הבדלים בהקפדה על כשרות~לולה
היי אנשים, שאלה שעלתה לי בעקבות כמה בחורים שנפגשתי איתם.
אני מגיעה ממשפחה שמקפידה על כשרויות מהודרות (בשר חלק, עוף מהדרין, חלב ישראל, ירקות עליים גוש קטיף.. הבנתם את הרעיון) ומאז שהתחלתי לצאת, הבנתי שלא כולם ככה.
למעשה, אף אחד מאלה שנפגשתי איתם לא הקפיד כמונו.

השאלה שלי היא מה עושים עם זה? מראש לברר מה הכשרויות שהבחור אוכל כדי להחליט אם לצאת או לא? נשמע לי מוזר.. מצד שני, אני לא מעוניינת להקל בתחום הזה ולא מעוניינת שבבית שאקים בע״ה מלכתחילה לא יקפידו בעניין כמו שאני רגילה.

(וכן, אני יודעת שהרבה מהרבנים אומרים שזה בסדר גמור לאכול רבנות. בכל זאת, אני רגילה שלא. שלא לדבר על עלים למיניהם שחובה הקפדה מיוחדת)

תובנות והמלצות יתקבלו בברכה
לדעתי לא צריך לסנן הצעות בגלל זה..קוד אבל פתוח
כן להגיד במהלך הקשר שזה משהו שחשוב לך...
לא הבנתי את השאלהאורות מאופל
אם זה הבית שאת רוצה, וזאת נקודה קריטית (וב"ה שכך), מה המקום שלא לברר? איך זה שונה מכל תחום אחר?
אם זאת נקודה שאת מוכנה להתפשר עליה, ממילא את צריכה לענות לעצמך כמה את מוכנה ולעבוד בהתאם.
כמה פשוט ונכוןבמחילה


אמת דיברתארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך י"ב בכסלו תשע"ט 12:14
חוץ מהדעה ביחס לתפיסה הזו.

חשוב לך, סנני על זה.
לא חשוב לך, תראי עד כמה את מוכנה להתפשר.
^^^^^^44444
ואני מוסיפה- כדאי לעשות בירור הלכתי בנושא.
ול"הוריד" נורמות חברתיות ולהשאר עם ההלכה.
בגדול כשרות מורכבת מ- 2 דברים:
1. דרישות הלכתיות
2. רמת הביקורת.

דרישות הלכתיות זה למשל- לא לבשל בשר וחלב ביחד- על זה אין עוררין.
יש דרישות שנמצאות במחלוקת הלכתית: אבקת חלב נוכרי (בארץ אין חלב נכרי כשר), בשר חלק, שאיבת חלב בשבת (מקור ההבדל בין מהדרין ללא מהדרין), בפסח קטניות ושרויה וכו'.....

רמת ביקורת- הכוונה לעד כמה הבדיקה שבאמת המקום עומד בדרישות היא טובה. פה ההבדלים מאד ניכרים גם בתוך הרבנות. רמת הביקורת ברבנות אחת יכולה להשתוות לבד"ץ ותהיה שונה לגמרי מרבנות אחרת. גם רמת הביקורת ב"מהדרין" של הרבנות שונה מרבנות לרבנות- אין דרישות אחידות (נאמר לי ע"י משגיח).

לדעתי כדי לבדוק את הדברים הנ"ל ולפעול על פיהם.
ולקלף את כל החלק החברתי (כמו אצל חלק מהחרדים שאוכלים רק חלק מהבד"צים בגלל סיבות חברתיות ולא בגלל בעיה הלכתית לשיטתם).
כשמקימים בית מחליטים ביחד. כל אחד בא מעולם אחר..כמעין הנובע
זה לא קריטי. יש הרבה זוגות שאחד כן אוכל א. חלב נוכרי והשני לא. אז מחליטים ביחד, או שנשארים ככה או שהשני גם מקבל על עצמו. לא חסרים דברים שיהיו לכם לגשר, צריך ללמוד לעשות את זה ולא לברוח כשמדובר בדברים כל כך מזעריים.
זה בעיקר עיניין של איפה אתם בוחרים לעשות קניותים...
אם יש הסכמה לגבי הכשרות בבית שתקימו לא רואה סיבה להפוך את זה בכלל לנושא שבודקים
זה לא מדויק. כשרויות מהודרות זה יותר כסף,ענבל

בס"ד

 

זה הגבלה על מוצרים, על מסעדות, זה קאדר בכל אירוח [אם כי אישית אני לא מבינה איך אנשים כאלה לא יודעים שמותר לוותר על החמרות כדי לא להטריח או לבייש את בעלי הבית]. בקיצור, זה לא כזה פשוט ואישית היה לי מאד קשה אם בעלי היה מקפיד יותר ממה שאני מקפידה.

קצת יותר יקר, ואפשר ורצוי להמעיט בבשרים...

הגבלה- נכון בבילויים משותפים

לגבי אירוח - בעלה של אחותי אמר בהתחלה שיאכל אצלנו ואמא שלי מעצמה קונה לו הכל בהכשר מהדרין כשבאים

ברמה של קניות ובישול לבית הם פשוט הולכים לסופר מהדרין ואני לא חושבת שמרגישים במחסור שם

למה רצוי להמעיט בבשר?ענבל
בס"ד

בכל מקרה זה עדיין ויתורים שצריך לקחת בחשבון. אם הייתי גבר לא הייתי מסכימה לדרישות במיוחד כי באופן מסורתי המנהגים הם על פי הבעל ולא הייתי מוותרת כגבר.
כאשה לא יודעת מה הייתי עושה אם היו מציעים הצעה טובה שהבחור בה מקפיד על כל אלה. ב"ה לא נאלצתי לעמוד בניסיון חוץ מלהעלות את השעות בין בשר לחלב וזה מטריף אותי כל פעם מחדש.
וכן צודקת, אני גם שמחתי שבעלי לא מהמחמיריםים...


אם זה רק כשרות של בשר/ א. חלב ישראל וכד'....44444
זה לא כזה מסובך..... זה לא שצריך להחליף כלים.
פשוט כשמגיעים קונים מוצרים מסוימים שיחסית נגישים.
זה לא מסובך יותר מאורח צמחוני/ טבעוני/ אלרגי/ סתם בעייתי באוכל....
^^^^^44444
אמא שלי למשל נשארה עם המנהג מהבית לגבי זמן המתנה בין בשר לחלב וחכתה יותר. לא היה אישו סביב העניין.....
כשרות- כל דבר לגופומני1234
אני אף פעם לא סומך על שום כשרות בעצימת עיניים.
כל מוצר אני בודק ברכיבים מה יכול להיות בעייתי ומה בסדר וכן הלאה.
לגבי מסעדות,וודאי שיש לבדוק פי 100 יותר טוב כי יש המון בעיות כשרות במסעדות. ולכן לפעמים רבנות זה כשרות מעולה שאפשר לסמוך בעיקר עליה.
דווקא מוצרי "קו ייצור" הם ממש ממש לא בעייתיים.44444
לדעתי אים מה לבדוק ברכיבים- זה לא שמישהו ירשום שם שומן חזיר ורובנו לא יודעים מה זה e-345.
וברשותך אוסיף על דבריךאניוהוא
גם אם אתה יודע מה זה החומר המדוייק - אפשר בד'כ להפיק אותו בכמה דרכים -(בעיקר מייצבים, צבעי מאכל וחומרי טעם וריח) שחלקן כשרות למהדרין וחלקן נסמכות על כל מיני התרים דחוקין...
תקפידי על מה שנראה לך.מי האיש? הח"ח!

כשתתחתני המשפחה שלך תיאלץ להתגמש עם זה, או לצאת רעים ולא לבוא.
קחי בחשבון שבנים ממש אבל ממש אבל ממש לא אוהבים שקובעים להם בנושא כמו חומרות כשרות, אז בהחלט ייתכן שזה מוריד אותך כאופציית שידוכין.

הייתי שמחה שתסביר את הקביעה בחלק האחרוןרחפת..
של הודעתך.
מה לא ברור?מי האיש? הח"ח!

כתבתי בעברית, לא?

דרושה איזו הבהרה?

מה שלא ברוררחפת..
ש''*כל* הבנים ממש אבל ממש'' וכו'

על סמך מה? ומדוע?
זה לא מה שכתוב שם.מי האיש? הח"ח!

וזו לא הפרשנות הלוגית של מה שכתוב שם.
כתוב שם "שבנים ממש אבל ממש אבל ממש לא אוהבים" וכו', כלומר שבוודאי חלק מהבנים כאלו ולכי תדעי אם לא כל הבנים כאלו.
וזה מסכן לה את האפשרות לשידוכין.

ואישה תורנית דואגת לפני הכל לשידוכין ולא לחומרות בכשרות.
אם היא למדה שמדובר בחומרות הלכתיות שהכרחיות מסיבות כאלו ואחרות אז שתשמור אותן, אבל אם היא יודעת שאלו חומרות משפחתיות אז אפשרויות לשידוכין מבחינה תורנית הן חשובות יותר.

מעניין..רחפת..
תודה על הפירוט
חומרות?? בכלל לא. בעייני זה בסיס.~לולה
לא מצאתי רב שמתיר באופן גורף ומלכתחילה לאכול ירקות לא בדוקים, אבקת חלב נוכרי (הרוב טוענים שיש מקום להחמיר). בענייני בשר ועוף אני לא הכי מבינה מה ההבדלים בשחיטה כך שלא אכנס לזה.

זה לא שאני אוכלת רק כשרויות נדירות שאין למצוא בשום מקום. בכלל לא. היום ב״ה מאוד פשוט למצוא כשרויות מהודרות בכל מקום. אנחנו לא גרים בחו״ל.

ככה שאני חושבת שמותר לי להיות תורנית ועדיין לרצות מישהו שמקפיד פחות או יותר כמוני

תודה לך על התגובה החביבה...
לא הבנת.מי האיש? הח"ח!

זה לא חשוב אם את צודקת או לא.
מה שחשוב הוא שידוכין כהלכה.

חח מה..?אורות מאופל
מקורות בבקשה?
אתה רציני?מי האיש? הח"ח!

בדקת כמה בנות דתיות הן רווקות מעל גיל שלושים ושמונה?

תיחקרת אותן וביררת כמה מתוכן נותרו ברווקות הזאת, שמזמינה בסופו של דבר נפילה לתהום בענייני אישות, רק כי חיפוש הזוגיות התנהל אצלן בבררנות קיצונית מתחסדת ומסרסת, שבסופה התפכחות שהעיפה אותן ישר לקיצוניות הנגדית?
רוצה לקחת אחריות על גיהנום וחורבן כאלו?

אין לך דברים יותר טובים בחיים לעשות?
הלכת לברר עם רבנים ולשמוע מהם על מקרים?

איך זה קשור..?אורות מאופל
לא שמעתי על היתר לאכול בשר עם חלב "כי אחרת זה ייצור תסכול נוראי שיגרום לנפילות באישות, הפחתת ילודה וייצור תחושת ביאוס כללית בציבור".

ב"ה שיש נשים עם שאיפות תורניות אמיתיות שלא נלחצות ולא מורידות את הרף מתוך דחפים כמו אלה שתיארת. יש מצוות, וחשוב לקיים מצוות, ויש הלכות לגבי איזו מצווה דוחה איזה מצווה. מותר להתחתן עם מחלל שבת ולנהוג כמותו, כדי להתחתן? לא שמעתי על פסק כזה. אה, אבקת חלב נוכרי זה שונה? מי אמר? כי יש מתירים? אז מה, לדעת האוסרים זה לא שונה.
אין לך מושג על מה אתה מדבר.מי האיש? הח"ח!

לך תדבר עם רבנים.
יש טרור ואני נלחם בטרור כי אליי מגיעים עם נפגעות הטרור (כולל אלו ששיתפו לאורך שנים פעולה עם הטרור).

אני לא יודע למה אתה קורא טרוראורות מאופל
אבל באמת נשמע שאתה נפגע חרדה..
כל אחד יטפל בעצמו.מי האיש? הח"ח!

אתה תטפל בעצמך ואני אטפל בעצמי.
רק תשתדל לא לייצר צרות לנשים אומללות שאחר כך מחפשות מי יטפל בצרות שלהן.

הרב ליאור מתיר לכתחילה א חלב נכרינחשון מהרחברון
ומתיר לכתחילה ברוב הירקות עלים גידול לא מפוקח ולשטוף...
הערה לגבי חלב ואבקת חלב נוכריארץ השוקולד
פוסקים שהתירו כיום חלב ואבקת חלב נוכרי:
(שוב, היתר במדינות מערביות על סמך השלטון ללא השגחה)
הרב פיינשטיין, החזון איש והרב יוסף משאש.

פוסק שהתיר אבקת חלב נוכרי ולא חלב:
הרב צבי פסח פרנק, ובעקבותיו פסק הרב ליאור ובכלל הרבנות לגבי נהליה הרגילים.

רב שטוען כיום שיש בעיה עם אבקה ואולי גם עם חלב:
הרב וייטמן.

אז לא יודע לגבי רוב, יש הרבה צדדים להקל בסוגיא הזו. אם כי יש הסוברים שראוי להחמיר בכל מאכל.
אבל אני חושב וכך כתבתי למטה שראוי שנחמיר באותה מידה בענייני ממונות:
נחלקו האם מותר לראות סרט מדיסק צרוב, אז ברור שצריך להחמיר. וכן על זה הדרך
ירקות לא בדוקים זה חומר נפץ. אבקת חלב נוכרי זה קפצונים מסויהאורות הכתובה
על דרך משל וכו'
קפצונים. סופר טייגרים. דבור משולש וצרעה מתומנתאורות הכתובה
איך אתם עוברים פורים בלי רחובות התחתית של בני ברק סיטי?
יו!ענבל

בס"ד

 

אתה יודע שפעם כשהייתי קטנה היינו אצל המשפחה של גיסי בבני ברק עיה"ק וזרקנו שומים מהחלון בחדר שלו על העוברים ושבים. היה שמח. 

 

[כן בדיעבד אני יודעת שזה לא בסדר וכו, אבל כילדים קטנים זה היה כיף!].

שום זה שזרקתם, על שום מהאורות הכתובה
מאיפה אתה מביא את זה?ה-מיוחד

היא לא קובעת לאף אחד. מאוד חשוב לה\ היא רגילה לזה\ווטאבר אבל אם זה ככה ויכיר אותה בחור ויתאים לשניהם יש סיכוי מאוד גדול שהוא ילך איתה (לפחות בבית)

עייפתי מלחזור על עצמי.מי האיש? הח"ח!

אין התשובה נוגעת לאינדיווידואל אלא לכלל.
התפקיד שלי כמשיב תשובה הוא לראות את הכלל.

הבאת משפט נכון אבל לא ממש קשורה-מיוחד

כמו כל שאלה בנושא של היכרויות יהיה מישהו מעוניין ויהיה מישהו שלא ירצה. גם אם היא מחפשת בחור שומר מצוות זה מוריד לה את האופציות של בחורים שלא שומרים מצוות.

לא שומרים מצוות?מי האיש? הח"ח!

כי הרב שלהם מקל בפסקי הלכה?

לשם הגענו?

גם לי קצת חשוב העניין הזהרחפת..
אני מבקשת מהחברות שמבררים אצלן לספר שאני בצד המחמיר בנושא כשרויות. זה יסנן את מי שזה לא מתאים לו.

וכמובן לדבר על זה
אני רואה בדרך החיים הזו איזשהו סימן לאו דווקא בכשרויות, אלא איך אני תופס את ההלכה באופן כללי.
החמרה בכשרות מעידה על תפיסת ההלכה?ענבל
בס"ד

חשבתי שחינכנו אותך טוב מזה
לא... שום קשר..אורות מאופל
ידוע שקיום ההלכה ותפיסת ההלכה אלה דברים מנותקים לחלוטין..
אנחנו בבית ממש מקפידים על ההלכהמחייכת =)

אוכלים רק בשר חלק, כל הירקות גוש קטיף וכו'..

 

אבל בעניין אבקת חלב נוכרי אנחנו כן אוכלים כי זה מותר עפ"י הרב עובדיה..כך גם בכשרויות של עוף- אנחנו אוכלים רבנות.    מי שמקפיד לאכול מהדרין אשריו!

אבל זה לא אומר שאנחנו פחות מקפידים מבחינה הלכתית ממי שלא אוכל..

 

 

 

 

 

אחלה, אז זה עניין של מינון, זה לא שייך.אורות מאופל
אפשר לחלק את המזון לסוגות, לייצר לכל אחת גרף בין 1-10 ברמת הכשרות שעליה מקפידים, לסכם את הגרפים לממוצע ולדרג את רמת ההקפדה על כשרות.
אמנם זה אומר שמי שאוכל חזיר עם גבינה בדצ יקבל ציון ממוצע 5, אבל העיקרון הובן..
ממוצע אצלך אולימי האיש? הח"ח!

תלמד מתמטיקה

לא אמרתי ולא כדאי להכניס לי מילים לפה. לא מוסיף לך נקודות.ענבל


אני גם לא מחפש אותןאורות מאופל
אלא להבהיר את דעתי, ואת זאת עשיתי בהצלחה, לדעתי.
מסכימה~לולה
זו גם התחושה שלי.. יצא לי לפגוש מישהו שבאופן עקרוני מעוניין לחזק את הרבנות ולכן אוכל דווקא בכשרות הזו. זה משהו אחד.
אבל אצל אחרים הכשרות היא לא משהו שביררו עליו ולמדו עליו והחליטו בכוונה לנהוג כך, אלא כי כך רגילים מבית. שזה בסדר גמור, רק לא בטוחה אם בשבילי

מה שהבנתי מהשרשור פה זה שכדאי לברר מראש כדי שלא יהיו אי נעימויות. תודה לכולם!
ברמה הכללית יש בזה משהוארצ'יבלד
אשריך על ההקפדה והרצון להוסיף בקודש!אורות הכתובה
לגבי הסנדוויץ׳- לדבר על זה, ובכללי, זה הכי טוב לגבי הסיפא- מה זה מסמן בעיניך מעבר לכשרות?
בן עדות המזרח שלא יאכל קטניות בפסח- ייחשב יותר דוס? אכילתו או אי אכילת קטניות על ידו (זתומרת על פיהו) מעיד משהו על תפיסתו כשרות? ומעבר לכך, את תפיסתו את החיים היהודיים בכללותם?
אני אשכנזי. אין לנו עניין של בשר חלק.
אני לא מדבר על לאכול במסעדה שכוחת אל (תרתי משמע) שהמשגיח הוא דרוזי שהקשר שלו ליהדות זה שהוא פגש ביינישים בצבא, ומכיוון שהדרוזי במשבר אמוני אז הוא מסמס באיד אל פיטר מ-4 בצהריים ולומד עם הבישוף של הכפר עין איה במקום מסכת בבא קמא, ולא בא להשגיח על המסעדה כי הוא בפנימיות של הישיבה רואה אדיר מילר בטלפון המסונן.
אני מדבר על הפער בפסיקה ההלכתית.
וכן דברים שהם לא בשר. חבילות מסטיקים. טוסטר משולשים. בירה בחמש שקל בבר אילן בהפסכיף.
האם בעיניך זה מעיד מבחינה תורנית על הבחור?
לגבי בשר חלק- זה לא כ"כ נכון שלאשכנזים אין עניין.44444
בעקרון לפי הפסיקה האשכנזית עדיף בשר חלק.
גם לאשכנזים פוסקים חשובים מצריכים חלק. למשל השל"הה' הטווב
"עניין" ברור שיש בזה.
לפעמים זה דעות שונות כמו קטניות ושרויה בפסח.44444
זה לא עניין של יחס להלכה אלא דעות שונות.
דווקא המקרה של א. חלב נוכרי זה מקרה קלאסי שבו ממש רואים שזו פסיקת הלכה שונה ברמה היותר משפטית.
הייאורות הכתובה
קודם כל כל הכבוד לך על ההקפדה בדבר והרצון להמשיך עם זה, משבחרת שזה חשוב לך
זה באמת נשמע (לפחות בשבילי) קצת מוזר לברר על דבר כזה לפני.
בסופו של דבר- אם זה חשוב לך אז זה חשוב לך
יש כאלו שמקפידים מהבית ויש כאלו שלא (אנחנו למשל לא).
זה גם דבר שאפשר להעלות בפגישות, לא?
יש כאלה שיסכימו לזרום עלזה, ויש כאלו שלא.
לעניות דעתי חשוב רק לחלק בין מה שאמרת על 'רבנות' ובין 'ירקות עלים'. לאשכנזים זה סבבה לגמרי לאכול בשר לא חלק. מצד שני, חסה של גוש קטיף זה דיי מאסט לכולם, אחרת זה בלאגן עם תולעים.
ואמנם שחשוב לחלק בין מה שבאמת נצרך לבין מה שלא חובה- זכותך לרצות משהו מאד מסויים בבית שלך.
אני פשוט לא כל כך מבין למה לקנות קופסת טונה בד"צ ולא רבנות, כשהחברה אותה חברה, וזה משחקים של כשרויות וחסויות, וההבדל העיקרי הוא פשוט במחיר ולא בטיב כשרות המוצר. ושוב לגיטימי שתרצי אחרת.
האם חשוב לך שרק בשרים יהיו בד"צ או בעצם כל מוצר וחומר גלם?
בהנחה שהכל, זה מתוך מודעות שלפעמים זה לא, אמ, באמת 'יותר כשר'?
אם זה מתוך מודעות- למה זה חשוב לך?
לא מתוך שלילת זכותך לרצות כך וכך. פשוט..האם זו באמת מעלה, או פשוט הרגל, באשר הוא הרגל, שלוקחים מהבית? או אולי פתאום לא נעים ליד ההורים לשנות 'כלפיי מטה'? שתרגישי, מצדך או מצד אחרים, ש'נפלת על בעל פחות תורני ממה ששאפת?
וכל המחשבות הללו לגיטימיות, ולגיטימי שזה ימשיך להיות חשוב לך. פשוט קודם כל להבין למה זה משמעותי בשבילך. בהצלחה!
את מחליטה במטבחחסדי הים
נשוי כבר אבל אשתףנחשון מהרחברון
אשתי הגיעה מבית שמאד אבל מאד מקפיד.עח כשרות, וגם אשתי ספציפית. לפי כל החומרות. הידועות והפחות ידועות. כושרות כבסיס, לא כחומרא. מה לעשות אשכנזי התחתנה עם תימני כבר כמה דברים הלכו. (אותו פיירקס לבקר וללזניה חלבית למשל) אבל מעבר לזה אני כבר כמה שנים לומד ומשתדל ללמוד הלכות כשרות בהלכה ובמציאות בשטח וערב כך הגעתי לקולות חלקכם יאמרו מפליגות. כולם על דעת גדולי ישראל. (אורז מחברות מסוימות לא לברור. ירקות עלים מסויימים לא גוש קטיף, ואפילו ח''ו לא לברור תבלינים)
ואשתי הצדיקה שינתה הכל 180 מעלות. לקח לה קצת זמן להתרגל אבל זהו היא שם.

טיפה עלי כי בכ''ז לא הרבה כאן מכירים אותי (בכ''ז נשוי 3 שנים) אני נחשב דוס, מאד דוס. ויעידו על כך אנשים שמכירים אותי. ההלכה חשובה לי מאד מאד. ואני משתדל בכל הכוח לעשות את רצון ה' המדוייק.

המשפחה של אשתי אוכלים אצלנו. למרות שאנחנו לא קונים בשבילם הכשרים מיוחדים.
יש משהו שכשלאדם חשוב מה הוא מכניס לפה, גם אם זה לא מה שאתה חושב, אפשר לסמוך עליו שזה כשר.
מעבר לזה, מהמשפחה של אשתי לפעמים שואלים אותי דברים בהלכות כשרות.ואני אומר להם מה לדעתי ומה לפי הרבנים שלהם...


מסקנות:

א, זה לא מעיד בכלל על רמת ההקפדה הדתית.

ב, לא תמיד יש עניין הלכתי אמיתי בחומרות האלה, בטח שלא שווה לפספס על זה מישהו ראוי להקמת הבית.

ג, תמיד אפשר להשתנות. אשתי השתנתה אבל בהרבה סיטואציות אחרות אני הייתי משנה (למשל, אם לא הייתי לומד לעומק את המציאות, והייתי אוכל רבנות כי ככה גדלתי, הייתי משנה..)
כתבת יפה, אין לי יותר מדי להוסיףארץ השוקולד
מלבד אמירה אחת:
מצוות בין אדם לחברו בחושן משפט, כגון לשלם למנקה/בייביסיטר באותו היום, או להקפיד לא לקחת עגלת קניות כדי לסחוב קרשים לל"ג בעומר וכד'. פעמים רבות בעלות משקל גדול יותר מענייני כשרות מבחינה הלכתית.

חשוב לך שיהיה לך בעל צדיק, תראי איך הוא מתנהל עם כספו וכספי אחרים, זה חשוב יותר, כדברי הגמרא בבא קמא:
"אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר: מילי דאבות, ואמרי לה: מילי דברכות" (בבא קמא דף ל עמוד א)
מעצבן אותי שמביאים דוגמאות כאלה.לב אוהב

שצריכים להיות ירא"ש זה בהכל. למה אם אני מחפשת בחור שמקפיד בכשרויות,

אז איכשהו יש מסקנה שיהיה פחות אכפת לי מאיך הוא בהלכות גזל?!

 

וזה לא קשור לצדיק או רשע. זה בסה"כ עניינים ביראת שמיים.. 

 

 

הפאנץ שהוא מקשה- זה למה לא טורחים לבדוק את זה.ארצ'יבלד
למה נתפסים על כשרות?

ברעיון התשובה היא כי זה נוגע לזוג ברמה זו או אחרת. (התשובה הזו לא פשוטה)
אף אחד לא נתפס..לב אוהב

בודקים הכל בכל מכל.. 

הפותחת ספציפית פתחה שרשור על כשרויות.. אבל כמובן שלאדם יר"ש חשובה הקפדה על כל סעיף בשולחן ערוך.

ויש עניין להדר בכשרויות כי מעבר לעונש של אכילת מאכל לא טהור או לא כשר, זה גם נכנס לגוף ומשפיע רוחנית לרעה. וקשה מאוד לזכך את זה .. ויש על זה הרבה סיפורים

 

נראלי שכן נתפסים.ארצ'יבלד
ראיתי מלא שרשורים על כשרות, ואפס על דיסקים צרובים.
אני בטוח @ארץ השוקולד יהיה מוכן לנדב לך מלא דוגמאות שלא מבררים.

אני אניח כמה משלי:
מצוות עשה- הוא מתפלל קריאת שמע בזמנה?
הוא שומר על גופו? שינה אכילה משהו מינימלי?

האם הוא מחמיר על עצמו לתת צדקה כשעני מבקש ממנו ברחוב?

לאווים - הוא למד הלכות לשון הרע?
הוא למד הלכות שבת? (החפץ חיים מעיד שאדם שלא לומד הלכות שבת בהכרח יחלל)
אבל בנושא האלו לא ממש מבררים אם הוא מתכנן ללמוד כדי לא לעבור על הלאווים הודאים (סביר מאוד) האלו...
אתה מתכוון פה?לב אוהב

לדעתי ממש לא נתפסים. ואם כן - בסדר .. כל עוד ייבדקו את שאר הדברים..

לפי ההגיון הבריא של אדם יר"ש שרוצה לעבוד את ה' בשלימות. כשרות, שבת , לשון הרע זה היינו אך.

לאדם כזה בכלל לא משנה אם עבירה כזאת או אחרת היא חמורה יותר או פחות.

כי רוצים לעבוד את ה' בשלימות!

 

אדם כזה- למה שייתפס לכשרות דווקא?

 

(וחוץ מזה זה ידוע בחז"ל שיש מצוות ש"נטשו" אותם כמו לדוג' זה שצריך ליטול ידיים לפני שאוכלים ביד ירק או פרי שטבול במשקה, או לדוג' שבתקופתו של עלי לא עלו למשכן (או מזבח.. לא בקיאה בפרטים..), ועלי הקפיד על זה יותר מכולם)

 

שורה תחתונה אף אדם כשר לא רוצה לקלקל את גופו , או לגרום למוחו להיות פחות מזוכך. ולכן ההקפדת ייתר בכשרויות.. 

 

את הסוגריים לא הבנתי.ארצ'יבלד
לגבי השורות האחרונות,
הסיבה שמקפידים בכשרות כי ה' אמר. אין לזה ולו קשר אחד לתוצאות.
(או שיש לך לזה מקור?) סך הכל, כן נשמע הגיוני... אבל צריך מקור בשביל זה

הטעם שה' אמר לאכול כשר,
חלק מהראשונים כותבים את מה שכתבת.
לא אמרתי למה צריך לאכול כשר..לב אוהב

זה ברור שבראש ובראשונה כי ה' אמר כך.

הסברתי למה אנשים נוטים קצת להיתפס לזה.. 

ומה לא ברור לגבי הסוגריים? התכוונתי שיש באמת מצוות שידוע שיש עליהם פחות "זוכים".. 

ולא נכון להתעלם משאר הסיבות שעושים מצוות.

ברור שהמניע הראשוני הוא כדי לעשות רצון ה'.

אבל אי אפשר להתעלם מזה שאוכל לא כשר מטמא את הנפש הרוחנית.. כי זה עובר לדם, והדם זה הנפש.. 

 

אם אנשים דנים רק על דברים מסוימים ולא על אחריםארץ השוקולד
כנראה שזה מעיד על מה שחשוב להם.

בפינה התורנית ראינו המוני דוגמאות של שרשורים פה (וכן אני דן פה, כי זה מה שאני רואה) על חשיבות הקימה למניין, אכילת כשר, לבוש צנוע וכו'.
אבל אין על מצוות בין אדם לחברו, למה?

האם זה סדר העדיפויות שלנו...
כשמבררים אודות בחור, את שואלת אם הוא נוהג לשלם בזמן או מה הכשרות שהוא אוכל?

ולגבי מה שמשנה על האדם, חז"ל אמרו שאדם ניכר בשלושה דברים:
כוסו, כיסו וכעסו. (לא באיזה כשרות, אלא איך הוא מתנהל עם כסף)
לפי מה שאתה אומר פה~לולה
אפשר להתחתן עם כל אדם טוב, שמקפיד על דינים שבין אדם לחברו ועוזר לזולת ותורם מזמנו ומכספו לאחרים ומתנדב וכ״ו וכ״ו.
הוא יכול להיות גם חילוני עם ערכים לצורך העניין. איש של חסד, אבל לא דתי.

אז לא, זה לא מספיק. לא מספיק להיות בעל מידות טובות, אבל לא מקפיד על שולחן ערוך. ולא מספיק להיות גדול בתורה, אם אין לו דרך ארץ וכבוד לשני.

צריך את האיזון. זה מה שאני מבקשת, מישהו שחשוב לו גם וגם.
תמיד אומרים שצריך להתפשר בדבר אחד, כדי להרוויח דבר אחר. אבל למה?
למה אי אפשר לקבל גם וגם? או לפחות שאיפה לגם וגם? אני לא מושלמת. מזכירה לעצמי שגם אחרים לא, וצריך לקבל אותם כמו שהם.
אבל זה לא אומר שצריך לשים דגש רק על דבר אחד. לדעתי עדיף לחלק את ההשקעה שלנו לכל התחומים שאפשר, ולשאוף לעלות בקדושה. מאשר לתת את כל הכוח רק לתחום אחד ולזלזל באחר.

יצא לי קצת מבולגן, מקווה שמובן..
אינני אומר שאי אפשר, אלא שהיה נחמד לראותארץ השוקולד
שגם מצוות בין אדם לחברו חשובות לאנשים כמדד לאדם.
כשאת וחברותייך מבררות על בחור, יש שאלות כאלה או שהסימן זה כשרות?
לא אמרתי שאי אפשר לשים דגש גם וגם, אבל אני בפורום כבר יותר משנתיים, ולא זכורים לי שרשורים של מישהי/ו האם נכון לבחור מישהו לפי זה שהם מקפידים לא לראות סרטים צרובים או מישהו שלא מוריד שירים מהאינטרנט. או שרשור על האם לגיטימי לסנן אנשים בגלל שהם מאחרים קבוע לעבודה/רואים סרטים במקום לעבוד.
יתכן שזה גם חשוב לאנשים, אבל התחושה מהזמן פה שאורך החצאית זה שוב, והחמרות בכשרות זה חשוב, אבל הקפדה על ממון הזולת פחות.

בנוסף, כל העניינים שציינת הם החמרות מעבר לשולחן ערוך, אז להשוות את זה לאדם שאינו דתי זה להיסחף.

ולמה צריך להתפשר (לא מבחינת דייטים אלא מבחינת האדם)?
כי יש לנו מגבלת כחות וקשה לנו להיות מושלמים בכל, אז אנחנו מתעדפים את ההשקעה לפי הנראה לנו נכון ומורידים השקעה בדברים אחרים.
(ולגבי זה אשמח להרחיב באישי אך לא כאן, כי יתכן וייש שייעלבו ממני.)
מה לגבי איסורים? גם נראה לך שאפשר להתפשר?ארצ'יבלד
או שכתבת רק על מצוות עשה?
אני חושב שכולנו מחמירים בדברים מסוימיםארץ השוקולד
מתנהלים לפי עיקר הדין באחרים ומקלים בדינים נוספים, גם באיסורים וגם במצוות עשה.
וחשוב לחשוב כיצד אנו מחלקים את כחותינו והאם זה נכון?
במצוות עשה אני תמיד מקל אם אני חושב שזהארצ'יבלד
כרגע יזיק לי לטווח הארוך.
(ראיתי גם כמה אחרונים שכותבים שאין איסור לא לקיים מצוות עשה) וכ"ש במקרה שעליו אנחנו מדברים, שזה נצרך...

אבל גם לאווים? לא מבין את ההגיון של לחטוא עכשיו, העיקר לא לחטוא בטווח הארוך...
לא מדבר על לחטוא, אלא על הקלות לעומת החמרותארץ השוקולד
אאריך בזה באישי בהמשך אם תרצה
התכתבנו בעבר בנושא דומה, ברור שאני רוצה!!ארצ'יבלד
א. כדי לדבר* איתך.
ב. רוצה לשמוע את דעתך. כדי לדעת מה לעשות, וגם כי מעניין

הבעיה "שאני לא מדבר עם בנים באישי" שם,שם.

אז פשוט נתכתב.

*להתכתב
אם אפנה אליך מותר לך להשיב מפני השלום?ארץ השוקולד
אילו אתה היית פונה אז לענות היה מפני הכבוד, אבל לא זכיתי.
ע.י.צ'יאל

אשמח למקור (המקורות שהבאת הם שלא נענשים עליהן).

לסנן אדם שמאחר לעבודה בכוונה ובעקביות~לולה
או מבטל את זמנו במקום לעבוד זה הכי לגיטימי בעולם לדעתי. לא עניין של דת אפילו, זה פשוט מוסר עבודה, לקיחת אחריות ולהיות אדם רציני.

אממ מניחה שלא נצליח לשכנע אחד את השני (לא אתה ואני פרטני אלא האנשים החלוקים פה באופן כללי) בצדקת דרכנו, אין פה עניין של מי צודק (וצדיק..) יותר.

מסכימה עם מה שכתבת שכולנו מחמירים בדברים מסויימים, מקילים באחרים ועושים מה שנדרש בשאר. השאיפה צריכה להיות להתקדם, כל אחד לפי איך שנכון לו.

בסופו של דבר לדעתי העניין של כשרות הוא הרגל נרכש מהבית והמשפחה. הרגלים קשה לשנות.
מי שעד היום הקפיד לאכול כשרויות מהודרות, יהיה לו קשה ״לרדת״ מזה. זו הסיבה שאני רואה את כשרות הרבנות במסעדות לדוג׳ כבדיעבד, לא מלכתחילה. אם הייתי גדלה במשפחה אחרת, מן הסתם הייתי חושבת אחרת.
מי שהמשפחה שלו מקפידה לא להוריד שירים, יהיה לו ברור שלא עושים את זה. וכ״ו..

להכריע מי יותר צדיק? קטונתי.

בקשר לשידוכין, צריך לבחון כל מקרה לגופו כנראה. כמו בכל דבר אחר בעצם
מחילה שנפלתי עלייך, זה סתם היה פריקת תסכולארץ השוקולד
מהשרשורים פה.

ברור שזה לגיטימי לדעתך, אבל למה אנשים לא חושבים לומר את זה.

ואת צודקת שיש הרבה השפעה על התנהלות מהבית.

בכל מקרה הערתי לעיל אם זה חשוב לך, אז הגיוני לסנן על כך.
אני חייבת לציין שאני בכלל לא שואלת על כשרות בבירורים!לב אוהב

זה כאילו ברור לי שבחור חרד"ל/תורני יהיה מקפיד ומהדר!.. (וזה באמת מה שרואים, בחורים שנפגשתי איתם לא אוכלים אפילו במסעדות.. ואם כן זה ממש בלית ברירה..)

 

אני מתמקדת בבן אדם שמולי ומה שהוא משדר לי.. 

ודווקא ממה שראיתי , לבנות מאוד חשוב בין אדם לחברו. (לא יודעת לגבי בנים)

זה שנפתחים הרבה שרשורים כי יכול להיות שבאמת כשרות זה דבר שקל לזהות מה אסור ומה מותר וזה מעסיק בהרבה משעות היום והחיים בכללי. 

מצוות שבין אדם לחברו, בסה"כ אם אתה אדם נעים וטוב, למה שתתסבך איתם? 

 

כנ"ל לגבי הלכות לשון הרע, אנשים עם יראת שמיים, פשוט לא ידברו על אחרים.. ואם ידברו זה בדברים שהם בגדר המותר. (אני רואה אותי ואת חברות שלי..)

 

 

אולי נחדש שכוסו זה מה הכשרות של מה שהוא שותה?אניוהוא
כותב ושוברו בצידוארץ השוקולד
נחדש, כי ברור שחז"ל התכוונו למצב האדם כשהוא שתוי או כיצד הוא שותה.

אבל וורט חמוד (אם כי ברור שלא היו בימי חז"ל הכשרים)
התלוצצתי...אניוהוא
אתה צודק בעצם, אבל לדעתי טועה בפועל.ארצ'יבלד
מכיון שאנשים נוטים להקל בדיסקים כי זה "מחלוקת" (וזה לא רלוונטי אם זה טעות) אבל בכשרות כן מקפידים (מנקודת הסתכלות של אדם שמקפיד ובטוח לו שהרוב כמוהו)
אז עצם כך שהוא לא מקפיד במה ש*כולם* מקפידים, מהווה סימן. וזה סימן נכון.

כשלא יודעים לא חוטאים. ברמה זו או אחרת.
לעומת חטא הכשרות. (משום מה אני חש מאנשים שזה יותר חטא מחומרא)
זה סימן שהוא מקפיד בדברים שבין אדם למקוםארץ השוקולד
ופחות בדברים בין אדם לחברו.

מודה במקצת זה התחלה טובה
לא הבנתי:/ארצ'יבלד
את ההתחלה או הסוף?ארץ השוקולד
שניהםארצ'יבלד
אז ככה:ארץ השוקולד
ההתחלה:
אם מישהו מחליט להקל בסוגיא מסוימת ולהחמיר באחרת, זה יכול להגיע מזה שהחומרא השניה קשה יותר (כפי שטען אניוהוא) או שלדעתו יותר חשוב להחמיר בכשרות ופחות חשוב לו להחמיר בגזל.
משום שהוא טועה ברמת החומרא ההלכתית, כנראה שהחילוק הוא בין אדם למקום בו חשוב לו יותר להחמיר, לעומת בין אדם לחברו בו הוא מוכן יותר להקל.

הסוף:
אמרתי לי שאני צודק בעצם, אבל טועה בפועל, אז אתה כבר חלקית מודה שאני צודק
עונה על ראשון ראשון |מפטש|ארצ'יבלד
מה שכתבתי בהודעה הקודמת, התכוונתי לזה-
שרמת אכפתיות של אדם בכך שהוא מקשיב לדברי ה' ומקיים את החוקים, נמדד, גם, בכך שדברים ש"כולם" שומרים הוא לא שומר.

יש 2 סוגים של אנשים. דגים וסלומון.

כשאתה פוגש דג שלא שוחה עם כולם משהו פגום בו ביחס לשאר, (ובנמשל, הטענת "רק" חומרא. מעיד על חוסר אכפתיות לקיים מצוות. נושאים כאלו בהלכה, בודקים. ולא פוטרים במחי יד (איזו עברית |טופח לעצמו|)

הסוף: אני לא זוכר כבר מה כתבת, אבל אם ענית לה שהיא טועה בהשלכות שלה על בחור ברמה המעשית, לדעתי אתה טועה. (כמובן לא תמיד ההשלכות נכונות, אבל כמובן תמיד אתה טועה)
אחר המחילה מכבוד תורתו יש לי להשיבארץ השוקולד
נכון ולא נכון, אני חושב שהדרך הנכונה היא לבחון יראת שמיים היא ביחס לציוויי הקב"ה ולא ביחס לתפיסה הרווחת בתת מגזר בה אני נמצא.
בנוסף, יש מלא אנשים שונים פה ואנשים מגיעים עם תפיסות שונות, אז לאו דווקא חומרא המקובלת בחברה של אניוהוא מקובלת בחברה שלי, וכן להיפך.

לגבי הסלמון, איפה הוא נעלם במשל?

ולגבי הסוף ממש, לא יתכן שאהיה צודק אי פעם? |משתטח ומתחנן|
Fold, נכנע לנכון ולא נכון.ארצ'יבלד
אכלו את הסלמון

ברעיון, הסלומון בהמשך, מתאר כמות קטנה של אנשים, שרוצים מאוד לעבוד את ה' וקשה להם.
ואעפ שהם מתפשרים מלא, יש הבדל.
הם מתפשרים כי קשה, ולא כי רוצים.

קיבלת כבר בפורום בית מדרש, לא שכחתי!
צודק אבללא שייך

הטענה כשלעצמה נכונה, הבעיה היא שמרבים להשתמש בה כדי לתקוף כל מי שמעז להעלות את האפשרות להחמיר בבין אדם למקום. אז למרבה ההפתעה גם לבין אדם למקום יש חשיבות, ואפילו אם מישהו לא בדרגה שהוא מחמיר בכל פרט ודקדוק של בין אדם לחברו עדיין מותר לו להחמיר בבין אדם למקום.

לא טענתי שאסור להחמיר, אלא פרקתי תסכולארץ השוקולד
שרק על בין אדם למקום דנים פה ולרוב גם דברים שהם חומרה ואפילו לא דין מוסכם.

אולי אפתח שרשור כזה פה פעם ונראה מה יהיה
בשביל מה תייגת אותי? כדי לצער אותי?אניוהוא
ביודעו ומכירו -נחשון אכן 'דוס'
אך לצערי בתחום זה מורה לקולא יותר מידי...

אכן יש מקומות להקל,
אך לענ'ד כשהמשפחה של אשתך באה ואתה מכין להם בפיירקס הנ''ל - מן הראוי תודיע שידעו שלפי הפוסקים שלהם הם אוכלים בשר בחלב.....
כמו כן, כשבאים אלי אורחים שמקפידים יותר ממני (מסתבר שיש כאלה) אני מכבד אותם וקונה מה שהם אוכלים ואפ' חולט את העוף לפני שההורים של אשתי מגיעים...


עוד נקודה.
הידור הכשרות - זה בדיוק גדר של מידת חסידות בבין אדם למקום. (ע'פ המסל'ש בתחילת פרק י'ט)


א להעיד שאני אכן דוסנחשון מהרחברון
ב אשמח אם תגיד לי במה לדעתך אני מקבל יותר משורת הדין (דין ולא חסידות. ולא חשש טמטום ביותר) אני באמת ממשיך לשמוע וללמוד, ולך תדע אולי אשתכנע.

ג הם יודעים איך אנו נוהגים. ואם התיר להם בזה. (כולל בבשר וחלב בזכוכית. ע''פ תשובה של הרב עובדיה גבי כלי של אשכנזי שבישל בו לא חלק.)

ד שאלתי אותם אם לעשות כפי שהם נוהגים והם השיבו לי לעשות כרגיל.
ה' הכי חשוב, במה ציערתי?
א. מעיד מעיד.אניוהוא
ב. למה חסידות זה לא טוב? כבוד שמים ואהבת ה' זה לא מספיק?.
איך רב אברום אמר פעם 'אם בני תורה לא יחמירו - מי יחמיר?'

ג. מצחיק להתיר ע'פ הרב עובדיה לאשכנזים.
הרב עובדיה בכלל סובר שאין מקום למנהגי האשכנזים בא'י...

ד. בכשרות של עופות אני מבין,
בעלי ירק ובכלי זכוכית לא מבין.

ה. מצער שאין שאיפה להדר.
האמת שעוד לא שמעתי על איסור של אשכנזיםמקום בעולם
לאכול בזכוכית אצל ספרדים.
יש לי המוןןן חברות דוסיות אשכנזיות שאוכלות אצלינו בלי בעיה ולאחר בירור..
דעת הרב עובדיה ועוד רבנים נוספיםנחשון מהרחברון
להקל בזנ
זה קצת מצחיק...אניוהוא
לפי הרב עובדיה בכלל אין מקום למנהגי האשכנזים בארץ ישראל....


דווקא לא, מכיוון שההגיון שיהיה את הרב עובדיה תקף.ארצ'יבלד
אלא אם כן הוא הולך רק לפיו.
ולא הבנתי אותךאניוהוא
אני איתך בדעה..מקום בעולם
וודאי שיש בזה עניין של מידת חסידותנחשון מהרחברון
לדעתי יש הרבה דברים שמצד האמת הם אפילו לא מידת חסידות אלא מידת בצע כסף למשגיחים...

סיפר לי רב חשוב שהיה לו חבר שעבד בבדץ העידה החרדית והעידה מקבלים תשלום לא לפי משגיח/השגחה אלא לפי מוצרים עם חותמת.
הם עושים פס ייצור /שחיטה גדול ואז חלק מזה מקבל חותמת בדץמוחלק מקבל רבנית. והמחיר-פי שניים. אז החבר הזה היה אומר לו קוד ייצור של המוצרים האלו שהם בדץ באמת אבל עם חותמת רק של רבנות והם היו קונים את זה.

(לא תקין בענייני ממונות אבל יש הרבה דברים כאלו ואז בעיני זה אפילו לא מידתת חסידות)
הדברים האלה נובעים לא מצד הבצע אלא מחוסר אמונה במדינה ...אניוהוא
הגמרא אמרה אחרת על חסידות, מעניין שנותנים יותרארץ השוקולד
מקום למסילת ישרים מהגמרא.
אתה מדבר על לא לאכול מבניה שהורה בה חכםנחשון מהרחברון
שזה דווקא בשיקול דעת ולא במסורת פסיקה או שאתה מדבר על אשרי נהנה מידיי כפיו יותר מירא שמיים שמתיר את השאלה ואוכל?

למי שלא הבין, אני מסכים עם ארץ השוקולד והבאתי דוגמאות לשיטתו
התכוונתי יותר לכך שבגמרא נחלקו האמוראיםארץ השוקולד
מה גורם להיות חסיד, והחמרות בכשרות לא הופיעו שם.

אבל אניוהוא העדיף את דרכו של המסילת ישרים באופן מפתיע (או שלא) ולכן הביא את זה, ועל כך הבעתי תרעומת.

תודה, וברור שהדברים שהבאת כאן יכולים להוסיף לדבריי.
אה מאן דבעי למיעבד חסידא?נחשון מהרחברון
לטעמי זה לא סותר כלל...
זה מה מביא לידי חסידות (אבות ברכות או נזיקין) מה העיסוק בו יגרום לך לרצות להתחסד וזה מה שלדעתו ההשלכות של להיות חסיד... אני חולק על זה. שוב לא על המסל''ש (שכתב שכל חומרא צריכה בדיקה לא רק כל קולא) אלא שבגמ' מפורש אמרו שלא לאכול מדבר שהורה בו חכם שהוא לא תלוי בשיקול הדעת הוא לא בגדר חסידות.

אני מחמיר בדברים שקשוריל לשיקולים הדעת. לא בדברים שהם הלכה פסוקה.
ו@אניוהוא מאותה סיבה שאתה לא אוכל בבית חלוט אני מבשל בפיירקס בשר וחלב. כי כך פסק שו''ע
זה לא סותר, אבל שהבסיס יהיה המידות והיחס לזולתארץ השוקולד
ולא כמות הדברים מהם הוא נמנע מאכילה.

לגבי ברכות ניתן לשייך זאת לאותו עולם, הוא מבין שצריך לבקש רשות מהקב"ה כשהוא רוצה ליהנות מהעולם.
לא הבנתי את הפילפול שלך על חסידותאניוהוא
ברור שאתה יכול להשתמש בפיירקס,
אבל לתת ממנו לאשכנזים זה לא תקין לענ'ד....

(מילתא דבדיחותא-
בישיבה יש מעט כוסות זכוכית והרבה חרס, אני לא נוגע בחרס. שותה רק בזכוכית.
פעם שאל אותי מישהו למה-
אמרתי לו שבחרס אתה מרגיש את הטעם של מי ששתה לפניך
אז הוא אמר אבל אתה אשכנזי - ולשיטתך גם בזכוכית יש את הטעם?
אמרתי לו - אתה צודק, אבל רוב הישיבה ספרדים אז הזכוכית לא בולע את הטעם שלהם, אז נשאר רק הטעם שלי בכוס? אם זה אני מוכן להסתדר....)
על הסוףארץ השוקולד
איזה פלפול. לא פלפלתי...נחשון מהרחברון
מה שכתבת בהתחלה.אניוהוא
אם לא הבנתי זה פילפול

אני סתם עייף....
אמרתי דבר פשוט. כנראה זה השעה...נחשון מהרחברון
התכוונתי שהגמ' מאן שהכי למיעבד חסידא היא הדברים המובילים את האדם להיות חסיד. אבל כשהוא חסיד זה מקיף עוד תחומים רבים.אחד מהם זה הכשרות
אני לא חושב שהמסל'ש חולק על הגמ'.אניוהוא
ואני לא אומר לא להיות חסיד בבין אדם לחברו (כנראה שאתה עדיין לא מכיר אותי מספיק)
אבל גם זה חלק מחסידות.
אמירה מעניינת,ארץ השוקולד
אני חושב שהמסל"ש נותן דגש אחר מהגמרא, ולוואי שיתחילו מהגמרא
לא חשבתי אחרת עליך

אלא באתי להזכיר מה לדעתי העיקר, פעמים רבות אנשים פה דנים על חומרות עצומות בכשרות והחשיבות של זה. אבל רגע, אכפת לך שבעלך יקפיד לא לקחת משהו שלא שלו?
מעולם לא ראיתי שרשור האם ראוי להתחתן עם מישהו שרואה סרטים צרובים, שזה מחלוקת בין פוסקי דורנו אם זה גזל גמור (הרב יעקב אריאל, הרב צפניה דרורי והרב שלמה אבינר) או שזה מותר מדין זוטו של ים (הרב ליאור), למרות שזה איסור דאורייתא שעליו דנים.
אבל החמרות בכשרות ובעל לפי זה, כאן יהיה שרשור.
מסכים. רק הערת אגב-ברגוע

אם הסרט לא מוקרן, גם לדעת המחמירים מותר לצרוב.

לגבי ההערה, לא נכון ממה שאני מכירארץ השוקולד
כי זה תלוי בהגדרה החוקית.
ראיתי תשובה של הרב אריאל שהוא מתירברגוע


יש מח' האם ממשיכים ללמוד מסל'ש אחרי פרק יאאניוהוא
שהרי המידות שאחרי הנקיות, הן כמעט בלתי מושגות לדורנו

בזה קיבלתי מאחד מרבותי, הרב בנימין בארי שליט'א,
שיש בכל מידה נקודה שאתה יכול לקחת ובה להיות מושלם.
אם זה בטהרה- - קח מצוה אחת תעשה בטוהרת המחשבה.
אם בפרישות - קח דבר אחד שתתרחק ממנו.
וכן החסידות - קח נקודות שמתאים לך להיות חסיד בהן
בדורנו - נושא הכשרות הוא בבחינת 'אכשר דרא', מאד קל להיות חסיד בזה. לכן לענ'ד תמצא הרבה ב'ה שמהדרים בכשרות גם אם יש להם דיסקים צרובים....
מאוד קל, אבל האם זה לא היפוך סדר העדיפויות?ארץ השוקולד
חושב שלא נכון להגדיר בזה 'סדר' נכוןאניוהוא
לכל אדם יש את הנטיה שלו - תן לו להתחיל, תסביר לו שזו הדרך - ומה הכיוון הלאה .
אם תגיד לו מתחילים ממשהו שהוא לא שייך בו במצב הנתון כרגע - יהיה לו הרבה יותר קשה להתקדם.
נכון ולא נכון, אם אדם יקפיד על מוקצהארץ השוקולד
אבל יקל בבישול בשבת, לא תחשוב שיש בעיה בסדר העדיפויות עם ההקפדה הזו?
בשביל זה לומדים קודם מה המדרג.נפש חיה.
אם יש לו על מי לסמוך-אניוהוא
ברור שזה דאו' וזה דרבנן,
אבל אם יש לו צורך להחמיר המוקצה מצד פרישות, או שבזה הוא מצליח להתחסד עם קונו - כיצד אפשר לבוא בטענות?
הטענה שלי היא פחות על האדם הספציפיארץ השוקולד
ויותר על האווירה והחינוך שמצמיח את זה.

ולי זה נשמע מעוות גם אם קשה לי לנסח מה בדיוק הטענה כלפי זה.
בגלל שיותר קל להחמיר בזה היום - אז זה המצב.אניוהוא
אבל יש הבדלים בין החמרותה-מיוחד

יש הבדלים שנובעים מההלכה כמו הפיירקס שהזכרת. אבל יש הבדלים שנובעים כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה כמו האורז

ז"א הפיירקס זה בגלל שהיא באה מבית אשכנזי אז הם מחמירים בזה. האורז ועלים כולם אומרים שאסור שיהיה תולעים אבל יש כאלה שלא יאכלו ירקות עלים רגילים גם אם שטפת אותם באקונומיקה

כי אז זה על תקן של "ונשמרתם....."..44444
כתבו לך כבר. תגידי שמאוד חשוב לךה-מיוחד

אני בטוח שהרבה בחורים יזרמו איתך עם זה. זה לא נראה לי כמו החמרות מטורפות שאי אפשר לעמוד בהם. אז אם הוא ישתה קפה עם חלב בעבודה לא יהיה אכפת לו ולך אבל בבית זה לא אסון אם ישתה רק חלב מהדרין

הכלל "מעלין בקודש" נכון . את יכולה לציין זאת כבר בבירוריםנפש חיה.
יחד עם זה, לא כדאי לפסול מראש בחורים
כשאין עדיין שיח אמיתי איתם בנושא
וגם לא מתפתחת הזדמנות לחוות את הנושא מבחינה מעשית
למשל ללכת לאכול במקום כלשהוא .
מה הבעיה שכל אחד יכבד את רצון השני?בילביל


תודה לכל המגיבים ~לולה
ברור לי שהקפדה על כשרות בלבד אינה מספיקה בשביל להעיד על צדיקות של אדם. בהחלט יש חשיבות למידות טובות והקפדה על דינים שבין אדם לחברו לפני החמרה בכשרויות.

אני מניחה שאם מהבית היו פחות מקפידים אצלי, זה היה נראה לי הכי טבעי להמשיך כך. אבל כיוון שזהו לא המצב, לי אישית קצת מוזר לראות תורניים שלא מקפידים בעניין.
אבל ממה שאני רואה פה, מדובר ברוב.

אין לי עניין לחפש חומרות. לא מבינה את אלה שבפסח לא אוכלים ולא שותים כמעט כלום מחשש שמא נגע חמץ.. אבל אני חושבת שיש בזה משהו יפה, להדר לכבוד השי״ת, מי שמסוגל - אשריו.
אלא שלהקפיד על כשרויות על מאכלים מסויימים כמו שציינתי, בעייני אלו לא חומרות, כי כך אני רגילה מבית. בגלל זה קצת קשה לי עם העניין

אבל תודה לכל המגיבים, הארתם את עייני בנושא!
אמשיך להתפלל למצוא מישהו שבא ממשפחה דומה לשלי

(וסתם משהו מעניין שמשתקף מהשרשור, מהבחורות נשמע שיותר מזדהות איתי בתחושה והבחורים פחות. עולים לי כמה תירוצים למה, אבל זה כבר דיון אחר)
^^ כל הכבוד!לב אוהב

ולדעתי לא חייב דווקא בחור ממשפחה דומה לשלך,

יש הרבה שהגיעו ממשפחות שדווקא לא כזה מקפידות,

והם בעצם למדו יותר לעומק להדר או לדעת את ההלכה לאמיתה.

ואני חושבת שיש הרבה כאלה אז אל לך לדאוג

 

אני חושב שזה כי הבחורים למדו הלכות כשרותנחשון מהרחברון
ולכן הם מתחלקים ל2 או שמבינים שיש חומרות מיותרות ולכן לא מקפידים. או שמקפידים מאד לעומת הבנות שהדוסיות מהן גם לא למדו הלכות כשרות לעומק לכן מחמירות יותר

בתכלס אף אחד לא מתיר לאכול ירק לא בדוק. אבל הרבה פוסקים מתירים לכתחילה לאכול ירקות עלים ללא גידול מיוחד אם שוטפים לפני טוב. מבחינתך זה בסדר? פשוט כלכלית כרוב גוש קטיף עולה 24 לקילו ורגיל עולה 2.5 לקילו פי עשר למשל.
כוסברה עולה פי 2 כמות חצי מחיר. פי 4. על משהו שהמון פוסקים מתירים לכתחילה ומבחינתך זה חובה להחמיר. זה לא נכון הלכתית. אבל מכיוון שאת לא למדת וזה לגיטימי לגמרי את ישר אומרת אסור וההוא מקל.

אבקת חלב נוכרי יש רבנים שמתירים לכתחילה. ואם הבחור למס את הנושא וכך רבו פוסק אז הוא חפיפניק? לדעתי לא.

צריך להזהר ולשים לב מאיפה זה נובע. האם מזוזות ואז את צודקת או מדרך פסיקה ואז לטעמי את טועה בכך שאת חושבת שזה לא ראוי.
קצת הגזמת במחירים אבל לא משנהאניוהוא
ככה אצלנו בסופרנחשון מהרחברון
שווה כל אגורה בעיניי לא הייתי מתפשרת..לב אוהב


^^^ ראש כרוב גדול זה קילו? עולה נגיד 6-7 שקליםיעל מהדרום
זה מאוד מוזר האמת..לב אוהב

כי אני אישית התחלתי להקפיד מאוד בכשרויות בזכות ששמעתי שיעורים מפי משגיח כשרות שעובד בעסק מלא מלא שנים.

דווקא ממנו, למדנו איפה באמת צריך להחמיר ואיפה לא.. ועדיין היה נשמע ממנו שיש בעייה לסמוך על כשרויות מסויימות.. 

 

וספציפית לגבי אבקת חלב נוכרי, ידוע שמותר, אבל בציבור החרדי מקפידים על זה מבחינת הידור  

ועוד הערה הביטוי 'חומרות מיותרות' הוא תרתי דסטריאניוהוא
אם הם חומרות עם בסיס - אולי הן לא מחוייבות , אבל לא מיותרות
אם זה מיותר זה לא חומרא
לא הבנתי מה הבעיה במושג הזה.ענבל

בס"ד

 

חומרה זה מלשון להחמיר. כל דבר שמחמיר מעבר להלכה היבשה והבסיסית נקרא חומרה.

מיותר זה מלשון "יותר" נראה לי [יש מצב שאני טועה אבל נשמע לי הגיוני], המשמעות של זה שזה משהו שלא נצרך מצד הבסיס והוא יותר ממה שצריך ולכן הוא מיותר כי הוא לא חובה. יש אנשים שאולי לא יראו בו מיותר כי מבחינתם הוא הבסיס אבל בשביל לקיים את מצוות התורה לא צריך חומרות ולכן הן "מיותרות". בעיניי זה לא אומר שאסור לעשות אותן, זה פשוט אומר שמי שרוצה לעשות אותן צריך לדעת שהן יותר ממה שצריך ואולי הן מיותרות במיוחד ביחס לדברים אחרים.

 

[אין בנאמר לעיל משום אמירה כי אין יתרון לחומרות. אין ספק שהן בונוס, אבל קודם כל צריך לזכור שהן רק חומרות ולא חובות הלכתיות. חוץ מזה, בונוס הוא מיותר במידה ויש לך את המאה שמתחת. הוא משהו שכיף לעשות ואין ספק שהוא מעיד על יותר ידע ויותר רצון, אבל הוא לא חובה ולא מעיד על מי שלא עושה אותו, אלא רק על מי שכן עושה אותו. מי שמחמיר סביר שזה כי אכפת לו והוא רוצה להתקרב וכו' ואז באמת בנות צריכות לקחת את זה בחשבון אל מול החומרות ולהחליט אם מתאים להן. זה לא אומר שמי שלא מחמיר זה כי לא אכפת לו. בקיצור, חומרות מעידות על מי שעושה אותן ולא על מי שלא עושה אותן].

כשמדברים על מידת חסידות אי אפשר לומר מיותר.אניוהוא
מי אמר? אני חושבת שמידת חסידות היא מיותרת.ענבל

בס"ד

 

לא אכפת לי שאנשים ינקטו בה, זאת בעיה שלהם. אני לא רואה בה חובה מקודשת והיא לגמרי משהו שאני אבחר אם לעשות או לא, לכן היא "מיותרת", היא לא נצרכת באמת, היא בונוס.

תלמדי מסילת ישרים.אניוהוא
ההבדל בץבניכם הוא טרימנולוגי ולא עקרונינחשון מהרחברון
היא אמרה 'מה שלא חובה בעיניה מיותר, שכוייח. ולו על מה שחייב שישמרו כדברי הרדבז המובא בפת''ש יו''ד קפ''ד גבי חומרת או''ז.
אז החסידות בעיניה מיותרת. היא בנקיות ובזריזות.
שם החסידות היא מיותרת (פרקטית ולא עקרונית)
מי שמגיע לדרגת חסידות - מידת חסידות זה כמעט חובה גמורה.
לכולם זו אמורה להיות שאיפה קיימת.אניוהוא
לומר מיותר על שאיפה מבוססת ביהדות זו טעות
בעיני כרגע זה מיותר זה אמירה לגיטימיתנחשון מהרחברון
א. היא לא כתבה 'כרגע'אניוהוא
ב. עדיין לא מסכים, יותר נכון לומר כרגע 'לא שייך' אבל לא 'מיותר'.
אני לא תופסת את מסל"ש כספר מחייב כמוך כנראה...ענבל


זה לא המסל'ש זה ר' פנחס בן יאיראניוהוא
אין זרם ביהדות שלא רואה המסל'ש מצפן של עמ'י.
רבי פנחס בן יאיר אמר ברייתא.ענבל

בס"ד

 

עכשיו שלא תבין לא נכון, ברייתות זה נפלא, כיף ללמוד אותן [לפעמים ] ולפעמים גם לקבל מהן, אבל הן לא הלכה והן לא מחייבות אא"כ הן נפסקו להלכה. אם תרצה אני אוכל להשוות את זה למסכת אבות. במסכת אבות ישנן משניות שאינן מחייבות להלכה. הן הדרכות טובות ואני לא מתנגדת לכך, אבל הן בחירה. במסכת בבא קמא דף ל ע"א יש דעה שאומרת שמסכת אבות היא זאת שתביא אדם לידי חסידות. כך גם הברייתא של רבי פנחס בן יאיר והרמח"ל לקח אותה כבסיס לעבודה, אך לא כהלכה. 

 

לגבי הזרמים:

אני חושבת שאתה אולי צודק לגבי עולם הישיבות. בעבר תנועת המוסר ותלמידי הגר"א ראו במסילת ישרים ספר יסוד לחיים ומשם אימצו אותו בכל עולם הישיבות המוכר לנו כיום. כל זה לא אומר שבזרמים היותר פשוטים או בזרמי החסידות הוא ספר יסוד שכל אחד חייב ללמוד וליישם. זה אולי ספר חשוב שנמצא בארון הספרים היהודי אבל בוודאי שיש ספרים אחרים שמנחים כל אחד מהזרמים הללו ואפילו לפעמים אנשים בודדים שיש להם ספרים משלהם שמנחים אותם. המצפן של עם ישראל זאת אמירה די יומרנית..

הרמח"ל הסתמך קודם על על פסוקים.ד.

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם.." וכו'.

 

הסביר את החלקים ששָם: אהבת ה', יראתו, ההליכה בדרכיו, שמירת המצוות ושלימות הלב.

 

 

אח"כ אמר, שבהיות שהם כוללים הרבה - מצא את הברייתא של רבי פנחס בן יאיר , כמסדרת את קניית הדברים הללו, שבפסוקי התורה כפי שנאמרו ע"י משה רבנו מפי הגבורה, בצורה הדרגית וקלה יותר לקניה.

 

הרמח"ל עצמו, מתייחס לדברים כחובה לגמרי. עד סוף מידת הנקיות. משם ואילך, זו חסידות - לא מידתו של כל אחד.

לכן לומר כאילו יש כאן איזו "הצעה לבחירה", זה לא נכון (גם לגבי מסכת אבות, צריך לא להתבלבל. זה לא כאילו כל אחד יבחר אם מה ששם נראה לו או לא.. הההדרכות כולן דברי אלוקים חיים. כולן אמת שאין איש בזמננו שיכול להתווכח איתן. וכל גדולי ישראל בכל הדורות התייחסו אליהן, כמובן, כך. אלא שבהיות שמראש רבות מהן באות כ"עצות" לדרך נכונה, אז מה שלא נפסק להלכה, מסתבר שאי אפשר לומר שמי שלא נוהג עדיין בדיוק ככל ענין שם, "עובר על איסור". אבל בוודאי זו הוראת דרך שכל אדם צריך להשתדל להיות כמה שאפשר קרוב אליה).

 

והרמח"ל מביא לכל דבריו, שפרקיהם מסודרים עפ"י הברייתא הנ"ל, ראיות מדברי חז"ל בכל מרחבי הש"ס ועוד, לָרוב שנפסקו להלכה לגמרי. 

 

כמו כן, אי אפשר לחתוך עד כדי כך בין "הלכה" או לא.  להיות זהיר וזריז ונקי, זו לא איזו פריוילגיה "למי שמעונין". זו השתדלות שכל אדם מחוייב בה. הרמח"ל מסביר דרך, איך מקיימים את התורה ומצוותיה, הלכותיה ומידותיה, בצורה נכונה, עפ"י דרכה של תורה.

 

 

 

אגב, גם  האמירה כאילו "יש דעה שמסכת אבות תביא לידי חסידות, גך גם הברייתא של רבי פנחס בן יאיר", אינה מדוייקת.

 

ראשית, זו אינה "הקְבלה". רבי פנחס בן יאיר אומר מה הסולם ההדרגי: תורה מביאה לידי זהירות, זריזות וכו'. זו לא אמירה כוללת, אלא הדרכה ואמירה מדוייקת, איך עולים במעלות המידות, מתוך לימוד תורה.

חכמים לא מביאים, כאילו במקביל למסכת אבות, "מי שרוצה להיות חסיד - יקיים ברייתא של רבי פנחס"..

 

לעומת זה, יש שם שלש דעות מה יעשה מי שרוצה להיות חסיד. האחת - יקיים מה שנאמר במסכת ברכות; השניה - יקיים מה שנאמר במסכת אבות; השלישית - יקיים מה שנאמר בסדר נזיקין. 

ברור שברכות ונזיקין - אינן כלל בגדר "המלצות חסידות", אלא הלכות גמורות ובסיסיות.

 

רואים מכאן, שלא כל מה שנאמר שיביא את האדם בסופו של דבר לחסידות, הוא "המלצת בחירה". אלא מי שידקדק בדברים הללו, יוכל לבוא לכך.

 

 

ומסילת ישרים, הוא בוודאי ספר מוסר בסיסי ביותר - דווקא בגלל שאינו בסגנון "מסוים", אלא סדר גמור עפ"י מה שאמר משה רבנו מה ה' אלוקיך שואל מעמך, עפ"י דברי רבי פנחס ב"י, ולפי דברי חז"ל הפשוטים והבסיסיים לגמרי.

וגם מקורות שאינם מ"ישיבות המוסר" ראו בו לימוד בסיסי. כך יש למשל גם אצל רבי נחמן מברסלב.

 

אכן נכון, שיש כאלה שספרים אחרים עומדים ביסוד הדרכתם הרוחנית. כמו למשל התניא אצל חב"ד.

אבל לומר שאינם חושבים ש"כל אחד חייב ליישם" מה שנאמר במסילת ישרים - זה בוודאי לא נכון.

אין ספק שאף אחד ממנהיגי איזשהו זרם לגיטימי ביהדות, לא היה אומר שלא חייבים "ליישם" מה שיש במסילת ישרים, לפחות עד מידת הנקיות. לכל היותר היו אומרים הם מגיעים לכך בלימוד עיקרי של ספרי יסוד אחרים.

 

[לכן, גם נכונה האמירה על "המצפן של עם ישראל" - לפחות בתור התייחסות לתוכן שבו]

אני לא כל כך מחבבת ספרי מוסר או את מסל"ש.ענבל

בס"ד

 

אבל אולי אנסה ללמוד את זה שוב מתישהו.

אם יש לך איזה חיוב ללמוד תורה - אז זה בספרי מוסראניוהוא
קצת הפוך ללמוד מה שלא חייבים, ומה של להזניח
זה לא קשור לדיון ואני לא עומדת להכנס לדיון שמשתמע מהודעתך.ענבל


חבל... דווקא מכיר מישהו שהיה נהנה אניוהוא
ממש לא אוהב את הדיון הזההדוכס מירוסלב

סתם מראה כמה יצר הרע חדר עמוק לעם ישראל

מסילת ישרים,ד.

[לא קראתי את ההקשר..]

 

הוא בוודאי ספר "מחייב".. כל מה שהוא כותב זה ישר מדברי חז"ל. אמרו שהגאון מוילנא זצ"ל אמר עליו שאם היה המחבר חי היה הולך להקביל פניו.

שמעתי שיש אומרים, שיש מה לדון לגבי חלק ממה שכתב כשייכים ל"חסידות", אם זה רק לשם.

 

לגבי ספרי מוסר באופן כללי - אכן לא בכל תקופה כל ספר מדבר אל כל אחד. צריך התאמה (אם כי בכל ספר שנאמר ממקור טהור, יש איזו "נקודה" יחודית). יש הערה של הרב קוק זצ"ל בנושא הזה באורות התשובה.

 

אבל אכן, יש משהו כזה, שלמשל יכול להיות שבתקופה מסויימת למישהו יהיה קשה ללמוד מסילת ישרים - ודווקא דברים אחרים, יותר "מופשטים", ידברו אליו - ואחרי זמן יחזור אל זה דווקא מתוך כך - והדברים יאירו לו מאד.

אפשר גם לנסות ללמוד במסילת ישרים שיצא בשתי מהדורות שהמחבר חיבר - דרך "ויכוח" והרגיל. לפעמים הסגנון של המדורה הראשונה - של הויכוח - יותר מדבר. ואח"כ כבר חוזרים אל ה"רגיל", שהוא מתומצת יותר.

זאת ועודהדוכס מירוסלב

שלמרות שספרים אחרים כתובים באותה הדרך (פחות או יותר) למשל אורחות צדיקים ומנורת המאור - עדיין המסל"ש הפך לספר יסודי עד כדי כך שאמרו עליו שנכתב ברוח הקודש וכו'

ויי זמיר. ספר שמונח לכל גדולי הדור על השולחןהדוכס מירוסלב


אהההה ועוד עניין:לב אוהב

שאלתי כמה רבנים לגבי ירק שאינו גוש קטיף, ואמרו שהיום אי אפשר להתיר את זה!!!

(במיוחד בכרוב, ברוקולי, כרובית וכו'.. )

 

דווקא בכרוב נפלת.אניוהוא
כל השאר צדקת
בכרוב מישהו יותר צדדים להקל בלנ'ד אכתוב מחר
לילה טוב
מה?? אני שאלתי את המשגיח..לב אוהב

הוא בפירוש אמר שפשוט אי אפשר לנקות אותו.. 

למיטב ידיעתי, דווקא כרובית וברוקולי,ד.

אבל כרוב יותר קל - עלה עלה, ניקוי ובדיקה.

גם בכרוב ניקוי מועיל ללא בדיקהנחשון מהרחברון
לפי הרב ליאור והרב מלמד.
כמובן ניקוי יסודי
התכוונתי שדווקא בכרובית וברוקולי לא יועיל...ד.

כי יש שם תפרחת שבתוכה החרקים. באופן מעשי זה כמעט לא ניתן לניקוי.

 

אבל כרוב אפשר עלה עלה ולבדוק.

 

[אולי אתה מתכוון שבכרוב לא צריך לבדוק אחרי שטיפה?  אם זה לא גוש קטיף - לכאורה צריך להסתכל באור]

בכרוב אין זבוב מנהרותנחשון מהרחברון
אין. לא נמצא שם. מה שירד בשטיםה יורד וזהו, אין מה לבדוק
לא כתבתי שיש. זה דווקא בחסה.ד.

אבל בגלל שכרוב חזקתו שיש בו חרקים, אז אחרי שטיפה צריך לראות שאינם.

 

האם לומר שאחרי שטיפה כבר "הוסרה חזקתו" - שאלה טובה..

גם בחסה אין.נחשון מהרחברון
לפי כל האגרונומים והמדבירים.

תכתוב זבוב מנהרות חסה בגוגל התוצאות היחידות זה אתרי כשרות למיניהם ולא תמצא אםי' תמונה אחת של זבוב מנהרות בחסה או כרוב
נמצא..ד.

בספר "בדיקת המזון כהלכה", של הרב משה ויא, שהוא גם ת"ח וגם מומחה לנושא - מובא שזבוב מנהרות מצוי בעלי סלק, סלרי, חסה, תרד.  לאחרונה (זה כבר מלפני 20 שנה..) גם בבצל ירוק, כוסברה, גבעול שמיר ועוד ירקות עלים.

