שמעתי הרצאה של רב חשוב שמדבר על זה... וזה מה שהוא אמר...

שפעם שנה זה לא כמו שזה בימינו... לכן יש לכאורה פער בין חישוב השנים ע"פ התורה לבין החישוב של המדענים...

אבל בחיים לא חשבתי להאמין למדענים אם יש דעה של התורה לגבי העניין...

אז היה מושג של שנים וזמן גם לפני שנתלו המאורות, לא?

אבל אם כתוב אז זה בטוח נכון, לא?

לא הלכות, אבל הדרך בה מחשבים את המולד מסתמכת על ההנחה שימי הבריאה היו ימים במובן של היום.

יש את ברכת החמה.

בכל מקרה, אתה רואה מפה שהם הבינו את זה כימים ממש.

מה השר למצוות עשה שהזמן גרמן?

לא הבנתי מה הקשר בין מצוות עשה שהזמן גרמן, לגיל העולם.

ברור שהכוונה לאיך שהזמן משפיע עלינו בחיי היום יום.

מאז החל המדע לחקור את תולדות היקום, התהוות כדור הארץ והופעת המינים החיים, החלו לצוץ סתירות בין התאוריות המדעיות לבין תיאורי התורה. בעוד התורה מתארת שישה ימי בריאה, המדע מדבר על תהליכים של מיליארדי שנים; סדר השלבים בבריאה, כפי שהם מתוארים בתורה, נראה שונה מזה שמעידים עליו הממצאים המדעיים; אבולוציה מול בריאת המינים, ועוד.

גישות שונות הופיעו ביהדות ביחס לסתירות אלה. יש הדוחים את התאוריות המדעיות כהשערות חסרות בסיס, ונצמדים לפשטי הפסוקים. אחרים טוענים שהתורה והמדע מדברים על תחומים שונים לגמרי, ומטרתה של התורה היא להעביר מסר חינוכי-מוסרי בלבד, לא ללמד היסטוריה, וממילא אין מקום לסתירה בינה לבין המדע. ויש המקבלים את שני התיאורים, התורני והמדעי, ומנסים ליישב ביניהם ולהראות שהסתירות-לכאורה נובעות רק מאי הבנה של התורה, המדע או שניהם.

הצד השווה ברוב הגישות הללו הוא שהן מניחות ריאליזם של המציאות. הן מניחות שהיקום, העולם וחוקי הטבע קיימים באופן ריאלי, בפני עצמם, מחוץ לתודעה האנושית וללא תלות בה, והתקיימו כך גם לפני הופעתה. גם אלה הטוענים שחוקי הטבע לא היו זהים בעבר הרחוק בדיוק לאלה הנוכחיים, או שתהליכים התרחשו בקצב מהיר יותר, עדיין נשארים במסגרת התפיסה הריאליסטית.

עלה במחשבה

גישה אחרת שעולה לאחרונה שוללת את הריאליזם בצורתו הנאיבית. היא נוטה יותר לאידיאליזם, להנחה שהמציאות כולה קיימת בתוך התודעה, או על כל פנים שתמונת המציאות שבה אנו עוסקים קיימת בתודעה (וגם אם יש משהו "שם בחוץ", אין לנו גישה אליו כפי שהוא, וממילא אין הוא נוגע אלינו).

ממילא, העיסוק בתהליכים שקרו לפני הופעת האדם, כמו בריאת העולם, מקבל תפנית חדה: אין לנו שום דרך מדעית לברר מה קרה אז, משום שכל המחקר המדעי יכול לעסוק רק במציאות כפי שאנו תופסים אותה עכשיו, דרך התודעה שלנו והכלים ההכרתיים שלנו.

למעשה, אפילו מושג הזמן ותפיסת הזמן החולף הם חלק מהתודעה האנושית, לא בהכרח מהמציאות כפי שהיא. כאשר אנו מדברים על אירועים שקרו לפני הופעת האדם, אנו מתייחסים אליהם כקודמים לו בזמן, רק משום שמנקודת מבטנו הם נראים כך; אבל למעשה, אי אפשר אפילו לדבר על "לפני" היות האדם, כי לא היה זמן במובן המוכר לנו כשלא היה אדם. הזמן התחיל לזרום, מבחינתנו, רק כאשר האדם הראשון פקח את עיניו.

לפי התזה הזאת, תולדות היקום אינן רצף של אירועים פיזיקליים המתרחשים בין חלקיקי חומר בחלל, אלא תולדותיה של תודעה ההולכת ומתפתחת, הולכת ותופסת את עצמה ואת המציאות הכלולה בה בצורה ברורה ומדויקת יותר.

