א. זו לא שאלה של כן או לא. יש דברים שבהם כולם יסכימו שכן, ויש שכולם יסכימו שלא. על גבי הציר הזה יש כמה דעות.

ב. מה שלא פוסקים ע"פ קבלה זה לא כי לא מספיק מאמינים בה או כי היא לא מספיק חשובה, אלא כי פשוט זה לא התפקיד שלה.

ע"ע פהמשקל הזוהר והקבלה בהלכה (תשע"ב) - Torah Base

יש חילוק פשוט בכללי ההלכה האם התקבלו הוראות האר"י אחרי מרן.

לספרדים זה כן, לשאר עמ"י לא.

יש גם בעוד ארצות כאלה שלא קבלו את הדרך הזאת.

אבל אחרי רבים להטות וכו'.

נכון שרוב עם ישראל לא מכריע ככה במקרה שיש מחלוקת עם הפשט, אבל זה לא נכון להגיד שרוב עם ישראל לא מקבל שום דבר מהמקובלים

לא שלא מקבלים דברים ממקובלים.

ת"ח לא נפסל רק כי הוא בקיא בכל הפרד"ס.

שיטת הבן איש חי ותלמידיו היא שיטת חכמי עיראק, וזה לא שייך לשאר עדות המזרח ואפשר שלא מחייב גם את רוב הספרדים.

לעיראקים יש קיבלנו הוראות הבן איש חי אחרי החיד"א, לשאר הספרדים יש את החיד"א וכל אחד וחכמי מקומו.

הם פסקו אחרי המקובלים גם כשיש מחלוקת עם הפשט.

לגבי הכללים על פסיקת ההלכה ע"פ הקבלה, הרב עובדיה סובר פשוט שכשיש מחלוקת הולכים לפי הפשט, וזאת שיטת רוב חכמי ספרד בכל אופן, וזה לא שייך לשיטת הבן איש חי. היא מחייבת את מי שהולך אחריו לכל הפחות מכרח מנהג אבות שקיבלו הוראותיו.

ברור לך שהרב עובדיה גם מביא פסיקות ע"פ הקבלה וגם לו יש "קיבלנו הוראות האר"י" בצורה מסויימת?

הוא פשוט מכריע אחרת במחלוקות.

לגבי דעת הרב עובדיה כתבתי משהו על זה ומחקתי, כדי שלא ישתמע זלזול ואז אנשים יתחילו לצוץ פה (זה בכל זאת לא פורום בית המדרש).

אבל כידוע הרב עובדיה היה [כמעוט] דעת יחיד בשיטתו הזאת.

עם זאת כמדומני, לא זוכר כרגע ואין פנאי לעיין, שגם הרב עובדיה סובר שיש "קבלנו הוראת האר"י" רק שהוא חולק על הנושאים בהם יש את הכלל וכמה הוא מחייב.

שוב, לא אומר מידיעה, לצערי אני לא מעיין על הסדר בדברי הרב עובדיה יוסף...

אבל גם אם ה וא לא כותב אותו במפורש, רוח הדברים שם

אבל אני לא בקיא מספיק כדי להעיד בכתוב.

צריך לברר... משהו מנקר לי בזיכרון על שיעור של הרב עובדיה עצמו ששמעתי על האר"י.

שו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' מ"ז.

גם החתם סופר לא פקפק בפשטות.

משום מה נזכרתי שזה עלה גם בדיון עם ימל פעם.

חבל סתם לצטט דברים באוויר

"מבואר הדבר למי שרגיל בס' הזהר שהרשב"י לא כ' בדברים שבו

@ארץ השוקולד ^^

הגבתי למשפט "אבל קיבלתי מרב שהיעב"ץ שלל מכל וכל את הקשר בין הזוהר לרשב"י" בלבד.

אכן היעב''ץ הפריד בין השאלות, לשיטתו פוסקים (במידה מסוימת) גם ע''פ הזוהר, אע''פ שלדבריו אין קשר בינו לבין ר''ש.

