם יש שם מחילה ארוכה.
)
על הסוף
) ודי מהר היא התחילה לקנות עופות מהדרין גם. זה די ברוח טובה ברוך ה'. וגם אני למדתי שיש היתרים די מפליגים לאכול אצל ההורים.
