אתחיל מהסוף, כי בעיניי הוא הכי משמעותי.
לא, לא מתרגלים לעבור עוד ועוד טראומות. עוד ועוד אבדנים.
אולי הנפש נחסמת בשלב כלשהו כשכבר קשה מדי להכיל את הצער, אבל היא לא מתרגלת.
הכאב כאב עצום ונורא, ועם כל פעם נוספת חלילה- נוצר עוד משהו שצריך לשים לב אליו, לטפל בו בעדינות, ללטף ברוך, להרגיע ולרכך.
החוויה שעברת היא חוויה קשה. היא זקוקה לעיבוד כחוויה קשה בפני עצמה, עוד לפני ההתמודדות עם אמירותיו הקשות של הפרופסור.
ועכשיו נוסיף אליה את האמירה שלו- שעלול להיות עוד אבדן, ואת הפחד המתלווה לאמירה הזו,
את הצורך להמתין 4 חודשים, כשהרצון להביא עכשיו ילד לעולם הוא פשוט בלתי נתפס,
ואת כל הבלאגן ההורמונלי הנלווה.
בלי קשר לזה, שזו ההתמודדות הפרטית שלך ושלכם כזוג, יש את ההתמודדות מול העולם.... ומול אמירות של אנשים/נשים חסרי טאקט או מאוד לא רגישים, שנוגעים בנקודות אינטימיות ורגישות, וכל כך מכאיבים....
הכאב אינסופי ממש.
אני מחבקת אותך מאוד.
יכולה לומר לך שאני מבינה מ א ו ד את מה שאת עוברת, אספר בקצרה שלאחר הלידה השקטה שעברתי הייתי צריכה למנוע 6 חודשים, ותוך כדי זה היו הבדיקות. אחר כך הרופא אמר שאמתין עוד 6 חודשים... אחרי השנה הזו אמרו לי עוד כמה חודשים.
בינתיים הייתי בטיפול ועיבדתי את החוויה הקשה שחויתי, והתמודדתי עם הצורך להמתין אינסוף זמן, ועם הרצון המטורף לעוד הריון, לצד הפחד המוטרף מעוד הריון...
עברתי הרבה.
ויחד עם ההמתנה למדתי על עצמי המון דברים חשובים.
לנפש דרוש זמן החלמה. גם לגוף.
ובנוסף, הסבלנות משתלמת. והחיים לפעמים מביאים לנו מתנות דווקא מהמקומות הכי קשים איתם אנחנו מתמודדים.
זה אף פעם לא קל. אבל ההתמודדות מגדילה אותנו.
וזה דבר גדול.
אני מחבקת אותך ומאחלת לך שהתקופה הקשה תעבור במהרה. שתתחזקי בה נפשית ופיזית. ואולי באמת כדאי לנצל אותה להכנה נפשית ופיזית לקראת הריון, ואולי לעיבוד החוויה הקשה שעברת.
שוב חיבוק!!
ציפי