שדרשו ממש להמנות ולגמור.

חבל על דאבדין!!

זה הנושא 

ה"גיור לחומרא" הוא כמובן לגיטימי לגמרי.

הרי כך פסקו, לענין יוחסין עכ"פ, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, זצ"ל, במקביל למה שאישרו ליצחק שמיר את המאמץ להעלאתם.

אמנם, הרב עובדיה יוסף זצ"ל אמר שלא צריך.

אבל מעבר לכך לענין הזה שהוא בסיסי - באמת הדור השני של העליה משם, או כאלה שעלו צעירים וכבר הרבה שנים כאן, הם לגמרי "ישראלים". וגם בגוונים הדתיים, יש בכל מיני ישיבות, ויש ברסלבים וכו'.. כמקובל. ויש גם סוג של עדינות אצל חלקם, עם מאפיינים מיוחדים לעדה הזאת.

ה"צבע", יש כאלה שמשום מה יוצר אצלם בדמיון סוג של מחסום של שונות לנישואין (קשה להסביר. זה משהו דמיוני). יש כאלה שלא, ומסתדרים מצוין.

של ה"גיור לחומרא" - הסיבה שלא נפתחו שרשורים כאלה לגבי אחרים, ברורה מאד. כי אצל אלו שהזכרת - זה או כן או לא...  כלומר, מי שעלה מרוסיה ואמא שלו לא יהודיה, הוא פשוט לא יהודי..

מה שאין כן קהילת עולי אתיופיה, שהרבנים הראשיים עצמם דאז, אמרו להעלותם - והחמירו דווקא לענין יוחסין.

לא הבנתי בדיוק על מה כתבת "מעליב". על הנושא הזה (שאין בו "מעליב"), או על מה שכתבת בתחילה שזה בגלל ה"צבע".

אם בגלל הדבר השני, מסכים איתך. אין שום ענין.

אבל בהיות שהגבת "הנה התחלנו", על מה שמישהו העיר לגבי ה"גיור לחומרא", "אילצת" להגיב. שלא ייראה כאילו נושא כזה הוא משהו "צדדי", שייך לדיונים תיאורטיים בבית המדרש.. ובנושא הזה, אין כל אפליה, אומרים אותו לגבי כאלה שבאים מאמריקה (בצורה חריפה יותר - כי זה ענין אחר, ענין של  "גיורים" שאינם גיורים) ועוד.

ולגבי כל מיני יהודים כשרים מאתיופיה, ותלמידי חכמים, וכו' - אכן כן. הזכרתי כבר בהודעה שלי.

"שחור או לבן"...
לעצם העניין ברור שאתה צודק לגמרי, וההתעלמות כאן (ואני באמת משתדל לא להשלים את הביטוי במונח "מהפיל" וכדומה כי זה יהיה כבר ממש נמוך) פשוט הזויה.
מישהו פעם ניסה להרצות לי הרצאה שלמה על "המלך גדעון" - מה שהיה אמור באיזה אופן לשכנע אותי במסורת מוכחת ולפחות מוסכמת לגבי המוצא הישראלי של העלייה - וכל מיני מיתוסים שלא היה ברור לי אם אפילו שמע מקייסים בכלל, או שכיום כל מיני אנשים חביבים ממציאים ומלבישים על העלייה (ולכאורה התפוצה) הזאת.
הצרה העיקרית היא כמובן שבזמנו התלבשו על המדינה ההיא שם כל מחפשי המשרות בסוכנות, שלא לומר נציגות ואלדמאן, והפכו את זה לעסק ממומן.

פעם אמרתי לאתיופי שהוא שרוף אצלי. הוא מאוד נפגע

להכאיב לך אבל הרכבת מזמן יצאה מהתחנה והיא שועטת קדימה..

פחות או יותר כל הזמנה שלישית/רביעית אצלנו בעדה היא חתונה מעורבת וזה רק ילך ויגבר..

(העדה שלנו ממש פתוחה לקבל את האחר ולא משום שמרגישים נחותים, אופי כזה, כולל המבוגרים ביותר..אבל דווקא לאחרונה יש קריאה הולכת וגוברת להמנע מנישואים כאלה בגלל שאנשים שמו לב שאחוז די ניכר מהחבר'ה "הלבנים" מביאים איתם בעיות מוסתרות כמו מחלות נפשיות/בריאותיות מוסתרות שמתגלות אחרי החתונה שבני העדה לא מספיק בודקים לפני מרוב תמימותם, מה שקל לגלות כשמדובר בבן העדה... לי באופן אישי ממש לא משנה לכאן או לכאן..)

יש בערוץ הספציפי הזה עניין מיוחד, שנאה מיוחדת דווקא כלפי העדה הזאת. 

כמה כתבות שמיועדות רק לעדה הזאת. אף עדה וקבוצה לא זכתה לכבוד הזה פעם אחר פעם.

יש מאות אלפי גויים וספק גויים בקרב עולי ברית המועצות אבל משום מה לא ראיתי כתבות על החשש הגדול להיעלמותו של העם היהודי.. יכול להיות שמשהו אחר מציק בעיניים? יכול להיות שהכותבים כאן עלו על זה שיש כאן מקבץ גדול של אנשים קטנים שאוהבים לשחרר את האגרסיות שלהם על מי שלא בא להם טוב בעיניים? לא יודעת.

ולא, לא מתבכיינת. קצת עצובה. נתגבר והתגברנו.

על הגדרתך את ה"רוב"

ואני יודע גם מה הטעם שלי ושל החברים שלי...

רוב מי שאני מכיר מעדיף אנשים מאותה קבוצה "אתנית" (המרכאות בכוונה כי בשום הגדרה אנחנו לא שונים בקבוצה האתנית).

למרות שתמיד קופצת לי האמירה הידועה של חז"ל לגבי העניין הזה.

מצד אחד "חן עיר על יושביה" וכו', מצד שני "לא ישא" וכו'...

