א. זו לא שאלה של כן או לא. יש דברים שבהם כולם יסכימו שכן, ויש שכולם יסכימו שלא. על גבי הציר הזה יש כמה דעות.

ב. מה שלא פוסקים ע"פ קבלה זה לא כי לא מספיק מאמינים בה או כי היא לא מספיק חשובה, אלא כי פשוט זה לא התפקיד שלה.

ע"ע פהמשקל הזוהר והקבלה בהלכה (תשע"ב) - Torah Base

יש חילוק פשוט בכללי ההלכה האם התקבלו הוראות האר"י אחרי מרן.

לספרדים זה כן, לשאר עמ"י לא.

יש גם בעוד ארצות כאלה שלא קבלו את הדרך הזאת.

אבל אחרי רבים להטות וכו'.

נכון שרוב עם ישראל לא מכריע ככה במקרה שיש מחלוקת עם הפשט, אבל זה לא נכון להגיד שרוב עם ישראל לא מקבל שום דבר מהמקובלים

לא שלא מקבלים דברים ממקובלים.

ת"ח לא נפסל רק כי הוא בקיא בכל הפרד"ס.

שיטת הבן איש חי ותלמידיו היא שיטת חכמי עיראק, וזה לא שייך לשאר עדות המזרח ואפשר שלא מחייב גם את רוב הספרדים.

לעיראקים יש קיבלנו הוראות הבן איש חי אחרי החיד"א, לשאר הספרדים יש את החיד"א וכל אחד וחכמי מקומו.

הם פסקו אחרי המקובלים גם כשיש מחלוקת עם הפשט.

לגבי הכללים על פסיקת ההלכה ע"פ הקבלה, הרב עובדיה סובר פשוט שכשיש מחלוקת הולכים לפי הפשט, וזאת שיטת רוב חכמי ספרד בכל אופן, וזה לא שייך לשיטת הבן איש חי. היא מחייבת את מי שהולך אחריו לכל הפחות מכרח מנהג אבות שקיבלו הוראותיו.

ברור לך שהרב עובדיה גם מביא פסיקות ע"פ הקבלה וגם לו יש "קיבלנו הוראות האר"י" בצורה מסויימת?

הוא פשוט מכריע אחרת במחלוקות.

לגבי דעת הרב עובדיה כתבתי משהו על זה ומחקתי, כדי שלא ישתמע זלזול ואז אנשים יתחילו לצוץ פה (זה בכל זאת לא פורום בית המדרש).

אבל כידוע הרב עובדיה היה [כמעוט] דעת יחיד בשיטתו הזאת.

עם זאת כמדומני, לא זוכר כרגע ואין פנאי לעיין, שגם הרב עובדיה סובר שיש "קבלנו הוראת האר"י" רק שהוא חולק על הנושאים בהם יש את הכלל וכמה הוא מחייב.

שוב, לא אומר מידיעה, לצערי אני לא מעיין על הסדר בדברי הרב עובדיה יוסף...

אבל גם אם ה וא לא כותב אותו במפורש, רוח הדברים שם

אבל אני לא בקיא מספיק כדי להעיד בכתוב.

צריך לברר... משהו מנקר לי בזיכרון על שיעור של הרב עובדיה עצמו ששמעתי על האר"י.

שו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' מ"ז.

גם החתם סופר לא פקפק בפשטות.

משום מה נזכרתי שזה עלה גם בדיון עם ימל פעם.

חבל סתם לצטט דברים באוויר

"מבואר הדבר למי שרגיל בס' הזהר שהרשב"י לא כ' בדברים שבו

@ארץ השוקולד ^^

הגבתי למשפט "אבל קיבלתי מרב שהיעב"ץ שלל מכל וכל את הקשר בין הזוהר לרשב"י" בלבד.

אכן היעב''ץ הפריד בין השאלות, לשיטתו פוסקים (במידה מסוימת) גם ע''פ הזוהר, אע''פ שלדבריו אין קשר בינו לבין ר''ש.

והחת"ס לא כתב כך, אלא:

וכן אני אומר כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקות חייב משום זורע כלאים פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע, ולעומת זה המערב ספרי הגיון עם דברי תורה עובר על חורש שור וחמור יחדיו ואם הוא מנהיג ישראל מנהיג בכלאים.

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן נא
 

החתם סופר מדבר על קבלה כקבלה.

ומעניין להשוות את השיטה עם השיטה של הרב וייצמן לגבי תורת ארץ ישראל.

לא כתבתי "ספרי קבלה", כתבתי "מקובלים".

יש מקובלים שכתבו גם ספרי פסקים, בלי קשר אחד לשני.

