א. זו לא שאלה של כן או לא. יש דברים שבהם כולם יסכימו שכן, ויש שכולם יסכימו שלא. על גבי הציר הזה יש כמה דעות.

ב. מה שלא פוסקים ע"פ קבלה זה לא כי לא מספיק מאמינים בה או כי היא לא מספיק חשובה, אלא כי פשוט זה לא התפקיד שלה.

ע"ע פהמשקל הזוהר והקבלה בהלכה (תשע"ב) - Torah Base

יש חילוק פשוט בכללי ההלכה האם התקבלו הוראות האר"י אחרי מרן.

לספרדים זה כן, לשאר עמ"י לא.

יש גם בעוד ארצות כאלה שלא קבלו את הדרך הזאת.

אבל אחרי רבים להטות וכו'.

נכון שרוב עם ישראל לא מכריע ככה במקרה שיש מחלוקת עם הפשט, אבל זה לא נכון להגיד שרוב עם ישראל לא מקבל שום דבר מהמקובלים

לא שלא מקבלים דברים ממקובלים.

ת"ח לא נפסל רק כי הוא בקיא בכל הפרד"ס.

שיטת הבן איש חי ותלמידיו היא שיטת חכמי עיראק, וזה לא שייך לשאר עדות המזרח ואפשר שלא מחייב גם את רוב הספרדים.

לעיראקים יש קיבלנו הוראות הבן איש חי אחרי החיד"א, לשאר הספרדים יש את החיד"א וכל אחד וחכמי מקומו.

הם פסקו אחרי המקובלים גם כשיש מחלוקת עם הפשט.

לגבי הכללים על פסיקת ההלכה ע"פ הקבלה, הרב עובדיה סובר פשוט שכשיש מחלוקת הולכים לפי הפשט, וזאת שיטת רוב חכמי ספרד בכל אופן, וזה לא שייך לשיטת הבן איש חי. היא מחייבת את מי שהולך אחריו לכל הפחות מכרח מנהג אבות שקיבלו הוראותיו.

ברור לך שהרב עובדיה גם מביא פסיקות ע"פ הקבלה וגם לו יש "קיבלנו הוראות האר"י" בצורה מסויימת?

הוא פשוט מכריע אחרת במחלוקות.

לגבי דעת הרב עובדיה כתבתי משהו על זה ומחקתי, כדי שלא ישתמע זלזול ואז אנשים יתחילו לצוץ פה (זה בכל זאת לא פורום בית המדרש).

אבל כידוע הרב עובדיה היה [כמעוט] דעת יחיד בשיטתו הזאת.

עם זאת כמדומני, לא זוכר כרגע ואין פנאי לעיין, שגם הרב עובדיה סובר שיש "קבלנו הוראת האר"י" רק שהוא חולק על הנושאים בהם יש את הכלל וכמה הוא מחייב.

שוב, לא אומר מידיעה, לצערי אני לא מעיין על הסדר בדברי הרב עובדיה יוסף...

אבל גם אם ה וא לא כותב אותו במפורש, רוח הדברים שם

אבל אני לא בקיא מספיק כדי להעיד בכתוב.

צריך לברר... משהו מנקר לי בזיכרון על שיעור של הרב עובדיה עצמו ששמעתי על האר"י.

שו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' מ"ז.

גם החתם סופר לא פקפק בפשטות.

משום מה נזכרתי שזה עלה גם בדיון עם ימל פעם.

חבל סתם לצטט דברים באוויר

"מבואר הדבר למי שרגיל בס' הזהר שהרשב"י לא כ' בדברים שבו

@ארץ השוקולד ^^

הגבתי למשפט "אבל קיבלתי מרב שהיעב"ץ שלל מכל וכל את הקשר בין הזוהר לרשב"י" בלבד.

אכן היעב''ץ הפריד בין השאלות, לשיטתו פוסקים (במידה מסוימת) גם ע''פ הזוהר, אע''פ שלדבריו אין קשר בינו לבין ר''ש.

והחת"ס לא כתב כך, אלא:

וכן אני אומר כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקות חייב משום זורע כלאים פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע, ולעומת זה המערב ספרי הגיון עם דברי תורה עובר על חורש שור וחמור יחדיו ואם הוא מנהיג ישראל מנהיג בכלאים.

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן נא
 

החתם סופר מדבר על קבלה כקבלה.

ומעניין להשוות את השיטה עם השיטה של הרב וייצמן לגבי תורת ארץ ישראל.

לא כתבתי "ספרי קבלה", כתבתי "מקובלים".

יש מקובלים שכתבו גם ספרי פסקים, בלי קשר אחד לשני.