היהודים באתיופיה היו מנותקים לאורך שנים משאר יהודי העולם (איך הסבא או הסבא רבה שלך היה מגיב אם היו אומרים לו שיש יהודים לבנים....)

אצל העולים מרוסיה היה יותר רישום, הדברים היו הרבה יותר ברורים. וגם שמה ב 70 שנה התחילו הדברים להיות פחות ברורים

דרך אגב. גם חשבו ככה על היהודים הראשונים מתימן

אחרי 70 שנה הדברים התחילו להיות מעורפלים אז תאר לך מה קורה אחרי 2000 שנה בערך

ואם על התימנים דיברו ככה אז על האתיופים לא?

וגם הבנתי שהאתיופים עצמם יודעים שיש לא מעט לא יהודים שהעלו

ואני כותב שנייה כי אולי אני זוכר

לא "מותר" שום דבר...

ממש לא שייך.

את לא שונה בכלום. הבל הבלים מי שחושב כך.

מעבר לנושא העקרוני, שהוא הלכתי נטו, של שאלת ה"גיור לחומרא", אין ולא כלום.

מי שחושב שיש "שונות" אחרת, "פחות טובים" ח"ו, או כל סיפור אחר, זה פשוט שטויות.

בדיוק הבקר, ישבתי אחרי התפילה במנין ב"בית חב"ד", ללמוד משהו. ישב לידי יהודי מאתיופיה, בגיל ממוצע, למד במתיקות כזו... אח"כ, המנהל של הסופר, נראה כמו ברסלבי... אפס הבדלה בשיח. 

אני לא רוצה לדבר בצורה של "אתם". לא ראוי, מבחינתי לפחות.

הרבנות הראשית קבעה בזמנו שצריכים לעבור "גיור לחומרא".

מי שעבר - הוא אכן בלי ספק יהודי לכל דבר.

מי שלא הלך לפי הוראתם, אז יש לו את הרב עובדיה מצד אחד, את הרבי מלובאוויטש מצד שני. 

להתייחס כאילו זו סתם סוגיא של מה בכך (בדיוק בגלל מה שכתבת, שזה שייך לגדולי-גדולים) אי אפשר.

אם הם, או הוריהם, עברו את ההליך שהרבנות דאז החמירה בו לענין יוחסין, אז אין "אתיופים". כמו שאין "רוסים", לגבי יהודים. יש יהודים.

משם ואילך, זה כמו כל דבר. מנטליות בין עדות וכד'. כל אחד עם מה שמתאים לו. אני מכיר מקרוב זוגות "מעורבים", דתיים, מסתדרים יופי.

וממה שאני ראיתי, אנשים שכבר גדלו כאן, ואני מדבר יותר על דתיים, שזה מה שאני מכיר, המנטליות שלהם "ישראלית" לגמרי. בתוספת נעימוּת, לרוב...

[אי אפשר להכחיש ש"סריטות" לגבי צבעים, קיימות גם אצל אחרים, בלי קשר לעדה... בהיר, שיער, עיניים... בד"כ אנשים שאצלם זה כך, יודעים שזו סריטה]

אתה כנראה תמים וחמוד (במסגרת המותר מבחינה צניעותית).

באליטות ובממסד יש גזענות אבל היא מופנית לא רק לאתיופים. רוב מי שאני מכיר הוא נרתע מזה (ומהריח של האינג'רה) 

ומה שייך לדבר בצורה "מגעילה ופוגענית" בהכללה..

[אגב, דווקא לי נשאר מהאינג'רה זיכרון מתוק לגמרי. כולל מצורת הביטוי המקורית של המילה הזאת..]

השכן- ילד בן 11 ומהעדה האתיופי, החבר- מהכיתה שלו מהעדה האשכנזית.
אז החבר צחק עליו שהוא שחור ולא יודעת מה בדיוק, וב"ה השכן ענה לו כהלכה- יש אנשים עם פנים שחורות ולב לבן ויש אנשים עם פנים לבנות ולב שחור.

מי שרומס אחרים כדי להרגיש טיפה יותר טוב עם עצמו ידע שמצבו לא בדיוק מזהיר..הוא המסכן כאן.

לגבי העולים מבריה"מ (גם אלה שבתחילת המדינה) יש צורך הלכתי בבירור מעמיק לגבי היהדות. מוזכר בתשובה של הרב עובדיה על העדה האתיופית.

לגבי העולים מתימן, כבר כתבו גדולי העולם שהם מהמיוחסים ביותר. יש הרבה משפחות תימניות עם ספר יוחסין. שם, וברוב עדות המזרח (גם בגלל שנאת הערבים), לא היה חשש להתערבות. ובתימן נוספה העובדה שהייתה להם סמכות שלטונית, כך שפסולים לא היו.

לא יודע אם ראית "כתבות" או לא - והעולם לא נידון לפי "כתבות",

אבל ברור לכל מי שקצת מכיר את הנושא, שהבעיה לגבי העליה מרוסיה גדולה בהרבה. זה אחד הנושאים הכי מטרידים והכי חמורים, וכל הזמן עוסקים בו בבתיה"ד, הן לענין נישואין והן לענין גיורים.

ההבדל הוא ששם השאלה אינה משהו כוללני, אלא פשוט יש גם גויים הגיעו מכח חוק השבות, בגלל שהם "קרובים" של יהודים, והתערו בארץ, הם או ילדיהם - וזה חשש מאד גדול. הרבנות עושה הרבה כדי לגייר מי שרוצה, וכדי שיהיה מידע ברור מי אינו יהודי.

ויש גם דרכים לברר לגבי אלה שיהדותם מסופקת, הרבה פעמים מצליחים. לא כמו שמישהו כתב כאן, מה שווה איזו עדות על הסבתא או תעודה וכו'.. יש מומחים ממדרגה ראשונה לנושא הזה - ומבררים. וכך שמעתי בזמנו מהרב י"מ לאו שליט"א.

לגבי עולי אתיופיה, בד"כ זה הפוך. אמנם יתכן שיש "טמפיסטים" משם שמנסים לתפוס טרמפ על העליה של העדה - אבל מכיוון שהעדה הזו חיתה מאד בתוך עצמה, בד"כ מכירים.

שם היה נושא כללי של מעמדם. דיונים כאלה היו בזמנו גם לגבי הקוצ'ינים וכו'. ברור שזה דבר שיכול לעורר הרגשה קשה - שהרי מדובר באנשים שחלמו על הארץ ושיבתם אליה, התפללו וכו'. אבל עדיין מבחינה הלכתית זה לא יכול לקבוע בשאלה כזו.

הרדב"ז, שחי במצרים, קבע בזמנו, כבר מאות שנים - שה"פלאשים", כפי שכונו אז, הם יהודים גמורים. על פסיקה זו הסתמך הרב עובדיה יוסף.

הרבנות הראשית בזמנו, בראשותם של הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו זצ"ל, קבעה שצריך "גיור לחומרא" לענין נישואין. אם הדור הראשון היה נוהג כך, לא היתה היום שמץ בעיה. וזה שלא נהגו כך - היה בעיקר מהסתה של כאלה שהיו כאן מקודם, כולל כאלה שהיו באתיופיה במחתרת הקומוניסטית. את התוצאות כמובן לא לקחו על עצמם. לעומתם, הרב יוסף דאנה, שמונה רשמית כרב העדה, מתוכה, תלמיד חכם, אכן ניסה ללכת עם הוראת הרה"ר.

בנושאים כאלה, ההלכה והמציאות אינה נקבעת מדיבורים על "הרכבת כבר התחילה לנסוע".. זה לא עניינים של "רגש" בלבד.

הרי, להבדיל, גם באמריקה, שיש נישואי תערובת ברמה מבהילה, אומרים הרפורמים, ש"מגיירים" באופן שאין לו כל ערך ומשמעות, ש"הרכבת כבר נוסעת".. נו, אז מה? זה עושה משהו?

לכן, לא זה הענין. הרגישות של הנושא - ברורה ומוצדקת. הקביעה של ההתנהלות הנכונה, אינה ביד כל אחד באופן פרטי.

שקצת מיותר לכתוב מהי תקשורת ומה כוחה ביצירת דעת קהל.

כשכותבים באופן אובסיסיבי על עדה אחת ויחידה שוב ושוב רוצים להעביר כאן מסר כלשהו.מהו אותו מסר?

לא כתבתי שום דבר 'רגשי'. אני מכירה את הפסיקות השונות.

אנשים 'דוסים' לא יכתבו חשוף כמו אחרים אלא יעדיפו להתכסות באצטלה של הלכה וצדקות כדי להצדיק את הרפש שהם שופכים על אחרים אם יש אפשרות כזאת.. (אלא אם החליטו לטקבק..)

ברור שלא כולם כאלה ואני מכבדת כל אדם שהמניע שלו הוא הלכתי נקי, הרוב הגדול לא כאלה.

גם הכתיבה, כלפי העליה מרוסיה בפן שהזכרתי, היא קשה בהרבה. זו סכנה ממשית. ההתחזות של גויים ממש כאילו יהודים, עד שפתאום מתברר.

מי שכותב אובססיבי, אם יש מישהו כזה, ולא מהסיבה ההלכתית נטו, זה דבר חמור, מטופש. אין מילים.

וכבר אמרתי, לכל עדה יש מאפיינים חיוביים משלה. ואני ראיתי אצל עולים מאתיופיה, רבים, נעימות ועדינות וחברותיות, שרבים יכולים ללמוד מזה.

ממש לא מפריע לי שאחד כמוך לא יתחתן ולא יצא עם אחת כמוני. לא טענתי שלאחרים יש בעיות יותר מאחרים -אחרים..רק ציינתי מה שאני מכירה ממעגלים רחבים בעדה שלנו..(אצלינו במשפחה המורחבת יש הרבה זוגות כאלה..כיום זה לא מרגש אף אחד..)

לא נפגעתי. יודעת ש"אתם" ממש לא מקשה אחת. פעם כן הייתי נפגעת.

לא ביקשתי תקבלו אותי.

ראיתי משהו נורא עקבי בערוץ הזה וציינתי אותו.

כאן זה עוד עדין..אני בד"כ לא קוראת טוקבקים אבל כשראיתי פה ושם כתבות שנוגעות במישרין או בעקיפין בבני העדה "זכיתי" לראות כמו רפש ולכלוך יש לאנשים בנפש  והכי גרועים זה היותר 'דוסים','מחמירים'. בהתחלה הייתי בהלם טוטאלי כי גדלתי כמעט כל החיים שלי עם הציבור הדת"ל וגם אחרים ולא הבנתי איך לא ראיתי את כל זה קודם. אמרתי ואומרת שוב אני מכבדת כל עמדה הלכתית בעניינינו כשהיא נאמרת בצורה מכובדת ומכבדת למרות שלא כיף ולא נעים לי עם הכל.

אני מציעה לכולנו להתרכז בתיקון עצמי.

אברך אתיופי שהמשפחה שלו מהעליה הקודמת, הוא אומר שאולי 90% מהעליות האחרונות הם פלאשמורה.

לא יודע לגבי מספרים, אבל ככה הם כאתיופים (בשידוכים) אוחזים

בעיקר כי הם "נהנו" באתיופיה מתוקף ההתנצרות שלהם.

אז אני לא מקבל בכזאת קלות את האמירה, אבל לא יצא לי ללמוד תשובה כלשהי בעניין הפלאשמורה.

לגבי הביתא ישראל, הנושא נטחן עד דק בשו"תים, ואפשר לעיין...

בפועל רוב הפוסקים שיצא לי לשמוע מהם או לראות מהם מורים כמו הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל, לעיין בכל מקרה של גיור לחומרא לגופו.

אבל הם עדיין יכולים להתגייר אם הם רוצים ויש לא מעט מהם שעשו את זה ומנהלים משפחות תורניות מאוד

אני מסכים איתך חביבי, רק ציינתי שאף אחד לא דיבר על הפלאשמורה.

