...

...

זה היה פריקה של לפנות בוקר.
אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

תמונה שווה יותר מאלף מילים
היה שם 2 טקסטים.
1.
הלכתי לפארק הפיראטים
היתה שם ספינה גדולה מעץ
ולידה נדנדה יפה לשניים
נראתה כמו כרכרה של נסיכות
עליתי עליה ראשונה
ואז אתה הופעת
חשבת אתה פיטר פן
ואני וונדי
"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת
נחיה בטבע בחופש, רחוק
בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן
נעוף על החיים ונראה עולם.
בהתחלה זה היה נשמע קסום
אבל מהר מאד גיליתי
שלעוף לא אהבתי
אז מהנדנדה ירדתי
ואותך שם לבד השארתי
הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס
שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק
והרי פיטר פן אינו נסיך אז
נכנסתי כאן לתסביך.
2.
הנדנדה הזאת
עשתה לי בחילה
פעם כן.
פעם לא.
פעם אני דוחפת, פעם אתה.
פעם אני למעלה, פעם אתה.
פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,
ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.
רצינו לשחק.
התיישבנו יחד על הנדנדה.
התכוונו ליהנות.
אבל –
התחילו משום מה משחקי כוחות.
ניסיתי לרדת.
אולי גם אתה.
אבל –
היינו כבר בתנופה.
זה היה קשה ומלחיץ.
אבל –
קפצתי.
אתה המשכת להתנדנד לבד,
וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל
ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת
אז נשארתי שם לידה יושבת
ירדת מסוחרר, מבולבל
אמרת לי -
"היה כייף
בואי נמשיך".
"לא". עניתי
"את פחדנית?!" שאלת קבעת
"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.
מעלה הרבה מחשבות וכיוונים אבל סוף סוף כתיבה שמעיזה משהו
תכתבי יותר
אם מעניין אותך
אני יכולה להעלות לפה שוב כמה טקסטים ישנים
האמת שהם נמצאים פה בפורום אבל לא מצאתי אותם.
אולי כן יצא לך לקרוא.
מעניין אותי
לא חופר כאן כל כך בעבר אז לא ראיתי
0.
אני
מי אני?
מה זה בכלל להיות אני?
מה מגדיר את זה?
אותי
אותך
ששואלים מי את/ה?
מה עונים?
העדה?
הגיל והשם?
התחביבים?
החולמות?
האמונות?
החוויות וההצלחות?
או שמא הכשלונות?
הרי אי אפשר לענות
על הכל במשפט
הרי אני
אני
אני עולם ענק.
1.סריג שחור
פאות מאחורי האוזניים
חיוך ביישן ומבט סקרן
הוא שואל ואני עונה שנינו שותקים
( וזה) נעים
מביטים יחד מחוץ לחלון
בוהים בשמש שאומרת שהנה נגמר לו עוד יום
"היא יפייפה" הוא אומר
"מממממ" אני עונה
לוגמת אותה במבטי עד שהיא נעלמת
מזווית העין קולטת אותו מסתכל עליי ומגניב חיוך
"חחח" צחקתי "מה למה אתה מחייך?"
הוא מביט הצידה ואומר, "סתם
היה נראה כאילו את בולעת אותה
חורטת אותה בזיכרון שמא חס ושלום לא תזרח מחר"
"היא תזרח" עניתי "תזרח מחר ועוד הרבה ימים עלינו"
חרטתי את הרגע לאו דווקא אותה
את הרגע הזה ששנינו בוהים בה מחייכים מאושרים יחד
והיא בדרכה לשקוע מביטה עלינו ומפזרת לעברנו קרניים אחרונות של אור
#####
2.
אני נסחפת
אני במערבולת
אני יודעת שאני צריכה לשחרר, להרפות
לתת לה לקחת אותי עד למטה
עד הסוף
ואז לשחות שוב למעלה
לכיוון החוף
אבל
זאת לא סתם מערבולת
היא עשויה מרגשות
היא אחת שלא נגמרת
לא פועלת לפי הכללים
מסובבת אותי בתוכה במעגלים
מטיחה אותי שוב ושוב לאותו כיוון
בלי תכלית ותזמון
####
3.
תציפי
תציפי הכל
רגשות מחשבות
תוציא לאוויר העולם
ברגע שהן תנשומנה מעט חמצן
הן לא תחזורנה לתת מודע -לחנקן
תני להן לדבר
תקשיבי עד הסוף
תני להן מקום
אחר כך יהיה זמן לסדר
תהיי נוכחת, קשובה
מדי פעם תגעי תחבקי
אל תשכחי-
זה הגרסאות הקודמות של "עצמי"
####
4.
חתול
...Shandy_
לאהבה שלי אלייך
יש תשעה נשמות
ואתה כמו חתול
הולך ובא
כשאתה רעב
אתה יודע לגרגר
להתחכך בי
להודיע
טפלי בי
משעמם לי
אני שוב נמסה,
ממך
מלטפת מחבקת
מאכילה
ואתה?
שורט אותי
נעלם בלי תודה
עד הפעם הבאה
ולי עם כל שריטה
אובדת נשמה אחת של אהבה
במקום שתאבד לך
אתה חתול
מטבעך אתה בוגדני
זאת אשמתי
שאני נמסה כל פעם
לא לומדת לקחים
מכורה לשריטות וחיכוכים
אבל לא נורא
עוד מעט זה נגמר
בזבזת שמונה נשמות כבר.
###
5.
אני מביטה בנעליים שלך
בלנסטון חומות
נוגעות לא נוגעות בחול הרך
מביטה ומחפשת
מחפשת עקבות
שלי, שלך, של שנינו
מחפשת סימנים שיובילו אלייך
כי הלכת
הלכת בלי להשאיר זכר.
אתה זוכר?
כל לילה היינו מקשקשים
על הא ודא
צחוקים, ויכוחים על מדע
איך שאנחנו עמדנו על שלנו
לא וויתרנו, נפרדנו חזרנו ושוב
עד שנגמרנו...
אני מתגעגעת
מחפשת סימנים, עקבות
בתמונות של
שקיעות , זריחות
פנים מוסתרות
ים,שמיים,עלים
ועם כל תמונה הרגשות שלי
צפים, עולים, גואים
###
6.אני חיה בסרט
לפעמים צופה בו מהצד דרך עיניים של אחרים
מתבאסת שאצלי אין אפשרויות של :
דילוג-חזור אחור
השתקת פס קול-הגברה
המשך- השהייה
האטה ומהירות
ככה הייתי חיה יותר בקלות
הסרט שלי יש לו קצב משלו
עם קאסט שחקנים שלא אני בחרתי
תסריט כתוב מראש שבו לא הצצתי
הבמאי אותי ליהק כי ראה בי כוכבת
אבל לפעמים אני באמת מרגישה כמו סתם ניצבת
אבל אולי יום אחד הוא יוקרן ברבים
יגרוף מחיאות כפיים
יהפוך ללהיט
ואני אקבל את גביע השחקנית
מי יודע??
####
7.
אתה יודע
יש שירים כשאני שומעת אותם
אני בוכה
לא עלייך, לא עליי, לא עלינו
אלא על האהבה שלא ממשנו
אני שומעת את הפזמונים
הקולות השבורים
ולוחשת
אני גם רוצה להרגיש ככה
רוצה לאהוב
לגעת
לריב
לצרוח
להפרד
להשבר
לדעת שהיה משהו אמיתי
ושכאב הזה לא רק בדמיוני.....
הולכת על החולות
שרשמת עליהם את שמי
צועקת לגלים
שליטפו אותך, אותי
למה זה לא הפך למשהו אמיתי?
אתה יודע
יש שירים כשאני שומעת אותם
אני חולמת
להפוך להיות הדמות שמשחררת
שמאחלת לך רק טוב ושתהיה מאושר
1- פשוט, ראשוני יפה ותמים ולא נופל למחוזות הקיצ' והנאיביות שזה לא פשוט
2 ו-4 מאוד חזקים בעיני מעלים הרבה תחושות ומחשבות וגם מבנים של סימני שאלה
3 טוב מטלטל
7 אין מה להגיד עליו יפה לאחל לאמת גם כשהיא מביאה שבר וכאב או דווקא בגלל זה
את לא מייפה כלום בכתיבה שלך בסגנון שמתהווה אצלך לאט מעריך את היופי שיש בזה אל תפסיקי לכתוב גם אם זה לא בחרוזים או ספרותי או אסתטי בעינייך פחות מלוטש כשמשהו מזיז צועקים אותו בלי שזה יותר מדי ישנה איך זה נראה מהצד
כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל נֶעֱלָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַשָּׁלֵם שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ.
עַל עוֹלָם שָׁלֵם שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת חוֹשְׁבִים שֶׁהַכֹּל אֲמִתִּי. אֲבָל לְכוּ תֵּדְעוּ.
וְהַיְּדִיעָה תִּגְרֹם לָכֶם לִכְאֵב.
אָמְרוּ כְּבָר שֶׁמּוֹסִיף דַּעַת מוֹסִיף מַכְאוֹב
אֲבָל מָה קוֹרֶה עִם חֹסֶר יֶדַע.
שֶׁאָדָם חַי בְּלִי לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ תְּרוּפָה.
שֶׁהוּא רוֹאֶה נֶעֱלָמִים וּשְׁלֵמִים בָּרְחוֹב וְהוּא לֹא מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.
שֶׁהוּא מַעֲבִיר יוֹם וְעוֹד יוֹם וְהַיָּמִים נֶעֱלָמִים
וְהַשְּׁלֵמִים נִרְאִים לוֹ מְלָאכוּתִיִּים.
אָז הוּא בּוֹחֵר אֶת 1+1 וְלֹא מֵבִין לָמָּה הוּא לֹא שָׁלֵם.
זֶה הַמִּסְפָּרִים.
הֵם יְכוֹלִים לָלֶכֶת לְאִבּוּד.
לִפְעָמִים בָּא לִי לִהְיוֹת נֶעְלָם
כִּי כְּשֶׁאַתָּה נֶעְלָם
אַתָּה לֹא יָכוֹל לְהֵעָלֵם.
לוּאַי הָיְתָה יָד אָחוֹת
הַמְלַטֶּפֶת כְּתֵפִי לְעֵת עֶרֶב
לוּאַי הָיָה חָבֵר
עָלָיו הָיִיתִי נִשְׁעָן בְּנופְלִי
לוּאַי בֵּין בְּדִידוּת מְשַׁתֶּקֶת
עוֹד אֶמְצָא שׁוּב אֶת עַצְמִי
לוּאַי בְּלֵילוֹת הַכְּפוֹר
תַּכְרִיכֵי הַמִּטָּה יִסְפְּגוּנִי לְתוֹכָם
אֶל עוֹלָם נְטוּל אוֹר
אֶל רַכּוּת הַחֲשֵׁכָה הַמְלַטֶּפֶת
לְלֹא צְלָלִים, לְלֹא כְּאֵב
לְעוֹלָם שֶׁל שִׁכְחָה זוֹהֶרֶת
לוּאַי לֹא אֶסְתּוֹבֵב חֲרִישִׁי
חַי בֵּינֵיכֶם כְּמוֹ פּוֹסֵעַ עֲלֵי קֶבֶר
לֹא אַפְגִּין מוּעֲקוֹתַי
צַלְּקוֹתַי הַמְּדַמְּמוֹת
הַהוֹלְמוֹת שׁוּב וָשׁוּב
כְּמוֹ אֵפֶר
לוּאַי חֶשְׁכַת הַשֶּׁלֶג הָאַחֲרוֹן
תִּמְחֶה אַף אֶת דִּמְעָתִי הָאַחֲרוֹנָה
לוּאַי בְּפוֹסְעִי חֶרֶשׁ אֵלֶיהָ
אֶמְחֶה אֶת זִכְרוֹנִי מִלִּבָּהּ
בְּמַגַּע יָד חִוֶּרֶת
הַמְלַטֶּפֶת צְרָחוֹתַי
אֶפְסַע חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עַל עומֶק שְׁאוֹל
דִּמְיוֹנוֹתַי
אָשִׁיר רַק הֵד
שֶׁל זִכָּרוֹן יָשָׁן נוֹשָׁן
מַחְבֶּרֶת מַצְהִיבָה
הָאוֹגֶרֶת אֶת שִׁירַי
אֶת לִבִּי הַמְּרַטֵּט
הָרָוּוּי נָהָר וָדָם
שֶׁל אֵשׁ וְשֶׁל קֶרַח
וְאֵינְסְוֹף שֵׁדִים מַכִּים
הַנּוֹשֵׂא מַרְאֵה פָּנֶיהָ
כְּמוֹ לִגְיוֹן שֶׁל מַלְאָכִים.
שוב אני מאחר
את רגילה לחכות לי
תמיד פה
הרוח מתחילה קצת קר
את לא זזה
זה מציק רק לי כנראה
הבאתי פרחים
לא בשביל להיות מנומס או שלא תכעסי
כי אני רוצה
אחליף את הישנים שכבר יבשו
מחכה שתדברי
שתשברי את השקט
אבל את לא מדברת
את מחכה
אז אני שובר את השתיקה המעיקה
מספר לך על החיים וכל מה שעבר עלי
מהפעם האחרונה שדיברנו
תמיד היית ככה שקטה אבל עם הזמן זה כבר מרגיש מוגזם
עכשיו אפילו יותר
זה כבר מרגיש כמעט לבד
ואני אומר לך את זה
שעות כבר כאן
הרגל נרדמת
השמש שוקעת
אני קם מארגן קצת מסביב
מנקה
מדליק נר
חושב קצת ומדליק עוד כמה
מתכופף לחיבוק ונשיקה
יוצא בצעידה לאחור
גונב עוד מבט בשם שלך
איך שהגשת את זה ככה יפה וברכות
ונשבר לי הלב בסוף
יהי זכרה ברוך..
תודה
אמן
סגן דוד גולובנציץ ז"ל
בְּעֵת כְּחֹל שָׁמַיִם הוֹרִיק,
נָשָׂא אֶת מַבָּטוֹ לַמֶּרְחָק,
חָגוּר אֵפוֹד, מַבָּטוֹ דָּרוּךְ,
סוֹחֵב עַל שִׁכְמוֹ מַשָּׂא קְרָב.
כְּנוֹשֵׂא שֵׁם מֶלֶךְ חֲדוּר תְּהִלָּה,
יְפֵה תֹּאַר וְזִיו תִּפְאָרָה,
יָדַע לְשַׁלֵּב יַחְדָּו בְּחֶדְוָה
יַד מַלְכוּת וְיַד תּוֹרָה.
כְּגִבּוֹר אֲרִי מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף,
כְּנֶשֶׁר יַגְבִּיהַּ מָעוֹף,
לוֹחֵם נוֹעָז, מִתְאַמֵּן לְלֹא הֶרֶף,
רִאשׁוֹן הוּא תָּמִיד לִתְקֹף.
וּבְעֵת חַמָּה הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ,
נָדַם אַף צְחוֹקוֹ לָעַד,
וְאִלְּמִים נוֹתַרְנוּ, אֲחוּזֵי גַּעְגּוּעִים,
עַל מַלְאָךְ-אָדָם שֶׁאָבַד.
מְפַקְּדִים וּקְצִינִים סָפְדוּ וּבָכוּ
על אוֹתוֹ עֶלֶם חֵן מְיֻחָד,
מְפַקֵּד וְקָצִין מִצְטַיֵּן – הֵם אָמְרוּ –
שֶׁהִוָּה לְחַיָּלָיו דְּמוּת אָב.