אתה רוצה לדחות את ספרי הפסקים של האור החיים בגלל שהוא היה מקובל?

אף אחד לא שלל כמו שאתה מנסה לשלול את כל דעת המקובלים רק כי הם עסקו בקבלה. ה' ירחם מלומר זאת.

"אהבתי" את נתינת הציון המרומז פה לאלה שבחרו לשלב ספרים זה בזה

אף אחד לא שלל את האור החיים רק בגלל שהוא מקובל (וגם אם היה אחד הוא חזר בו ואכמ"ל).

אי אפשר לשלול ספר פסיקה בפשט רק כי הרב שכתב אותם היה גם עוסק בקבלה. מזעזע להגיד דבר כזה.

נשמע על סף הכפירה... כאילו שיש מישהו בעם ישראל שלא מקבל את קיומו של חלק הסוד שבתורה.

אז אתה מסכים שכשפוסק כותב פסק הלכה ע"פ פשט עצם העובדה שהוא גם מקובל לא משנה?

זה הדיוק שניסיתי להבהיר פה

בטח לא בחת"ס

לא זוכר מה רציתי להגיד

הנודע ביהודה לא כזה מפורש, הוא מדבר על ספרים מסויימים שהם בעייתיים.

וזה לא בגלל הקבלה עצמה, אלא בגלל הקלקולים שעשויים לצאת ממנה.

צריך לעשות הבדלה ברורה בין אלה ששוללים את עצם קיום הסוד בתורה שעליהם אמרו " מי שכופר בנגלה בנסתר הרי הוא כופר בנסתר בנגלה" (קראתי את זה לאחרונה בשם החת"ס בלי ציון מקור).

לבין מי שחולקים על הזוהר באופן כזה או אחר, אבל על שאר החיבורים לא חולקים (לא מכניס בכלל את דעות החוקרים לדיון פה).

אין אף אחד שחולק על עצם העובדה שיש סוד בתורה, כי קשה מאוד להאמין שמישהו יכחיש את פשט דברי חז"ל.

לא נראה לי שיש מישהו שחולק על חז"ל. קשה לי מאוד להאמין.

ההפך, הוא מתפלפל בשמות (דברים שנזכרים גם בגמרא דידן)

הוא כנראה מתכוון לזוהר עצמו ותו לא. ואולי אפילו לא לזוהר אלא רק לכתבי המקובלים שגם האר"י אמר לא להתקרב אליהם?

לא שמעתי על אחד מחכמי ישראל שאמר שספר יצירה וכו' יש עליהם פקפוק. מוזמן לחדש לי מקור מפורש.

א. המשנ"ב (סימן כה) כותב בשם כנה"ג שפוסקים על פי הקבלה במקום שהיא לא סותרת את הנגלה.

בפועל הוא לא עושה כך תמיד - הרי המשנ"ב שונה מהבא"ח...

ב. לדעת האג"מ (יש מקור בדרשו) הכוונה דווקא לזוהר ולא לדברי האריז"ל ושאר המקובלים.

ג. בליקוטים בסוף נפש החיים, ר"ח מוולוז'ין מעיד שהגר"א אמר לו שהזוהר לא חולק על הגמרא בשום מקום, מלבד פסיעה מאחורי המתפלל. כי הגר"א פירש את הזוהר אחרת מהאריז"ל (יש שם דוגמא עם לחם משנה בשבת).

ד. השבט הלוי (ח"א סימן ב) נהדר - איפה שהפוסקים מביאים את הקבלה הולכים לפיה, ואיפה שלא לא

הסבר: הוא מביא את החת"ס על זורע כלאים, ואומר שהרי גם בקבלה עצמה המקובלים אמרו שאסור לערבב את דברי הרמ"ק עם האריז"ל כי הם מדברים בעולמות שונים.

אלא שאיפה שהפוסקים הביאו את דברי הקבלה להלכה, הם ידעו שזה מתאים.

יש גם משהו מההליכות שלמה, אני אחפש בלנ"ד בהמשך.

שתי תחושות אישיות:

- האשכנזים הולכים הרבה על פי השל"ה בגלל המג"א, והספרדים על פי האריז"ל.

- במערב אירופה הרבנים ייחסו פחות חשיבות לקבלה.

זה מה שעלה לי בראש.

הרי בקבלה אי אפשר להכריע ע"פ סברות, לכן אין מה לחדש בכלל מקבלה להלכה.

בגלל זה כשמביאים הלכה מהקבלה זה לא יהיה מהאר"י (אלא אם הוא כתב כך בדיון הלכתי, או שזה ספרדים שקיבלו הוראות האר"י). אבל הזוהר הוא מקור תנאי (בלי להכנס לחילוקים בחלקים בו).