הצייר נמצא מחוץ לקנבס

הפיזיקאי והאסטרונום הבריטי סר ג'יימס ג'ינס, ממפתחי תורת הקוונטים, דגל בעצמו בגישה האידיאליסטית, והציג בספריו רעיונות דומים: "זרם הידע מתקדם לעבר מציאות לא-מכנית; היקום מתחיל להיראות יותר כמו מחשבה גדולה מאשר כמו מכונה גדולה. התודעה כבר אינה נראית כמו פולש אקראי לממלכת החומר... במקום זאת, עלינו להלל אותה כיוצרת וכמושלת של ממלכת החומר" (The Mysterious Universe, עמ' 137, תרגום שלי).

במקום אחר הוא כותב שהיקום הוא "תמונה סופית שממדיה הם כמות מסוימת של חלל וכמות מסוימת של זמן; הפרוטונים והאלקטרונים הם משיחות הצבע המגדירות את התמונה ברקע החלל-זמן שלה. מסע אחורה בזמן רחוק ככל שנוכל לא יביא אותנו ליצירת התמונה, אלא לקצה שלה; יצירת התמונה נמצאת מחוץ לתמונה, באותה מידה שהצייר נמצא מחוץ לקנבס שלו.

"לפי השקפה זו, דיבור על יצירת היקום במושגים של זמן וחלל הוא כמו ניסיון לגלות את האומן ואת פעולת הציור באמצעות הליכה לקצה הקנבס. זה מביא אותנו קרוב מאוד לאותן מערכות פילוסופיות המתייחסות ליקום כמחשבה בתודעתו של הבורא, ובכך הופכות את כל הדיון בבריאה מטריאליסטית לחסר תוחלת" (The Universe Around us, עמ' 317, תרגום שלי).

לפי גישה זו, כאשר המדע חוקר את הופעת היקום והתהליכים השונים שהתרחשו בו לפני היות האדם, הוא אינו חוקר את המציאות הריאלית, כפי שהייתה באמת, אלא את המציאות כפי שהיא נתפסת בעינינו כיום.

זו אינה אשליה או הטעיה; זה פשוט האופן היחיד שבו ההכרה שלנו מסוגלת לתפוס את הדברים. יש חשיבות למחקר המדעי, ואפשר ללמוד ממנו רבות, אבל צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל, מתוך הכרה בכך שאין לנו גישה למציאות כפי שהיא מחוץ לתודעה, אם בכלל קיימת מציאות מחוץ לתודעה.

האמת שבמיתולוגיות

תולדות היקום, אם כן, הן תולדותיה של תודעה או מחשבה הנעשית מודעת לעצמה. בתחילת דרכה, התודעה הזאת הייתה מעורפלת ובלתי מבוררת עדיין. לא הייתה קיימת בה אבחנה בין מציאות לדמיון, ולא שררה בה חוקיות קבועה. דומה הייתה לתודעתו של תינוק שנולד זה עתה. תהליכים שונים התחוללו במעמקיה, כוחות שונים התנגשו ופעלו זה עם זה, ותבניות מסודרות יותר החלו להופיע בהדרגה.

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".

תוהו ובוהו הוא מציאות מעורפלת, מעורבבת, חסרת סדרים וממשות, הדומה למים נטולי הצורה. רוח אלוקים היא התבונה שהחלה להשליט סדר בתוהו ובוהו, ולגבש אותו למציאות מוגדרת יותר. אולם ייקח זמן רב עד שהמים יקפאו, עד שהמציאות תהפוך לגביש קרח מוצק בעל חוקיות מדויקת.

לכל העמים הקדומים היו מיתוסי בריאה משלהם, חלקם פשוטים ומגושמים וחלקם מורכבים ומחוכמים יותר. מיתוסים הם ניסיון לתאר באמצעות הדמיון את המציאות הטרנסצנדטית, הבלתי נתפסת שמעבר לעולם המוכר. אם נתייחס לכל מיתוס "כפשוטו", נמצא ביניהם הבדלים רבים, אולם אם נפשיט אותם מהדימויים המוחשיים ונתבונן בעומקם, נגלה קווי דמיון רבים.