וְהָעוֹלָם כְּמוֹ נָמוֹג,
נֶעֱצַר סִבּוּבוֹ
עֵת הָלַךְ דָּוִד וְלֹא שָׁב.
אֲבוּדִים וּבוֹכִים,
נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ,
כּוֹאֲבִים לֶכְתּוֹ לַשָּׁוְא.
ככה החיים
אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם
נולדים 2 תינוקות בעולם
על כל זוג שמתגרש
יש 4 שזוכים להתקדש
מרקבון
צומחת פריחה
ורק אחרי שיודעים עלבון
יודעים גם מהי שמחה
אחרי כל שקיעה ארוכה
יש זריחה מאירה
יש שזוכים לקבל
מזה או מזה בנפרד
ויש כאלה
שזה בא להם מעורבב
אחיין חדש
אבל סבוש נפטר
היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים
אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.
ובמצב כזה
לאיזה רגש נותנים את הבמה
הרי שניהם באו באותה שניה
זה נקרא להקדים תרופה למכה?
לערבב עצב עם שמחה....
כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.
את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...
"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!
מהמם
נוגע
באמת מורכב.
בחיים הרבה פעמים נובע דווקא מחוסר סימטריה
הרגישות הנכונה לא מתעלמת (גם לא יכולה) מזה הטוב והרע המכוער והיפה הכל חי ביחד באותו מקום ובאותם אנשים
להקדים תרופה למכה או מכה לתרופה כתבת יפה
אהבתי שאת מביאה מקום ומבליטה את הערבובים האלה ולא מסתירה
פספסתי את זה קודם
יש פחות,
כמו כל עלון.
התפיסה הדתית והפוליטית שונה מרוב העלונים, אבל דווקא קריאה של מגוון יכול להחכים הרבה פעמים
ונאסף בדרך כלל לאחר תפילת ערבית
אני יודע שאני צריך לחכות
אבל אני כל כך בודד בתוך הראש שלי.
אני יודע שאני צריך לחכות
אבל אני מפחד מהחשכה.
אני יודע שזאת לא אהבה.
אני יודע שזה בדידות.
ואני יודע שיש לי מספיק כוחות בשביל לחכות עוד.
אבל מתי אוכל להביט בעיניים
ולהגיד שאת הדבר הכי יפה בעולם?
האם יש לזה סוף?
האם אהבה זה יותר מהתפשרות לטובת הבדידות?
כשזה זה - זה זה.
וכשזה משפט נדוש - זה משפט נדוש.
לא צריך להיות גאון בסטטיסטיקה כדי לראות כמה גירושים פיזיים ורגשיים יש.
לא צריך להיות מומחה בלוגיקה בכדי להבין שאף אחד בעולם לעולם לא יוכל יבין אותך באמת.
אבל אולי להיות מתמחה באמונה.
בלהיות רומנטיקן פתי.
אולי זה בעצם התקווה.
לזנוח את השכל
לשים בצד את הביקורת
ופשוט להיות פשוט.
אבל לא בא לי להיות פשוט.
לא בא לי פשוט לחיות.
לא בא לי להיות פתי.
אבל גם לא בא לי להיות חכם
לא רוצה להיות ציניקן שלא נהנה מהעולם ותמיד עסוק במחשבות של חי בסרט
לכן אני לא יודע כלום.
כי לא משנה מה אחשוב.
גם זה הבל.
זה עמוק ,מעורר מחשבה
וקצת מלנכולי
נהניתי לקרוא.
במילים יש משהו כנה
הרבה פחד ותקווה וזה משתק המעגל הזה בין המוח החכם והרציונלי שלא נכנע לרומנטיקה של פתי ללב שמסרב להפוך לציני
טובים השניים מן האחד
על הבדידות בתוך הראש עשו קריירות, מבדידות כזאת נולדת חמלה אמיתית
אף אחד לא יפצח את החיים האלה שמת פה חתיכה מהנשמה שלך