אף אחד לא סובר שהם יהודים בהווה.

ואחרות.

אם יורשה לי לציין, ה"אשכנלזיציה" שאתה מדבר עליה היא העובדה שלאתיופים הייתה ירא"ש מיוחדת והם ששו ברוב המקרים לקבל את ההלכה ככתבה.

אגב, זאת טעות נפוצה לומר שאל האתיופים לא הגיעו מנהגי חז"ל. הם שמרו על מגע גויים עד העליה לארץ, שזאת גזרה מחכמים. כנראה שעם העובדה שהארץ הייתה "מלומדת במלחמות" (הרדב"ז) נשכחו שם דברים.

וגם אני חשבתי כמוך, אבל

לגבי "משפחה שנטמעה" - לקראת נישואין וזוגיות

כשעסקתי בסוגיה הזאת ודנתי בה לפני פוסקים, אמרו לי שאומרים את זה רק בספק, ובסוגיה הזאת זה נקרא קבוע. ו"כל קבוע כמחצה על מחצה דמי"...

לא הספקתי לדון בדינים האלה כי הם מסובכים וצריך להיות מונח וגם הפוסקים שדיברתי איתם לא היו מונחים באותו זמן, אז לא יודע להרחיב.

עריכה: מוסיף רק שאף אחד מהפוסקים שעברתי עליהם בסוגיה הזאת לא כתבו את הסברא הזאת (לא פתחתי את כל התשובות, סוגיה סבוכה מאוד)

אין ספק שהיו גירושים שלא כדת וכדין.

לו היה ספק בדרך עריכת הקידושין או שבמקומות מסויימים היו עורכים כדין ובמקומות אחרים לא, ולא היה ניתן לברר, זה היה ספק.

כאן זה לא ספק המנהגים באתיופיה היו אחידים...

כשמדובר על פסולים שנטמעו, מדובר על פסולים שלא ידוע שנטמעו.

אם התפרסם לכל הפיסול, לא אומרים משפחה שנטמעה נטמעה. ואין הדבר דומה ל"צנועין".

להגיד "משפחה שנטמעה נטמעה" לא דורש תשובה ארוכה ומפותלת...

שים לב. אתה טוען לכך שרוב העדה הנ"ל היא לא בני גרושים.

אבל לא מדובר בספק, אז אין עניין לרוב, לכן לא מבטלים מספק.

מסכים איתך שאלה דברים שלא נשמעים, אבל ככה שמעתי ולא ראיתי מישהו שכותב אחרת. אם תמצא מקור, אשמח לשמוע.

וכמו שאמרתי, ככה שמעתי, לא נכנסתי לעובי הקורה.

ושוב, לא ראיתי בתשובות שלמדתי ככה והשקעתי המון זמן בסוגיה ודיברתי על זה עם כמה פוסקים חלק מהם מהגדולים שבדורנו ולא שמעתי מאף אחד את הטעם של משפחה שנטמעה!

וזה לא משפחה שנטמעה...

כל הפוסקים מתירים כך.

יש אולי 2 פוסקים שלא. ועוד גדול דור שלא היה פוסק (דברי עצמו)...

יביע אומר ח' אה"ע סימן י"א.

לשיטתו שם הם לא צריכים כלום והם כשרים לחלוטין בגלל הטעם שהבאת לעיל בשם הרב עמאר (זה טעמו של הרב עובדיה).

אמנם יש גריעותא לשיטתו מצד כך שהם לא באו בנישואין כדת וכדין אבל אין פסול. ובכ"א בדורנו זה כבר לא רלוונטי.

בכל אופן, לא יודע כמה תוקף יש לזה הלכתית.

אפשר להגיד שחזר בו מכתב היד. ואם חזר בו ההיפך, היה מפרסם.

גם לתימנים זה היה ככה בהתחלה.
מה לעשות? עמ"י זה עם קשה עורף. אז זה לטוב ולמוטב...

ויש הבדל מאוד גדול בין לקבל את השונה בתור חברה לבין להנשא לו.
כמו שאני בהתחלה רציתי רק מעדה שלי או כמה שיותר קרוב, לא כי אני לא מקבלת את מי ששונה ממני, להפך, אני נחשבת לאחת שמאוד מאוד פתוחה. אבל בקשר של נישואין רציתי כמה שיותר קרוב.
וזה לא הפריע לה' לתת לי גם אשכנזי וגם אירופאי שעוד בכלל גר בחו"ל ופשוט בא לארץ ללמוד.
וזה עובד. יש קשיים ויש חוסר הבנה ויש הרבה פערים גם מבחינה דתית- מנהגים וכו' שהם שונים וגם מבחינה מנטלית.
ואני מאוד מבינה כל אחת שאומרת שהיא טיפוס פתוח ומקבל גם את מי ששונה ממנה אבל נרתעת מלהתחתן עם מישהו ששונה ממנה. 
זה לא סותר אחד את השני.

התימנים הם עדה ששמרה על קשר בכל הדורות ויש את אגרת תימן הידועה של הרמב"ם והם שמרו עד שבאו הנה על כל קוץ ותג היו עם זקנים ויש להם ספרי תורה כשלנו והמשנה וגמרא והלכה וכשבאו הנה באו בהכנעה ונתנו לעמוד על טיבם כדי להשתלב.

ואילו האתיופים הם עדה שבמקרה הטוב לפי הרדב"ז מוצאם משבט דן והקשר איתם נותק ואין להם לא ספר תורה ולא חגים כשלנו בוודאי שאין מה לדבר על ספרי הלכה.

ויש הרבה שאלות חמורות של התבוללות וגיטין וקידושין אצלם ולכן הפסק הכי מיטיב עמם הוא גיור לחומרה שזה פותר המון דברים.

עם ישראל שמר על יחוסו בקפדנות אפילו את בתו של אליעזר לא רצה אברהם מחמת יחוס ואין צורך להתנצל על כך.

אלו שעברו גיור לחומרה והתנהגו בהכנעה, שזה עצמו מסימני האומה הישראלית, הם בסוף ישתלבו - וזה תהליך טבעי - בעמנו בטהרה ויזכו להיות חלק אינטגרלי מעם ישראל.

מה הבעיה?

השאלות על המוצא והיחוס? מבררים את זה. כמו שמבררים על הרבה עדות אחרות שיש עליהן ספק ולא צריך לשאול מי ומה הן העדות (חלק מהן אוהבות להגיד את זה על אחרות..)

"הייתם נפגשים עם בחורה שההורים שלה באים מרקע תרבותי/דתי ממש, אבל ממש שונה?" - שזה כולל עולים חדשים, הורים גויים של גיורת או הורים חילונים של חוזרת בתשובה.

ממתי דברים מעשיים  הלכה-למעשה וגורליים משאירים ל"בית המדרש"?

אף פעם לא היה דבר כזה.

עלבונות מכוערים, זה דבר אחד. דבר אסור ומכוער.

התייחסות לנושא שעלה, ושיכולות להיות לו השלכות מעשיות חמורות-שבחמורות, אינה "מיותרת". הרי מתעניינים הלכה למעשה, לא "תיאורטית".

לפי אותו היגיון - להבדיל בפרופורציה ומידת הביסוס של הענין - היה ניתן לומר שבעיני עולים מפרו (שמתגיירים, על אף שטוענים שהם יהודים-עתיקים), עצם העלאה פומבית של הנושא יכולה "להעליב". 

אז ברור שלגבי העדה האתיופית זה אחרת, בעיקר בגלל שיש גדולים מאד שסוברים שאין כל בעיה.

אבל אחרי שהרבנות הראשית קבעה בהחלטה משהו מסוים - אז לומר כאילו ניתן "להסתיר" את זה ולהכשיל אנשים בחשש שכלל אינו פשוט זה דבר לא נכון.

להבחין בין היחס המכבד עד מעריץ על המסירות לעם ולארץ (כולל עליות הרואיות, במסירות נפש בפעל, בהליכה של מאות ואלפי קילומטרים), לבין הבירור הבסיסי הזה.

נוצר מצב, שבגלל שב"ה אנשים במדינת ישראל הם טובים, ולא רוצים "להפלות", בצדק - אז כאילו טאבו לדבר על דברים כאלה.

ואז, יהודים תמימים, שרוצים להתחתן באופן שאין ספק לגבי היהדות, לא יודעים. 

לכן, יש ענין ליידע על הצדדים השונים, שלא תקרינה תקלות לשום כיוון.

לא לכיוון של ספק בעניינים חמורים ובסיסיים - ולא לכיוון של עלבונות פראיים.

ולא הבנת.. אני לא דיברתי על המתגיירים מפרו, אלא אם יבואו אנשים משם, ויאמרו שעצם הדיבור על כך שהם צריכים להתגייר, "מעליב". וכי בגלל זה תשתנה ההלכה, או יהיה מותר "להסתירה"? 

כך גם, להבדיל, כמו להיכן שדברים גולשים כיום, ביחס לחיילים שממש אינם יהודים, ומשרתים בצבא ודוברים עברית שוטפת, וכבר "לא נעים" לומר... צריכים לעמוד על הדבר שהוא הבסיס של כל קיום עם ישראל. גם אם לפעמים "לא נעים". אבל לא לאבד כהו-זה מהיחס המכבד לכל אדם, קל וחומר לעדה שעניינה לגמרי לא כמו מה שהוזכר לעיל.

[וכמובן, אין מה להשוות, לא בין ה"קוצ'ינים" מכאן, שהם סתם עדה מישראל; ולא ל"כושים העברים" שהם גויים גמורים למהדרין]

[ואני לא קראתי את כל ההודעות בשרשור.. זו לא הנקודה]

אדרבה, רואים שהמציאות היא שעם הזמן אנשים לא בהכרח חושבים שצריך לשאול. 

זה הופך להיות כביכול שאלה של "צבע וגזענות", שזה כמובן דבר מגונה.

והענין אינו "שאלת רב" פרטית. זה לא נושא שכל רב יכול באופן פרטי להחליט כרצונו.

[מה שכתבתי "לא הבנת", היה נקודתית, כי הגבת לגבי גרים מפרו, ולא עליהם דיברתי]

לגבי דיון ש"יוצא אל פורום", אכן לכתחילה אני לא בטוח שיש ענין לפתוח דבר כזה. אפילו כאלה שאכן אבותיהם עברו "גיור לחומרא", עלולים להיפגע. ובוודאי אם יעלו כבר אגב הדברים כל מיני אמירות שאינן זהירות.

זה דבר שקורה בכל מיני דיונים, לאו דוקא כאלה. זו מעלתו וחסרונו של פורום - שכמעט כל אחד יכול לכתוב מה שעולה על רוחו - וכל אחד צריך להיזהר. אני לא מכיר את הביטוי שכינית בו "ניקים".. בכללי, להערכתי הכותבים כאן הם בד"כ בעלי רמה, מניח ששוקלים את דבריהם. מי שיוצאת מתחת ידו תקלה מעליבה, ראוי שיתנצל (גם "כינוי" כזה אינו מוסיף כבוד..).

לא הבנתי מה שכתבת בסערה לגבי הצבא. אתה הבנת מה כתבתי?..

ה"צבא" שהזכרתי לא היה לגביהם כמובן - אלא לומר שבנושאים הלכתיים-בסיסיים, לא הולכים לפי הרגשות בלבד.

שהרי יש כיום כאלה, שטוענים גם לגבי גויים גמורים (ביחוד כאלה שבאו מרוסיה מכח קשר משפחתי כלשהו), ש"בגלל שהם בצבא", אז "מעליב" לדבר על יהדותם.

ובכן, אמרתי שצריך להבדיל בין הערכת אנשים וכו', לבין שאלה כזו.  וכמובן, בגלל שהאמת שזה לא דומה במהות-הנושא, שהרי כאן לא מדובר באיזה "גויים" בעלמא, טרחתי לציין שההקשר הוא רק לגבי טיעון רגשי מול הלכתי - ושאינני משווה בין הדברים.