כיהודים, אנו מאמינים שפרשת בראשית היא התיאור המדויק יותר של בריאת העולם, הקולע אל האמת יותר מניסיונותיהם של המיתוסים האליליים למיניהם. בעוד המיתוסים האחרים מתארים על פי רוב את הבריאה כתוצר פעולתם של אלים שונים, הנאבקים ביניהם, מתחתנים ומולידים ילדים, הרי שהתורה מתארת את הבריאה כפעולתו של הא-ל האחד, הנמצא מעבר לה. הוא אינו יוצר את העולם מגופו שלו או מגופתו של אל אחר, אלא בורא אותו יש מאין.

פרשת בראשית מתארת בריאה הדרגתית, בשלבים, הכוללת את כל חלקי המציאות, שכולם הם יצירה אחדותית אחת, ושיאה הוא ביצירת האדם. ההכרה במקור היחיד של הבריאה ובאחדות שבבסיס כל כוחות הטבע הפועלים בה, השפיעה רבות על התפתחות המחשבה האנושית, ואף על התקדמות המדע.

בכמה זמן נברא העולם?

אז האם העולם נברא בשישה ימים או במיליארדי שנים? התשובה היא ששאלה זו מבחינה עובדתית היא חסרת משמעות. אי אפשר לדבר באמת על זמן במנותק מהאדם. אפשר לומר שמנקודת מבטנו העכשווית, היקום נראה כבן מיליארדי שנים, וזה יהיה נכון. אפשר לומר גם שהתורה בוחרת לתאר את הבריאה כתהליך של שישה ימים, וגם התיאור הזה נכון מבחינת מטרתה של התורה. אין צורך לומר שהעולם "נברא זקן", כפי שטוענים פרשנים מסוימים, שהוא נוצר כך שייראה כאילו הוא בן מיליארדי שנים אף על פי שהוא צעיר בהרבה. די אם נאמר שכל דיבור על גיל העולם בטרם הופעת האדם הוא חסר משמעות, משום שאין לנו יכולת לתפוס את המציאות הזאת. אנו יכולים לדבר עליה רק בעירבון מוגבל, במסגרת התמונה שהכלים שלנו קולטים כעת.

בכך אפשר לשים קץ לוויכוח הישן ההוא בין תורה למדע, ולהתמקד בדיונים על המציאות המוכרת לנו, על ההיסטוריה מאז הופעת האדם.

(ד"ר משה רט)

העולם בוגר יחסית, ה6000 שנה האלה זה פשוט תקופת התבגרות סוערת שמתחילה בבריאת עצמאות האדם (ולכן רק כאן האדם "נחשב" לאדם), ותיגמר כשהאדם יביא את עצמאותו לידי מצב יציב, ליום שכולו שבת ומנוחה

(מי שמסיק מזה מסקנות אישיות, שיקח בחשבון שהוא אולי קצת מגזים בפרשנות פשטנית של משל ונמשל)

"בריאת העולם" לפני 6000 שנה, לפי דעתי זה משהו כמו "בריאת העולם המודרני" לפני כ100-200 שנה. זה גם היה תהליך פתאומי, שפשוט נתן לאדם מעמד אחר לגמרי בעולם. גם לפי החוקרים לפני 6000 שנה בערך הייתה מהפכת העיור, כלומר תחילת התרבות המאורגנת בעצם. זה ממש מתאים למה שכתוב בתורה. השאלה אפילו לא מתחילה

בס"ד

הקב"ה ברא את כל מציאות העולם הזה -כולל את חוקי הטבע- מעל לגדר הטבע בצורה ניסית.

המדע מסתכל לאחר מעשה בראשית , על הבריאה בצורת ומזווית חוקי הטבע שנוצרו ונחקקו כחוק לאחר מעשה הבריאה...

אי אפשר להתסכל ולפענח משהו רק עם חוקי הטבע, כאשר כל בריאתו היתה מעבר וללא חוקי הטבע,שנוצרו רק לאחריו.

וכוונתי היא גם להגיד שכל יום בבריאה היה יום כפשוטו ,ואין זה מתנגש, כי אתה לא יכול להסתכל על המציאות של אז, מחוקי הטבע של היום, כי אז הייתה מציאות על "טבעית".

אבל ברור שהיה משהו לפני בריאת העולם. התורה בעצמה אומרת. "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על-פני המים" ורק אח"כ מתוארת בריאת העולם.

מה היה בדיוק בזמן הזה? איך היה נראה התוהו ובוהו הזה? אנחנו לא יודעים, וכנראה בתור עובדי ה' זה גם לא אמור לעניין אותנו. 

אבל מה שהמדענים מתארים לא סותר שום דבר..

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי