שדרשו ממש להמנות ולגמור.

חבל על דאבדין!!

זה הנושא 

ה"גיור לחומרא" הוא כמובן לגיטימי לגמרי.

הרי כך פסקו, לענין יוחסין עכ"פ, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, זצ"ל, במקביל למה שאישרו ליצחק שמיר את המאמץ להעלאתם.

אמנם, הרב עובדיה יוסף זצ"ל אמר שלא צריך.

אבל מעבר לכך לענין הזה שהוא בסיסי - באמת הדור השני של העליה משם, או כאלה שעלו צעירים וכבר הרבה שנים כאן, הם לגמרי "ישראלים". וגם בגוונים הדתיים, יש בכל מיני ישיבות, ויש ברסלבים וכו'.. כמקובל. ויש גם סוג של עדינות אצל חלקם, עם מאפיינים מיוחדים לעדה הזאת.

ה"צבע", יש כאלה שמשום מה יוצר אצלם בדמיון סוג של מחסום של שונות לנישואין (קשה להסביר. זה משהו דמיוני). יש כאלה שלא, ומסתדרים מצוין.

של ה"גיור לחומרא" - הסיבה שלא נפתחו שרשורים כאלה לגבי אחרים, ברורה מאד. כי אצל אלו שהזכרת - זה או כן או לא...  כלומר, מי שעלה מרוסיה ואמא שלו לא יהודיה, הוא פשוט לא יהודי..

מה שאין כן קהילת עולי אתיופיה, שהרבנים הראשיים עצמם דאז, אמרו להעלותם - והחמירו דווקא לענין יוחסין.

לא הבנתי בדיוק על מה כתבת "מעליב". על הנושא הזה (שאין בו "מעליב"), או על מה שכתבת בתחילה שזה בגלל ה"צבע".

אם בגלל הדבר השני, מסכים איתך. אין שום ענין.

אבל בהיות שהגבת "הנה התחלנו", על מה שמישהו העיר לגבי ה"גיור לחומרא", "אילצת" להגיב. שלא ייראה כאילו נושא כזה הוא משהו "צדדי", שייך לדיונים תיאורטיים בבית המדרש.. ובנושא הזה, אין כל אפליה, אומרים אותו לגבי כאלה שבאים מאמריקה (בצורה חריפה יותר - כי זה ענין אחר, ענין של  "גיורים" שאינם גיורים) ועוד.

ולגבי כל מיני יהודים כשרים מאתיופיה, ותלמידי חכמים, וכו' - אכן כן. הזכרתי כבר בהודעה שלי.

"שחור או לבן"...
לעצם העניין ברור שאתה צודק לגמרי, וההתעלמות כאן (ואני באמת משתדל לא להשלים את הביטוי במונח "מהפיל" וכדומה כי זה יהיה כבר ממש נמוך) פשוט הזויה.
מישהו פעם ניסה להרצות לי הרצאה שלמה על "המלך גדעון" - מה שהיה אמור באיזה אופן לשכנע אותי במסורת מוכחת ולפחות מוסכמת לגבי המוצא הישראלי של העלייה - וכל מיני מיתוסים שלא היה ברור לי אם אפילו שמע מקייסים בכלל, או שכיום כל מיני אנשים חביבים ממציאים ומלבישים על העלייה (ולכאורה התפוצה) הזאת.
הצרה העיקרית היא כמובן שבזמנו התלבשו על המדינה ההיא שם כל מחפשי המשרות בסוכנות, שלא לומר נציגות ואלדמאן, והפכו את זה לעסק ממומן.

פעם אמרתי לאתיופי שהוא שרוף אצלי. הוא מאוד נפגע

להכאיב לך אבל הרכבת מזמן יצאה מהתחנה והיא שועטת קדימה..

פחות או יותר כל הזמנה שלישית/רביעית אצלנו בעדה היא חתונה מעורבת וזה רק ילך ויגבר..

(העדה שלנו ממש פתוחה לקבל את האחר ולא משום שמרגישים נחותים, אופי כזה, כולל המבוגרים ביותר..אבל דווקא לאחרונה יש קריאה הולכת וגוברת להמנע מנישואים כאלה בגלל שאנשים שמו לב שאחוז די ניכר מהחבר'ה "הלבנים" מביאים איתם בעיות מוסתרות כמו מחלות נפשיות/בריאותיות מוסתרות שמתגלות אחרי החתונה שבני העדה לא מספיק בודקים לפני מרוב תמימותם, מה שקל לגלות כשמדובר בבן העדה... לי באופן אישי ממש לא משנה לכאן או לכאן..)

יש בערוץ הספציפי הזה עניין מיוחד, שנאה מיוחדת דווקא כלפי העדה הזאת. 

כמה כתבות שמיועדות רק לעדה הזאת. אף עדה וקבוצה לא זכתה לכבוד הזה פעם אחר פעם.

יש מאות אלפי גויים וספק גויים בקרב עולי ברית המועצות אבל משום מה לא ראיתי כתבות על החשש הגדול להיעלמותו של העם היהודי.. יכול להיות שמשהו אחר מציק בעיניים? יכול להיות שהכותבים כאן עלו על זה שיש כאן מקבץ גדול של אנשים קטנים שאוהבים לשחרר את האגרסיות שלהם על מי שלא בא להם טוב בעיניים? לא יודעת.

ולא, לא מתבכיינת. קצת עצובה. נתגבר והתגברנו.

על הגדרתך את ה"רוב"

ואני יודע גם מה הטעם שלי ושל החברים שלי...

רוב מי שאני מכיר מעדיף אנשים מאותה קבוצה "אתנית" (המרכאות בכוונה כי בשום הגדרה אנחנו לא שונים בקבוצה האתנית).

למרות שתמיד קופצת לי האמירה הידועה של חז"ל לגבי העניין הזה.

מצד אחד "חן עיר על יושביה" וכו', מצד שני "לא ישא" וכו'...

היהודים באתיופיה היו מנותקים לאורך שנים משאר יהודי העולם (איך הסבא או הסבא רבה שלך היה מגיב אם היו אומרים לו שיש יהודים לבנים....)

אצל העולים מרוסיה היה יותר רישום, הדברים היו הרבה יותר ברורים. וגם שמה ב 70 שנה התחילו הדברים להיות פחות ברורים

דרך אגב. גם חשבו ככה על היהודים הראשונים מתימן

אחרי 70 שנה הדברים התחילו להיות מעורפלים אז תאר לך מה קורה אחרי 2000 שנה בערך

ואם על התימנים דיברו ככה אז על האתיופים לא?

וגם הבנתי שהאתיופים עצמם יודעים שיש לא מעט לא יהודים שהעלו

ואני כותב שנייה כי אולי אני זוכר

לא "מותר" שום דבר...

ממש לא שייך.

את לא שונה בכלום. הבל הבלים מי שחושב כך.

מעבר לנושא העקרוני, שהוא הלכתי נטו, של שאלת ה"גיור לחומרא", אין ולא כלום.

מי שחושב שיש "שונות" אחרת, "פחות טובים" ח"ו, או כל סיפור אחר, זה פשוט שטויות.

בדיוק הבקר, ישבתי אחרי התפילה במנין ב"בית חב"ד", ללמוד משהו. ישב לידי יהודי מאתיופיה, בגיל ממוצע, למד במתיקות כזו... אח"כ, המנהל של הסופר, נראה כמו ברסלבי... אפס הבדלה בשיח. 

אני לא רוצה לדבר בצורה של "אתם". לא ראוי, מבחינתי לפחות.

הרבנות הראשית קבעה בזמנו שצריכים לעבור "גיור לחומרא".

מי שעבר - הוא אכן בלי ספק יהודי לכל דבר.

מי שלא הלך לפי הוראתם, אז יש לו את הרב עובדיה מצד אחד, את הרבי מלובאוויטש מצד שני. 

להתייחס כאילו זו סתם סוגיא של מה בכך (בדיוק בגלל מה שכתבת, שזה שייך לגדולי-גדולים) אי אפשר.

אם הם, או הוריהם, עברו את ההליך שהרבנות דאז החמירה בו לענין יוחסין, אז אין "אתיופים". כמו שאין "רוסים", לגבי יהודים. יש יהודים.

משם ואילך, זה כמו כל דבר. מנטליות בין עדות וכד'. כל אחד עם מה שמתאים לו. אני מכיר מקרוב זוגות "מעורבים", דתיים, מסתדרים יופי.

וממה שאני ראיתי, אנשים שכבר גדלו כאן, ואני מדבר יותר על דתיים, שזה מה שאני מכיר, המנטליות שלהם "ישראלית" לגמרי. בתוספת נעימוּת, לרוב...

[אי אפשר להכחיש ש"סריטות" לגבי צבעים, קיימות גם אצל אחרים, בלי קשר לעדה... בהיר, שיער, עיניים... בד"כ אנשים שאצלם זה כך, יודעים שזו סריטה]

אתה כנראה תמים וחמוד (במסגרת המותר מבחינה צניעותית).

באליטות ובממסד יש גזענות אבל היא מופנית לא רק לאתיופים. רוב מי שאני מכיר הוא נרתע מזה (ומהריח של האינג'רה) 

ומה שייך לדבר בצורה "מגעילה ופוגענית" בהכללה..

[אגב, דווקא לי נשאר מהאינג'רה זיכרון מתוק לגמרי. כולל מצורת הביטוי המקורית של המילה הזאת..]

השכן- ילד בן 11 ומהעדה האתיופי, החבר- מהכיתה שלו מהעדה האשכנזית.
אז החבר צחק עליו שהוא שחור ולא יודעת מה בדיוק, וב"ה השכן ענה לו כהלכה- יש אנשים עם פנים שחורות ולב לבן ויש אנשים עם פנים לבנות ולב שחור.

מי שרומס אחרים כדי להרגיש טיפה יותר טוב עם עצמו ידע שמצבו לא בדיוק מזהיר..הוא המסכן כאן.

לגבי העולים מבריה"מ (גם אלה שבתחילת המדינה) יש צורך הלכתי בבירור מעמיק לגבי היהדות. מוזכר בתשובה של הרב עובדיה על העדה האתיופית.

לגבי העולים מתימן, כבר כתבו גדולי העולם שהם מהמיוחסים ביותר. יש הרבה משפחות תימניות עם ספר יוחסין. שם, וברוב עדות המזרח (גם בגלל שנאת הערבים), לא היה חשש להתערבות. ובתימן נוספה העובדה שהייתה להם סמכות שלטונית, כך שפסולים לא היו.

לא יודע אם ראית "כתבות" או לא - והעולם לא נידון לפי "כתבות",

אבל ברור לכל מי שקצת מכיר את הנושא, שהבעיה לגבי העליה מרוסיה גדולה בהרבה. זה אחד הנושאים הכי מטרידים והכי חמורים, וכל הזמן עוסקים בו בבתיה"ד, הן לענין נישואין והן לענין גיורים.

ההבדל הוא ששם השאלה אינה משהו כוללני, אלא פשוט יש גם גויים הגיעו מכח חוק השבות, בגלל שהם "קרובים" של יהודים, והתערו בארץ, הם או ילדיהם - וזה חשש מאד גדול. הרבנות עושה הרבה כדי לגייר מי שרוצה, וכדי שיהיה מידע ברור מי אינו יהודי.

ויש גם דרכים לברר לגבי אלה שיהדותם מסופקת, הרבה פעמים מצליחים. לא כמו שמישהו כתב כאן, מה שווה איזו עדות על הסבתא או תעודה וכו'.. יש מומחים ממדרגה ראשונה לנושא הזה - ומבררים. וכך שמעתי בזמנו מהרב י"מ לאו שליט"א.

לגבי עולי אתיופיה, בד"כ זה הפוך. אמנם יתכן שיש "טמפיסטים" משם שמנסים לתפוס טרמפ על העליה של העדה - אבל מכיוון שהעדה הזו חיתה מאד בתוך עצמה, בד"כ מכירים.

