לימוד תורה כתרופה, בלי להבין במה אני לא בסדר, בלי רצון לתקן את עצמי, לא עושה כלום.

א. כי "אלימות" היא לא דווקא נגד נשים, והיא מגונה בכל מקום. וצריך זהירות בהיתפסות להגדרות הללו.

ב. כי אע"פ שאכן יש התנהלויות מופרעות או עם הפרעות בכל מיני מקומות - אבל לחשוב כאילו חינוך ערכי עמוק, ותורני אמיתי בראשו, לא משפיע בענין הזה - זו גם "תמימות" של הכללות.

התורה לא ניתנה כדי שלא תפעל כלום..

בן אדם שמגיע לרצוח אישה זה אדם שלפני כן התנהג באלימות

יש נשים שלא מתלוננות על אלימות מתוך פחד או רחמים או 101 סיבות אחרות

ההפגנה גם אמורה לייצר בטחון לנשים האלו להתלונן

יש בחברה הרבה מה לתקן. ישנן נשים רבות שחוות אלימות הן מילולית והן פיזית, ועלינו כחברה מוטלת האחריות לטפל בזה.
הבעיה בדבר, שיש ערבוביה של אור וחושך. 

למשל, יש ארגונים "פמיניסטים" שחלק מהאידיאולוגיה שלהם הזויות. אז מה שקורה בתגובה, שבהרבה מהמקרים דוחים את הטענות המוצדקות של אותם ארגונים, ויש בהחלט כאלה. 

זה קורה באינספור דוגמאות אחרות. שאנשים מגנים על חלאות שנמצאים בצד שלהם, ולא יכולים לסנן מה טוב בצד השני ומה לא.

אני מאמין שחושך מוחלט לא יכול להתקיים בלי קמצוץ של אור. כדי להילחם בחושך, צריך לברור היטב את האור שבחושך, למלא את החיסרון של האור אצלנו, ואז לחושך לא יהיה מקום.   

מה שכן, לדעתי, המחשבה שניתן לפתור הכול בהזרמת כספים שגויה. אני חושב שהפתרון לכל אותם חלאים בחברה שלנו צריכה להגיע מעבודה של כל אחד ואחד מאיתנו. להיות רודפי צדק ומוסר. להוקיע מתוכנו רשע. לא משנה במי מדובר ומה מעמדו.

יש בהפגנות האלה עצמן "אלימות" לא מועטה... וכנראה, מפחד האלימות הזו, כל מיני רשויות הזדרזו להזדהות.

ברור שאלימות זה דבר חמור - נגד נשים, נגד גברים (כולל כאלה של"ע מקפחים חייהם בגלל ניתוקם מילדיהם, שזה כנראה, ל"ע, מספר גדול בהרבה ממה שעליו השביתה), נגד ילדים (גם כשזה ע"י נשים), נגד מתנחלים או "מתנחלות" (אגב, מענין - כשהאלימות הסוטה והבוטה היא נגד סוג של "מתנחלות" - אז בהתלבטות הפנימית, אם בכלל קיימת.., בין הזדהות עם מישהי כזו, או להתעלם כי היא לא "משלנו", כנראה הצד הראשון גובר. ביחוד אם זה בא מערבים, שאז כבר יש עוד שבירה של אידיאולוגיה פרו-אוייב... כמובן, לא אצל כולם) - 

אבל "יום" כזה, שבא לציין סוג אחד של אלימות בלבד; גוזל את הקופה הציבורית ללא מצמוץ (מי הרשה לרשויות מקומיות לומר ש"ישלמו על היום הזה למי שתשבות"? הרי אם רשות היתה אומרת שתשלם למי שישבות בגלל ההתנתקות, היו מיד מעמידים לדין. הרי רשויות בשומרון חוקרים שמא הוציאו כסף לטובת "אג'נדות"..); מיועד ל"נשים" בלבד (ואם גבר רוצה לשבות? מה זה כאן, פעוטון? לגבר נורמלי איכפת פחות מסוג מסוים של אלימות, רק כי זה "נגד הבנות"?..); מאורגן ע"י ארגונים שמטרתם ידועה; עולה בעקבות אלימות בעיקר במיגזר הערבי - ששם הבעיה היא כל התרבות שלהם (אבל על זה אסור חלילה לעשות שביתה או להזכיר.. כי "משטרת המחשבות" משמאל, אינה מסכימה שיבלבלו אותה עם עובדות.. בפרט כשזה על חשבון אג'נדה ממש חשובה..כנ"ל לגבי אריתראים) - 

אז שלא יספרו מעשיות.

זה נראה יותר התבכיינות ציבורית אלימה, שמטרתה לקבע "פסאודו-תודעות" מסויימות, במסגרת המאבק העולמי לצייר דמות חדשה של מה זה אשה, מה זה איש, מה זה משפחה, מה זה עַם. 

ואם, אגב זה, אפשר גם להסית, להרוויח כל מיני כספים מגופים עתירי ממון, לגרום למשטרה ולמערכת המשפט להטות דין לפני בירור, מחשש שלא יהיו "אִין"... אז "מה טוב"....

@ארץ השוקולד @חן, @מחפשת^

ותקראו גם את זה

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/388284

וגרמו לעיכובים מטורפים בדרכים.

רק אנטי.

כל יומיים מישהו אחר סותם את תל אביב. תתחילו להתפזר לכל הארץ.

שכל פעם מישהו אחר יסבול.

למה תמיד אנחנו?

יש משפחות רבות שהבעל שולט באשתו.
וגם ההפך. אפשר להתווכח על אחוזים, אבל הבעיה לא תיפתר ככה.

אבל אתה טענת ש"אין אלימות נגד נשים יותר ממה שיש אלימות בכלל האוכלוסיה."

אני רוצה התייחסות לטענה זו, אי אפשר להכחיש שיש אלימות של נשים כנגד גברים.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/388298

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.