אתה רוצה לדחות את ספרי הפסקים של האור החיים בגלל שהוא היה מקובל?

אף אחד לא שלל כמו שאתה מנסה לשלול את כל דעת המקובלים רק כי הם עסקו בקבלה. ה' ירחם מלומר זאת.

"אהבתי" את נתינת הציון המרומז פה לאלה שבחרו לשלב ספרים זה בזה

אף אחד לא שלל את האור החיים רק בגלל שהוא מקובל (וגם אם היה אחד הוא חזר בו ואכמ"ל).

אי אפשר לשלול ספר פסיקה בפשט רק כי הרב שכתב אותם היה גם עוסק בקבלה. מזעזע להגיד דבר כזה.

נשמע על סף הכפירה... כאילו שיש מישהו בעם ישראל שלא מקבל את קיומו של חלק הסוד שבתורה.

אז אתה מסכים שכשפוסק כותב פסק הלכה ע"פ פשט עצם העובדה שהוא גם מקובל לא משנה?

זה הדיוק שניסיתי להבהיר פה

בטח לא בחת"ס

לא זוכר מה רציתי להגיד

הנודע ביהודה לא כזה מפורש, הוא מדבר על ספרים מסויימים שהם בעייתיים.

וזה לא בגלל הקבלה עצמה, אלא בגלל הקלקולים שעשויים לצאת ממנה.

צריך לעשות הבדלה ברורה בין אלה ששוללים את עצם קיום הסוד בתורה שעליהם אמרו " מי שכופר בנגלה בנסתר הרי הוא כופר בנסתר בנגלה" (קראתי את זה לאחרונה בשם החת"ס בלי ציון מקור).

לבין מי שחולקים על הזוהר באופן כזה או אחר, אבל על שאר החיבורים לא חולקים (לא מכניס בכלל את דעות החוקרים לדיון פה).

אין אף אחד שחולק על עצם העובדה שיש סוד בתורה, כי קשה מאוד להאמין שמישהו יכחיש את פשט דברי חז"ל.

לא נראה לי שיש מישהו שחולק על חז"ל. קשה לי מאוד להאמין.

ההפך, הוא מתפלפל בשמות (דברים שנזכרים גם בגמרא דידן)

הוא כנראה מתכוון לזוהר עצמו ותו לא. ואולי אפילו לא לזוהר אלא רק לכתבי המקובלים שגם האר"י אמר לא להתקרב אליהם?

לא שמעתי על אחד מחכמי ישראל שאמר שספר יצירה וכו' יש עליהם פקפוק. מוזמן לחדש לי מקור מפורש.

א. המשנ"ב (סימן כה) כותב בשם כנה"ג שפוסקים על פי הקבלה במקום שהיא לא סותרת את הנגלה.

בפועל הוא לא עושה כך תמיד - הרי המשנ"ב שונה מהבא"ח...

ב. לדעת האג"מ (יש מקור בדרשו) הכוונה דווקא לזוהר ולא לדברי האריז"ל ושאר המקובלים.

ג. בליקוטים בסוף נפש החיים, ר"ח מוולוז'ין מעיד שהגר"א אמר לו שהזוהר לא חולק על הגמרא בשום מקום, מלבד פסיעה מאחורי המתפלל. כי הגר"א פירש את הזוהר אחרת מהאריז"ל (יש שם דוגמא עם לחם משנה בשבת).

ד. השבט הלוי (ח"א סימן ב) נהדר - איפה שהפוסקים מביאים את הקבלה הולכים לפיה, ואיפה שלא לא

הסבר: הוא מביא את החת"ס על זורע כלאים, ואומר שהרי גם בקבלה עצמה המקובלים אמרו שאסור לערבב את דברי הרמ"ק עם האריז"ל כי הם מדברים בעולמות שונים.

אלא שאיפה שהפוסקים הביאו את דברי הקבלה להלכה, הם ידעו שזה מתאים.

יש גם משהו מההליכות שלמה, אני אחפש בלנ"ד בהמשך.

שתי תחושות אישיות:

- האשכנזים הולכים הרבה על פי השל"ה בגלל המג"א, והספרדים על פי האריז"ל.

- במערב אירופה הרבנים ייחסו פחות חשיבות לקבלה.

זה מה שעלה לי בראש.

הרי בקבלה אי אפשר להכריע ע"פ סברות, לכן אין מה לחדש בכלל מקבלה להלכה.

בגלל זה כשמביאים הלכה מהקבלה זה לא יהיה מהאר"י (אלא אם הוא כתב כך בדיון הלכתי, או שזה ספרדים שקיבלו הוראות האר"י). אבל הזוהר הוא מקור תנאי (בלי להכנס לחילוקים בחלקים בו).

כפוסק.

זה שמישהו עסק בקבלה לא אומר שהוא לא יכול להיות פוסק. זה דבר משונה מאוד לחשוב.

הדברים פשוטים מאוד

הבנתי כמוך בדברי האג"מ, תודה שהרחבת שהוא כתב ככה במפורש. (@ארץ השוקולד).

לגבי שאר הטענות, נכון. אבל לא כל הלכה שמובאת בזוהר היא בשם רשב"י. יש שם גם דברי משנה וכו'.

הנקודה השלישית שלך היא לא חידוש, זה כתוב שחור על גבי לבן בתוך הזוהר עצמו. כתוב מפורשות שרשב"י לא כתב את הזוהר.

יש עוד דעות חוץ מהדעות שציינת. אף אחת מהן לא רלוונטית לדיון כאן.

גם לפי מי שפוסק ע"פ הזוהר, למעט שיטה אחת (וגם שם זה מסוייג מאוד בכמה סייגים שאני לא בקיא בהם), פוסקים ע"פ הזוהר בתוך כללי הפסיקה.

אם אתה רוצה להמשיך את הדיון בכללי הפסיקה הנוגעים לזוהר כמקור תנאי - אפשר.

לדון בסמכות הזוהר - לא משהו שיש לי עניין בו. הדברים שהובאו ע"י המקובלים שעסקו בזוהר התקבלו ע"י רוב ככל ישראל למעט כמה קהילות אזוטריות. הבעיה שכמעט אף אחד לא יודע מה הדעה הזאת באמת.

(נ.ב, לגמרי מאמרים "אקדמאיים" על הזוהר אני נוהג כמו הרב יחיאל בר לב, מי שכל החוקרים מעריצים את פועלו ויכולותיו האינטלקטואליות. וכמי שמכיר קצת מאמרים, הייתי מציע לך לשמוע מה הוא אומר וללכת בדרכו).

וזה לא יכול להיות נכון בגלל המבנה של הזוהר

הזוהר (מי שיודע ארמית טוב). אפילו אגב שיטפיה רואים שזאת לשון מגומגמת ולא שייכת לעניין.

אלה בד"כ הגהות שהשתרבבו, ככה למשל ראיתי שהגיה הרמ"ק במקום אחד שהתפלאתי מאוד והחלטתי לעיין.

זה לא מקרה יחידני.

החיד"א לא חושב שגם הגהה כזאת שהשתרבבה היא מקור מחייב...

כוונתי הייתה לדייק את הלשון שהשתמשת בה

הגענו למסקנה שכשרואים את דברי הנזיר במלואם יש בהם חידוש.

כלומר, שלפי דבריו *אפשר* שלא מתייחסים לזוהר כתנאי לעניין הלכה.

@הדוכס מירוסלב , סיכמתי טוב? )

יש עוד מה לדון בזה, וכנראה שנמשיך בפרטי בעת הפנאי!

אבל נשאיר את שאר הדברים עם סימן הצ"ע שהנחת פה

בין פשט לקבלה (כלומר אין ספק שפוסקים ע"פ קבלה רק השאלה בזמן מחלוקת)

שאילת יעבץ חלק א-ב - עמדין, יעקב בן צבי (יעב"ץ) , 1698-1776 (page 1 of 284)

היעב"ץ שם מבאר שיטה שלמה בלמה כמה ואיך

אגב, פלא איך שכולם פה התעלמו מהעובדה שהב"י פוסק ע"פ הזוהר בכמה מקומות.

לא שמענו מעולם על פוסק שלא פסק בכלל שום דבר לפי מקורות קבליים.

גם הרב קאפח לא רק שקיבל את ספרי הקבלה האחרים מהזוהר (וגם  על הזוהר הוא נשבע בבי"ד), הוא הוציא לאור מהדורה של ספר יצירה עם פירוש רס"ג.

לגבי עצם הלימוד, כידוע מחז"ל ביום הדין שואלים לאדם על זה ואם אין לו מה לענות הוא צריך לתת את הדין.

לגבי הפסיקה נהרא נהרא ופשטיה.

זה קטע ארוך, מצטט את החלק הרלוונטי.

"הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה".

מההערה שלך שלא זכור לך בש"ס אני מבין שסיימת את הש"ס? ישר כח!

הואיל ונתעסקת בתלמוד - כלומר אחרי שהתלמדת בתלמוד, האם צפית במרכה?

אלה שני דברים שונים. כנראה קראת מהר מדי.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!