שם היה נושא כללי של מעמדם. דיונים כאלה היו בזמנו גם לגבי הקוצ'ינים וכו'. ברור שזה דבר שיכול לעורר הרגשה קשה - שהרי מדובר באנשים שחלמו על הארץ ושיבתם אליה, התפללו וכו'. אבל עדיין מבחינה הלכתית זה לא יכול לקבוע בשאלה כזו.

הרדב"ז, שחי במצרים, קבע בזמנו, כבר מאות שנים - שה"פלאשים", כפי שכונו אז, הם יהודים גמורים. על פסיקה זו הסתמך הרב עובדיה יוסף.

הרבנות הראשית בזמנו, בראשותם של הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו זצ"ל, קבעה שצריך "גיור לחומרא" לענין נישואין. אם הדור הראשון היה נוהג כך, לא היתה היום שמץ בעיה. וזה שלא נהגו כך - היה בעיקר מהסתה של כאלה שהיו כאן מקודם, כולל כאלה שהיו באתיופיה במחתרת הקומוניסטית. את התוצאות כמובן לא לקחו על עצמם. לעומתם, הרב יוסף דאנה, שמונה רשמית כרב העדה, מתוכה, תלמיד חכם, אכן ניסה ללכת עם הוראת הרה"ר.

בנושאים כאלה, ההלכה והמציאות אינה נקבעת מדיבורים על "הרכבת כבר התחילה לנסוע".. זה לא עניינים של "רגש" בלבד.

הרי, להבדיל, גם באמריקה, שיש נישואי תערובת ברמה מבהילה, אומרים הרפורמים, ש"מגיירים" באופן שאין לו כל ערך ומשמעות, ש"הרכבת כבר נוסעת".. נו, אז מה? זה עושה משהו?

לכן, לא זה הענין. הרגישות של הנושא - ברורה ומוצדקת. הקביעה של ההתנהלות הנכונה, אינה ביד כל אחד באופן פרטי.

שקצת מיותר לכתוב מהי תקשורת ומה כוחה ביצירת דעת קהל.

כשכותבים באופן אובסיסיבי על עדה אחת ויחידה שוב ושוב רוצים להעביר כאן מסר כלשהו.מהו אותו מסר?

לא כתבתי שום דבר 'רגשי'. אני מכירה את הפסיקות השונות.

אנשים 'דוסים' לא יכתבו חשוף כמו אחרים אלא יעדיפו להתכסות באצטלה של הלכה וצדקות כדי להצדיק את הרפש שהם שופכים על אחרים אם יש אפשרות כזאת.. (אלא אם החליטו לטקבק..)

ברור שלא כולם כאלה ואני מכבדת כל אדם שהמניע שלו הוא הלכתי נקי, הרוב הגדול לא כאלה.

גם הכתיבה, כלפי העליה מרוסיה בפן שהזכרתי, היא קשה בהרבה. זו סכנה ממשית. ההתחזות של גויים ממש כאילו יהודים, עד שפתאום מתברר.

מי שכותב אובססיבי, אם יש מישהו כזה, ולא מהסיבה ההלכתית נטו, זה דבר חמור, מטופש. אין מילים.

וכבר אמרתי, לכל עדה יש מאפיינים חיוביים משלה. ואני ראיתי אצל עולים מאתיופיה, רבים, נעימות ועדינות וחברותיות, שרבים יכולים ללמוד מזה.

ממש לא מפריע לי שאחד כמוך לא יתחתן ולא יצא עם אחת כמוני. לא טענתי שלאחרים יש בעיות יותר מאחרים -אחרים..רק ציינתי מה שאני מכירה ממעגלים רחבים בעדה שלנו..(אצלינו במשפחה המורחבת יש הרבה זוגות כאלה..כיום זה לא מרגש אף אחד..)

לא נפגעתי. יודעת ש"אתם" ממש לא מקשה אחת. פעם כן הייתי נפגעת.

לא ביקשתי תקבלו אותי.

ראיתי משהו נורא עקבי בערוץ הזה וציינתי אותו.

כאן זה עוד עדין..אני בד"כ לא קוראת טוקבקים אבל כשראיתי פה ושם כתבות שנוגעות במישרין או בעקיפין בבני העדה "זכיתי" לראות כמו רפש ולכלוך יש לאנשים בנפש  והכי גרועים זה היותר 'דוסים','מחמירים'. בהתחלה הייתי בהלם טוטאלי כי גדלתי כמעט כל החיים שלי עם הציבור הדת"ל וגם אחרים ולא הבנתי איך לא ראיתי את כל זה קודם. אמרתי ואומרת שוב אני מכבדת כל עמדה הלכתית בעניינינו כשהיא נאמרת בצורה מכובדת ומכבדת למרות שלא כיף ולא נעים לי עם הכל.

אני מציעה לכולנו להתרכז בתיקון עצמי.

אברך אתיופי שהמשפחה שלו מהעליה הקודמת, הוא אומר שאולי 90% מהעליות האחרונות הם פלאשמורה.

לא יודע לגבי מספרים, אבל ככה הם כאתיופים (בשידוכים) אוחזים

בעיקר כי הם "נהנו" באתיופיה מתוקף ההתנצרות שלהם.

אז אני לא מקבל בכזאת קלות את האמירה, אבל לא יצא לי ללמוד תשובה כלשהי בעניין הפלאשמורה.

לגבי הביתא ישראל, הנושא נטחן עד דק בשו"תים, ואפשר לעיין...

בפועל רוב הפוסקים שיצא לי לשמוע מהם או לראות מהם מורים כמו הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל, לעיין בכל מקרה של גיור לחומרא לגופו.

אבל הם עדיין יכולים להתגייר אם הם רוצים ויש לא מעט מהם שעשו את זה ומנהלים משפחות תורניות מאוד

אני מסכים איתך חביבי, רק ציינתי שאף אחד לא דיבר על הפלאשמורה.

אף אחד לא סובר שהם יהודים בהווה.

ואחרות.

אם יורשה לי לציין, ה"אשכנלזיציה" שאתה מדבר עליה היא העובדה שלאתיופים הייתה ירא"ש מיוחדת והם ששו ברוב המקרים לקבל את ההלכה ככתבה.

אגב, זאת טעות נפוצה לומר שאל האתיופים לא הגיעו מנהגי חז"ל. הם שמרו על מגע גויים עד העליה לארץ, שזאת גזרה מחכמים. כנראה שעם העובדה שהארץ הייתה "מלומדת במלחמות" (הרדב"ז) נשכחו שם דברים.

וגם אני חשבתי כמוך, אבל

לגבי "משפחה שנטמעה" - לקראת נישואין וזוגיות

כשעסקתי בסוגיה הזאת ודנתי בה לפני פוסקים, אמרו לי שאומרים את זה רק בספק, ובסוגיה הזאת זה נקרא קבוע. ו"כל קבוע כמחצה על מחצה דמי"...

לא הספקתי לדון בדינים האלה כי הם מסובכים וצריך להיות מונח וגם הפוסקים שדיברתי איתם לא היו מונחים באותו זמן, אז לא יודע להרחיב.

עריכה: מוסיף רק שאף אחד מהפוסקים שעברתי עליהם בסוגיה הזאת לא כתבו את הסברא הזאת (לא פתחתי את כל התשובות, סוגיה סבוכה מאוד)

אין ספק שהיו גירושים שלא כדת וכדין.

לו היה ספק בדרך עריכת הקידושין או שבמקומות מסויימים היו עורכים כדין ובמקומות אחרים לא, ולא היה ניתן לברר, זה היה ספק.

כאן זה לא ספק המנהגים באתיופיה היו אחידים...

כשמדובר על פסולים שנטמעו, מדובר על פסולים שלא ידוע שנטמעו.

אם התפרסם לכל הפיסול, לא אומרים משפחה שנטמעה נטמעה. ואין הדבר דומה ל"צנועין".

להגיד "משפחה שנטמעה נטמעה" לא דורש תשובה ארוכה ומפותלת...

שים לב. אתה טוען לכך שרוב העדה הנ"ל היא לא בני גרושים.

אבל לא מדובר בספק, אז אין עניין לרוב, לכן לא מבטלים מספק.

מסכים איתך שאלה דברים שלא נשמעים, אבל ככה שמעתי ולא ראיתי מישהו שכותב אחרת. אם תמצא מקור, אשמח לשמוע.

וכמו שאמרתי, ככה שמעתי, לא נכנסתי לעובי הקורה.

ושוב, לא ראיתי בתשובות שלמדתי ככה והשקעתי המון זמן בסוגיה ודיברתי על זה עם כמה פוסקים חלק מהם מהגדולים שבדורנו ולא שמעתי מאף אחד את הטעם של משפחה שנטמעה!

וזה לא משפחה שנטמעה...

כל הפוסקים מתירים כך.

יש אולי 2 פוסקים שלא. ועוד גדול דור שלא היה פוסק (דברי עצמו)...

יביע אומר ח' אה"ע סימן י"א.

לשיטתו שם הם לא צריכים כלום והם כשרים לחלוטין בגלל הטעם שהבאת לעיל בשם הרב עמאר (זה טעמו של הרב עובדיה).

אמנם יש גריעותא לשיטתו מצד כך שהם לא באו בנישואין כדת וכדין אבל אין פסול. ובכ"א בדורנו זה כבר לא רלוונטי.

בכל אופן, לא יודע כמה תוקף יש לזה הלכתית.

אפשר להגיד שחזר בו מכתב היד. ואם חזר בו ההיפך, היה מפרסם.

גם לתימנים זה היה ככה בהתחלה.
מה לעשות? עמ"י זה עם קשה עורף. אז זה לטוב ולמוטב...

ויש הבדל מאוד גדול בין לקבל את השונה בתור חברה לבין להנשא לו.
כמו שאני בהתחלה רציתי רק מעדה שלי או כמה שיותר קרוב, לא כי אני לא מקבלת את מי ששונה ממני, להפך, אני נחשבת לאחת שמאוד מאוד פתוחה. אבל בקשר של נישואין רציתי כמה שיותר קרוב.
וזה לא הפריע לה' לתת לי גם אשכנזי וגם אירופאי שעוד בכלל גר בחו"ל ופשוט בא לארץ ללמוד.
וזה עובד. יש קשיים ויש חוסר הבנה ויש הרבה פערים גם מבחינה דתית- מנהגים וכו' שהם שונים וגם מבחינה מנטלית.
ואני מאוד מבינה כל אחת שאומרת שהיא טיפוס פתוח ומקבל גם את מי ששונה ממנה אבל נרתעת מלהתחתן עם מישהו ששונה ממנה. 
זה לא סותר אחד את השני.

התימנים הם עדה ששמרה על קשר בכל הדורות ויש את אגרת תימן הידועה של הרמב"ם והם שמרו עד שבאו הנה על כל קוץ ותג היו עם זקנים ויש להם ספרי תורה כשלנו והמשנה וגמרא והלכה וכשבאו הנה באו בהכנעה ונתנו לעמוד על טיבם כדי להשתלב.

ואילו האתיופים הם עדה שבמקרה הטוב לפי הרדב"ז מוצאם משבט דן והקשר איתם נותק ואין להם לא ספר תורה ולא חגים כשלנו בוודאי שאין מה לדבר על ספרי הלכה.

ויש הרבה שאלות חמורות של התבוללות וגיטין וקידושין אצלם ולכן הפסק הכי מיטיב עמם הוא גיור לחומרה שזה פותר המון דברים.

עם ישראל שמר על יחוסו בקפדנות אפילו את בתו של אליעזר לא רצה אברהם מחמת יחוס ואין צורך להתנצל על כך.

אלו שעברו גיור לחומרה והתנהגו בהכנעה, שזה עצמו מסימני האומה הישראלית, הם בסוף ישתלבו - וזה תהליך טבעי - בעמנו בטהרה ויזכו להיות חלק אינטגרלי מעם ישראל.

מה הבעיה?

השאלות על המוצא והיחוס? מבררים את זה. כמו שמבררים על הרבה עדות אחרות שיש עליהן ספק ולא צריך לשאול מי ומה הן העדות (חלק מהן אוהבות להגיד את זה על אחרות..)

"הייתם נפגשים עם בחורה שההורים שלה באים מרקע תרבותי/דתי ממש, אבל ממש שונה?" - שזה כולל עולים חדשים, הורים גויים של גיורת או הורים חילונים של חוזרת בתשובה.

ממתי דברים מעשיים  הלכה-למעשה וגורליים משאירים ל"בית המדרש"?

אף פעם לא היה דבר כזה.

עלבונות מכוערים, זה דבר אחד. דבר אסור ומכוער.

התייחסות לנושא שעלה, ושיכולות להיות לו השלכות מעשיות חמורות-שבחמורות, אינה "מיותרת". הרי מתעניינים הלכה למעשה, לא "תיאורטית".

לפי אותו היגיון - להבדיל בפרופורציה ומידת הביסוס של הענין - היה ניתן לומר שבעיני עולים מפרו (שמתגיירים, על אף שטוענים שהם יהודים-עתיקים), עצם העלאה פומבית של הנושא יכולה "להעליב". 

אז ברור שלגבי העדה האתיופית זה אחרת, בעיקר בגלל שיש גדולים מאד שסוברים שאין כל בעיה.

אבל אחרי שהרבנות הראשית קבעה בהחלטה משהו מסוים - אז לומר כאילו ניתן "להסתיר" את זה ולהכשיל אנשים בחשש שכלל אינו פשוט זה דבר לא נכון.

להבחין בין היחס המכבד עד מעריץ על המסירות לעם ולארץ (כולל עליות הרואיות, במסירות נפש בפעל, בהליכה של מאות ואלפי קילומטרים), לבין הבירור הבסיסי הזה.

נוצר מצב, שבגלל שב"ה אנשים במדינת ישראל הם טובים, ולא רוצים "להפלות", בצדק - אז כאילו טאבו לדבר על דברים כאלה.

ואז, יהודים תמימים, שרוצים להתחתן באופן שאין ספק לגבי היהדות, לא יודעים. 

לכן, יש ענין ליידע על הצדדים השונים, שלא תקרינה תקלות לשום כיוון.

לא לכיוון של ספק בעניינים חמורים ובסיסיים - ולא לכיוון של עלבונות פראיים.

ולא הבנת.. אני לא דיברתי על המתגיירים מפרו, אלא אם יבואו אנשים משם, ויאמרו שעצם הדיבור על כך שהם צריכים להתגייר, "מעליב". וכי בגלל זה תשתנה ההלכה, או יהיה מותר "להסתירה"? 

כך גם, להבדיל, כמו להיכן שדברים גולשים כיום, ביחס לחיילים שממש אינם יהודים, ומשרתים בצבא ודוברים עברית שוטפת, וכבר "לא נעים" לומר... צריכים לעמוד על הדבר שהוא הבסיס של כל קיום עם ישראל. גם אם לפעמים "לא נעים". אבל לא לאבד כהו-זה מהיחס המכבד לכל אדם, קל וחומר לעדה שעניינה לגמרי לא כמו מה שהוזכר לעיל.

[וכמובן, אין מה להשוות, לא בין ה"קוצ'ינים" מכאן, שהם סתם עדה מישראל; ולא ל"כושים העברים" שהם גויים גמורים למהדרין]

[ואני לא קראתי את כל ההודעות בשרשור.. זו לא הנקודה]

אדרבה, רואים שהמציאות היא שעם הזמן אנשים לא בהכרח חושבים שצריך לשאול. 

זה הופך להיות כביכול שאלה של "צבע וגזענות", שזה כמובן דבר מגונה.

והענין אינו "שאלת רב" פרטית. זה לא נושא שכל רב יכול באופן פרטי להחליט כרצונו.

[מה שכתבתי "לא הבנת", היה נקודתית, כי הגבת לגבי גרים מפרו, ולא עליהם דיברתי]

לגבי דיון ש"יוצא אל פורום", אכן לכתחילה אני לא בטוח שיש ענין לפתוח דבר כזה. אפילו כאלה שאכן אבותיהם עברו "גיור לחומרא", עלולים להיפגע. ובוודאי אם יעלו כבר אגב הדברים כל מיני אמירות שאינן זהירות.

זה דבר שקורה בכל מיני דיונים, לאו דוקא כאלה. זו מעלתו וחסרונו של פורום - שכמעט כל אחד יכול לכתוב מה שעולה על רוחו - וכל אחד צריך להיזהר. אני לא מכיר את הביטוי שכינית בו "ניקים".. בכללי, להערכתי הכותבים כאן הם בד"כ בעלי רמה, מניח ששוקלים את דבריהם. מי שיוצאת מתחת ידו תקלה מעליבה, ראוי שיתנצל (גם "כינוי" כזה אינו מוסיף כבוד..).

לא הבנתי מה שכתבת בסערה לגבי הצבא. אתה הבנת מה כתבתי?..

ה"צבא" שהזכרתי לא היה לגביהם כמובן - אלא לומר שבנושאים הלכתיים-בסיסיים, לא הולכים לפי הרגשות בלבד.

שהרי יש כיום כאלה, שטוענים גם לגבי גויים גמורים (ביחוד כאלה שבאו מרוסיה מכח קשר משפחתי כלשהו), ש"בגלל שהם בצבא", אז "מעליב" לדבר על יהדותם.

ובכן, אמרתי שצריך להבדיל בין הערכת אנשים וכו', לבין שאלה כזו.  וכמובן, בגלל שהאמת שזה לא דומה במהות-הנושא, שהרי כאן לא מדובר באיזה "גויים" בעלמא, טרחתי לציין שההקשר הוא רק לגבי טיעון רגשי מול הלכתי - ושאינני משווה בין הדברים.