והחת"ס לא כתב כך, אלא:

וכן אני אומר כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקות חייב משום זורע כלאים פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע, ולעומת זה המערב ספרי הגיון עם דברי תורה עובר על חורש שור וחמור יחדיו ואם הוא מנהיג ישראל מנהיג בכלאים.

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן נא
 

החתם סופר מדבר על קבלה כקבלה.

ומעניין להשוות את השיטה עם השיטה של הרב וייצמן לגבי תורת ארץ ישראל.

לא כתבתי "ספרי קבלה", כתבתי "מקובלים".

יש מקובלים שכתבו גם ספרי פסקים, בלי קשר אחד לשני.

אתה רוצה לדחות את ספרי הפסקים של האור החיים בגלל שהוא היה מקובל?

אף אחד לא שלל כמו שאתה מנסה לשלול את כל דעת המקובלים רק כי הם עסקו בקבלה. ה' ירחם מלומר זאת.

"אהבתי" את נתינת הציון המרומז פה לאלה שבחרו לשלב ספרים זה בזה

אף אחד לא שלל את האור החיים רק בגלל שהוא מקובל (וגם אם היה אחד הוא חזר בו ואכמ"ל).

אי אפשר לשלול ספר פסיקה בפשט רק כי הרב שכתב אותם היה גם עוסק בקבלה. מזעזע להגיד דבר כזה.

נשמע על סף הכפירה... כאילו שיש מישהו בעם ישראל שלא מקבל את קיומו של חלק הסוד שבתורה.

אז אתה מסכים שכשפוסק כותב פסק הלכה ע"פ פשט עצם העובדה שהוא גם מקובל לא משנה?

זה הדיוק שניסיתי להבהיר פה

בטח לא בחת"ס

לא זוכר מה רציתי להגיד

הנודע ביהודה לא כזה מפורש, הוא מדבר על ספרים מסויימים שהם בעייתיים.

וזה לא בגלל הקבלה עצמה, אלא בגלל הקלקולים שעשויים לצאת ממנה.

צריך לעשות הבדלה ברורה בין אלה ששוללים את עצם קיום הסוד בתורה שעליהם אמרו " מי שכופר בנגלה בנסתר הרי הוא כופר בנסתר בנגלה" (קראתי את זה לאחרונה בשם החת"ס בלי ציון מקור).

לבין מי שחולקים על הזוהר באופן כזה או אחר, אבל על שאר החיבורים לא חולקים (לא מכניס בכלל את דעות החוקרים לדיון פה).

אין אף אחד שחולק על עצם העובדה שיש סוד בתורה, כי קשה מאוד להאמין שמישהו יכחיש את פשט דברי חז"ל.

לא נראה לי שיש מישהו שחולק על חז"ל. קשה לי מאוד להאמין.

ההפך, הוא מתפלפל בשמות (דברים שנזכרים גם בגמרא דידן)

הוא כנראה מתכוון לזוהר עצמו ותו לא. ואולי אפילו לא לזוהר אלא רק לכתבי המקובלים שגם האר"י אמר לא להתקרב אליהם?

לא שמעתי על אחד מחכמי ישראל שאמר שספר יצירה וכו' יש עליהם פקפוק. מוזמן לחדש לי מקור מפורש.

א. המשנ"ב (סימן כה) כותב בשם כנה"ג שפוסקים על פי הקבלה במקום שהיא לא סותרת את הנגלה.

בפועל הוא לא עושה כך תמיד - הרי המשנ"ב שונה מהבא"ח...

ב. לדעת האג"מ (יש מקור בדרשו) הכוונה דווקא לזוהר ולא לדברי האריז"ל ושאר המקובלים.

ג. בליקוטים בסוף נפש החיים, ר"ח מוולוז'ין מעיד שהגר"א אמר לו שהזוהר לא חולק על הגמרא בשום מקום, מלבד פסיעה מאחורי המתפלל. כי הגר"א פירש את הזוהר אחרת מהאריז"ל (יש שם דוגמא עם לחם משנה בשבת).

ד. השבט הלוי (ח"א סימן ב) נהדר - איפה שהפוסקים מביאים את הקבלה הולכים לפיה, ואיפה שלא לא

הסבר: הוא מביא את החת"ס על זורע כלאים, ואומר שהרי גם בקבלה עצמה המקובלים אמרו שאסור לערבב את דברי הרמ"ק עם האריז"ל כי הם מדברים בעולמות שונים.

אלא שאיפה שהפוסקים הביאו את דברי הקבלה להלכה, הם ידעו שזה מתאים.

יש גם משהו מההליכות שלמה, אני אחפש בלנ"ד בהמשך.

שתי תחושות אישיות:

- האשכנזים הולכים הרבה על פי השל"ה בגלל המג"א, והספרדים על פי האריז"ל.

- במערב אירופה הרבנים ייחסו פחות חשיבות לקבלה.

זה מה שעלה לי בראש.

הרי בקבלה אי אפשר להכריע ע"פ סברות, לכן אין מה לחדש בכלל מקבלה להלכה.

בגלל זה כשמביאים הלכה מהקבלה זה לא יהיה מהאר"י (אלא אם הוא כתב כך בדיון הלכתי, או שזה ספרדים שקיבלו הוראות האר"י). אבל הזוהר הוא מקור תנאי (בלי להכנס לחילוקים בחלקים בו).

כפוסק.

זה שמישהו עסק בקבלה לא אומר שהוא לא יכול להיות פוסק. זה דבר משונה מאוד לחשוב.

הדברים פשוטים מאוד

הבנתי כמוך בדברי האג"מ, תודה שהרחבת שהוא כתב ככה במפורש. (@ארץ השוקולד).

לגבי שאר הטענות, נכון. אבל לא כל הלכה שמובאת בזוהר היא בשם רשב"י. יש שם גם דברי משנה וכו'.

הנקודה השלישית שלך היא לא חידוש, זה כתוב שחור על גבי לבן בתוך הזוהר עצמו. כתוב מפורשות שרשב"י לא כתב את הזוהר.

יש עוד דעות חוץ מהדעות שציינת. אף אחת מהן לא רלוונטית לדיון כאן.

גם לפי מי שפוסק ע"פ הזוהר, למעט שיטה אחת (וגם שם זה מסוייג מאוד בכמה סייגים שאני לא בקיא בהם), פוסקים ע"פ הזוהר בתוך כללי הפסיקה.

אם אתה רוצה להמשיך את הדיון בכללי הפסיקה הנוגעים לזוהר כמקור תנאי - אפשר.

לדון בסמכות הזוהר - לא משהו שיש לי עניין בו. הדברים שהובאו ע"י המקובלים שעסקו בזוהר התקבלו ע"י רוב ככל ישראל למעט כמה קהילות אזוטריות. הבעיה שכמעט אף אחד לא יודע מה הדעה הזאת באמת.

(נ.ב, לגמרי מאמרים "אקדמאיים" על הזוהר אני נוהג כמו הרב יחיאל בר לב, מי שכל החוקרים מעריצים את פועלו ויכולותיו האינטלקטואליות. וכמי שמכיר קצת מאמרים, הייתי מציע לך לשמוע מה הוא אומר וללכת בדרכו).

וזה לא יכול להיות נכון בגלל המבנה של הזוהר

הזוהר (מי שיודע ארמית טוב). אפילו אגב שיטפיה רואים שזאת לשון מגומגמת ולא שייכת לעניין.

אלה בד"כ הגהות שהשתרבבו, ככה למשל ראיתי שהגיה הרמ"ק במקום אחד שהתפלאתי מאוד והחלטתי לעיין.

זה לא מקרה יחידני.

החיד"א לא חושב שגם הגהה כזאת שהשתרבבה היא מקור מחייב...

כוונתי הייתה לדייק את הלשון שהשתמשת בה

הגענו למסקנה שכשרואים את דברי הנזיר במלואם יש בהם חידוש.

כלומר, שלפי דבריו *אפשר* שלא מתייחסים לזוהר כתנאי לעניין הלכה.

@הדוכס מירוסלב , סיכמתי טוב? )

יש עוד מה לדון בזה, וכנראה שנמשיך בפרטי בעת הפנאי!

אבל נשאיר את שאר הדברים עם סימן הצ"ע שהנחת פה

בין פשט לקבלה (כלומר אין ספק שפוסקים ע"פ קבלה רק השאלה בזמן מחלוקת)

שאילת יעבץ חלק א-ב - עמדין, יעקב בן צבי (יעב"ץ) , 1698-1776 (page 1 of 284)

היעב"ץ שם מבאר שיטה שלמה בלמה כמה ואיך

אגב, פלא איך שכולם פה התעלמו מהעובדה שהב"י פוסק ע"פ הזוהר בכמה מקומות.

לא שמענו מעולם על פוסק שלא פסק בכלל שום דבר לפי מקורות קבליים.

גם הרב קאפח לא רק שקיבל את ספרי הקבלה האחרים מהזוהר (וגם  על הזוהר הוא נשבע בבי"ד), הוא הוציא לאור מהדורה של ספר יצירה עם פירוש רס"ג.

לגבי עצם הלימוד, כידוע מחז"ל ביום הדין שואלים לאדם על זה ואם אין לו מה לענות הוא צריך לתת את הדין.

לגבי הפסיקה נהרא נהרא ופשטיה.

זה קטע ארוך, מצטט את החלק הרלוונטי.

"הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה".

מההערה שלך שלא זכור לך בש"ס אני מבין שסיימת את הש"ס? ישר כח!

הואיל ונתעסקת בתלמוד - כלומר אחרי שהתלמדת בתלמוד, האם צפית במרכה?

אלה שני דברים שונים. כנראה קראת מהר מדי.

פשוט במשנה שצריך לתקוע בשבת, ואנחנו מפספסים זכות אדירה של מצווה חביבה כל שנה שבה ר"ה חל בשבת.

שום וורט חסידי לא ישנה זאת, גם לא אם האדמו"ר הוא הבן איש חי.

מצוות שופר היא כמו כל מצווה אחרת שצריך להשתוקק לקיימה, ומתבטלת מאיתנו באונס גמור, שאין בו רצון כלל, מחמת המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. בדומה למצוות המקדש והקרבנות, הארץ והיובל, מצוות התלויות בבית דין סמוכים, מצוות המלוכה, ומצוות התלויות בנביא.

אנחנו נאלצים לבטל אותה מחשש (אמיתי וענייני!) של טלטול של ההמון ברשות הרבים, והיה ראוי לבכות על כך בראש השנה, אלא שכבר לימדונו עזרא ונחמיה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ-ה' אֱלֹקיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה."

אז לא בוכים על כך, לפחות בעיצומו של יום, אך ההחמצה מלקיים את המצווה לא נותנת ללב מנוחה.

אני לא.

ככה קבעו.

לא צריך לתקוע. אז לא תוקעים.

ולא צריך להצטער יותר מדי.

ביום ראשון תשמע שופר

מהתורה לא מניחים תפילין בשבת.

לפי הירושלמי זה נכון גם על שופר בגבולין. לפי הבבלי מן הדין תוקעים, אלא שגזרו.

לא ברור לי שזו אכן כוונת הירושלמי, שהרי קשה מאד מהמשנה שמפורש שתןקעים ביבנה בשבת, ובכל מקום שיש בית דין, וצריך לדחוק מאד שזו תקנה זכר למקדש כמו לולב בחול המועד. הרבה יותר פשוט לפרש בירושלמי שמדובר בכעין אסמתכא שלא לתקוע בשבת, ולא בדרשה גמורה.

לפי מה שאנו פוסקים כמאן דאמר ש'שבת לאו זמן תפילין', אין כלל מצווה בהנחת תפילין בשבת. כאן בפירוש יש מצווה, רק שחכמים החליטו שעדיף לוותר עליה מחשש שעמי הארצות יעברו על איסורי מלאכה.