וגם - מה ההצגה המעוותת של הדברים, "מסביר להם שיש להם בעיה לבוא בקהל"...

כל מי שקורא, רואה שההסברה שכתבתי אינה "להם", אלא הבדלה בין  הערכת העדה לבין הנושא הבסיסי הזה. וזה לא נכתב "בשבילם" (שדווקא אתה מדגיש את ה"להם".. אינני רואה לנכון להשתמש בכך).

ובנוסף, "מה זה "בעיה לבוא בקהל". אין כל בעיה "לבוא בקהל". יש מה שהרה"ר קבעה - וזה דבר שמעשית קל מאד לביצוע. מניח שגם חלק מכובד מהם נהגו בדיוק כך.  בגלל רגישות אל האנשים, אינני שואל (גם מי שאני מתכתב איתם באישי) - כי זה לא דיון ספציפי כלפי מישהו.

והיכן כתבתי ש"אות הקין שלהם לא ימחה בשל עודף הפיגמנטים שלהם"?.. כמובן לא כתבתי - כי זה לא הסגנון שלי, וגם לא יעלה על דעתי לחשוב כך. כלומר אתה, בשביל הדיבור ה"חד" וכביכול מקנאות אל "כבודם", זורק לעזאזל כל דיבור בצורה מכובדת, וגם את העובדות... מה לך כי תלין על אחרים שלטענתך עשו כך?.. 

ומה הטרמפ על ה"אינג'רה"?.. מה הקשר למה שכתבתי (אגב, ההיפך, אם כי זה לא מהותי. כשמישהו כתב משהו - בלתי קשור בעליל - על הדבר הזה, הוספתי באחת מהערותי בהערת אגב, שאצלי זו דווקא אחת החוויות הטובות מראשית העליה הזו, שהיתה לי לשמחתי יד מסויימת בקליטת חלק ממנה).

ולגבי הרשימה שהבאת - אם כבר, לדעתי זה מה שיכול "להעליב" ולכן הערתי לגביה. לגבי ה"כושים  העברים" לא יכולה להיות שאלה. ולכן, לשים אותם באותה "רשימה" בחד עם עולי אתיופיה, זה עושה בדיוק מה שאתה רוצה להימנע ממנו.

אתה יודע שהודעה זו לא נכתבה דווקא כנגדך.

חוץ מזה הם לא צריכים אותי להגן עליהם, הם יודעים לעשות זאת טוב מאוד לבד.

השרשור הזה כולו מביש, לא משנה מאיזה גלות יצאת.

נראה לי סיימתי כאן, אם תרצה להמשיך- באישי.

[וחייכתי לעצמי לגמרי כשיכולתי בדיוק לדמיין איך אתה כותב מה שכתבת, עם כל ה"חריפות"..]

ואם לא שב"ה עם השנים, אדם מתיישב בדעתו איך לענות גם  כשכותבים "חד" - כבר הייתי עונה חריף יותר...

אבל היה חשוב להגיב, בדיוק בגלל מה שכתבת. כי לפעמים "הגנה" כזו, יכולה להוציא מה שהשני אמר, כביכול היה "כנגדם" - ואני כמובן מהאחרונים שידברו כך (גם אתה הרי במקביל מכיר אותי כמה זמן..).

ואני מסכים, שכל כתיבה פוגענית היא מבישה. ללא קשר לגלות או כל דבר אחר. וכבר אמרתי, לגבי העלאה נטו של ענין החלטת הרה"ר, איני חושב שזה דבר מביש או גרוע. אבל מסכים, שבהיות שכמעט אוטומאטית זה עלול לגרור גם דברים אחרים - בעיה להעלות אותה במקום שיש בו אפשרות לתגובות....

[אגב, אחת מאלו שכתבו כאן מהצד ה"אתיופי" - הייתי מאחל לכל אחד משפחה איכותית כמו שלה. שלא לדבר על האבא המתוק, איש המעלה..]

אני חושבת שטוב מאוד שנראה מה שהולך פה.

אתה מאמין לי שהייתי בטוחה שהציבור הדת"ל טוב, אוהב ישראל ושאר דברים רק טובים,

שהוא פחות או יותר התגלות של מה שמלמדים בבתי המדרש, בשאיפה לפחות?

הסתובבתי בעולם ולא ידעתי כלום. כמוני יש עוד הרבה אחרים. טוב לפקוח מתישהו את העיניים.

ואל דאגה, אנחנו (לפחות אני) ממש לא מייחסים חשיבות כזאת גדולה למגיבים כאן. במציאות אנחנו פוגשים דברים מכוערים לא פחות ומתגברים ובטח שכאן.

אנשים פה כותבים כאילו זה מובן שאנחנו הנחותים והם ה.. הזוי בעיני. עולם מוזר.

בכל מקרה חשבתי על זה קצת והבנתי שאולי באמת יש הצדקה מסויימת לשינאה שלהם כלפינו כי אנחנו במידה מסויימת הגיהנום של חלקם..קל לקפל את כולנו תחת כותרת אחידה כזאת או אחרת כשבעצם כל אדם הוא אחר לחלוטין גם מבחינת "דרגת הכשרות" שלו בעיניהם -עצמם וממילא עבירות שבין אדם לחברו קשה מאוד לתקן עד בלתי אפשרי אם קשה להבחין מי זה מי. (וזה לא רק אצלנו).

וראיתי שפשוט לא נכון...

הרוב המכריע לגמרי לא היו תגובות שיש בהן שמץ "התנשאות מול נחיתות", בוודאי לא "שנאה".

נושא שחזר, היה הנושא ההלכתי לגבי מי שלא היה אצלם "גיור לחומרא".

מעבר לכך, או שאמרו שלא היתה להם כל בעיה עם זה - או שאמרו שזה כמו עם כל עדה שונה, שיש שהבדלי מנטליות מפריעים להם ויש שלא - או שאמרו שמבחינה זו, דווקא עדיף..