וגם - מה ההצגה המעוותת של הדברים, "מסביר להם שיש להם בעיה לבוא בקהל"...

כל מי שקורא, רואה שההסברה שכתבתי אינה "להם", אלא הבדלה בין  הערכת העדה לבין הנושא הבסיסי הזה. וזה לא נכתב "בשבילם" (שדווקא אתה מדגיש את ה"להם".. אינני רואה לנכון להשתמש בכך).

ובנוסף, "מה זה "בעיה לבוא בקהל". אין כל בעיה "לבוא בקהל". יש מה שהרה"ר קבעה - וזה דבר שמעשית קל מאד לביצוע. מניח שגם חלק מכובד מהם נהגו בדיוק כך.  בגלל רגישות אל האנשים, אינני שואל (גם מי שאני מתכתב איתם באישי) - כי זה לא דיון ספציפי כלפי מישהו.

והיכן כתבתי ש"אות הקין שלהם לא ימחה בשל עודף הפיגמנטים שלהם"?.. כמובן לא כתבתי - כי זה לא הסגנון שלי, וגם לא יעלה על דעתי לחשוב כך. כלומר אתה, בשביל הדיבור ה"חד" וכביכול מקנאות אל "כבודם", זורק לעזאזל כל דיבור בצורה מכובדת, וגם את העובדות... מה לך כי תלין על אחרים שלטענתך עשו כך?.. 

ומה הטרמפ על ה"אינג'רה"?.. מה הקשר למה שכתבתי (אגב, ההיפך, אם כי זה לא מהותי. כשמישהו כתב משהו - בלתי קשור בעליל - על הדבר הזה, הוספתי באחת מהערותי בהערת אגב, שאצלי זו דווקא אחת החוויות הטובות מראשית העליה הזו, שהיתה לי לשמחתי יד מסויימת בקליטת חלק ממנה).

ולגבי הרשימה שהבאת - אם כבר, לדעתי זה מה שיכול "להעליב" ולכן הערתי לגביה. לגבי ה"כושים  העברים" לא יכולה להיות שאלה. ולכן, לשים אותם באותה "רשימה" בחד עם עולי אתיופיה, זה עושה בדיוק מה שאתה רוצה להימנע ממנו.

אתה יודע שהודעה זו לא נכתבה דווקא כנגדך.

חוץ מזה הם לא צריכים אותי להגן עליהם, הם יודעים לעשות זאת טוב מאוד לבד.

השרשור הזה כולו מביש, לא משנה מאיזה גלות יצאת.

נראה לי סיימתי כאן, אם תרצה להמשיך- באישי.

[וחייכתי לעצמי לגמרי כשיכולתי בדיוק לדמיין איך אתה כותב מה שכתבת, עם כל ה"חריפות"..]

ואם לא שב"ה עם השנים, אדם מתיישב בדעתו איך לענות גם  כשכותבים "חד" - כבר הייתי עונה חריף יותר...

אבל היה חשוב להגיב, בדיוק בגלל מה שכתבת. כי לפעמים "הגנה" כזו, יכולה להוציא מה שהשני אמר, כביכול היה "כנגדם" - ואני כמובן מהאחרונים שידברו כך (גם אתה הרי במקביל מכיר אותי כמה זמן..).

ואני מסכים, שכל כתיבה פוגענית היא מבישה. ללא קשר לגלות או כל דבר אחר. וכבר אמרתי, לגבי העלאה נטו של ענין החלטת הרה"ר, איני חושב שזה דבר מביש או גרוע. אבל מסכים, שבהיות שכמעט אוטומאטית זה עלול לגרור גם דברים אחרים - בעיה להעלות אותה במקום שיש בו אפשרות לתגובות....

[אגב, אחת מאלו שכתבו כאן מהצד ה"אתיופי" - הייתי מאחל לכל אחד משפחה איכותית כמו שלה. שלא לדבר על האבא המתוק, איש המעלה..]

אני חושבת שטוב מאוד שנראה מה שהולך פה.

אתה מאמין לי שהייתי בטוחה שהציבור הדת"ל טוב, אוהב ישראל ושאר דברים רק טובים,

שהוא פחות או יותר התגלות של מה שמלמדים בבתי המדרש, בשאיפה לפחות?

הסתובבתי בעולם ולא ידעתי כלום. כמוני יש עוד הרבה אחרים. טוב לפקוח מתישהו את העיניים.

ואל דאגה, אנחנו (לפחות אני) ממש לא מייחסים חשיבות כזאת גדולה למגיבים כאן. במציאות אנחנו פוגשים דברים מכוערים לא פחות ומתגברים ובטח שכאן.

אנשים פה כותבים כאילו זה מובן שאנחנו הנחותים והם ה.. הזוי בעיני. עולם מוזר.

בכל מקרה חשבתי על זה קצת והבנתי שאולי באמת יש הצדקה מסויימת לשינאה שלהם כלפינו כי אנחנו במידה מסויימת הגיהנום של חלקם..קל לקפל את כולנו תחת כותרת אחידה כזאת או אחרת כשבעצם כל אדם הוא אחר לחלוטין גם מבחינת "דרגת הכשרות" שלו בעיניהם -עצמם וממילא עבירות שבין אדם לחברו קשה מאוד לתקן עד בלתי אפשרי אם קשה להבחין מי זה מי. (וזה לא רק אצלנו).

וראיתי שפשוט לא נכון...

הרוב המכריע לגמרי לא היו תגובות שיש בהן שמץ "התנשאות מול נחיתות", בוודאי לא "שנאה".

נושא שחזר, היה הנושא ההלכתי לגבי מי שלא היה אצלם "גיור לחומרא".

מעבר לכך, או שאמרו שלא היתה להם כל בעיה עם זה - או שאמרו שזה כמו עם כל עדה שונה, שיש שהבדלי מנטליות מפריעים להם ויש שלא - או שאמרו שמבחינה זו, דווקא עדיף..

