אתמול כתבתי באריכות (תוך כדי שאיבה כמובן...) והכל נמחק
גרמת לי לצאת מהצללים ולהגיב... המתוקים שלנו נולדו לפני גם חצי שנה בשבוע 29 בגלל TTTS חמור. השתחררנו אחרי 67 יום, כאשר תאום אחד שבוע מוקדם יותר.
ההתחלה עם שניהם בבית הייתה מטורפת! כמה שייחלנו ליום הזה, ועד היום אני יכולה פתאום להזיל דמעות התרגשות, זה היה קשה בצורה בלתי נתפסת! ידידה פגשה אותנו חודש וחצי אחרי השחרור, ומאד התלהבה איזה יופי תאומים, ואז אמרה שגם לה יש תאומים. ממש התרגזתי: מה, רק לי זה כל כך קשה שאני כבר לא מצליחה להרגיש את היופי? אז היא אמרה לי שההתחלה באמת קשה מאד אבל אחכ זה כיף. והאמת, ב"ה אלפי פעמים, כבר מרגישים בהחלט גם את הכיף.
החודשיים פלוס הראשונים היו קשים נורא, כמו שאת מתארת, ועוד הם אכלו מאד לאט ולא סיימו ורק בעמידה על הידיים...כל אחד 3/4 שעה. והמתח הזה סביב המשקל מאד משפיע עלי גם...
כמה תובנות:
1. לא להאמין, לפעמים זה בכלל לא עוזר, אבל באמת זה עובר. הם יתחילו לאכול מהר יותר ויהיה קצת אוויר בין מחזור האכלה אחד לשני.
2. היום אני מאכילה בעיקר כשהם על כריות הנקה שניהם באותו הזמן. בקבוקים שאובים (הם לא רוצים לינוק בינתיים) עם "פיגום" של חיתולים. ראיתי ביוטיוב.. מאד מקל, במיוחד כשאני לבד איתם או כשזה חוסך ששנינו נקום לכל האכלה בלילה.
3. *אל תפסיקי להניק*! אני הפסקתי בדיוק בגלל סיפור המשקל, ובלאו הכי הוא ינק רק כמה דקות ואז היה מתחיל לצרוח. יועצת הנקה לא עזרה. כל הזמן חשבתי שיהיה בסדר כי הם ינקו קצת אבל מאד יפה, ובגלל שאני מאד אוהבת ומאד חשוב לי וכל האחים ינקו כל כך טוב (גם זה היה לי מאד קשה, ללמוד איך לגדל פגים שזה שונה כל כך מתינוק רגיל...), ועכשיו הם ממש לא מוכנים לינוק :'( אז אני שואבת, וגם קצת מפשירה מהמלאי...
4. אם למישהי יש ניסיון לגבי החזרה להנקה בגיל מתקדם אשמח מאד לשמוע. המחקר הקטן שעשיתי במרשתת היה מאד מייאש, במיוחד שהם שניים כך שלא אוכל להתאבד על זה כמו שראיתי שאולי אולי כך אפשר...
5. והעיקר, חיבוק גדול!
).
וגם כשדיברנו על מעקב הריון בסיכון למונו בי...