חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ, הַיְנוּ בְּחִינַת הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא בֶּאֱמֶת, בְּחִינַת "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה", שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִמֵּי הַמַּבּוּל.
כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל וְהַמַּחֲשָׁבוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד, וְהַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל ... דְהַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים כָּל כָּךְ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים עַד שֶׁאֵין רוֹאֶה שׁוּם צַד הַצָּלָה, וְאֵין לוֹ מָקוֹם לֶאֱחֹז עַצְמוֹ וְלַעֲמֹד שָׁם, כִּי הַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד לְמַעְלָה מִכָּל הֶהָרִים, וּכְאִלּוּ נָפַל לְתוֹךְ הַתְּהוֹם מַמָּשׁ, אֲזַי מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרוֹ? וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת תְּהוֹם כָּזֶה?
וַאֲזַי עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַצָּלָה הוּא רַק עַל-יְדֵי בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ, בְּחִינַת "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה".
דְּהַיְנוּ- שֶׁיְּדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא, וַאֲזַי עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל אֱמֶת, בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ, נִכְנָעִין מֵי הַמַּבּוּל, וְכֵן עַל-יְדֵי זֶה רוֹאֶה הַפֶּתַח אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ.
(ליקוטי הלכות, חנוכה ו', אות ב')
)
