לימוד תורה כתרופה, בלי להבין במה אני לא בסדר, בלי רצון לתקן את עצמי, לא עושה כלום.

א. כי "אלימות" היא לא דווקא נגד נשים, והיא מגונה בכל מקום. וצריך זהירות בהיתפסות להגדרות הללו.

ב. כי אע"פ שאכן יש התנהלויות מופרעות או עם הפרעות בכל מיני מקומות - אבל לחשוב כאילו חינוך ערכי עמוק, ותורני אמיתי בראשו, לא משפיע בענין הזה - זו גם "תמימות" של הכללות.

התורה לא ניתנה כדי שלא תפעל כלום..

בן אדם שמגיע לרצוח אישה זה אדם שלפני כן התנהג באלימות

יש נשים שלא מתלוננות על אלימות מתוך פחד או רחמים או 101 סיבות אחרות

ההפגנה גם אמורה לייצר בטחון לנשים האלו להתלונן

יש בחברה הרבה מה לתקן. ישנן נשים רבות שחוות אלימות הן מילולית והן פיזית, ועלינו כחברה מוטלת האחריות לטפל בזה.
הבעיה בדבר, שיש ערבוביה של אור וחושך. 

למשל, יש ארגונים "פמיניסטים" שחלק מהאידיאולוגיה שלהם הזויות. אז מה שקורה בתגובה, שבהרבה מהמקרים דוחים את הטענות המוצדקות של אותם ארגונים, ויש בהחלט כאלה. 

זה קורה באינספור דוגמאות אחרות. שאנשים מגנים על חלאות שנמצאים בצד שלהם, ולא יכולים לסנן מה טוב בצד השני ומה לא.

אני מאמין שחושך מוחלט לא יכול להתקיים בלי קמצוץ של אור. כדי להילחם בחושך, צריך לברור היטב את האור שבחושך, למלא את החיסרון של האור אצלנו, ואז לחושך לא יהיה מקום.   

מה שכן, לדעתי, המחשבה שניתן לפתור הכול בהזרמת כספים שגויה. אני חושב שהפתרון לכל אותם חלאים בחברה שלנו צריכה להגיע מעבודה של כל אחד ואחד מאיתנו. להיות רודפי צדק ומוסר. להוקיע מתוכנו רשע. לא משנה במי מדובר ומה מעמדו.

יש בהפגנות האלה עצמן "אלימות" לא מועטה... וכנראה, מפחד האלימות הזו, כל מיני רשויות הזדרזו להזדהות.

ברור שאלימות זה דבר חמור - נגד נשים, נגד גברים (כולל כאלה של"ע מקפחים חייהם בגלל ניתוקם מילדיהם, שזה כנראה, ל"ע, מספר גדול בהרבה ממה שעליו השביתה), נגד ילדים (גם כשזה ע"י נשים), נגד מתנחלים או "מתנחלות" (אגב, מענין - כשהאלימות הסוטה והבוטה היא נגד סוג של "מתנחלות" - אז בהתלבטות הפנימית, אם בכלל קיימת.., בין הזדהות עם מישהי כזו, או להתעלם כי היא לא "משלנו", כנראה הצד הראשון גובר. ביחוד אם זה בא מערבים, שאז כבר יש עוד שבירה של אידיאולוגיה פרו-אוייב... כמובן, לא אצל כולם) - 

אבל "יום" כזה, שבא לציין סוג אחד של אלימות בלבד; גוזל את הקופה הציבורית ללא מצמוץ (מי הרשה לרשויות מקומיות לומר ש"ישלמו על היום הזה למי שתשבות"? הרי אם רשות היתה אומרת שתשלם למי שישבות בגלל ההתנתקות, היו מיד מעמידים לדין. הרי רשויות בשומרון חוקרים שמא הוציאו כסף לטובת "אג'נדות"..); מיועד ל"נשים" בלבד (ואם גבר רוצה לשבות? מה זה כאן, פעוטון? לגבר נורמלי איכפת פחות מסוג מסוים של אלימות, רק כי זה "נגד הבנות"?..); מאורגן ע"י ארגונים שמטרתם ידועה; עולה בעקבות אלימות בעיקר במיגזר הערבי - ששם הבעיה היא כל התרבות שלהם (אבל על זה אסור חלילה לעשות שביתה או להזכיר.. כי "משטרת המחשבות" משמאל, אינה מסכימה שיבלבלו אותה עם עובדות.. בפרט כשזה על חשבון אג'נדה ממש חשובה..כנ"ל לגבי אריתראים) - 

אז שלא יספרו מעשיות.

זה נראה יותר התבכיינות ציבורית אלימה, שמטרתה לקבע "פסאודו-תודעות" מסויימות, במסגרת המאבק העולמי לצייר דמות חדשה של מה זה אשה, מה זה איש, מה זה משפחה, מה זה עַם. 

ואם, אגב זה, אפשר גם להסית, להרוויח כל מיני כספים מגופים עתירי ממון, לגרום למשטרה ולמערכת המשפט להטות דין לפני בירור, מחשש שלא יהיו "אִין"... אז "מה טוב"....

@ארץ השוקולד @חן, @מחפשת^

ותקראו גם את זה

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/388284

וגרמו לעיכובים מטורפים בדרכים.

רק אנטי.

כל יומיים מישהו אחר סותם את תל אביב. תתחילו להתפזר לכל הארץ.

שכל פעם מישהו אחר יסבול.

למה תמיד אנחנו?

יש משפחות רבות שהבעל שולט באשתו.
וגם ההפך. אפשר להתווכח על אחוזים, אבל הבעיה לא תיפתר ככה.

אבל אתה טענת ש"אין אלימות נגד נשים יותר ממה שיש אלימות בכלל האוכלוסיה."

אני רוצה התייחסות לטענה זו, אי אפשר להכחיש שיש אלימות של נשים כנגד גברים.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/388298

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי