בס"ד
שלום לכולם,
אני עוד שניה נושקת לגיל 28 ושוקלת להרשם לאתרי הכרויות.
אשמח לשמוע על טיפים/המלצות לאתרים וכל המקרים ההזוים והחוויות שתרצו לחלוק.
תודה רבה ושבוע מבורך
בס"ד
שלום לכולם,
אני עוד שניה נושקת לגיל 28 ושוקלת להרשם לאתרי הכרויות.
אשמח לשמוע על טיפים/המלצות לאתרים וכל המקרים ההזוים והחוויות שתרצו לחלוק.
תודה רבה ושבוע מבורך
הי נפש חיה,
יש מצב לשמוע על המקרה או המלצות איך להזהר?
תודה. רבה על העזרה מצד כולם!
עוד אשקול זאת שבוע לפני שאמלא את הפרופיל ואתנסה באתרים.
תודה!
מכאלו שנראים הכי רלוונטים ואז נעלמים - שמעתי מהרבה בנות שזה קורה ובדיעבד אומרת שאין מצב שמדובר בדתי. הרי איזה דתי ינהג כך? או יותר גרוע מאלו שיתבררו בפגישה כסיוט חיי...
נפש חיה.כמה שנשמע מוזר אני מאוד אוהבת לשמוע סיפורים מאנשים כי מהם אני הכי לומדת.
מה היו החוויות הרעות? ממה את ממליצה להזהר? לא רוצה חלילה להגיע למצב הפוך שאינני מחפשת בן זוג.
אלא להבין היכן לפקח על נפשי...כי מחברות הסיפורים נשמעו כאי המלצה כללית להרשם לאתרים...
סתם הסכמתי עם מה שבוריסה כתבה..
בכל אתר יש בחורים טובים ואיכותיים וגם כאלה שממש לא , ואפילו קצת מטרידים.
בשליש את היתרונות שלו, יש כאלה שיותר נוח להם הממשק,
ובשבע יש כאלה שיותר נוח להם הממשק..
בקיצור, צריך לדעת פשוט לא להיבהל מכמות הפניות בהתחלה שאת פותחת כרטיס,
לדעת להיות ממוקדת, ולהבין מה בדיוק את מחפשת ואיך לזהות את זה דרך הכרטיסים.
אין מה להירתע, יש שם בחורים ובחורות שווים וחבל שלא לנסות גם את הפלטפורמה הזו
אני גם נרשמתי פעם ראשונה בגיל 28 כי תמיד נרתעתי מאתרים אבל באמת יש שם גם אנשים רציניים ושווים
טיפים
1. להירשם לאתר אחד מוכר ורציני גם אם בתשלום, לא צריך יותר מזה. גם ככה ברוב האתרים זה אותם אנשים.
2. לבדוק שאלו אנשים אמיתיים
3. אם זה טוב מכדי להיות אמיתי זה כנראה באמת לא אמיתי
4. לבוא בראש פתוח
5. לא לפחד לפנות וגם לא לפנות יותר מדי
6. לכתוב פרטים על עצמך משהו שיתן מושג מי את ולא סתם בכללי מה עושה בחיים למשל
7. לא להתאכזב ממי שלא עונה/לא רוצה
8. לחסום כל מי שלא נראה לך- אני חסמתי את כל המבוגרים מאוד ששלחו פניות או הסתכלו לי בכרטיס כי נגעלתי מזה שבכלל הסתכלו לי בכרטיס
9. מי שמטריד- לחסום
10. אם יש כאלה שמתחילים להתווכח איתך אין טעם בכלל לענות ואם צריך לחסום
11. להתחשב גם ברגשות של אחרים
ראשית, תודה לכולם על התגובות 
שמחתם אותי למרות שעדין מוצפת חששות...
איך אפשר לדעת שפרופיל הוא אמיתי? כלומר מתי יודעים שפרופיל הוא לא אמיתי?
ברור שיש כאלו שהם טובים מדי להיות אמיתים, אנשים לא מנומסים ועוד שקל לסנן
אבל הבנתי מחברות שאפילו בשבע ברכות יש כאלו שרק מבקשים פייסבוק (למזלי אין לי)
או סלולר ואח"כ נעלמים. למרות שעל פניו, קודם לפני - העבירו את כל הפרטים הדרושים
עבור דייט.
תודה רבה.

מה זה אנשים לא אמיתיים?
מה זה טוב מידי להיות אמיתי?
בשאר הדברים טיפים טובים
שכדאי בעיקר להתייחס להודעות שמראות שהפניה היא בעקבות התרשמות מהפרטים.
אמנם אני רשום לא הרבה זמן, אבל כל אלה ששלחו סתם "היי מה נשמע" וכדומה - פתאום נעלמו בלי להודיע
(ועוד אחת מהן כתבה שהיא בחורה רצינית
)
נראה לי שעלית פה על סטארטאפ!!
זה טיפ ותיק.
אני ואישתי הכרנו בשליש. היתה אופציה לעשות חיוך. וככה המשכנו
אני תמיד עונה גם לבנות שכותבות רק "היי" וכאלה
בהצלחה - לקראת נישואין וזוגיות
טיפים? - לקראת נישואין וזוגיות
זה ברור. אני עצמי נכוויתי משם, מצד שני עומדת לשקול צעדים - לקראת נישואין וזוגיות
נראה לי... - לקראת נישואין וזוגיות (עם קצת הסתייגות אם זה בצ'ט חי אז אולי כדאי לזרום)
הטיפ הכי חשוב זה סבלנות ואורך רוח ולא לקחת דברים באופן אישי
ה-מיוחדאם אינכם רוצים לשתף - מוזמנים שלא...
לא שאני חושבת שאני מכוערת ועדין, זו לא נראת לי גישה נכונה וכנה להתחיל מערכת יחסים...
אבל תודה על ההמלצה ואנסה לשקול אותה.
כלומר ברור שאינני מצפה שאגיע לדייט בלי לראות את האדם אבל מראה זה לא העניין העיקרי לפיו הייתי רוצה שמשהו ישפוט אותי...לא יודעת, קוראים פרופיל, מתכתבים באתר ורואים שהוא גבר לעניין - אם חושבים שיש טעם להכיר מעבירים בוואצפ תמונות ומחליטים האם קובעים או לא.
אולי שיחה לפני הפגישה כי גם היא יכולה לומר הרבה אך להניח תמונה - זה עלול להיות צרה.
בכלל תמונה לא אומרת כלום כפי שצינה משהי פה. זו יכולה להיות תמונה מזויפת, של חבר, לפני שנים, פוטושופ - אין לי מושג.
תכלס עד שלא רואים את האדם בעיניים קשה לדעת מי הוא...ואולי אם הוא מתמהמה לענות ומורח את הזמן...זו גם אפשרות לפסול.
יש הרבה סוגי אנשים, להיות זהירה
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה 
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.
ועכשיו,
שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.
אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.
רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -
'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.
הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...
וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.
לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...
אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...
ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...
אֲת.
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
השאלה היא האם המצב הוא עד כדי כך...
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
לא רק בחתונות
בכל נושא
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
האם יש אולפניסטית מבית אל שפדוט תוכיח אותי טועה לגבי הכת הזו
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
