שמעתי הרצאה של רב חשוב שמדבר על זה... וזה מה שהוא אמר...

שפעם שנה זה לא כמו שזה בימינו... לכן יש לכאורה פער בין חישוב השנים ע"פ התורה לבין החישוב של המדענים...

אבל בחיים לא חשבתי להאמין למדענים אם יש דעה של התורה לגבי העניין...

אז היה מושג של שנים וזמן גם לפני שנתלו המאורות, לא?

אבל אם כתוב אז זה בטוח נכון, לא?

לא הלכות, אבל הדרך בה מחשבים את המולד מסתמכת על ההנחה שימי הבריאה היו ימים במובן של היום.

יש את ברכת החמה.

בכל מקרה, אתה רואה מפה שהם הבינו את זה כימים ממש.

מה השר למצוות עשה שהזמן גרמן?

לא הבנתי מה הקשר בין מצוות עשה שהזמן גרמן, לגיל העולם.

ברור שהכוונה לאיך שהזמן משפיע עלינו בחיי היום יום.

מאז החל המדע לחקור את תולדות היקום, התהוות כדור הארץ והופעת המינים החיים, החלו לצוץ סתירות בין התאוריות המדעיות לבין תיאורי התורה. בעוד התורה מתארת שישה ימי בריאה, המדע מדבר על תהליכים של מיליארדי שנים; סדר השלבים בבריאה, כפי שהם מתוארים בתורה, נראה שונה מזה שמעידים עליו הממצאים המדעיים; אבולוציה מול בריאת המינים, ועוד.

גישות שונות הופיעו ביהדות ביחס לסתירות אלה. יש הדוחים את התאוריות המדעיות כהשערות חסרות בסיס, ונצמדים לפשטי הפסוקים. אחרים טוענים שהתורה והמדע מדברים על תחומים שונים לגמרי, ומטרתה של התורה היא להעביר מסר חינוכי-מוסרי בלבד, לא ללמד היסטוריה, וממילא אין מקום לסתירה בינה לבין המדע. ויש המקבלים את שני התיאורים, התורני והמדעי, ומנסים ליישב ביניהם ולהראות שהסתירות-לכאורה נובעות רק מאי הבנה של התורה, המדע או שניהם.

הצד השווה ברוב הגישות הללו הוא שהן מניחות ריאליזם של המציאות. הן מניחות שהיקום, העולם וחוקי הטבע קיימים באופן ריאלי, בפני עצמם, מחוץ לתודעה האנושית וללא תלות בה, והתקיימו כך גם לפני הופעתה. גם אלה הטוענים שחוקי הטבע לא היו זהים בעבר הרחוק בדיוק לאלה הנוכחיים, או שתהליכים התרחשו בקצב מהיר יותר, עדיין נשארים במסגרת התפיסה הריאליסטית.

עלה במחשבה

גישה אחרת שעולה לאחרונה שוללת את הריאליזם בצורתו הנאיבית. היא נוטה יותר לאידיאליזם, להנחה שהמציאות כולה קיימת בתוך התודעה, או על כל פנים שתמונת המציאות שבה אנו עוסקים קיימת בתודעה (וגם אם יש משהו "שם בחוץ", אין לנו גישה אליו כפי שהוא, וממילא אין הוא נוגע אלינו).

ממילא, העיסוק בתהליכים שקרו לפני הופעת האדם, כמו בריאת העולם, מקבל תפנית חדה: אין לנו שום דרך מדעית לברר מה קרה אז, משום שכל המחקר המדעי יכול לעסוק רק במציאות כפי שאנו תופסים אותה עכשיו, דרך התודעה שלנו והכלים ההכרתיים שלנו.

למעשה, אפילו מושג הזמן ותפיסת הזמן החולף הם חלק מהתודעה האנושית, לא בהכרח מהמציאות כפי שהיא. כאשר אנו מדברים על אירועים שקרו לפני הופעת האדם, אנו מתייחסים אליהם כקודמים לו בזמן, רק משום שמנקודת מבטנו הם נראים כך; אבל למעשה, אי אפשר אפילו לדבר על "לפני" היות האדם, כי לא היה זמן במובן המוכר לנו כשלא היה אדם. הזמן התחיל לזרום, מבחינתנו, רק כאשר האדם הראשון פקח את עיניו.

לפי התזה הזאת, תולדות היקום אינן רצף של אירועים פיזיקליים המתרחשים בין חלקיקי חומר בחלל, אלא תולדותיה של תודעה ההולכת ומתפתחת, הולכת ותופסת את עצמה ואת המציאות הכלולה בה בצורה ברורה ומדויקת יותר.