מביא שם צילומים.

 

אגב, גם הרב אליזער מלמד, במקור שהבאת להלן, ממזכיר את זה כדבר שיכול לקרות בחסה, דומני.

זה שיש מקרים נדירים לא אומר כלוםנחשון מהרחברון
אגרונומים ומדבירים שמתעסקים כל היום עם החרקים אומרים שאין בחסה.
אכן הסלק מנגולד תרד וסלרי יש אבל בחסה כרוב שמיר כוסברה וכו' אין. דיברתי בעצמי עם האגרונומים הראשי של משרד החקלאות עם כ5 מגבירים עם חוקרי חרקים עולם אמרו שאין למה להדביר כנגדם כי הסיכוי שיש הוא פחות מחצי אחוז.
(והם עושים כסף מלבד היא... אין להם אינטרס להסתיר)
יש לו שם תמונות של תולעים התפוח ועגבנינחשון מהרחברון
זה לא אומר שצריך לבדוק
לא.. הוא כותב שחסה רגילה, צריך לבדוק מול אור באופן שמתאר,ד.

בגלל זבוב המנהרות.

 

אכן אומר, שבארצת שאין זבוב המנהרות מצוי בחסה - אין חובה לבדוק אחריו בעלים.

 

אתה טוען ששמעת ממומחים שכיום אין זבוב המנהרות מצוי כאן בחסה - אולי. לא יודע.

נו. האדם הזה, הוא בדיוקד.

ה"אגרונום שמתעסק כל היום עם זה"... וגם ת"ח. מגדולי המומחים בתחום.

 

לגבי הדברה - זה כבר ענין אחר. אם באיזה מקום ידבירו בצורה שלא יהיה, אז לא יהיה (רק שאז יהיו חששות אחרים מהדברה כזו.. כמו שקרה גם אצל חלק מהמקומות המושגחים).

 

אתה טוען ששמעת מאחרים אחרת - טוב. אז "מחלוקת במציאות".. אני מצטט מה שכתוב בספרו.

שוב, הוא מביא מקרים מאד נדיריםנחשון מהרחברון
השאלה מה השכיחות. זה השאלה ההלכתית.
הוא לא מביא "מאד נדירים". כותב הלכה למעשה.ד.

אי אפשר להתכחש לכך שיש לספרו הסכמות רבות, כולל מהרב אלישיב זצ"ל ועוד.

 

נכון שדומני שבכללי הוא נחשב ל"מחמיר" בנושא. אינני יודע אם זה כי הוא מחמיר - או פשוט כי הוא מאד מומחה..

יש מומחים אחרים שחולקים כליונחשון מהרחברון
משמע שהוא לא מחמיר בגלל שהוא מומחה
לא בהכרח..ד.

אדם שהנושא מאד נוגע לליבו ולעיסוקו גם ההלכתי - אז המוטיווציה שלו לברר, גם מציאותית, גדולה משל סתם "מומחים".

 

אבל שוב - אם יש אחרים שאומרים אחרת, אינני קובע מסמרות. צריך לבדוק לגופו של ענין.

ברוב אתה צודק, והסיבה לכך היא -אניוהוא
שבתוך העלה של הכרוב יש חומרים שמרחיקים את החרקים.

בחסה אין את החומרים האלה.
לכן במציאות יש אפשרות שיהיה בהם...

עכ'פ גם ללא זבוב המנהרות-
בגידול לא מפוקח-
יש כנימות עלה שלא יורדות בשטיפה.
ויש כמויות של טריפסים, שגם אחרי שטיפה נשארים עוד על העלה.


הרב ביגל טוען שהכל יורדנחשון מהרחברון
והלכתי איתו וניסינו יחד. לקחתי מערבים, אורגני ביותר. מלא מלא ג'וקים ספרנו במים כמעט מאה טריפסין זבובונין וכנימות
נו.. אז אפשר להבין איזו עבודה צריך להשקיע בכך...ד.

כל בעלת בית תשב על כך המון זמן, כשאפשר אחרת?

 

ואם מחמת ריבוי העלים לא תהיה לה סבלנות להכל? 

 

לא מדובר רק "תיאורטית", אלא שפשוט לאורך זמן, אין להשוות את הקלות להכין ירקות עלים מפוקחים מאשר כאלה שלא.  בוודאי שזיכו את הרבים מאד.

 

 

[אגב, הרב ביגל הוא רב של מיתר, לא של יתיר]

מממ גם גוש קטיף צריך לשטוף...נחשון מהרחברון
ברמה אחרת לגמרי...ד.

מראש כמות החרקים האפשריים שונה. הסוג שיכול להיכנס לחממה שונה. שטיפה קלה אחרי השריה מורידה הכל.

השאלה כמה סבלנות יש לאנשים היום לנקות ככהה-מיוחד


משגיחים נוגעים בדבר לפעמיםארץ השוקולד
לא הייתי מסתמך רק על משגיח זה או אחר ביחס לנהלי כשרות, והייתי מברר ולומד בנוסף.

(שאלתי רב חשוב ביחס לירק שלא גוש קטיף, והוא אמר שאחד מגדולי הדור הקודם אכל ירק שלא היה גוש קטיף והוא לא סובר שיש בעיה בכך.)
ברוקולי וכרובית נכוןנחשון מהרחברון
כרוב כוסברה חסה מתירים המון רבנים.

והיא, אפילו הפניני הלכה מתיר... (אפילו - שלכל אחד יש גישה כי יש באינטרנט ואתם יכולים לבדוק אותי)
אוקי, אבל לא הייתי לוקחת את זה על עצמי..לב אוהב

ואם אפשר להדר בדבר כזה פשוט אז למה לא?.. בפרט שכמו שכתבתי כבר למעלה כמה פעמים אני דואגת לגוף הרוחני שלי יותר מהכסף שלי.. 

 

אם זה מותר לכתחילה למה זה הידור?נחשון מהרחברון
חוץ מזה לפני 30 שנה לא היה גוש קטיף... אז את מהדרת יותר?

פשוט ניקו. והיום יש חומרים שמנקים אפילו יותר טוב
הסבירו לי את זה כך:לב אוהב

שבגידולים של קרקע דברים כל הזמן משתנים,

כי הרבה פעמים מביאים גידולים מחו"ל שמביאים איתם זנים חדשים של חרקים ,

מה שהיה פעם , לא בטוח שיהיה היום.

ולכן דרך אגב מוציאים רשימות שמתחדשות מדי פעם לגבי זנים מסויימים של פרות וירקות ומה דרגת הנגיעות שלהם.

ולגבי ההיתר שהתירו, התירו באופן כללי, אבל לא יודעת אם הייתי סומכת על כל אחד שבאמת מנקה באופן יסודי, וגם יכול לצאת טעויות לאדם, וגם יכול לצאת פעם אחת שהחסה הייתה באמת נגועה יותר מבד"כ והעלים מאוד סבוכים אחד בשני וקשה להגיע לכל החלקים.

ויש גוש קטיף אז למה לקחת סיכון שאולי אני אכניס לגוף שלי חרק?.. זה לא קשור להיתר.. זה הרבה מעבר לזה..

 

זה לא מדוייקנחשון מהרחברון
אף אחד לא אמר שאין תולעים. יש תולעים (יותר נכון ג'וקים) והם יורדים בשטיפה פשוטה.
הסיכון הוא נמוך מאד, מי שיקר את הנושא מהבחינה המדעית הכי טוב זה (לדעתי) הרב ביגל הרב של היישוב יתיר והוא עשה מחקר עם האגרונון הראשי האחראי על מזיקים בחקלאות והמסקנו. שלו הם שברוב הירקות עלים (יש לו רשימה) זה מאד פשוט להוריד ג'וקים.

גם מגידול מאד נגוע.
זה שהעלים מסובכים זה לא אומר כלום, צריך להפריד אותם...
ואם את לא לוקחת סיכון אפילו נמוך להכניס חרק לפה אז
א קחי בחשבון שגם בגוש קטיף מאושר שיהיה עד 4 חרקים לחצי קילו ירק.

ב את לא יכולה לאכול בשר כי יש המון ואפויות שיש סיכוי קטן שקיימות אבל לא בודקים כי הרוב המוחלט כשר. הנ''ל כאן.

ג יש דברים שאנשים חושבים שהם חומרות בעלמא והם עיקר הדין למשל להוריד את השטפי דם הסגולים העוף (איסור אכילת דם - צרירויות דם) שזה דין גמור ולא חומרא. עדיף להתחיל בזה..
אולי צריך לבדוק את זה יותר לעומק-לב אוהב

בכל אופן אני כרגע מהדרת או איך שלא תקרא לזה לאכול רק גוש קטיף וב"ה גם בבית שלי ככה.

ולגבי הג. זה עוד הוכחה שחייב ללמוד הלכות כשרות לעומק. 

שכוייח. לא אמרתי לא לאכול גוש קטיףנחשון מהרחברון
אמרתי לא לזלזל במי שלא אוכל רק גוש קטיף. ונכון. לכן אני השתדלתי ללמוד הלכות כשרות וממשיך להתעדכן.
אה לא לזלזל ..לב אוהב

אבל מצטערת קשה לי להעריך אנשים שלא אוכלים רק גוש קטיף.. 

(במיוחד אנשים שמאוד מקפידים בהלכות באופן כללי..)

 

אני מבין שקשה לך להעריך את החזון אישנחשון מהרחברון
והרב קוק. והרב עובדיה ועוד גדולי ישראל...
לא ידעתי שהם לא הקפידו על זה..לב אוהב

אל תגיד סתם, כי לדעתי גם אתה לא ממש יכול לדעת.. מה הם הקפידו בדיוק ואיך.. 

היום גם אנשים יחסית פשוטים לא יוותרו על גוש קטיף..

ברור שאני יכול לדעת כי לא היה את זהנחשון מהרחברון
בזמנן
אבל כתבתי כבר מה אז ומה היום..לב אוהב

וגם יכול להיות שעל עצמם הם החמירו ולא הכניסו את זה לבית...

שוב, החרקים האלה היו תמידנחשון מהרחברון
יש כאלו שהצטרפו אבל על חסה למשל מדברים בפוסקים יותר ממאה שנה...
מה זה אומר? שידעו שיש ושטפו טוב ואכלו.
לא אומר לך לא לאכול חסלט אבל זו דיעה מבוססת הלכתית ואין מקום לזלזול במי שככה עושה.
נ.ב. פוסקים גדולים בימינו מתירים זאת לכתחילה. קשה לי מאד להבין אותך
הטריפס - שהוא החרקים הכי מצוי היוםאניוהוא
נקרא טריפס קליפורני
כי הוא בא מקליפורניה בתקופה האחרונה....

עכ'פ מה שכתבת שהרב קוק וכו' לא אכלו חסלט זה סתם דמגוגיה. אין לך ראיה שהם אכלו ירק בכלל.
ודווקא ההפך. על הרב עובדיה שמעתי באוזני מה הרב בוטבול שליט'א שהרב זצ'ל לא היה אוכל מרור בליל הסדר אלא רק מסתכל עליו. עד שהתחילו עם החסלט ואז אמר שבזכותם אפשר לאכול חסה.

גם בבן איש חי יש ביטויים דומים - לא לאכול חסה
ועוד קודם בחכמת אדם יש דברים באותו סגנון.



(מתייג גם את @לב אוהב כדי שתראה בטוח....
אל ירפו ידייך.
ואגב, כדאי שתדעי, גם בתוך הירק המפוקח יש דרגות, כדאי להתעדכן ע'פ כושרות או מכון חקר)
יש! תודה!לב אוהב

זכרתי שקראתי משהו כזה, רק לא זכרתי איפה..

אז תודה !!

 

יש לי הצעה בשבילך.אניוהוא
אם תסכים להצעה שלי אז אבץבדוק עם אחד המומחים אם הוא מסכים גם....

אתה תבדוק חסה/פטרוזליה ותנקה אותה כמו שאתה אוכל - ואח'כ תביא את זה לאותו מומחה - והוא יבדוק בשיטות שלו כמה חרקים נשארו.
אתה מעוניין?
אשמח ממש מתי עושים את זה?נחשון מהרחברון
ואם לא יהיה כלום?נחשון מהרחברון
לא שאכפת לי .. אשמח לקבל אישור לניקיון/ידע לשנות מכאן ולהבא. אבל אתה תאכל לא גוש קטיף?
בקושי את גוש קטיף יש לי כח לשטוףאניוהוא
נראה לך שיהיה לי זמן להתחיל לבדוק?

אבל עזוב לדעתי אין לךסיכוי ...
לא יודע למה אתה חושב שאין סיכוינחשון מהרחברון
כבר אגרונום בדק אחרי... ואני גם בדקתי כמה וכמה פעמים בדרכים שלמדנו יחד ובדרכים נוספות. וואלה, אני שוטף בקפדנות. לא בחפיף. לא ערימות ערימות. אין שום סיבה שחרק שטיף לא ישטף. חרקים לא שטיפים הם עיקר הטענה, ואני טוען שהם במיעוט זניח מאד
הוא מסכים. עובר לפרטי מולךאניוהוא
בטלפון או כאן?נחשון מהרחברון
תשתפו אותנו בתוצאות.. טוב?משיח נאו בפומ!
תלוי מה הם יהיואניוהוא
נשמח לעדכון!לב אוהב


בלא נדר. נשתדל.אניוהוא
אפשר לדעת שהם לא הקפידו על זהארץ השוקולד
גם כי הם חיו לפני, והם אכלו ירקות עלים.

וחלקם מעידים על עצמם, הרב מאזוז מעיד שהם אכלו תאנים במרוקו עם בדיקה בעיניים בליל ראש השנה, שזה לא באור שמש וגם לא היה הרבה אור שם, בכל זאת מרוקו בשנות החמישים, כמה חשמל כבר היה?
תאנים זה לא חסה..לב אוהב

וגם היום בודקים אותם בעיניים ולא עם גוש קטיף..

ולגבי אז והיום אני חושבת שאניוהוא ענה על זה. אז אין לי מה להוסיף.. 

פשוט ניקו? הרב עובדיה לא היה אוכל מרור בליל הסדראניוהוא
עד שלא היה חסה 'חסלט'.

(כך גם כותב הבן איש חי)
רק לעניין הלפני 30 שנהיעל מהדרום
לק"י

אצל סבא וסבתא שלי היו בודקים בשמש את החסות לפני ליל הסדר (מן הסתם אחרי השריה טובה).

כמה אנשים יעשו את זה היום?
אני. (לפני ששוחחתי בעניין עם הרב ביגל)נחשון מהרחברון
ברור שיש כאלה..השאלה כמהיעל מהדרום
מפני הלכה - למה צריך גוש קטיףנחשון מהרחברון
יב - עלי קטיף
אחד מהדברים הטובים שקרו בדור האחרון בתחום הכשרות, הוא הגידול החדשני שפותח בגוש קטיף, של ירקות עלים ללא תולעים. לדאבוננו ממשלה רעה החריבה ישובים קדושים אלו, ויהי רצון שבמהרה נחזור לכבוש וליישב את כל המקומות הקדושים הללו.
עד היום רבים משומרי המצוות היו נכשלים באכילת ירקות עם חרקים, משום שלא ידעו באילו ירקות מצויים חרקים, או שפשוט לא ידעו כיצד לנקות את הירקות מהחרקים.
למשל, יש שחשבו שמספיק לשטוף את הכרוב, השמיר והפטרוזיליה, ולא ידעו ששטיפה לבד אינה מנקה אותם מחרקים. כי החרקים נדבקים בריר מיוחד אל העלה, ורק לאחר טבילת העלים במים עם סבון או חומץ או מלח, מתמוסס הדבק שברגלי החרקים, ואז שטיפה טובה של מים מפרידה ושוטפת את החרקים מן העלים.
והיו שנזהרו לא לאכול כלל את הירקות שמצויים בהם חרקים, כדוגמת הכרוב, החסה והפטרוזיליה. אבל כיום ניתן לקנות את הירקות המגודלים באופן מיוחד, ולאוכלם ללא חשש חרקים ותולעים.
ואמנם היו שאמרו שלעיתים נדירות גם בירקות של עלי קטיף נמצאים חרקים, אולם מאחר שהסיכוי לכך הוא כל כך קטן, נשארו הירקות בחזקת כאלה שאין בהם חרקים, ואין צורך לבודקם, כשם שאין צורך לבדוק תפוחים, למרות שגם בהם לעיתים נדירות מצויות תולעים. וכן הדין גם לגבי רוב סוגי הטריפות המנויים במסכת חולין, שהואיל וכמעט שאין סיכוי שתימצא טריפה בראש למשל, אין בודקים כלל את הראש. וכך גם ההלכה לגבי הירקות מגוש קטיף, שהואיל והם גדלים מתחת לרשתות צפופות המונעות את כניסת החרקים, יש להם חזקה של ניקיון מחרקים, ואין צורך לבודקם. אבל מומלץ מאוד לשוטפם מפני החול והתרסיסים הכימיים.
לא זכיתי להבין דבריואניוהוא
אם ההנחיות הן שמותר בירק מפוקח 4 חרקים שיורדים במים
איך אפשר להגיד שחזקתם נקיים ואפשר לאכול בלא שטיפה??
כי זה המקסימום שמותר לרוב גם את זה איןנחשון מהרחברון
מלבד זאת רואים שאת המציאות הוא לא הכיר לעומק כפי שכתבת לגבי השמיר (שאני מודה לך בזה)
א. אנחנו ביחד מצאנו בחסה מגידול מפוקח למעלה ב20 טריפסים וזחלאניוהוא
ועוד כנימת עלה! שאסור אפ' אחת!


והטעות על שמיר, היא כ'כ חמורה - שקשה לי לסמוך על השאר
העתק הדבק פניני הלכהנחשון מהרחברון



דף הבית ספריה הלכה . יש פירות שרק לעיתים נדירות מגיעים אליהם חרקים, כמו למשל תפוחים ומלפפונים, שאין צורך לבדוק אותם לפני האכילה, מפני שהסיכוי שימצאו בהם חרקים קטן מאוד, ואין לחשוש לו.
ולעומת זאת ישנם ירקות שברובם מצויים חרקים, כגון חסה, כרוב, שמיר ושאר ירקות-העלים בימים החמים, שאותם חייבים לבדוק או לנקות ניקוי כזה שודאי לנו שאחריו לא ישארו חרקים על העלים. ואם טעה אדם ולא בדק או ניקה את אותם הירקות, ועירבם בתוך סלט או תבשיל, על פי הדין, אסור לאכול את התבשיל או הסלט, מפני שרוב הסיכויים שיש בו חרקים.
ויש דרגת ביניים, פירות שברובם אין מצויים חרקים, אולם "במיעוט-המצוי" שלהם יש חרקים. כמו למשל משמשים ותמרים, שאף שברובם אין חרקים, מכל מקום מאחר שבמיעוט המצוי שלהם מצויים חרקים, ישנה חובה לבודקם לפני האכילה. ומהו מיעוט המצוי, כתב בעל ה'משכנות-יעקב' (סי' יז), שהוא אחד חלקי עשר. שאם מתוך עשר מנות שאדם אוכל ימצא לכל הפחות באחת מהן חרק או תולעת, ישנו חיוב לבדוק את כל המין ההוא לפני אכילתו. אבל אם טעו ושכחו לבדוק, ואין אפשרות לבדוק יותר, בדיעבד מותר לאוכלו. למשל, אם לשו קמח כדי לאפות עוגה, ובטעות שכחו לפני כן לנפותו, הואיל וברוב הפעמים אין בקמח תולעים, אפשר בדיעבד לסמוך על הרוב, ולהניח שאף עוגה זו נאפתה מקמח שלא היו בו תולעים (שו"ע יו"ד פד, ט).
ואם עוד נשאר קמח בשקים, יש לבודקו על ידי ניפוי בנפה, ואם ימצאו בו תולעים, משמע ששקית זו נגועה, ואין לאכול את העוגה (ע' פר"ח פד, לג, ונו"ב יו"ד כז).

ז - חרקים זעירים
כלל יסודי בדיני תולעים הוא, שכל חרק או בעל חיים שעין האדם אינה מסוגלת לראותו מחמת קטנותו, אין איסור לאוכלו. כי התורה לא אסרה מיני חרקים שרק במיקרוסקופ אפשר לראותם, אלא התורה אסרה רק מה שעין האדם יכולה לראות (ערוה"ש יו"ד פד, לו, אג"מ יו"ד ב, קמו). אולם אם אפשר לראות את החרק, אלא שהוא נמצא במקום שקשה להבחין בו, כגון חרק ירוק על עלה של כרוב ירוק, הואיל ולאור השמש ניתן להבחין בו, וכן אם החרק יעבור לפרי אחר שיתן לו רקע שונה, מיד יראו אותו, ודאי שחרק כזה אסור באכילה, ויש למצוא את הדרכים להוציאו מהירקות. ועל כן צריך ללמוד כיצד לאתר את החרקים.
אנשים רבים מתאוננים על כך שלא מצאו אף פעם חרקים בכרוב או בחסה. אבל באמת היו חרקים אלא שהם אינם יודעים כיצד החרקים נראים, ולכן עינם אינה יודעת לחפש אחריהם. וכן ישנם חרקים שמחמת צבעם הדומה לעלי הירקות, רק לאור השמש ניתן להבחין בהם, ואילו אדם שיסתכל בהם באור מנורה יתקשה לראותם. וישנה עוד סיבה, חרקים שנמצאים בתנועה קל יותר לראות, ואילו חרקים שעומדים על מקומם, פעמים רבות נראים לעיני המסתכל שאינו בקיא כמיני לכלוך. וכיום רגילים לאחסן את ירקות העלים במקרר, וכשקר החרקים נרדמים, וגם לאחר שמוציאים את הירק מהמקרר לוקח זמן עד שהחרקים יתחילו לזחול. ולכן מי שרוצה לראות את החרקים על העלים, עדיף שיחמם מעט את העלים בשמש או מול התנור או האש, ואז יראה איך החרקים מתחילים לזחול על גבי העלים.
ועוד דרך ישנה לראות חרקים המצויים בשמיר ובפטרוזיליה, לקחת נייר לבן, ולנער מעליו היטב את העלים, ולאחר מכן להתבונן במה שנפל על הנייר. פעמים רבות ימצאו שם תולעים וחרקים.

ח - ניקוי שמיר ופטרוזיליה
בכל ירקות-העלים כדוגמת שמיר, פטרוזיליה, חסה וכרוב מצויים חרקים קטנים, וכל מי שאוכל ירקות אלו ללא ניקוי מתאים, ללא ספק נכשל פעמים רבות באיסור אכילת חרקים. 1 אמנם יתכן שימצאו עלים שבאופן טבעי נקיים מחרקים, אבל במקרים רבים מצויים על העלים חרקים.
עתה נסביר כיצד יש לנקות את השמיר והפטרוזיליה מחרקים. ראשית יש להקדים, שבשטיפה רגילה החרקים אינם ניתקים מהעלה. כי ברגליהם ישנו חומר דביק שמחברם היטב לעלה, כך שזרם המים לא מצליח בדרך כלל לשוטפם ולהרחיקם מהעלה. ולכן צריך תחילה להשרות את חבילת השמיר או הפטרוזיליה בתוך מים עם מעט סבון או אמה, כדי למוסס את הדבק המצוי ברגלי החרקים ולנתק מעט את החיבור שבין החרקים לעלים. במקום להשרות באמה או סבון אפשר להשרות את העלים במים שערבבו בהם חומץ או מלח, אבל לדעת המומחים הטוב ביותר הוא להשתמש באמה או סבון, מפני שפעולתם כנגד הדבק שברגלי החרקים טובה ביותר. כמובן שיש לדאוג שבמשך השריה יחדרו המים עם האמה לכל צדדי העלים, ולכן יש להקפיד להתיר את הקשר המאגד את חבילת העלים.
לאחר שריה של כחמש דקות צריך לשטוף את העלים בזרם די חזק, באופן שהזרימה תגיע לכל צדדי העלים, כך שכל חרק שנמצא על גבי העלים יישטף מהעלים. לאחר מכן עלי הפטרוזיליה או השמיר או הכוסברה כשרים לאכילה.

ט - ניקוי כרוב
את החרקים שעל גבי הכרוב קשה לראות, ראשית מפני שהם קטנים מאוד, ושנית צבעם דומה לצבע העלה. למשל, בכרוב ירוק ישנם חרקים קטנים ירוקים-לבנים שרק לאור השמש ניתן לראותם. וכפי שכבר הזכרנו, מי שאינו יודע לנקות את הכרוב מחרקים, פעמים רבות כשהוא אוכל כרוב, הוא אוכל גם תולעים ושרצים.
עתה נסביר כיצד לנקות את הכרוב מחרקים, ושתי דעות עיקריות בזה. לפי הדעה המחמירה, יש להפריד את כל העלים זה מזה, לאחר מכן להשרותם במשך כחמש דקות בתוך מים עם סבון נוזלי או חומץ, כדי שרגלי החרקים ינתקו מעט מהעלה. לאחר מכן לשטוף כל עלה היטב משני צדדיו, באופן שזרם המים יגיע אפילו אל תוך קפלי העלה וישטוף משם את החרקים הקטנטנים. לאחר שטיפה כזו אין סיכוי שיישארו חרקים על עלי הכרוב, ואף על פי כן המחמירים מביטים היטב על העלים לראות שמא נשארו בהם חרקים.
והדעה המקילה סוברת שרק בחצי החיצון של הכרוב ישנה חזקה שנמצאים חרקים, אבל בחלק הפנימי יותר, ברוב רובם של הכרובים אין חרקים, ולכן העלים הפנימיים אינם נחשבים כירק שחייב בדיקה. ולכן לשיטה המקילה יש הבדל ברמת הניקוי והבדיקה שבין העלים החיצוניים יותר לבין הפנימיים. וכך עושים בכרוב אדום. תחילה מורידים וזורקים את העלים החיצונים המלוכלכים כדרך שכולם נוהגים לעשות. לאחר מכן מחלקים את הכרוב לארבעה חלקים, ובודקים כל רבע לחוד. תחילה מורידים מכל רבע את שלושת העלים החיצוניים, ובודקים אותם היטב משני צדדיהם, וכמובן כל חרק שמוציאים זורקים. במידה ולא נמצאו חרקים בשלושה עלים, ממשיכים לבדוק עוד כשלושה עלים באופן שטחי יותר. במידה ולא נמצאו חרקים באותם עלים מסתפקים בבדיקה זו ואין בודקים יותר באופן מפורט את העלים הפנימיים. אלא משרים את עלי הכרוב ואת הגוש שנשאר בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח, ולאחר שריה של כחמש דקות שוטפים היטב את כל העלים וכן את הגוש הפנימי שנשאר.
בכרוב ירוק יש סכנה שהחרקים נכנסים יותר לעומק, ולכן אין להסתפק בבדיקה מדוקדקת של שלושה עלים, אלא צריך לבדוק היטב לפחות ארבעה עלים. ובצורה שטחית יש לבדוק לפחות חמשה עלים. לאחר שבמשך כתשעה עלים אלו לא נמצאו חרקים, משרים את העלים ואת הגוש הפנימי בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח למשך חמש דקות, ושוטפים את העלים היטב מכל צדדיהם בזרם של מים, וכן שוטפים את הגוש הפנימי.
בנוסף לכך יש לשים לב שלעיתים תולעת גדולה חודרת לתוך גזע העלים, וכדי לראות אם היא קיימת, יש להתבונן בגזעי העלים באור טוב ולראות אם יש שם מחילה ארוכה.
אחר המחילה מהרב , נראה שהוא לא בדק בעצמו ירק מעולםאניוהוא
א. שמיר מגידול לא מפוקח כמעט בלתי אפשרי לנקות . גם בשטיפה שלישית יצאו כמויות של חרקים - ואתה @נחשון מהצפון ראית את זה בעצמך...

ב. לומר שאפשר להשתמש בחומץ או מלח זו טעות. חומץ ומלח לא מורידים חרקים - אלא הורגים חרקים. אז אכלת חרק מת שזה אותו איסור כמו חרק חי.

ג. בכרוב- המומחים לעניין כשרות שאני מכיר לא מסתפקים בהפרדת העלים. אלא בפריסת כל העלים לרצועת ואז להשרות במים סבון - ולשטוף.

ועוד אי דיוקים. חבל
לגבי ב אדון מבחינה הלכתיתארץ השוקולד
כשהחרק מת, פעמים רבות זה גורם לו להתבטל. ואם תרצה להרחיב ביחס לכך, עיין בספרו של הרב איתם הנקין הי"ד "לכם יהיה לאכלה"
א. במציאות זה לא נכוןאניוהוא
, ב. גם אם נניח כדבריך- אסור לבטל לכתחילה
א. מה לא ככה במציאות?ארץ השוקולד
ב. הפניתי לספר כדי שתראה התייחסות לביטול איסור לכתחילה.
במציאות - הרגת אותו במלח - הוא בד'כ נשאר שלםאניוהוא
הספר אינו תחת ידי.
יותר קל שירוסק אחר כך ויתערבארץ השוקולד
בלי נדר אשתדל הערב או בימים הקרובים לצלם לך את המקורות בנושא.
[כנראה זה מסביר למה אני קרובה יותר לדעות הגברים שביננו ]ענבל


פורסם לאחרונהבוריס
שירקות גוש קטיף מסוכן לאכול בדגש על רעלים
פרסמן איפושהו בפורום את הכתבה המלאה.
ויש רבנים שאוסרמם לאכול מדין של ''ונשמרתם''
אל תסיקי שממה שאת רואה כאן "מדובר ברוב"...ד.

ולא רק כי לא משנה מה "הרוב" אלא מה האמת - 

 

אלא גם כי זה שכותבים כאן, אינו אומר על "רוב", אלא על כמה שכותבים כאן. בפרט שמטבעו של דיון כזה, הוא בסופו של דבר נע סביב מספר קטן מאד של אנשים שהנושא קרוב אליהם..

 

הנהגה של כשרות האוכלין בבית, היא דבר ששייך ליום-יום של הבית. בוודאי כשמדובר בזהירות מעניינים הכי בסיסיים, כמו שרצים וכד' - ולכולי עלמא צריך להיזהר מזה, ומי שלא קונה תוצרת מפוקחת, אכן צריך יותר להתאמץ כדי להיות בטוח שאוכל מה שמותר ונקי.

 

גם בענייני אכילת בשר/עוף - ברור שיש הבדלים בין רמות של הקפדה. הרב ליאור שליט"א, מציין לגבי כמה הכשרים (למשל רבנות ירושלים, כך אמר בזמנו גם לגבי ההכשר של הרב צפניה דרורי ועוד), שאפשר להתייחס אליהם כ"חלק" (לא במובן ההלכתי ששייך דווקא בבשר, אלא מהודר).

 

אלא שכפי שנכתב לעיל, יש להניח שבחור שהוא באמת ירא שמיים, גם אם אינו מודע כ"כ לדברים, יהיה מוכן ברצון לשים יותר לב לדברים שהם בגדר של הלכה או הידור סביר.

תודה רבה!~לולה
הרגשתי קצת ייאוש אחרי קריאת התגובות כאן, כאילו אני מחפשת משהו נדיר שאין למצוא.

שמחה לשמוע שיש בחורים שהדבר חשוב להם, וגם אם לא מקפידים כרגע, ישמחו לברר על העניין ולהדר איפה שנצרך.
מה שאת מקפידהד.

יש גם של הרבנות, כמובן. כשרות מהדרין - יש גם בבשר וגם בחלב, גם של רבנויות.

 

ומכל מקום, לא מעט מקפידים על זה. גם מהדרין, גם חלב ישראל, בוודאי ירק "גוש קטיף".

 

תצאי עם בחור ירא שמיים, מדקדק במצוות - אז מן הסתם יקפיד לא פחות ממך בכך, או שאפשר יהיה לסכם שכך עושים.

ממה שמשתמע מדבריךקוד אבל פתוח
מי שיירא שמיים ברוב מוחלט של המקרים מחמיר בענייני כשרות. תרשה לי לחלוק על הקביעה הזו
הא כיצד?...ד.

מדובר בעניינים בסיסיים - לא "חומרות" בעלמא (אלא אם כן, למשל, אינו מקפיד בחלב נכרי בגלל שהחליבה בפיקוח ממשלתי, כדעת האיגרות-משה).

 

יתכן אי ידיעה - ואז זה כמו שכתבתי בסוף, שאפשר לסכם שכך עושים.

 

חז"ל אמרו: צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם - במידִי דאכילה...

מהדרין זה בסיסי?קוד אבל פתוח
זהירות מחרקים, בסיסי.ד.

לגבי הכשר "מהדרין" של עוף - כל דבר שיש עליו הכשר מרבנות מוסמכת, מן הסתם הוא כשר. אבל זו לא "מידת חסידות מופלגת" לצרוך מהכשרים המוגדרים כמהודרים (לאו דווקא בדצי"ם למיניהם). יש הבדל בהגדרות על מה מקפידים - ואין הבדל משמעותי במחירים.

 

לגבי בשר, השחיטה בד"כ נעשית ע"י אותם צוותים בחו"ל, דומני (כשמדובר על הכשרי רבנות). ההבדל הוא מבחינת ה"חלק". אצל ספרדים למיטב ידיעתי, זה נחשב מעצם הדין. גם אשכנזים רבים מחמירים. ולא קשה היום להשיג.

 

לאכול כשר אני מסכים שזה בסיסיקוד אבל פתוח
כל הדיון הוא על לאכול מהדרין...
גם אני ואשתי היינו ככה.Talp01

אני - רבנות. היא - מהדרין / חלק.

 

פתרון פשוט - היא אחראית על הקניות ואני אוכל את מה שהיא מכינה. אם אני מכין - אז עדיין היא זאת שקנתה את המצרכים.

 

על זה לסנן ?!?!

כמה שיותר מסננים יותר טוב!~לולה
סתם ועכשיו ברצינות, זה נכון שבסופו של דבר בעניין הזה האישה בדר״כ קובעת, כי היא אחראית על התחום בבית (למרות שאשמח שבעלי יבשל ;) )

אבל יש לזה השלכות נוספות -
דייטים במסעדות - איזה כשרות? מצד אחד לא נעים לומר לבחור שאני לא אוכלת ברבנות ומסתפקת בשתייה. מצד שני, לא מתחשק לי להתחיל לתחקר את המלצר המסכן ממה מורכבת כל מנה ואם אפשר להוציא ממנה את החסה.

ביקורי משפחות - להחליט שבשביל לא לבייש אני אוכלת הכל בלי להתחשב בערכים שלי, או לגרום לכך שבשבילי קונים כשרויות מהודרות. שתי האופציות לא נשמעות לי נחמדות.

ובכללי, כיוון שהנושא כן חשוב לי ובאמת חשבתי שהרוב מקפידים כמונו, קצת קשה לי להתחבר למישהו שלא מבין את החשיבות ולא מעוניין להוסיף בהידור.

אתה זרמת בנושא עם אשתך, אשריך

מסכימה שלא צריך להוסיף עוד ועוד סינונים, זה רק מקשה יותר ויותר. אבל כן לתת לזה מקום בבירורים ובפגישות ראשונות, לראות איפה הבחור נמצא לעומתי ואם יש שאיפה משותפת למצוא את העמק השווה.
קבלי פתרון יפה.Talp01
את כל הרשימת שאלות הזאת - תפני לרב. תראי מה הוא יגיד לך. וזהו - קיבלת פתרון.
בעלי הצטרף להקפדות שלי ברוב הדבריםקוורק
בלי שדיברנו על זה אפילו מראש...
חמותי חושבה מעצמה שזה כדי שמשפחתי החרדית תוכל לאכול אצלינו )ועדיין אנחנו קונים להם עופות במיוחד רחוק מכאן אם הם באים אלינו, ובשמחה. טוב לנו שירגישו בנוח) , ואני באמת עד היום יותר קשה לי לאכול אצלה חלק מהדברים... אבל היא ידעה שהוא כן הקפיד חסלט עוד לפני שהתחתנו אז היא משתדלת כשאנו באים(אבל היא מתבלבלת בין עלים ארוזים שאינם נקיים ) ודי מהר היא התחילה לקנות עופות מהדרין גם. זה די ברוח טובה ברוך ה'. וגם אני למדתי שיש היתרים די מפליגים לאכול אצל ההורים.
בהצלחה!
וכמו בכל נושא, הרבה יותר חשוב זה לדבר על הבדלים ולמצוא פתרון מתאים לשניכם בלי למחוק את עצמך או אותו.
זה בדיוק אותו דבר כמו כל הלכה אחרת..ולמקדש תוב

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

זה לא הלכה זו חומרהים...


סווואאוווו זה משו בענייני הלכות..ולמקדש תוב


על הכשרות לא כדאי להתפשרshaulreznik

כי זאת אינדיקציה לרמה הדתית באופן כללי

כל הכבוד לךהבט משמים
עבר עריכה על ידי הבט משמים בתאריך י"ב בכסלו תשע"ט 18:46

בס"ד

 

זה לגטימי לחלוטין לרצות משהו שמקפיד כמוך בעניין הזה, או לכל הפחות שמבין את החשיבות של הדברים ומסכים להקפיד כפי שחשוב לך.

תהיי שמחה שאת מקפידה על כך ואל תוותרי על זה.. זה באמת עניין חשוב

לא לוותר על בשר חלק וכל מה שכתבתהיכונו
לפסול בחור כי הוא לא מהדר כמוךאיש השקים
לא נשמע לי סביר.. תמיד תוכלי להמשיך לאכול מהדרין מן הסתם
אין צורך לפסול על זה, מספר נקודות למחשבהיפה עיניים
שימי לב למספר דברים.
א. רוב האנשים היום מסתפקים בכשרות מינימלית מסיבה אחת: בורות וחוסר ידע בהלכות ובנעשה בשטח, לכן לפעמים בשוגג לא נכנסים עמוק לתחום ללמוד אותו.
ב. יש הבדלים בין ספרדים לאשכנזיים, בכל הנוגע לבקר. צריך להבין שכשרות היום זה איננו שחור או לבן, אלא תלוי ברמת האדיקות שלך בלצאת מידי כל הספקות. יש מדד בין כשרות רבנות רגילה ועד לשחיטה פרטית, וזה תלוי ברמת האדיקות של האדם.
ג. צריך להבדיל בין עיקר הדין לחומרות. לדוגמא - אבקת חלב מעיקר הדין מותר. נכון שרוב הפוסקים כותבים להחמיר לכתחילה.
ד. לא לשים את הנושא כקו אדום, יש המון אנשים שמתמימותם לא מקפידים, ולא כי הם לא רוצים בכך. ברגע שבונים בית, רוב הנטל במטבח (מה לעשות) הוא על האישה, לכן זה יכול לחסוך הרבה בהמשך.

ה. כל הסעיפים שכתבתי מתגמדים לעומת הנושא המרכזי והוא שברגע שיש חיבור והתאמה בדרך, נושא הכשרות לא יהווה מכשול.

בהצלחה.
ה. הייתי אומרת שיותר קלנפש חיה.
למצוא פיתרון כשיש הידברות ונכונות לשמוע
ואת זה בונים. פתרונות זה דבר שמתכונים אליהםיפה עיניים
ש? לא הבנתי תוכל לחזור?נפש חיה.
כוונתי הייתהיפה עינייםאחרונה
שהידברות ונכונות לשמוע הם דרך ארץ שהכרחיים, אך הם לא מספיקים בסוגייה כזו, כי זו דרישה בסיסית בכל מערכת יחסים, גם כשמדברים עם אויב.
נקודת המוצא צריכה להיות רמה דתית שווה פחות או יותר, ואז הפתרון יהיה פשוט יותר.
תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה

אומרים שתמיד יהיו ספקות..

השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?

כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?

תלויאביעד מילוא

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

אז אני אחזור לשאלה היסודית יותרעַלְמָה

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

לכן מבררים מה חשוב לנואביעד מילוא

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

אכןoo

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

התשובה והמאפיינים העיקריים מאוד תלויים באורח החייםזמירות

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

מאוד תלוי באילו נושאים ונקודות הספקותזמירות

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

תודה על התגובהעַלְמָה

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

כדי לנסות להגיב ולהסביר- צריך להבין מהן הספקות שאתזמירות

מתמודדת איתן 🤔

לדעתי אדם צריך להגיע לוודאותצדיק יסוד עלום

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל יכול להיות שבן אדם יחליט להכניס את עצמו לוודאועַלְמָה

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

שתי נקודותיהודי שואף לטוב

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

ודאות שיש עם מה לעבודיהודי שואף לטוב

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

אז בסיסעַלְמָה

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

כמה תנאים מינימליים:צדיק יסוד עלום
  1. שנעים איתו וכיף ונחמד

  2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

  3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

וחשוב מאוד מאוד לבדוק שהוא לא נמנע רגשיתשבורת,לב

אםהפי

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

זה נכון לכל החלטה בחייםזיויק

אתה ממש מעודד ככה, שכל החלטה בחיים מלווה בספקותפ.א.

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

גםoo

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

כתבת יפה פ.א.אחרונה

מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון

לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.

זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.

אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.

מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?

עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.

מה אומרים?

נראה לי שזה כמו כתיבת הודעה שמתריעארץ השוקולד

על זה.

@משה ידע

שנה טובה של קיום משאלות לטובה לך ולכל באי ובאות הפורום

בדידות ו-AIבחור עצוב

יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.

שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.

נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?

( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)

לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam

תופעה נפוצהoo

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

>>ברוקולי

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

זו בדיוק הנקודהבחור עצוב

שלי ממש חמודהפי

פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי

חחחהפי

זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

נתקלתי בזה לא מעטמשה

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות

לא מדוייקמשה

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

אבל יש גם צד שנימשה

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

העניין עם GPTבנות מרכלות עלי

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

במקרה של גבריםמשה

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

תנסה, תספר פה על התוצאותמשה

נסה גם את ג'מיני.

זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

יש דברים כאלהshindov

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

הי, אני אוהבתאנוני.מית

למה זה רע?

זה מחליף חבריםאביעד מילוא

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

זה כליoo

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

We live happily ever afterנעמי28

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסדר, זה לא שהוא מוריד זבלנוגע, לא נוגעאחרונה

למה לאאורי ציון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילוא

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

הוא סופר גאון רגשית, פשוט זה עניין של ניסוי וטעייהנוגע, לא נוגע

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

פעם קראתי כתבהמשה

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

די נוהפי

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

נקווה שלאבחור עצוב

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי

שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.

תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.

שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!

שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.

ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.

ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.

מצוות הפורום

@ברוקולי @יעל מהדרום @ארץ השוקולד @נגמרו לי השמות

אמן וכן לאמוראביעד מילוא

אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1אחרונה

שאלה על מיזםאביעד מילוא

מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?

אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2

שלום

שואל באמת כדי לחזק את עצמי

אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו

יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק

שבוע טוב ותודה מראש

לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

יישר כוח גדול!נחלת

לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

זה לא כל כך יעילPaslash

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה

לכבד את עצמיהפי

זה לא קשה

תודה על כל התגובותפצלשלי2

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

יש לרב ערן טמירשלומית.

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

אם אינך חושש.....נחלת

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אצל המחברת בהר נוףפתית שלג

מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

שמע - לא יזיק לנסותנתקה

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

החלטה חד משמעיתshindov

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת

וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

יפה מאוד.נחלת

אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת

כל כך יפה ונכון! תודה!

הקפדה על הלכות ייחודadvfb

לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה

עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו

נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.

דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.

אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.

מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?

דווקא אני מכירה כמה וכמהשלומית.

ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים

אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים

מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.

יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.

לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.

ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.

הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?

או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.

על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.

ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?

אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?

אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?

ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.

אין מושלם.

אז מה כן יש?

אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.

אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.

ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.

קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

כל הכבודזיויק

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך )נגמרו לי השמות

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

 

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

 

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

 

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

 

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

 

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

 

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

 

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

 

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

 

איך התקשורת ביניכם?

 

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

 

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

 

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

 

האם הוא מכבד אותך?

 

האם יש לך חיבה אליו?

 

האם יש לך משיכה אליו?

 

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

 

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

 

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

 

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

 

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

 

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

 

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

 

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

 

זו בחירה רק שלך. ❤

 

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

 

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

 

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

 

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

 

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

 

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

 

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

 

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

 

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

 

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

 

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

 

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

 

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

 

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

 

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

 

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

 

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

 

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

 

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

 

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

 

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

 

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

 

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

 

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

תחשבי על אימוןshindovאחרונה

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

אולי יעניין אותך