כל החברות שלי יודעות שאני לא אוהבת דברים מהסוג הזה, במיוחד החברה הזו. לכן כ"כ התעצבנתי...

מה שכן, אני תמיד אומרת ואפילו מבקשת שמכתבים ואיחולי ברכות אני ממש אשמח לקבל, אפילו מאוד רוצה.

לדעתי, זה דבר שהכי מביע רגש... הרבה יותר ממתנה / הפתעה. נכון שזה שנותן לא כ"כ ירגיש את זה אבל אם רוצים לשמח אותי אז שיביאו מה שאני רוצה ולא מה שיספק אותם...

וזה המקום להודות ל@שיח סוד המדהימה שפתחה שרשור מזל טוב במיוחד עבורי...

ולכל מי שהגיב ובירך שם.. באמת שריגשתם אותי!

וגם לכל אלה שבירכו באישי.... (ולא דווקא פה באתר).

אבל בכל זאת, אם כבר קרה - תחשבי על כך שרצו להיטיב לך.

באמת באיחולים ומכתבים, יש לפעמים משהו יותר "פנימי".. למדי זכות שלא כולם מוכשרים לזה.

ומכל מקום - כפי שאת אוהבת.. - מזל טוב, מזל טוב ליום הולדתך....

הרבה שנים טובות ונעימות, עם עין טובה ושמחה מעצמך ומסביבתך..

וואו. זה בהחלט לא נחמד מצב כזה במיוחד אחרי שאמרת להם.

למרות שאני בטוחה שזה מליון אחוז לשמח אותך, כי העולם התרגל שמה שעושה טוב לאנשים זה גם מתנות והפתעות פיזיות... אי אפשר לשנות את העולם

אבל מה שכן, בכל רגע קשה כזה, כשאת מתגברת ואומרת 'תודה' ושומרת שניה בפנים, זה דבר עצום.

ושוב להזכיר להם.. אבל כמובן לא לשכוח לא לפגוע גם במי שנותן, כי זה דורש לפעמים גם השקעה נפשית

מה שכדאי לך אולי לעשות,

זה לשבת רגע עם עצמך - ולנסות לחוש מה היה בראש שלהן...  כמה הן רצו להיטיב לך, לשמח אותך..

לא לחשוב על מוצא חן בעינייך או לא הפתעות - אלא על הראש שלהן.

ואז תתנצלי על הרגע הראשון - כי את "מתבלבלת" מהפתעות.. - ותגידי תודה רבה מעמק הלב.

ברור שזה בא מרצון לעשות לך טוב.

ואם תתַרגלי כבר מכעת התנהלות כנ"ל - עד שגם בלי "לרצות מתנות", תהיה לך תחושת תודה עמוקה למי שמיטיב לך, וגם תוכלי לבטא את זה - זה יעזור לך גם בנישואין.  כמעט הכרחי לדעתי...

אני מודה להן על הרצון הטוב, באמת תודה.

אבל הכוונה שלהן לשמח אותי, נכון?

יופי. אז הן עשו בדיוק ההפך הגמור מזה.

כי עם כל הכבוד, בדיוק בשישי דיברתי על זה עם אמא שלי והיא נתנה לי הרגשה שאהיה בטוחה, היא לא תיתן לזה לקרות...

עצם העובדה שסמכתי עליה וזה התנפץ לי בפנים... זה מרגייייז.

אם אמרת מראש, אז באמת אפשר להבין...

בדיעבד, תשתדלי באמת להבין שהיא ממש רצתה להיטיב.

אבל יש משהו כזה, שאנשים לא כ"כ מבינים שכאשר מישהו אומר בכנות שאינו אוהב הפתעות, הוא באמת לא אוהב את זה... כולל שיפתיעו אותו בהפתעה..

נכון שיותר ראוי להיטיב באופן שהיא רוצה.

אבל הכוונה בוודאי לטובה. לא "לשמח את עצמן". 

[בפרט שכתבה אח"כ, שהחשש שלה שאולי לא נותנים מרצון לעשות לה טוב. זה לא נכון..]

לא שהנתינה זה לא מרצון לעשות לי טוב....

אלא אני לא מרגישה שזה באמת נובע משם... נראה לי צבוע...

לא שהן רוצות להרע לי. ח"ו.

פשוט אני לא נרגישה את זה. ות'כלס, אם הן עשו את מה שעשו זה ודאי לא עשה לי טוב...

שיאווווווווו. הסתבכתי בלהביע את דעתי מול המסךך!!!

נכון שכעת מה שעשו לא עשה לך טוב.  כי לא רצית את זה.

ולכן, גם נכון שהיה יותר ראוי לא לעשות את זה. לפחות בשלב זה.

וגם ברור, גם לך, שהרצון הוא טוב. הרי בעיני אמא שלך, למשל, זה הדבר שהכי עושה טוב...

אבל הענין העיקרי באמת אינו זה, לדעתי. וכפי שהעירה כבר עוד מישהי.

הענין העיקרי, הוא שאת חושבת - יותר נכון, "מרגישה" - שמי שנותן זו צביעות. הוא לא באמת רוצה להיטיב.

ועל ההרגשה הזו, כפי שכבר כתבתי, כדאי לך לעבוד. גם בשביל כעת - גם בשביל הנישואין.

אמנם יכול להיות, כמו שכתבה "השאלה", שאחרי הנישואין "ייפתח משהו", אבל גם יכול להיות שלא. 

וגם נכון, שאם יש סוג של נתינה שאת מאמינה בו (מכתבים, מילים), אז באמת פחות בעיה קשה. אפשר להרגיל את השני שזו הנתינה הרצויה, גם עולה פחות....

אבל בכל זאת - גם בשביל עצמך, גם בשביל ההוה, גם בשביל העתיד: אינך חייבת לאהוב "הפתעות"; את גם יכולה לבקש שלא יעשו אותן; אבל חשוב מאד שתבני אצלך אמון, גם בהרגשה, שזה בא מרצון אמיתי להיטיב. תאמיני באהבה אלייך, תאמיני ברצון להיטיב.

פרקטית, הצעתי: תשבי עם עצמך, מפעם לפעם, ממש תתבונני, תדמייני, איך הן רוצות להיטיב לך, אוהבות אותך. איך חושבות להעניק מתוך היחס הזה, ובגלל זה מבצעות. תעשי תרגילים...

עכשיו הרבה יותר ברור ומסודר לי....

מה שכן, חשוב לציין, ההרגשה הזו שלי של הצביעות- היא לא סתם.

בואי נאמר, יש לזה בסיס. 

אני מדברת ספציפית למקרה האחרון עם אמא שלי והחברה.... כי זה אקטואלי רק לגביהן והגעתי למסקנה הזו רק כשחשבתי אודות המקרה הזה...

ואז נשאר רק ללמד זכות, שבכל זאת לפחות רצו שכך ייראה (ואולי בכ"ז קצת מעבר לכך... אדם הוא מורכב, לא תמיד באמת "צבוע"..).

תודה רבה לך על ההבנה...

זה באמת עוזר לי להרגיש שאני לא עד כדי כך משוגעת...

בסדר. גם אני הבנתי שקצת קשה להתבטא כאן...

רק שנראה לי שזו לא הבעיה העיקרית אצלה.

יתכן שאת נתקלת במקרים שהם כמו שכתבת לה, ואת מקישה אליה. אבל לפי מה שהיא תיארה, זה לא ממש כך. וזה לא רק ביחס לאמא שלה.

אבל בהיות שהבעיה אינה דווקא ב"תקשורת מול אמא שלה", אלא זו תחושה ביחס לכל מי שנותן, כדאי לעבוד על העין טובה ומאמינה, כבר מכעת לדעתי.

לתרגל להסתכל כך.

זה יכול לעזור לשנות את ההרגשה גם ביחס לעצמה. להאמין שמגיע לה שיאהבו אותה, ושבאמת כך מתייחסים אליה.

אני חושבת שזה יותר חוסר אמון וגם אי נעימות באיזשהו מקום...

על האי נעימות אולי הייתי יכולה להתגבר, אבל בגלל החוסר אמון זה נותן לי תחושה שהאנשים האלה צבועים...

כאילו, הם לא באמת רוצים לתת כי הם אוהבים/ מעריכים אותי... זה יותר בשביל להרגיש טוב עם עצמם שהם הביאו משהו... (ככה אני חושבת).

אני הכי בעד לתת לאנשים הרגשה טובה, באמת.

אבל העניין הזה ספציפית נותן לי הרגשה ממש לא טובה... אז אם כבר רוצים לשמח אותי, ועוד ביומולדת שלי, אז שיכבדו את הרצונות שלי ולא יעשו דווקא מה שאני לא אוהבת...

ברור שזה מרצון טוב.

ולפחות - למה לחשוב אחרת..

אז את צריכה  לעבוד על העין טובה שלך...

[הרי גם על כתיבה היית יכולה לחשוב שזה "לא באמת".. תאמיני לאנשים שעושים כי באמת רוצים להיטיב ולשמח]

תודה!

מה הקשר לא סומכת?

תודה רבה רבה.

מה גם, שאמא שלי ממש הפוכה ממני, היא הכי אוהבת את ההפתעות האלה וכל המתנות וכו'...

אז נראה לה שזה לא הגיוני לא לאהוב את זה...

שאת פשוט רוצה להרגיש בשליטה וכשמישהו עושה לך הפתעות את לא בשליטה וזה מחרפן אותך...

בס"ד

(הכותרת) : לי זה קרה הרבה פעמים ובמקרים גרועים ביותר (כגון חברים שמבטיחים ולבסוף מחכה מסיבה , מתנות במאות שקלים וכו').  באחד המקרים , זה הרס לי כפשוטו את כל היום , והגעתי למצב של מרה מוגזמת , וכמובן שעל הדרך הרסתי לכולם את היום גם כן , ושוב במידה קיצונית. מאז עשיתי עם עצמי חושבים , וכמו שאמרו לך אמרו גם לי "מה אכפת לך" , "פשוט תזרום " וכו'.  אז בדר"כ כשאנשים אומרים לך דברים שבנקודה מסוימת סותרים לחלוטין את רגשותיך , זה לא עובד ואפילו מכעיס.  עם זאת , לאחר זמן , כשאתה נרגע מעט והמוח שלך פנוי יותר להסתכל על דברים בצורה שכלית , אתה רואה את האמת. אני קיבלתי על עצמי , שלא משנה כמה אני אכעס או ארגיש נבגד וכו' אני "אזרום" ואחייך ואגיד תודה לאנשים ואנסה לעשות את זה מעומק הלב. בינתיים עמדתי בזה ובעזרת ה' אמשיך כך . לפעמים הרגשות סותרים את האמת ומבלבלים אותנו , גורמים לנו "לחוש" באמת מסוימת כשלמעשה האמת היא אחרת , ורק צריך לשחרר את השכל כדי לראות את זה. עבודה עצמית , בהחלט.  קשה , בהחלט. אבל אפשרי? בהחלט בהחלט.  כעס זה אחד הביטויים של הגאווה , גם היכן שמסתתרת כביכול ענווה ושפלות.  שוב אני כמובן לא שופט אותך (כאמור אני כזה בעצמי) וקטנתי מלהגיד לאנשים אחרים איך לחיות או מתי להתעצבן וכו'.  אבל לא אסתיר את דעתי : עול מלכות שמיים זה בהכל, גם במידות ואולי אפילו בייחוד במידות , מצווה מהתורה להידמה לקב"ה בדרכיו . לא צריך לכעוס? ארגיל עצמי ככל האפשר לא לכעוס!   בייחוד מאוד מאוד ממליץ לעיין בהלכות דעות שבספר המדע (משנה תורה לרמב"ם).    ואם את מתחברת אז התניא בעניינים האלה זה אור שמסלק חושך.

יישר כוח על הרצון להתעלות , שנזכה ללכת מחיל אל חיל!

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי