יש צדיקים שהגיעו למצב זה על ידי הפיכת הרע לטוב, ועל דרך מה שכתוב על דוד המלך, והובא בפרק הראשון בתניא שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית.

ויש צדיקים שנולדו מלכתחילה עם כוחות מיוחדים ונשמה מיוחדת ללא נטיה לרע, על דרך הנאמר על משה רבינו שכבר שנולד נתמלא הבית כולו אורה.

אך אין זה סתירה לבחירה - כי: א. בחירה לא חייבת להיות בין טוב לרע, אלא גם בין טוב ליותר טוב. במדרגות הקדושה אין גבול וסוף, ולכן גם הצדיק הגדול ביותר תמיד צריך ויכול לבחור להיות בתנועה של עליה והתקדמות.

ב. גם כאשר אנו יוצאים מנקודת הנחה שאין לו יצר הרע כלל, הצדיק לא נהפך להיות רובט או מכונה. הוא בן אדם עם יכולת בחירה. כביכול הוא יכול לבחור לעשות היפך טבעו האלוקי, ולבחור ברע. אמנם אין זה עיקר ההתמודדות שלו, אך זה לא אומר שהוא מנוטל יכולת בחירה.

ובעומק יותר - בחירה לאמיתתה אין פירושו בדוקא בחירה בין טוב לרע. אלא בחירה במובן של היפך מכפיה והכרח. כשיהודי בוחר בה', מצד המהות העצמית שלו, ולא מצד סיבות חיצוניות "הכופות" אותו, זה עצמו נקרא בחירה, גם אם זה לא היה אצלו בדילמה פנימית בין היצר הטוב והיצר הרע.. ויש להאריך בזה..

מבואר שם באריכות.

צדיק מואס ברע בתכלית

וזה מביא אותו למעמד ומצב נעלה שאין לו שום שייכות עם הרע

הוא מתאר מצב, שהוא אוהב את ה' בתכלית וממילא שונא לרע בתכלית, ושזה אחד תלוי בשני, כגודל השנאה לרע כך אהבת ה' וכן להיפך. אין התייחסות שם לענין הבחירה חופשית. לכן לענ"ד ההסבר כפי שכתבתי למעלה.

הבחירה היא מהנפש השכלית - כי האלוקית רוצה רק אלוקות והבהמית  להפך

אצל צדיק הנפש האלוקית 'מתפשטת' לכל הגוף עד שהנפש השכלית בטילה עלי ולא 'מתבטאית' וממילא בדרגתו אין את  הבחירה למעליותא.

(ע"פ ביאור הרבי בליקוטי שיחות כרך י"ט ע 280 והלאה - שיחת שלישית על פרשת ניצבים) 

רק טוען, שכל זה לא כתוב בפירוש בפרק י בתניא. אלא זהו ביאור בענין על פי השיחה של הרבי הנ"ל ומקומות נוספים (גם בשיחה שהזכרת לפי מה שראיתי אין זה מוזכר בהקשר דרגת הצדיק גמור של התניא, כלומר אין שם את ההקשר הישיר לפרק י.)

זו הנקודה - חסידות חב"ד

אדם הראשון היה במהות אחרת לגמרי מצד נשמתו גופו ועבודתו

שהיו בתחילתם.

כך שיש אפשרות להיות למעלה מדרגת  אדם הראשון.

וכפי שהוסבר למעלה, צדיק וטוב לו זו דרגה שהבחירה לא שייכת בה,.

והנפילה שלו הייתה, ע"פ הסוד, מעצם זה שהוא רצה להשיג במקומות שלא היה צריך להשיג.

וזה שייך עדיין וזאת הנפילה של חלק ממי שהיו מפורסמים לצדיקים שנפלו (יוחנן, אחר, ש"צ וכו').

אני חושב שצריך לעשות חילוק בין בחירה להתמודדות.

כמו בדיאטה- מי שיש לו חולשה לעוגות זה יהיה קשה,

אבל מי שכבר התרגל לטעם של מלפפונים והתרגל שהוא לא צריך עוגות כדי להנות- אין לו יותר מאבק עם הכללים של הדיאטה, וממילא יותר קל לו לבחור לאכול בריא ולא לאכול דברים מזיקים. כמובן שאי אפשר לומר שהוא אינו בוחר במה לאכול, רק שזה קל לו לבחור בטוב.

אצל בינוני הנפש הבהמית הוא בתקפה ולכן ההתמודדות לבחור בטוב יהיה קשה יותר- ולכן הנחת רוח שעושה לה' בזה הוא רב,

לעומתו צדיק כבר השליט את הנפש האלוקית על הגוף ולכן אין לו התמודדות כאשר הוא בוחר לעשות הטוב ולסור מהרע. הבחירה קיימת רק שאין לו קושי לבחור בטוב ואדרבה, יותר כיף לו לבחור בטוב כעין מי שלא אוהב עוגות ולכן בוחר במלפפון.

בקיצור לצדיק יש בחירה ואמנם אין לו קושי לבחור כך.

כי אני מכיר שתי הגדרות באופן כללי : 

1) שם כללי לתאוות ותשוקות גשמיות.

2) כוח שמנסה לגרום לך לחטוא ולהימנע מעשיית מצוות.

עכשיו אם אין לך את הראשון עדיין אתה יכול לבחור אם להתאמץ ולקיים מצוות.

אם אין לך את השני אז אין  יש לך רק יצר הטוב במובן של כוח שדוחף אותך לקיים מצוות ולעשות טוב -ואז אתה לא במשחק.

למרות שאפשר לומר שבכל מקרה אתה בוחר לאיזה יצר להקשיב. וגם אם יש לך רק יצר הטוב ואין לך שום יצר ושום דחף להימנע מקיום מצוות ולעשות עבירות, עדיין אתה יכול לבחור לא להקשיב לו. כמובן בלי שום אינטרס.

כי אם אין לך אפשרות לבחור לאיזה יצר להקשיב אז איפה הבחירה החופשית שלך?

זה צד אחד של המטבע. שגם לצדיק יש בחירה חופשית וגם הוא במשחק.

למרות שאפשר גם לומר שצדיק קרוי על שם מה שהוא עשה ולא על שם מה שהוא עושה. אין לו בחירה חופשית עכשיו אבל בגלל שכשהייתה לו בחירה חופשית הוא בחר נכון אז עכשיו הוא גם מקבל קרדיט.

יש ציטוט כזה שאני לא זוכרת בדיוק אבל הוא הולך משו כזה - ככ שאדם גודל יצרו מתגבר. משו כזה. מישהו יודע מה הציטוט ומה המקור? אני מנחשת שזה מהגמרא.

יובל דיין אמר פעם בשיעור את אותו דבר. שלצדיקים יש תיאבון גדול. במקביל לתאוותם לגדול בתורה.

אי אפשר באמת למגר אותו תמיד נשאר משהו אבל יש צדיקים שלקחו את יצר הרע שלהם והם משתמשים בו לדברים טובים

והתניא אומר בברור שאי אפשר למגר אותו אבל אפשר להיות צדיק אמיתי שמשתמש בו למצוות אגב למדת לבד נכון?

לצדיק וטוב לו יש יצר הרע שהוא בעצם יצר הטוב (מה שנקרא בחב"ד "התהפכא").

לצדיק ורע לו יש יצר הרע שהוא מורדם, לא מתעורר אפילו כדי לעורר נסיון (מה שנקרא "אתכפיא").

בשני המקרים יצר הרע הוא עדיין בבחינת "טוב מאוד". כלומר שיש דרך להשתמש בו בשביל העליה.

נראה לי ביאור יפה כמו שכתבה @חיה רוז וכמו שמבואר בסידורו של שבת (אאל"ט כותב ע"פ) מהמעשה מרס"ג שאמר שהוא חוזר בתשובה על המצוות שלו (כלומר מצד עוצם גילוי הטוב, לא רק מצד סוג הלבוש כמו שכתב מישהו אחר פה).

ועדיין, כמו שאומרים ע"פ הסוד על אדם הראשון, שייך גם באדם שאין בו שום מציאות של עבירה שהוא "יציץ ויפגע" ואז ילביש בעצמו את היצר הרע.

איך זה יתכן שאחד כזה יבחר בפועל לעשות את זה? לא יודע כרגע להסביר. אבל פשוט שלאדם הראשון לא היה יצר הרע בכלל ולא הייתה נגיעה לרע בו ורק מצד הרצון שלו להתבונן בצד האחר הוא קיבל התלבשות של יצר הרע וכל מה שנלווה אליו.

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה