עברתי ליד החדר בלי להתמהמה, בלי לראות אם היא אפילו שם. אני לא רוצה אותה.
אני לא יודע אם היא קלטה שאני פה, אבל את הצעדים שלה אני מכיר מקילומטר.
היא קלטה שאני פה והביטה בי במבט המופתע הכי מזויף שראיתי בחיים. גם היא מרגישה.
משוגעת, מזייפת מבטים. מה היא לא יודעת שאני מ-כ-י-ר אותה?
היא חייבת חייבת חייבת להבין. חייבת להבין שאני לא רוצה אותה.
היא יצאה אחרי החוצה.
טוב, מה עכשיו? אני לא יכול להיות פה. אני הולך! לעברה... היא יושבת עם תלמיד על הספסל וזה נראה שהיא זועקת לעזרה,
אני חייב לעוף מפה זה מתחיל להיות סבוך. אני חייב.. שלחתי לעברה חיוך.
המוח והלב שלי ישנים היום בנפרד אני מבין.
קצת שליטה עצמית בחורצ'יק, אני קורץ לה בעין ימין..מזמין..לבוא ולהבין שאני לא רוצה אותה.
לא רוצה לא רוצה ולא רוצה, אותה. מה, היא לא מבינה?
אני עומד ליד הבוטק'ה של השומר כבר שעה, אני מאחר לפגישה נו, נראה לכם היא כבר קלטה שאני לא רוצה אותה? היא קמה.
הלב שלי נפל למכנסיים. אני לא רוצה אותה אלוקים שבשמיים, מה, היא לא מבינה? היא נגשת לעברי.
צעד, ועוד צעד, ועוד...סנטימטרים ספורים למולי היא מחייכת. "מה.. מה שלומך?" אני מגמגם,
והיא עוקפת אותי ופונה אל השומר בבקשה. היא רודפת אחרי? מה היא לא רואה שאני לא רוצה אותה?.
היא מסתובבת ועכשיו היא מולי " מה אתה עושה פה?"
-"אני... מנסה לענות לה תשובה הגיונית וכל מה שיש לי בראש עכשיו זה כמה אני לא רוצה להסתכל על העיניים שלה כל החיים.
היא לא נראית אחרי יום עבודה...כזאת יפה..באמת. לא רוצה אותה.
נתתי לה ירוץ מטופש למה אני עושה פה והיא אמרה "יופי" והלכה.
נראה לי שאולי היא סוף סוף קלטה שאני לא רוצה אותה.
בעצם, תראו איך היא הולכת, בספירות של שלוש, בטוח אני זה מה שיש לה עכשיו בראש.
השומר שם לי יד על הכתף "אל תדאג, בסוף הן חוזרות"
חוזרות? בא לי לבכות -"לא אתה לא מבין, אני לא רוצה אותה"
אמרתי לו בתקיפות והוא פשוט חייך אלי בעייפות ולחש " מה שתגיד אחי".
והסתובבתי ויצאתי מהשער ועליתי על האופניים ונסעתי. ועצרתי. והתיישבתי.
ורציתי, כלכך רציתי הלב שלי כמעט צרח, רציתי להבין לאן הלב שלי ברח, רציתי לרוץ אחריו ולהסביר לו שאני לא רוצה אותה.
מה, אתה לא מבין? מה כל העולם הזה מספיק מטומטם בשביל לא להבין שזה לא לעניין שאין שום קשר שאין שייכות
שאני לא ארצה אותה עד שאמות שבלילה אני לא חושב עליה בשקט, שכל בוקר אני לא מדמיין אותה במרפסת יושבת,
שותה קפה או תה..מה נראה לכם שהיא אוהבת? אותי.. או תה? בטוח תה.
זה מן סוג של בחורות שאני אף פעם לא ארצה.
מזל שאני לא רוצה אותה אחרת הייתי משתגע מזה שבדיוק בשעה הזאת כל יום היא עוברת
בשביל המקיף בדרך הביתה. צועדת, שרה, מרחפת.. ובדיוק בעוד חמש דקות אני אראה אותה מהמרפסת.
איזה מזל אה?..מה מזל? שאני לא רוצה אותה. גם מה זה רצון בדור כמו שלנו,
אני רוצה הרבה דברים ומקבל בערך שמינית וברור שהכל בהשגחה פרטית ואישית ואני קולט שעוד מאית השניה אני מפספס את התהלוכה היומית שלה מתחת למרפסת.
אני בוהה, היא הולכת, ברקע ילדים משחקים תופסת.
את.. תופסת שאני לא רוצה אותך? וכאילו היא שומעת את המחשבה היא מרימה אלי מבט.
אני נמס. באמת חם היום ולבשתי ארוך אני מפשיל שרוולים היא מביטה אלי ברוך..
איזה ברוך..אני מרגיש לא נעים ויש לי קצת מועקה היא תרגיש מה זה רע כשהיא תבין שאני לא..רוצה אותה?
(האמת שפה עצרתי, לא יודעת אם זה סיום או לא, וזה די מבולגן, כך יצא
