הרב זוין מביא בספרו:
'בימי הבעש"ט נגזרה גזרה בשמים על מושב ישראל לכיליון.
הבעש"ט עשה עליית נשמה וראה כי נגזרה גזרה ואין להשיב...
ב"הילוכו" בחזרה דרך ההיכלות ראה בהיכל אחד אור גדול ביותר. התבונן וראה כי זהו היכלו של איש כפרי שגומר את התהלים חמש פעמים בכל יום ואותיות התהלים מתנוצצות בהיכל זה. נסע אליו הבעש"ט ואמר לו: אילו היית יודע שבעוה"ב שלך תוכל להציל ישוב מישראל, היית עושה זאת?
השיב הכפרי: אם יש לי עוה"ב, אני נותנו במתנה להצלת אותו ישוב. ונבטלה הגזרה'
ובמעשה נוסף אמר הבעש"ט שהאומר תהלים תדיר גם ללא ידיעת הפירוש תמיד "יש לו דעה למעלה".

לענ"ד - יש להקים צוותי תהלים ומגייסים להשלמת כמה שיותר ספרי תהלים בהקדם , וכמו"כ (כמו בסיפור) ל"תרומת" ספרי תהלים שנאמרו בעבר, למען ביטול הגזרות על המאחזים והישובים , בנוסף לשאר הפעילויות כמובן. גם בשבתות הארוכות, בחופש, וכל הרוצה לעזור ואין לו במה...

ישנו עניין גדול מאוד וידוע מתלמידו הגדול של הגר"א - ר' חיים מוולוז'ין, שמובא בספרו "נפש החיים":::
"ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בלבו לאמר, הלא ה' הוא הא-להים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל"
ועוד רבות מסופר שבזכות עצה זו נצלו יהודים מידי הגויים והצבא באירופה ועוד מובא בזמננו סיפורי נסים ממש ע"י עניין זה.
אומרים חז"ל: "גזרה עבידא דבטלא" – גזרה עשויה להתבטל. מסבירים גדולי החסידות: גזרה עשויה -בשביל להתבטל, ע"י תפילותיהם ומעשיהם של ישראל...