הקיצור, הקריאה נראית לי קצת סובייקטיבית. אולי, כפי שאת כותבת, בגלל דברים שכבר נתקלת בהם בחוץ, לצערנו.

כאן זה הפוצ'י מוצ'י, כאן מתנהגים יחסית יפה כמו שOren bafen  כתב..

אני רואה שלא מבינים אותי..אני לא צריכה שתרצו אנשים כמוני בתחום שעוסק בו הפורום הזה.

תמתין קצת לכתבה הבאה שיזכירו בה את בני העדה ותראה את כל הרעל שישפך שם..שם אנשים אמיתיים.

ה"מדינה" לא גזענית...

באיזו עוד מדינה קוראים ברחוב אחד לשני, "אחי", "אחותי".. כולל כל העדות והצבעים.

ול"בת הקהילה".. דווקא מבינים אותך היטב. ברור שאם את נתקלת בכתבות על בני העדה עם רעל - אז זה נורא ואיום. אישית, אני לא מכיר כתבות כאלה. אולי כי אני לא קורא במקומות שכותבים דברים כאלה, אולי כי אם הייתי רואה לא הייתי מזכה את זה במבט נוסף..

אבל חשוב בכל זאת לדעת, אם אדם נתקל - כנראה - בכמה וכמה דברים מכלילים שליליים נגד משהו שהוא חש חלק ממנו (חרדים, מרוקאים, אתיופים, אשכנזים, מתנחלים, וכו'..), אז אם זה פגע בו - שיקבל גם  פידבק מכאלה שמזדהים ונגעלים מהכללות כאלה יחד איתו..

אם "אשכנזיה" לא תצא עם "מרוקאי" - זה בגלל הבדלי מנטליות, לא "מעמדות". לפחות לא במקומותינו.

אני מניח שכנ"ל אחרים.

כמובן, גם ההתנהלות האישית של כל אחד. אבל זה לא מתחיל מעדה..

ומה נעשה... אני מכיר ממש מקרוב. אשכנזי נשוי למישהי שאבא שלה מטוניס. אשכנזיה נשואה למישהו "ספרדי כבד", תערובת של פרס עם עוד משהו.. לא זוכר.  תימני שנשוי ליקית, והבן שלהם נשוי ל"אשכנזיה". תימניה שנשואה לאשכנזי (לא היתה לי סבלנות לשים את  כל כינויי העדות  בגרשיים.. הם קודם כל יהודים). אשכנזי שנשוי למישהי שאבא שלה, "אקדמאי" הגיע מהמַלח במרוקו..   את כל זה אני מכיר, ממש מקרוב.

[ובהיות שראיתי כעת, ש"חילקת" בין אשכנזים שבאים מכל מיני בתים... אלו שהזכרתי הם מבתים שהאבא ממרכז הרב.. אבא אחר ישר מרעננה..]

ולגבי "אחי", אני דווקא חשב שזה בא מתחושת אחווה אמיתית, פשוטה, גם אם לא חושבים על זה הרבה...

אתה מנסה "לכפות" את דעתך באמצעים לא קונוונציונאליים...

כאילו לא יכול לקבל שיש אנשים שפשוט רואים וחושבים אחרת ממך.

אתה חושב שזו "התפייפיפות".. הרי באותה מידה יכולתי לכנות את דבריך "עין רעה".. ולא כיניתי כמובן, גם לא חושב כך.

אז קודם כל, לפני שאנחנו קוראים לתקן את כל העולם - קודם כל בינינו. לא לתת "ציונים" אם מישהו חושב אחרת ממך. 

וגם לא יצאו "במיתקפה". הביעו דעה. אני אכן חושב, שה"אמת" היא כמו שכתבתי.

מי שמך לומר שמי שכותב אחרת, לא גם מרגיש כך, אלא רק "חושב שהוא חושב"?.. זה די צר לראות הכל דווקא מהעיניים שלך, גם בשם אחרים..

אם אנחנו לא מתנהלים כך, אם לנו לא ישנה כהו זה עם איזו "עדה" ילד שלנו יבחר להתחתן - אז אינך יכול להכניס בפה בכח, "אנחחנו גזענים". אדם יכול לומר על עצמו - לא על אחרים.

אנחנו, ב"ה, לא גזענים ולא מתנשאים. ואנחנו מדברים עם בני כל בעדות, כמובן, כשווים בין שווים. ולכל אחד יש את אישיותו ורמתו האישית.

[אגב, אני לא חושב שאם קשה לך לצאת עם מישהי "שחומה מידי" בצבעה, זו גזענות.. עולים פה הרבה דברים חיצוניים שמפריעים לאנשים או חוסמים אותם. לפעמים אפשר להתגבר, לפעמים לא. ברור שבמהות זה שטויות, אבל מה נעשה - "ואהבת לרעך כמוך", בחורה לא צריכה להרגיש פחות אהובה כשמתחתנת, כי יש איזו "חסימה" לא רציונאלית בגלל צבע.

רק על הכתבות שמתפרסמות בערוץ הזה. איך לא נתקלתם בכתבות האלה? 

 ראית כתבות על עדות אחרות? לא יצא לך לעבור על התגובות לכתבות למטה?

אה, אני מכירה עוד קבוצה שהערוץ אוהב לסקר- המסתננים, מסתננים- החוצה.

והשחורים האלה...גם?

ו@Oren Bafen  , אני חושבת שאתה כותב דברים פשוטים ונכונים.

כתבות שמדברות בשלילה על העדה האתיופית, בערוץ 7.

בערוץ 7 ל איכתוב על העולים מאתיופיה "השחורים האלה".. מאיפה זה בא?

הגג שיכול להיות זה לגבי עליית הפלאשמורה, מחשש שנוספים לשם באתיופיה גויים ממש.

הסיפור בהודו הוא לגבי ה"בני ישראל" שהמעמד שלהם כמעט זהה לאתיופים (ההשפעה של יהודי ספרד שהיגרו לשם שינתה את המצב בהיסטוריה הקרובה לעליה לארץ).

ההבדל הוא ששם נמנו וגמרו.

לגבי הקוצ'ינים זאת הייתה מחלוקת שנבעה מרדיפת כבוד ואף אחד מגדולי ישראל לא קיבל את הטענות האלה כשהן צצו ויצאו נגדן בחריפות גמורה. ויש לציין גם כי גם אלה שניסו לפסול את "הקוצ'ינים" היו קוצ'ינים ואכמ"ל, אז נראה לי שכדאי לא לכתוב דברים שנוגעים ליוחסין לגבי עדות שלמות כשלא יודעים את הסוגיה.

היחיד שעוד איכשהו חשש למשהו ואמר לבדוק (ולהצריך טבילה מספק) זה הציץ אליעזר וכבר אמר לי על זה פוסק אחד שלא מובן לו למה הוא החמיר כל-כך בעניין כזה פשוט.

@אריק מהדרום

בני המנשה, האתיופים והבני ישראל מומבאיי הם עניין אחד.

נ.ב, כתבתי את זה כנראה במקום הלא נכון, אבל לא בגלל שפספסתי את ההשתרשרות הנכונה, סתם ככה י צא ולא בא לי להעתיק מחדש למקום הנכון

גם לגבי "בני ישראל" בזמנו, איני בטוח שזה כך.

לגבי האתיופים היו שהקלו, לגבי בני מנשה - לא שמעתי שהקלו וכולם עברו בשמחה גיור לחומרה.

לגבי הבני ישראל הייתה סאגה הלכתית גדולה שבסופה הרב ניסים אסף את כל גדולי ישראל והושיב על זה בית דין והם נמנו וגמרו ברבנות, מחזה נדיר כשלעצמו, שהם עדה ככל עדות ישראל. ומי שעוד חולק על פסק כזה, שה' ירחם עליו..

"בני מנשה" - זה לא גיור לחומרא, למטב ידיעתי.

גיור גמור.

למיטב ידיעתי אין להם כל מסורת ממשית. אלא שהחזירו מעצמם כ"צאצאים" והרגישו מאד קשורים.

אז העלו קבוצות קטנות מתוכם, שעברו גיור גמור.

יש אצלנו מהם. וכמובן, מתייחסים אליהם כמו אל כולם. בתוספת אהבת-הגר..

"בני ישראל", אכן עלה בזמנו. בצורה שונה מאשר הנושא הנידון. העובדה היא שהרבנות אז לא החליט כמו בנידון דידן.

לגבי הבני מנשה אני אומר מה שאני יודע מחברים מהקהילה מהישיבה בזמן העליה שלהם.

לגבי בני ישראל ההבדל היחיד הוא שהיה רב שעשה סדר בסוגיה, והוא הגאון הרב ניסים זצ"ל, שהושיב על זה בית דין כמו שראוי.

כשהאתיופים עליו כבר לא הייתה הגמוניה בין גדולי ישראל כדאז, ולא יכלו להמנות ולגמור.

הסוגיה שונה בעיקר בגלל המציאות ברבנות, לא בגלל השאלה ההלכתית.

בשתי הקהילות אין שום ספק שהמקור שלהם יהודי (למרות סברות), ואין שום ספק שהייתה מתישהו בעיה עם הקידושין והגיטין.

השאלה היא איך פתרו את זה.

לגבי הבני ישראל פשוט דחו סופית, בהכרעה כראוי. נמנו וגמרו.

לגבי הביתא ישראל העניין נשאר במחלוקת והולכים ע"פ כללי הפסיקה (וכל אחד תופס את שיטת רבותיו כנראה).

גם הטעמים בדיון שונים, כמובן. מי שרוצה להתעניין יכול לפתוח את המקורות.

הרב עובדיה זצ"ל שווה לשום דבר?

כל ראשי הרבנות הראשית לדורותיה שקבעו שאנחנו יהודים לכל דבר ועניין והחמירו רק לעניין היחוס גם כלום?

אני מכבדת מאוד את פסיקתו של הרבי. באיזה עוד דברים אתם חשים לדעתו של הרבי מליובביץ' ומוחקים טוטאלית  את השאר? אני רואה שהציבור הדת"ל לא ממש חש לדעתו בעניין כיסוי הראש. (לא מדברת על החב"דניקים)?

(רק בודקת מה מניע אנשים).

איפה כתבתי על דעת הרבי מליובאוויטש?

הם עניין אחד כי אותה השאלה התעוררה לגביהם.

הפתרונות שונים. כל עדה והנסיבות שלה.

נשאל אחרת אם תגיע קבוצה מאחת ממדינות אלו שהתגיירו  הייתם יוצאים איתם או מבררים אם הם התגיירו כמו שצריך?

של כאלו שהזכרת (נורבגיה, שוודיה וכו') שהתגיירו - אז קודם כל מוודאים שהגיור היה בבי"ד מוכר, כהלכה. יש להניח, שאם היה דבר כזה - אז היה ידוע היכן התגיירו ולא היה צריך לשאול שאלות.

דווקא מבחינה זו, בוודאי שיותר קל בנידון דידן. המדובר, גם לדעה זו, הוא ב"גיור לחומרא", תהליך פשוט יותר. וכל מי מבני העדה שאבותיו עברו משהו כזה, אין צורך לברר כלום.

האישיות שלה היתה מפותחת באופן נדיר. ליגה מעל בנות אחרות שהכרתי.

אינטיליגנציה רגשית ברמה כזו גבוהה, שאתה כל הזמן לומד מהתגובות שלה לכל מיני דברים.

צדיקה ברמות. יכולה לבכות ממצות פשוטות של יום יום. החזירה כמה וכמה אנשים בתשובה.

ויפה.

ונפרדנו

הייתה גם פעם שרציתי לדבר עם אחת נחמדה,  אבל אז גיליתי שהיא לא דתיה.

תכלס אני לא אצא עם מה שלא טוב לי בגלל דיבורים על גזענות ושטויות כאלה..

רק מה שטוב לי אני עושה 

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.