אתמול הלכתי אליו.
ישבתי שם.
היה חושך. ושקט.
מפחיד.
ניתקתי ת'טלפון. שלא יפריעו לי עכשיו.
לקחתי דפדפת.
התחלתי לכתוב.
כאילו שאני מדברת איתו.
אני כותבת וכותבת.
מרגישה שהוא שומע.
מבין.
מלטף.
ניסיתי לשמוע אותו מדבר אלי חזרה,
אבל היה קשה.
ואז קמתי.
ניגשתי אליו. לקבר.
ודיברתי...
שיתפתי.
פרקתי כל מה שהיה לי על הלב...
הרגשתי את החיבוק שלו חזק כ"כ...
אבא שלי,
תתפלל עלינו אצל הקב"ה....
אתה כ"כ קרוב אליו עכשיו.
תתפלל שיהיה לנו קל לעמוד בניסיונות, בקשיים.
אנחנו אוהבים אותך אבא.
ולעולם לא שוכחים...
(שוב בחרתי לשתף כאן ולא בנוג"ה... אתם פשוט מדהימים, לדעתי בני נוער פחות מבינים אותי...)
ברור שבכך יש איסור חמור
)