אם אתה חושב שהציבור היה עובר על איסור טילטול בשבת בימינו אז אין מה להצטער כי חז"ל מצילים אותנו מעבירה חמורה בעזרת שב ואל תעשה.

אבל אם אתה חושב שבימינו כבר הטעם הזה לא נכון אז יש להצטער מאוד על כך שאנחנו עדיין נושאים את קללת הגלות בה אי אפשר לבטל את דבריהם ואנחנו עדיין חסרים את הסמכות המתאימה. במצב כזה אנחנו "סתם מפספסים" את השופר, ועל זה אפשר בהחלט להצטער.

אני, (לאחר לימוד הלכות עירובין בעיון) משוכנע בהחלט שמדובר בחשש קרוב ואף וודאי. אפילו לפי הדעה הדחוקה והבלתי מסתברת שרשות הרבים היא דווקא מקום שעוברים בו 60 ריבוא אנשים, ברור שאם יורו לתקוע בשופר, אנשים יטלטלו באיסור.

אמנם אף שהגזרה שרירה וגם מציאות ימינו מצדיקה אותה, יש להצטער הרבה גם על חילולי השבת, וגם על כך שנמנעת מאיתנו מצווה כה חשובה ויקרה. בסוף אם כולם (כולל הדתיים) היו שומרים שבת כדין, לא היה מקום לגזור והיינו ללא ספק תוקעים כאשר נצטווינו.

עד שמרוב חיבתם למצוות תקיעת שופר הם עלולים לטלטל בשבת ולעבור איסור.

אם אתה משוכנע בהחלט שבכל שבת שהיא אנשים עוברים על איסור טילטול בגלל המסקנות אליהן הגעת בלימוד עירובין אזי יש להצטער על 52 חילולי שבת כל שבת, ומה לך דווקא שב-ואל-תעשה בשופר? יש צער גדול יותר על עבירה דאורייתא של המון עמך ישראל. הלא כן?

גם של דתיים. אבל זה לא חידוש, ברור שכולם צריכים להצטער על כך. מה שאני טוען הוא שיש להצטער גם על מצוות שופר שמופרת על ידינו. ולגבי זה, (מסיבה שבכלל לא הבנתי) התרשמתי שלא כולם מסכימים איתי

באתי לכתוב עוד עך כך ונמחק לי, אולי אות משמיים. בכל אופן, כדאי ללמוד את ההלכה ואת המציאות בעניין

כיום ברוב המוחלט של הישובים והערים בארץ יש עירוב כשר

שבדקו מאות עירובין בארץ ובעולם ואומרים שעירוב בחזקת פסול עד שייבדק על ידי מומחה (יתוקן) ויימצא כשר.

וליהודים הכשרים שמסתמכים עליהם.

מה יעזור להצטער, אם אתה מאמין בה' שהוא מסובב הסיבות, הוא זה שהחליט שיגזרו חז"ל,ומה לך עצב

לא חז"ל, אלא עמי הארצות שמחמתם גזרו חז"ל, בצער רב, שלא לתקוע.

לך תקע בשופר מסכן שלי

גם על זה לא צריך להצטער?

הבית נחרב בשל חטאינו, הגזירה נגזרה בשל שגגתנו. בבית תלויות רוב המצוות, הגזירה מבטלת לנו מצווה רק אחת לכמה שנים. פרופורציות.

תיכף תבכה שאתה לא יכול לייבם אלמנה.

שנה טובה

הגמרא אומרת "כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה"

אז תוספות אומרים שהכוונה כשנאנסו, אבל לא כשראש השנה יוצא בשבת

אבל השנה שמעתי הסבר אחר: בגלל שלא היה שופר בראש השנה, זה יותר אחריות עלינו. שהשנה תהיה טובה למרות שהשטן לא התערבב

אז לא להצטער, כן לקחת יותר אחריות. (אני יודע מהמשך השרשור שלא על זה דיברת, אבל בעיניי זה עונה יפה על השאלה בהודעה הראשונה ולכן חשבתי שזה מקום טוב לשתף )

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.