וככל שאנחנו מתבגרים  הפערים נהיים יותר משמעתיים כי כל אחד כבר נהיה "אישיות".

כבר שמעתי על פערים גדולים ממה שתיארת שצלחו.
הפערים שאת מתארת נשמעים חיצוניים  - "תפאורה"
 

סיכוי להצלחה יש.
מצבך דורש נקיטת פעולות חריגות ללא התחשבות בשום שיקול סטנדרטי.
עזבי כבר את התפאורות.
תחשבי על עצמך ועל מצב ההיכרויות החמור.
אל תשכחי לרגע מה העדיפות האמיתית.

ברור שיש סיכוי להצליח, תראי אם הוא נראה לך בחור עם לב טוב ומידות טובות ויש ביניכים שיח טוב ופתוח והבנה אחד של השני.

לדעתי גם תשימי לב אם את מרגישה שזה שאולי את "מעליו" מבחינת התפאורה, כמו שקראת לזה, לא משפיעה על הקשר ביניכם, שהוא לא מנסה להעפיל עליך ולתת לך רושם שהוא יותר ממך ושיש לו ביטחון עצמי במי שהוא למרות שאת לכאורה יותר ממנו.

כי זה משהו שיכול להשליך על כל הקשר.

וגם, באמת תחשבי בעומק של הדברים, תהיי כנה עם עצמך, מה את מרגישה לגביו? תדברו על זה ביניכם, תתייעצי עם דמות קרובה שמכירה אותך..

בהצלחה!

מה לגבי הרגש והמשיכה? (לא הזכרת)

אני חושבת שבמקום מסויים זה הדבק של הזוגיות

וכמובן ההערכה!!!! 

(קשה לפתח רגש ומשיכה לאורך זמן בלי ההערכה)

ואם את רואה את עצמך מעריכה אותו לאורך זמן? האם את רואה אותו משתלב איתך בבית? 

בהצלחה, אשמח לעדכון  

אז מה זה משנה? קחי את הסיכון ותקפצי למים

את מתקרבת ל 40....

תדאגי שמההתחלה תהיה תקשורת טובה, הרבה אומץ פתיחות וכנות ושכל אחד ידע לקבל את השני כמו שהוא

תכלס זה מה שצריך לקשר מוצלח בלי קשר לכל הנתונים שמסביב

אבל אני מסכימה עם מה @kesemmilim

הגיל שלך לא צריך באמת לשחק תפקיד. הגיל פשוט אמור לגרום לך להיות חכמה לדעת מה אפשר לוותר ועל מה לא.

לא הייתי מוותרת על רגש ומשיכה. ולא יודעת אם את עפה על זה.

אני לא ממש מסכימה שזוגיות צריכה עבודה, זה לא מדוייק. זוגיות צריכה עבודה על קרקע שמתאימה לעבוד בה, ולא כל קרקע תניב פירות.

אבל אם את באמת יודעת שיש לך התחלתיות של רגש ומשיכה, (גם אם לא תמיד, אבל לפעמים את מזהה את זה),

אם יש בך דברים שאת מעריכה אותו והוא איש שיחה מבחינתך,

אז אפשר להבין שזוגיות זה עבודה של *לתחזק* את האהבה ולא לבנות יש מאין.

מקווה שהועלתי

"נניח, עוד 4 שנים המשיכה תחלוף, בהתאם לממצאי המחקרים השונים. האם יהיו לנו נושאים משותפים לשיחה פרט לקניות וסידורים?"

תמיד חייבים לוותר על כמה דברים,מה רצית? שהכל יהיה מושלם? אין כזה דבר

מכל מה שכתבת -

ה"משכיל" "כלכלי", לכאורה לא בעיה (שהרי הוא אינטליגנט מצד האמת, לדברייך. אז הנקודה היא רק שלא תתנשאי עליו, אפילו בלב).

ה"גרוש", "פלוס ילד" - גם לא (אם ביררת שהמצב הזה אינו בגלל בעיה בהתנהלותו. ולגבי הילד, תלוי בטוב ליבך, סבלנותך, ונדיבותך להעניק).

נשאר הצביון התורני שרצית לבית - שעל זה שווה לדבר ביניכם, לתאם ציפיות, לראות איך זה מסתדר. תלוי גם מי האדם, שקשה לדעת מכאן; כמו כן, הבדלי המנטליות - שוב ענין סוביקטיבי, עד כמה ניתן "לדלג" על כך, או אפילו ליהנות מהשונות המסויימת.

כנגד זה - החיבור, התקשורת, האינטלגנציה והשיח המשותף, הרגש שמתפתח, אלו דברים שכלל וכלל אינם מבוטלים.

אז יש סיכוי. ותצטרכי לראות מתוך מה שאתם מכירים, ומה שאת חושבת וחשה. בסופו של דבר - הלב הוא שלך, קשה לומר משהו "במקומך"..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.