לרחוק מהזבל הזה

כמו הישרדות

שלדעתי לא משהו שלגיטימי לראות, בלי קשר לדת

בכלל הרבה מהריאליטי זה תת רמה

אם ברמה של להסתובב ברחוב אז לא מפריע

אם בהקשר מיני, יותר מפריע

אבל אני לא יותר טובה

גם אני כל היום רואה סדרות כאלה

אז איך אני יכולה בכלל לדרוש משהו כזה?

מנסה ולא מצליחה!

אני יכולה גם להיות מאוד לא רגישה ללראות זוועות מלאות דם ושנאה, אבל מה שמשפיע על הנפש משפיע על הנפש (ובמקרה הזה, על הדימוי העצמי, הראיה של אינטימיות וכו')

נכון

אצל נשים הראייה פחות חמורה, בכ"ז לדעתי דברייך מוגזמים..

אין עניין לנשים להתחבא אחת מהשנייה בקטע "הלכתי"

לגבי חברתך- זה אולי "לא תעמוד על דם רעך"

כדאי לראות איך להעביר מסר

סורי אבל קשה לי להאמין....

גם אישה רוצה להימשך למי שנראה טוב ואם בעלה לא נראה טוב היא תתחיל להסתכל בחוץ

מה באמת יגרום לאישה לפזול?

זה שמתחתנים זה לא ערובה לזה שתמשכי\תמשך רק לבן או בת זוגך..

זה נורמלי?

ברור שעל אישה זה פחות משפיע אבל בתור גבר לי זה גם מפריע.

בלי קשר לדת אף אחד לא רוצה להרגיש שיש סוג של "מתחרה"

אנחנו במילא יצורים משווים, אין שום צורך לספק יותר אנשים שאפשר להשוות...

במקום להשקיע זמן במצב הנתון שזה בעלי וזאת אשתי ואיך מרימים את זה, אנחנו בוחרים לשחוק את זה ממש בעצמנו..

בזה שבמקום להשקיע את הזמן בלהתעסק (וזה דורש המון עיסוק) בבני הזוג שלנו, בלראות את הטוב שלהם, לעבוד על קשר בריא ותקין וכמובן כמובן על זה שרק הם יהיו בלב שלנו, 

יש בלראות סרטים בחירה להשקיע בלמצוא נקודות השוואה, גם אם רוצים וגם אם לא...

בכלל בעיניי זה פשוט צביעות כל בוקר להגיד "אל תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון" ואז לבחור לראות סרט.. 

השם נותן לנו את האפשרות לחיות חיים של שלימות ושל פשטות והכנעה ושמחה במה שיש לנו, אז בחוץ כבר במילא יש כלכך הרבה דברים לראות ולהשוות אליהם ולהסתנוור ולהתבאס מהם לא מבחירה שלנו ועם השתדלות קשה להמנע מזה (ועליהם אנחנו מתפללים ומבקשים כל יום!) אז מבחירה להכניס את זה לתוך הבית שלנו? לתוך המוח שלנו? 

במהות ובמקור שלנו אנחנו יכולים להגיע לפשטות ושמחה אמיתית בבן הזוג שלנו וכן, לראות סרטים עם כל מני מקסימים ומקסימות זה שוחק לנו את היכולת לראות בפשטות רק את הבן זוג שלנו לדעתי..

אף אחד מאיתנו לא עשוי מקרטון, השם ברא אותנו ככה שדברים מרגשים אותנו..

אבל אנחנו צריכים להלחם חזק על מה אנחנו בוחרים להתרגש ממנו, וכמובן שלא להכניס ריגושים שיכולים לפגום במחשבה והטהרה בכוח..

אני חושבת שזה תלוי בתוכן כמו שאמרו פה לפני,

וגם בבן אדם.

כן, יש כאלה יותר רגישים ויש כאלה פחות.

תלוי אזור מגורים וכו'

(בעלי באמת יותר שמור ממני, לפעמים אני מראה לו משו והוא כאילו 'אבל אני לא רוצה לראות את זה' )

"הסרגל הדתי" כולו אמור ללכת לפי ההלכה. 

לא לחשוב מחשבות אסורות זאת לא המלצה לפי מגזר..

אבל מההמת, אם זה מרצון. 

יש מספיק נשים לא צנועות ברחוב. אין שום סיבה גם לדחוף את זה לתוך הפרצוף בבית. חייבים להתעורר!

גברים לא עשויים מאבנים. אין שום סיבה שהם יתייחסו אל עצמיהם ככה וכנ"ל לגבייך. בעלך לא עשוי מאבן. צריך לעקור את זה מהשורש ופשוט לא לאפשר לפריצות הזאת לכתחילה להכנס לתוך סדר היום. יש מספיק דברים לעשות ב"ה..

מאשר איזה דוגמנית בריאלטי....

וזה תקף לשתי המינים...

באמת נוח יותר אוטובוס נפרד... @קרן-הפוך ואני בטוחה שיש עוד הרבה בנות כאלה.. 

(כמובן שאם רוצים לשבת עם הבעל זה משהו אחר לגמרי )

אני גאה להיות אישה, והכל בסדר.. לא מרגישה נחותה ולא כלום.. ולא מבינה מה קשור ואהבת לרעך כמוך..

מרגישה יותר בנוח ויותר צנוע שבנות מסביבי ולא בנים.. (במיוחד כשהאוטובוס עמוס..) . נראלי לגטימי לגמרי

בוחרים להיות דתיים. 

או לפחות האנשים וההנהגות שעליהם היא בנויה (מהתנ"ך כמובן ועד תמיד) יש עניין של צניעות בזה שנשים יצאו מהאוהל. לא רק לא נסעו באוטובוס. (ויש לזה המון מקורות, על עניין יציאה לשכנה או הליכה לשוק שהיא לצורך (וכמובן שכל זה מכוסה בצעיף ולא עם הבגדים של היום וכו')) 

אז ב"ה אנחנו חיים בתקופה אחרת עם התמודדות אחרת.  לא רואה שום דבר רע בהפרדה באוטובוס (ובעיקר בתור מישהי שחוותה לא מעט בהיות ומשמושים)אז לא יודעת אם הם צודקים או טועים, אבל אשריהם ואשרי חלקם על הכוונה לשמור על טהרתם.

אני כמובן מסכימה איתך לגמרי ש*הפתרון* הוא לא להתחבא (אבל גם לא שלא תהיה הפרדה), ושברור שצריך לטפל בבעיה משורשה , בדיוק כמו שלא הייתי אומרת שכל מי שיש לו בעיה של פריצות באינטרנט צריך פלאפון כשר וזה יפתור אותה, ברור שהוא צריך טיפול שורש בנושא, אבל זה גם ברור שהצעד הראשון הוא לבנות את החומה הזאת. אבל להגיד "צריך לטפל בזה מהשורש" ובגלל זה לא לעשות גם את מה שכן עושים זה להיות עיוור למה שקורה בחוץ. (אגב, ציינתי את זה. כביסה זה צורך, ואני מתערבת איתך שזה לא כלל שום חצאית גינס או טייץ.) 

דבר ראשון זה להרחיק לדעתי..

ואם ציבור שלם מוכן להסכים ביחד שהם לא עומדים בניסיון הזה, ושיש צורך בהפרדה הזאת כדי לשמור על קדושה מבחינתם, נגיד להם לא כי התרגלנו שכל מה שקשור לצניעות ישר קשור להדרת נשים? זה סתם לתת לתרבות יוון לחלחל אלינו..

לא אומרת שהם לגמרי עלו על השיטה, אבל זה בטח לפחות ההתחלה, כי גם אם זה בדרך נכונה וגם אם לא, את מה שעושים ילדים בבני עקיבא (זאת הדוגמה המעורבת היחידה שעלתה לי) הם לא ישקלו אפילו לעשות..

אני מודה על זה שיש לי את היכולת להגיד שלא נעים לי לשבת באוטובוס כשלידי מתיישב ומתרווח בחוסר טאקט משווע בחור לא כי אני לא אוהבת להיות אשה, או לא שמחה בזה שאני יפה, אלא כי ככה השם ברא אותי וציווה אותי להרגיש. ומלעשות את מה שהוא רוצה אני בחיים לא אפסיד..

ה' הוא כמו אבא.

אם מישהו יורק על אבא שלי אני אהיה מסוגלת לשתוק?

האם העניין הדתי הוא לא עניין אישי?

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת