שדרשו ממש להמנות ולגמור.

חבל על דאבדין!!

זה הנושא 

ה"גיור לחומרא" הוא כמובן לגיטימי לגמרי.

הרי כך פסקו, לענין יוחסין עכ"פ, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, זצ"ל, במקביל למה שאישרו ליצחק שמיר את המאמץ להעלאתם.

אמנם, הרב עובדיה יוסף זצ"ל אמר שלא צריך.

אבל מעבר לכך לענין הזה שהוא בסיסי - באמת הדור השני של העליה משם, או כאלה שעלו צעירים וכבר הרבה שנים כאן, הם לגמרי "ישראלים". וגם בגוונים הדתיים, יש בכל מיני ישיבות, ויש ברסלבים וכו'.. כמקובל. ויש גם סוג של עדינות אצל חלקם, עם מאפיינים מיוחדים לעדה הזאת.

ה"צבע", יש כאלה שמשום מה יוצר אצלם בדמיון סוג של מחסום של שונות לנישואין (קשה להסביר. זה משהו דמיוני). יש כאלה שלא, ומסתדרים מצוין.

של ה"גיור לחומרא" - הסיבה שלא נפתחו שרשורים כאלה לגבי אחרים, ברורה מאד. כי אצל אלו שהזכרת - זה או כן או לא...  כלומר, מי שעלה מרוסיה ואמא שלו לא יהודיה, הוא פשוט לא יהודי..

מה שאין כן קהילת עולי אתיופיה, שהרבנים הראשיים עצמם דאז, אמרו להעלותם - והחמירו דווקא לענין יוחסין.

לא הבנתי בדיוק על מה כתבת "מעליב". על הנושא הזה (שאין בו "מעליב"), או על מה שכתבת בתחילה שזה בגלל ה"צבע".

אם בגלל הדבר השני, מסכים איתך. אין שום ענין.

אבל בהיות שהגבת "הנה התחלנו", על מה שמישהו העיר לגבי ה"גיור לחומרא", "אילצת" להגיב. שלא ייראה כאילו נושא כזה הוא משהו "צדדי", שייך לדיונים תיאורטיים בבית המדרש.. ובנושא הזה, אין כל אפליה, אומרים אותו לגבי כאלה שבאים מאמריקה (בצורה חריפה יותר - כי זה ענין אחר, ענין של  "גיורים" שאינם גיורים) ועוד.

ולגבי כל מיני יהודים כשרים מאתיופיה, ותלמידי חכמים, וכו' - אכן כן. הזכרתי כבר בהודעה שלי.

"שחור או לבן"...
לעצם העניין ברור שאתה צודק לגמרי, וההתעלמות כאן (ואני באמת משתדל לא להשלים את הביטוי במונח "מהפיל" וכדומה כי זה יהיה כבר ממש נמוך) פשוט הזויה.
מישהו פעם ניסה להרצות לי הרצאה שלמה על "המלך גדעון" - מה שהיה אמור באיזה אופן לשכנע אותי במסורת מוכחת ולפחות מוסכמת לגבי המוצא הישראלי של העלייה - וכל מיני מיתוסים שלא היה ברור לי אם אפילו שמע מקייסים בכלל, או שכיום כל מיני אנשים חביבים ממציאים ומלבישים על העלייה (ולכאורה התפוצה) הזאת.
הצרה העיקרית היא כמובן שבזמנו התלבשו על המדינה ההיא שם כל מחפשי המשרות בסוכנות, שלא לומר נציגות ואלדמאן, והפכו את זה לעסק ממומן.

פעם אמרתי לאתיופי שהוא שרוף אצלי. הוא מאוד נפגע

להכאיב לך אבל הרכבת מזמן יצאה מהתחנה והיא שועטת קדימה..

פחות או יותר כל הזמנה שלישית/רביעית אצלנו בעדה היא חתונה מעורבת וזה רק ילך ויגבר..

(העדה שלנו ממש פתוחה לקבל את האחר ולא משום שמרגישים נחותים, אופי כזה, כולל המבוגרים ביותר..אבל דווקא לאחרונה יש קריאה הולכת וגוברת להמנע מנישואים כאלה בגלל שאנשים שמו לב שאחוז די ניכר מהחבר'ה "הלבנים" מביאים איתם בעיות מוסתרות כמו מחלות נפשיות/בריאותיות מוסתרות שמתגלות אחרי החתונה שבני העדה לא מספיק בודקים לפני מרוב תמימותם, מה שקל לגלות כשמדובר בבן העדה... לי באופן אישי ממש לא משנה לכאן או לכאן..)

יש בערוץ הספציפי הזה עניין מיוחד, שנאה מיוחדת דווקא כלפי העדה הזאת. 

כמה כתבות שמיועדות רק לעדה הזאת. אף עדה וקבוצה לא זכתה לכבוד הזה פעם אחר פעם.

יש מאות אלפי גויים וספק גויים בקרב עולי ברית המועצות אבל משום מה לא ראיתי כתבות על החשש הגדול להיעלמותו של העם היהודי.. יכול להיות שמשהו אחר מציק בעיניים? יכול להיות שהכותבים כאן עלו על זה שיש כאן מקבץ גדול של אנשים קטנים שאוהבים לשחרר את האגרסיות שלהם על מי שלא בא להם טוב בעיניים? לא יודעת.

ולא, לא מתבכיינת. קצת עצובה. נתגבר והתגברנו.

על הגדרתך את ה"רוב"

ואני יודע גם מה הטעם שלי ושל החברים שלי...

רוב מי שאני מכיר מעדיף אנשים מאותה קבוצה "אתנית" (המרכאות בכוונה כי בשום הגדרה אנחנו לא שונים בקבוצה האתנית).

למרות שתמיד קופצת לי האמירה הידועה של חז"ל לגבי העניין הזה.

מצד אחד "חן עיר על יושביה" וכו', מצד שני "לא ישא" וכו'...

היהודים באתיופיה היו מנותקים לאורך שנים משאר יהודי העולם (איך הסבא או הסבא רבה שלך היה מגיב אם היו אומרים לו שיש יהודים לבנים....)

אצל העולים מרוסיה היה יותר רישום, הדברים היו הרבה יותר ברורים. וגם שמה ב 70 שנה התחילו הדברים להיות פחות ברורים

דרך אגב. גם חשבו ככה על היהודים הראשונים מתימן

אחרי 70 שנה הדברים התחילו להיות מעורפלים אז תאר לך מה קורה אחרי 2000 שנה בערך

ואם על התימנים דיברו ככה אז על האתיופים לא?

וגם הבנתי שהאתיופים עצמם יודעים שיש לא מעט לא יהודים שהעלו

ואני כותב שנייה כי אולי אני זוכר

לא "מותר" שום דבר...

ממש לא שייך.

את לא שונה בכלום. הבל הבלים מי שחושב כך.

מעבר לנושא העקרוני, שהוא הלכתי נטו, של שאלת ה"גיור לחומרא", אין ולא כלום.

מי שחושב שיש "שונות" אחרת, "פחות טובים" ח"ו, או כל סיפור אחר, זה פשוט שטויות.

בדיוק הבקר, ישבתי אחרי התפילה במנין ב"בית חב"ד", ללמוד משהו. ישב לידי יהודי מאתיופיה, בגיל ממוצע, למד במתיקות כזו... אח"כ, המנהל של הסופר, נראה כמו ברסלבי... אפס הבדלה בשיח. 

אני לא רוצה לדבר בצורה של "אתם". לא ראוי, מבחינתי לפחות.

הרבנות הראשית קבעה בזמנו שצריכים לעבור "גיור לחומרא".

מי שעבר - הוא אכן בלי ספק יהודי לכל דבר.

מי שלא הלך לפי הוראתם, אז יש לו את הרב עובדיה מצד אחד, את הרבי מלובאוויטש מצד שני. 

להתייחס כאילו זו סתם סוגיא של מה בכך (בדיוק בגלל מה שכתבת, שזה שייך לגדולי-גדולים) אי אפשר.

אם הם, או הוריהם, עברו את ההליך שהרבנות דאז החמירה בו לענין יוחסין, אז אין "אתיופים". כמו שאין "רוסים", לגבי יהודים. יש יהודים.

משם ואילך, זה כמו כל דבר. מנטליות בין עדות וכד'. כל אחד עם מה שמתאים לו. אני מכיר מקרוב זוגות "מעורבים", דתיים, מסתדרים יופי.

וממה שאני ראיתי, אנשים שכבר גדלו כאן, ואני מדבר יותר על דתיים, שזה מה שאני מכיר, המנטליות שלהם "ישראלית" לגמרי. בתוספת נעימוּת, לרוב...

[אי אפשר להכחיש ש"סריטות" לגבי צבעים, קיימות גם אצל אחרים, בלי קשר לעדה... בהיר, שיער, עיניים... בד"כ אנשים שאצלם זה כך, יודעים שזו סריטה]

אתה כנראה תמים וחמוד (במסגרת המותר מבחינה צניעותית).

באליטות ובממסד יש גזענות אבל היא מופנית לא רק לאתיופים. רוב מי שאני מכיר הוא נרתע מזה (ומהריח של האינג'רה) 

ומה שייך לדבר בצורה "מגעילה ופוגענית" בהכללה..

[אגב, דווקא לי נשאר מהאינג'רה זיכרון מתוק לגמרי. כולל מצורת הביטוי המקורית של המילה הזאת..]

השכן- ילד בן 11 ומהעדה האתיופי, החבר- מהכיתה שלו מהעדה האשכנזית.
אז החבר צחק עליו שהוא שחור ולא יודעת מה בדיוק, וב"ה השכן ענה לו כהלכה- יש אנשים עם פנים שחורות ולב לבן ויש אנשים עם פנים לבנות ולב שחור.

מי שרומס אחרים כדי להרגיש טיפה יותר טוב עם עצמו ידע שמצבו לא בדיוק מזהיר..הוא המסכן כאן.

לגבי העולים מבריה"מ (גם אלה שבתחילת המדינה) יש צורך הלכתי בבירור מעמיק לגבי היהדות. מוזכר בתשובה של הרב עובדיה על העדה האתיופית.

לגבי העולים מתימן, כבר כתבו גדולי העולם שהם מהמיוחסים ביותר. יש הרבה משפחות תימניות עם ספר יוחסין. שם, וברוב עדות המזרח (גם בגלל שנאת הערבים), לא היה חשש להתערבות. ובתימן נוספה העובדה שהייתה להם סמכות שלטונית, כך שפסולים לא היו.

לא יודע אם ראית "כתבות" או לא - והעולם לא נידון לפי "כתבות",

אבל ברור לכל מי שקצת מכיר את הנושא, שהבעיה לגבי העליה מרוסיה גדולה בהרבה. זה אחד הנושאים הכי מטרידים והכי חמורים, וכל הזמן עוסקים בו בבתיה"ד, הן לענין נישואין והן לענין גיורים.

ההבדל הוא ששם השאלה אינה משהו כוללני, אלא פשוט יש גם גויים הגיעו מכח חוק השבות, בגלל שהם "קרובים" של יהודים, והתערו בארץ, הם או ילדיהם - וזה חשש מאד גדול. הרבנות עושה הרבה כדי לגייר מי שרוצה, וכדי שיהיה מידע ברור מי אינו יהודי.

ויש גם דרכים לברר לגבי אלה שיהדותם מסופקת, הרבה פעמים מצליחים. לא כמו שמישהו כתב כאן, מה שווה איזו עדות על הסבתא או תעודה וכו'.. יש מומחים ממדרגה ראשונה לנושא הזה - ומבררים. וכך שמעתי בזמנו מהרב י"מ לאו שליט"א.

לגבי עולי אתיופיה, בד"כ זה הפוך. אמנם יתכן שיש "טמפיסטים" משם שמנסים לתפוס טרמפ על העליה של העדה - אבל מכיוון שהעדה הזו חיתה מאד בתוך עצמה, בד"כ מכירים.

שם היה נושא כללי של מעמדם. דיונים כאלה היו בזמנו גם לגבי הקוצ'ינים וכו'. ברור שזה דבר שיכול לעורר הרגשה קשה - שהרי מדובר באנשים שחלמו על הארץ ושיבתם אליה, התפללו וכו'. אבל עדיין מבחינה הלכתית זה לא יכול לקבוע בשאלה כזו.

הרדב"ז, שחי במצרים, קבע בזמנו, כבר מאות שנים - שה"פלאשים", כפי שכונו אז, הם יהודים גמורים. על פסיקה זו הסתמך הרב עובדיה יוסף.

הרבנות הראשית בזמנו, בראשותם של הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו זצ"ל, קבעה שצריך "גיור לחומרא" לענין נישואין. אם הדור הראשון היה נוהג כך, לא היתה היום שמץ בעיה. וזה שלא נהגו כך - היה בעיקר מהסתה של כאלה שהיו כאן מקודם, כולל כאלה שהיו באתיופיה במחתרת הקומוניסטית. את התוצאות כמובן לא לקחו על עצמם. לעומתם, הרב יוסף דאנה, שמונה רשמית כרב העדה, מתוכה, תלמיד חכם, אכן ניסה ללכת עם הוראת הרה"ר.

בנושאים כאלה, ההלכה והמציאות אינה נקבעת מדיבורים על "הרכבת כבר התחילה לנסוע".. זה לא עניינים של "רגש" בלבד.

הרי, להבדיל, גם באמריקה, שיש נישואי תערובת ברמה מבהילה, אומרים הרפורמים, ש"מגיירים" באופן שאין לו כל ערך ומשמעות, ש"הרכבת כבר נוסעת".. נו, אז מה? זה עושה משהו?

לכן, לא זה הענין. הרגישות של הנושא - ברורה ומוצדקת. הקביעה של ההתנהלות הנכונה, אינה ביד כל אחד באופן פרטי.

שקצת מיותר לכתוב מהי תקשורת ומה כוחה ביצירת דעת קהל.

כשכותבים באופן אובסיסיבי על עדה אחת ויחידה שוב ושוב רוצים להעביר כאן מסר כלשהו.מהו אותו מסר?

לא כתבתי שום דבר 'רגשי'. אני מכירה את הפסיקות השונות.

אנשים 'דוסים' לא יכתבו חשוף כמו אחרים אלא יעדיפו להתכסות באצטלה של הלכה וצדקות כדי להצדיק את הרפש שהם שופכים על אחרים אם יש אפשרות כזאת.. (אלא אם החליטו לטקבק..)

ברור שלא כולם כאלה ואני מכבדת כל אדם שהמניע שלו הוא הלכתי נקי, הרוב הגדול לא כאלה.

גם הכתיבה, כלפי העליה מרוסיה בפן שהזכרתי, היא קשה בהרבה. זו סכנה ממשית. ההתחזות של גויים ממש כאילו יהודים, עד שפתאום מתברר.

מי שכותב אובססיבי, אם יש מישהו כזה, ולא מהסיבה ההלכתית נטו, זה דבר חמור, מטופש. אין מילים.

וכבר אמרתי, לכל עדה יש מאפיינים חיוביים משלה. ואני ראיתי אצל עולים מאתיופיה, רבים, נעימות ועדינות וחברותיות, שרבים יכולים ללמוד מזה.

ממש לא מפריע לי שאחד כמוך לא יתחתן ולא יצא עם אחת כמוני. לא טענתי שלאחרים יש בעיות יותר מאחרים -אחרים..רק ציינתי מה שאני מכירה ממעגלים רחבים בעדה שלנו..(אצלינו במשפחה המורחבת יש הרבה זוגות כאלה..כיום זה לא מרגש אף אחד..)

לא נפגעתי. יודעת ש"אתם" ממש לא מקשה אחת. פעם כן הייתי נפגעת.

לא ביקשתי תקבלו אותי.

ראיתי משהו נורא עקבי בערוץ הזה וציינתי אותו.

כאן זה עוד עדין..אני בד"כ לא קוראת טוקבקים אבל כשראיתי פה ושם כתבות שנוגעות במישרין או בעקיפין בבני העדה "זכיתי" לראות כמו רפש ולכלוך יש לאנשים בנפש  והכי גרועים זה היותר 'דוסים','מחמירים'. בהתחלה הייתי בהלם טוטאלי כי גדלתי כמעט כל החיים שלי עם הציבור הדת"ל וגם אחרים ולא הבנתי איך לא ראיתי את כל זה קודם. אמרתי ואומרת שוב אני מכבדת כל עמדה הלכתית בעניינינו כשהיא נאמרת בצורה מכובדת ומכבדת למרות שלא כיף ולא נעים לי עם הכל.

אני מציעה לכולנו להתרכז בתיקון עצמי.

אברך אתיופי שהמשפחה שלו מהעליה הקודמת, הוא אומר שאולי 90% מהעליות האחרונות הם פלאשמורה.

לא יודע לגבי מספרים, אבל ככה הם כאתיופים (בשידוכים) אוחזים

בעיקר כי הם "נהנו" באתיופיה מתוקף ההתנצרות שלהם.

אז אני לא מקבל בכזאת קלות את האמירה, אבל לא יצא לי ללמוד תשובה כלשהי בעניין הפלאשמורה.

לגבי הביתא ישראל, הנושא נטחן עד דק בשו"תים, ואפשר לעיין...

בפועל רוב הפוסקים שיצא לי לשמוע מהם או לראות מהם מורים כמו הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל, לעיין בכל מקרה של גיור לחומרא לגופו.

אבל הם עדיין יכולים להתגייר אם הם רוצים ויש לא מעט מהם שעשו את זה ומנהלים משפחות תורניות מאוד

אני מסכים איתך חביבי, רק ציינתי שאף אחד לא דיבר על הפלאשמורה.

אף אחד לא סובר שהם יהודים בהווה.

ואחרות.

אם יורשה לי לציין, ה"אשכנלזיציה" שאתה מדבר עליה היא העובדה שלאתיופים הייתה ירא"ש מיוחדת והם ששו ברוב המקרים לקבל את ההלכה ככתבה.

אגב, זאת טעות נפוצה לומר שאל האתיופים לא הגיעו מנהגי חז"ל. הם שמרו על מגע גויים עד העליה לארץ, שזאת גזרה מחכמים. כנראה שעם העובדה שהארץ הייתה "מלומדת במלחמות" (הרדב"ז) נשכחו שם דברים.

וגם אני חשבתי כמוך, אבל

לגבי "משפחה שנטמעה" - לקראת נישואין וזוגיות

כשעסקתי בסוגיה הזאת ודנתי בה לפני פוסקים, אמרו לי שאומרים את זה רק בספק, ובסוגיה הזאת זה נקרא קבוע. ו"כל קבוע כמחצה על מחצה דמי"...

לא הספקתי לדון בדינים האלה כי הם מסובכים וצריך להיות מונח וגם הפוסקים שדיברתי איתם לא היו מונחים באותו זמן, אז לא יודע להרחיב.

עריכה: מוסיף רק שאף אחד מהפוסקים שעברתי עליהם בסוגיה הזאת לא כתבו את הסברא הזאת (לא פתחתי את כל התשובות, סוגיה סבוכה מאוד)

אין ספק שהיו גירושים שלא כדת וכדין.

לו היה ספק בדרך עריכת הקידושין או שבמקומות מסויימים היו עורכים כדין ובמקומות אחרים לא, ולא היה ניתן לברר, זה היה ספק.

כאן זה לא ספק המנהגים באתיופיה היו אחידים...

כשמדובר על פסולים שנטמעו, מדובר על פסולים שלא ידוע שנטמעו.

אם התפרסם לכל הפיסול, לא אומרים משפחה שנטמעה נטמעה. ואין הדבר דומה ל"צנועין".

להגיד "משפחה שנטמעה נטמעה" לא דורש תשובה ארוכה ומפותלת...

שים לב. אתה טוען לכך שרוב העדה הנ"ל היא לא בני גרושים.

אבל לא מדובר בספק, אז אין עניין לרוב, לכן לא מבטלים מספק.

מסכים איתך שאלה דברים שלא נשמעים, אבל ככה שמעתי ולא ראיתי מישהו שכותב אחרת. אם תמצא מקור, אשמח לשמוע.

וכמו שאמרתי, ככה שמעתי, לא נכנסתי לעובי הקורה.

ושוב, לא ראיתי בתשובות שלמדתי ככה והשקעתי המון זמן בסוגיה ודיברתי על זה עם כמה פוסקים חלק מהם מהגדולים שבדורנו ולא שמעתי מאף אחד את הטעם של משפחה שנטמעה!

וזה לא משפחה שנטמעה...

כל הפוסקים מתירים כך.

יש אולי 2 פוסקים שלא. ועוד גדול דור שלא היה פוסק (דברי עצמו)...

יביע אומר ח' אה"ע סימן י"א.

לשיטתו שם הם לא צריכים כלום והם כשרים לחלוטין בגלל הטעם שהבאת לעיל בשם הרב עמאר (זה טעמו של הרב עובדיה).

אמנם יש גריעותא לשיטתו מצד כך שהם לא באו בנישואין כדת וכדין אבל אין פסול. ובכ"א בדורנו זה כבר לא רלוונטי.

בכל אופן, לא יודע כמה תוקף יש לזה הלכתית.

אפשר להגיד שחזר בו מכתב היד. ואם חזר בו ההיפך, היה מפרסם.

גם לתימנים זה היה ככה בהתחלה.
מה לעשות? עמ"י זה עם קשה עורף. אז זה לטוב ולמוטב...

ויש הבדל מאוד גדול בין לקבל את השונה בתור חברה לבין להנשא לו.
כמו שאני בהתחלה רציתי רק מעדה שלי או כמה שיותר קרוב, לא כי אני לא מקבלת את מי ששונה ממני, להפך, אני נחשבת לאחת שמאוד מאוד פתוחה. אבל בקשר של נישואין רציתי כמה שיותר קרוב.
וזה לא הפריע לה' לתת לי גם אשכנזי וגם אירופאי שעוד בכלל גר בחו"ל ופשוט בא לארץ ללמוד.
וזה עובד. יש קשיים ויש חוסר הבנה ויש הרבה פערים גם מבחינה דתית- מנהגים וכו' שהם שונים וגם מבחינה מנטלית.
ואני מאוד מבינה כל אחת שאומרת שהיא טיפוס פתוח ומקבל גם את מי ששונה ממנה אבל נרתעת מלהתחתן עם מישהו ששונה ממנה. 
זה לא סותר אחד את השני.

התימנים הם עדה ששמרה על קשר בכל הדורות ויש את אגרת תימן הידועה של הרמב"ם והם שמרו עד שבאו הנה על כל קוץ ותג היו עם זקנים ויש להם ספרי תורה כשלנו והמשנה וגמרא והלכה וכשבאו הנה באו בהכנעה ונתנו לעמוד על טיבם כדי להשתלב.

ואילו האתיופים הם עדה שבמקרה הטוב לפי הרדב"ז מוצאם משבט דן והקשר איתם נותק ואין להם לא ספר תורה ולא חגים כשלנו בוודאי שאין מה לדבר על ספרי הלכה.

ויש הרבה שאלות חמורות של התבוללות וגיטין וקידושין אצלם ולכן הפסק הכי מיטיב עמם הוא גיור לחומרה שזה פותר המון דברים.

עם ישראל שמר על יחוסו בקפדנות אפילו את בתו של אליעזר לא רצה אברהם מחמת יחוס ואין צורך להתנצל על כך.

אלו שעברו גיור לחומרה והתנהגו בהכנעה, שזה עצמו מסימני האומה הישראלית, הם בסוף ישתלבו - וזה תהליך טבעי - בעמנו בטהרה ויזכו להיות חלק אינטגרלי מעם ישראל.

מה הבעיה?

השאלות על המוצא והיחוס? מבררים את זה. כמו שמבררים על הרבה עדות אחרות שיש עליהן ספק ולא צריך לשאול מי ומה הן העדות (חלק מהן אוהבות להגיד את זה על אחרות..)

"הייתם נפגשים עם בחורה שההורים שלה באים מרקע תרבותי/דתי ממש, אבל ממש שונה?" - שזה כולל עולים חדשים, הורים גויים של גיורת או הורים חילונים של חוזרת בתשובה.

ממתי דברים מעשיים  הלכה-למעשה וגורליים משאירים ל"בית המדרש"?

אף פעם לא היה דבר כזה.

עלבונות מכוערים, זה דבר אחד. דבר אסור ומכוער.

התייחסות לנושא שעלה, ושיכולות להיות לו השלכות מעשיות חמורות-שבחמורות, אינה "מיותרת". הרי מתעניינים הלכה למעשה, לא "תיאורטית".

לפי אותו היגיון - להבדיל בפרופורציה ומידת הביסוס של הענין - היה ניתן לומר שבעיני עולים מפרו (שמתגיירים, על אף שטוענים שהם יהודים-עתיקים), עצם העלאה פומבית של הנושא יכולה "להעליב". 

אז ברור שלגבי העדה האתיופית זה אחרת, בעיקר בגלל שיש גדולים מאד שסוברים שאין כל בעיה.

אבל אחרי שהרבנות הראשית קבעה בהחלטה משהו מסוים - אז לומר כאילו ניתן "להסתיר" את זה ולהכשיל אנשים בחשש שכלל אינו פשוט זה דבר לא נכון.

להבחין בין היחס המכבד עד מעריץ על המסירות לעם ולארץ (כולל עליות הרואיות, במסירות נפש בפעל, בהליכה של מאות ואלפי קילומטרים), לבין הבירור הבסיסי הזה.

נוצר מצב, שבגלל שב"ה אנשים במדינת ישראל הם טובים, ולא רוצים "להפלות", בצדק - אז כאילו טאבו לדבר על דברים כאלה.

ואז, יהודים תמימים, שרוצים להתחתן באופן שאין ספק לגבי היהדות, לא יודעים. 

לכן, יש ענין ליידע על הצדדים השונים, שלא תקרינה תקלות לשום כיוון.

לא לכיוון של ספק בעניינים חמורים ובסיסיים - ולא לכיוון של עלבונות פראיים.

ולא הבנת.. אני לא דיברתי על המתגיירים מפרו, אלא אם יבואו אנשים משם, ויאמרו שעצם הדיבור על כך שהם צריכים להתגייר, "מעליב". וכי בגלל זה תשתנה ההלכה, או יהיה מותר "להסתירה"? 

כך גם, להבדיל, כמו להיכן שדברים גולשים כיום, ביחס לחיילים שממש אינם יהודים, ומשרתים בצבא ודוברים עברית שוטפת, וכבר "לא נעים" לומר... צריכים לעמוד על הדבר שהוא הבסיס של כל קיום עם ישראל. גם אם לפעמים "לא נעים". אבל לא לאבד כהו-זה מהיחס המכבד לכל אדם, קל וחומר לעדה שעניינה לגמרי לא כמו מה שהוזכר לעיל.

[וכמובן, אין מה להשוות, לא בין ה"קוצ'ינים" מכאן, שהם סתם עדה מישראל; ולא ל"כושים העברים" שהם גויים גמורים למהדרין]

[ואני לא קראתי את כל ההודעות בשרשור.. זו לא הנקודה]

אדרבה, רואים שהמציאות היא שעם הזמן אנשים לא בהכרח חושבים שצריך לשאול. 

זה הופך להיות כביכול שאלה של "צבע וגזענות", שזה כמובן דבר מגונה.

והענין אינו "שאלת רב" פרטית. זה לא נושא שכל רב יכול באופן פרטי להחליט כרצונו.

[מה שכתבתי "לא הבנת", היה נקודתית, כי הגבת לגבי גרים מפרו, ולא עליהם דיברתי]

לגבי דיון ש"יוצא אל פורום", אכן לכתחילה אני לא בטוח שיש ענין לפתוח דבר כזה. אפילו כאלה שאכן אבותיהם עברו "גיור לחומרא", עלולים להיפגע. ובוודאי אם יעלו כבר אגב הדברים כל מיני אמירות שאינן זהירות.

זה דבר שקורה בכל מיני דיונים, לאו דוקא כאלה. זו מעלתו וחסרונו של פורום - שכמעט כל אחד יכול לכתוב מה שעולה על רוחו - וכל אחד צריך להיזהר. אני לא מכיר את הביטוי שכינית בו "ניקים".. בכללי, להערכתי הכותבים כאן הם בד"כ בעלי רמה, מניח ששוקלים את דבריהם. מי שיוצאת מתחת ידו תקלה מעליבה, ראוי שיתנצל (גם "כינוי" כזה אינו מוסיף כבוד..).

לא הבנתי מה שכתבת בסערה לגבי הצבא. אתה הבנת מה כתבתי?..

ה"צבא" שהזכרתי לא היה לגביהם כמובן - אלא לומר שבנושאים הלכתיים-בסיסיים, לא הולכים לפי הרגשות בלבד.

שהרי יש כיום כאלה, שטוענים גם לגבי גויים גמורים (ביחוד כאלה שבאו מרוסיה מכח קשר משפחתי כלשהו), ש"בגלל שהם בצבא", אז "מעליב" לדבר על יהדותם.

ובכן, אמרתי שצריך להבדיל בין הערכת אנשים וכו', לבין שאלה כזו.  וכמובן, בגלל שהאמת שזה לא דומה במהות-הנושא, שהרי כאן לא מדובר באיזה "גויים" בעלמא, טרחתי לציין שההקשר הוא רק לגבי טיעון רגשי מול הלכתי - ושאינני משווה בין הדברים.

וגם - מה ההצגה המעוותת של הדברים, "מסביר להם שיש להם בעיה לבוא בקהל"...

כל מי שקורא, רואה שההסברה שכתבתי אינה "להם", אלא הבדלה בין  הערכת העדה לבין הנושא הבסיסי הזה. וזה לא נכתב "בשבילם" (שדווקא אתה מדגיש את ה"להם".. אינני רואה לנכון להשתמש בכך).

ובנוסף, "מה זה "בעיה לבוא בקהל". אין כל בעיה "לבוא בקהל". יש מה שהרה"ר קבעה - וזה דבר שמעשית קל מאד לביצוע. מניח שגם חלק מכובד מהם נהגו בדיוק כך.  בגלל רגישות אל האנשים, אינני שואל (גם מי שאני מתכתב איתם באישי) - כי זה לא דיון ספציפי כלפי מישהו.

והיכן כתבתי ש"אות הקין שלהם לא ימחה בשל עודף הפיגמנטים שלהם"?.. כמובן לא כתבתי - כי זה לא הסגנון שלי, וגם לא יעלה על דעתי לחשוב כך. כלומר אתה, בשביל הדיבור ה"חד" וכביכול מקנאות אל "כבודם", זורק לעזאזל כל דיבור בצורה מכובדת, וגם את העובדות... מה לך כי תלין על אחרים שלטענתך עשו כך?.. 

ומה הטרמפ על ה"אינג'רה"?.. מה הקשר למה שכתבתי (אגב, ההיפך, אם כי זה לא מהותי. כשמישהו כתב משהו - בלתי קשור בעליל - על הדבר הזה, הוספתי באחת מהערותי בהערת אגב, שאצלי זו דווקא אחת החוויות הטובות מראשית העליה הזו, שהיתה לי לשמחתי יד מסויימת בקליטת חלק ממנה).

ולגבי הרשימה שהבאת - אם כבר, לדעתי זה מה שיכול "להעליב" ולכן הערתי לגביה. לגבי ה"כושים  העברים" לא יכולה להיות שאלה. ולכן, לשים אותם באותה "רשימה" בחד עם עולי אתיופיה, זה עושה בדיוק מה שאתה רוצה להימנע ממנו.

אתה יודע שהודעה זו לא נכתבה דווקא כנגדך.

חוץ מזה הם לא צריכים אותי להגן עליהם, הם יודעים לעשות זאת טוב מאוד לבד.

השרשור הזה כולו מביש, לא משנה מאיזה גלות יצאת.

נראה לי סיימתי כאן, אם תרצה להמשיך- באישי.

[וחייכתי לעצמי לגמרי כשיכולתי בדיוק לדמיין איך אתה כותב מה שכתבת, עם כל ה"חריפות"..]

ואם לא שב"ה עם השנים, אדם מתיישב בדעתו איך לענות גם  כשכותבים "חד" - כבר הייתי עונה חריף יותר...

אבל היה חשוב להגיב, בדיוק בגלל מה שכתבת. כי לפעמים "הגנה" כזו, יכולה להוציא מה שהשני אמר, כביכול היה "כנגדם" - ואני כמובן מהאחרונים שידברו כך (גם אתה הרי במקביל מכיר אותי כמה זמן..).

ואני מסכים, שכל כתיבה פוגענית היא מבישה. ללא קשר לגלות או כל דבר אחר. וכבר אמרתי, לגבי העלאה נטו של ענין החלטת הרה"ר, איני חושב שזה דבר מביש או גרוע. אבל מסכים, שבהיות שכמעט אוטומאטית זה עלול לגרור גם דברים אחרים - בעיה להעלות אותה במקום שיש בו אפשרות לתגובות....

[אגב, אחת מאלו שכתבו כאן מהצד ה"אתיופי" - הייתי מאחל לכל אחד משפחה איכותית כמו שלה. שלא לדבר על האבא המתוק, איש המעלה..]

אני חושבת שטוב מאוד שנראה מה שהולך פה.

אתה מאמין לי שהייתי בטוחה שהציבור הדת"ל טוב, אוהב ישראל ושאר דברים רק טובים,

שהוא פחות או יותר התגלות של מה שמלמדים בבתי המדרש, בשאיפה לפחות?

הסתובבתי בעולם ולא ידעתי כלום. כמוני יש עוד הרבה אחרים. טוב לפקוח מתישהו את העיניים.

ואל דאגה, אנחנו (לפחות אני) ממש לא מייחסים חשיבות כזאת גדולה למגיבים כאן. במציאות אנחנו פוגשים דברים מכוערים לא פחות ומתגברים ובטח שכאן.

אנשים פה כותבים כאילו זה מובן שאנחנו הנחותים והם ה.. הזוי בעיני. עולם מוזר.

בכל מקרה חשבתי על זה קצת והבנתי שאולי באמת יש הצדקה מסויימת לשינאה שלהם כלפינו כי אנחנו במידה מסויימת הגיהנום של חלקם..קל לקפל את כולנו תחת כותרת אחידה כזאת או אחרת כשבעצם כל אדם הוא אחר לחלוטין גם מבחינת "דרגת הכשרות" שלו בעיניהם -עצמם וממילא עבירות שבין אדם לחברו קשה מאוד לתקן עד בלתי אפשרי אם קשה להבחין מי זה מי. (וזה לא רק אצלנו).

וראיתי שפשוט לא נכון...

הרוב המכריע לגמרי לא היו תגובות שיש בהן שמץ "התנשאות מול נחיתות", בוודאי לא "שנאה".

נושא שחזר, היה הנושא ההלכתי לגבי מי שלא היה אצלם "גיור לחומרא".

מעבר לכך, או שאמרו שלא היתה להם כל בעיה עם זה - או שאמרו שזה כמו עם כל עדה שונה, שיש שהבדלי מנטליות מפריעים להם ויש שלא - או שאמרו שמבחינה זו, דווקא עדיף..

הקיצור, הקריאה נראית לי קצת סובייקטיבית. אולי, כפי שאת כותבת, בגלל דברים שכבר נתקלת בהם בחוץ, לצערנו.

כאן זה הפוצ'י מוצ'י, כאן מתנהגים יחסית יפה כמו שOren bafen  כתב..

אני רואה שלא מבינים אותי..אני לא צריכה שתרצו אנשים כמוני בתחום שעוסק בו הפורום הזה.

תמתין קצת לכתבה הבאה שיזכירו בה את בני העדה ותראה את כל הרעל שישפך שם..שם אנשים אמיתיים.

ה"מדינה" לא גזענית...

באיזו עוד מדינה קוראים ברחוב אחד לשני, "אחי", "אחותי".. כולל כל העדות והצבעים.

ול"בת הקהילה".. דווקא מבינים אותך היטב. ברור שאם את נתקלת בכתבות על בני העדה עם רעל - אז זה נורא ואיום. אישית, אני לא מכיר כתבות כאלה. אולי כי אני לא קורא במקומות שכותבים דברים כאלה, אולי כי אם הייתי רואה לא הייתי מזכה את זה במבט נוסף..

אבל חשוב בכל זאת לדעת, אם אדם נתקל - כנראה - בכמה וכמה דברים מכלילים שליליים נגד משהו שהוא חש חלק ממנו (חרדים, מרוקאים, אתיופים, אשכנזים, מתנחלים, וכו'..), אז אם זה פגע בו - שיקבל גם  פידבק מכאלה שמזדהים ונגעלים מהכללות כאלה יחד איתו..

אם "אשכנזיה" לא תצא עם "מרוקאי" - זה בגלל הבדלי מנטליות, לא "מעמדות". לפחות לא במקומותינו.

אני מניח שכנ"ל אחרים.

כמובן, גם ההתנהלות האישית של כל אחד. אבל זה לא מתחיל מעדה..

ומה נעשה... אני מכיר ממש מקרוב. אשכנזי נשוי למישהי שאבא שלה מטוניס. אשכנזיה נשואה למישהו "ספרדי כבד", תערובת של פרס עם עוד משהו.. לא זוכר.  תימני שנשוי ליקית, והבן שלהם נשוי ל"אשכנזיה". תימניה שנשואה לאשכנזי (לא היתה לי סבלנות לשים את  כל כינויי העדות  בגרשיים.. הם קודם כל יהודים). אשכנזי שנשוי למישהי שאבא שלה, "אקדמאי" הגיע מהמַלח במרוקו..   את כל זה אני מכיר, ממש מקרוב.

[ובהיות שראיתי כעת, ש"חילקת" בין אשכנזים שבאים מכל מיני בתים... אלו שהזכרתי הם מבתים שהאבא ממרכז הרב.. אבא אחר ישר מרעננה..]

ולגבי "אחי", אני דווקא חשב שזה בא מתחושת אחווה אמיתית, פשוטה, גם אם לא חושבים על זה הרבה...

אתה מנסה "לכפות" את דעתך באמצעים לא קונוונציונאליים...

כאילו לא יכול לקבל שיש אנשים שפשוט רואים וחושבים אחרת ממך.

אתה חושב שזו "התפייפיפות".. הרי באותה מידה יכולתי לכנות את דבריך "עין רעה".. ולא כיניתי כמובן, גם לא חושב כך.

אז קודם כל, לפני שאנחנו קוראים לתקן את כל העולם - קודם כל בינינו. לא לתת "ציונים" אם מישהו חושב אחרת ממך. 

וגם לא יצאו "במיתקפה". הביעו דעה. אני אכן חושב, שה"אמת" היא כמו שכתבתי.

מי שמך לומר שמי שכותב אחרת, לא גם מרגיש כך, אלא רק "חושב שהוא חושב"?.. זה די צר לראות הכל דווקא מהעיניים שלך, גם בשם אחרים..

אם אנחנו לא מתנהלים כך, אם לנו לא ישנה כהו זה עם איזו "עדה" ילד שלנו יבחר להתחתן - אז אינך יכול להכניס בפה בכח, "אנחחנו גזענים". אדם יכול לומר על עצמו - לא על אחרים.

אנחנו, ב"ה, לא גזענים ולא מתנשאים. ואנחנו מדברים עם בני כל בעדות, כמובן, כשווים בין שווים. ולכל אחד יש את אישיותו ורמתו האישית.

[אגב, אני לא חושב שאם קשה לך לצאת עם מישהי "שחומה מידי" בצבעה, זו גזענות.. עולים פה הרבה דברים חיצוניים שמפריעים לאנשים או חוסמים אותם. לפעמים אפשר להתגבר, לפעמים לא. ברור שבמהות זה שטויות, אבל מה נעשה - "ואהבת לרעך כמוך", בחורה לא צריכה להרגיש פחות אהובה כשמתחתנת, כי יש איזו "חסימה" לא רציונאלית בגלל צבע.

רק על הכתבות שמתפרסמות בערוץ הזה. איך לא נתקלתם בכתבות האלה? 

 ראית כתבות על עדות אחרות? לא יצא לך לעבור על התגובות לכתבות למטה?

אה, אני מכירה עוד קבוצה שהערוץ אוהב לסקר- המסתננים, מסתננים- החוצה.

והשחורים האלה...גם?

ו@Oren Bafen  , אני חושבת שאתה כותב דברים פשוטים ונכונים.

כתבות שמדברות בשלילה על העדה האתיופית, בערוץ 7.

בערוץ 7 ל איכתוב על העולים מאתיופיה "השחורים האלה".. מאיפה זה בא?

הגג שיכול להיות זה לגבי עליית הפלאשמורה, מחשש שנוספים לשם באתיופיה גויים ממש.

הסיפור בהודו הוא לגבי ה"בני ישראל" שהמעמד שלהם כמעט זהה לאתיופים (ההשפעה של יהודי ספרד שהיגרו לשם שינתה את המצב בהיסטוריה הקרובה לעליה לארץ).

ההבדל הוא ששם נמנו וגמרו.

לגבי הקוצ'ינים זאת הייתה מחלוקת שנבעה מרדיפת כבוד ואף אחד מגדולי ישראל לא קיבל את הטענות האלה כשהן צצו ויצאו נגדן בחריפות גמורה. ויש לציין גם כי גם אלה שניסו לפסול את "הקוצ'ינים" היו קוצ'ינים ואכמ"ל, אז נראה לי שכדאי לא לכתוב דברים שנוגעים ליוחסין לגבי עדות שלמות כשלא יודעים את הסוגיה.

היחיד שעוד איכשהו חשש למשהו ואמר לבדוק (ולהצריך טבילה מספק) זה הציץ אליעזר וכבר אמר לי על זה פוסק אחד שלא מובן לו למה הוא החמיר כל-כך בעניין כזה פשוט.

@אריק מהדרום

בני המנשה, האתיופים והבני ישראל מומבאיי הם עניין אחד.

נ.ב, כתבתי את זה כנראה במקום הלא נכון, אבל לא בגלל שפספסתי את ההשתרשרות הנכונה, סתם ככה י צא ולא בא לי להעתיק מחדש למקום הנכון

גם לגבי "בני ישראל" בזמנו, איני בטוח שזה כך.

לגבי האתיופים היו שהקלו, לגבי בני מנשה - לא שמעתי שהקלו וכולם עברו בשמחה גיור לחומרה.

לגבי הבני ישראל הייתה סאגה הלכתית גדולה שבסופה הרב ניסים אסף את כל גדולי ישראל והושיב על זה בית דין והם נמנו וגמרו ברבנות, מחזה נדיר כשלעצמו, שהם עדה ככל עדות ישראל. ומי שעוד חולק על פסק כזה, שה' ירחם עליו..

"בני מנשה" - זה לא גיור לחומרא, למטב ידיעתי.

גיור גמור.

למיטב ידיעתי אין להם כל מסורת ממשית. אלא שהחזירו מעצמם כ"צאצאים" והרגישו מאד קשורים.

אז העלו קבוצות קטנות מתוכם, שעברו גיור גמור.

יש אצלנו מהם. וכמובן, מתייחסים אליהם כמו אל כולם. בתוספת אהבת-הגר..

"בני ישראל", אכן עלה בזמנו. בצורה שונה מאשר הנושא הנידון. העובדה היא שהרבנות אז לא החליט כמו בנידון דידן.

לגבי הבני מנשה אני אומר מה שאני יודע מחברים מהקהילה מהישיבה בזמן העליה שלהם.

לגבי בני ישראל ההבדל היחיד הוא שהיה רב שעשה סדר בסוגיה, והוא הגאון הרב ניסים זצ"ל, שהושיב על זה בית דין כמו שראוי.

כשהאתיופים עליו כבר לא הייתה הגמוניה בין גדולי ישראל כדאז, ולא יכלו להמנות ולגמור.

הסוגיה שונה בעיקר בגלל המציאות ברבנות, לא בגלל השאלה ההלכתית.

בשתי הקהילות אין שום ספק שהמקור שלהם יהודי (למרות סברות), ואין שום ספק שהייתה מתישהו בעיה עם הקידושין והגיטין.

השאלה היא איך פתרו את זה.

לגבי הבני ישראל פשוט דחו סופית, בהכרעה כראוי. נמנו וגמרו.

לגבי הביתא ישראל העניין נשאר במחלוקת והולכים ע"פ כללי הפסיקה (וכל אחד תופס את שיטת רבותיו כנראה).

גם הטעמים בדיון שונים, כמובן. מי שרוצה להתעניין יכול לפתוח את המקורות.

הרב עובדיה זצ"ל שווה לשום דבר?

כל ראשי הרבנות הראשית לדורותיה שקבעו שאנחנו יהודים לכל דבר ועניין והחמירו רק לעניין היחוס גם כלום?

אני מכבדת מאוד את פסיקתו של הרבי. באיזה עוד דברים אתם חשים לדעתו של הרבי מליובביץ' ומוחקים טוטאלית  את השאר? אני רואה שהציבור הדת"ל לא ממש חש לדעתו בעניין כיסוי הראש. (לא מדברת על החב"דניקים)?

(רק בודקת מה מניע אנשים).

איפה כתבתי על דעת הרבי מליובאוויטש?

הם עניין אחד כי אותה השאלה התעוררה לגביהם.

הפתרונות שונים. כל עדה והנסיבות שלה.

נשאל אחרת אם תגיע קבוצה מאחת ממדינות אלו שהתגיירו  הייתם יוצאים איתם או מבררים אם הם התגיירו כמו שצריך?

של כאלו שהזכרת (נורבגיה, שוודיה וכו') שהתגיירו - אז קודם כל מוודאים שהגיור היה בבי"ד מוכר, כהלכה. יש להניח, שאם היה דבר כזה - אז היה ידוע היכן התגיירו ולא היה צריך לשאול שאלות.

דווקא מבחינה זו, בוודאי שיותר קל בנידון דידן. המדובר, גם לדעה זו, הוא ב"גיור לחומרא", תהליך פשוט יותר. וכל מי מבני העדה שאבותיו עברו משהו כזה, אין צורך לברר כלום.

האישיות שלה היתה מפותחת באופן נדיר. ליגה מעל בנות אחרות שהכרתי.

אינטיליגנציה רגשית ברמה כזו גבוהה, שאתה כל הזמן לומד מהתגובות שלה לכל מיני דברים.

צדיקה ברמות. יכולה לבכות ממצות פשוטות של יום יום. החזירה כמה וכמה אנשים בתשובה.

ויפה.

ונפרדנו

הייתה גם פעם שרציתי לדבר עם אחת נחמדה,  אבל אז גיליתי שהיא לא דתיה.

תכלס אני לא אצא עם מה שלא טוב לי בגלל דיבורים על גזענות ושטויות כאלה..

רק מה שטוב לי אני עושה 

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..