הקיצור, הקריאה נראית לי קצת סובייקטיבית. אולי, כפי שאת כותבת, בגלל דברים שכבר נתקלת בהם בחוץ, לצערנו.

כאן זה הפוצ'י מוצ'י, כאן מתנהגים יחסית יפה כמו שOren bafen  כתב..

אני רואה שלא מבינים אותי..אני לא צריכה שתרצו אנשים כמוני בתחום שעוסק בו הפורום הזה.

תמתין קצת לכתבה הבאה שיזכירו בה את בני העדה ותראה את כל הרעל שישפך שם..שם אנשים אמיתיים.

ה"מדינה" לא גזענית...

באיזו עוד מדינה קוראים ברחוב אחד לשני, "אחי", "אחותי".. כולל כל העדות והצבעים.

ול"בת הקהילה".. דווקא מבינים אותך היטב. ברור שאם את נתקלת בכתבות על בני העדה עם רעל - אז זה נורא ואיום. אישית, אני לא מכיר כתבות כאלה. אולי כי אני לא קורא במקומות שכותבים דברים כאלה, אולי כי אם הייתי רואה לא הייתי מזכה את זה במבט נוסף..

אבל חשוב בכל זאת לדעת, אם אדם נתקל - כנראה - בכמה וכמה דברים מכלילים שליליים נגד משהו שהוא חש חלק ממנו (חרדים, מרוקאים, אתיופים, אשכנזים, מתנחלים, וכו'..), אז אם זה פגע בו - שיקבל גם  פידבק מכאלה שמזדהים ונגעלים מהכללות כאלה יחד איתו..

אם "אשכנזיה" לא תצא עם "מרוקאי" - זה בגלל הבדלי מנטליות, לא "מעמדות". לפחות לא במקומותינו.

אני מניח שכנ"ל אחרים.

כמובן, גם ההתנהלות האישית של כל אחד. אבל זה לא מתחיל מעדה..

ומה נעשה... אני מכיר ממש מקרוב. אשכנזי נשוי למישהי שאבא שלה מטוניס. אשכנזיה נשואה למישהו "ספרדי כבד", תערובת של פרס עם עוד משהו.. לא זוכר.  תימני שנשוי ליקית, והבן שלהם נשוי ל"אשכנזיה". תימניה שנשואה לאשכנזי (לא היתה לי סבלנות לשים את  כל כינויי העדות  בגרשיים.. הם קודם כל יהודים). אשכנזי שנשוי למישהי שאבא שלה, "אקדמאי" הגיע מהמַלח במרוקו..   את כל זה אני מכיר, ממש מקרוב.

[ובהיות שראיתי כעת, ש"חילקת" בין אשכנזים שבאים מכל מיני בתים... אלו שהזכרתי הם מבתים שהאבא ממרכז הרב.. אבא אחר ישר מרעננה..]

ולגבי "אחי", אני דווקא חשב שזה בא מתחושת אחווה אמיתית, פשוטה, גם אם לא חושבים על זה הרבה...

אתה מנסה "לכפות" את דעתך באמצעים לא קונוונציונאליים...

כאילו לא יכול לקבל שיש אנשים שפשוט רואים וחושבים אחרת ממך.

אתה חושב שזו "התפייפיפות".. הרי באותה מידה יכולתי לכנות את דבריך "עין רעה".. ולא כיניתי כמובן, גם לא חושב כך.

אז קודם כל, לפני שאנחנו קוראים לתקן את כל העולם - קודם כל בינינו. לא לתת "ציונים" אם מישהו חושב אחרת ממך. 

וגם לא יצאו "במיתקפה". הביעו דעה. אני אכן חושב, שה"אמת" היא כמו שכתבתי.

מי שמך לומר שמי שכותב אחרת, לא גם מרגיש כך, אלא רק "חושב שהוא חושב"?.. זה די צר לראות הכל דווקא מהעיניים שלך, גם בשם אחרים..

אם אנחנו לא מתנהלים כך, אם לנו לא ישנה כהו זה עם איזו "עדה" ילד שלנו יבחר להתחתן - אז אינך יכול להכניס בפה בכח, "אנחחנו גזענים". אדם יכול לומר על עצמו - לא על אחרים.

אנחנו, ב"ה, לא גזענים ולא מתנשאים. ואנחנו מדברים עם בני כל בעדות, כמובן, כשווים בין שווים. ולכל אחד יש את אישיותו ורמתו האישית.

[אגב, אני לא חושב שאם קשה לך לצאת עם מישהי "שחומה מידי" בצבעה, זו גזענות.. עולים פה הרבה דברים חיצוניים שמפריעים לאנשים או חוסמים אותם. לפעמים אפשר להתגבר, לפעמים לא. ברור שבמהות זה שטויות, אבל מה נעשה - "ואהבת לרעך כמוך", בחורה לא צריכה להרגיש פחות אהובה כשמתחתנת, כי יש איזו "חסימה" לא רציונאלית בגלל צבע.

רק על הכתבות שמתפרסמות בערוץ הזה. איך לא נתקלתם בכתבות האלה? 

 ראית כתבות על עדות אחרות? לא יצא לך לעבור על התגובות לכתבות למטה?

אה, אני מכירה עוד קבוצה שהערוץ אוהב לסקר- המסתננים, מסתננים- החוצה.

והשחורים האלה...גם?

ו@Oren Bafen  , אני חושבת שאתה כותב דברים פשוטים ונכונים.

כתבות שמדברות בשלילה על העדה האתיופית, בערוץ 7.

בערוץ 7 ל איכתוב על העולים מאתיופיה "השחורים האלה".. מאיפה זה בא?

הגג שיכול להיות זה לגבי עליית הפלאשמורה, מחשש שנוספים לשם באתיופיה גויים ממש.

הסיפור בהודו הוא לגבי ה"בני ישראל" שהמעמד שלהם כמעט זהה לאתיופים (ההשפעה של יהודי ספרד שהיגרו לשם שינתה את המצב בהיסטוריה הקרובה לעליה לארץ).

