פסיקה ע"פ הקבלה כן או לא?שחר אורן

בבקשה מקורות

הערות חשובותחידוש

א. זו לא שאלה של כן או לא. יש דברים שבהם כולם יסכימו שכן, ויש שכולם יסכימו שלא. על גבי הציר הזה יש כמה דעות.

ב. מה שלא פוסקים ע"פ קבלה זה לא כי לא מספיק מאמינים בה או כי היא לא מספיק חשובה, אלא כי פשוט זה לא התפקיד שלה.

 

ע"ע פהמשקל הזוהר והקבלה בהלכה (תשע"ב) - Torah Base

ככלל הרוב יסכימו איתך אבל אינני חושב שזה מדויק, ולכן אעיר גםארץ השוקולד
א. החתם סופר סבר שתמיד לא.

ב. כל עוד מתעלמים מהזוהר סביר שזה נכון, לגבי הזוהר היו רבים שחלקו על חשיבותו ואמינותו. (הרב יעקב עמדין, הנודע ביהודה, הרב קפאח ועוד שאינני זוכר כעת) וגם לגבי האר"י יש שחלקו על חשיבותו.
איפה החתם סופר כתב ככה?הדוכס מירוסלב


המקור הובא על ידי חידוש פהארץ השוקולד
ראיתי כבר אחרי התגובה. תודההדוכס מירוסלב


אף אחד לא חלק על חשיבות האר"י בדברי הסוד, הוא התקבל בכל עמ"יהדוכס מירוסלב

יש חילוק פשוט בכללי ההלכה האם התקבלו הוראות האר"י אחרי מרן.

לספרדים זה כן, לשאר עמ"י לא.

תלמד קצת על יהדות גרמניה ותראה שרבים שם חלקוארץ השוקולד
יהדות גרמניה היא לא רוב עם ישראל.הדוכס מירוסלב

יש גם בעוד ארצות כאלה שלא קבלו את הדרך הזאת.

אבל אחרי רבים להטות וכו'.

ממתי אומרים במנהגים אחרי רבים להטות?ארץ השוקולד
ממה שאני מכיר, אנשים נוהגים בעקבות אבותיהם כיום ולא כמו שכניהם.
כללי פסיקה הם לא מנהגהדוכס מירוסלב

נכון שרוב עם ישראל לא מכריע ככה במקרה שיש מחלוקת עם הפשט, אבל זה לא נכון להגיד שרוב עם ישראל לא מקבל שום דבר מהמקובלים

לא אמרתי שרוב עם ישראל לא מקבל שום דבר מהמקובליםארץ השוקולד
אלא שיש כאלה שלא.

(וסביר שהם מיעוט, אבל האחוז לא משנה כי יהיו שינהגו כך ויהיו שינהגו אחרת)
שוב. לא מקבלים דברים שמקורם הוא קבלההדוכס מירוסלב

לא שלא מקבלים דברים ממקובלים.

ת"ח לא נפסל רק כי הוא בקיא בכל הפרד"ס.

גם אצל הספרדים זו מחלוקת גדולהק"ש
וזה שורש רוב המקומות בהם הרב עובדיה ותלמידיו חולקים על שיטת הבן איש חי-כף החיים-הרב אליהו.
תלוי מה אתה מגדיר "ספרדים".הדוכס מירוסלב

שיטת הבן איש חי ותלמידיו היא שיטת חכמי עיראק, וזה לא שייך לשאר עדות המזרח ואפשר שלא מחייב גם את רוב הספרדים.

לעיראקים יש קיבלנו הוראות הבן איש חי אחרי החיד"א, לשאר הספרדים יש את החיד"א וכל אחד וחכמי מקומו.

הם פסקו אחרי המקובלים גם כשיש מחלוקת עם הפשט.

 

לגבי הכללים על פסיקת ההלכה ע"פ הקבלה, הרב עובדיה סובר פשוט שכשיש מחלוקת הולכים לפי הפשט, וזאת שיטת רוב חכמי ספרד בכל אופן, וזה לא שייך לשיטת הבן איש חי. היא מחייבת את מי שהולך אחריו לכל הפחות מכרח מנהג אבות שקיבלו הוראותיו.

ברור לך שהרב עובדיה גם מביא פסיקות ע"פ הקבלה וגם לו יש "קיבלנו הוראות האר"י" בצורה מסויימת?

הוא פשוט מכריע אחרת במחלוקות.

לא מדוייקק"ש
חלק מהויכוח הוא מה מנהג הספרדים.

פשוט שמנהג רוב ככל עדות ספרד בדורות האחרונים ובוודאי בארץ ישראל וסביבתה היה לפסוק לפי המקובלים. הבן איש חי לא המציא אלא הכניס את מנהגי חכמי בית אל (=תלמידי ותלמידי תלמידי הרש"ש) לספר. במשך כמאתיים שנה ה'ראשונים לציון' (רב העדה הספרדית בירושלים) היו מחכמי בית אל.

המוטו של הרב עובדיה 'להחזיר עטרה ליושנה' התייחס לעטרת המלך - מרן מלכא, שהוא אחז שנלקחה שלא כדין. הוא (שאישית גם היה עירקי) לא חלק על כך שנהגו בילדותו כמקובלים - אלא סבר שזה לא כדין.

נכון שגם אצלו היו יוצאים מן הכלל, למשל בהלכות תפילה.

איפה כתבתי אחרת מדבריך?הדוכס מירוסלב

לגבי דעת הרב עובדיה כתבתי משהו על זה ומחקתי, כדי שלא ישתמע זלזול ואז אנשים יתחילו לצוץ פה (זה בכל זאת לא פורום בית המדרש).

אבל כידוע הרב עובדיה היה [כמעוט] דעת יחיד בשיטתו הזאת.

עם זאת כמדומני, לא זוכר כרגע ואין פנאי לעיין, שגם הרב עובדיה סובר שיש "קבלנו הוראת האר"י" רק שהוא חולק על הנושאים בהם יש את הכלל וכמה הוא מחייב.

אם תמצא את הביטוי "קיבלנו הוראות האר"י"ארץ השוקולד
אצל הרב עובדיה שלח לי מקור בבקשה.

למדתי המון מספריו של הרב עובדיה ולא זכור לי שהוא אומר דבר כזה וזה אפילו בסתירה לתפיסה שקיבלתי מדבריו.

הכוונה היא לבקשת מקור שהוא סובר ככה ולא שהוא ציטט אחרון שאמר אחרת והרב עובדיה חולק עליו.
גם בהלכות תפילה בדקת?הדוכס מירוסלב

שוב, לא אומר מידיעה, לצערי אני לא מעיין על הסדר בדברי הרב עובדיה יוסף...

כשלמדתי את דבריו בהלכות תפילה בהליכות עולםארץ השוקולד
לא זכור לי ביטוי כזה.

אם אתה חושב שיש ביטוי כזה, מוזמן לחפש.
אין פנאיהדוכס מירוסלב

אבל גם אם ה וא לא כותב אותו במפורש, רוח הדברים שם

ממש לא נראה לי שאלה רוח הדבריםארץ השוקולד
אלא אדרבה להפך, הרב עובדיה דן ממה נפשך ביחס לאר"י:
אם הוא פוסק, אז ככל פוסק אחר.
ואם מקור דבריו שמיימיים אז לא בשמיים היא.
אני זוכר ככה מפורש מכמה רבנים שהולכים בשיטת הרב עובדיההדוכס מירוסלב

אבל אני לא בקיא מספיק כדי להעיד בכתוב.

צריך לברר... משהו מנקר לי בזיכרון על שיעור של הרב עובדיה עצמו ששמעתי על האר"י.

לגבי היעב"ץ, שמשום מה משנים את דעתוהדוכס מירוסלב

שו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' מ"ז.

גם החתם סופר לא פקפק בפשטות.

משום מה נזכרתי שזה עלה גם בדיון עם ימל פעם.

 

חבל סתם לצטט דברים באוויר

לגבי היעב"ץ מודה שלא עיינתי בפניםארץ השוקולד
אבל קיבלתי מרב שהיעב"ץ שלל מכל וכל את הקשר בין הזוהר לרשב"י.

וביחס לחת"ם סופר לעיל, יתכן שהוא לא חולק על חשיבות הקבלה אבל הוא כותב בחריפות נגד עירוב בינו להלכה. (שים לב שהוא קישר לאיסור דאורייתא בדיוק באותה רמה כמו היחס לרפורמים עם חדש אסור מן התורה שגם שם קישר לאיסור דאורייתא אחר. אז כנראה שהוא חשב ששניהם בעייתיים באותה מידה)
כמו שהיעב"ץ כותב זה ברור לכל מי שלפחות גורס את הזהרהדוכס מירוסלב
אתם כל פעם מערבבים דבריםק"ש
השאלה האם הזוהר מהרשב"י בפעל/ע"פ רוחו של הרשב"י/לא קשור כלל לרשב"י היא שאלה אחת והשאלה על ההתייחסות לזוהר כמקור לימוד/הדרכה/פסיקה - היא שאלה שנייה.

היעב"ץ אמנם שלל את תליית הזוהר ברשב"י כפשוטו וגם הגיה בזוהר הרבה - אבל אחרי ההגהות, ראה בספר הזוהר (ובאר"י שכולו מבוסס על הזוהר) מקור נכבד להנהגות ואפילו לפסיקת הלכה, כפי שרואים בכל ספריו ובעיקר בסידור.
לא ערבבתי כלוםימ''ל

הגבתי למשפט "אבל קיבלתי מרב שהיעב"ץ שלל מכל וכל את הקשר בין הזוהר לרשב"י" בלבד.

 

אכן היעב''ץ הפריד בין השאלות, לשיטתו פוסקים (במידה מסוימת) גם ע''פ הזוהר, אע''פ שלדבריו אין קשר בינו לבין ר''ש.

ובנוסף גם לא כל מה שהוא קבלה מקורו בזוהרהדוכס מירוסלב


תודה על המאמר, אך הסקירה הזו חסרה המון התנגדות שניסה למעט בהארץ השוקולד
כגון תפילין בחול המועד, שלא ציין בזה שרבים מאחרוני אשכנז חלקו עליו בזה והורו שמניחים וכן נחלקו האם מברכים (וכן פסק הרמ"א לדוגמא).
בנוסף, לא ניתן להביא ראיה מדעת הבית יוסף לדעת בעלי התוספות, גם אם הוא אומר שכך הם היו אומרים, כי פוסקים רבים כותבים "אילו היה רואה" וזו אמירה תמוהה. (ולכן אינני משתכנע ממנה, בעיקר אחרי שראיתי את הנאמר בשם הרב חיים מוולוז'ין לגבי התאמת דברי האחר לדבריך בתור כבוד למרות שלא כך סבר).
לגבי דג עם גבינה לא הביא את הרמ"א החולק, ובטח שלא את הרב עובדיה שחלק.
ביחס לחתם סופר ששלל מכל וכל פסיקה לפי קבלה כפי שהביא, כאן חיפש כאלה שיישבו את דברי החתם סופר עם פוסקים אחרים.
ביחס לאמירת קדושה ביוצר ביחיד לא ציין שכך מנהג העולם כנגד הזוהר, אבל כשמנהג העולם בברכה על תפילין של ראש כשהתפילין כרוכות עליו כאן ציין שכך מנהג העולם.

סיכומו של דבר, אכן מאמר שנעשה בו עבודה והכותב יודע מה הוא עושה, אבל הוא מנסה ליצור מצג תומך יותר בקבלה מדברי הפוסקים עצמם ועושה איפה ואיפה.
חתם סופר והנודע ביהודה מאוד התנגדו בחריפותארץ השוקולד
אחפש את המקורות ואביא בלי נדר.

החת"ם סופר כתב ש"כל המערב דברי קבלה עם דברי הלכה חורש בשור ובחמור יחדיו".

ולגבי הנודע ביהודה לא זוכר אם הוא כתב משהו שנון כזה.

בטוח יש משהו בהקדמה של הרב עובדיה בהליכות עולם שמביא התנגדויות לכך.

לגבי חלקית בעד:
המשנה ברורה כותב שבמקום שאין איסור מצד הפסיקה שלא על פי הקבלה וזה חומרא ללכת לפי הקבלה, אז נלך לפי הקבלה. (צריך לחפש ולמצוא את המקור המדויק)

לגבי בעד:
הרב חיים דוד הלוי היה בעד, וכן הבן איש חי והחיד"א וכמובן גם הרב מרדכי אליהו.
(אפשר פשוט לראות שהם מצטטים ספרי קבלה כמקור הלכתי.)
עיין דברייחידוש

והחת"ס לא כתב כך, אלא:

 

וכן אני אומר כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקות חייב משום זורע כלאים פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע, ולעומת זה המערב ספרי הגיון עם דברי תורה עובר על חורש שור וחמור יחדיו ואם הוא מנהיג ישראל מנהיג בכלאים.

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן נא
 

צודק, התבלבלתי באיסור שהוא קישרארץ השוקולד
אבל שתי ההשוואות לאיסור דאורייתא, יש סיבה להניח שהוא חושב שעירוב דברי קבלה שייכת יותר להלכה פסוקה מדברי הגיון.

ולגבי ההבדל בין הלכות פסוקות לדברי תורה, זה דומה לאשר כתבתי בסעיף ב לדבריך.
זה לא שכל ספר שנכתב על קבלה לא כלל בתוכו פסקיםהדוכס מירוסלב

החתם סופר מדבר על קבלה כקבלה.

ומעניין להשוות את השיטה עם השיטה של הרב וייצמן לגבי תורת ארץ ישראל.

נכון, יש ספרים על קבלה הכוללים בתוכם פסקיםארץ השוקולד
ויש שחשבו שזה רעיון טוב (בתור התחלה, הכותבים)

ויש ששללו זאת מכל וכל (החת"ם סופר ואני די בטוח שהנודע ביהודה גם לדוגמא)

מעניין להשוות, מן הסתם תגלה שהם שתי דרכים שונות מאוד
חחח לא הבנת אותי!הדוכס מירוסלב

לא כתבתי "ספרי קבלה", כתבתי "מקובלים".

 

יש מקובלים שכתבו גם ספרי פסקים, בלי קשר אחד לשני.

אתה רוצה לדחות את ספרי הפסקים של האור החיים בגלל שהוא היה מקובל?

 

אף אחד לא שלל כמו שאתה מנסה לשלול את כל דעת המקובלים רק כי הם עסקו בקבלה. ה' ירחם מלומר זאת.

 

"אהבתי" את נתינת הציון המרומז פה לאלה שבחרו לשלב ספרים זה בזה

יש שיפסקו כמוהם ויש שלאארץ השוקולד
חס וחלילה מנתינת ציון, אבל ניסיתי לומר שאם כף החיים פוסק לפי האר"י לעתים קרובות כנראה שהוא סובר שזה דרך הפסיקה.

יש שיפסקו לפי האור החיים דווקא בגלל היותו מקובל, יש שיקבלו אותו כפוסק נוסף ויש שישללו את פסיקתו בגלל זה. ולכולם יש על מי לסמוך.

לא באתי לשלול את דעתם, אלא להראות שיש פוסקים ועדות ששללו את פסיקתם על רקע זה.
לא הבנתי. לא ברור לך שיש פסקים שהאר"י אמר?הדוכס מירוסלב

אף אחד לא שלל את האור החיים רק בגלל שהוא מקובל (וגם אם היה אחד הוא חזר בו ואכמ"ל).

 

אי אפשר לשלול ספר פסיקה בפשט רק כי הרב שכתב אותם היה גם עוסק בקבלה. מזעזע להגיד דבר כזה.

נשמע על סף הכפירה... כאילו שיש מישהו בעם ישראל שלא מקבל את קיומו של חלק הסוד שבתורה.

פתחת את התשובה בנודע ביהודה שהפניתי אליה?ארץ השוקולד
ולא אמרתי לשלול כל מילה שלו, אלא שאם פסיקה נסמכת על קבלה אז זה לא יוסיף לפסיקה מקור. (לדעת הנודע ביהודה ודעימיה)
נו, בסדרהדוכס מירוסלב

אז אתה מסכים שכשפוסק כותב פסק הלכה ע"פ פשט עצם העובדה שהוא גם מקובל לא משנה?

זה הדיוק שניסיתי להבהיר פה

אם זה רק על פי פשט זה לא משנהארץ השוקולד
אבל מקור קבלי לא יעלה ולא יוריד לפי החתם סופר והנודע ביהודה
זה לא מובן ככה במקורות שהבאנוהדוכס מירוסלב

בטח לא בחת"ס

בנודע ביהודה זה מאוד מפורשארץ השוקולד
ולגבי החת"ס, שוב, הוא ממשיל את ההכנסה של קבלה להלכה לאיסור דאורייתא.
נשמע לי שזה בעייתי
שכחתי פתאום את החת"ס.הדוכס מירוסלב

לא זוכר מה רציתי להגיד

הנודע ביהודה לא כזה מפורש, הוא מדבר על ספרים מסויימים שהם בעייתיים.

בלתק. תלמיד הנודע ביהודה -תשובה מאהבהנחשון מהרחברון
היה מאד חריף נגד ואף שיבח את הקיסרים שהיו נגד קבלה.
היה נגד אמירת לשם יחוד וכדו' אומר כן גם בשם רבו.
מביא ציטוט מדבריו.

את זה כתבתי לדעת האיש ההוא שהספר הזוהר כלו קדוש אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר הנה ... כי כל הדורות מראש לא זכרו מספר הזוהר מאומה לא בהקיץ ולא בחלום כי הנה אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא מהתנא ר' שמעון בר יוחאי אשר ר' יהודה הנשיא קבל גם ממנו ... איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש"ס משניות או בשום מקום ... עד שזה קרו' לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזהו כנסייה אשר קבלוהו בכנופיה, כמו תלמוד בבלי וירושל' ... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראי' שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר ... והנה מיום שנתחדש ספר הזוהר הרבה נכשלו על ידי כי כמה דברים סתומים וחתומים אשר המציאו האחרוני' להתעות בני אדם יושבי חשך השכל, צאו וראו כמה קלקולים רבים קלקלו מאמיני הכלב רע שבתי צבי שבור ואחוזת מרעהו ברכי משלוניקי, ויעקב פרנק שם רשעים ירקב, ותלו דבריהם בספר הזוהר ... באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי' אדירי' אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר פראנץ השני אשר צפו והביטו בחכמתם הנפלאה, רבות רעות ושבושי דעות תסתעפנה מחלומות והבלים המקובלים, והמה לנזקי בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם
תודה, אם כי מן הראוי כדאי לציין איפה זה נמצא בשו"תארץ השוקולד
אחלה, תודהארץ השוקולד
בתקופת ש"צ ימ"ש כמעט כולם היו נגד לימוד קבלההדוכס מירוסלב

וזה לא בגלל הקבלה עצמה, אלא בגלל הקלקולים שעשויים לצאת ממנה.

צריך לעשות הבדלה ברורה בין אלה ששוללים את עצם קיום הסוד בתורה שעליהם אמרו " מי שכופר בנגלה בנסתר הרי הוא כופר בנסתר בנגלה" (קראתי את זה לאחרונה בשם החת"ס בלי ציון מקור).

לבין מי שחולקים על הזוהר באופן כזה או אחר, אבל על שאר החיבורים לא חולקים (לא מכניס בכלל את דעות החוקרים לדיון פה).

אין אף אחד שחולק על עצם העובדה שיש סוד בתורה, כי קשה מאוד להאמין שמישהו יכחיש את פשט דברי חז"ל.

לגבי סוף דבריך, נדמה לי שהנודע ביהודה חולקארץ השוקולד
מהדורה קמא, חלק יורה דעה סימן צג
מוזמן להביא את דבריו כאןהדוכס מירוסלב

לא נראה לי שיש מישהו שחולק על חז"ל. קשה לי מאוד להאמין.

מובאת תשובתו של הנודע ביהודה בזהארץ השוקולד
"ועל הרביעית אשר שאל בנוסח לשם יחוד אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים. הנה בזה אני משיב עד שאתה שואלני נוסח אמירתו יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיה עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל ע"פ התורה וע"פ הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים תנחם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם. אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם. והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה' ירחם עלינו:

ובגוף דבריו שצריך להוציא מפיו שעושה הכונה על פי הסוד ומביא ראיה מריש זבחים שבגט צריך שיאמר בפירוש שעושה לשם גירושין וכן בנדר גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו ע"כ דברי מעלתו. ואני אומר ממקום שהביא ראיה משם הוא סתירה דהרי מחלק שם בין אשה לקדשים דאשה סתמא לאו לגירושין עומדת ולכך צריך שיאמר בפה וקדשים להכי סתמן כשרים לפי שסתמא לשמן עומדים וא"כ מצות שלנו קדשים נינהו קדשי גבוה וסתמא לשמן עומדים. ומה שהביא מנדרים לא הביא אלא שמחשבה בלי דיבור אינו כלום אבל מעשה בדבר שסתמא לשמה לא בעי שום סיוע. ואני אומר ק"ו הדברים אם בקדשים אף שודאי מצוה שיעשה בפירוש לשמה וכמו שאמרו בזבחים שם לשם ששה דברים הזבח נזבח כו' אפ"ה אתנו בית דין דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו והיינו שלא יאמר ולא יחשוב אפילו בלבו כדמפורש התם בתוספות בזבחים דף ב' ע"ב ד"ה קיימו ב"ד רק יעשה העבודה ולא יחשוב כלל. ואני אומר אם חשו התם שלא יאמר לשמו פן יאמר שלא לשמו וכן שלא יחשוב לשמו פן יחשוב שלא לשמו אף שהוא חשש רחוק שיטעה בין לשמו לשלא לשמו ק"ו בכוונת התפלה והמצות שיש בהם כמה עיקולי ופשורי וכמה חשש קיצוץ בנטיעות כאשר ראינו כ"ז במופת פשיטא שיש לבטל שלא יכוין כלל ודי שעושה המצוה לשם מצוה:

ומ"ש מעלתו שטוב להיות הקשר אמיץ בדיבור ומחשבה ומעשה. הנה אנשי כנה"ג הם תיקנו לנו תפלות וברכות וליכא מידי דלא רמיזא בנוסח התפלה והברכה וברכה הוא התעוררות הדיבור ומחשבה וכל מצוה שיש ברכה לפניה א"צ לומר שום דבר לפניה רק הברכה. וכל דבר שאין ברכה לפניה אני נוהג לומר בפי הנני עושה דבר זה לקיים מצות בוראי ובזה די וא"צ יותר. והכונה הוא רק פירוש המלות וכל התיקונים למעלה נעשים מאליהם ע"י מעשינו:

אבל מה שפלפל מעלתו מה שאומרים נוסח ליחד שם יו"ד ה"י בוי"ו ה"י אם יש בזה משום הוגה השם ופלפל בדברי התוספות אם בשני אותיות ראשונות יש איסור הוגה השם. הנה לפי מה שאני זכור מילדותי ששמעתי האנשים ההם היו אומרים שם יו"ד ה"י בוי"ו ה"י במילואו ובזה ודאי ליכא משום הוגה השם. אבל כבר גליתי דעתי שיותר טובה השתיקה וישתקע הדבר וגם במחשבה לא יחשוב רק פירוש המלות ובדרך זה ילך בטח ולא יכשל בשום דבר. ויותר מזה אין להאריך בדברים כאלו. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש:" (שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, חלק יורה דעה סימן צג)

באדיבות ויקיטקסט
נודע ביהודה (קמא)/יורה דעה/צג – ויקיטקסט
אני לא רואה איפה הוא חולק פה על עצם קיום הקבלההדוכס מירוסלב

ההפך, הוא מתפלפל בשמות (דברים שנזכרים גם בגמרא דידן)

דבריו על המקור של לומר "לשם ייחוד" שהבאתי לעילארץ השוקולד
"אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם."
אתה רואה פה מפורשת רשימה של ספרים?הדוכס מירוסלב

הוא כנראה מתכוון לזוהר עצמו ותו לא. ואולי אפילו לא לזוהר אלא רק לכתבי המקובלים שגם האר"י אמר לא להתקרב אליהם?

לא שמעתי על אחד מחכמי ישראל שאמר שספר יצירה וכו' יש עליהם פקפוק. מוזמן לחדש לי מקור מפורש.

הנה המפתח שלו, משתמע שהוא לא מחלק בין ספריםארץ השוקולדאחרונה
סימן צג, ניתן לראות שיש כותרות ארוכות אז הוא יכל להאריך אם הוא רצה.


מה שאני זוכר:טיפות של אור

א. המשנ"ב (סימן כה) כותב בשם כנה"ג שפוסקים על פי הקבלה במקום שהיא לא סותרת את הנגלה.

בפועל הוא לא עושה כך תמיד - הרי המשנ"ב שונה מהבא"ח...

 

 

ב. לדעת האג"מ (יש מקור בדרשו) הכוונה דווקא לזוהר ולא לדברי האריז"ל ושאר המקובלים.

 

 

ג. בליקוטים בסוף נפש החיים, ר"ח מוולוז'ין מעיד שהגר"א אמר לו שהזוהר לא חולק על הגמרא בשום מקום, מלבד פסיעה מאחורי המתפלל. כי הגר"א פירש את הזוהר אחרת מהאריז"ל (יש שם דוגמא עם לחם משנה בשבת).

 

 

ד. השבט הלוי (ח"א סימן ב) נהדר - איפה שהפוסקים מביאים את הקבלה הולכים לפיה, ואיפה שלא לא

 

הסבר: הוא מביא את החת"ס על זורע כלאים, ואומר שהרי גם בקבלה עצמה המקובלים אמרו שאסור לערבב את דברי הרמ"ק עם האריז"ל כי הם מדברים בעולמות שונים.

אלא שאיפה שהפוסקים הביאו את דברי הקבלה להלכה, הם ידעו שזה מתאים.

 

 

יש גם משהו מההליכות שלמה, אני אחפש בלנ"ד בהמשך.

 

 

 

שתי תחושות אישיות:

- האשכנזים הולכים הרבה על פי השל"ה בגלל המג"א, והספרדים על פי האריז"ל.

- במערב אירופה הרבנים ייחסו פחות חשיבות לקבלה.

השבט הלוי הזה מחדש משהו יפההדוכס מירוסלב

זה מה שעלה לי בראש.

הרי בקבלה אי אפשר להכריע ע"פ סברות, לכן אין מה לחדש בכלל מקבלה להלכה.

בגלל זה כשמביאים הלכה מהקבלה זה לא יהיה מהאר"י (אלא אם הוא כתב כך בדיון הלכתי, או שזה ספרדים שקיבלו הוראות האר"י). אבל הזוהר הוא מקור תנאי (בלי להכנס לחילוקים בחלקים בו).

נדמה לי שהשבט הלוי לא הגדיר את האר"י בכלל הפוסקיםארץ השוקולד
באמירתו זאת
הוא לא. האר"י פוסק לכל הדעות. לא שמעתי על פוסק שמתעלם ממנוהדוכס מירוסלב

כפוסק.

זה שמישהו עסק בקבלה לא אומר שהוא לא יכול להיות פוסק. זה דבר משונה מאוד לחשוב.

כדי לא לנצל"שטיפות של אור
אני אגיב רק לעניין ההלכה.


* החילוק שהזוהר הוא תנאי והאריז"ל הוא ככל הפוסקים, זו הסיבה שמביא האג"מ לדבריו.

בדרשו שם מביאים שהשדי חמד לא סבר כאג"מ. (אלא שגם האריז"ל נכלל בכלל של הכנסה"ג).



* מצד שני, ייחוס הזוהר לרשב"י יוצר גם סברא הפוכה - היעב"ץ טען שהרי אין הלכה כר' שמעון נגד חבריו, לכן לא פוסקים כזוהר.



* הרב קוק כתב שהייחוס של הזוהר לרשב"י הוא "כמובן ללמודיו וארחות השגותיו האלקיות".

ובאופן יותר מפורש כתב הרב הנזיר :

"התיקונים, וכן רע"מ, הם גילוים עליונים בלשונם ממש, מרוחו ונשמתו של רשב"י, ומשה, הרי הם כאלו דבריהם ממש, ובעולם האצילות נחשב זה ממש דבריהם.
אמנם בפשט, בעולם העשיה, הרי הם נכתבו בידי צדיקים וקדושים אחרונים, בזמן מאוחר. מה שמובע בלשון, בבטוים מאוחרים רבים...

יסוד הדברים קבלתי מפי מרן שליט"א".


נדמה לי שזה מרחף מעל התשובות של הרב שרקי, הרב גינזבורג, הרב טל והרב שטיינזלץ כאן:
(החל מעמוד 58)

ספר הזוהר, מחברו ומעמדו: סקירה היסטורית

(למשל אצל הרב טל זה גורר נפ"מ להלכה).





~~
אני מבקש לא לפתוח כאן דיון על קדמות הזוהר.

אם אתה רוצה תפתח שרשור חדש או שנעבור לפרטי (אבל אין לי כ"כ זמן בימים הקרובים).
תודה על ההרחבהארץ השוקולד
ורק בסוף הבנתי למה זה יכול להיות ניצלו"ש
אין מה לפתוח דיון על דבר כזההדוכס מירוסלב

הדברים פשוטים מאוד

 

הבנתי כמוך בדברי האג"מ, תודה שהרחבת שהוא כתב ככה במפורש. (@ארץ השוקולד).

 

לגבי שאר הטענות, נכון. אבל לא כל הלכה שמובאת בזוהר היא בשם רשב"י. יש שם גם דברי משנה וכו'.

 

הנקודה השלישית שלך היא לא חידוש, זה כתוב שחור על גבי לבן בתוך הזוהר עצמו. כתוב מפורשות שרשב"י לא כתב את הזוהר.

יש עוד דעות חוץ מהדעות שציינת. אף אחת מהן לא רלוונטית לדיון כאן.

גם לפי מי שפוסק ע"פ הזוהר, למעט שיטה אחת (וגם שם זה מסוייג מאוד בכמה סייגים שאני לא בקיא בהם), פוסקים ע"פ הזוהר בתוך כללי הפסיקה.

 

אם אתה רוצה להמשיך את הדיון בכללי הפסיקה הנוגעים לזוהר כמקור תנאי - אפשר.

לדון בסמכות הזוהר - לא משהו שיש לי עניין בו. הדברים שהובאו ע"י המקובלים שעסקו בזוהר התקבלו ע"י רוב ככל ישראל למעט כמה קהילות אזוטריות. הבעיה שכמעט אף אחד לא יודע מה הדעה הזאת באמת.

 

(נ.ב, לגמרי מאמרים "אקדמאיים" על הזוהר אני נוהג כמו הרב יחיאל בר לב, מי שכל החוקרים מעריצים את פועלו ויכולותיו האינטלקטואליות. וכמי שמכיר קצת מאמרים, הייתי מציע לך לשמוע מה הוא אומר וללכת בדרכו).

מהכיוון ההפוך, יש פוסקים שקיבלו את הזוהר כדוחה הכלארץ השוקולד
לא נכוןהדוכס מירוסלב

וזה לא יכול להיות נכון בגלל המבנה של הזוהר

אני חושב שכך סבר החיד"אארץ השוקולד
אחפש בלי נדר בהמשך אלו פוסקים אמרו זאת, אבל היו מספר אחרוני ספרד שסברו כך
צריך להבין שיש קטעים שכל בר בי רב יודע שהם לא מהמקור שלהדוכס מירוסלב

הזוהר (מי שיודע ארמית טוב). אפילו אגב שיטפיה רואים שזאת לשון מגומגמת ולא שייכת לעניין.

אלה בד"כ הגהות שהשתרבבו, ככה למשל ראיתי שהגיה הרמ"ק במקום אחד שהתפלאתי מאוד והחלטתי לעיין.

זה לא מקרה יחידני.

החיד"א לא חושב שגם הגהה כזאת שהשתרבבה היא מקור מחייב...

אני מדבר על מקרים שברור שהם אכן מהזוהרארץ השוקולד
ברמת העיקרון היו פוסקים שנתנו עדיפות מכרעת לזוהר.
אני יודעהדוכס מירוסלב

כוונתי הייתה לדייק את הלשון שהשתמשת בה

תודה על הדיוקארץ השוקולד
(הבהרה - אחרי דיון באישיטיפות של אור

הגענו למסקנה שכשרואים את דברי הנזיר במלואם יש בהם חידוש.

כלומר, שלפי דבריו *אפשר* שלא מתייחסים לזוהר כתנאי לעניין הלכה.

 

 

 

@הדוכס מירוסלב , סיכמתי טוב? )

כןהדוכס מירוסלב

יש עוד מה לדון בזה, וכנראה שנמשיך בפרטי בעת הפנאי!

אבל נשאיר את שאר הדברים עם סימן הצ"ע שהנחת פה

יפהארץ השוקולד
אם כי הערתי לעיל שיש ששללו ואותם לא הבאת, וקצת מפתיע להשוות בין החתם סופר לתפיסות מקובלים על עירוב פוסקים.
לא קראתי הכל, בלנ'ד אקרא מחר. רק הערה -אניוהוא
בהלכ' תפילה כמעט כולם פוסקים ע'פ הקבלה.
יש לזה כמה וכמה דוגמאות הברכות השחר
(גם אם הם חושבים שלא....)
דעץ היעב"ץ בסוגיה, נוגע גם בקדושת הזוהר וגם בעניין מחלוקתהדוכס מירוסלב

בין פשט לקבלה (כלומר אין ספק שפוסקים ע"פ קבלה רק השאלה בזמן מחלוקת)

שאילת יעבץ חלק א-ב - עמדין, יעקב בן צבי (יעב"ץ) , 1698-1776 (page 1 of 284)

 

היעב"ץ שם מבאר שיטה שלמה בלמה כמה ואיך

 

אגב, פלא איך שכולם פה התעלמו מהעובדה שהב"י פוסק ע"פ הזוהר בכמה מקומות.

לא שמענו מעולם על פוסק שלא פסק בכלל שום דבר לפי מקורות קבליים.

 

גם הרב קאפח לא רק שקיבל את ספרי הקבלה האחרים מהזוהר (וגם  על הזוהר הוא נשבע בבי"ד), הוא הוציא לאור מהדורה של ספר יצירה עם פירוש רס"ג.

חידוש הביא את הבית יוסף במאמר שהפנה אליו לעילארץ השוקולד
מקור של הנודע ביהודה והבהרהארץ השוקולד
הנודע ביהודה שולל בחריפות פסיקה לפי הקבלה במהדורה קמא, יורה דעה סימן צג.
(כותרת הסימן במפתח היא ביחס לעיסוק בנסתרות, אז אולי הוא שלל אף מעבר)

הבהרה:
הבאתי מקורות המתנגדים בחריפות כאן לעיסוק בקבלה משתי סיבות:
1. כך מקובלנו בבית וזה מנהג המשפחה.
2. רבים פה יביעו תמיכה, אז לא חשתי צורך להכביר במקורות בעד. אבל אם תרצו פוסקים שנוהגים לפסוק לפי הקבלה:
החיד"א, הבן איש חי, הרב חיים דוד הלוי (כשמצטט בספרו מקור חיים השלם את גדולי האחרונים, בין השאר הוא מתייחס לפוסקים לפי הקבלה), הרב מרדכי אליהו, הכף החיים ועוד.
לא באתי לומר שאין אלה התומכים בפסיקה לפי הקבלה, אלא להראות שיש שהתנגדו (ולעניות דעתי זה נכון מבחינה תיאולוגית, כי כפי שהבנתי מספרו של הרב גינצבורג [עולמות לדעתי] הלכה באה לתת לנו מה ה' רוצה שנעשה וקבלה עוסקת בכיצד הדברים מתנהלים בשמים. (עד כאן הבנתי בדבריו) ונראה לי שנכון להתנהל כפי שאמרו לנו להתנהל ולא לשחק את המשחק שלהתנהל בדרך שתגרום לו לעשות את מה שאנו רוצים, מוכן להרחיב על כך באריכות כאן או באישי.)
בפוסקים שהתנגדו הבאתי את החתם סופר והנודע ביהודה, ויש את הרב עובדיה שכתב סט שלם של הערות על הבן איש חי כי הוא פוסק כמו האשכנזים וכמו המקובלים. (ויעויין בהקדמתו לספריו "הליכות עולם")

ולכן, מחילה אם תקפתי בחריפות, לא לכך כיוונתי. באתי רק להעיר שיש פוסקים שהתנגדו ואני הקטן נוהג וסובר כמוהם.
אתה שם לב שהתערבבו שני עניינים? פסיקה לפי הקבלה ועצם הלימודהדוכס מירוסלב

לגבי עצם הלימוד, כידוע מחז"ל ביום הדין שואלים לאדם על זה ואם אין לו מה לענות הוא צריך לתת את הדין.

 

לגבי הפסיקה נהרא נהרא ופשטיה.

לגבי הלימוד שואלים ביום הדין על לימוד קבלה?ארץ השוקולד
מפשט דברי חז"ל, היכן?

לא זכור לי דבר כזה בכלל מהש"ס בבלי.

אשמח אם תראה לי מקור לכך מחז"ל
מדרש משליהדוכס מירוסלב

זה קטע ארוך, מצטט את החלק הרלוונטי.

"הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה".

 

מההערה שלך שלא זכור לך בש"ס אני מבין שסיימת את הש"ס? ישר כח!

בתלמוד, לא בקבלהארץ השוקולד
ברוך תהיה
תקרא שניתהדוכס מירוסלב

הואיל ונתעסקת בתלמוד - כלומר אחרי שהתלמדת בתלמוד, האם צפית במרכה?

אלה שני דברים שונים. כנראה קראת מהר מדי.

אכן, לכאורה אלה דברי המדרש משליארץ השוקולד
צודק
מז"א לכאורה? איך אפשר לפסק את זה אחרת? הדוכס מירוסלב


ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

יישר כחדורש טוב לעמיאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

*פךאריאל יוסףאחרונה

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

תורה שבעל פה בשימוש רב בשכל וברגשחסדי הים

באידיאל שכל מאב ורגש מאם

"אל הביטה דל כבודנו בגויים…..סיעתא דשמייא1

….., ושקצנו כטומאת הנידה".

כשם שאשה טמאה בנידתה שלא באשמתה כך אנחנו נטמנו בגויים שלא באשמתנו.

אבל טומאת הנידה בארץ ישראל כןקעלעברימבאר

היתה באשמתינו. "בני ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה כטומאת הנידה היתה טומאתם לפני".

אבל נכון שבגלות זה לא באשמתינו.

חוץ מזה שהטומאה בגלות היא לפרט, בעוד שהכלל דווקא נטהר במהלך הגלות מהחטאים שגרמו לחורבן "אז תרצה הארץ.את שבתותיה כל ימי הושמה"

טוב אני מחזיק בדעה….סיעתא דשמייא1

… שכיום כולנו בגלות.

גם בארץ ישראל יש טומאה על הפרט, ורובקעלעברימבאר

הטומאה בימינו על הפרט בארץ נובעת מהתסביך של מעבר מהגלות לארץ ישראל, כך שאפשר לומר שהגלות בעבר גורמת לטומאה בהווה ומתקיים "דל כבודנו בגוים ושקצונו כטומאת הנידה" גם היום.

אמנם יצאנו מהגלות באמת, אבל בתודעה אנחנו עדיין בגלות. כי כם שחי כעם הפלאפלעם ככל העמים ולא כממלכת כהנים ועם ה', עדיין בתודעת גלות

הנקודה החשובה שלא במקרה…סיעתא דשמייא1

… בחרו בטומאת נידה ולא בטומאת מת למשל.

אמנם מפני חטאתינו גלינו מארצנו אבל שנאת הגויים כלפינו היא עוורת ללא כל סיבה.

כיום יש שנאת זרים בכל מיני מדינות אבל שנאת יהודים זה קטגוריה בפני עצמה.

השנאה הזאת תעבור מן העולם רק שיתקיים מה שכתוב בחלק השני של "עלינו לשבח" כלומר

…."וכל בני בשר יקראו בשמיך"….

אני תמיד חשבתי שהכוונהקעלעברימבאר

שהגוים גרמו לנו להיות משוקצים בעיני ה' כטואמ תהנידה.

אתה טוען שהכוונה שהגויים משקצים אותנו בעיניהם כטומאת נידה המרוחקת מבעלה?

מצד אחד זה לא מסתדר מצד שני זה באמת מקביל ל"דל כבודנו בגוים".

ואולי המשורר סתם בחר בדימוי נידה לתיאור זה שיהודים מאוסים בעיני הגוים, על סמך הפסוק "תזרם כמו דווה (נידה או זבה) צא תאמר לו" (זה היה בימים שהקפידו על טומאה וטהרה ביום יום ונזהרו לגעת בנידה או במה שהיא יושבת עליו. ולכן הדימוי של מישהו שנגעלים ממנו דומה לדימוי נידה שכולם התרחקו ממה שישבה עליו (וכן הרמבן אומר ששמה נידה כי היא מנודה מכל אדם וכן לבן נמנע מלהפוך את הכר של רחל בגלל שלא נגע בכר טמא נידה וגם לפני התורה כך נהגו בני אדם) כמו הביטוי "הוא מצורע בעיני הציבור" בימינו

כלומר כוונת המשורר "דל כבודינו בגוים ואנו כמצורעים בעיניהם")

אף פעם לא נהיה משוקצים בעיני השם….סיעתא דשמייא1

… אנחנו בניו. ולכן שנאת הגויים תעבור מן העולם ללא קשר אילינו או למעשינו .

השנאה תעבור רק כאשר "….יכירו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך…. "

בפנמיות לא, בחצוניות כן:קעלעברימבאר

"כטומאת הנידה היתה טומאתם לפני" "ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי" "חודשכם ושבתכם שנאה נפשי נלאתי נשוא" "וימאס בכל זרע יעקב ויתנהו ביד שוסים"

בנקרת הצור, ביקש משה שלוש בקשות ונענה על כולן....סיעתא דשמייא1

....אחת מהם "שתשרה שכינה על ישראל" . שכינה לא תשרה במקום טמא לא בפנימיות ולא בחיצוניות.

ולכן גלתה שכינה מאיתנו בחורבן הביתקעלעברימבאר

ולפני החורבן שהטומאה לא היהת כטומאת נידה, נאמר "השוכן איתם בתוך טומאותם" "אף על פי שטמאים - שכינה עמהם"

"אף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא ....סיעתא דשמייא1

.....געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה."

"גלו - שכינה עמהם"

שכינה קטנה. מקדש מעט.קעלעברימבאר

לא מאסתים להפר בריתי

צמצמת את השכינה?סיעתא דשמייא1

ה' צמצם אותה בגלותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ה בחשוון תשפ"ז 20:21

עיין ערך גלות שכינה

אני לא יודע מיהם 'כולנו' אך אני לא בגלותדורש טוב לעמי

וגם כל יהודי ארץ ישראל אינם בגלות. זו עובדה, אפשר לדון במשמעות שלה. אך זו עובדה על פי עצם ההגדרה של 'גלות'. עיין מהר"ל נצח ישראל פרק א.

לא רק מהרל. גם גמרא.קעלעברימבאר

אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות

טוב אם ראש הממשלה הוא אצלך המלך אז…סיעתא דשמייא1

אתה צודק.

לא קשור למלך. תיאורטית גם אנרכיהקעלעברימבאר

כמו בימי השופטים שאיש הישר בעיניו יעשה וחוסר שלטון.

התנאי לגאולה זה שעם ישראל שבארץ ישראל לא משועבד מדינית לשום עם אחר. גם מדינת חסות (כמו ממלכת יהודה של צדקיהו שהיתה משועבדת לבבל) נחשבת עצמאות לפי ההלכה.

עובדה שבחנוכה עדיין לא היה מלך אבל כבר יצאנו משעבוד מלכוית ואומרים הלל.

לא חושב שכל הרבנים חושבים. ככה.סיעתא דשמייא1

החרדים לא. הציונים כן. אבל פשט הגמרא כך הוא.קעלעברימבאר

החרדים חלקם מנמקים שמכיוון שהמדינה הוקמה על בסיס להיות עם ככל העמים ולא עם ה', אז היא מדינה גויית שמאוכלסת ביהודים. ולכן לשיטתם לא יצאנו משעבוד מלכויות שהרי לשיטתם עדיין מדינה גויית שולטת עלינו.

הרב קוק מפריך את טענתם אחד לאחד בספר אורות

במציאות של היום ספק אם הרב קוק…סיעתא דשמייא1

…היה אוחז באותה דעה בדיוק. בכל מקרה אני לא מזלזל בהשקפה הזאת שלכם אני פשוט לא שלם אתה ולכן אין טעם לדון בזה. צריך לכבד את הדעה הנגדית מבלי להשתכנע.

להפך. הוא כתב שגם התנועה הציונית הכי חוטאת והכיקעלעברימבאר

כופרת שיש , בלתי אפשרי להפריד ממנה את זה שהיא יהודית .

כשם שהרב קוק כותב באורות ישראל ותחיתו פרק לא:

טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל, וחפצים הם בדמיונם להשוות את הענין האלהי הזה, המיוחד באופי הישראלי, לענין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה, ומזה בא הרצון לפלג את הענין הלאומי ואת הענין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר, כי כל עניני המחשבה, ההרגשה והאידיאליות, שהננו מוצאים באומה הישראלית, חטיבה אחת בלתי מחולקה היא, והכל ביחד עושה הוא את צורתו המיוחדה. אמנם כשם שטועים המתאמצים להפריד את החלקים הבלתי מתחלקים הללו, ככה יותר הם טועים אותם שהם סבורים שאפשר הדבר שהחלוק והפרוד יעלה בידם של כל המתאמצים להפריד את התיומת, ומזה בא שהם לוחמים נגד מחזיקי חלק אחד מהחטיבה הישראלית בחמה שפוכה, על הפרדתם המהבלת, מבלי לשים על לב איך צריכה המלחמה הזאת להתכונן. אם היה אפשר להפריד באמת את התכנים הרוחניים שבכנסת ישראל, אלא שהדבר מנוע מפני איזה חק תורי, אז היתה צריכה המלחמה להיות מכוונת נגד המחזיקים בחלק נפרד מיוחד, לבלע ולכלות את צביונם מעל שמי האומה. אבל כיון שמניעת הפירוד היא מניעה מוחלטת בטוחים אנחנו שהמפרידים, מחזיקי החלקים הבודדים, אינם טועים כ"א בציור דמיונם ולא בפועל הויתם, כי באמת בזה החלק הפרטי, כיון שיסודו בחיי האומה בכללה, הרי הכל כבר נמצא בו, וצריכה המלחמה להיות מיוחדת רק לגלות להם את טעותם ולברר להם, שכל מאמצי חילם להפריד את האחדות הישראלית העליונה לא יעלו בידם. וההסתגלות של שלמי המחשבה והרצון הישראלי, בכל עמק טבעיותו, צריכה רק להיות לבקר את החזיון החלקי מכל עבריו, ולהראות בו בעצמו את כל סימני תמותו וכליליותו מכל הנושאים כולם, גם מאותם הרעיונות שבעלי הרוח רצו כבר להסיח מהם את דעתם ולעקרם מנפשותיהם. ע"י בירור ענין אמתי זה יעמדו סוף סוף כל בעלי התפרדות על ההכרה, שדי להם לכלות לשוא את כחם, ותחת להחזיק בחלק נפרד מדומה, שכל השאיפות והתכנים הכלליים של כל האומה כולה, בכל ערכיה, כלולים בו, אלא שהם כהים ומטושטשים, ומתוך כך מונעים הם מהנפשות המחזיקות בו את שובעם הרוחני, מצמצמים את מרחב רוחם ומדריכים אותם בנתיבות מלאי חתחתים, - יותר נח יהיה להם להכיר באמת את האמת המציאותית ולהחזיק בכל התוכן החי הקודש של אור ישראל השלם בכל הופעותיו בגלוי. בזה יושיעו את נפשם מכל צרה ומחשכים, ויביטו וינהרו אל ד' ואל טובו, ולא יצטרכו עוד לענות את נפשם בשברי רעיונות כהים ומטושטשים, אשר לא יוכלו מעבר מזה להפטר מהם לנצח ומעבר אחר למצא להם ברור והארת רוח, כי הם תכנים אשר טובם ולשד חייהם הנלהב והעצום לא יתגלה כ"א על הככר הרחב והשלם שכל החיים הישראליים, במהותם הכללית והשלמה, מתראים בו בכל מלא עזיזותם.

ב. אני מכבד את דעת החרדים, היא פשוט לא נכונה עובדתית

כל מילה בסלע!!! רק הביעה…סיעתא דשמייא1

שהתפתחה תופעה בקרב מאמיני בהרב קוק שקושרת קהלים הנדונים עם ערב רב ויוצרת פילוג. אבל שוב לא רוצה לדון בזה מה גם שיש טענות לכן ולכן.

אתה מדבר על הפרוגרסיבים שמזוהים כערב רב?קעלעברימבאר

הם לא היו בימי הרב קוק אז הוא לא דיבר עליהם.

אבל הוא כן כינה את בן יהודה "אבר מדולדל שכרם בית ישראל לא תחסר מעלים נובלים כמוהו" בגלל שאמר על עצמו שהוא הפנה עורף לעבר של אומתו

כל יהודי אסור שיזוהה כערב רב….סיעתא דשמייא1

… אפילו הרב נזהר מלהגדיר הגדרה כזאת . היום מגדירים הגדרה זאת ללא אבחנה . הוא בטוח לא היה מסכים לזה.

לא שהם ערב רב, אלא שמייצגים כוח שהוא בחינת ערב רבקעלעברימבאר

בימי הרב קוק לא היה פרוגרס או פוסט ציונות. אבל ייתכן שאכן ראה את היהודים המתבוללים בלונדון שפעלו להכשיל את הצהרת בלפור כבחינת ערב רב

"יתכן"? לא היתי מסתכן בהשערה הזאת…סיעתא דשמייא1

…. שאלתי את ai :

האם הרב קוק השתמש במושג ערב רב בכתביו?

תשובה:

כן, הרב קוק (הראי"ה) השתמש במושג "ערב רב" בכתביו, אולם השימוש בו הוא שולי יחסית מבחינה כמותית (מופיע פעמים בודדות בלבד), והוא מציג גישה מורכבת ומסויגת מאוד כלפי החלת המושג הזה בפועל על קבוצות או אנשים בעם ישראל. [1, 2]

ההתייחסות המרכזית והמפורסמת ביותר שלו לנושא מופיעה בספרו מאמרי הראי"ה (עמ' 59–60), שם הוא דן במושג ומזהיר מפני השימוש הפוליטי או החברתי בו: [1, 2]

1. ביקורת חריפה על השימוש במושג למטרות מחלוקת

הרב קוק יצא נגד גורמים דתיים בדורו שהשתמשו במושג הקבלי "ערב רב" כדי להוציא קבוצות של יהודים חילונים (כמו החלוצים והציונים) אל מחוץ לכלל ישראל. הוא כתב כי אותם אנשים "לוקחים את כל דברי הסודות הקדושים הללו... כפשוטם, ומרבים על ידי זה מחלוקת בישראל". לשיטתו, פירוש מושגים קבליים מורכבים בצורה שטחית ומגזרית פוגע באחדות העם. [1, 2]

2. הגדרת מאפייני ה"ערב רב" לפי תכונות מוסריות

במקום לזהות את ה"ערב רב" עם קבוצה אידיאולוגית או פוליטית מסוימת, הרב קוק ציטט את ספר הזוהר והגדיר את המושג דרך תכונות נפש ומוסר לקויות. לפי דבריו, סימני ה"ערב רב" הם: [1, 2]

  • חוסר רחמנות כלפי האחים (בני ישראל).

  • נטייה להטות חסד ולדאוג לאומות העולם על חשבון טובתם וסבלם של ישראל.

  • הכבדת עול על בני ישראל וביזוי התורה ולומדיה. [1, 2]

3. פתח לתקווה ותיקון

אפילו כשהוא מתאר אנשים שנושאים את קליפת ה"ערב רב", הרב קוק מדגיש כי בדור הגאולה גם הם עשויים להשתנות. הוא מציין שרבים מהם, למרות ריחוקם הנוכחי מקדושה, "עלולים להכיר ולידע שהתורה היא נשמתן של ישראל". הוא קורא להתנהג עמם בנחת ובדרכי נועם כדי לקרבם, ולא להדוף אותם החוצה. [1]

בשל מורכבות הניסוחים של הרב קוק, כיום בשיח הציבורי והתורני ישנן פרשנויות הפוכות לדבריו: זרמים רדיקליים ואנטי-ממלכתיים נתלים לעיתים בדבריו כדי להצדיק מאבק במי שהם מגדירים כ"ערב רב", בעוד שמרבית תלמידיו מדגישים את אזהרתו המפורשת מפני קריעת העם והשימוש הפסול בכינוי זה. [1, 2, 3]

נו יש אנשים בימינו שעונים על הגדרת סעיף 2קעלעברימבאר

בכל מקרה טרמנלוגיה לא חשובה.

מה זה משנה "ערב רב" או "מזיקים לאומה"?

לא חושב שיש לנו התר לסווג אנשים…סיעתא דשמייא1אחרונה

… העונים להגדרה בסעיף 2. אם הרב נזהר לא להגדיר מי אנחנו שנגדיר אנשים ספציפיים.

מה הבעיה לעשות דיון ענייני אםקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ה בחשוון תשפ"ז 20:10

כתביו של הרב ------ הם בגדר אורתודוקסיה או לא? כל עוד הדיון מכבד ולא גולש לביזוים

את הדיון הזה אפשר לנהל על עמדות,טיפות של אור

בלי להזכיר שמות של אנשים

למישהו חשוב לכתוב "אני ממליץ להימנע מהספר הזה והזה"? מצויין. בוצע

אני מסכים עם קעלעברימבארדורש טוב לעמי

לא רואה בכך בעייה. אני גם די בטוח שלאיש שבמוקד הדיון אין בעייה בקיומו. גם לא זיהיתי בכל האשכול אפילו רמז לביטויי זלזול או פגיעה באיש המדובר.

אני מסכים עם המשפט הלפני-אחרוןטיפות של אוראחרונה