כפוסק.

זה שמישהו עסק בקבלה לא אומר שהוא לא יכול להיות פוסק. זה דבר משונה מאוד לחשוב.

הדברים פשוטים מאוד

הבנתי כמוך בדברי האג"מ, תודה שהרחבת שהוא כתב ככה במפורש. (@ארץ השוקולד).

לגבי שאר הטענות, נכון. אבל לא כל הלכה שמובאת בזוהר היא בשם רשב"י. יש שם גם דברי משנה וכו'.

הנקודה השלישית שלך היא לא חידוש, זה כתוב שחור על גבי לבן בתוך הזוהר עצמו. כתוב מפורשות שרשב"י לא כתב את הזוהר.

יש עוד דעות חוץ מהדעות שציינת. אף אחת מהן לא רלוונטית לדיון כאן.

גם לפי מי שפוסק ע"פ הזוהר, למעט שיטה אחת (וגם שם זה מסוייג מאוד בכמה סייגים שאני לא בקיא בהם), פוסקים ע"פ הזוהר בתוך כללי הפסיקה.

אם אתה רוצה להמשיך את הדיון בכללי הפסיקה הנוגעים לזוהר כמקור תנאי - אפשר.

לדון בסמכות הזוהר - לא משהו שיש לי עניין בו. הדברים שהובאו ע"י המקובלים שעסקו בזוהר התקבלו ע"י רוב ככל ישראל למעט כמה קהילות אזוטריות. הבעיה שכמעט אף אחד לא יודע מה הדעה הזאת באמת.

(נ.ב, לגמרי מאמרים "אקדמאיים" על הזוהר אני נוהג כמו הרב יחיאל בר לב, מי שכל החוקרים מעריצים את פועלו ויכולותיו האינטלקטואליות. וכמי שמכיר קצת מאמרים, הייתי מציע לך לשמוע מה הוא אומר וללכת בדרכו).

וזה לא יכול להיות נכון בגלל המבנה של הזוהר

הזוהר (מי שיודע ארמית טוב). אפילו אגב שיטפיה רואים שזאת לשון מגומגמת ולא שייכת לעניין.

אלה בד"כ הגהות שהשתרבבו, ככה למשל ראיתי שהגיה הרמ"ק במקום אחד שהתפלאתי מאוד והחלטתי לעיין.

זה לא מקרה יחידני.

החיד"א לא חושב שגם הגהה כזאת שהשתרבבה היא מקור מחייב...

כוונתי הייתה לדייק את הלשון שהשתמשת בה

הגענו למסקנה שכשרואים את דברי הנזיר במלואם יש בהם חידוש.

כלומר, שלפי דבריו *אפשר* שלא מתייחסים לזוהר כתנאי לעניין הלכה.

@הדוכס מירוסלב , סיכמתי טוב? )

יש עוד מה לדון בזה, וכנראה שנמשיך בפרטי בעת הפנאי!

אבל נשאיר את שאר הדברים עם סימן הצ"ע שהנחת פה

בין פשט לקבלה (כלומר אין ספק שפוסקים ע"פ קבלה רק השאלה בזמן מחלוקת)

שאילת יעבץ חלק א-ב - עמדין, יעקב בן צבי (יעב"ץ) , 1698-1776 (page 1 of 284)

היעב"ץ שם מבאר שיטה שלמה בלמה כמה ואיך

אגב, פלא איך שכולם פה התעלמו מהעובדה שהב"י פוסק ע"פ הזוהר בכמה מקומות.

לא שמענו מעולם על פוסק שלא פסק בכלל שום דבר לפי מקורות קבליים.

גם הרב קאפח לא רק שקיבל את ספרי הקבלה האחרים מהזוהר (וגם  על הזוהר הוא נשבע בבי"ד), הוא הוציא לאור מהדורה של ספר יצירה עם פירוש רס"ג.

לגבי עצם הלימוד, כידוע מחז"ל ביום הדין שואלים לאדם על זה ואם אין לו מה לענות הוא צריך לתת את הדין.

לגבי הפסיקה נהרא נהרא ופשטיה.

זה קטע ארוך, מצטט את החלק הרלוונטי.

"הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה".

מההערה שלך שלא זכור לך בש"ס אני מבין שסיימת את הש"ס? ישר כח!

הואיל ונתעסקת בתלמוד - כלומר אחרי שהתלמדת בתלמוד, האם צפית במרכה?

אלה שני דברים שונים. כנראה קראת מהר מדי.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".