ההבדל הוא ששם נמנו וגמרו.

לגבי הקוצ'ינים זאת הייתה מחלוקת שנבעה מרדיפת כבוד ואף אחד מגדולי ישראל לא קיבל את הטענות האלה כשהן צצו ויצאו נגדן בחריפות גמורה. ויש לציין גם כי גם אלה שניסו לפסול את "הקוצ'ינים" היו קוצ'ינים ואכמ"ל, אז נראה לי שכדאי לא לכתוב דברים שנוגעים ליוחסין לגבי עדות שלמות כשלא יודעים את הסוגיה.

היחיד שעוד איכשהו חשש למשהו ואמר לבדוק (ולהצריך טבילה מספק) זה הציץ אליעזר וכבר אמר לי על זה פוסק אחד שלא מובן לו למה הוא החמיר כל-כך בעניין כזה פשוט.

@אריק מהדרום

בני המנשה, האתיופים והבני ישראל מומבאיי הם עניין אחד.

נ.ב, כתבתי את זה כנראה במקום הלא נכון, אבל לא בגלל שפספסתי את ההשתרשרות הנכונה, סתם ככה י צא ולא בא לי להעתיק מחדש למקום הנכון

גם לגבי "בני ישראל" בזמנו, איני בטוח שזה כך.

לגבי האתיופים היו שהקלו, לגבי בני מנשה - לא שמעתי שהקלו וכולם עברו בשמחה גיור לחומרה.

לגבי הבני ישראל הייתה סאגה הלכתית גדולה שבסופה הרב ניסים אסף את כל גדולי ישראל והושיב על זה בית דין והם נמנו וגמרו ברבנות, מחזה נדיר כשלעצמו, שהם עדה ככל עדות ישראל. ומי שעוד חולק על פסק כזה, שה' ירחם עליו..

"בני מנשה" - זה לא גיור לחומרא, למטב ידיעתי.

גיור גמור.

למיטב ידיעתי אין להם כל מסורת ממשית. אלא שהחזירו מעצמם כ"צאצאים" והרגישו מאד קשורים.

אז העלו קבוצות קטנות מתוכם, שעברו גיור גמור.

יש אצלנו מהם. וכמובן, מתייחסים אליהם כמו אל כולם. בתוספת אהבת-הגר..

"בני ישראל", אכן עלה בזמנו. בצורה שונה מאשר הנושא הנידון. העובדה היא שהרבנות אז לא החליט כמו בנידון דידן.

לגבי הבני מנשה אני אומר מה שאני יודע מחברים מהקהילה מהישיבה בזמן העליה שלהם.

לגבי בני ישראל ההבדל היחיד הוא שהיה רב שעשה סדר בסוגיה, והוא הגאון הרב ניסים זצ"ל, שהושיב על זה בית דין כמו שראוי.

כשהאתיופים עליו כבר לא הייתה הגמוניה בין גדולי ישראל כדאז, ולא יכלו להמנות ולגמור.

הסוגיה שונה בעיקר בגלל המציאות ברבנות, לא בגלל השאלה ההלכתית.

בשתי הקהילות אין שום ספק שהמקור שלהם יהודי (למרות סברות), ואין שום ספק שהייתה מתישהו בעיה עם הקידושין והגיטין.

השאלה היא איך פתרו את זה.

לגבי הבני ישראל פשוט דחו סופית, בהכרעה כראוי. נמנו וגמרו.

לגבי הביתא ישראל העניין נשאר במחלוקת והולכים ע"פ כללי הפסיקה (וכל אחד תופס את שיטת רבותיו כנראה).

גם הטעמים בדיון שונים, כמובן. מי שרוצה להתעניין יכול לפתוח את המקורות.

הרב עובדיה זצ"ל שווה לשום דבר?

כל ראשי הרבנות הראשית לדורותיה שקבעו שאנחנו יהודים לכל דבר ועניין והחמירו רק לעניין היחוס גם כלום?

אני מכבדת מאוד את פסיקתו של הרבי. באיזה עוד דברים אתם חשים לדעתו של הרבי מליובביץ' ומוחקים טוטאלית  את השאר? אני רואה שהציבור הדת"ל לא ממש חש לדעתו בעניין כיסוי הראש. (לא מדברת על החב"דניקים)?

(רק בודקת מה מניע אנשים).

איפה כתבתי על דעת הרבי מליובאוויטש?

הם עניין אחד כי אותה השאלה התעוררה לגביהם.

הפתרונות שונים. כל עדה והנסיבות שלה.

נשאל אחרת אם תגיע קבוצה מאחת ממדינות אלו שהתגיירו  הייתם יוצאים איתם או מבררים אם הם התגיירו כמו שצריך?

של כאלו שהזכרת (נורבגיה, שוודיה וכו') שהתגיירו - אז קודם כל מוודאים שהגיור היה בבי"ד מוכר, כהלכה. יש להניח, שאם היה דבר כזה - אז היה ידוע היכן התגיירו ולא היה צריך לשאול שאלות.

דווקא מבחינה זו, בוודאי שיותר קל בנידון דידן. המדובר, גם לדעה זו, הוא ב"גיור לחומרא", תהליך פשוט יותר. וכל מי מבני העדה שאבותיו עברו משהו כזה, אין צורך לברר כלום.

האישיות שלה היתה מפותחת באופן נדיר. ליגה מעל בנות אחרות שהכרתי.

אינטיליגנציה רגשית ברמה כזו גבוהה, שאתה כל הזמן לומד מהתגובות שלה לכל מיני דברים.

צדיקה ברמות. יכולה לבכות ממצות פשוטות של יום יום. החזירה כמה וכמה אנשים בתשובה.

ויפה.

ונפרדנו

הייתה גם פעם שרציתי לדבר עם אחת נחמדה,  אבל אז גיליתי שהיא לא דתיה.

תכלס אני לא אצא עם מה שלא טוב לי בגלל דיבורים על גזענות ושטויות כאלה..

רק מה שטוב לי אני עושה 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.