הצייר נמצא מחוץ לקנבס

הפיזיקאי והאסטרונום הבריטי סר ג'יימס ג'ינס, ממפתחי תורת הקוונטים, דגל בעצמו בגישה האידיאליסטית, והציג בספריו רעיונות דומים: "זרם הידע מתקדם לעבר מציאות לא-מכנית; היקום מתחיל להיראות יותר כמו מחשבה גדולה מאשר כמו מכונה גדולה. התודעה כבר אינה נראית כמו פולש אקראי לממלכת החומר... במקום זאת, עלינו להלל אותה כיוצרת וכמושלת של ממלכת החומר" (The Mysterious Universe, עמ' 137, תרגום שלי).

במקום אחר הוא כותב שהיקום הוא "תמונה סופית שממדיה הם כמות מסוימת של חלל וכמות מסוימת של זמן; הפרוטונים והאלקטרונים הם משיחות הצבע המגדירות את התמונה ברקע החלל-זמן שלה. מסע אחורה בזמן רחוק ככל שנוכל לא יביא אותנו ליצירת התמונה, אלא לקצה שלה; יצירת התמונה נמצאת מחוץ לתמונה, באותה מידה שהצייר נמצא מחוץ לקנבס שלו.

"לפי השקפה זו, דיבור על יצירת היקום במושגים של זמן וחלל הוא כמו ניסיון לגלות את האומן ואת פעולת הציור באמצעות הליכה לקצה הקנבס. זה מביא אותנו קרוב מאוד לאותן מערכות פילוסופיות המתייחסות ליקום כמחשבה בתודעתו של הבורא, ובכך הופכות את כל הדיון בבריאה מטריאליסטית לחסר תוחלת" (The Universe Around us, עמ' 317, תרגום שלי).

לפי גישה זו, כאשר המדע חוקר את הופעת היקום והתהליכים השונים שהתרחשו בו לפני היות האדם, הוא אינו חוקר את המציאות הריאלית, כפי שהייתה באמת, אלא את המציאות כפי שהיא נתפסת בעינינו כיום.

זו אינה אשליה או הטעיה; זה פשוט האופן היחיד שבו ההכרה שלנו מסוגלת לתפוס את הדברים. יש חשיבות למחקר המדעי, ואפשר ללמוד ממנו רבות, אבל צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל, מתוך הכרה בכך שאין לנו גישה למציאות כפי שהיא מחוץ לתודעה, אם בכלל קיימת מציאות מחוץ לתודעה.

האמת שבמיתולוגיות

תולדות היקום, אם כן, הן תולדותיה של תודעה או מחשבה הנעשית מודעת לעצמה. בתחילת דרכה, התודעה הזאת הייתה מעורפלת ובלתי מבוררת עדיין. לא הייתה קיימת בה אבחנה בין מציאות לדמיון, ולא שררה בה חוקיות קבועה. דומה הייתה לתודעתו של תינוק שנולד זה עתה. תהליכים שונים התחוללו במעמקיה, כוחות שונים התנגשו ופעלו זה עם זה, ותבניות מסודרות יותר החלו להופיע בהדרגה.

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".

תוהו ובוהו הוא מציאות מעורפלת, מעורבבת, חסרת סדרים וממשות, הדומה למים נטולי הצורה. רוח אלוקים היא התבונה שהחלה להשליט סדר בתוהו ובוהו, ולגבש אותו למציאות מוגדרת יותר. אולם ייקח זמן רב עד שהמים יקפאו, עד שהמציאות תהפוך לגביש קרח מוצק בעל חוקיות מדויקת.

לכל העמים הקדומים היו מיתוסי בריאה משלהם, חלקם פשוטים ומגושמים וחלקם מורכבים ומחוכמים יותר. מיתוסים הם ניסיון לתאר באמצעות הדמיון את המציאות הטרנסצנדטית, הבלתי נתפסת שמעבר לעולם המוכר. אם נתייחס לכל מיתוס "כפשוטו", נמצא ביניהם הבדלים רבים, אולם אם נפשיט אותם מהדימויים המוחשיים ונתבונן בעומקם, נגלה קווי דמיון רבים.

כיהודים, אנו מאמינים שפרשת בראשית היא התיאור המדויק יותר של בריאת העולם, הקולע אל האמת יותר מניסיונותיהם של המיתוסים האליליים למיניהם. בעוד המיתוסים האחרים מתארים על פי רוב את הבריאה כתוצר פעולתם של אלים שונים, הנאבקים ביניהם, מתחתנים ומולידים ילדים, הרי שהתורה מתארת את הבריאה כפעולתו של הא-ל האחד, הנמצא מעבר לה. הוא אינו יוצר את העולם מגופו שלו או מגופתו של אל אחר, אלא בורא אותו יש מאין.

פרשת בראשית מתארת בריאה הדרגתית, בשלבים, הכוללת את כל חלקי המציאות, שכולם הם יצירה אחדותית אחת, ושיאה הוא ביצירת האדם. ההכרה במקור היחיד של הבריאה ובאחדות שבבסיס כל כוחות הטבע הפועלים בה, השפיעה רבות על התפתחות המחשבה האנושית, ואף על התקדמות המדע.

בכמה זמן נברא העולם?

אז האם העולם נברא בשישה ימים או במיליארדי שנים? התשובה היא ששאלה זו מבחינה עובדתית היא חסרת משמעות. אי אפשר לדבר באמת על זמן במנותק מהאדם. אפשר לומר שמנקודת מבטנו העכשווית, היקום נראה כבן מיליארדי שנים, וזה יהיה נכון. אפשר לומר גם שהתורה בוחרת לתאר את הבריאה כתהליך של שישה ימים, וגם התיאור הזה נכון מבחינת מטרתה של התורה. אין צורך לומר שהעולם "נברא זקן", כפי שטוענים פרשנים מסוימים, שהוא נוצר כך שייראה כאילו הוא בן מיליארדי שנים אף על פי שהוא צעיר בהרבה. די אם נאמר שכל דיבור על גיל העולם בטרם הופעת האדם הוא חסר משמעות, משום שאין לנו יכולת לתפוס את המציאות הזאת. אנו יכולים לדבר עליה רק בעירבון מוגבל, במסגרת התמונה שהכלים שלנו קולטים כעת.

בכך אפשר לשים קץ לוויכוח הישן ההוא בין תורה למדע, ולהתמקד בדיונים על המציאות המוכרת לנו, על ההיסטוריה מאז הופעת האדם.

(ד"ר משה רט)

העולם בוגר יחסית, ה6000 שנה האלה זה פשוט תקופת התבגרות סוערת שמתחילה בבריאת עצמאות האדם (ולכן רק כאן האדם "נחשב" לאדם), ותיגמר כשהאדם יביא את עצמאותו לידי מצב יציב, ליום שכולו שבת ומנוחה

(מי שמסיק מזה מסקנות אישיות, שיקח בחשבון שהוא אולי קצת מגזים בפרשנות פשטנית של משל ונמשל)

"בריאת העולם" לפני 6000 שנה, לפי דעתי זה משהו כמו "בריאת העולם המודרני" לפני כ100-200 שנה. זה גם היה תהליך פתאומי, שפשוט נתן לאדם מעמד אחר לגמרי בעולם. גם לפי החוקרים לפני 6000 שנה בערך הייתה מהפכת העיור, כלומר תחילת התרבות המאורגנת בעצם. זה ממש מתאים למה שכתוב בתורה. השאלה אפילו לא מתחילה

בס"ד

הקב"ה ברא את כל מציאות העולם הזה -כולל את חוקי הטבע- מעל לגדר הטבע בצורה ניסית.

המדע מסתכל לאחר מעשה בראשית , על הבריאה בצורת ומזווית חוקי הטבע שנוצרו ונחקקו כחוק לאחר מעשה הבריאה...

אי אפשר להתסכל ולפענח משהו רק עם חוקי הטבע, כאשר כל בריאתו היתה מעבר וללא חוקי הטבע,שנוצרו רק לאחריו.

וכוונתי היא גם להגיד שכל יום בבריאה היה יום כפשוטו ,ואין זה מתנגש, כי אתה לא יכול להסתכל על המציאות של אז, מחוקי הטבע של היום, כי אז הייתה מציאות על "טבעית".

אבל ברור שהיה משהו לפני בריאת העולם. התורה בעצמה אומרת. "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על-פני המים" ורק אח"כ מתוארת בריאת העולם.

מה היה בדיוק בזמן הזה? איך היה נראה התוהו ובוהו הזה? אנחנו לא יודעים, וכנראה בתור עובדי ה' זה גם לא אמור לעניין אותנו. 

אבל מה שהמדענים מתארים לא סותר שום דבר..

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.